פרשת: צו | הדלקת נרות: 18:16 | הבדלה: 19:34 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות הקודש ד’, הקדושה שבטבע | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
השימוש בכל כוחות החיים לשם ידיעת ה’ – כוח הדיבור | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ח’, ט’: אחדות העולמות שבישראל | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי

הקנאות וכוונת החסיד

Play Video
video
play-rounded-fill
 
‫כן, אנחנו כאן בענף השלישי ‫של החסידות על פי מידת האהבה,
‫שזה הקנאה. מה זה קנאה? קנאות.

‫שיהיה, אז קנאות זה אחת המידות,

‫את אומר שהם חומר נפץ. זה טוב וזה לא טוב.

‫כן, למשל פנחס, קנא לשם.

‫תחת אשר קנא לאלוהיו והיחפר על בני ‫ישראל, אנחנו אומרים שמה, הוא משתבח בזה.

‫אבל לפעמים קנאות, איך הרב ‫צדדי אומר, זה סתם עצבנות.

‫זה לא הקנאות, זה עצבנות.

‫והעצבנות הזאת, כן, מחפה ‫על עצמה על ידי התואר קנאות.

‫יש מדרש, נקרא מדרש חסרות ויתרות.

‫מדרש כזה, שדורש כל מיני מקומות ‫של כתיב חסר וכתיב מלא בתנ״ך.

‫בין היתר, יש פסוק בחווקוק.

‫אל קנאו ונוקם השם.

‫אז מה זה קנאו, שם כתוב כוף נון וב א'.

‫זה המקום היחיד שבו קנאה מופיעה עם וב.

‫בדרך כלל קנאו, קנאו קנאתי ‫לשם, זה כוף נון א, בלי הוו.

‫עומד הגמרא, אומר אותו ‫מדרש, שכל קנאת בשר ודם חסרי.

‫רק קנאה של הקב". היא קנאה שלמה.

‫אבל קנאת בשר ודם, יש תמיד איזשהו ‫חיסרון נלווה, ולכן צריך זהירות בשימוש

‫במידה הזאת, למרות שהיא מן ‫המידות הראויות לחסידים האוהבים.

‫אז הענף השלישי הוא הקנאה, ‫שיהיה האדם מקנה לשם קודשו.

‫שונא את מסניו, ומשתדל להכניעם במה שיוכל,

‫כדי שתהיה עבודתו יתברח נעשית וכבודו מתרבה.

‫אז זה לא מתוך שנאה עצמית, ‫אלא זה כדי שיהיה עשה כבוד השם.

‫והוא מה שאמר דוד עליו השלום.

‫הנה בדיוק, אנחנו נראה.

‫והוא מה שאמר דוד עליו השלום,

‫הלו מסנאיך השם אסנה וויתקוממך ‫את כותת תחליט שנאה סנטים,

‫לאויבים היו לי.

‫דבר מאוד חזק, חריף, שנאה כלפי מסנאי השם.

‫עכשיו מה זה מסנא? ‫יש הבדל בין סונא לבין מסנא.

‫סונא זה מה שאנחנו קוראים בעברית ‫של היום כפידה, אני מקפיד עליך.

‫יש לי איזה משהו, איזשהו ‫ריחוק, ריחוק נפשי ממך,

‫בין שהוא מוצדק בין שהוא ‫לא מוצדק, זה נקרא סונא.

‫ויש סיסור בתורה, לא תסנא את אחיך בלבביך.

‫מה זה לא תסנא? בסוף שאיך אקפיד אותה לב.

‫כן, זה משהו ככה מרחיק בינך לבינו.

‫אבל מסנא זה מי שסונא את הקשר ‫שבין הקב' ברוך הוא לכנסת ישראל.

‫וזה היה בימי הגמרא המינים, המינים הראשונים,

‫שרצו להעביר את הקשר שבין ‫הקב' ברוך הוא לכנסת ישראל,

‫לקשר בין הקב' ברוך הוא לעומות ‫העולם, על חשבון הקשר עם ישראל.

‫זה נקרא סנאת השם.

‫על זה נאמר, אלא לא מסנאיך, השם מסנא.

‫אבל אתה כבר הייתה מנה להגיד ‫שמסנא ישראל, לא מסנא הקב' ברוך הוא.

‫כי מי שמסנא את ישראל הוא מסנא ‫את הקב' ברוך הוא, זה בדיוק העניין.

‫כלומר, אנחנו מודדים את הקשר של ‫אנשים אל הקב' ברוך הוא ואל הרכים,

‫דרך הקשר לכנסת ישראל.

‫ואחד הדברים המעניינים זה ‫שלפי צורת היחס שיש אל היהודים,

‫אתה יכול לעמוד על העולם הערכי ‫של אותו אדם, של אותה חברה וכדומה.

‫דפיימים... מה?

‫הקורא השם שאומר, אבין ‫ובחרי נביא, שהשם יצבא למושה,

‫מקום נקוות, סעד להם עדיינים, ‫ומושה אומר להם מקום נקוות, השם.

‫נכון, יפה.

‫ואותו השם, מי ששונא אותנו, ‫בגלל שאנחנו עובדים אותך.

‫יפה, יפה, יפה, זה נכון.

‫כלומר, הקב' הוא אומר, נקום נקמת בני ישראל,

‫ואילו מושה אומר, לתת נקמת השם במדיין.

‫כי מי ששונא אותנו, מסביר שנאת ‫השם שבליבו, ולכן הוא שונא את ישראל.

‫יש, האחרון היום, בשנאה כלפי העם ‫היהודי, דבר מאוד מוזר, מאוד משונה.

‫זה שהשנאה הזאת היא ממש, ‫לא רק שהיא לא רציונלית,

‫היא גם מעבר לכל פרופורציה.

‫זאת אומרת, מה שהיום קוראים במילים יפות,

‫מסע הדלגיטימציה של מדינת ישראל בעולם,

‫מתכוונים למשהו מאוד מאוד ‫שורשי, שנאה עצמותית לעם ישראל.

‫היום זה לא פוליטיקלי קורק לדבר על ‫השמדת העם היהודי אחרי השואה וכו',

‫זה לא דברים שמדברים עליהם.

‫אבל יש איזו הכנה מנטלית לאפשרות הזאת.

‫ואתה תמודה הקולקטיבי זה נמצא.

‫ויש כמה גויים ישרים.

‫יש אנשים ישרים בעולם שהאום בעצמם,

‫זה כל כך אגרסיבי, זה כל ‫כך מעבר לכל פרופורציה,

‫שצריכה להיות איזושהי סיבה.

‫הרי כמות הגינויים למדינת ישראל,

‫באום, בשנים האחרונות ‫היה למעלה מ-400 גינויים.

‫וכלפי קוריאה הצפונית, שמונה.

‫כשקוריאה הצפונית, כידוע, היא אומה רעה מאוד,

‫מדכאת בני אדם בשורה אכזרית שאין כמוהה.

‫שמונה גינויים.

‫כלפי מדינת ישראל, שהיא ‫סך הכל מדינה דמוקרטית,

‫אפשר להתווכח פה, אבל היא ‫מדינה דמוקרטית, פתוחה וכו'.

‫היא למעלה מ-400 גינויים.

‫צריך בכל זאת להבין מה קורה כאן.

‫אז יש אנשים בעולם שהעובדות ‫האלה גורמות להם לחשוב.

‫הם שואלים את עצמם מה זה, ‫מה זה צריך להיות הסיפור הזה.

‫ובאמת הם הופכים להיות אוהבי ישראל.

‫כן, מה אתה אומר?

‫גם הם פועלים בשם האלוהים,

‫ואפילו הם עוד לא נכשרים בעובדי עבודה זרה.

‫הם כן פועלים, מה הקשר בין ישראל?

‫הם פועלים בשם האלוהים, שהם מאמינים בו.

‫שככה פועל לאלוהים ולא אחרת.

‫על מי אתה מדבר?

‫על המוסלמים.

‫על המוסלמים?

‫כן, הם לא עובדי עבודה זרה.

‫נו, אז מה?

‫נו, והם פועלים.

‫אני לא התכוונתי, אגב, למוסלמים.

‫זו בליכל לא הלם שדיברתי.

‫אני דיברתי על משהו אחר, ‫דיברתי על העולם המערבי בכללו.

‫עכשיו, מה שאתה אומר ‫ששנאת ישראל בעולם המוסלמי,

‫היא מתפרנסת עם משהו אחר.

‫דווקא בגלל האמונה באלוהי ישראל.

‫כן, זה סתם... לא, לא, לא.

‫סתם יותר די דיוני.

‫אתה מתרתי לסתם.

‫לא, צריך להבין,

‫מהי המהות של השנאה המוסלמית כלפי היהדות.

‫השנאה נובעת דווקא

‫ממה שנקרא תסביך בין השפחה.

‫כלומר, בשורשי האסלאם,

‫אבל זה דבר שצריך פעם ללמוד בהרחבה יותר.

‫בשורשי האסלאם, יש איזה תסכול.

‫תסכול שעובדי אלוהי ישראל

‫לא הכירו במוחמד.

‫וזה מבחינתם סתירת לכי ראשונית

‫שמאווה חוויית יסוד של הזהות שלהם.

‫הוא הגיע ליהודים, ביקש מהם ‫להכיר בו, והם לא הכירו בו.

‫והוא ביקש שיקירו בו בתור נביא

‫של נביאי ישראל, של אלוהי ישראל.

‫וכיוון שזה לא נעשה, באה השנאה.

‫באיזשהו מקום, הקמת מדינת ‫ישראל, מאווה מבחינה מוסלמית,

‫בעיה מהותית.

‫שמא התברר שאכן, ‫היהודים הם היהודים.

‫ואם זה נכון, אז מה ‫מעמדו של האסלאם?

‫אותו תסביר שיש גם בנצרות.

‫מדינת ישראל מאווה סתירה תיאולוגית לנצרות.

‫מבחינה מסוימת, גם ‫הקמת מדינת ישראל

‫מאווה סתירה תיאולוגית לאסלאם.

‫אז זה ביחס לאלוהי ישראל

‫שהשנאה הזאת באה, ‫לא בשם אלוהים אחרים.

‫מבינים מה שאני אומר?

‫למשל, בימי קדם, בימי ‫התנ״ך, כשמישהו היה נלחם בנו,

‫הוא בא בשם אלוהיו, ‫נגד אלוהי ישראל.

‫אז זה ויכוח אלוהה מול אלוהה.

‫אבל פה זה לא אותו הדבר.

‫זה אלוהי ישראל, שבשמו ‫הם באים נגד ישראל.

‫אז זה צריך פעם, ללמוד יותר ‫לעומק, את הזהות המוסלמית.

‫בישראל לא כל כך אוהבים ללמוד את זה.

‫כן, מה אתה אומר?

‫שאלה שנייה.

‫כן.

‫אנחנו מדברים פה על מידת ‫האהבה, המדינה השלישית זה קנאה,

‫זה בעצם... יפה.

‫או בעצם דוגמה של שנאה.

‫הרי שנאה זה דווקא משהו

‫שמנמיך את האדם.

‫בעצם דוגמה לאהבה, זה ‫שנאה שאני שונא את מי ש...

‫אם אני אוהב מישהו, ‫אני שונא מי ששונא אותו.

‫נכון, אבל שנאה זה פגם.

‫נכון, שנאה זה פגם.

‫אז איך אתה יכול... לכן אמרנו, ‫כל קנאת בשר בדם, חסרה.

‫אבל היא ביטוי

‫למשהו חיובי.

‫כלומר, אני מוכן גם לקנא

‫בגלל שאני אוהב.

‫אם אני רק קנאי, זה ‫סימן שאני לא אוהב.

‫אם אני אוהב ומתוך ‫זה מקנא, זה בסדר.

‫אהבה היא לכל.

‫מה?

‫אהבה היא לכל.

‫אהבה היא... לכל.

‫נאמר את זה אחרת.

‫אם אני מסוגל לסנוא אותך, ‫זה סימן שאני מסוגל גם

‫לאהוב אותך.

‫כי אתה חשוב לי.

‫יש דבר שהוא יותר גרוע

‫מן השנאה, זה הבוז.

‫פעם הרב קוק אמר, ‫ברוך השם, הגענו סוף סוף

‫לשנאת הדת.

‫זה שבני האדם

‫מוכנים לסנוא.

‫לסנוא, סימן שאיכפת להם.

‫לפני חיין היה בוז.

‫אדישות, חוסר רלוונציות.

‫זה יותר חבור.

‫ואפשר לומר שהשנאה

‫של הגויים כלפינו, או ‫השנאה שלנו כלפיהם לפעמים.

‫זה ביטוי לאיזה מין

‫מסכת אהבה מתוסכלת.

‫זה סימן שזה חשוב.

‫כן?

‫אמר, נראה שהשמחה והדפות

‫למעט הכנה משלישונים ‫אמותיים, כי זה שני מקווים

‫שאדם יכול לנסות להגיע גם

‫ולדפר, אבל פה זה משהו

‫שיכול לקרוא מילה, אם ‫אדם במדרגה משלישונית.

‫ניסים לסתום, כן, נכון.

‫ונזכיר את מה שאמר, ‫אני כותב, כן, אני כואב,

‫אני לא רוצה לכתוב, ‫אני רוצה שתסתום,

‫כי זה משהו שאני לא יודע עצמו.

‫נכון, נכון, אתה צודק.

‫כלומר, אתה צודק, אתה ‫בצביע פה על הבחנה מהותית

‫בין הכנאה לבין השמחה והדבקות.

‫כשהשמחה והדבקות הילהן מידות

‫שאדם צריך להשתדל לקנותן, ‫ואילו הכנאה זה סימפטום,

‫זה מתרחש מעצמו.

‫נכון, אני לא יכול להגיד

‫שאתה לא צודק.

‫אז מה, זה קושיר?

‫אתה רוצה גם להסיף ‫שזה... זה הבחנה.

‫זה הבחנה שהרפוק אמר,

‫שזה נראה כמו כנאה, שאמר ‫לה, אני קודם, כן, נקרא לך...

‫כן, כן.

‫אז יש מצבים שאדם אומר, ‫אני לא יכול להשתוק יותר.

‫זה נקרא כנאה.

‫כן.

‫וזה כנאה משובחת, מה שנקרא.

‫אבל היה צריך לפעמים עדות על כך.

‫למשל, כשפנחס הרג את זמרי, ‫אז הייתה טענה שהוא לא בסדר,

‫שזה בא מיצרים אפלים שבא אישיות שלו.

‫עד שיצא בת קול ואמרה, ‫פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן,

‫ישיב את חמתי.

‫טוב, בואו נקרא בפנים.

‫כן.

‫ואליהו אמר, קנו כנאתי ‫לשם צבעות וגומל.

‫וכבר ראינו למה זכה בעבור ‫כנאתו לאלוהיו, כמאמר הכתוב,

‫תחת אשר כנא ללאהיו, ‫ויחפר על בני ישראל.

‫שזכה לכהונת עולם. אני לא מבין.

‫זה נאמר על מי?

‫על פנחס.

‫הוא אמר, אליהו ‫אמר, קנו כנאתי לשם.

‫וראינו, וכבר ראינו למה ‫זכה בעבור כנאתו לאלוהיו.

‫אז כנראה זה בנוי פה על ‫המאמר, שלא כתוב כאן,

‫אבל שאמור להיות ידוע ‫לקורא, פנחס הוא אליהו.

‫בסדר?

‫פנחס הוא אליהו, לכן הוא אומר, ‫הנה אתה רואה למה הוא זכה,

‫כשהוא כנא.

‫כן.

‫למה אומרים פנחס הוא אליהו, ואליהו הוא פנחס?

‫אני שואל את השאלה, למה ‫אומרים, פנחס הוא אליהו?

‫יכול להיות שזה צריך להיות כתוב הפוך.

‫אליהו, זה פנחס.

‫נכון? הרי, הביטוי, השם ‫הראשון שלו זה פנחס.

‫מה אתה אומר?

‫אליהו היה אחר פנחס.

‫נכון, לכן צריך ‫להגיד, אליהו זה פנחס.

‫לא פנחס הוא אליהו.

‫הרי אליהו בא אחריו.

‫אלא, זה בא לומר לך, ‫שזה גלגול, ולא באמת.

‫זה היה הכוונה.

‫פנחס נהיה אליהו.

‫זה היה הכוונה.

‫לא פנחס הוא אליהו.

‫כי אז שהוא נהיה, בגלגול.

‫זה היה הכוונה.

‫לא שזה אותו אדם.

‫כן.

‫אבל אתה, דווקא בכנא של אליהו,

‫רואים שהקבל ברוך הוא דווקא הניש אותו.

‫רואים בכנא של אליהו, ‫שהקבל ברוך הוא הניש אותו.

‫כלומר, כנאתי לאשר.

‫כן.

‫אז, בוא נבדוק.

‫יש פה, ספר, פנח.

‫הנה, זה דוגמא.

‫איך כתוב?

‫ויומר השם אליו, לך שוב ‫לדרכך מתברד המעסק, ובאתה,

‫ובאתה, סליחה, ומשחתה ‫את חזאל, למלך על ערם.

‫ואת יהוא בן נמשי, ‫תמשך למלך על ישראל.

‫ואת אלישע בן שפט, מעוול ‫מחולה, תמשך לנביא, תחתיך.

‫אז מהפסוק הזה, משתמע ‫שכאילו, כנאתו איננה משובחת,

‫ולכן הוא מוחלף על ידי מישהו אחר.

‫עד כאן רגילים, אלה ‫שמלמדים את הנושא הזה, ללמד.

‫ולא מביאים את הפסוק שאחרי זה.

‫אבל יש פסוק אחרי זה, ‫אני בדקתי, כתוב, והיה,

‫הנמלאת מחרב חזאל, ימית ‫יהוא, והנמלאת מחרב יהוא,

‫ימית אלישע.

‫והשארתי בישראל שבעה תלפים, ‫כל הבריקים אשר לא קרעו לבעל,

‫וכל הפה אשר לא נשק לו.

‫זאת אומרת, שהקבל ה' ‫הוא מאשר, אתה רוצה לקנא?

‫בוא נסדר משהו, נסדר ‫צוות, שיתאפל בחותים.

‫נכון?

‫יש חזאל, יהוא, אלישע.

‫מה?

‫ברור, אבל אני נדגשתי פה צד אחר.

‫בדרך כלל אני מדגיש את ‫הצד האחד, מה שאתה אמרת,

‫שאליהו נענש, על קנאותו היתרה.

‫לא ביוק נענש, אבל ‫אמרו לו, אתה לא מתאים.

‫אבל כאן אנחנו רואים גם, ‫שיש שימוש בקנאות של אליהו.

‫אתה מתעקש קנאות, ‫יאללה, אני אלך על קנאות.

‫אלישע ימשיך את העבודה.

‫נכון?

‫אז יש גם זה.

‫זאת אומרת שזה בדיוק לבאר,

‫את האופי האמביוולנטי של ‫הקנאות, שיש לה צד חיובי.

‫אתה אומר פה מורביע, לא בנישי.

‫כן, ברית כהונת עולם.

‫לא על הקנאה, מה שמדבר ‫כאן, זה לא על הקנאה שהוא קינא,

‫כשהוא הרג את נביא הבעל, ‫אלא על זה שהוא הרג את זמרי.

‫כשמדי קנו קינאתי, ‫הוא כבר ראינו למה זכה,

‫אז כשאיליהו אומר, קנו ‫קינאתי, למה הוא מתכוון?

‫קינאתי כשהרגתי את זמרי, ‫וקינאתי כשהרגתי את נביא הבעל.

‫אז על הריגת נביא הבעל, אומר ‫לו הקדוש הלכו, אתה מגזים,

‫בוא נשים את אלישע במקומך.

‫לגבי הקנאה הראשונה,

‫הוא זכה לברית כהונת עולם על הדבר הזה.

‫נכון?

‫אז יש צד כזה, וצד כזה.

‫כמאמר הכתוב, תחת ‫אשר קינא אל אלוהיו,

‫הוא לא יחפר על בני ישראל.

‫אומר הרב קוק, המעלה ‫של הקינאה של פנחס,

‫זה שעל ידי זה הוא יציל את העם.

‫כלומר, אין ערך עצמי לקנאות, ‫אלא מצד התוצאות שלה.

‫שהתוצאות הייתה, התוצאה ‫הייתה הצלת האומה.

‫איך אפשר לדעת?

‫איך אפשר לדעת?

‫זה סיכון.

‫זה סיכון.

‫נכון.

‫אין ערך להתקורמות עצמה, ‫מצד, כאילו שיש ערך התגובה שלי,

‫נגיד על מעשה מתאיו ‫או... זה מראה האכפתיות.

‫אבל זה לא תמיד

‫בא מתוך ניקיון.

‫אם זה בא מתוך ניקיון, זה בסדר.

‫לדמו שמשל הרב קוק

‫נתן פעם סתירה למישהו, ‫כן זה בליטא, בבויסק,

‫נתן סתירה לאיזה יהודי

‫שביזאת על מתחכם, ‫אז הרב קוק בא אליו

‫וסתר לו.

‫אותו יהודי

‫עזב את ליטא, היה בארצות ‫הברית, וחזר בתשובה שלמה

‫על כל הסיפור הזה ‫וכולי, יש סיפור שלם.

‫אפילו תרם פעם שעון זהב

‫לרב קוק, והרב קוק לא רצה לקבל.

‫טוב, וכבר יפליגו חכמנו זל.

‫זאת אומרת שהסתירה

‫שנתן הרב קוק

‫הייתה מתוך קנאות אמיתית.

‫וכבר יפליגו חכמנו זל

‫לדבר במי שיש בידו למחות

‫ואינו מוחה, וגזרו דינו לטפס

‫בעוון החותים עצמו.

‫גם עוד דוגמה באמת, כשהרב ‫קוק הגיע ליפו, חדש בארץ,

‫פתאום קורה מאמר

‫של אליעזר בן יהודה, ‫שאומר, אנחנו, כולנו,

‫וכל הנוער שלנו, פנינו ‫עורף לעבר, פנינו לעתיד.

‫הרב קוק הגיע מליטא, ‫רואה דבר כזה בעיתון,

‫מזדעזע דמקי נשמתו, יוצא למסע

‫נגד בן יהודה, בן יהודה ‫בלום פיכה, במילים,

‫בעברית של ימין, ‫הוא אומר סתם ת'טפה,

‫ועשה מודעות בכל יפו, ‫בקיצור, שמה תגובה חריפה מאוד,

‫גם הביא כמה אנשים

‫לכתוב מאמרים

‫נגד בן יהודה וכו'.

‫עכשיו אז מה שמעניין, זה ‫התגובות שהרב קוק קיבל

‫מהרבנים בארץ.

‫רב נרי הפרסם

‫את התגובות של הרבנים

‫באחד מהספרים שלו, והוא ‫כותב, רואים שכל הרבנים

‫אומרים לו שני דברים, ‫א', ישך כוח, כל הכבוד,

‫איך הכנסת לו, באמת יפה ‫מאוד, ב', רואים שאתה חדש פה,

‫אתה לא מבין

‫שאנשים האלה

‫אין מה לדבר איתם, הם ‫כבר יצאו מכלל ישראל,

‫ולא חופת לנו מהם, ולא כלום.

‫עכשיו רואים בתגובה ‫שלהם, שאומנם הם משפחים

‫את הקנאות של הרב קוק, אבל ‫מפריע להם, שהרב קוק רואה

‫בן יהודה בן ציח, ‫כלומר הם לא רוצים

‫את החיבור הזה

‫אלא יישוב החדש, ‫ומבחינתם זה רק הפרעה,

‫הקב' הוא ייחלה אותם ‫וזהו, ואנחנו נשאר פה

‫כמה צדיקים מסביב לקוטל ‫המערבי, לא צריך כל האלה,

‫והרב קוק כל הקנאות שלו

‫הייתה דווקא מתוך

‫תחושת שייכות בין ‫הציבורים, אגב יש איגרת שכתב

‫הרב צבי יהודה קוק, אל ‫ברנר, ברנר, יוסף חיים ברנר,

‫ושמה הוא מסביר ‫לו, הוא שולח לו לעיון

‫את החוברת

‫תקווי הצאן של הרב, ‫אז הוא מסביר לו

‫מי זה אבא שלו, אבא שלי ‫זה יהודי צדיק, הוא חכם גדול,

‫והוא גם מקובל, והוא גם ‫יהודי הפילוסופיה, וכו' וכו',

‫ומאז שהוא הגיע לארץ, ‫ככה כותב הרב צבי יהודה,

‫כואב לו לראות

‫שהציבור מחולק

‫לשני מחנות

‫שלא מכירים אחד את ‫השני, ולכן הוא כתב

‫את החוברת הזאת, אז המאמר ההוא,

‫והמאמר ההוא זה בשביל הדתיים,

‫המאמר ההוא זה בשביל ‫החילונים, בקיצור, ובתוך תקווה

‫שהתחברו הציבורים, זאת ‫אומרת שהקנאות של הרב

‫היא קנאות בונה, חינוכית, ‫שמטרתה בסוף להביא

‫להפריה הדדית בין הציבורים.

‫מה?

‫מה ברנר אמר?

‫יש תגובה של ברנר

‫לא על המאמרים האלה, ‫על מאמר אחר של הרב קוק,

‫הוא כתב מאמר, נשמות דעולם ‫התו, מודפס באורות, בזירונים.

‫מה?

‫אז אומרים שהרב חשב את זה

‫על ברנר, עכשיו מעניין, ‫כשברנר ראה את המאמר,

‫המאמר לא היה חתום

‫על ידי הרב קוק, היה שם השם ‫ספרותי, אבל הוא הבין שזה רב

‫כתב את זה, הוא אמר, הרב ‫הזה, מבין את נפשו של הכופר,

‫ככה הוא כתב, מבין ‫את נפשו של הכופר,

‫העניין שברנר היה לו

‫קצת קשר עם הרב קוק ‫גם, הוא היה מגיע אליו

‫ליסודה שלישית לפעמים, ‫זאת אומרת שהיו סוחבים אותו,

‫אחד העם ומי עוד שם, היו ‫סוחבים, ביאליק אני חושב,

‫לא, לא ביאליק, אחד ‫העם ואני לא זוכר מי,

‫היו סוחבים את ברנר

‫להגיע ליסודה שלישית

‫אצל הרב קוק ביפו.

‫הרב קוק כרגלו היה ‫מדבר, כמו שהרב קוק מדבר,

‫היה מדבר על אורות, יש ‫אורות כאלה ואורות כאלה,

‫כל מיני אורות, אורות, ‫אורות, וברנר היה מסתובב שם

‫מקצה לקצה בחדר, אורות, ‫אורות, אני רואה פה רק חושך,

‫היה קסח ביניהם כזה.

‫טוב, הוא מת על קידוש השם בסופו של דבר.

‫כן, הוא מת על קידוש השם, ‫מעלי פורעים ערבים בפרדס שלו.

‫טוב, ובמדרש היכה, ‫אמרו, היו שריה כעיילים.

‫ראיתם פעם עיילים?

‫עיילים זה יפה, נכון?

‫מה?

‫אבל, אם שמתם לב, הם ‫שמים את הראש כל אחד

‫מאחורי הגוף של השני.

‫מתחבאים אחד בשני.

‫אז מה עיילים הללו?

‫בשעת שרב, הופכים ‫פניהם אלו תחת אלו.

‫כך היו גדולי ישראל.

‫רואים דבר עבירה, ‫והופכים פניהם ממנו.

‫כל אחד מזה, כן, טוב, ‫אתה אולי כבוד הרב יגיב,

‫אז אני שומח על ההוא.

‫אתה הולך להוא, אז ‫אני שומח על ההוא.

‫היו שריה כעיילים.

‫אמר להם הקב' ברוך הוא, ‫תבוא השעה ואני אעשה להם כן.

‫אם אתם לא מסוגלים להגיב, ‫זה כנראה מקצוע רבני עתיק.

‫וזה פשוט, כי מי שאוהב ‫את חברו, אי אפשר לו לסבול

‫שיראה מכים את חברו, מחרפים ‫אותו, ובוודאי שיצא לעזרתו.

‫גם מי שאוהב שמו יתברך, ‫לא יוכל לסבול לראות

‫שיחללו אותו חס וחלילה, ‫ושיעברו על מצוותיו.

‫והוא מה שאמר שלומו, ‫עוזבי תורה יללו רשע,

‫ושומרי תורה יתגרו במם.

‫צריך לעשות את זה בחוכמה, ‫אבל צריך לעשות את זה.

‫מה ההבדל בין תוכחה לכינה?

‫זה שני דברים שונים לחלוטין.

‫מצוות תוכחה, זה ‫המצוות להחזיר בתשובה.

‫זה המצוות של תוכחה.

‫הרואה חברו שחטא, מצווה ‫להחזירו למותיו ולהוכיחו.

‫כך כותב הרמב״ם.

‫אז אם אתה מדבר עם מישהו בשפה

‫שהוא לא מסוגל בכלל להבין, ‫זה לא נקרא שאתה מוכר,

‫זה נקרא שאתה צועק.

‫נעומת זה, הקנאות, זה המחאה, ‫זה לא כדי שההוא ישתנה,

‫אלא שכדי שהדבר לא ייעשה.

‫זאת פעולה אלימה ‫יותר, מבחינת האופי שלה.

‫זאת אומרת, היא לא אלימה פיזית דווקא,

‫אבל היא באה לבטא מחאה.

‫גם אם אתה לא תצליח

‫לשנות את הנעשה, ‫אלפחות שמחאה תיעשה.

‫מה אני מדבר עם המקראה, ‫שזה גם משהו בלפני,

‫זה יכולה לגבל על תוכחה, לא?

‫לא.

‫מי שידוע למחאה.

‫אה, זה מחאות.

‫למחאות.

‫מחאה זה לא תוכחה, ‫זה שני דברים שונים.

‫למשל, לפני כמה שנים, ‫היה מעשה ממשלתי, נפשע,

‫והיו רבנים, קהיילים, אמרו, ‫איזה מעגל שביעי, זה בסדר,

‫אתה לא צריך לעורר, נכון, זה ‫לא בסדר, אבל אחדות האומה,

‫כל מיני דברים כאלה.

‫קם תלמיד חכם אחד גדול, שלא ‫צריך לדפוק חשבון לאף אחד,

‫רבא ברום שפירא אמר, הדבר ‫הזה צריך להתנגד, לשרף פקודה,

‫להודיע מראש שאני ‫לא עושה, וכו' וכו'.

‫למנוע את זה, וגם אם זה לא ‫ימנע, אבל לפחות יש חכם אחד,

‫שיציל את כבוד התורה לדורות, ‫ויש לזה בכל זאת חשיבות,

‫לדורות עולם, שיזכר ‫בעוד כמה מאות שנים,

‫שהיה גרב גדול אחד, שעמד בפרץ.

‫איזה מעשה נפשע שעשתה, ‫איזה מישהו בממשלה,

‫אני לא זוכר בדיוק את הפרטים, מה?

‫זה קרה קרוב לתשעה בערב.

‫נכון, אתה זוכר, אתה ‫זוכר, כן, היום מה עשים.

‫טוב,

‫זה קשה להאמין ‫שזה היה, אבל זה היה.

‫אגב, אני רוצה להגיד לכם, יש דבר,

‫לא משנה, לא, אני לא אגיד לכם.

‫טוב, לא, לא רוצה.

‫מה?

‫גם מי שאוהב, לא, מותר לי?

‫לא, לא, לא רוצה להגיד.

‫טוב, גם מי שאוהב, והוא ‫מה שאמר שלמה, עוזבי תורה,

‫יעלו רשע, ושומרי תורה יתגרו בם.

‫כי אותם שמעללים רשע ‫ברשעתו, ולא יכרחו על פניו מומו.

‫הנה הם עוזבי התורה, ומניחים ‫אותה שתתחלל חז וחלילה.

‫עכשיו, לפעמים יש ‫סיבות, יש הזדקות,

‫למה אני מעלל את הרשע?

‫בסך הכל, הוא ייתן תקציבים

‫לישיבה שלי, הוא לא ‫יסגור את המכינה שלי,

‫וכל מיני דברים כאלה.

‫אך שומריה, המתחזקים ‫להחזיקה, ודאי שיתגרו בם,

‫ולא יוכלו להתאפק ולהחריש.

‫ואמר הקב' ברוך הוא, ‫אליוב, הפץ עברות אפך,

‫וראה כל גאה ואשפילהו, ‫ראה כל גאה, אך נהיהו,

‫והדוח רשעים תחתם, תומנם ‫בעפר יחד, פניהם חבוש בתמון.

‫עד כאן הפסוק ביוב.

‫כן.

‫אני עדיין לא מצליח ‫להבין, עדיין הכין,

‫אז זה לא ביטוי של אהבה, על ‫פניו, זה ביטוי של אהבת השם.

‫אז למה אי אפשר להוסיף ‫אהבה, על ידי אהבה?

‫למשל הרשע, להוסיף לו אהבה?

‫אבל הרשע הוא לא רוצה.

‫הרשע הוא בא לתקוף.

‫למשל מישהו בא ‫ברחוב, תוקף את אשתך.

‫אתה לא תגיד, טוב, אני ‫אוסיף לו אהבה, הוא יעזוב.

‫זה לא ככה עובד.

‫קודם כל, אתה מקסח לו את הצורה.

‫כמובן, בלי להשאיר ראיות, ‫ואחרי זה, אתה מתמלא אהבה,

‫בא לבקר אותו בבית חולים, וכדומה.

‫יש סדר בדברים, כלומר, ‫יש אחריות מוסרית.

‫זה חלק מהמוסריות.

‫עשיית הצדק היא חלק מהמוסר.

‫זה אחד הדברים... זה ‫לא נראה טוב בטלוויזיה.

‫זה לא נראה טוב ‫בטלוויזיה, זה נכון.

‫זאת אומרת, אנחנו ‫חיים היום בחברה שבה,

‫עשיית הצדק לא נחשבת

‫כשייכת לתחום המוסר.

‫זה לא במכלול.

‫המוסר זה מה שיפה, החסד, ‫ומה שהוא עשיית הצדק,

‫נחשב, להכרח בליגוני.

‫הרבה מה שאנחנו שומעים ‫אנשים, בתקשורת, אנשי צבא,

‫אנשי ממשל, שאומרים, אין ‫לנו ברירה, אנחנו צריכים לדאוג

‫לאיזון בין המוסר

‫לבין צורכי הביטחון.

‫שמעתם משפטים כאלה?

‫זה משפט מזעזע, מכל הבחינות.

‫אנחנו צריכים למצוא איזון ראוי

‫בין דרישות המוסר

‫לבין צורכי הביטחון.

‫כלומר, נשמע, משתמע מהאמירה

‫הנועלת הזאת, שבעצם צורכי הביטחון

‫זה לא שייך למוסר.

‫כי, וזה בעקבות

‫מה שהנחילה הנצרות ‫לעולם, שהחסד הוא המוסר.

‫וכל דבר שהוא שייך לצדק

‫או לביטחון, זה שייך להכרח

‫של העולם המרושע, ‫אבל זה לא המוסר.

‫במיוחד, אם זה מצטלם לא יפה.

‫זאת אומרת, אם אתה מקסח

‫את הצורה לרשעים, ואז ‫יש הרבה דם, והרבה בכי וכו',

‫אז זה לא יפה.

‫זה לא יפה, אז זה לא מוסרי.

‫מה שאין כאן, מי ‫שנותן סוכריה ודובדבן

‫למחבלת, מסכנה, ‫אז זה נחשב למוסרי.

‫זה סוג של פשע.

‫וזה פשע מוסרי עמוק מאוד.

‫היה פעם שר ביטחון

‫במדינת ישראל, שאמר ‫שצריך להתגאות בכך,

‫שפעם אחד מהחיילים שלנו

‫נמנע מלראות על מחבל

‫בגלל שהוא החזיק תינוקת.

‫והאמירה הזאת

‫היא פשע שלא יסולח.

‫כי בגלל הרחמנות הזאת, ‫אותו מחבל יכול לראות

‫על חיילינו ועל אזרחינו וכו'.

‫צריך לדעת שזה פשע.

‫אלא מה? זה השפעה.

‫צריך להבין מאיפה זה בא.

‫זה בא מהנחה שיש ערכים

‫שרק חלקם שייכים למוסר

‫וערכים אחרים שהם מחוץ למוסר.

‫וזאת לא האמת.

‫זהו שקר גס שאין כמוהו.

‫וזה בעצם פרשת מתות

‫שקראנו אותה השבת.

‫היא מביירת את זה

‫בצורה מאוד מאוד ברורה.

‫כשאנחנו רואים את ההנהגות

‫שבהם נוהג משה רבנו

‫כשהוא בא לקנא קינת השם ‫במדיאן, זה ממש לא עובר מסך היום

‫בשום ועדת אתיקה

‫של שום גוף בינלאומי.

‫אלא שמשה רבנו היה אדם מוסרי עליון.

‫והוא הבין שאם נעשים

‫המעשים של מדיאן כלפי עם ישראל

‫וכלפי עצמם גם כן, העולם ישחט.

‫ולכן לא תהיה ברירה

‫אלא לנהוג בהנהגה אכזרית

‫כלפי הפרעיות המדיאנית.

‫וזה מתוך הכרה מוסרית עליונה.

‫טוב, מה?

‫זה מה שמשה רבנו אמר.

‫זה מה ש... זה לדבר ‫לכל הדבר המסוכן.

‫כי משה רבנו שזה שרק יחד

‫בכל מיני מקרים.

‫אתה צודק.

‫אתה צודק שזה מאוד מסוכן

‫לקחת ערך אחד בלבד

‫ולהפוך אותו למוסר.

‫למשל, החסד.

‫בא מישהו ואומר לך

‫תשמע, אני ממש זקוק

‫להלוואה.

‫אני רציתי פשוט לקנות אקדח

‫כדי להתאבד

‫ובדיוק נגמר לי הכסף

‫והכספומט לא פועל.

‫אתה יכול בבקשה להביא לי

‫רק 200 דולר.

‫אני אחזיר לך מחר.

‫תעשה חסד.

‫והוא עם דמעות מבקש את זה.

‫אז אתה אדם טוב.

‫אתה קח לו את ה200 דולר

‫והוא מתאבד.

‫אז השאלה היא

‫האם עשית בזה משהו טוב.

‫אתה צודק.

‫זה מאוד מסוכן

‫לקחת ערך אחד

‫ולהפוך אותו לחזות הכל.

‫אני מסכים איתך.

‫לכן אנחנו אומרים בתפילה

‫גומל חסדים טובים.

‫משמע שיש חסדים

‫שהם לא טובים.

‫כן, בבקשה.

‫המוקדה שאם אנחנו לא קנאים

‫ואנחנו לא... לא, לא, ‫לא, לא צריך מקום שמופיע

‫שבאת כל זה

‫ונאמר שאנחנו פחות קוראים

‫לאשר, משהו שבאתי ונותני.

‫זה ממש שאנחנו לא קנאים.

‫אתה יודע שאנחנו קנאים?

‫כי אנחנו לא... לא ‫צריך מקום שמופיע

‫שבאת כל זה

‫ונאמר שאנחנו פחות קוראים

‫לצעוק שבאס

‫זה לא קנאות.

‫לצעוק שבאס

‫ולזרוק אבנים

‫על מחלי לשבטות

‫זה לא קנאות.

‫זה פריקת הצבים.

‫זה הכל.

‫יש חברה

‫שזקוקה... כל חברה זקוקה

‫לקתרזיס.

‫קתרזיס, הכוונה שחרור, התארות.

‫אז יש אדם

‫שהקתרזיס שלו

‫זה על ידי שהוא הולך למגרש כדורגל.

‫יש מי שלא הולך

‫למגרש כדורגל

‫והצ'ונט צריך

‫בכל זאת להתעכל.

‫כן?

‫צ'ונט זה כבד.

‫אסר לעשות

‫איזושהי פעילות ספורטיבית

‫אחרי הצהריים

‫ואז זורקים אבנים

‫אחרי הצהריים

‫וצועקים שבאס.

‫אז זה דבר חיובי

‫מצד זה

‫שזה משחרר את הנפש.

‫ואז אדם יכול

‫ללמוד תורה בשקט

‫כל השבוע

‫על חשבון המדינה.

‫אבל... זה לא.

‫זה לא נקרא קנאות.

‫הביטוי לקנאות

‫זה שבדברים

‫שזה שייך להיות מקנא.

‫אז לפעמים צריך

‫לדעת לעמוד

‫בכל תוקף

‫מול מעשה ממשלתי נפשה.

‫ולכן אנחנו יוצאים

‫להגנת התורה.

‫דבר ה'

‫אנחנו מקנאים

‫ולא עושים חשבונות.

‫כן?

‫לא עושים חשבונות.

‫מבאזים את הנדחכם.

‫חוסנים את הכביש.

‫אני יודע.

‫כל מיני דברים כאלה.

‫כן?

‫ואם יש הורה ממשלתית

‫נפשת

‫לפנות

‫למסור בעצם

‫לאחריו

‫יישובים

‫אז אנחנו מודיעים מראש.

‫אנחנו לא נשתתף פעולה.

‫אנחנו נגד.

‫כן?

‫הקנאות היא צריכה להיות... ‫הקנאות לא פותרת מחוכמה.

‫גם קנאי

‫אבל גם

‫חכה.

‫כן?

‫כי למשל

‫כשאני זורק אבנים

‫כדי שאנשים

‫לא יסעו ברחוב שלי בשבת

‫אני לא עושה פעולה

‫כדי שלא יסעו בשבת.

‫אני עושה פעולה

‫כדי שברחוב שלי

‫לא יסעו.

‫מצידי

‫שיעברו מהרחוב

‫מאחורה

‫יעריכו את הדרך

‫וייחללו יותר את השבת.

‫רק שבשכונה שלי

‫הילדים שלי

‫לא יראו את זה.

‫כן?

‫זה לא נקרא קנאות

‫על השבת.

‫כן?

‫מה אתה אומר?

‫קנאי או קנאי?

‫אני אומר קנאי

‫או קנאי.

‫זה כמו

‫השאלה אם אומרים

‫חשמלאי

‫או חשמלי

‫או ימאי

‫או ימאי

‫או

‫חשמונאי

‫או חשמונאי

‫וכדומה.

‫נכון?

‫יש

‫יש צדים לכאן

‫צדים לשם.

‫זה דיון לשוני

‫ממדרגה ראשונה

‫שאני חושב שהוא צריך

‫להעסיק את

‫טובי המוחות

‫במדינת ישראל

‫עד שסוף סוף

‫תתקבל

‫הכרעה בנושא.

‫כן?

‫בבקשה.

‫תודה על

‫היערה החשובה.

‫כן?

‫מה אתה אומר?

‫אם האדם המאמין

‫קיים בצוות רכים

‫לא שומע.

‫אם האדם המאמין

‫קיים בצוות רכים

‫כשהוא בא לכאן

‫מצווה חד

‫הוא עלול לעבור

‫על מצווה חד.

‫נכון.

‫מצווה חד אחד

‫המצווה של

‫כינת השם

‫במצוות רכה

‫מצווה חד במצוות שני

‫העניין של כיבוד הורים

‫והעניין שאסור לצייר

‫יתום ועל מנה.

‫נכון.

‫כך שאם זה בא ביחד

‫אז... אתה צודק.

‫נכון.

‫ואני רוצה באמת לשאול

‫אם יש איזושהי תלך

‫שאפשר להתנהל

‫במצבים הספציפיים האלה

‫בצורה שנכונה

‫מאוזנת.

‫יפה.

‫אתה שואל

‫בעצם

‫מה שאתה שואל

‫הוא הנושא של פרק קף.

‫כן?

‫אתה יכול להקדיש פרק שלם ‫רק כדי ללמד אותה לשאלה שלך.

‫וזה שלפעמים

‫על ידי הקנאות

‫האדם מקפיד על ערך אחד

‫על חשבון ערך אחר.

‫למשל

‫כיבוד אבאים וכדומה

‫יש הרבה סיטואציות כאלה

‫במיוחד אצל בעלי תשובה

‫יש הרבה בעיות כאלה.

‫אז התשובה היא

‫שצריך להיות

‫על מתחכם.

‫ככל שאדם לומד יותר תורה

‫יש יותר סיכוי

‫שהוא ידע

‫איך לנוות

‫את הקנאות שלו.

‫ככל שהוא יותר בוך והמערץ

‫הקנאות יותר אסורה לו.

‫ולכן אחד הדברים

‫שמאוד מאוד חשוב

‫שיהיה לכל בעל תשובה בכיס

‫זה מספר הטלפון

‫הישיר של הרב שלו.

‫לפני שהוא אומר

‫אני לא אוכל פה השבת

‫אז הוא קודם כל מתקשר לרב

‫והרב מרגיע אותו

‫ואומר לו

‫הנה במקרה כזה אפשר להקד

‫אפשר לעשות ככה וכולי.

‫בסדר?

‫כן?

‫כן, אבל אדם לא יודע

‫למשל אדם רואה

‫שיש דבר ממש לא בסדר

‫שנעשה

‫אז הוא לא יודע

‫איך מגיבים.

‫זה כמו שלמשל

‫סיפרו לי על איזה בחור

‫שעשה סקנדל לאוטובוס שלם

‫הוא לא היה מוכן

‫לעלות לאוטובוס

‫בגלל שהיו שתי נשים

‫שני צידי הכניסה

‫והוא דרש מהן

‫שתעבורנה

‫באופן שהוא יוכל

‫לא לעבור בין שתי נשים

‫וזה עשה רעש גדול

‫וכולי וכולי

‫כן?

‫אז בסדר

‫כתוב

‫לא לעבור בין שתי נשים

‫אז הוא צדק, לא?

‫כן?

‫מה?

‫לא, אידיוט מושלם, ברור

‫יש מיליון דברים

‫לעשות בשביל זה

‫כן?

‫כן

‫אני אספר לכם סיפור

‫שפעם קרה לרבי מידובביץ'

‫לצהל

‫שהוא הלך ברחוב

‫על המדרכה

‫היו שתי ילדות

‫שהיו משני צידי המדרכה

‫רחבה

‫הוא לא רצה לעבור

‫בין שתי בנות

‫אז הוא פנה אל הילדה

‫והוא אמר לה

‫תראי

‫החברה שלך בודדת

‫אף אחד לא משחק איתה

‫אולי תשחקי איתה

‫היא הלכה

‫ככה הוא בא

‫בסדר

‫טוב

‫אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

‫הצדדים הרעים שבו אבל ברור ‫שאני לא שונא את הצדדים הטובים שבו

‫ולכן דווקא על ידי שאני יודע ‫לאהוב את הצדדים החיוביים שבו

‫השנאה אל הרע מזוקקת יותר ‫מפולשת וגמורה כי זה לא מצד

‫עצמו כי מצד עצמו הוא טוב ‫אלא מצד מקרב הפחותים יש פה רע

‫אז אני שונא את החיצוניות ואוהב ‫את הפנימיות אם אני לא מסוגל

‫לעשות את ההבחנה הזאת אני ‫אסנא מה שטוב שזה ודאי לא נכון

‫והנה ביארנו עד הנה החסידות ‫מה שתלוי במעשה ובאופן העשייה

‫ונראה רעתה אגב יש סיפור ‫מעניין היה איזה יהודי אחד ששכחתי

‫את שמו שהיה מגדולי המתנגדים ‫לרב זוננפלד יהודי חילוני

‫שאמר פעם באחד המעמדים הציבוריים אנחנו ‫נבנה את ארץ ישראל בלי הרב זוננפלד וחסידיו

‫הם לא צריכים קול דתיים האלה וכו' וכו'

‫היום אחד האיש הזה היה חולה והיה ‫בסכנת נפשות והרב זוננפלד טיפל אישית

‫בזה שיתנו לו את הטיפול הכי טוב ‫שיכול להיות בבית חולים ביקור חולים

‫אותו יהודי לא ידע את ‫זה אגב מישהו שמע מאחורי

‫הדלת את הרב זוננפלד ‫אומר למנהל בית החולים

‫ממתי נעשה כבודו פוסק בענייני פיקוח נפש ‫בקיצור בזכות הרב זוננפלד האיש הזה קם לתחייה

‫ואחת ההפגנות כשהוא תקף את הרב זוננפלד ‫אז מישהו אמר לו אינך יודע שאתה חי בגללו

‫ומאז הוא הפסיק לתקוף ‫את הרב זוננפלד זאת אומרת

‫שגם לאנשים קנאים הרב ‫זוננפלד היה אדם מאוד קנאי

‫הוא ידע לעשות את ההבחנה איפה שצריך כן הוא ‫נבהר אתה התלוי והנה ביארנו עד הנה החסידות

‫מה שתלוי במעשה ובאופן העשייה כן ‫אמרנו שמידת חסידות יש לה שלושה צדדים

‫המעשה, אופן העשייה והכוונה אז למדנו ‫גם במעשה תוספת בעשה ותוספת בלא תעשה

‫למדנו באופן העשייה ‫שני מסלולים אהבה ויראה

‫ביראה למדנו שלושה אופנים ‫ובאהבה שלושה אופנים

‫בסך הכל שישה עכשיו ‫אנחנו עוברים לשלב השלישי

‫של מידת החסידות הכוונה ‫חסידות התלוי בכוונה

‫בסדר טוב אז עד כאן ‫זה היה לגבי הקנאות הוא

‫נבהר אתה התלוי בכוונה ‫וכבר דיברנו גם כן למעלה

‫מעניין לשמוע ושלא לשמוע למדרגותיהם. ‫מה ההבדל בין העשייה לאופן העשייה?

‫מעשה ואופן העשייה זה שני ‫דברים שונים בתכלית בכלל

‫לא דומים אחד לשני כלל ‫וכלל ולא קרב זה כל הלילה

‫חסידות במעשה זה שאני עושה יותר ממה שאני ‫חייב בסדר אופן העשייה מדובר על עולם הרגשות

‫המתלווה לזה שזה אהבה ‫ויראה נכון שלושה אופני אהבה

‫שלושה אופני יראה כשהאופן ‫האחרון של האהבה זה הקנאות

‫בסדר? זה מה שלמדנו עד עכשיו. מה זה דום ‫מאחד לשני בכלל? בין מעלי השוות כלל וכלל.

‫הכוונה זה לא הדבר הראשון שצריך להגיד אותו? ‫לא, ממש לא. הכוונה זה דבר הרבה יותר עמוק

‫שנוגע אל עצמיות האדם. ועצמיות האדם זה ‫דבר שקשה לזקק אותו הרבה יותר מאשר מעשים

‫המעשה מחייב אותך כך, מידת ‫חסידות לעשות יותר. למשל, תרומה גדולה

‫אחד מחמישים אבל מידת חסידות אחד מארבעים. ‫זה בעיה אז אני מוסיף עוד. בסדר?

‫זה הכי קל שאפשר לעשות. ‫גם עולם הרגשות הוא עולם שהוא קרוב אל ליבי

‫אני יכול במידה רבה להפעיל את הרגשות שממלא ‫קיימים. אבל הכוונה זה כבר נוגע בשורש שלי

‫השאלה היא אם יש לי שליטה על זה.

‫אמרו לך שבצורה שמזרח אדם עושה את ‫המעשים של המסגנות עם הרגשות של המסגנות

‫אבל אין לו את הכוונה של המסגנות. ‫נכון. וזה טוב? נראה אם זה...

‫אמרת את הכוונה, אבל לא אמרת את המעשים. ‫נכון. יש אדם שכבר ראוי, כלומר הוא כבר

‫מזמן הגיע לכל המידות ‫של הצדיק. זהירות, זריזות

‫ונקיות. ואפילו אימץ ‫במידה רבה את הפרישות

‫ואת התארה. אז עכשיו הוא צריך, לכן הוא מחויב ‫במעשה החסידות. כי הרי מי שראוי להיות חסיד

‫אז הוא גם חייב לנהוג במדינת חסידות. ‫והוא נענש על זה שהוא לא נוהג במדינת חסידות.

‫אז מה שנשאר לו זה הכוונה. זה פשוט בסדר, ‫גמור. והרי היה, שזה נכון מה שאני אומר,

‫שככה רמחאל אומר, לא? טוב. עכשיו בואו ‫נתחיל בנושא הכוונה. וכבר דיברנו גם כן למעלה

‫מעניין לשמוע ושלא ‫לשמוע למה דרגותיהם. אמנם,

‫ודאי שמי שמתכוון בעבודתו ‫לתאר נפשו לפני בוראו

‫למען תזכה לשבת את פניו, בכלל האישרים ‫והחסידים לחזות בנועם השם ולבקר בהכרחלו

‫ולקבל הגימול אשר בעולם ‫הבא, לא נוכל לומר שתהיה

‫כוונה זו רעה. יש הרבה ‫אנשים שנוהגים מדינת חסידות

‫והם גם מקווים שעל ידי אותם מדינת חסידות ‫הם יזכו לחיי העולם הבא. וזה מה שדוחף אותם.

‫כוונה טובה. זו אמנם כוונה חסרה, אבל ‫היא כוונה טובה. לא נוכל לומר שזה רע.

‫אכן, לא נוכל לומר גם כן שהיא תהיה היותר ‫טובה. כי עד שהאדם מתכוון לטובת עצמו,

‫סוף סוף עבודתו לצורך עצמו. אם כן, כאן רמחאל ‫סותר את מה שהוא כתב בעמוד הראשון של הספר.

‫נכון? או מה לפחות, איך שאנשים מבינים את ‫העמוד הראשון של הספר, לא סתם, בפרק הראשון,

‫ששם הוא אומר שהעידון היותר גדול של האדם ‫זה חיי העולם הבא, וזה ההונג היותר גדול,

‫ולשם זה ראוי לפעול. אז השטחיים שבבני ‫אדם, כשהם קוראים את מסיעת ישרים,

‫חושבים שרמחאל רוצה שאני אעבוד ‫כדי להתענג על השם בחיי העולם הבא.

‫זה בעצם הסוכריה שמציעים לי. סוכריה טובה, ‫גדולה. כן? זה הסיבה שדע צריך להיות מוסרי.

‫מעולם לא אמר רמחאל שטויות כאלה. ‫הוא מעולם לא אמר את זה.

‫אלא הוא אמר שתכלית האדם שיתברר ויתלבן ‫לו מה חובתו בעולמו, לא מה מהנהג אותו.

‫זה דבר מה חובתך, ומה יהיה חובתך ‫להתענג על השם. נכון? זה מה שכתוב.

‫והנה מה שהורונו חזל בעניין זה ‫שהאדם לא נברא אלא להתענג על השם,

‫ולהנדות מזביב שכינתו שזהו התענוג ‫היותר עליון, וזה בעולם הבא וכו'.

‫כלומר, אני מעוניין בתענוג של חיי ‫העולם הבא, לא בגלל שזה טובת עצמי,

‫אלא בגלל שזו חובתי. ‫זה משהו אחר לגמרי. נכון?

‫זה הרי היעד. זה מה שהוא כותב כאן.

‫שלא ייתכן שהאדם יעבוד את השם בכוונה ‫יותר עליונה בגלל שהוא מעוניין בתובת עצמו.

‫אך הכוונה האמיתית המצויה בחסידים ‫אשר תרחו וישתדלו להשיגה הוא

‫שיהיה האדם עובד רק למען אשר ‫כבודו של ה' ברוך הוא יגדל וירבה.

‫וזה יהיה אחר שיתגבר באהבה, אליו ‫יתברח, ויהיה חומד ומתאווה אל הגדלת כבודו

‫ומצטער על כל שימעת ממנו. ‫כי אז יעבוד עבודתו לתכלית זה

‫שלפחות מצידו יהיה כבודו יתברח מתגדל, ‫ויתאווה שכל שאר בני האדם יהיו כמוכן,

‫ויצטער ויתענה על מה שממעטים שאר בני האדם. ‫וכל שכן על מה שממעט הוא עצמו

‫בשוגג או באונס או בחולשת הטבע ‫אשר קשה לו להישאר ממך חתאים בכל עת.

‫כי עניין הכתוב כי אדם אין צדיק ‫בארץ ישריעס איתו ולא יחתא.

‫זאת אומרת הוא מצטער לא על זה שהוא ‫חותה, הוא מצטער על זה שהוא ממעט כבודו

‫של ה' ברוך הוא. ‫ודבר זה בערו בתנאי דביליהו וזכו להטוב. אמרו

‫כל חכם מישראל שיש בו דבר תורה ‫להעמיתו, הוא מתענח על כבודו של ה' ברוך הוא

‫ועל כבודם של ישראל כל ימיו. ‫הוא מתאווה ומצר לכבוד ירושלים

‫ולכבוד את המקדש ולאישוע שתצמח בקרוב ולכידוש ‫גלויות, זוכה לרוח הקודש בדבריו וכו'.

‫נמצאת הלמד שזאת היא הכוונה המעולה ‫שהיא רחוקה לגמרי מכל הענת עצמו

‫ואינה אלא לכבודו של מקום ולכידוש שמו ‫יתברך המתקדש בבריאותה בשעה שעושים רצונו.

‫זה היה מתנאי הקבלה לישיבה של רמחאל. ‫דיברנו על זה כמה פעמים.

‫יש בתקנות הישיבה של רמחאל ‫שכל מי שבא ללמוד בישיבה

‫מתחייב שכל מה שהוא לומד ‫ועושה במסגרת הלימודים שלו בישיבה

‫איננו חס ושלום לשם תקנת נשמתו.

‫אלא לשם כבוד השכינה וכנסת ישראל.

‫רק לשם זה, אם לא שלא ילמד בישיבה.

‫מה זה עם העובדה שהם סטודנטים?

‫אתה מזכיר לי מי שאמר פעם ‫שרבי יוחנן הסנדלר לא היה סנדלר.

‫לא יכול להיות שהוא גם רבי יוחנן וגם סנדלר.

‫אלא הסנדלר הכוונה שהם מאלכסנדריה.

‫יש מי שכתב את השטויות האלה.

‫אז מה הבעיה?

‫מדריכה כל כך קבועה, נועזמה.

‫כל אדם, אומר הרמב״ם, יכול ‫להיות צדיק כמשה או רשע כנבוכן נצר.

‫נכון?

‫אז כל אדם, זה לא משנה ‫מה העבודה המקצועית שלו.

‫עד רבה הם נהגו במדינת חסידות, לא ‫רצו לקבל כסף מתורה, נו מה הבעיה בזה?

‫רצו להטיב לבני אדם, לכן הם היו ‫סטודנטים לרפואה, נו מה הבעיה בזה?

‫עד רבה, צדיקים גמורים.

‫רק אחד לא יכול להעיד על עצמו ‫שהוא עושה עבודה צודקה לצורך עצמו.

‫למה לא? למה שלא יעיד על עצמו?

‫הרי אם זאת כוונתו באמת, אז כן.

‫כן?

‫זה אחד הדברים הגדולים שיש בתורת המוסר ‫של היהדות, זה שאדם יכול לדעת איפה הוא עומד.

‫נכון שאדם יכול גם לרמות את עצמו, ‫אבל אדם גם יכול לדעת איפה הוא עומד.

‫בשביל זה נכתב ספר מסיעת ישרים.

‫כן? ולכן רב יוסף אמר על עצמו שהוא ענב.

‫יש סיפור ממש אמיתי של ‫מורה של עדע שהוא אמר אני לא

‫יודע איך אתם היקעו אותי ‫לגיינות שני סיפורים מוידים.

‫זה תנה, רבן יוחנן בן זכאי.

‫יש סיפור ממש אמיתי של מורה ‫של עדע שהוא אמר שתשימו

‫אותי בדים אדומים כי אני ‫לא יודע אם זה יתמעריב.

‫אני לא רוצה להיות שחור בין ‫הלבנים ולא רבן בן השחורים.

‫זה רבן יוחנן בן זכאי.

‫שני סיפורים.

‫שני סיפורים יש שם.

‫אז כמובן יש סיבה.

‫יש סיבה למה הוא לא יודע.

‫כן הרי רבן יוחנן בן זכאי למה הוא ‫לא ידע אם הוא יהיה מן הצדיקים או לא.

‫מגוזר, רבן יוחנן בן זכאי.

‫הוא מתלבט בדבר הזה.

‫אם הוא מתלבט אז אין אדם כבר שניצל מן הדין.

‫נכון? הוא היה צדיק גדול רבן יוחנן בן זכאי.

‫למה הוא חשב שהוא ילך לגיינם?

‫זה למה?

‫יפה.

‫הוא מסר את ירושלים בדי טיטוס.

‫בדי אספסיאנוס יותר נכון.

‫אז פשלה גדולה יכול להיות.

‫שבגלל זה הוא הולך לגיינם.

‫והוא שאל את עצמו האם ‫הוא לא היה צריך להתנהג.

‫כחזקיהו מלך יהודה.

‫שעמד מול סנחריב ולא מסר את העיר.

‫וכאשר יצא נשמתו הוא אמר.

‫הוציאו כלים מפני התומעה.

‫והביאו כיסא לחזקיהו מלך יהודה שבא.

‫רשי אומר.

‫שאדם משד פטירתו רואה עם מי הוא ישב שם.

‫אז הוא הבין שחזקיהו הסכים אליו.

‫לכן נריגה.

‫אז זה כנראה יש סיבה.

‫זה גם אותו אמורה.

‫אני לא זוכר מה היה.

‫מי זה היה שם?

‫רבן גמליאל אולי?

‫רבי עיניי.

‫רבי עיניי.

‫אז גם לרבי עיניי היה ספק.

‫בסדר?

‫היה לו ספק.

‫כנראה שהייתה לו סיבה להסתפק.

‫כן.

‫האם קיים יחס ישר בין ‫הכיוון של ההדה היהודית.

‫לכיוון הצדיקות והחסידות.

‫לבין ההכפלה שיכולה להיות קיימת.

‫במידה שהוא נופל בשוקר.

‫ועם רנוס בכל מקרה מסוימים.

‫כלומר ככל שאדם יותר צדיק ויותר חסיד.

‫האם הקפידו לו יותר.

‫בוודאי.

‫ככל שאדם הוא יותר צדיק.

‫ויותר חסיד.

‫אז הוא מקבל אל עצמו נורמות יותר מדויקות.

‫ולכן הוא יוכל אותה.

‫על דברים שאצל האחרים היו מחליקים אותם.

‫נכון?

‫קח לי נצחה.

‫נבשל לי דוגמה.

‫אדם שהוא בעמדת אחריות גדולה.

‫נגיד נשיא, ראש ממשלה, משהו כזה.

‫מופיע בפני הכנסת.

‫מוציא איזו כללה מפיו.

‫כל המדינה מדברת על זה.

‫הוא צריך להתפטר.

‫לא יודע מה וזה וזה.

‫נכון?

‫הקואליציה בסכנה בגלל זה.

‫אבל יש אדם אחר שהוא בדרך לנשקיה.

‫כדי להחזיר את הנשק.

‫ויש שם ביטויים הרבה יותר חריפים שנאמרים.

‫במהלך ניקוי הנשק.

‫כדי שהאפסנה יקבל את זה.

‫נכון?

‫ואף אחד לא חושב שהבן ‫אדם צריך להתפטר מעבודתו.

‫ולא כלום.

‫וזה לא עושה שער ראויה בינלאומית.

‫אז כנראה שתלוי איפה אתה נמצא.

‫התכוונתי לנשקיות אצל הגויים.

‫טוב.

‫איפה היינו?

‫אגב, היצע טובה.

‫מי שהאפסנה יעושה לו בעיות.

‫פשוט תחכו עד חצות לילה.

‫חצות לילה, הרי הוא לא ‫רוצה לשלם עוד יום מילואים.

‫ואז הוא יקבל את זה אפילו אם זה מלוכלך בבוץ.

‫טוב, על...

‫ועל זה אמרו בזוהר איזה ‫הוא חסיד המתחסד עמקונו.

‫והנה חסיד כזה.

‫מלבד העבודה שהוא עובד ‫במעשה מצוותיו על הכוונה הזאת,

‫לבדי צריך שייצר תמיד צער ‫ממש על הגלות ועל החורבן.

‫זה כבר ענייני דיומה שאנחנו ‫נעסוק בהם, בזרת השם, בפעם.
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230716078″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
מספר פרק בסדרה : 48
כוונת החסידות לכבוד ה' ולטובת הדור
פרק יט’

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230716078″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הקנאות וכוונת החסיד

Play Video

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!
דילוג לתוכן