כן, אנחנו בפרק י'
פרק י' הוא פרק מסוכן
ובכלל, כל מסיעת ישרים מכאן ואילך זה מסוכן
וזאת למה? בגלל שעד פרק י'
זה לכולם, פרק י' זה לא לכולם
וזאת הסברנו מדוע? בגלל שיש
בהתפתחות המוסרית של האדם ארבעה שלבים
הנקראים יצחק
יצחק, ראשי תיבות, ישרים,
צדיקים, חסידים, קדושים
כן, בפי ישרים הוא סביבתי צדיקים,
הוא בלשון חסידים, הוא בקרב קדושים
שאנחנו אומרים בנשמת כל חי
ויש מדרגה חמישית שאיננה
הנושא כעת, זה כלל ישראל
ובמקהלות רביבות העמך בית
ישראל שהעמך זה למעלה מהקדושים
אבל זה מצד הכלל
פה אנחנו מדברים על הנהגת
הפרק, אם כן יש לנו ארבעה שלבים
אז נזכיר אותם, ישרים זה מי
שפותח את ספר מסיעת ישרים
כלומר, אתה פותח את הספר,
אתה כבר בכלל הישרים, מדוע?
ישר פירושו מי שרוצה לעשות טוב
הוא עוד לא טוב, אבל הוא רוצה לעשות טוב
צדיק זה מי שעושה טוב ולא
עושה רע, זו הגדרה של הצדיק
מי שעושה את הטוב ולא עושה את הרע הוא הצדיק
חסיד זה מי שעושה יותר מן הטוב
כלומר, הוא עושה יותר ממה שהוא צריך
וזה מתחיל במידת הפרישות שהיא הפרק שלנו
וכאן הסכנות שאפשר לעשות את
זה נכון, אפשר לעשות את זה לא נכון
יש חסיד שוטה ויש חסיד טוב
כמו כן גם, יש ננהוג במידת חסידות
אחרי שהאדם יצא עדי חובתו כצדיק ולא לפניכם
ויש הקדוש שהוא למעלה מן הפרוש
שהוא מי שיודע את רצון קונו
ויש לזה כמה השלכות
עד כאן ברור?
עכשיו, עבודת העמידות
נעשית בשלושה נתיבים שונים
אהבה, ירעה וכוונה
בסדר? אני עובד בשלושה דברים
אהבה זה התפשטות של מידת החסד
ירעה זה מידת הדין, התכווצות
ויש מה שיש לי בראש, זה הכוונה
בכל אחד משלושת... אם ככה
כיוון שישרים זה מאחרינו
אנחנו עסוקים בספר משיאת
ישרים רק בשלושת השלבים הנוספים
צדיק, חסיד וקדוש
בסדר? צדיק, חסיד וקדוש
בכל אחד משלושת השלבים האלה יש לנו
שלושת הנתיבים
יש לנו אהבה, ירעה וכוונה כדי להיות צדיק
אהבה, ירעה וכוונה כדי להיות חסיד
אהבה, ירעה וכוונה כדי להיות קדוש
סך הכל, שלוש, שלוש, שלוש
או שלוש כפול שלוש, שלוש בריבוע שווה?
תשע, נכון, תשע ולכן יש לנו פה
תשע מידות המבוהרות בספר הזה
אלוהים, בשביל להיות
צדיק, זהירות, זריזות, תיקיות
מי שעמד בשלושת הדברים האלה הוא צדיק
זהירות, זריזות, תיקיות.
זהירות זה מידת הירעה
שאדם יראה לעשות רע
ולכן הוא עושה הבחנה בין הטוב לבין הרע אצלו
הוא מתבונן
זריזות זאת האהבה, שאדם נדחף
מעצמו לעשות את הטוב
נקיות זה נקיות הדעת, שאדם
נקי מרצון
לעשות איסור
אין לך נטייה לדבר אסור
כלומר, להתיר את האסור, לא
שאין נטייה, אבל אין נטייה להתיר
את האסור בדברים שהם ענפים
זה שייך לכוונה, זהירות, זריזות, נקיות
עד כאן צדיק, זה מה שלמנו עד עכשיו
ואי כאן ואילך חסיד
בשביל להיות חסיד צריך שלושה דברים
פרישות, טהרה וחסידות
פרישות זה שייך למידת הירעה
טהרה זה שייך לכוונה
חסידות שייך לאהבה
שימו לב שזה לא באותו סדר
כמו לגבי הצדיק
שבצדיק היה יירעה אהבה כוונה
פה יש יירעה כוונה אהבה
זה לא בדיוק אותו סדר
בכל מקרה, שלושת המידות
האלה שאנחנו נלמד אותן עכשיו
בנדבר פרישות, טהרה וחסידות
שייכות למעלתו של החסיד
אחרי שגמרנו את שלושת המעלות האלה
אנחנו עוברים לשלושת המעלות של הקדוש
שהן ענבה, ירעת חת וקדושה
ענבה זאת מידת הירעה השייכת לכדושים
ירעת חת זאת אהבה השייכת לכדושים
כן, כן, ירעת חת זה אהבה
וקדושה זה הכוונה של הקדושים
אז פה יש לנו שוב יירעה,
אהבה וכוונה כמו בצדיק
בסדר? עד כאן ברור?
עכשיו לגבי הפרוש, עכשיו
אנחנו ניגשים לעמדת הפרישות
הפרישות אומרת כך
לעומת הזהירות, בזהירות
אני אומר זה אסור וזה מותר
מה שאסור אני לא עושה, מה שמותר אני עושה
הפרוש אומר גם מה שמותר אני לא עושה
ואז יש את השאלה למה? מה קרה?
אם זה מותר, זה מותר
נכון, זה מותר אבל זאת לא מידת חסידות
פירוש הדבר, יש דברים שהם
מותרים אבל ראוי להימנע מהם
נשאלת השאלה האם יש רשימה
מדויקת של הדברים המותרים
שראוי להימנע מהם או שזה משתנה מאדם לאדם
השאלה היא שאלה חשובה מאוד
כי אם הנסח הרשימה של דברים
המותרים אבל ראוי להימנע מהם
והיא תהיה שווה לכולם
אז זה חוזר להיות כמין שולחן ארוך משני
אבל זה לא נכון, התשובה
היא שזה משתנה מאדם לאדם
יש אדם שאצלו הפרישות
צריכה להיות מדברים מותרים X
ואצל אדם אחר הדברים המותרים
Y דווקא הם אלה שראוי לו להימנע
ולא הדברים X
אז פה נשאלת השאלה מהו
הדבר שראוי שאני אמנע ממנו
ולמה אני צריך להימנע הרי זה מותר
מה התשובה? מדובר בדברים שאומנם הם מותרים
אבל הם עלולים להביא אותי אל העיסור
מדוע הם אותי עלולים להביא אל העיסור?
כי זה התוכנית היא המבנה המיוחד של הנפש שלי
שאיננו זהה למבנה המיוחד של הנפש של חברי
לכן דברים שאני צריך לאסור על עצמי
אלה הם דברים שחברי לא צריך לאסור על עצמו
או להיפך, דברים שהוא צריך לאסור
על עצמו אינני צריך לאסור על עצמי
לכן בפרישות לא לומדים מאחד לשני
הפרישות איננה דבר אוטומטי
אין לאסור את המותר אלא
במידה והוא עשוי להביא אל הרע
מה זה עדף את ההיגיון?
את ההיגיון?
אני לא יודע, ההיגיון הוא לבחון את המציאות
כן? כלומר פה זה לא עניין של היגיון
יש אדם ש... למשל שוקולד מותר לאכול או אסור?
שוקולד קשר מותר לאכול או אסור?
לאדם חג מותר?
אז מותר, אלא מה?
יש אדם שאצלו כשהוא אוכל שוקולד
הוא מפתח כזאת התמכרות אל
השוקולד שגם הוא הולך לגנוב שוקולד
אז הוא צריך לפרוש מן
השוקולד יותר מכל אדם אחר
בגלל שאצלו בריאה שהוא
התחיל קצת, הוא לא יודע לעצור
אדם אחר שאין לו בכלל התמודדות כזאת
למה לאיסור עליו?
זה שוקולד מותר, שיא אוכל, שיהיה בריא
כשאמרתי שוקולד התכוונתי
לדוגמה, זה יכול להיות כל דבר אחר
זה יכול להיות נקניקיות, זה
יכול להיות בכלל לומא האכלים
זה יכול להיות בכלל כל חוויה
שאדם רוצה להיפגש איתה וכדומה
אספר לכם סיפור פעם, היה איזה יהודי אחד
שאמר לי, יש לי בעיה, אני רוצה לזרוק מהבית
את כל הספרות היפה בצרפתית שיש לי
יש לי כמה ארגזים, אני רוצה לזרוק את זה
אמרתי לו, מה, השתגעת קודם כל, תן לי את זה
זה היה בצחון, אבל אמרתי לו
הרי בספרות היפה הזאת
שאתה קורא, אין דברים אסורים
זה רק ספרות יפה, אז למה אתה רוצה לזרוק?
הוא אומר, אני יודע, אבל אצלי זה מביא לנזק
אצל אדם אחר זה מביא לנזק, אצלי זה מביא לנזק
אז אני אמרתי לו, תראה, תעשה ככה
שים את כל הספרים האלה בארגזים
שים אותם במחסן חמש שנים ואחרי זה תוציא אותם
וכך עשה, אז באמת זה היה טוב
חמש שנים של ניקיון, עכשיו הוא קורא את זה
אין לו נזקים מזה, כלומר, זה משתנה מאדם לאדם
לכן פה אני אומר את זה כהזהרה, בפרישות
יש איזה מין טרנד כזה של הפרישות
במיוחד כשקוראים את
מיסיעת אישרים בפעם הראשונה
מה הבעיה כשקוראים את
מיסיעת אישרים בפעם הראשונה?
שקוראים אותו לפי הסדר
ואז לא קוראים את הפרק האחרון
ואז יוצא שהאדם רואה כך
זהירות, הכוונה שאני צריך להיזהר מן הרע
טוב, מוכן להיזהר מן הרע
זריזות, לרוץ אל הטוב, מוכן לרוץ אל הטוב
נקיות, צריך קצת לחפור בנפש
שלא תהיה נטייה על דבר אסור
קצת יותר קשה, אבל אני מוכן לעשות מאמץ
אמר לנו רמחל, אמנם יש בזה קצת תורך
אבל לא כמו שזה נראה בפעם הראשונה
באמת, אחר כך, האדם מתרגל
ומגיע לנקיות
עכשיו אני נקי מן הרע
עכשיו אני קורא פרקיות גמל
גם מה שמותר אל תעשה
וואו וואו וואו וואו
אם אני אגיע עד סוף הספר
אני אעמוד ברעב
אני אעמוד ברעב, פשוט
כי הרי הוא רואה שהמגמה של היהדות
היא לאסור יותר ויותר
אז או שהוא מתייאש
או שהוא נעצר בפרישות
והוא מפתח דימוי כזה של היהדות
שצריך לאסור כמה שיותר
והוא לא שם לב שמידת הפרישות היא מידה
זמנית
היא לא מידה גבוהה
היא מידה זמנית
שצריך לעבור דרכה
כדי להתקדם
וזה בגלל שהוא לא קרא את הפרק האחרון
בסדר?
ואל תחשבו שאני מדבר באוויר
הנזקים האלה מצויים
בציבור
המחשבה הזאת שהיהדות היא פרישות
זה לא נכון
טוב, בבקשה
זה טוב, אני יודע שמגיעה אמרה
שאפשר להוציא בפני שצריך
נכון
אני לא יודע למה זה דבר שהוא מגיע אחרי
את הידיון נקי
כל הדברים האלה של להתרחק ממה שלי אישית
אני נמשך אחר וכו'
אני לא יודע אם מההתחלה כדי שאני
יעשה אותם במידה מסוימת
זה כבר מההתחלה ראוי לאדם להתרחק
מהדברים שמביאים אותו אל הרע
בכלל נקיות, מישהו שנקי
זה כבר מדבר הרבה יותר מפותחת
בגלל שאם אדם עוד לא נתנקע מן הרע
והוא
מגזים בהתרחקות שלו
מהדברים המביאים אותו רק אל הרע
אז זה יכבד עליו
יותר מדי
ואז הוא עלול בכלל
ליפול אל הרע לגמרי
כן? אתה אומר לי
זה וזה וזה אסור
לירגע, לא יותר מדי
כן? אנחנו רואים את זה
במציאות, שאנשים שלקרו על עצמם
מגדרים שהיו מעבר
ליכולתם אפילו בדברים הפשוטים
נשברו
טוב, בואו נמשיך
הפרישות
היא
תחילת
החסידות
זאת אומרת
מידת החסיד, אני אמר לך עכשיו צדיק
אם כן ואילך חסיד
שכל
מה שבהרנו הדעתה הוא מה שמצטרך
אל האדם
לשהיה צדיק
ומכאן ולהלאה הוא לשהיה
חסיד. עכשיו יש
בעיה דקדוקית, אני לא מבין למה הוא אמר
הפרישות היא
לפי ההיגיון
של העברית של רמחאל צריך לכתוב
הוא, הפרישות הוא
תחילת החסידות
מה?
הכתוב אצלכם הוא?
כן, במעדורה שלפניי מישהו תיקן
כנראה וכתב היא
אבל זה טעות, המילה פרישות
אצל רמחאל היא זכר, לא נקבה
לכן צריך לכתוב הוא
איך זה זכר?
זה זכר
מידת הפרישות, דרך הפרישות זה נשמע נקבה?
מידה זה כן, זה נקבה
אז מה זה? מה איך מבדירים את זה?
איזה שם, שם פולט?
תעצעי שם מה זה המילה פרישות?
המילה פרישות
מבחינה דקדוקית היא שייכת לקבוצת המילים
המסתיימות באות
המילים המסתיימות באות
בעברית הרבנית הם זכרים
ולא נקבות
כן, יש בעברית
צריך לזכור, יש ארבעה שלבים
בשפה העברית, יש העברית התנכית
העברית
של תקופת המשנה והתלמוד
שקרה לשון חכמים
העברית הרבנית של ימי הביניים
והעברית המודרנית
בסדר?
עכשיו, בעברית מודרנית
המילים המסתיימות
באות הם נקבה
בעברית רבנית
המילים המסתיימות באות הם זכר
כיוון שהרמחל מדבר
בעברית רבנית
אצלו זה זכר
בסדר? עכשיו למה זה כך?
בגלל שהמילים המסתיימות
באות הם בעצם
הרחבה של הצורה הערמית
של המילים המסתיימות
באו
כמו
בי והילו
או בי דחילו ורחימו
שכל המילים האלה בערמית
זה מילים זכריות ולא נקביות
ומזה, כשזה עבר לעברית
עם ת' זה לא הפך את זה לנקבה
בסדר?
לכן אמרתי שפה צריך לגרוס
הו, הפרישות הו
תחילת החסידות
ותראה, זה לא כל כך נורא
מה שאני אומר, כן? כי בעצמנו
כשאנחנו מדברים על פרישות
אנחנו מדברים על זה בשל נקבה
עם עברית מודרנית
רק שתדע שיש ארבעה סוגי עברית
בסדר? ותראה
שכל מה שבהרנו הדתה
הוא מה שמצטרך אל האדם
לשהיה צדיק
ומכאן ולהלאה הוא
לשהיה חסיד
ונמצא הפרישות
עם החסידות
וכמו הזהירות עם הזריזות
ברור? אתם זוכרים
שדיברנו על זהירות וזריזות
שזה עשה וזה לא תעשה וזה עשה
אז גם פה הפרישות
היא סוג של לא תעשה
והנה כלל הפרישות
זהירות וזריזות שזה בסור מרע וזה בעשה טוב
והנה כלל הפרישות
הוא מה שאמרו
זכרוננו ברכה
קדש עצמך במותר
לך. כלומר יש דברים שמותרים
ואף אף לכן תקדש עצמך
וזאת היא הוראתה של המילה
עצמה. פרישות
רוצה לומר להיות פורש
הוא מרחיק עצמו מן הדבר
והיינו שעושה על עצמו דבר היתר
עכשיו מה הסיבה
שאדם עושה על עצמו דבר היתר?
בגלל שאנחנו אוהבים לאסור דברים? לא
והכוונה בזה לשלא יפגע
באיסור עצמו
והעניין
שכל דבר שיוכל
להיוולד ממנו גרם מטרה
אף על פי שעכשיו אין לו גורם
לא וכל שכן שאין לו רע ממש
ירחק ויפרוש ממנו
ויתבונן ותראה
שיש כאן שלוש מדרגות
יש
האיסורים עצמם
שזה לא צריך לדבר
זה בכלל הזהירות
ויש
סייגותיהם והם הגזרות
והמשמרות שכזו חכם מן
זכרון לברכה על כל ישראל
שזה
מאיסורים דה רבנן
שגם זה פשוט שעשו
זה בכלל הזהירות או בכלל ניקיות
ויש
הערחקים שמוטל
על כל פרוש ופרוש לעשות
להיות כונס בתוך שלא
ובונה גדרים לעצמו
דהיינו להניח מן העתירים
עצמם שלא נעשרו
לכל ישראל ונפרוש מהם
כדי שיהיה מרוחק
מרוחק מן הרע ערחק גדול
יש אדם שהוא
זקוק בדברים שאומרים לעסור
על עצמו דברים של האחרים
מותרים
ואם תאמר
מינין לנו להיות מוסיפים והולכים
בישורים הרי אסור
אסור להוסיף יישורים
נכון? זה לא טוב להוסיף
יישורים. וברכה חמינוס זכרון לברכה
אמרו ירושלמי נדרים
תת. לא דייך מה
שעשרה תורה שאתה בא
לעסור עליך דברים אחרים
אתה רוצה לעסור? הנה
יש מספיק דברים שהתורה עוסרת
יש תריאג מצוות ועם הסייגות שלהם
זה מספיק דברים לעסורים
למה אתה רוצה לעסור דברים שהתורה לא עסרה?
והרי מה שראו
החכמים זכרונת ברכה בחוכמתם
שצריך לעסור ולעשות משמעת. כבר עשו
יש כבר גזירות דרבנן
חכמים לא גזרו מעבר לזה
למשל אדם עוסר לעצמו אוף בחלב
אוף בחלב זה יישור דרבנן
נכון? אז אולי
אדם ייאסור גם
לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא,
לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא,
לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא,
לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא
מנמצא עם כן האדם שומם
ומעונה ולא נהנה מן העולם כלל
וחכמנו זכונם נברכה אמרו
שעתיד אדם ליתן דין לפני המקום
על כל מה שראו עיניו ולא רצה לאכול
ממנו אף על פי שהיה מותר לו והיה יכול
והסמכו ההקרא, הסמכו את
זה לפסוק וכל אשר שאלו עיניי
לא עצלתי מהם
הר קדוש הוא שם אותך בעולם הזה כדי
להנות מן העולם הזה לא סתם שתתענה
כן גם העינוי הוא רע לנפש
שאדם כל הזמן בתסכול
שכל הזמן הוא, כשאדם צם, אז
הוא רעב, הוא רעב, הוא עצבני
והוא גם מקנה באלה שאוכלים וכו'
כן בשביל מה? התשובה היא עד כאן
הקושיות, קושיות טובות נגד הפרישות
והן קושיות אגב נכונות, בדרך
כלל צריך לדחות את הפרישות
אז למה כן? מתי כן?
התשובה היא כי הפרישות ודאי צריך ומוכרח
וייזירו עליו החכמים זכרונת לברכה
ומה שאמרו, קדושים תהיו, פירושים תהיו
עוד אמרו כל היושב בתענית
נקרא קדוש, כלווה חומר מן הזיר
עוד אמרו צדיק אוכל עשור
הנפשו, זכזכאו מלך יהודה
שהיו מעלים לו על שולחנו
שני ליטרין של ירק וכו'
עוד אמרו ברבנו הקדוש שבשעת
מיטתו זקף עשר עצבו אותה ואמר גלוי
וידוע לפניך שלא נהנתים מן
העולם הזה אפילו בעצבה הקטנה שלי
עוד אמרו עד שאדם יתפעל
על דברי תורה שיכנסו בתוך
מאה ויתפעל על אכילה
אושטיה שלא ייכנסו בתוך מאה
הן כל אלה מאמרים מורים
בפירוש צורך הפרישות והחובה בו
כלומר באותה מידה שבאת
לי מאמרים נגד הפרישות יש גם
חבילה של מאמרים של חבחמנו
זכרונת לברכה בעד הפרישות
אז מה עושים עם זה?
אומנם על כל פנים צריכים לנו
לתרץ, המאמרים המורים הפך זה
אך העניין הוא כי ודאי
חילוקים רבים ועיקרים יש בדבר
יש פרישות שנצטבנו בו ויש
פרישות שעוזרנו עליו לבלתי ייקשל בו
והוא מה שאמר שלמה המלך
עליו השלום אל תהי צדיק הרבה
מולבהר אתה אז סקנצרים כן לפי זה יש לנו
שני סוגי פרישות יש פרישות טוב ויש פרישות רע
האמת היא שבעברית מודרנית היינו
אומרים פרישות טובה ופרישות רעה
אבל אנחנו כאן לומדים בעברית של רמחל
פרישות טוב ופרישות רעה נכון?
אז צריך לברר מה הפרישות
ולברר אתה הפרישות הטוב ונאמר
אני אגיד לכם במילה אחת מה הוא מתכוון לומר
הפרישות הטוב זה שאדם פורש מדברים
המותרים שעשויים להביא אותו לישור
כאילו אחר שהתברר לנו היו
כל ענייני העולם ניסיונות לאדם
וכמו שכתבנו כבר למעלה והוכחנו בראיות
והתאמת לנו גם כן רוב חולשת
האדם וקרבה דעתו אל כל הרעות
התברר בהכרח שכל מה שיוכל
האדם להימלט מיינים האלה ראו שיעשו
כדי שיהיה נשמר יותר מן הרע אשר ברגליהם
כי נהל לך תענוג עולמי,
כלומר תענוג שבעולם הזה
אשר לא ימשוך אחריו איזה חטא בעקב
דרך משל המאכל והמשתה
כי שניקו מכל איסורי האכילה
הנה מותר עם זה, מותר לאכול ולשתות
אמנם מילוי הקרס מושך אחריו פריקת העול
ומשתה היין מושך אחריו הזנות
ושאר מינים רעים
כל שכן שביות האדם מרגיל
לעצמו לסבוע מאכילה ושתייה
הנה אם פעם אחת יחסר לו רגילותו
יכאב לו וירגיש מאוד
כלומר הוא מפתח תלות
והתלות זה דבר שצריך להימלט ממנו
לכן מדי פעם צריך לפרוש מן הדבר המותר
כדי שלא תפתח תלות כלפי הדבר המותר
אין אדם שמשוחרר לגמרי
לפעמים הוא תלוי בזה, לפעמים הוא תלוי בזה
אז בדרך שהוא תלוי דווקא יעשה הפור
אז הוא ילך תלת משהו
אחר, אז יהיה לו טיפול אחר
בסדר אז מה?
לא, עד שאדם יהיה חופשי
אבל פעם קרה שערב צבי יהודה קוק
מישהו נתן לו כדור שינה
בלי ידיעתו, הוא רצה שערב ישן
הוא חשב שזה טוב שערב ישן
אז הוא נתן לו כדור שינה
וערב שתה את הכדור הזה
אבל נודע לו שמישהו נתן לו את הכדור
מה עשה הערב?
הלך ושוב בתוך ביתו כל הלילה
כדי לא להירדם
כדי ששום דבר לא ישלוט בו
אצלי שום דבר לא שולט עלי
לכן תתן לי כדור שינה, דווקא אני לא אשן
בסדר, אז זה... עכשיו האם
זה טוב ככה להתנהג כל יום? לא
אבל לפעמים נדרש
ככל שאדם הוא יותר חופשי, הוא יותר גם מאושר
מצד אמת
מצד שני, יש דבר שאסור להתמכר לו, זה לאושר
אנשים ברוב שהם רוצים להיות מאושרים
הם רודפים אחרי האושר
ואז הם מומללים נורא
קוד הרב
האם היו אנשים גדולים שקפצו מדרגות
באופן טבעי ללא העבודה שבדרך?
כן, יש
למשל בועז
שלום קוד הרב
מדברך משמע שיש אנשים מסוימים שכן
צריכים או יכולים לטוס לאומן בראש השנה
כי הנפש שלהם קשור לחסידות של רבנו, אתה יודע
זה אומנם לא קשור למה שדיברנו, זה אומנם נכון
אבל זה לא קשור לנושא שדיברנו עליו
מה שדיברנו עליו זה על הפרישות
למצוא לאומן זה לא פרישות
זה כסף
אומנם, יש פה פרישות שאדם חסך מממונו, זה כן
אבל זה לא הנושא שאנחנו עסוקים בו
למרות שמצד עצמו יש בזה גם צעד של אמת
אממ
למשל, ליצחק אבינו, עליו שלום
הוא אומר ל... ל... איסר
בני היקר אני מאוד רוצה לברך אותך
אבל קשה לי לברך אותך אם אני לא אכלתי משהו
אז לך תביא לי משהו ככה לאכול
ואז אני אברך אותך
קצת אמוע, נכון?
מה זה הגרגרנות הזאת של יצחק אבינו?
יותר מזה, הרי יעקב בסוף מביא לו את המאכל
הוא מביא לו שני גדיי עיזים טובים
אתם יודעים מה זה שני גדיים?
הוא אוכל שני גדיים, הזקן הזה
והוא גם מביא לו יין, יין בכמות מתאימה כמובן
נכון? וגם לחם, כתוב שם
קיצור, עושה לו שם סעודה
אחת הסעודות החשובות שנעשו אי פעם
הוא אוכל, שותה, מבסוט
ויתן לך אלוהים מטל השמיים
ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש
מה זה הסיפור הזה?
פשוט מאוד, יצחק אבינו היה אדם קדוש
אז אצלו הפרישות היא לא במקום
ההפך, עד רבה, הוא צריך להרבות באכילה
כדי שיהיה על מה להכיל את הנשמה
הוא מרבה, חזל אמרו
ליל פסח היה, ושני הקדיים זה אחד קרובן פסח
השני קרובן חגיגה, יוצא
לפי זה שהיין זה ארבע כוסות
והלחם זה המצות
מתאמים, שייקחת תאים, בטח שאוסיף לו מרור
כדי שתתאם, נכון?
אז זאת אומרת שיצחק אבינו עושה לו סדר פסח
בסדר פסח, אגב, באמת, כל אחד
מייסד על זה, לא רק יצחק אבינו
הלכה שכל אחד צריך לשים
את הכלים היפים ביותר שיש לו
יש לו כלי זהב, ישים כלי זהב על השולחן
יש לו בגדים ריקומים, ישים בגדים ריקומים
הכל צריך להיות מפואר כדרך העשירים
מה זו התנהגות ראויה לכל יהודי? לא
זו לא התנהגות ראויה, אדם לא
צריך להיות משועבד לדברים האלה
אבל יש לילה שבו עד רבה,
כל ישראל צריכים לנהוג כך
כי זו המעלה של האדם הקדוש
ואנחנו כולנו קדושים בלילה הזו
ולכן אנחנו מרבים בדברים האלה
הם עשו סדר בלי רווקה?
הם עשו סדר בלי רווקה,
כן ודאי שעשו בלי רווקה
כי סדר, אכילת הקרבן צריכה להיות בטהרה
ויכול להיות שהיא לא הייתה טהורה באותו לילה
סביר, לא?
אבל מי שלא במדרגה של יצחק אבינו
או לא נמצא בלילה סדר, עד רבה
שלא יאכל יותר מדי, שלא יקפיד
יותר מדי על בגדים ועל דברים כאלה
וכו' כי האדם אחרי זה משתעבד וגם נשאר אל הרע
חזי ושלום, אלה הדברים האלה
אז מה שהוא אומר כאן?
והנה אם פעם אחת יחסר לו
רגילותו, יכאב לו וירגיש מאוד
ובגלל זה נמצא, הוא מכניס
עצמו בתוקף עמל הסחורה
והגיעה את הקניין ושתהיה שולחנו ארוחה כרצונו
אז הוא ייקח עלוואות,
כמו שאנשים עושים שטויות
כדי לעשות שמחה, בר מצווה, חתונה וכדומה
משעבדים את עצמם לכל החיים
למה?
כדי שהבן אדם לא יגיד שרבע האוף לא היה טעים
ואם רבע האוף לא היה טעים?
ואם במקום רבע האוף יש רק בורקס?
מה זה משנה?
רבע האוף או בורקס?
לא משנה בכלל, לא משנה אם אתה מהנדס
או אם אשתך אשת מהנדס,
בכלל לא משנה כל הדברים האלה
העיקר שעשית שמחה, אז מה?
ואכלו קצת שם הפיסטוקים, זהו, זה מה שיש
אז מה? מה קרה?
ומשם נמשר פעם, תמיד חכם אחד סיפר לי
שכשהוא היה צעיר, עשו את הברמיצה שלו בבית
אבל מה? הבית היה קטן
שמו מחצית מן האורחים בחדר אחד
מחצית האורחים בחדר שני
והוא עצר להגיד את הדרשה,
אז הוא אמר את הדרשה פעמיים
אחד הלך לחדר ההוא, פעם שנייה לחדר ההוא
וזהו, ככה הייתה ברמיצה הפעם
ומה עושים אחרי זה? הולכים כולם הביתה
הבחור קיבל מתנות, לא עלה יותר מדי כסף
אפשר להמשיך את החיים וללמוד תורה
ובפני זה נמצא ומכניס עצמו בתוקף עמל הסחורה
והגיעת הקניין לשתייה שולחנו
ארוכה כרצונו
אז שימו לב שהמילה שולחן פה היא לשון
נקבה, נכון? לא כמו בעברית שלנו
שולחן ארוכה
שולחנו ארוך, נכון?
ייתכן שיש פה השפעה של האיטלקית
הרמחל דיבר איטלקית
טוב, ומשם נמשך אל העוול והגזל
ומשם אל השבועות
וכל שעותיים הבאים אחר זה
כן, הרי בשביל לגזול
הוא צריך אחר כך להישבע בבדין, מה הישבע?
להישבע על השקר, כדי להימלט מן הכנס
הוא מסיר עצמו מן העבודה ומן התורה ומהתפילה
מה שהיה נפטר מכל זה, לא מתחילתו
לא משך עצמו בהנאות אלה
וכעניין זה, אמרו בעניין בן סורר ומורה
עמדה תורה על סוף דעתו
שמה, שבגלל שהוא
הגמרא שואלת שמה
ורכי בגלל שאכל תרתימר, בשר וחציג לו יין
יצא זה לסקילה?
אלא אומרים לו, אם הוא מושגל
כל כך הרבה להתנפל על אכילה ושטייה
זה סימן שהוא ישודד בסוף
ואז הוא יעמוד בפרשת דרכים
וילסתם את הבריאות
אמרה התורה
ימות זכאי ואל ימות חייו
אז זה בן סורר ומורה
זה עמדה תורה על סוף דעתו וכו'
וכן, עניין הזנות
אמרו, כל הרועי שוטה בכל כולה
יזיר עצמו מן היין
שוטה בכל כולה זה לא מחזה יפה
זה מחזה שיש בו גם קצת גסות
קצת משהו של ערווה
ולכן ראוי לאדם כשהוא רואה דבר כזה
לגזור על עצמו פרישות
כן, בבקשה
אני רואה את נתן ואת סיבוב
נכון
ובא לנהר ושם נשאר
נכון
זה לא מסתדר
נכון
כך שהוא עכשיו צדיק אותה
נכון
כלומר, אני אחזור על שאלתך
אתה מיר, הערה נכונה
בן צורר ומורה נהרג על שם סופו
ואילו בישמעאל נאמר
שמע אלוהים אל כל הנער
באשר הוא שם
שעכשיו צדיק גם שלמרות שעתיד להיות רשע
ולכן דנו אותו לפי ההווה
ולא לפי העתיד
נכון
אז זה באמת סותר
כמו שהערת בצדק
שני המאמרים האלה
סותרים זה את זה
לשאת השאלה
מדוע רמחאל הביא פה את נושא בן צורר ומורה
לא כדי להגיד לנו את המשך המאמר
ימות חייו ועל ימות זכאי
מטרתו של רמחאל הייתה רק להראות
כיצד האדם נמשך
ממאכל מותר
אל האיסור
זה מה שהוא עשה
לכן השאלה של מהות בן צורר ומורה
ולמה זה לא סותר
או כן סותר את מה שקרה עם ישמעאל
זה לא הנושא שרמחאל מדבר עליו
כעת
נכון
אתה איתי או לא
כלומר הוא הביא את הנושא של בן צורר ומורה
לא כדי לדון על בן צורר ומורה
אלא כדי להסביר
מה הצורך
שם שופט את האדם
ובי זה מה שהוא עשה
כן אבל השאלה שאתה שואל
כל הנושא הוא מקבל
אבל מה שאתה שואל
בכלל
האם הקבל שרחוק דן את האדם על שם סופו
או על שם האווה
שזה נושא חשוב מאוד
רק שהוא לא הנושא שרמחאל מדבר עליו כאן
רמחאל הביא את הנושא של בן צורר ומורה
רק בדרך אגב
כדי ללמוד מזה
שאדם נמשך מן היתר אל האיסור
זה מה שהוא רצה להראות
עכשיו לגבי שאלתך לכאורה
היה מן הראוי אם כן שאני אגיד לך
מכיוון שזה מחוץ הנושא
שאני לא אענה
אף על פי כן
אף על פי כן
ג'סטה בשבילך
אני אענה
בסדר? אוקיי
התשובה היא
שהרבה מהמצוות של התורה
הם לימוד הלקח
של מעשים שקדמו לתורה
למשל
כיוון שבישמעאל נידון
באשר הוא שם
באו כל כך הרבה צרות
שהתורה אמרה לעשות הפוך
בסדר?
זו אפשרות אחת
אפשרות שנייה
שיש ילדים בין דין שמיים
לבין דין של הארץ
דין השמיים כך
דין הארץ כך
בסדר?
טוב
האמת היא שכבר המפרשים
העלו את השאלה הזאת
כל המפרשים מסביב לנושא של בן שורר ומורה
שאלו את השאלה הזאת
יש גם בתורה תמימה
אני חושב שזה דיון על זה
יאי אין הכבודו שם
ודעת לנפשו
הנה
אפשר להמשיך?
טוב, משהו לא ברור?
הכל ברור
אוקיי, תוציאו דפים יש בו חן
טוב, הפעם נוותר לכם
ותראה
כי זאת היא תחבולה גדולה לאדם
למה ננצל וייצרו
כי כיוון שביעי אותו בפרק העבירה
קשה עליו לנצחו ולכבוש אותו
כן, הרי כשאדם כבר נמצא במאבק
יש לו יותר קושי
לא שזה בלתי אפשרי לנצח
אבל יש לו קושי
על כן צריך שעוד אין הוא רחוק ממנה
ישיר עצמו רחוק
כי אז יהיה קשה לייצר
לקרבו אליה
במקום שלא יהיה קשה
שיהיה לייצר קשה
הנה
הנה דוגמה נוספת
עד עכשיו הוא דיבר על אכילה, שתייה
וכדומה, נכון?
עכשיו הוא ידבר על נושא אחר
הנה הבעילה
עם אשתו
מותרת היא יותר גמור
כן? מותר לאדם
לחיות חיי אישות
עם אשתו
אמנם כבר תקנו
תבילה לבעלי קראין
מה זה בעלי קראין?
אדם שיצא תומעה מגופו
אז
בעיקר הדין
לא יכול להתפלל
או ללמוד תורה
עד שיתבול
נכון?
זה תקנת העזרה
קוראים לזה
אמנם התקנה הזאת בוטלה
למה היא בוטלה?
כי רוב הציבור לא יכול לעמוד בזה
אז יש דברים שכיוון שלא פשט ברוב הציבור
זה בטל מעצמו
ולכן היום מותר להתפלל
ומותר ללמוד תורה
גם במצב של תומעת הגוף
מותר
אבל עדיין מן הראוי
כן? זה מידה טובה
להקביד על זה
עכשיו מדוע באמת חי... מדוע
הייתה תקנה הזאת של העזרה?
כן? מדוע תקנו
טבילה לבעלי קיראין
שלא יהיו תמידי חכמים מצויים אצל נשם
כתרנגולים
כן? שהתרנגול בלול
זה מה שהוא עושה כל הזמן
לפי שאף על פי
שהמעשה עצמו מותר
אמנם כבר הוא מטביע
בעצמו של אדם התאווה הזאת
ומשם
יכול להימשך
אל האיסור
כלומר מרוב תאווה
זה גם לתאוות אסורות
למימוש האסור של התאווה
וכמאמר רבותינו זכרונם נברכה
איבר קטן יש באדם
מסביעו רעב
מרעיבו סבע
ולא עוד
אלא שאפילו בשעה הראויה וההתאגון
אמרו על רבי אליעזר
שהיה מגלה תפח ומחסד
תפחיים ודומה למי שכבר עושד
כדי שלא לענות אפילו בשעת התנתות
אבל זה מפורש שזה נאמר
רק על רבי אליעזר וזאת לא הלכה
לכאורה גם בימינו
הוא ידוע שכיוון שהתאווה מרובה בעולם
יש הרבה ניסיונות וכו
אז ראוי לאדם דווקא
שלא יפרוש
יותר מדי בענייני אישות עם אשתו
כדי שלא תתרבה
עליו התאווה ויגיע לאיסורים
זה גם חייבת להיות לשני הכיוונים
כן
אז אם ככה אנחנו רואים שראוי לאדם
לפרוש ממאכלים המותרים
ומשתייה המותרת
ומבעילה המותרת
אם זה יביא אותו למצב
של
הגזמה
אבל ההלכה לא יכולה לקבוע
באיזה הגדרות מוחלטים
כן
המלבושים
והקישוטים
כן, אדם רוצה
מלבושים נעים
למשל הוא רוצה
כשקוברים אותו תכריחים
אבל לא סתם, מדיור
כן
קריסטיין דיור
כן, לא סתם
לא סתם מלבושים, נכון?
שזה יהיה משהו, כן?
לא שיגידו כאילו, שבאו להלוויה
וואו, איזה תכריחים
משהו, טוב
אז המלבושים והקישוטים
לא יזירה התורה על יופים
או על תבניתם, כלומר אין בהלכה
אין בתורה
איך הבגד צריך להיראות
אפשר להתלבש
איך שרוצים
אלא שלא יהיה בהם כלאיים
זה באמת אסור
צמר ופשטים זה אסור
ויהיה בהם ציצית
כשמדובר בדבר שהוא מרובה
עם ארבע כנפות
ואז
כולם מותרים
ממה שאתה רוצה
זה יכול להיות ממשי
יכול להיות מקנבוס
יכול להיות מקוטנה
יכול להיות איזה צבע שאתה רוצה
גם צבע אדום
גם צבע אדום
הכל מותר
אבל
אמנם מי לא ידע
שמלבישת הפאר
והרקמה
תימשך הגאווה
יש
מי שכל הזמן חושב
על איך להתלבש
אם אתה כל הזמן חושב על איך להתלבש
אז יש פה עניין של
גאווה, שאדם מעוניין
באופה מסוימת וכו' וכו'
אלא אם כן מדובר
שאדם צריך
לכבד את התפקיד שהוא ממלא
ברור, למשל כתוב בגמרא
על רבי יוחנן
שהפלפי שהוא עצמו היה מתלבש פשוט אבל
היה פעם נתן מוסר לנשיא
הנשיא זה היה רבי יהודה נשיאה
נכדו של רבי יהודה הנשיא
שרבי יוחנן אמר לו
אתה מתלבש בלבושים פשוטים מדי בשביל נשיא
בתור נשיא ישראל אתה צריך ללבוש
בגדים מיוחדים
כן? או
וכך הלאה, כל מצב הוא מצב
הוא נמצא בעמדה של השפעה
או בעמדה של החלטות וכדומה
הוא צריך לכבד את המעמד וללבוש
בגדים מיוחדים
אבל זה מצד כבוד המשרה
לא מצד הכבוד שהוא מעוין בה
למשל
הנה הראשונים לציון לבושים
בגדי רקמה אתה רושם שזה בא להם?
לא, לא בא להם אלא מה? הם רוצים
לכבד את המעמד
שבו הם נמצאים זה מכבד את הראשונות
לציון, בסדר?
לכן הם נובשים כפי שהם מתלבשים
אבל סתם ככה זה גאווה
גם הזנות
יגבול בה
כן? כלומר יש גם ענייני זנות
שקשורים אל הלבושים, כן?
זה בגבול של זה, תגבול בה
אגב, מה עשה הוא הביטוי הזה?
זה ביטוי בירכס כאלה
וגם
וגם
צידון
תגבול בה
מה זה תגבול בה? תהיה בגבול, כן?
אז מזה הוא לקח את הביטוי, גם הזנות
יגבול בה, מלבד
אגב, אני רוצה לציין שרמחאל
איך הוא היה לבוש?
הוא היה לבוש
בבגדי רקמה
בסגנון הרנסנס
היה מגולח
ועם גרבה משי
והכל
מה זה אומר?
שהוא לא נאמן למה שהוא כותב?
הוא ידע את מעלתו
יפה, כלומר לפי מעלתו הוא לא היה צריך
את כל הפרישות בנושא הזה
יכול להיות שרמחאל היה פרוש בדברים אחרים
בנושא הזה הוא לא הרגיש סוער בפרישות אלא
להיפך, יכול להיות אפילו
שהייתה לו מגמה חינוכית
בדבר הזה
כלומר צריך להבין, אתם רואים פה דוגמה
אדם שהייתם פוגשים אותו, הייתם חושבים
איזה עציל איטלקי מהאוניברסיטה של
פדובה, כן? ככה הוא היה לבוש
מגולח
בלי זקן, כן
לא, הראש היה עם שיערות
עם מים מתגדח
עם מים מתגדח
היה אז קרם כזה
היה משער
כן
כן, טוב
מה?
זה לא המוסיקאית
כלומר השאלה שלכם היא שאלה אינפורמטיבית
מאוד מעניינת
אבל הדבר הזה הוזכר רק בדרך אגב
כדי להסביר לנו את
העניין של הפרישות בבגדים וכדומה
ולא כדי לדון בעצם
המנהגים
של הגילוח
ולכן אני חושב שמן הראוי שלא נעסוק בזה
אז שהשם התאמר, בכל זאת אולי
אני כן תעסק בזה כדי לעשות
לך ג'סטה כמו שעשיתי לו
לא, יש גבול
לא כל אחד מקבל ג'סטה
טוב
אז אם כן, בבגדים יש אמרנו
כן, יש לנו גאווה
זנות
מלבד הכנעה
מה זה הכנעה?
וואו, היא התלבשה
בדיוק באותה סמלה כמוני
נורא, כן?
ואז זה הורס את כל הערב
זה הכנעה
והטעווה
והעושק הנמשכים
מכל משהו יקר על האדם להשיגו
אין, צריך דווקא
תכשיטים כאלה ודווקא ככה וכו'
וכבר אמרו זכרונם ברכה
כיוון שרואה יצר
אדם שתולה בעקבו
הולך הליכה כזאת סנובית
ממשמש בגדיו
ומסלסל בסערו
אמר
זה שלי
עכשיו, אז מה תגיד? אז אסור? לא
זה לא אסור, רק תהיה מודע
לאפשרות שמהדברים האלה תגיע לעיסוקים
ולכן
מי שמרגיש שמזה הוא יכול להגיע
אל הרע, נפרוש מהדברים האלה
לא כל אחד צריך
יש לפעמים שאתה מדרבה צריך להקפיד
בהופעתו, בגלל ש
בזה הוא נותן מקום
לחוש האסתטי שלו
ודברים אחרים
הוא מחמיר שם, לכן
לא לשפוט אנשים על פי זה
כי אתה לא יכול לדעת למה האדם מתלבש כך
או למה הוא אוכל כך וכדומה
כן
כן
אז פשוט פה זה דומה למה שקרה
ברכותה, יש לך סיכוי כשמבקים אותי?
כן
כן, כן
זה עניין של מינוח
זה משהו שהוא טכניקה
על איך להתדפל בצליחה
כן, זה נכון, אם כי פה
רמחא לא מדגיש את זה שזה טכניקה של
קצה ואחר כך הקצה השני
כמו הרמב'ם, הוא לא מדגיש את זה
כן, טוב
מה זה הגדרה הזאת, זה של יר?
היצר הר אומר
הוא, אני תופס אותו, הוא שלי
כן
מה?
כן, אז זה לא שזה יכול להיות
למשל, על יוסף הצדיק
הוא היה משלשל בשערו
כן, מקביל בהופעתו
ונתגרתה בו אשת פוטיפר
והוא לא נכשל
הטיול
והדיבור
אם אינו בדבר איסור
ודאי דין תורה, מותר
מותר לטייל? מותר
לדבר? מותר
מה הבעיה? מותר לדבר, לא?
אמנם
כמה ביטול תורה נמשך ממנו
כמה מן הלשון הרעה
כמה מן השקרים
כמה מן הלצנות
ואומר
ברוב דברים, כלומר
שאדם מרבה לדבר
לא יחדל פשע, לא ייתכן
שלא יפשע באיזושהי צורת, לכן
האדם צריך לא כל הזמן
לדבר
מה?
מדגיש את הדיבור
ולא את הטיול
כן, על הטיול הוא דילג
נכון, נכון
ודאי, טוב לטייל, השאלה כמה?
אם אתה מטייל כל יום ארבע שעות
אז מה יהיה? מה יהיה עם לימוד תורה?
מה יהיה עם פרנסה?
מה יהיה עם כל הדברים אחרים?
עם כימויצות וכדומה
כן, טייל קצת זה טוב
לפעמים צריך לטייל הרבה
זה משתנה מאדם לאדם,
לכן אין בזה הגדרות הלכתיות
לפעמים אדם זקוק לטיול
כן, מה אתה אומר?
החפצחיים אדם הרבה לדבר
החפצחיים אדם הרבה לדבר, נכון
כי הוא לא צריך
את הפרישות הזאת, זה בדיוק מה שהוא אומר
הרי זה מה שלמדנו, שכל אחד
ואחד יש לו הפרישות בתחום שלו
ולכן מה שעושה כאן רמחן הוא
לא אומר מה אתה צריך לעשות
הוא מביא לך את הדוגמאות
לדברים שאדם
עלול להסתכן בהם
החפצחיים לא מסתכן
בדיבור, הוא כתב את הספר חפצחיים
ולכן הוא לא צריך לפרוש בזה
זה פרישות מיותרת אצלו
מובן
אבל מי שנכשל בדיבורו
הרבה, אז הוא צריך לפרוש
בדיבור
האם אין דבר מוסכם וברור
שכולם צריכים לפרוש ממנו?
ברור שלא
אני חוזר על השאלה שלך, האם אין דבר
ברור ומוסכם שכולם צריכים לפרוש
ממנו? התשובה היא ברור שלא
כיוון שהפרישות היא לא בכלל הדברים האסורים
מן הדין, זה משתנה מאדם לאדם
אז מה שאני צריך
לפרוש זה לא מה שאתה צריך לפרוש ולהפך
כל אחד
איפשהו הוכש את נקודת הסכנה
אצלו, יש אדם
שלא הוכש סכנה, אז זה בסדר
כן, מה אתה אומר?
האם אין משהו בסיסי שרוב העם צריך
לתחלק ממנו?
התשובה היא, ודאי שלא
הרי ברור שכיוון שמדובר
בדבר שלא ההלכה עשרה אותו
אלא שהוא מצד הנטייה
של האדם אל הרעה, אז זה משתנה
מאדם לאדם, כך שמה שאני צריך
לפרוש ממנו, זה לא מה שאתה צריך לפרוש
ממנו, הוא תלוי מה אותי מביא אל הרעה
מה אותך מביא אל הרעה, ולכן אין בזה
כללים, ואפשר לשפוט אנשים על פי זה
האמת היא ששאלתך זו
שהיא שאלה מאוד נכבדה
היא לכאורה אותה שאלה שהוא כבר הושאל
ולכן לא הייתה לי ברירה, לפחות לפי הבנתי
אלא לענות בדיוק כפי שעניתי לו
ראית שמירת העיניים?
או שאני טועה
אני התכוונתי כאילו אם
אנחנו פה במקום
להחזיק, להתחזיק, להשפור
על מצוות, ואם אנחנו, כמו ש
יונתן עכשיו אמר, שמירת העיניים
וריקוד מהוראה, ולכת
יש דברים, לא, אנחנו לא מדברים עכשיו על
האסור, מה שאסור, אסור
זה לא הנושא בכלל של הפרק
מה שאסור
מדי הוראיתה או מדי רבנן
זה כל אחד חייב
אנחנו מדברים על מה שלא
אסור
אתה איתי? בסדר
מה שלא אסור, אז
זה תלוי לפי כל אחד ואחד
כן
אמרנו שאתה שייאת שבינם כמו צדיק
לא שייך להפגישות בעצם
כן, כחובה
אז כרגע אי אפשר לקרות פה את הפקמינות
למה? כי אדם יכול להיות צדיק בתחום
מסוים, ועוד לא צדיק בתחום אחר
אז גם בסדר, כל מי שקרים לו
יש מה לדון, כן
אבל זה ברור שזה יותר זהירות
כל זמן שאדם עדיין נכשל בייסורים
אז הפרישות
היא בעייתית קצת
או חסידות ודאי שהיא בעייתית
מה אתה אומר?
אתה אמר שפרישות זה משהו זמני
נכון
אבל צדיקים, אפילו הרפוק
שכתובה
שלא יש כתב צורך
ישר מ-99
אז מה?
אז זאת אומרת שהוא נהג את הפרישות הזאת קודם
אבל זה ברור שעשו, אבל מסליחים
זה ברור שעשו סטקסטם ושם
נו אז מה?
אם יש סיפורים
על צדיקים שנהגו פרישות
מסוימת בדברים מסוימים כל חייהם
אז זה סימן שהם היו כל חיים
זקוקים לזה
אתה יודע כמה שזקוק לזה?
נכון, בדיוק
בסדר?
זה הרמב״ם הרבה להסביר את זה בספר שמונה פרקים,
בפרק רביעי, הוא מעריך בזה, שאותם הצדיקים שראינו
שעשו מעשים קיצוניים, זה בגלל שהם היו צריכים,
לעצמם, זה לא בגלל מה עלה בנפש, זה בגלל חיסרון בנפש
ובמשל על ירמיהו הנביא, אין את הדבר הזה, ירמיהו
אמר מי יתנני במדבר מי לא נורחים ויעזבה את עמי
וילחם מאיתם כי כולם בנאפים עצרת בוקדים, אומר
הרמב״ם שירמיהו פחד להתקלקל על ידי החברה הרעה
זה קשה לומר אבל זה עובדה,
הרמב״ם אומר את זה, אבל לא כל אחד
נמצא במצב כזה, הטיול והדיבור,
זה כבר היינו, כללו של דבר
כיוון שכל ענייני העולם אין להם אלא סכנות
עצומות, איך לא יישובך מי רוצה להימלט מהם ומי
שירבה להרחיק מהם, זהו עניין הפרישות הטוב
שלו לקח מן העולם בשום שימוש שהוא משתמש בנו
אלא מה שהוא מוכרח בו מבני
הצורך אשר לא בטבעו אלא, הוא מה
שמשתבח רבי, במאמר שזכרתי שלא
נמנע מן העולם הזה אפילו בעצבא קטנה
מי אותו נשיא ישראל ושולחנו שולחן
מלאכים בהכרח לעיקר נשיאותו וכמאמרם
זכרונם בברכה שנגויים בבית נך זה
רבי ונתונינוס שלא פסק מהשולחנם
לא חזרת ולא קישוט ולא צנון
ולא בימות החמה ולא בימות
הקשמים וחזקיה הוא מלך יהודה
כמוכן ושאר המאמרים שזכרתי כולם
מקיים ומורים שיש לאדם לפרוש מכל מה
שהוא טענו גולמי למען לא ייפול בסכנתו
ואתה תשאל ותאמר אם כן איפה
שזה דבר מצטרך ומוכרח למה
לא גזרו עליו חכמים כמו
שגזרו על הסיאגות ותקנות שגזרו
הרי חכמים יכולים לגזור כל דבר
הנה התשובה המבוררת ופשוטה
כי לא גזור חכם גזרה אלא אם
כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה
ואין רוב הציבור יכולים להיות
חסידים אבל די להם שיהיו
צדיקים אך השרידים אשר
בחפצים לזכות לקרבתו יתברך ולזכות
ולזכות בזכותם לכל שערי המון
הנתלבם להם מגיע לקיים משנת
חסידים אשר לא יכלו לקיים
האחרים הם הם סדרי הפרישות האלה
כי בזה בחר השם שכיוון שאי
אפשר לאומה שהיא תקבולה
שווה במהלך אחת כי יש בה
מדרגות מדרגות איש לפי שכלו
הנה לפחות יחידי סגולה אם מצאו
אשר יכינו את עצמם מחנה גמורה
ועל ידי המוכנים יזכו גם מבלתי
מוכנים ולהבטות ברב השרד שכנתו
וחידיין שידרשו זכויותם לברכה
בארבעה מינים שבלו לב יבואו אלו
ויחפירו על אלה וכבר מצאנו
ליליהו זכויותו שאמר לרבי ישהו בן לוי
במעשית ירעו לה בר קושב כשישיבו ולא
משנהי אף הוא אמר לו וכי משנת חסידים היא
רגע שם מעניין על מה מדובר
שם? מי זה ראו לה בר קושב?
זה היה שודד יהודי שהגיע
לעיר של רבי יהושע בן לוי
באו הרומאים הקיפו את העיר אמרו או
שאתם מוסרים אותו או שאנחנו הורגים את כולכם
מה עשה רבי יהושע בן לוי? מסר אותו.
איליהו הנביא הפסיק להגיע לרבי יהושע בן לוי
רבי יהושע בן לוי מתענה
כמה טעניות עד שחוזר
איליהו הנביא אומר לו רבי
יהושע בן לוי מה לא באת?
אומר למסורות אני נגלה אתה מוסר
יהודי אתה רוצה שאני עוד אדבר איתך?
אומר וכי לא כמשנה עשיתי? זה משנה פורשת
שאם ייחדו אותו הוא מוכתב למלכות מוסרים אותו
אמר לו וכי משנת חסידים
היא? עכשיו אני שואל את השאלה
אז מה ציפה איליהו הנביא
מרבי יהושע בן לוי לעשות?
שמה יעשה? שלא למסורות. שלא למסורות
ואז מה יקרה? ואז הרומאים ירגו את כולם?
אער למסורות. אער למסורות
אבל לא יתנהג. זה לא מובן
הסיפור הזה אולי ברכוש הבדל
שלו רוצה להסגיר את עצמו
שיוצא למסורת עצמו? שימסור את עצמו אבל
זה לא אותו שמחפשים מחפשים את עולה ברכושיו
לא לא אני לא מדהים שעולה
ברכושיו ימסור את עצמו אבל
עולה ברכושיו לא מעוניין למסורת
עצמו למה שימסור את עצמו?
זה לא דורי תשובה זה
רומאים לא ידעים אז אני
אגיד לכם מה הכוונה הכוונה
של איליהו הנביא הייתה
שרבי יושב בן לוי במקום למסור יהודי יהרוג
את הרומאים זה הכוונה זה נקרא משנת חסידים
מחפשים לך איזה יהודי? תלחם!
זה הכוונה לא שייארגו כולם חזוכלים
כמו דה רב האהוב איך אפשר לו להתמכר לעושר?
אז פשוט להשלים שהעולם הוא חסר ופגום?
להתמכר לעושר זה להיות לא מאושר
ברגע שאדם אומר אני חייב להיות מאושר
הוא יעשה הכל כדי
להיות מאושר ואז יהיה נורא
מסכן אבל אם אדם מחליט
להיות מאושר כנקודת מוצא
אדם לוקח את העושר כנקודת
מוצא אז העושר מאחורינו
אז עכשיו אפשר לעשות
כל מיני דברים חשובים
האם נכון שיגדל זקן לשמור עצמו מאיסורים?
הרי זה לבוש תלמידי חכמים? לפעמים כן
לפעמים דווקא יותר טוב שלא
יגדל זקן שלא יבוא לסכסוך
עם אשתו? כבוד דה רב
למשל אין אפוטרובוס להריות
האם זאת לא הוראה לכלל? זאת הוראה
לכלל ואף על פי כן יש לה יוצאים מן הכלל
כן? הרב אז לפעמים מהספוזיה
ועוד לא שוב לנביא אפשר
לראות שזה בא להסגיר למריינים
ולא יקנה לארצות בטרות?
אתה שואל פה שאלה של
הלכה נכון? אתה שואל שאלה
של הלכה אבל ההלכה הזאת
הובאה לא כדי ללמוד אותה
היא הובאה רק בדרך אגב
כדי ללמוד ממנה את היסודות
של הפרישות נכון? ולכן
מן הראוי שלא אענה עליה
אהלן מצטער אבל אין מה לעשות זה הזמן
טוב אך הפרישות הרעה הוא
כדרך הגויים השכלים אשר
לא די שנם לוקחים מן
העולם מה שאין להם הכרח בו
אלא שכבר ימניעו עצמם
גם את המוכרח וייסרו גופם
בייסורים ודברים זרים אשר
לא חפץ בהם מה שהם כלל
אלא עד רבה חכמים אמרו
אסור לאדם שיסגף עצמו ובעניין
הצדקה אמרו כל מי שצריך
ליטול ואינו נוטל הרי זה שופך דמים
וכן אמרו לנפש חיה נשמה
שבך אחייה אותה ואמרו כל היום
שבתענית נקרא חוטא ועמידוה
בדי לא מעצם את צעיר נפשי
ואילאל היה אומר גובל נפשו
יש חסד על אכילת הבוקר והיה
רוחץ בנבי אדב לכבוד קונו כל
מה חומי המדיוקנאות המלאכים
הרי לך הכלל האמיתי כל מה
שאינו מוכרח לאדם מניע מהעולם הזה
ראוי לו לפרוש מהם וכל מה
שהוא מוכרח לו מאיזה טעם שיהיה
כיוון שהוא מוכרח לו אם הוא פורש מנוער
איזה חוטא הנה זה כלל נאמן אך משפט
הפרטים על פי הכלל הזה אינו מאסור
אל שיקול הדעת ולפי שכלות ימול על איש
כי אי אפשר לקבץ כל
הפרטים כי רבים הם ואין
שכל לאדם יכול להקיף על
כולם אלא דבר דבר בעיתו