שלום וברכה ובוקר טוב, צהריים
טובים, זה נכון. היום יום ראשון
יתחיל ביער תפשיניים א', לגבי עומר,
הילולה של רבינו רבי שמעון בר יוחאי
שציינו את ההילולה שלו
אתמול בערב במדורות הרבות
אשרנו שם ישראל זכה לקיים את
המנהג היפה של ההדלקה אתמול בערב
כאן יוסיף ברכות לעד
ובכן קהל קדוש אנחנו
ממשיכים בלימוד הספר הקדוש
וסילת ישרים
פרק, גמרנו את ת'זין או לא? איליני זוכר
אני חושב שסיימנו, אם כן
אנחנו מתחילים את פרק י'
זין, נכון? לא סיימנו את
ת'זין? אנחנו באמצע ת'זין
לקראת הסוף, טוב אז בואו נתקדם
איפה בדיוק?
והנה כשם שן עולה על גבי המזבח, טוב בסדר
אז כשם שן עולה על גבי המזבח
של מתי לסולת נקייה מנופה ב-13 נפה
שכבר טהור לגמרי מכל סיג, הרי כשמעלים
סולת על גבי המזבח זה צריך להיות סולת מנופה
והיו מנפים את הסולת ב-13 נפות
אז מזה אנחנו לומדים גם
לגבי הכוונה של עובד השם
הכוונה צריכה להיות לשם
שמיים, זה נקרא מידת הטהרה
זאת אומרת לא לשם השגת איזשהו
רווח אישי, אלא מצד האמת שבדברים
כך אי אפשר לעלות על רצון מזבחו
העליון להיות מעבודת האל השלמה במובחרת
אלא המובחר שבמעשים אתה הור מכל מיני סיג
כבר אם אתה רוצה שעבודתך תחשב
עבודת השם זה צריך להיות מתוך כוונה טהורה
עכשיו, מה יעשו רוב בני אדם?
רוב בני אדם הם עובדים את השם שלא נשמע
באחוזים מסוימים, יש מי שהרבה
לא לשמע, יש קצת לא לשמע
אבל תמיד יש משהו, הרבה פעמים
נדיר למצוא אדם שעבודת
השם שלו היא מתוך מידת הטהרה
לכן מרגיע אותנו רמחן אומר ואינני אומר
שמשהו זולת זה יהיה נתחיל לגמרי
כי הר קדוש ברוך הוא לא מקפח שכר כל בירייה
הוא משלב שכר המעשים לפי מה שם
ברור שגם אדם שנתן למשל צדקה כדי שיצלמו אותו
ויפרסמו בעיתון שהוא נתן צדקה
אמנם זה לא לשמע אבל גם על זה מגיע לו שכר
אין הקדוש רוחו מקפח שכר כל בירייה
אמנם על העבודת ממה אני מדבר?
הראויה לכל אוהבי השם באמת
שלא ייקרא בזה השם אלא עבודת טהורה לגמרי
שלא תהיה הפנייה הבאה אלא
לשם יתברח ולא לזולתו
אז זה סוכנות אמיתית
ולא כל בני אדם זוכים לזה
אבל כל זמן שאדם לא נקי לגמרי מכל
פנייה אישית בעבודתו
הוא צריך לדעת שהוא תרם הגיע למידת הטהרה
וכל מה שיתרחק מן המדרגה
הזאת כפי הרבה עוד ריחוקו
כן ירבה החיסרון בה
הוא מה שדוד המלך עליו השלום אומר
מי לי בשמיים ועמך לא חפצתי בארץ
אנחנו רואים שהמידה הזאת מופיעה בספר תהילים
בתור ההנהגה הראויה לדוד המלך
כן?
איך לזכות להיות אמיתי?
לא נשמע כל כך טוב
אולי צריך להגיד את זה
להיות אמיתי דווקא זה הדבר הכל ביותר שיש
מדוע?
בגלל שצריך פשוט להשוות
בין ההנהגה של האדם
לבין מה שידוע כאמת
אתה עושה השוואה
אתה רואה הנה
הוא כותב כר וכך
האם אני שם?
זה מה שאפשר לבדוק
אתה משקר לעצמם הרבה פעמים
אתה מספר לי סיפורי בעצמך
אתה עושה הצגה
אתה לא מאמין למה אני אומר
אתה צודק
הרבה פעמים אנשים משקרים לעצמם ועושים הצגה
אבל
אף על פי כן
הם יכולים גם לא לשקר לעצמם
כלומר, אחת היסודות של תורת המוסר של רמחאל
זה שהאדם יכול לדעת איפה הוא נמצא
הוא יכול לדעת
ואיך הוא יכול לדעת?
על ידי לימוד
כלומר, אם אתה לומד
אז אתה רואה את הדברים בצורה יותר צלולה
יותר בהירה
ואז אתה יכול לדעת איפה אתה עומד
עד כדי כך
שמצאנו בתלמוד חכמים שאמרו על עצמם
שהם הגיעו למידת הענבה
כן?
זה דבר שבתפיסה המצויה
היום ברחוב זה בלתי אפשרי
כלומר
אם אדם הוא ענב
הוא לא יכול להיות שהוא ידע את זה
כן?
וזה בדיוק ההפך
כי הנחת היסוד שיש מאחורי מה שנאמר ברחוב
זה שלהיות צדיק זה להיות שקרן
לשקר
וזה בדיוק ההפך
ככל שאדם אוהב יותר את האמת
יש לו יותר סיכוי לדעת איפה הוא באמת
עכשיו, להגיד לך שאין באיזה דרכי התאיה
יש
ורבים מהאנשים בעולם
שמשקרים לעצמם
אבל ככל שאדם לומד יותר
אז התמונה מתבהרת יותר
יותר קשה לא לשקר
זה פשוט
כן?
להגיד על עצמך שאתה ענב
זה נוגל את מידת הענבה?
לא
זה בדיוק מה שעניין
כלומר, אתה שוב חוזר על הטעות המצויה
שלהגיד על עצמי שאני
ענב זה נוגל את מידת הענבה
וכי למה?
הרי אם זאת האמת שאני ענב
מדוע שאני לא אוכל להגיד את זה?
מדוע שאני לא אוכל לדעת את זה?
כלומר, האם הענבה זה סוג של שקר?
שאני יודע שאני כזה אבל אני מסתיר?
זה סוג של שקר
מה שאתה מציע.
הענבה האמיתית זה שהאדם יודע בדיוק איפה הוא
ואם הוא יודע שהוא ענב
אז למה שהוא לא יודע את זה?
אם יש צורך לומר למה שהוא לא יאמר את זה?
אתה מבין אותי?
זה דבר מאוד חשוב, השאלה שלך
בגלל שאנחנו חיים בעולם
שבו לא מאמינים באמת במוסר
חושבים שהמוסר זה סוג של חולשה
בעוד שהמוסר זה סוג של אמת
ולכן למשל מצאנו בתלמוד
שהיה אחד שקרא במשנה
משמת רבי בתלה ענבה
מאז שרבי מת אין יותר ענבה בעולם
אמר לו רב יוסף לתנא, כלומר
רב יוסף אמר לזה שקרא את המשנה
לא תתנה ענבה, דלג על זה
למה? דאיק הענה כי אני פה
כלומר כיוון שיש לי ענבה
אז זה לא נכון לומר שמשמת רבי בתלה ענבה
עכשיו אני שואל את השאלה למה
רב יוסף ראה לנכון לספר את זה
הוא אומר אולי זאת השאלה
למה הוא צריך לספר שיש לו ענבה
אז יש לזה סיבה
הסיבה היא פשוטה מאוד
הוא רצה שאנשים לא יתייאשו
כי כשאדם קורא במשנה משמת רבי בתלה ענבה
אז אנשים כבר לא יתאמצו לקנות את המידע הזאת
כי יגידו ממלא אי אפשר
אז רב יוסף בא לעודד אותם
אומר להם הנה אתם תראו יש פה בעולם הזה
מי שהוא חי, במקרה הזה אני
ואני כן הגעתי לזה
אז אל תתייאשו
בבקשה
רבי ענאי תיקש מישהו לתואר את נשו
ואומרים לו תדעים
כי הוא לא יודע למה הוא יולך
הוא לא יודע את המידע שלו
נכון
רבי יחונן בן זכאי
רבי ענאי כן נכון
כלומר אתה אומר שיש חכם אחד שלא ידע
אם הוא ילך לגיינה או לגן עדן
כן אבל שמה יש סיבה מיוחדת
בגלל שיש לו איזה תיק
שהוא מסופק
למשל מדוע רבי יחונן בן זכאי
לא ידע אם הוא ילך לגן עדן
או לגיינה
הרי לכאורה זה דבר תמוה מאוד
אדם צדיק כרבי יחונן בן זכאי
שעשה כל כך הרבה דברים טובים למען עם ישראל
אם לא יש ספק
אז מי ידע
נכון אלא חייבת להיות איזושהי סיבה מיוחדת
שהיה ספק לרבי יחונן בן זכאי
מה היה המעשה
הייתי אומר המרכזי
של החיים של רבי יחונן בן זכאי
תן לי יו ונו וחכמיה
נכון
מה אמר על זה רבי עקיבא
משיב חכמים אחור
ודעתם יסכל
זאת אומרת יש ביקורת
של חלק מן החכמים
נגד ההתנהגות של רבי יחונן בן זכאי
אם הם צודקים
הוא הולך לגיינם
אם הם לא צודקים הוא הולך לגן עדן
אז היה לו ספק במקרה הזה בגלל הסיפור שלו
זה מה שהייתה
ומה קרה לרבי יחונן בן זכאי
לפני שיצא נשמתו
הוא אמר
הוציאו כלים מפני התומאה
והכינו כיסא
לחזקיהו מלך יהודה שבא
מסביר רשי
שאדם בשעת פטירתו
רואה עם מי הוא ישב בעולם שם
והוא ראה שחזקיהו מלך יהודה
מקבל אותו
למה דווקא חזקיהו מלך יהודה
כי הספק היה
כי חזקיהו המלך יהודה עמד באותה סיטואציה
של רבן יחון בן זכאי
האם למסור את ירושלים בדי האויב
או שלא למסור את ירושלים בדי האויב
והכרע של חזקיהו
הייתה שלא למסור
והנביא ישעיהו
הצדיק אותו
ואז בעצם מה שקרסם כל הזמן
במוחו של רבן יחון בן זכאי
אולי הוא היה צריך לנהוג
כמו חזקיהו מלך יהודה
וכשהוא ראה שחזקיהו בא לקראתו
אז הוא הבין שאפילו חזקיהו
מסכיב איתו
זאת אומרת שיש מגבי רבי ענאי
אותו דבר לגבי רבי ענאי
יכול להיות שלרבי ענאי
היה איזושהי סיבה מיוחדת לחשוש
בסדר?
כן, באופן כללי
אדם כן יודע את המנריאה שלו, ודאי
הוא יכול לדעת האם הוא מהצדיקים
או לא מהצדיקים וכולי
הרי איך אדם יכול לדעת אם הוא צדיק?
זה פשוט מאוד. מה זה צדיק?
מי שעושה את הטוב ולא עושה את הרע
עכשיו מה הטוב ומה הרע?
יש הגדרות
אז אדם צריך לראות את המעשים שלו
אם הוא עושה את הטוב ולא עושה את הרע
הוא יודע שהוא צדיק
אם הוא עושה את הרע ולא עושה את הטוב
הוא יודע שהוא רשע, זה פשוט מאוד
הגדרות פשוטות
כן, בבקשה
זה לא מאוד פשוט
יש דברים, כמו שארב אמר
לא יודע, זה בסדר
אז יש דברים מסופקים, אבל
גם את הספק אפשר להגדיר
יש הלכות ספקות
יש קונטרס הספקות של השח
ושל בעל הנתיבות
זאת אומרת, אנחנו יכולים להגדיר
מהו התחום של הספקות
וספק ספקה וכדומה
ומהותן של ספקות
אז גם זה סוג של ודאות
להגדיר את הספק
יש ספק שהוא ספק מקרי, יש
ספק שהוא ספק עצמי וכדומה
עכשיו, המדרגה הזאת של התהרה
שאדם מתכוון בעבודתו לשם שמיים
הייתה המדרגה של דוד המלך
הנה, הוא מביא כאן
והוא מה שדוד המלך, עליו השלום אומר
מי לי בשמיים, ועמך לא חפצתי בארץ
כלומר, מה שמעניין אותי
זה הקב' ולא שום דבר אחר
ואמר כמו כן
צירופה עמרתך מאוד
ועבדך העבה
אפשר לחמות את המסגן הזה
כי באמת, העבודה האמיתית
צריכה להיות צירופה
הרבה יותר
הרבה יותר מן הזהב ומן הכסף
והוא מה שנאמר על התורה
אמרות השם, המרות תאורות
כסף צירוף בעלי לארץ
מזוכה כשבעתיים
ומי שהוא עובד השם באמת
שלא יסתפק בזה
במועט, ולא יתרצה לקחת
כסף מאורב בסיגים ובדילים
די נו עבודה מעורבת בפניות לא טובות
אלא הזך והתאור, כראוי
ואז ייקרא, עושה מצווה
כמאמרה
שעליו אמרו, זיכרונם לברכה
כל העושה מצווה כמאמרה
אין מבשרין אותו
בשורות רעות
עד כאן, למדנו בפעם שעברה
לפי זיכרוני
נכון?
טוב, מכאן ואילך מה שלא למדנו
וכן אמרו
עשה דברים לשם פועלם
ודבר בהן
דבר שלא נכון
וכן אמרו
ודבר בהן
לשמן
מי זה פעולם?
והוא מה שבוחרים אותם
שהם עובדי השם בלב שלם
כי מי שלא נדבק אימוי
לברך באהבה אמיתית
בצירוף העבודה הזאת
יהיה לו לתורח ולמסה גדול
כי הוא אומר, מי יוכל לעמוד בזה
ואנחנו בניחו אומר, ילודי אישה
אי אפשר להגיע לזיקוק והצירוף הזה
אמנם, אוהבי השם וחפץ עבודתו
הנה, שמח לבם להראות אמונת אהבתה
ולהתאצם בצירופה ותערתה
ומה שסיים
דוד בעצמו
ועבדך אהבה
זה
שוב, מוטיב שחוזר הרבה
במסינת אישרים
שהאם עבודה
מסוימת היא תרחה או לא תרחה
זה לא תלוי
באופיה של העבודה
אלא באופיו של העובד
למשל, אם אדם
יחליט לטפס על הר
לדוגמה
האנפורנה
יש אנפורנה
מכיר?
מה זה?
זה הר ליד האברסט
יש הר כאברסט
יש הר אחר, שהוא גם כן
כמעט באותו גובה, הר האנפורנה
למה הבאתי אותו כדוגמה
ולא את האברסט?
כדי שתדעו שיש גם אנפורנה
אז נגיד, אדם רוצה
לטפס על האנפורנה או על האברסט
לא משנה
והוא אוהב טיפוס הרים, כלומר, בא לו
ממש זה חשוב לו להגיע לפסגה
הוא אוהב ספורט וזה משהו
אז זה שזה קשה
זה בכלל לא מפריע לו, עד רבה
זה שזה קשה וצריך בשביל זה
ציוד מיוחד
והתמודדות פיזית קשה וכו'
הרי בשביל זה הוא הלך לשם
אז נוכל להגיד, תשמע, זה קשה לך?
לא, זה לא קשה, הרי זה מה שאני רוצה
לעומת זה, אדם אחר
שבכלל לא בא לו לטפס
על שום הר, הוא אוהב מישור
ואומרים לו, תשמע, יש איזה גבעה
של 20 מטר גובה, אתה צריך להגיע
לשם. כל צעד
בשבילו זה סבל נורא
מדוע? ביישוב לא רוצה
יוצא לפי זה שנקודת
המוצא הנפשית של האדם
היא קובעת האם העבודה
שלו היא תרחה או לא תרחה
מובן? אז אותו דבר
לגבי התהרה
התהרה היא קשה, כלומר
לא לפנות לפניות זרות
זה קשה למי שיש לו פניות זרות
אבל מי שכל עבודה
תוהי לשם שמיים כי הוא אוהב את השם
ממלא עבודת השם היא בשבילו
דבר קל, הרבה הוא מחפש
איפה יש עוד משימות וכדומה
נכון? באמת או לא?
מה אתם מסגרים לכך? אז עכשיו זה מה
שאומר כאן, אני שוב
חוזר פה לדברים האלה
כי מי שלא נדבק
אם הוא יתברח באהבה אמיתית
צירוף העבודה הזאת יהיה לו
צורך ולמסה גדול
כי כל פעם שהוא עושה פעולה
הוא כל הזמן חושב על הפניות הזרות שלו
כי הוא אומר מי יוכל לעמוד בזה
ואנחנו בלי חומר ילודי אישה
אי אפשר להגיע לזיקוק והצירוף הזה
אמנם, אוהבי השם וחפצי עבודתו
הנה, שמח לבם
להראות אמונת אהבתם
לפניו התברח ולהתעצם
בצירופיו ותהרתה
הוא מה שסיים דוד בעצמו
ואומרו, ועבדך, אהבה
ואכן כשאדם
עושה כל מיני דברים שקשים לו
זה סימן שזה לא המדרגה שלו
למשל, מצאנו בנזיר
יש מצווה להיות נזיר,
אין שום מצווה להיות נזיר
אדם לא חייב להיות נזיר, אדם יכול לעבור
את כל החיים שלו, בלי להיות נזיר
אפילו פעם אחת
והוא רצוי לפני הקדוש ברוך הוא
אלא מה? יש אנשים
שמרגישים צורך בנזירות
מדרגה מסוימת
התורה משתמשת כלפי הנזיר
בשני ביטויים, היא קוראת לנזיר
קדוש, קדוש יהיה
אז השני, היא קוראת לו
תמה, נכון?
חוטא, נזיר נקרא
חוטא, וחיפר עליו
מאשר חטא על הנפש
שואלת הגמרא איזה חטא חטא?
סער הכל, הוא עשה
רק מנהגי נזירות
אלא שציער עצמו
מן היין
מה זאת אומרת ציער עצמו? יש אדם
שלא אוהב יין
אז זה בשבילו צער להיות נזיר?
לא
אדם לא אוהב, אדם לא אוהב, הוא אכפת לו
הרי מלא הוא לא אוהב יין
אז בשבילו להיות נזיר זה קל
עכשיו, ואז הוא בדווקא
קדוש, אבל
מי שבשבילו הנזירותי
צער, קשה לו
הוא כל כך רוצה לשתות יין
ועכשיו הוא לא יכול כי
ציער עצמו מן היין
אז זה אומרת התורה שהוא חוטא
בשבילו לא לעשות את זה, כלומר
הסבל שהוא מטיל על עצמו
איננו דרגה של
שירות אלוהים, זה סתם עצבנות
זה עושה אותו עצבני
הוא רב עם אשתו בבית וכו' וכו'
כל הזמן הוא חולם על יין
חבל
אז שלא יעשה טובה עוד, שלא יהיה נזיר
לכן התורה קוראית לו חוטא
אז זה מה שכתוב
והנה באמת, זהו המבחן
שבו נבחנים ונבדלים עובדי ה' עצמם
מהדרגתם, כי מי שיודע
להתאר ליבו יותר
הוא המתקרב יותר
והאהוב יותר, אצלו יתברח
הם
הם מה הראשונים אשר בארץ
הם מה אשר גברו וניצחו בדבר הזה
האבות ושאר הרואים
אשר תיארו ליבם
לפניו, הוא מה שדוד
מזהיר את שלמה בנו, כי כל לב
אבות דורש ה' וכל יצר מחשבות
מבין, כלומר שלמה
דוד אמר לשלמה לא שהקדוש הכה רוצה
שתקיים מצוות
כי זה כל אחד אמר לבנו
בהדורות הקדמונים
אלא הקדוש הכה רוצה שהלב שלך
יהיה לב שלם
וכן אמרו ז'ל רחמנא
ליבה
ב'
הקדוש ברוך הוא רוצה את הלב
ליבה ב'
כי אין די לאדון
ברוך הוא, במעשים
לבדם שיהיו מעשי מצווה
יצאתי בחובה אזמה
אבל מה הכוונה שלך בכל המעשים האלה
אלא, העיקר לפניו
שהלב יהיה טהור
זה נבן בעל לעבודה אמיתית
והנה, הלב הוא המלך
לכל חלקי הגוף
אינו הגבמה
ואם הוא אינו מביא עצמו
לעבודת הוא יתברח, אין עבודת שערי עברים כלום
כאילו שיש שם רוח הלב
ללכת, יהיה לכו
המעיקר כתוב בפירוש
ת'נאבי נעילי וחלי
אפי זיכרונית, כל זה למדנו בפעם שעברה
כי אני חושב ש... זה רק
חזרה אבל בסדר, לא נורא
כן, מה אתה אומר?
זה חיצוני לאדם
בפקט הזה שהקב'ה מצווה את הבן אדם
דווקא הציבורי הזה
בואו נו בעצם לאיזושהי
סלידה מהדבר הזה
ברגע שמצווים אותו,
בואו נו לעבוד ולעשות עפור
נכון
וזה המעבר הזה, מי הסלידה?
להתנודד לזה, ברצון שלא
וכלל אנחנו באיזו שבירה כל אישי
נכון, אתה צודק, כל זמן שאצלי
המצווה היא מצווה
ולא אהבה
אז חסר אצלי משהו
אבל השבירה הזאת היא חייצי
אבל השבירה הזאת היא לפני התארה
זה במידה של נקיות וכו'
כן
למשל
הזוהר
מכנה את המצוות
תריאג עיתין
מה זה עיתין בערמית?
עצות
זה עצה, כדאי לך
עצה, תניח תפילין, עצה, שמור שבת
עצה, תאכל קשר, וכד'
אז מה, למה זה לא מצווה?
כי אתה כבר לא בשלב של המצווה
זה שלב של אחוונת
מעיין החיים שבך
אבל זה לפני התארה
כל זמן שלא הגענו
לתארה, אז אנחנו עסוקים בשבירות
כן
לאבות היה את זה באופן טבעי?
אפשר לומר אופן
האבות הגיעו לזה, נאמר כך
אצלנו, מה שעשו זה, כאילו
הקפיאו את ההתנהגות של האבות
בתוך מצוות, אנחנו צריכים
להגיע לזה כאילו במהות
כן, יפה
זאת אומרת, דבר נכון, אצל
האבות לא היה צורך במצוות
אלא
זה נבע אצלם מתארת נפשם
אצלנו זה לא נובע מתארת נפשנו
לכן זה מתחיל כמצוות
וזה חוזר להיות
עצות
לדע
פרק יוצאין
זהו, אפשר?
אפשר פרק יוצאין? תודה, אין שאלות?
טוב
בדרכי קניית התארה
אחרי שהסברנו שהתארה היא
שהאדם מכוון
בליבו לשם שמיים
אנחנו צריכים לדעת איך מגיעים למדרגה הזאת
בדרכי קניית התארה
הנה
הדרך להשיג המידה הזאת
קל הוא למי שכבר
השתדל והשיג המידות השוניות עד הנה
לכן, אי אפשר לדלג פה מדרגות
כי אם אדם מנסה להגיע לתארה
באופן מיידי, בתחילת דרכו, הוא יישבר
לכן צריך קודם כל
לקיים את כל המידות הקודמות
שהן
זהירות, זריזות, נקיות, פרישות
ומתוך כך
אפשר להגיע לתארה
כי הנה
כשיחשוב ויתבונן על פי חיתות
הנוגע העולם וטובותיו
כמו שכתבתי למעלה
ימאס בהם
ולא יחשבם אלא לראות ולחסודות
הטבע החומרי החשוך והגס
זה ראינו לגבי הפרישות
נכון?
כשאדם פשוט רואה
במה מדובר
בהנאות העולם הזה, בתאוות וכדומה
הוא רואה שמדובר בדבר קטן
לעומת ההפסד הגדול
ובהתאמת אצלו היותם
ממש חסרונות ורעות ודאי שייקל לו
להיבדל מהם ולהסירה מליבו
על כן, כל מה שיעמיק ויתמיד
להכיר פי חיתות החומריות
ותענוגיו, יותר ינקל לו
לתאר מחשבותיו וליבו
שלא לפנות אל היצר כלל בשום מעשה מן המעשים
ולהיה במעשים החומריים
כענוס לא זולת
ואומנם, כמו שתארת המחשבה
חילקנוע לשני חלקים
האחד במעשים הגופנים
והאחד במעשה העבודה
כך העיון המצטרך
כדי לקנותה יתחלק לשניים
כלומר אתה צריך שני סוגי התבוננות
יש תארה במעשים סתם
ויש תארה
במצוות
בשניהם יש טיפול
וזה הכוונה
כי הנה, לתאר מחשבתו
במעשה גופניותו
הדרך הוא להתמיד
להסתכלותו על פי חיתות העולם ותענוגיו
כמו שכתבתי, ולתאר מחשבתו
במעשה עבודתו
כלומר זה הדבר השני, ירבה התבוננותו
על תרמית הכבוד וגזביו
וירגיל עצמו לברוח ממנו
יש סיפור
מספרים, אני חושב, על ערבים
על אחד מהדמורי בלז
אני לא בטוח שזה ילמז
אבל אחד הדמורים
שהיה מקבל אנשים
לשיחה, ליחידות, מה שנקרא
והיה נותן
לכל אחד, בסיום השיחה, תפוח
זה כאילו מתנה של הרבא
אתה בא, מדבר איתי, וזה
בסוף אתה מקבל תפוח
במקום דולר
דולר רוזה
אבל הוא היה נותן תפוח
פעם אחת הגיע לשם
עשיר גדול
שתרם הרבה מאוד כסף
לאותה חסידות
דיבר עם הרבא, אחרי כמה דקות
הרבא נותן לו תפוח, וזהו, שלום
המן אדם קצת נפגע
מה, אני עשיתי כל כך הרבה וכו'
כל מה שאני מקבל, זה היה יחס
שאני מקבל את התפוח וזהו
אז נכנסו
העוזרים
הרבא אמרו לו, תראה
זה בכל זאת אדם קצת חשוב, אולי
היה צריך לעשות קצת אחרת
אמר הרבא, אה, כבוד
בסדר, תכניסו אותו
ואז הוא דיבר איתו שוב
והוא כילף לו את התפוח
ונתן לו
בסדר, תודה
אז זה מה שאומר, כן, ש
הוא לתאר מחשבתו
ומעשה עבודתו
ירבה התבוננותו על תרמית הכבוד
וכזביו
וירגיל עצמו
לברוח ממנו
אז ינקה בעת עבודתו מפנות אל השבח
ואל התהילה, אשר יעללו הוא בני אדם
ויתהיה מחשבתו פונה בייחוד
אל ה' אשר הוא תהילתנו
והוא כל כתובנו ושלמותנו
ואפס זולתו
וכן הוא אומר, הוא תהילתך
והוא אלוהיך
כלומר, זה התהילה האמיתית
וכל השאר זה
שטויות
אחד הדברים שאנשים
מקבלים תעודות
וזה מאוד יפה
כי יש קצת זהב
על הדף וזה דמוי כלף
ויש אפילו פעמים
מסגרת
אפילו זכוכית כזאת
פעמים מט, פעמים מבריק
משהו, נכון?
אפשר לתלות את זה על הקיר
זה משהו, משהו
זה שווה, נכון?
שטויות
ומן המעשים המדריכים את האדם
לבוא לידי מידע זו
ההזמנה לדברי העבודה
והמיצועות
דהיינו, שלא ייכנס בקיום המיצוע
בפתע פתאום
שאין דעתו עדיין מיושבת עליו
ויכולה לתבונן במה שהוא עושה
אלא יזמין עצמו לדבר
ויכין לבו במיתון
עד שייכנס בהתבוננות
ואז יתבונן מה הוא הולך לעשות
ולפני מי הוא הולך לעשות
שארי בייכנסו בעיון הזה
קל הוא שישליך מעליו הפניות החיצוניות
ויגבל בלבו הכוונה האמיתית הרצויה
וזה מה שעושים
וזה מה שעושים
וזה מה שעושים
וזה מה שעושים
וזה מה שעושים
וזה מה שעושים
וזה מה שעושים
וזה מה שעושים
וזה מה שעושים
וזה מה שעושים
וזה מה שעושים
וזה מה שעושים
וזה מה שעושים
וזה מה שעושים
אתה תעשה את מה שאתה צריך
לעשות בצורה הרבה יותר מושכלת
ומעמיקה
ולכן גם לגבי התפילה
ולגבי בכלל כל דרכי העבודה
כדי שידיים יקדיש איזשהו זמן
של התבוננות במה שהוא עושה
אפילו במצוות
כמעשה באותו בחור ישיבה שלומד בישיבה
ואומרים עליו, נו מה הוא עושה בישיבה?
הוא בישיבה הוא לומד
אה, זה מה שהוא עושה בבוקר?
כן בבוקר הוא לומד
ואחרי הצהריים הוא לומד
ובערב הוא גם לומד
הוא גם מבין?
לא, אין לו זמן לזה כי הרי הוא לומד כל הזמן
כן, ברור שצריך גם זמן
של מחשבה, של התבוננות
כן, כלומר להיות כל הזמן או
בשיעורים או בחברות וכו' וכו'
יש איזה גם בדבר הזה כי אדם צריך גם לחשוב
להבין את המשמעות של מה שהוא עושה
כן, ותראה, השאלה כאן באמת
מביא לנו כאן דוגמה קיצונית
והמחל, ותראה שהחסידים הראשונים היו שוהים
שעה אחת קודם תפילתם ואחר כך עם פללים
כדי שיכבנו ליבם למקום
כן, כך כתוב במשנה במסכת ברכות פרק חמישי
שחסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת
אז היית הולך לבית מדרש של החסידים הראשונים
שומע שם שקט מוחלט
מה עושים? הם שוהים
ומה עם תפילת שחרית? אחר כך יש שעה
אחר כך מגיע הזמן של תפילת שחרית
מה הם עושים? הם מפללים
כמה זמן? שעה
ומה הם עושים עכשיו? הם שוהים עוד פעם
לא, כי הם צריכים עכשיו
לקלוט את החוויה של התפילה
כלומר להפנים את זה
אחר כך זה חוזר למלכה, אחר כך חוזר לערבית
כל תשע שעות ביום מוקדשות לתפילה
זה נשמע כמו מדיטציה
זה יוגה כזה
אז התלמוד שואל, רגע רגע,
אם הם עסוקים כל הזמן בתפילה
אז מתי הם לומדים ומתי הם מתפרנסים?
יש עוד דברים בחיים, נכון?
צריך גם ללמוד תורה וגם להתפרנס
ואת הגמרא, מתוך שחסידים הם
תורתם משתמרת
ומלאכתם נעשת
אל תדאג, הם לומדים קצת, עובדים קצת
אבל יש להם הרבה הרבה ברכה, זה בסדר
זה התלמוד הבבלי, התלמוד הירושלמי אומר לא
מתוך שחסידים הם, תורתם מתברכת ומלאכתם נעשת
זאת אומרת שזה לא רק שהם
משמרים את הלימוד שלהם
אלא הלימוד הוא בעל איכות
כזאת שהוא הולך וגובר כל הזמן
יוצא שהם לא מזווזו שום זמן
בזה שהם התפללו תשע שעות ביום
מה הם עשו ביום הכיפורים, לא יודע,
חמש תפילות זה כבר מתחיל להיות בעיה
בעצם מדיטציה זה דבר טוב?
אז הוא עוזר אליי, אתה שואל
האם מדיטציה זה דבר טוב
היה רב אחד, הרב קפלן, בארצות הברית
כתב ספר על מדיטציה ויהדות
שבו הוא טוען שהמדיטציה זה יהדות
ואני חושב שזו טעות, כלומר
אמנם הכוונה שלו הייתה כוונה רצויה
כלומר הוא ראה את הנהייה הגדולה
של הדור אל השיטות הרוחניות האלה
אז הוא רצה להגיד לא מה לכם ללכת לאודו?
יש אצלנו
אבל אני חושב שיש הבדל מהותי מאוד
בין מה שהמדיטציה מציעה
לבין מה שמדובר עליו כאן
הרב אריה קפלן היה רב באמריקה
הוא כתב הרבה מאוד ספרים,
הוא חי אני חושב 44 שנים
משהו כזה, והוא כתב 44 ספרים
כלומר כמספר שנותיו,
לא זוכר בדיוק כמה זה היה
או 48, אני חושב שהוא כתב
48 ספרים והוא חי 48 שנה
בינתיים? לא, באמצע המאה ה-20
רב מפורסם, כתב ספרים חשובים
הוא כתב? תרגם לי כספר שלו
אני לא יודע בדיוק, הוא כתב, אני לא
ספרתי בדיוק מה תרגום, מה כתיבה וכו'
הרב אריה קפלן, עכשיו הטעות היא שאני
חושב שיש פה הבחנה מאוד מאוד בסיסית
העבודה המרכזית של המדיטציה זה ריקון הלב
ואילו העבודה המרכזית של החסידים
זה לכוון ליבם למקום
כלומר, אתה עומד ביהדות בפני מישהו
יש דיאלוג, אלא כדי להגיע לדיאלוג
הזה אתה צריך לכוון את ליבך כמו מתוטלת
שצריכה בירור
מה שאין כן אצל המדיטציה,
שאתה צריך לשכוח שיש לך אני
ולכן אתה הופך להיות אובייקט,
אתה הופך להיות משהו, לא מישהו
זה ההבדל המהותי שיש בין שתי השיטות
המשל, הטבע של הדוסייה, של
הצפילה הוא לא כמו הדוסייה של אנשים
למה לא?
מוצפות כזה?
מה אתה מתכוון? למה לא?
זה קצת קשה, יש דואליות כמו בין בן אדם
כל התפילה הבנוי על דואליות
כן, אבל ברור שהמפלוץ המינימי
לא רק ברמה של שיחה יומית
זה כמו שיחה יומיומית, כמו
שאמר רבי נחון בר אסלאב
שאדם צריך לדבר עם הקב".
הוא בלשון אשכנז המורגל בינינו
נכון?
לכן אתה לא יכול לעבוד
את ה' לפני שלמדת יידיש
אוי טאטא, איך תגיד אוי טאטא בשפה אחרת?
זה לא עובד
אז יש, כן, בוודאי
הדרגול הזה, הרבה פעמים אנשים אומרים
יש ילדים שמקבלים דבר שהם מתבללו עליו
אז איך קיבלת את זה?
כי ביקשתי מהקב". הוא נתן
אז למה אני לא קיבלתי? כי לא ביקשת
זה קרה גדול, התפילה זה עובד
עד כדי כך שהגמרה שואלת
התפלל אדם ולא נענה
קודם כל זה אז מה? כאילו שזה קושייה
התפלל אדם ולא נענה, כן זה קושייה
אני ביקשת, למה הוא נענה לי?
זה לא מובן מאליו, כן?
התפללתי, אני צריך לקבל
אז הגמרה אומרת יחזור ויתפלל
שזה עוד יותר קשה
אם התפילה הראשונה לא הועילה,
למה שהתפילה השנייה תועיל?
הרי ראינו שהתפילה הראשונה לא מועילה
אז סימן שזאת לא הדרך
אז למה צריך להתפלל עוד פעם?
שאלה טובה?
זה לא נקרא התפלל אדם
מה? הראשונה לא הייתה
תפילה, אז זה לא נקרא התפלל אדם
אם הגמרה אומרת התפלל אדם,
משהו שהתפילה הייתה תפילה
אז אם הייתה באמת תפילה היית צריכה לענות
ואם זה לא נענה, סימן שהתפילה לא מועילה כאן
אז למה צריך עוד פעם להתפלל?
מובנת השאלה עכשיו? שאלה מובנת?
שאלה מובנת? כן
מסביר הרב קוק בעולת ראייה
במעבור שם נקרא ענייני תפילה
הוא מסביר, אני מתפלל על משהו שחסר לי
למה אני לא קיבלתי?
אם זה לא חסר לי, אז אני לא ידע מה התפללתי
ברור שזה חסר לי
אני רוצה עכשיו הונדה, אין לי
אני רוצה הונדה
ריבונו של עולם, ירצה
מפניך, פשוט ייתן לי הונדה
רגע, התפללתי
פתאום אני מסתכל איפה ההונדה, אה, לא הגיע
מה אומרת הגמרת?
התפללת עוד פעם, בפעם השנייה יהיה לך
מה למה הראשונה לא מגיע לי?
למה לא מגיע לך מפניך?
אז למה התפילה בכלל אמורה לשנות אצלי משהו?
כי התפילה משנה מה שהוא בי
לכן כשהתפללתי, אני כבר לא
אותו אחד שבהתחלה לא היה זכאי
אני התחלתי להיות זכאי
אבל נעשו רק חלק מן השינויים
שהיו צריכים להתרחש בנפש שלי
איך תקרור לך לנסות להיות ראוי?
זה עושה אותי ראוי, התפילה עושה אותי ראוי
כי בתפילה שלי אני מתאים
את הרצון שלי לרצון העליון
ואז יוצא שבתפילה הראשונה כבר חל שינוי מסוים
אבל לא כל מה שהיה ראוי
ולכן ההונדה עוד לא הגיע
הונדה זה רק לדוגמה, כן
ולכן אני צריך להתבלל
עוד פעם שנייה כדי להשלים
יוצא שהתפילה הראשונה שלא נענתה הועילה משהו
היא התחילה לפעול את השכבה הראשונה
אומרים לי אבל לא נענתה, אז סימן
שיש עוד שכבה שנייה שאתה צריך להוריד
כן?
מה בזה שאני מבקש הונדה ואני
מתאים את הרצון שלי לרצון העליון?
אם אני מתאים את ה-18 אז זה
תעבודה עם כבר מישהו סוג אחר
שאני אנסה לרצות את מה
שכתוב שם ואז זה כבר לא סליח
בבקשת ההונדה
אני רוצה אבל אני גם לא
מתאים את התפילה של השכבה
לא, בקשת ההונדה היא התאמה לרצון
של הקב' הוא ודאי רוצה שיהיה לי הונדה
הוא לא רוצה שאני אגיע יותר
מהר לעבודה, שאני אסתדר בפקקים
מה בכי הוא לא רוצה? ודאי שהוא רוצה
כל דבר שאתה רוצה, הקב' גם
כן רוצה במידה זאת או אחרת
ואז אתה חושף את מידת
התאמת הרצון שלך לרצון שלו
רק שהוא רוצה את מה שאתה
רוצה אבל מתאמים אחרים
כל הזמן שלא חשפת את
התאמים האחרים יש עיכוב בתפילה
לכן, למשל, מדוע משה רבינו רצה להיכנס לארץ?
היו לו 515 סיבות לרצות להיכנס לארץ
לכן הוא התפלל, ככה כתוב בגמרא, 515 תפילות
כמניין וית חנן, וית חנן בגמטריה, 515
ולא נענה, למה?
כי היה צריך מסיבה נוספת, מהסיבה 516
ואם הוא היה מתפלל עוד
תפילה אחת, היה נכנס לארץ
הוא היה לא נותן סיבה?
לא, הקב' הוא רק לא נתן לו להתפלל
והיום מרשם אלי, רב לך, אל
תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה
פירוש הדבר, שאם הוא היה
מתפלל עוד תפילה אחת זה היה מועיל
אבל הקב' הוא לא רצה שהוא
יתפלל, לכן הוא לא התפלל
אבל אם הוא היה כן מתפלל, היה נכנס לארץ
זה מה שמושב הריחה שם אומר, שזה...
אדם יכול לדאוג את עצמו, גם להתאים את עצמו
נכון
אם הוא באמת רוצה את מה שהוא מבקש שם
אבל כמו שארון אומר,
אין עבודה כזאת כבר תפילה
לא אמרתי שאין עבודה כזאת
מה שאני רוצה כרגע זה מה שהשם רוצה
ואם אני לא רוצה, זה עבודה מסוגלת
אני חוזר על שאלתך, אתה
מאשים אותי שאני אמרתי
שאין אמת מדברי הרב קוק בהקדמתו למוסר אביחה
בפסקה ג' ששמע הרב אומר
שבתפילה האדם בודק את עצמו
האם הוא רוצה מה שהשם
רוצה, כי יש נוסח לתפילה
נכון?
ואתה מאשים אותי שאני אמרתי שזה לא נכון
אני לא אמרתי את זה
לא דיברתי על תפילה, על 18 דברים שבתפילה
דיברתי על בקשת הונדה
האם זה אומר שאני שולל את האמירות דשא? לא
אבל היה אומר שהתפילה היא עובדה של דיאלוג
בדי
לפי מה שארון...
אני לא יודע אם הוא עושה רב תיכנס לזה
אבל לפי מה שארון אומר שם, זה לא דושיח
אלא אני עובדה עם עצמי לנסות לרצות משהו
זאת עוד דבר
כלומר, מה שהרב אומר שזו עבודה עם עצמי
זה כדי להסביר כיצד זה מתפקד
אני לא מדבר על כיצד זה מתפקד
אני מדבר על מה אני חווה
ובתפילה אני חווה את הדיאלוג
ברור?
כלומר, אני מדבר על הקדוש והורחו
כאל מלך בשר ודם שאני
יכול לשכנע אותו שירחם עליי
אתה יודע?
הרבה אנשים התבלבלו בזה, על דבר הרב קוק
שחושבים שהתפילה היא רק
סוג של התבוננות פילוסופית
ממש לא ככה
זה דיבור, אני מדבר עם מישהו
אני קורא לו אתה
זה דבר אפילו הייתי אומדים
אולי זה אפילו מראה שיש ליהדות קצת חושומור
שהיא חושבת שאפשר לדבר עם אלוהים
מה אתה אומר?
מה ההנהגה של החסידים?
כי אני לא יודע אם היום שם
מנהיגים את זה באופן שיטתי
אתה שואל לי שאלה יפה
החסידים הראשונים היו שואים שעה אחת
אז למה אנחנו לא עושים את זה?
נכון?
אז אני גם אשאל שאלה אחרת
למה זה לקח להם שעה?
הרי אם הם חסידים, מה מעסיק אותם בחיים?
הקב' ברוך הוא
אז כמה זמן זה לוקח להם לכוון את ליבם?
מאוד מוזר, כן?
זו שעה שלמה, אני לא מבין
עד רבה, אנחנו
כמה זמן זה לוקח לנו לכוון
ליבנו לפני תפילת העמידה?
במקרה המחמיר, ארבעה שניות ורבעה
נכון?
זה כשממש... אתה
היום בחסידות עליונה
נכון?
בדרך כלל, שנייה וחצי
כן?
ויש כאלה שגם בלי
מכוונים ליבם למקום
אז מה קרה שהם צריכים שעה שלמה?
זה בדיוק עולם הפוך, ראיתי
היה צריך להיות שאנחנו ניקח שעה שלמה, והם לא
נכון?
הבנתם את השאלה?
אין ידע, אין ידע
התשובה היא הרבה יותר עמוקה
הגמרה שמה בסוגי הדנה לגבי
כוונת התפילה
יש הרבה פרטים שם, אני לא אכנס אליהם
אבל שם הדנים, מהי החוויה
של המתפלל?
ושמה התלמוד מביא דוגמה
לדוגמת הפסוק
עבדו את השם ביראה
וגילו ברעדה
מייק וגילו ברעדה
אמר רב עדה ברמתנה אמר רב
במקום גילה
שם תהה רעדה
מילים סתומות, נכון?
זאת אומרת שכאשר אני בא להתפלל לפני
השם, האם הדבר הזה ממלא אותי
בשמחה ובפחד?
התשובה היא ששניהם
אין דבר יותר שמח מאשר להיפגש עם
מקור החיים שלי
וזה הדבר המפחיד ביותר שיכול להיות
כיוון שהמפגש הזה שופט אותי
אני באים לבדוק עכשיו
האם אני באמת ראוי
למה שתוכנן שיהיה
זה מה שנקרא להתפלל
פלל מלשון פלילים
אני עומד למשפט
לכן גם אני עומד
כי הרי הנאשם צריך לעמוד על רגליו
נכון? ככה זה בבית משפט
מעמידים את הנאשם
אז אני עכשיו עומד לפני בית דין
אז זה מפחיד נורא
מצד שני זה שמחה
שלפחות אכפת לי מישהו ממני
שדווקא שמי שאכפת לו ממני
זה דווקא מי שברא אותי
אז יש פה שמחה ורעדה כאחד
עכשיו מצאנו שיש שני סוגי אנשים
בין הצדיקים
יש אנשים שעיקר העבודה שלהם זה
בשמחה
ויש אנשים שעיקר העבודה שלהם זה
ירעה
עכשיו אדם שכל המוטיבציה שלו
כל המוטו שלו
זה עבדו את השם בשמחה
הוא זקוק לשעה שלמה
כדי לאזן את השמחה שלו עם ירעה
ולכן, אבל מה?
הוא מגזים
יש לו הרבה שמחה
אז הוא שם הרבה מאוד ירעה
כדי לאזן
אז המטוטלת זזה לכיוון הלא נכון
אז הוא צריך עכשיו עוד פעם
קצת יותר שמחה
ירעה, שמחה, ירעה, שמחה, ירעה
עד שהוא מגיע לטו הנכון
ואז הוא יכול להתפלל
אותו דבר, כפי אותם צדיקים
שיש להם בעיקר ירעה
צריכים להוסיף שמחה
השאלה היא כזאת
בעצם החסידים יש להם נטייה כל הזמן לשמחה
אז הם צריכים שעה שלמה כדי להגיע לירעה
המסנגדים יש להם הרבה ירעה
צריכים שעה שלמה להגיע לשמחה
אבל, אני לא בטוח שזה ככה
יכול להיות שזה בדיוק הפוך
לא משנה
אבל מה שזה אומר
שאצל אנשים בקנה מידה כזה
הם זקוקים לשעה שלמה
אצלנו, הירעה היא ירעה קטנה
שמחה, שמחה קטנה
כמה זמן לוקח כדי לאזן?
כמה שניות
ולכן אנחנו פטורים מן העבודה הזאת
דווקא בגלל קטנותנו
מתאים לנו שלא להמתין שעה שלמה
כמובן?
לחוון ליבם
זה כמו שאתה מחוון שעון
כן
זה בעצם דיאלוג פנימי עמוק עם עצמנו, לא?
עם הרצונות העמוקים שלנו
לא
זה דיאלוג עמוק עם הרצון של הקדוש ברוך הוא
שהוא בעומק העומקים גם הרצון שלנו
אבל יש הבדל בין פנתאיזם לבין אימונת היהדות
הפנתאיזם בעצם שם אותך
במצב שבו אין לך עם מי לדבר
היהדות היא דיאלוגית, היא
פונה אל מי שאמר והיה העולם
אז הוא חיצוני לעולם
בכלל צריך לזכור דבר מאוד חשוב
האלוהות זה לא העולם
אולי צריך להזכיר את זה כי
לפעמים קצת שוכחים את זה
שלפי היהדות הקדוש ברוך הוא זה לא העולם
אתם יודעים את זה?
זה מפורש בראשית רבא
הוא מקומו של העולם
מה המשך? ואין העולם מקומו
כולם זוכרים את החלק
הראשון וחכים את החלק השני
אין העולם מקומו
יוצא לפי זה שחוויית האמונה
למשל איננה מפגש עם החיים
אלא זה יציאה אל שורש החיים
זה לא אותו דבר
לכן האמונה איננה כל כך טבעית
כמו שאנשים לפעמים חושבים
בוקר טוב לרב המצוין
אולי אפשר להגיד
שחכמים היו מתבוננים שעה לפני התפילה
הכוונה היא זמן משמעותי
שמאפס את האדם
כפי שנאמר שיש אנשים שקונים את עולמם בשעה
זה כמובן שלא מדובר על 60 דקות
אכן כן?
אמנם כך אפשר להבין את המשנה
שעה אחת ומתפללים
הכל השעה זה זמן
זה לא דווקא 60 דקות
כמו ישתמם שעה חדה
הכוונה זה זמן
ריגח
ריגח חדה
יש כל מיני ביטויים כאלה
אבל כך אי אפשר להבין את הברייטה
הברייטה אומרת מפורש שמדובר על שעות מלאות
אבל נכון שבמשנה כך אפשר להבין
אגב, יש באמת כאלה שכתבו
שבימינו אנחנו כן מקיימים בדבר הראשונים
למה?
הרי מתי זה התפילה?
מה הוא הטקסט שאנחנו קוראים לו תפילה?
18
מה עושים לפני 18?
קריאת שמה וברכותיה
ולפני קריאת שמה וברכותיה?
פסוקי לזמרה
ולפני פסוקי לזמרה?
קורבנות
ולפני קורבנות?
ברכות השחר
אז זאת אומרת ש... מה?
פתח אליה ו... וכולי
נכון?
ויש גם כמה בקשות שאומרים וכולי
יוצא לפי זה שהלכה למעשה
אנחנו כן נוהגים כמו הראשונים
יש לנו שעה שלמה עד שנפללים
אנחנו לא שואים בה
אנחנו לא... אז זה לא בדיוק
שואים אבל זה משהו מזה
לא, זה באמת, זה מובא בחוסקים
שיש איזה עניין בדבר הזה
לדחות את המפגש של העמידה
שקרוב לשעה
כן?
שיהיה איזה התבוננות
ולכן יש גם מה שבא אחרי זה
התחנון וקריאת התורה
ואשרי ווליציון, שיר של יום
זה לגבי שחרית
אז זה לגבי שחרית זה יותר
זה יותר בשחרית מאשר במנחה ערבית
במנחה יש דבר תורה של הרב
במנחה יש דבר תורה של הרב
יש בזמן שכן
מה של הרב מה של הרב
האמת היא שהיו בקהילות עתיקות
היו באמת קמים כל יום
בשתיים, בשלוש, בלילה
אומרים בקשות
יש כאלה שאומרים תיקון חצות
אומרים ספר תהילים
ואחרי זה מתחיל לתקועת שחרית
ככה היה מקובל
מה?
מה שאמרנו שלנו, רגע זה לוקח קצת זמן
איך זה משפיע על תורתם מפרפל
ומלאכתם מנסה?
מה?
מה קיים בינינו היום?
אצלנו, לא
אצלנו תורתנו ומלאכתנו
אז זה אורש הרבה מאמץ
ברור? טוב
אז איפה היינו?
ומן המעשים המדריכים את האדם
לבוא לידי מידע זו, הוא ההזמנה
ההזמנה, כמובן ההכנה
לדברי העבודה והמצוות, היינו שלא ייכנס
בקיום המצוות בפתע פתאום
שדעתו עדיין מיושבת עליו ויכולה להתבונן
במה שהוא עושה, אלא היא יזמין עצמו לדבר
וייחין ליבו במיתון
עד שייכנס בהתבוננות
ואז יתבונן מה הוא הולך לעשות
ולפני מי הוא הולך לעשות, שהרבי ייכנסו
בעיון הזה, קל הוא שישליך
מעליו הפניות החיצוניות ויקבע
בליבו הכוונה האמיתית הרצויה
ותראה שהחסידים הראשונים היו
שוהים שעה אחת קודם תפילתם ואחר כך
מתפללים כדי שיכבנו ליבם למקום
ובוודאי
שלא היו פונים שעה אחת לווטלה
אלא הם מתכוונים
ומכינים ליבם לתפילה
שהיה להם להתפלל
ודוחים מעליהם המחשבות הזרות
ומתמלאים היראה
שכאהבה צריכה
ואומר, אם אתה הכינות
על ליבך ופרסת
אליו כפיך
עד כאן דרכי
קניית
התארה
שלושה דברים
בענייני העולם הזה
הגופניים, להתבונן
בגרעותם
ובזה שזה לא שווה
גם במעשה המצוות
לראות את
את
הגריעות של הכבוד
ועוד
עץ השלישית, ההזמנה
דהיינו, הכנת הזמן
שהאדם יבין מה הוא הולך
לעשות
עכשיו, מה אם, מה שגורם
להפסיד את המידה הזאת
מה? למה זה לא פרק שונה?
למה זה לא פרק שונה?
כי ככל שאנחנו מתקדמים, אפשר
לקצר
והנה, מפסידי המידה
חסרון ההתבוננות על העניינים
שזכרנו, דהיינו
סכלות פרחיתות התענוגים
במעדורה שלפניי עשו טעות
כתוב סכלות פסיק
לפחות במעדורה הזאת, במעדורה
תשקול
מה? גם אצלך יש פסיק
אחרי המילה סכלות?
כן, אז זה טעות
צריך לקרוא סכלות פרחיתות התענוגים
כמו שאדם איננו מבין
את פרחיתות התענוגים
שחסר לו ידיעה, זה לא שהסכלות
היא בעצמה החסרון
אלא זה שאדם לא יודע
סכלות פרחיתות התענוגים,
אז אני מוחק את הפסיק הזה
הוא מיותר
שתיים, רדיפת הכבוד
שזה כנגד
המשיג השני
ומיותר הכנה לעבודה
שזה כנגד ההיצעה השלישית
כן? הרי זה ממש מודיע
שלוש מול שלוש
בוקר טוב
זה כבר היינו, טוב
כי השניים הראשונים, דהיינו
סכלות פרחיתות התענוגים
ורדיפת הכבוד, אתם רואים גם שהוא
מחלק את זה לשלושה בעצמו
כי השניים הראשונים, דהיינו
סכלות פרחיתות התענוגים
ורדיפת הכבוד
הם מפתים את המחשבה וממשיכים אותה
אל הפניות
כאישה מנעפת אשר תחת אישה
תיקח את הזרים
וכבר נקראו המחשבות
החיצוניות, זנות הלב
דכתי ולא
תטורו אחרי לבבכם, אחרי עיניכם
אתם זונים אחריהם, מה זה זונים?
לא זנות בפועל, זנות גופנית
אלא הכוונה שהוא פונה
מן הכוונה האמיתית
כי נמצא הלב פונה מן הבבט השלם
אשר היה לו להיכשר בו, אל אבלים
ודמיונות כוזבים
והדבר השלישי, הוא מיעוט ההכנה
גורם לסכלות הטבעי
הבא מצד החומר
שלא יהיה גורש מתוכו
והרי הוא מבאיש את העבודה בסרחונו
עד כאן ברור
מה?
זנות זה סטייה
נכון
ונבהר אתה
את מידת החסידות, למה הוא
רוצה לבהר אתה את מידת החסידות?
כי זאת המידה הבאה
ברשימה של המידות
של רבי פנחס פניאיר
עד כאן להיום, שלום