אבל אנחנו כבר לקראת סופו
אנחנו בדברים השייכים
לכוונה, כוונה של החסידאות
אך הכוונה האמיתית המצויה בחסידים
מצטט במהדורה של אשכול, זו שאני מחזיק,
זה עמוד כוף, לא, זה לא המהדורה שאתה מחזיק
לא יודע, יש פה בעיה, כיוון שיש מהדורות
שונות ואז אי אפשר להפנות למספר עמוד
בגלל שזה משתנה ממהדורה למהדורה
אנחנו עסוקים כן ב... תודה רבה יערב דוכאמין
אנחנו עסוקים כן בכוונה
שמתלווה אל העשייה אצל החסיד
יש אדם שמתכוון לזכות לחיי העולם הבא,
שזה לא כוונה מעולה, למרות שזה לא כוונה רעה
ויש מי שכוונתו תיקון העולם,
תיקון השכינה, זאת הכוונה הראויה
אז אני קורא כאן לפנים, אך הכוונה האמיתית
המצויה בחסידים אשר תרחו וישתגלו להשיגה
הוא שיהיה האדם עובד רק למען אשר
כבודו של האדון ברוך הוא יגדל וירבה
וזה יהיה אחר שיתגבר באהבה אליו יתברח
כלומר יש אדם שעובד את השם כי הוא
חושש, הוא מרגיש שאם הוא לא יעבוד את השם
הוא רואה את התוצאות
ההרסניות שיש בעזיבת עבודת השם
זה דבר חיובי, יש הרבה אנשים שזאת צורת
העבודה שלהם, הם רואים כמה שעבודת השם זה טוב
וכמה עזיבת השם זה רע ולכן מכוח זה הם עובדים
אז זה עדיין סוג של ייראה, אתה יראה מן ההרס
אבל יש מי שזוכה שהוא עובל את
השם מצד האהבה, הוא אוהב את השם
ולכן מזה הוא נמשך אל האהבה,
זה מידת החסידות שבאופן הכוונה
וזה יהיה אחר שיתגבר באהבה אליו יתברח
עכשיו איך מתגברים באהבה?
איך אדם יכול להגביר אצלו את אהבת השם?
איך אדם אוהב את השם? מה אתה אומר?
לעבוד זה לא לאהוב
לעבוד זה לא לאהוב, לעבוד זה לעבוד
ככל שאתה נותן יותר
למישהו, אתה נותן יותר אוהב
ככל שאני יותר נותן, אתה אומר
אני יותר אוהב, יש בזה משהו
זה בפני התרגילנו בתורתך
אבל כתב הרמב״ם בלכות תשובה פרק 10
אהבת הבריאות זה אהבת
הבריאות, אבל מה עם אהבת השם?
כתב הרמב״ם בלכות תשובה פרק 10
אינו אוהב את השם אלא בדעת שידעאה הוא
ולפי הדעת תהיה אהבה אם
מעט, מעט ואם הרבה, הרבה
לפי כך צריך האדם לייחד את עצמו
לחוכמות ולידיעות המודיעות לו את קונו
כפי שבהרנו בלכות יסודי התורה
במילים אחרות, אם אדם לא עוסק בחוכמת האלוהות
הוא לא יכול לאהוב את השם באמת
אהבת השם היא חוכמה שכאשר היא
מתבררת לאדם היא יוצרת אצלו אהבה
לכן אי אפשר להגיע למידת החסידות של אהבת השם
של הכוונה של אהבת השם מי
שלא לומד את חוכמת האלוהות
בעיניית זה כולל לימודי אמונה,
מה שאנחנו עושים פה בתוכנית אמונה
זה בית מדרש כאן לחסידות
חסידות לא של הבעל שם טוב, אלא חסידות במידות
ויהיה חומד ומתאווה אל הגדלת כבודו
ומצטער על כל שימעט ממנו
כלומר למה אתה מבועס היום?
כי כבוד השם יתמעט בעולם
למה אתה שמח היום? כי כבוד השם נתעלה
זה השיקול של אותו אדם
כי אז יעבוד עבודתו לתכלית זה
שלפחות מצידו יהיה כבודו יתברך, מתגדל
ויתאווה שכל שאר בני האדם יהיו כמוכן
ויתצטער ויתאנח על מה שממעטים שאר בני האדם
יש לו צער שבעולם אין כבוד השם
וכל שכן על מה שממעט הוא עצמו
בשוגג או באונס או בחולשת הטבע
אשר קשה לו לשמר מין החטאים בכל העת
כי עניין הכתוב כי אדם אין צדיק
בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא
זאת אומרת שיש לו גם,
הוא מצטער על החטאים שלו
לא מצד שזה לא בסדר לעשות חטאים
שזה כל אחד צריך להבין
שזה לא בסדר לעשות חטאים
ולא מצד האונש שהוא עצוי לקבל מין החטאים
כי הרי זה כל אדם צריך
להתיירא מין האונש של החטאים
ולא מצד הנזק הנפשי שהחטא עושה וכדומה
או הנזק החברתי
אלא מצד שבגלל שהוא חטא
אז כבוד השם מתמעט בעולם
וזה מה שמוביל אותו אל הצער על החטאים
ודבר זה ביארו בתנא דביליהו זכור לטוב
אמרו, הנה, זו ציטוט מתנא דביליהו
כל חכם מישראל
פה אצלי לא כתוב במהדורה שלי
לא כתוב איפה זה בתנא דביליהו
אולי יש מהדורה שזה כן כתוב
רבא פי ד'
מה? ואתה אומר אליהו רבא פי ד'
פי ד' זה פרק ד' או?
פרק ד'
אליהו רבא, תנא דביליהו רבא פרק ד'
אמרו, כל חכם מישראל
שיש בו דבר תורה לעמיתו
הוא מתענח על כבודו של הקב' חוב
על כבודן של ישראל כל ימיו
למה צריך דבר תורה לעמיתו? מה זה קשור?
כי אם אין לו דבר תורה לעמיתו
אז אין לו אהבת השם כפי שאמרנו
אינו יודע את השם אלא בדעת שידעיהו
והוא מתענח על כבודו של הקב' חוב
על כבודן של ישראל כל ימיו
הוא מתאווה, הוא מצר
לכבוד ירושלים ולכבוד בית המקדש
ולישועה שתצמח בקרוב ולחינוס גלויות
שוחה לרוח הקודש בדבריו וכו'
אתם מבינים למה לרב קוק היה רוח הקודש עכשיו?
אז זה מה שכל ימיו הוא התאווה לו
נמצאת הלמד שזאת היא הכוונה המעולה
שהיא רחוקה לגמרי מכל הנאת עצמו
ואינה אלא לכבודו של מקום ולקידוש שמוית ברך
המתקדש בבריאותיו בשעה שעושים רצונו
ועל זה אמרו בזוהר איזה הוא חסיד
המתחסד עם קונו
זה הזוהר שואל, הרי הגמרא אומרת
כל מי שיש בו תורה ועירת
שמיים ומעשים טובים וכו'
ופוקד את בית הכנסת
זה מביא את הגאולה
שואל הזוהר אז למה?
הרי אנחנו ראינו רבים שעושים כך
ובכל זאת ישראל נשארו בגלות
אומר הזוהר כן, אבל מעטים הם
אלה שעושים את זה למען השם
אלא מחושבים קצת על טובת עצמם
טובת עצמם זה כבר ממעט מן הכוונה
הם עושים, מי שעושה את זה למען השם בלבד
זה מעטים
אבל הם הם אלה שבסופו של
דבר על ידם בא הגאולה לעולם
והנה חסיד כזה, מלבד העבודה שהוא עובד במעשה
אז יוצא לפי זה, מה זה מידת החסידות בפסגתה
עכשיו דיברנו הרי מידת החסידות במעשים
ואחר כך באופן העשייה, באהבה ובהירה
ועכשיו אנחנו מדברים על
הפסגה של החסידות שזה הכוונה
אז מה זה הפסגה של החסידות? הציונות
איך זה יוצא? נכון?
הוא מתהווה לזה שהתכבצו
הגלויות, שיבנה בית המקדש
שירושלים תיבנה
מה זה כל הדברים האלה?
קוראים לזה ציונות
ציונות מדינית, התיישבותית, פוליטית
זה מידת החסידות
לכן אפשר להבין שלא כל אחד זוכה
לא כל אחד זוכה לציונות
זה עניין של מדרגה כללית
כי הרי מי שלא זוכה למדרגה
הזאת, במה הוא עוסק?
לפי מה שהסביר רמחאל, הוא עוסק בפרטיות
אז אצלו הקדושה זה נמצא בפרט
עניין של פרט
אני רוצה שאני אהיה צדיק
שיהיו הרבה יהודים צדיקים כמוני
אבל העניין הכללי זה שיהיה צהל, שתהיה כנסת
שירושלים תיקבש, שיבנה את המקדש
שמע, זה גדול עליי, זו לא המדרגה שלי
כן, בבקשה
אנשים יכולים לצפות לזה כמו בדיוק כמו בריה
המקלובית היא שאנשים רוצים לעשות כיון
לא צריך לפעול מה עשית
אבל מתאבה שזה יהיה, זה יכול להיות
גם אצל מישהו שלא ציוני
כן, יכול להיות, גם אצל אדם לא ציוני
התאבות וההנחות על זה שזה יהיה
כן, כן, זה גם, זה גם יכול להיות
והשאלה היא ככה, מי שבאמת, זאת הכוונה שלו
יהיה קשה להבין מדוע הוא לא ציוני
אלא אם כן, הוא יסבור
כדעת הרבי מיסטטמר למשל, שאסור לעשות מעשה
אבל מי שאיננו סובר כדעת הרבי מיסטטמר
שאיננו חושב שאסור לעשות מעשה
ובכל זאת הוא מתאבה לקיבוץ הגליות
אז למה הוא לא פועל למען זה? זה כבר קושייה
מובן?
כלומר, יש בעמדה החרדית לפחות שתי עמדות
יש העמדה שרואה פסול עקרוני
בעשיית מעשה, לשם אחשת הגאולה
ויש מי שאומר, לא, זה בסדר
רק שזה לא העיקר, העיקר זה שיקיימו מצוות
אז העמדה השנייה הזאת שתיארתי
היא רחוקה מן החסידות
כי אם אתה באמת רוצה, אז תבנה עוד שכונות
ואני יודע, תגדיל את צה",ל תתרום לליבי
לא יודע מה, כל מיני דברים
כן
יכול להיות שיש חרדים אבל שהם מסוג שלישי
שהם פשוט לא מרישים שלהם
יכולים להיות איזה שבועי
כן, בדיוק על זה הוא מדבר, בהמשך המחל
שמישהו אומר, אני לא במדרגה
זה אנחנו נראה, עוד מעט הוא ידבר על זה
יש מישהו שלא מבין תורה, ואומרים שזה העשייה
שזה משפיע, שזה זכות הלימוד תורה שהוא מבן
אני לא מבין, איך אדם חושב
שעל ידי שהוא לומד תורה
פתאום יש יותר בתים בגילו
לא רואה את הקשר
במחילה
זה אולי שאלה שייכת לשיעור הקודם
מכבוד הרמבה, המזיעה וזה
מה? כי זה לכאורה
נראה
כן, זה הדברים שאמרתי
במחילה מכבוד הרמבה המזיעה
הרמבה מהרי אמר
שאוהב השם על ידי דעת שידעיהו
נכון?
כתוב בקהלת
מרבה דעת, מרבה מכאוב
איך אפשר לאהוב את השם יותר
כאשר יודעים אותו יותר
הרי שאנחנו מוסיפים על עצמנו ייסורים
אינטלקטואליים וקיומיים
זה סוג של מזוכיסיזם
לא?
אז קודם כל יש לתקן פה שתי טעויות
עלה בקהלת לא כתוב מרבה דעת, מרבה מכאוב
כתוב יוסיף דעת, יוסיף מכאוב
זה דבר אחד. דבר נוסף
לא אומרים מזוכיסיזם
אלא מזוכיזם
אם כבר
כן, אז אתה שואל
איך אפשר שאדם ייקח כמטרה
דעת אלוהים
הרי דעת אלוהים מוסיפה ייסורים
אבל זה ייסורים של אהבה
האמת היא שאלה זו נשאלה
הרב קוק בספר הקדוש
אורות
עמוד כוף יוד תת
אני חושב
כן, אני חושב שזה עמוד כוף יוד תת
והמאמר הנקרא צמעון לאל חי
שהבקשה של דעת אלוהים מתשכלת
אני רוצה לדעת את השם
אי אפשר לדעת את השם, אני חי בתסכום
אז הרב אומר שם
אתה צריך לגלות את האלוהות
המתגלה בעולם
זאת אומרת, אחרי שהאדם
ניסה דעת אלוהים סכלית
והגיעה אל אותו יאוש כביכול
דווקא אז מתחילה דעת אלוהים אמת
דרך האלוהות המופיעה בעולם
וככה מסביר הרב קוק
אבל האמת היא זה נושא באמת רחב מאוד
רבי חיים ויטל כותב
שכשאדם קם בתיקון חצות
אחד הדברים שצריך לבכות עליהם
צריך לבכות על מיעוט ההשגה
שאדם לא מהשיג את האלוהות
צריך לבכות על זה
ודרך הבכי משהו מתעכב
יש איזה עילוי
אבל מה לומר לך?
זה לא מזוכיזם
זה שרמו שהאדם מוכן לסבול
בשביל הנאהב
בשביל בנו, בשביל אשתו
בשביל חבריו
האדם מוכן לסבול בשביל זה
זה ייסורין שמתוקים לו מדבש
כי בשביל מה להתייסר?
בשביל לקבל עוד מאה דולר
זה לא שווה להתייסר
אבל למען השם שווה
אז זה מה שאומר כאן
והנה, יחסית כזה
מלבד העבודה שהוא עובד במעשה יצוותיו
על הכוונה הזאת
הנה, ודאי צריך שיצטער תמיד
על הגלות ועל החורבן
מצד מה?
שזה גורם מיעוט כביכול לכבודו ילברך
כמובן שאדם צריך להצטער
על החורבן, על החורבן המעשי
נחרב המקדש, נהרגו יהודים
אנחנו מושפלים בעולם
כל כל הדברים האלה
הם גם כן סיבה טובה להצטער
אבל, מה עם כבוד השם?
שנפגש, זה הרבה יותר חמור
כבוד הרב, מה המקום של הרגש בעבודת השם?
והאם הרב יכול לתת דוגמה?
המקום של הרגש בעבודת השם
זה מה שהוא אמר לפני כן
שזה באופן העשייה
באופן העשייה, שזה בשני אופנים
או באהבה, או בהיראה
שבאהבה זה הדבקות
השמחה, והכנעה
ובהיראה, שזה
איך הוא קרא לזה?
יצא לי
שזה במסירות הנפש
יש שם כמה דברים כאלה
כן, רגע
אני לא בסדר, אני צריך לזכור את זה
יירת הרוממות
הכבוד, היה עוד משהו
בקיצור, זה כל מה שיאמנו עד עכשיו
יש הרבה דברים, כן
ההכנעה, כן
ההכנעה, הבושת והכבוד
זה שלושת תנפי היראה
והאהבה זה השמחה, הדבקות והכנעה
שישה אופנים של רגש בעבודת השם
זה מה שלמדנו עוד עכשיו,
עכשיו אנחנו לומדים על הכוונה
גם הרמב״ם מסביר שאחרי
שהאדם מגיע לאהבת השם שכלית
אז מתמלאים כל חדרי ליבו
ואז הוא כאדם שחולה אהבה
שעל זה נאמר באהבתה תשגי תמיד
כאדם שאין ליבו פנוי מאישה
שהוא כל הזמן חושב עליה בין
בשבטו בין בקומו בין בשוכבו
בכל עסקיו, אז כך גם דעת
אלוהים מביאה את האדם
להיות במין מצב כזה, קצת
משוגע כזה, צריך להיזהר מזה
של כל ענייניו קשורים לאותה אהבה
טוב בואו נמשיך
ויתאווה לגאולה
אני כאן ממשיך בפה שהיינו
ויתאווה לגאולה
לפי שבה יהיה עילוי לכבוד שמו יתברך
והוא מה שאמר עתנא דביליהו שבאנו למעלה
הוא מתאווה ומצר לכבוד ירושלים
וכו' ויתפלל תמיד על גאולתם של ישראל
והשבת כבוד שמיים לעילוי
ואם יאמר אדם עכשיו עד כאן המטרה
קביעת המטרה שאדם כל חייו זה לשם
זה שיתגדל שמו של הקב' ברוך הוא
אגב, זו המטרה של אמירת הקדיש, נכון?
הוא יתגדל ויתקדש
שמי רבה בעלמה דבריו
וימניח מלכותי כמו
תפילת הקדיש מטרתה הדבר הזה
ומי אומר קדיש?
כל מיני יהודים אומרים קדיש
זאת אומרת שהמגמה הזאת היא נמצאת אל כולם
הגמרה אומרת כל העונה
אמן יהה שמי רבה מברך
בכל כוחו
אפילו גזר דין של 70 שנה
קוראים לו
קוראים את הגזר דין
מה זה העונה אמן יהה שמי רבה בכל כוחו?
הכרנה שהוא צועק?
הכרנה בכל כוח כוונתו
מה זה כוח כוונתו?
שבאמת לזה הוא מתכוון בחיים שלו
שיהה שמי רבה מברך
לא בשעת אמירת הקדיש
אלא שכל החיים שלו
זה שיתגדל ויתקדש שמו של הקב' ברוך הוא
ומי שזאת מטרת החיים שלו
אז באמת גזר דין של 70 שנה
מכרעים לו
כי האדם הזה אין לו חיים משלו
70 שנה זה החיים
כן האמת היא שנותנו בהם 70 שנה
כיוון שאין לו מטרה אחרת מאשר כבוד השם
אז גזר דין פרטי אצלו לא נחשב
נקרא
ואם יאמר אדם
עכשיו הקושייה
מי אני?
ומה אני?
ספון
שאתפלל על הגלות ועל ירושלים
המבנה תפילתי
יכונסו הגלויות ותצמח הישוע
אגב יצוין שהרמחאל עצמו כתב ספר
הנקרא תקטו תפילות
תקטו
מה זה תקטו?
כמה זה תקטו?
מה?
515
כן?
כגמת ראייה של ועת חנן
שמשה התפלל 515 תפילות להיכנס לארץ
גם רמחאל כתב 515 תפילות לגאולה
זה לא סתם שהוא כתב עם סילת ישער
אם צריך להתפלל על הגאולה
הוא גם אימש את זה
עשה ספר 515 תפילות
תקטו תפילות של רמחאל
אז שם היומר היחיד
מה אני?
סליחה על הכפירה שבעצם השאלה
אבל בתור אב
אני לא רוצה שהבנים שלי
יסבלו למה אני
מה לגבי אבינו שבשמיים?
יפה
גם אבינו שבשמיים לא רוצה שנסבול למען
ולכן
כשיש סבל בעולם
לנו יש סבל כפול
יש סבל
על זה שיש צער לשכינה
ויש לנו צער
על זה שהקדוש ברוך הוא מצטער על צערנו
ככה כתוב בספר נפש החיים
בשער ב'
הוא מסביר שהצער הוא כפול כלפי מעלה
וזה מה שנקרא
להטיח דברים כלפי מעלה
אז הוא מסביר את זה
שזה ביטוי חיובי
שאנחנו מצטערים על זה שלמעלה מצטערים
כאדם שרואה
את בנו
שמצטער כשהרופאים מטפלים בו
לפני שטיפלו בו
הוא היה מעולף
אז האבא הצטער הרבה
והבן לא ירגיש כלום
כשהרופאים התחילו לטפל בו
ועכשיו הילד צועק
אז האבא
קצת יותר שמח
כי הוא יודע שעכשיו הילד מתחיל להתרפא
אבל הוא מצטער על זה שהילד לא מבין את זה
אז יש לו צער מצערו של הבן
אז שוב אנחנו חוזרים פה
על השאלה
ואם לומר אדם מי אני ומה אני ספון שיתפלל
על הגלות ועל ירושלים
מפני תפילתי
יחונצו הגליות ותצוח הישוע
תשובתו בצדו
כאותה ששנינו
לפיכך נברא האדם יחידי
כדי שכל אחד יאמר
בשבילי נברא העולם
זאת אומרת
אתה צריך באמת לחשוב
שבאמת בזכות התפילה שלך
יחונצו הגלויות
הרמב״ם יש לו הסבר קצת רציונליסטי לזה
הוא אומר
אם כל העולם כולו
חצי זכויות וחצי חובות
אם תהיה עוד
זכות אחת העולם כולו
מוכרע לחף זכות
אם תהיה עוד עבירה אחת
כל העולם כולו יוכרע
לחף חובה
לפיכך צריך האדם לחשוב כל רגע
שמה העולם נמצא בדיוק במצב הזה
ואז אם הוא זכה
אז ייקע את העולם כולו
ואם מתחייב חייב את העולם כולו
אז לא תמיד זה המצב של העולם
חצי חצי אבל עצם
האפשרות שזה יהיה מצבו של העולם
זה אומר שלמעשה הפרטי שלי
יש תפקיד הרבה יותר רחב
ממה שאני מעליב בדעתי
אני בעצם מכריע את הקוסמוס כולו
לטובה בתפילתי
ואז באמת אני מביא את הגאולה
מפני תפילתי יכונסו
הגלויות
זה דבר שאפשר לראות בכוש
שכשיש תפילה על הגשמים
יורד גשם, לא?
זה לא ידוע
כשהיהודים מתפללים הגשם יורד
כל פעם שעושים טענית
הרבנות מוכריזה
יש בצורת
אנחנו מכריזים וזאת על טענית
מה קורה? מתטענים ומה קורה?
יורד גשם
דבר בדוק הוא מנוסה, תמיד זה קורה
אני זוכר
לפני שנים רבות
זה היה משהו
לפני הרבה שנים
בעיר הקודש ימית
זה צהל
זוכרים את עיר הקודש ימית?
הייתה עיר
למה עיר הקודש?
כי היא עיר של עם ישראל
בארץ ישראל
זה עיר הקודש
בהגדרה
עיר של יהודים בארץ ישראל זה עיר קודש
בהגדרה
ולכן כשרואים עיר כזאת
כשהיא בנויה מברכים ברוך מציב גבול על מנה
ואם היא נחרבה
אז מברכים על זה, קוראים את הבגד
נכון? העריכה יהיו מדבר
זאת אומרת שזה קודש
אז אני זוכר בעיר הקודש ימית
זה צהל
כשהיה
היו קרובים
לחורבנה
הרי החורבנה
היה קצת לפני יום העצמאות
תשעון מנבט
ואני זוכר שהיה שם
טענית אסתר
י' ג' בעדר לא רחוק
אמרו הרבנים
טוב יש טענית, אז אם כבר נעשה טענית
כמו שכתוב בגמרא
כמו שכתוב במשנה, כשיש גזרה
אז מה עשו?
הוציאו את התיבה אל מחוץ
לבית הכנסת, אל הרחבה
כמו שכתוב במשנה שצריך לעשות
ושמו אפר
בראשי העם
והוציאו ספר תורה
וקראו ברחוב
ואמרו שם כל מיני תחנונים
וכולי, כפי שהם רגילים
עכשיו, המשנה אומרת שעושים את זה כשיש
גזרה
או כשאין גשם
זה מה שעושים
אז עשו את זה
רק גמרו לקרוא בספר התורה
בלב המדבר ירד
גשם שוטף שלא היה כמוך שנים
במקום הזה
אתם יודעים מה שהלך שם
אצל המלאכים
הם אמרו, תגיד מה הם עושים שם?
הם הוציאים את התיבה
לרחבה
אני זוכר, פעם אחרונה שעשו את זה
כן כן
ושחטא ברז
כן, הם אמרו, טוב
זה אנחנו מכירים
זה בשביל הגשם
זה לא שהתבלבלו
מהשמיים רצו שיהיה גשם במקום
הצלת ימית, ואכן קרה מה שקרה
אם אנחנו רואים
של עניין גשם
של פרנסה של שנה אחת
אנחנו רואים שתפילות של יהודים זה תמיד עובד
אז כאן בחומר
שתפילות שנמרות על הגאולה הם עובדות
זה מוכרחה שזה עובד
מאז חורבן המקדש
וגלות ישראל
מה עשו היהודים כל יום
שלוש פעמים ביום? התפללו, נכון?
התפללו שיקופצו הגלויות
ושתיבנה ירושלים, נכון? התפללו
ומה קרה אחרי 1900 שנה?
נבנה
אז זה עזר
כל התפילות האלה עזרו
פשוט
אלא צריך להיות כנראה
הצטברות של הרבה תפילות
אבל זה עזר בסוף, מה?
טוב, אז מה שאומר כאן
כן
לפיכך נברא אדם יחידי כדי שכל אחד
יאמר בשבילי נברא העולם
וכבר נחת רוח הוא לפניו
התברך, שיובניו מבקשים פללים על זאת
ואף
שלא תעשה בקשתם, הרי
בימי רמחל אנשים התפללו
ועדיין לא הוקמה
המדינה
מפני שלא הגיע הזמן או מאיזה טעם
שיהיה, הנה הם עשו
את שלהם, והקב' ברוך הוא
שמח בזה
ועל היעדר זה הדבר
זה שאנשים לא מתפללים
עם הכוונה הזאת, יתראה הם הנביא
ישעיהו
וייר כי אין איש
וישתומם
כי אין מפגיע
ואמר
ועביד ואין עוזר
וישתומם ואין סומך
ואמר גם ירמיהו
ציון היא
דורש אין לה
ופרשו זל
מכלל דבעיה דרישה
כלומר אם הנביא מתראם שאין דורש לה
סימן שצריך לדרוש
מכלל
דבעיה דרישה, כך אומרת הגמרא
הרי כאן
שחייבים אנחנו בזה
ואין לנו להיפטר מפני מיעוט כוחנו
כי על קיוצא בזה שדינו
לא עליך המלאכה לגמור
ויהיה אתה בן חורין להיבטא למנה
עכשיו בכל זאת אפשר לשאול שאלה
כל זה נאמר
על מידת חסידות
והרי כאן פתאום הופך את זה
לכובע על כל אחד
אלא המארשה אומר
כמו שאין אדם מסים עצמו
רשע
כך אין אדם מסים עצמו
שאינו חסיד
ולכן עניין של התפילה
כיוון שאנחנו ממני מחויבים לתפילה בכל יום
אז אנחנו גם מחויבים
שתפילתנו תהיה מכוונת
תהילת ישראל
כבוד הרב הוא ברכה
כבוד הרב שלום הוא ברכה
הקב' הוא אינסופי
האם לטפוס דעתו
לזה להתקדם
באינסוף ולהבין כי אינסוף
רחב יותר לפניך
או להגיע למדרגת הנביא
דהיינו הקב' פוגש אותנו
זה מילים קצת גבות
בשבילי, אתה יכול להגיד באופן כללי
שהאינסוף
לא יש לו יחס אל הסוף
איך זה יכול להיות? הרי אינסוף
איננו נמדד בסופיות
אלא מסביר רבי מרעי בן גבאי
שמאחר
והוא בלתי בעל תכלית
אז מהעל גבוליות של הבלתי בעל תכלית
זה בתוך
הגבוליות הזאת מונחת גם ההתגלות במוגבל
מדוע הרב אומר שלימות תורה לא גורם
לחיזוק הבנייה וההתיישבות? האם אין זה נכון
שכשלומדים תורה
ומגבירים קדושה בעולם
ממלא יש לעם ישראל יותר כוח לפעול?
נכון, אבל כשלוקחים
מלט
ועושים בטון
זה לא נותן כוח לפעול, זה פועל
זאת אומרת, זה שאנשים
לומדים תורה
זה בוודאי, זה מחזק את התודעה
מחזק את הזהות הלאומית שלנו
ואז באים אנשים ורוצים באמת
לבנות, אבל בונים
אם כל עם ישראל רק יושב ולומד תורה
זה לא מביא שום תוריה
ושום טרקטור
כדי שטרקטור יבנה
צריך להביא טרקטור
סליחה מראש על ההערה
בלי
סטטיסטיקות
מוסמכות
זה לא רציני לדבר
על השפעת התפילה על הגשם
לא נכון, לא צריך בשביל זה סטטיסטיקות
אנחנו רואים
עדויות לדבר הזה
עד כדי כך
שהיהודים, הערבים
בירושלים
ובחברון בתחילת המאה העשרים
היו משלמים ליהודים
להתפלל על הגשם
וגם מצאנו
כמה מגדולי ישראל
שכאשר העולם היה בצרה
היו יוצאים בעצמם להתפלל והיה יורד הגשם
העדויות האלה
מספיקות בידינו כדי לדעת
שאכן התפילה פועלת
לא צריך סטטיסטיקות
כן בבקשה
מה תראות של המארשה
מה זה אין אדם משימה צמוני
חסיד? כל סול זה חסיד
כן אתה צודק
אבל זה בערב להודד את האנשים
להודד את האנשים להיות שייכים לזה
כמו שלא יאמר אדם
זה לא חובה אז מה אתה רוצה ממני?
נכון זה לא חובה
אבל ראוי מאוד
יש סיפור
על רבי חיזהי קרסקס
מכירים את זה? רבינו חיזהי קרסקס
רבינו חיזהי קרסקס
היה מגדולי
והפילוסופים בספרד
שני דורות לפני הגירוש תלמיד ארן
כתב ספר אור השם
כולו מתחילתו ועד סופו
פילוסופיה
אז מה תגידו מה לאינטלקטואל הזה
ולתפילה
אלא שפעם בסארה גוסא
לא ירד גשם
והמצב היה מאוד קשה
הגויים
אמרו כרגיל
שזה אשמת היהודים
ואז עשו משהו מעשה
מיוחד ומוזר ואכזרי
לקחו את הנשים והילדים של הקהילה
וסגרו אותם בבית הכנסת
הוציאו את הגברים מחוץ לעיר
ואמרו
אם תוך שלושה ימים אין גשם אנחנו
הורגים את כולם
והיה שם רבי חיזהי קרסקס
והוא אמר
הם צודקים לנו המים
התפללו וירד גשם
זה סטטיסטיקות
בבקשה
יש פה עוד שאלות
רגע סליחה על ההתעקשות
אבל במשל שהרב הביא
האב הוא אינו זה שהביא את המחלה
ואין בכוחו
להציל את בנו
לגבי הקב". התמונה קצת שונה
והרי כתוב
אני מחצתי ואני ארפה
ואין מידי מציל, לא?
אני מת על השאלות האלה
תמיד שמים לא עם סימן שאלה בסוף השאלה
התשובה היא
שמי שהביא
את המחלה זה אנחנו
כי הרי
יש אחד מהיסודות של היהדות
אמנם יסוד סודי אבל
הוא קיים, אני אגלה לכם אותו
עכשיו סוד של היהדות אני אגלה לכם
יש לאדם בחירה חופשית
כלומר לא הקב". הוא
הוא עושה
את מה שקורה לנו
אלא אנחנו עושים לעצמנו
אלא הקב". יש חוזה איתנו
כאשר אנחנו עושים רצונו אז טוב לנו
לא עושים רצונו רע לנו
אבל זה מתחיל מן האדם
טוב בואו נמשיך
ואמר עוד הנביא
אין מנהל
לה מכל בנים ילדה
ואין מחזיק
בידה מכל בנים גידלה
אגב לפי זה יוצא
שיש לנו מזל גדול
שיש יום בלוח השנה
תשעה בעב מה התפקיד
של היום הזה
להביא את כל עם ישראל לאותה מידת
חסידות כל עם ישראל
כולו בתשעה בעב
מיישר קו עם החסידים
מתאנחים ובוכים
ומפללים על חורבן המקדש
ושתיבנה ירושלים
וכולי
ואמר אכן צריך
לסמוח על זה שיש יום כזה
נכון? כמו תשעה בעב
זה שמחה גדולה
שיש יום שבו כל עם ישראל מגיע למדרגה הזאת
ולזאת הסיבה שלא אומרים את החנון
בתשעה בעב
ואמר
כל הבשר חציר
וכל חסדו כציצה שדה
ופרשו זל
מה זה כל חסדו כציצה שדה
שכל חסד
שהם עושים לעצמם הם עושים
לטובת נפשה מול הנאתם
אינם מתכוונים לכוונה שלמה הזאת
ולא מבקשים על אילוי הכבוד וגאולתם של ישראל
שהרי אי אפשר לכבוד העליון להתרבות
אלא בגאולתם של ישראל ובריבוי כבודם
שזה תלוי
בזה באמת
וכמו שאמר
נאמר בטענת דביליהו שהזכרתי
הוא מתענח על כבודו של הקבלה
של החוב ועל כבודם של ישראל
אגב
כש
כשחזל בעבודה זרה אומרים
שאנשים עושים
חסד לעצמם ולא חסד
לשכינה
מה מחזק את העמדה
האגואיסטית הזאת
תולים את זה במסעילת ישרים
מסכן רמחאל מה הוא עשה
כתב בתחילת מסעילת ישרים
שהאדם לא נברא
אלא להתענג על השם ושמקום העידון הזה
הוא בעולם הבא
ולכן אנשים חשבו שרמחאל
מחנך אותנו שכל החיים שלנו
יהיה בשביל להשיג חלק טוב לעולם הבא
זה כאילו מחנך אותנו לאיזה מין
אגואיזם רוחני
שזה ממש לא הכוונה שלו
אתם רואים פה בפרק
הוא אומר שזה ודאי לא הכוונה
ועד כדי כך שהנביא
צועק על הדבר הזה שאנשים
חושבים שהמטרה שלהם זה חיי העולם הבא
הפרטיים האישיים שלהם
זה אפילו לא התחלת התהליך
אפילו לא התחלת התהליך
במידת הזהירות שזה בהתחלה
כותב רמחאל שיש שלוש מוטיבציות
לזהירות אצל
גדולי המעלה
האצל הבינוניים והפחותים
ואצל הבינוניים
נמצאת הכוונה להזכות
למקום טוב בעולם הבא. כותב את זה בזהירות
שזה אחת משלושת המוטיבציות
ותלוי איפה אתה נמצא
בסדר
אז ברור שאפילו לא כהתחלה
מה שהוא כתב בהתחלה של
מסילת ישרים
מה החובה שהקבל
הוא יטיל על האדם
איך זה מתחיל שמה
שיתברר ויסוד החסידות
עבודה תמימה שהתברר
ויתלה בן לאדם מה
חובתו
בעולמו. לא מה מענג אותו
אלא מה חובתו
ולמה הוא צריך לשים מגמתו
בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו
עד כאן המשפט הראשון
שהוא מה חובתו בעולמו
והנה מה שהורונו
חזל. מה זה הוראה
הוראה זה חיוב
מה שהורונו חזל בעניין זה
שהאדם לא נברא אלא להתענג על השם
זאת אומרת העונג על השם
הוא לא מצד
הרצון האגואיסטי שלך
להתענג בקשת התענוג
אלא בגלל שרצון השם שאתה תזכה
לתענוג הזה. זה משהו אחר לגמרי
ברור? טוב
לכן ליוצא גם בהקדמה
של המסילת ישרים הוא לא התכוון
למה שתולים בו
כן
כן
אני רוצה לשאול את דרכי של השלוש דמות
האלה שגרמת הזיהות
זה הכי מעולה
המעגל השלישי
כן
הכוונה היא ככה
הרי המידה של
המעולים שם
שהם עושים את הדברים מצד הערך של עצמם
ערך השלימות עצמה
אז גם בזה יש מדרגות
יש ערך השלימות מצד
התועלת שמביאה יש השלימות
מצד כבוד שמים שיש בזה
אבל גם
מי שמתחיל מהפחד מהגהינה גם הוא צריך
לחסידות בסוף
כולם לא יודע
זה טוב
כל אדם
חוייב לנקיות
ואחרי שאדם
מגיע לנקיות
אז יש התפתחות אצלו
וההתפתחות הזאת מחייבת אותו להמשיך
בסופו של דבר
הרי חמר מי ייתן וכל עם השם נביאים
נכון? אז יהיה
כל עם השם נביאים
לדבר התפילה שמשפיעה על הגשם
למה לא
לומר שגם לימוד תורה משפיעה באופן ישיר
על עולם החומר
מה ההבדל בין תפילה ללימוד תורה בעניין הזה?
זו גמרה מפורשת
שהתפילה זה חיי שעה
והתורה זה חיי עולם
אז מה זה חיי שעה?
בעיות השעה
בשביל זה יש תפילה, חסר גשם תתפלל
חסר כסף
תתפלל, חסר בריאות תתפלל
לימוד תורה
זה הדביקות הכללית של העולם בשם
זה לא קשור אחד לשני
שאם לא כן, היה מספיק
שינימת תורה, למה יש גם תפילה?
כן, ולא הדבר שגמרה אומרת
זמן תורה לאיחוד
הוא זמן תפילה לאיחוד
איפה אנחנו?
מומצא תלמד
ששני דברים יש בעניין זה
אחד
הכוונה
בכל מצווה ועבודה
שתהיה
לאילוי כבודו של מקום
במה שבריאותיו עושים
נחת רוח לפניו
ועוד
הצע והבקשה
על אילוי הכבוד הזה שיעשה בשלמות
באילוי כבודם של ישראל בשלוותם
כלומר אי אפשר
לתקן את העולם, אפשר שיקבוד שמיים בעולם
בלי שתהיה מדינת ישראל
זה מה שכתוב כאן
אז יש פה שני דברים
א', כבוד השם שנעשה על ידי
קיום מצוותיו
וגם הצער שיש לנו על זה שלא נעשה
שלא הושג עדיין הכבוד
ואומנם
עוד
עיקר שני
יש בכוונת החסידות
עכשיו זה מה עניין, עד עכשיו דיברנו לטובת
הקב".
שאדם פועל כדי שיהיה טוב
כלפי מעלה
כאן אנחנו מברים עוד משהו
והוא טובת הדור
מה? טובת הדור זה דבר נמוך
יותר, הדור זה לא הקב".
אלא כיוון שהדור
כוונה כנסת ישראל
כנסת ישראל זה אכפת לקב".
אז יש גם טובת הדור
שהנה
ראוי לכל חסיד שיתכוון במעשיו לטובת
דורו כולו לזכות אותם ולהגן עליהם
אז יש פה
נקודה עדינה
שלפעמים החסיד הוא מזיק לדור
הקיצב, זה רבי פנחס מקוריץ
בספר מדרש
פנחס אומר
כתובה הצדיקים צריכים להתפלל על הדור
הוא אומר כי הם אשמים בצרות של הדור
והוא מביא הוכחה לזה
כתוב עשרה דורות
מהאדם ועד נוח
ולא קרה שום דבר
הגיע צדיק אחד נוח
יש מבול
עשרה דורות מנוח ועד אברהם
ולא קרה שום דבר
הגיע צדיק אחד אברהם, סדום ואמורה נאפחו
מסיק מזה
רבי פנחס מקוריץ
שזה אשמתו של הצדיק
שיש צרות בדור, הקיצב
כי
כל זמן שהצדיק לא מגיע
אז המדרגה של העולם היא מדרגה
אמנם נמוכה
אבל אומר הקב' רחום אני
יכול לעשות, זה מה שיש
אז אם מה שיש
זה מה שיש, הקב' רחום
אין כתרוג על העולם
ברגע שמגיע הצדיק
הצדיק מעלה את הנורמה
הוא מוכיח שאפשר יותר
אז זה מהווה כתרוג רטרואקטיבי על כל הדור
כלומר
ברגע שנוח הופיע
הקב' רחום יכול להרשות
לעצמו, להחריב את העולם כולו
יש לו נוח
כן
הדברים האלה לא בעצם אקסטקטל דברים של יוב
פרטה שלו פרס אותה
וזה פרט הצדקי
ופרט הרשאי
מה זה קשור לעניין
אתה טוען שהצדיק מהטבע שלו
הוא מסוגל יותר
ואתה מייקר לא יכול להגיד לו
להפך, אם נקבל שהצדיק זה מהטבע שלו
שהוא מסוגל יותר והרשה לא
אז עד רבה, אז אין כתרוג
אבל באמת איפה שאין צדיק?
אני לא מבין מהדור וכלום
אני אומר, יותר מזה
אתה אומר שאם רק הצדיק יש לו טבע כזה
אז אין כתרוג על הרשאים
כי זה המדריא שלהם וזה המדריא שלו
כמו שאין כתרוג על הסבים
שהם לא בא לחיים
אבל אם אין צדיק למה שלא יהיה כתרוג?
מה אכפת לי שאין צדיק?
כי אי אפשר להיות יותר צדיק
אם אין לך דוגמה
זאת אומרת, יש עניין של ידע
אז צדיק לא יהיה דוגמה?
איפה הוא צמח?
מאיפה הוא צמח? אני לא יודע
מה זה אומר?
זה כאילו יוצא מן הכלל
זה שהוא הצלח להתעלות
אז זה כן אותה טענה?
לא, אני מסביר שכל זמן שהצדיק
הוא לא הופיע
אז אני לא נטבע
להיות יותר ממה שאני
אם כולם נוהגים אותה מידה
מה אתה רוצה מני? נכון שאם הייתי
מעמיק הייתי מבין שיש מדרגה יותר גבוהה
שצריך להגיע אליה, אבל אני לא נטבע
על הדבר הזה. ברגע שמישהו
העלה את הרף
אז הוא משמש דוגמה לכם, יש להם כבר
מיקור ידיעה מה אפשר להיות
אז למה לא
לקחתם אותו כמודל לחיקוי?
אז בכלל מדורנו, תגיד שתקנה מהספרים
תראה איזה צדיקים היו
נכון, נכון
אם הספר זה מין
ובמידה שיש לי גישה אל הספר
זה לא כל כך פשוט, יכול להיות שהספר קיים
אבל זה לא מדבר אליי
הכוונה באופן שהדבר מדבר
אליי. זאת אומרת אם
פתאום יש מדרגה
שהיא נודעת בעולם
ואנשים לא הולכים אחריה
יש קטרוג
ולכן מה צריך הצדיק לעשות? אז אולי
שלא... ... ... נכון, לכן יש
קטרוג, זה מה שאני אמרתי
... ... אה, לפעמים
הספר הוא לא רלוונטי
זאת אומרת, הספר קיים, הוא בספרייה
אבל אף אחד לא מתעניין בספרים האלה
כי כבר מפורסם הדבר שזה דברים מיושנים
שזה דברים לא רלוונטיים
ואז לכן אף אחד לא חושב שיש מה לחפש שם
בסדר, יש
בספרייה, בבית הכנסת
בישיבה, יש איזה ספר ישן אבל
את מי זה מעניין? כל זמן שזה
המצב, אין קטרוג
ברגע שהתוכן מתחיל להיוודה
והוא מתחיל לדבר אל הלבבות
אז כבר נעשה ברור
מי מוכן לאמץ את אותה מדרגה
ומי לא מוכן לאמץ את אותה מדרגה
ואז יש קטרוג
ואז בעצם מה צריך הצדיק לעשות?
הצדיק צריך
לדאוג לזה שצדקותו
תרומם את הדור
ולא ייקט רגע לה
כן, זה איזה עבודה
לכן זה מה שעשה משה
זה מה שעשה משה
הוא השן
כי השאלה אם הצדיק הוא סימפטי או לא
זאת אומרת, יש
הסיפור במדרש
שהקדוש ברוך הוא
תפס את ירובעם בבגדו
אמר לו חזור בך
ואתה ואני ובן ישעי
נטייל ביחד בגן העדן
אמר
מי בראש? אמר בן ישעי בראש
אה, היא הכי לא באה, לא רוצה
עכשיו יש פה שאלה, כדי לטייל
עושים קבוצת טיול
מטיילים בין אנשים ש
סימפטיים אחד לשני
אם יש כבר תנאים מי בראש זה סימן
בן ישעי לא כל כך סימפטי
זאת אומרת, זו שאלה
אתה אומר
כמו שאחד הפוסקים אמר
שהיום אין תינוק שנשבע
למה? בגלל
שיש מספיק שיעורים ביהדות
ולכן כולם יודעים על
קיום המצוות ועל התורה וכו
אז אלה שהם לא דתיים
הם רישאים
יענו שכולם היו צריכים
לראות איך שדתיים הם סימפטיים
איך שזה ממש נותן חשק להיות
כמוהם וזה שהם לא
רוצים להיות דתיים זה באמת רישאות
נכון?
זה דבר שתהיה סימפטי
ודאי שצריך להיות סימפטי
זה בכלל לא משנה שום דבר
תמיד ידעו שכתוב
בתורה שאסור לנצוע בשבת, תמיד ידעו את זה
זה לא מספיק בכלל
כי אתה לא שכנעת אותי
שזה רלוונטי עבורי, זאת אומרת שאני רואה
את הדתיים ואני רואה שהם אלה
שאומרים לי לא לנצוע בשבת
אז אני לא יכול להאמין שזה מה שאלוהים
רוצה, צריך להבין
זאת אומרת כל זמן שהחזות
של קיום המצוות
היא חזות כזאת
שאיננה מושכת ההדה
הנתינוק שנשבע
אין לי שום סיבה בכלל להצטרף לדבר הזה
אז יש אם כן עבודה של הצדיק
זה כמו למשל נוח, כן?
זה הדוגמה הקלטסית שמובאת בספר הזוהר
שהקב' הוא בא לנוח
אמר לו נוח, באתי לספר לך שאני
הולך להשמיד את העולם
איך הגיב נוח?
הזוהר אומר משהו אחר
הוא אומר, הוא מאיתי
זו התגובה שלו
רגע, רגע, רגע, מה עשה הקב'
הוא אמר לו תבנה טבע
מה הייתה האסטרטגיה של הקב'
בזה שהוא אומר לו לבנות טבע
במשך מאה ועשרים שנה הוא בונה טבע
זה יגרום לנשים לחזורו בתשובה
נכון? אנשים אומרים
נוח, מה זה מה שאתה עושה כאן?
אני הולך
לכתוב עצים
נוח, אפשר לדעת
למה אתה חותב כל כך הרבה
עצים? הרבה, הרבה
אוף
בגלל שעוד
מעט יהיה מבול
אפשר להמשיך?
נוח, סליחה שאנחנו
מטרדים אותך, אבל אתה אומר שיהיה מבול
מה כל כך לא? מה הסיבה?
הוא אומר, תראו כי אתם רישאים
והקב' הוא נמאס לו מכם
והוא אמר להציל אותי
ושאני אבנה לעצמי איזו עונייה כזאת
וזהו, בסדר, אפשר להמשיך לעבוד
אז עכשיו
יחס כזה לא גורר
סימפתיה. במשך מאה ועשרים
שנה נוח אומנם
נוסר מידע שאמור
להחזיר בתשובה, אבל זה לא עוזר כלום
בגלל שהוא לא גורר
ההדה
וזה בעצם
לכן הגמה אומרת על הפסוק
כי מי נוח זאת לי? שנוח
זה שהביא את מהמבול
עכשיו, יוצא לפי זה
שהצדיק האולטימטיבי
זה משה. משה מציל את דורו
משה מציל את דורו
הקב' הוא אומר, אתה הצדיק? וואי, זה יופי
אני אוכל לעשות כמו במנוח, אני אשמיד את כולם
אתה תישאר. הוא אומר, אין דבר כזה
על גוף אתי. טוב, בסדר
מצילים את כולם
זאת עבודה. למה עברה מבינו לא זכה?
למה עברה מבינו לא זכה?
למה עברה מבינו לא זכה?
כי לא תמיד זה עובד, מה אפשר לעשות?
לא תמיד מצליחים. מנסים
כן
יש בכלל בזוהר דיאלוג מעניין
בין משה לנוח. אומרים לך, בעולם העליון
הזוהר מסביר לך מה השיחה
בין נוח לבין משה
שמשה, מבלי כל הדברים שאמרתי עכשיו
אומר על נוח, אתה לא הייתה
בסדר, שלא הצלת את הדור
אומר לו, נוח, תגיד תודה שלא הצלתי את הדור
כי אז הדור שלך
סוף סוף היה ראוי להצלה
אבל אם הדור שלי היה
נשאר חי, העולם היה ימדרדר כל כך
ולא היה לך דור להציל אותו
אז יש שני צדדים
לרב שלום וברכה, לא בדיוק הבנתי את המעבר
מה להתענג על השם
למידת החסידות
אני מתענג על השם כי השם רוצה שאני אתענג
זאת אומרת שאני
עושה את רצונו בלבד בזה
שאני מסכים לקבל את תענוגו
לא בגלל סיבה איגואיסטית
כי הייתי מוכן לוותר על העונג
אם כך היה רצון השם, אבל הוא לא רוצה שיבתר
לכן זה מצד האידאל שאני עושה את זה
יש דעה שסדר התפילה כנגד
סדר הקורבנות, כמו כן, כתוב שמי שעוסק בתורה
בתורת שלמים כאילו הקריב שלמים
משמש התפילה ולימוד יני הקורבנות
הם זהים, לא? לא
אלא מה?
כשאתה רוצה להקריב קורבן
אין לך ברירה
אז אתה עוסק גם בתורת הקורבנות
כי זה
כשאתה ענוס, אז אומרים
אם, כלומר גלוי וידוע
שאם הייתה אפשרות להקריב את הקורבן
הייתה מקריב אותו
זה הכוונה, אז זה כאילו עשית
אז זה מצד הקורבן, לא מצד הלימוד תורה
בסדר לשמוע, ישלום כבוד הרב, יש אנשים
שלומדים בזמן התפילה החזרה
ואף על פי ששמעתי בישיבה
הקדושה מכון מיר שלא לעשות, כן
לא ידעתי איך היה מקור כדי להראות
הרב יכול לציין
איפה זה נמצא
שאסור ללמוד בזמן החזרה
כתוב במשנה ברורה
תסתכל שם
הרב, עליך
אפשר לומר שאתה צדיק
שלא מקטרג
אינשאללה
כן, כן, ראיתי
באמת לא הגעת היום, מעניין
טוב, השאלה הקיומית
האם נועדתי להיות צדיק במדריה כזו
או אחרת מביאה לתסכול ולחוסר
סיפוק עצמי מתמיד שלא לדבר על
פגיעה בשמחת החיים, למה להגביר את המתח
הזה בנפש האדם, אכזריות?
עוד פעם
יש בה, שיקחה בה האדם, מתח מתון
אם אדם כולו מתוח, זה משתק אותו
אם אדם כולו רפוי
גם כן משתק אותו
איפה נמצאים החיים? החיים נמצאים
במתח המתון
שאדם יש לו דחף פנימי של התקדמות
בלי שזה יערוס אותו
בסדר?
בתגבה לביטול
הפיקציה הירדנית בקרוב
טוב, תובת הדור
עוד עיקר שני יש בכוונת החסידות
והוא תובת הדור
שאינה ראוי לכל חסיד שהתקיימנו מעשה
ותובת דורו כולו, לזכות אותם ולגן עליהם
והוא עניין הכתוב
אמרו צדיקי טוב, כי פרי מה על אליהם יוכלו
שכל הדור אוכל עם פירותיו
וכן אמרו זעל
היש בעץ, אם יש מי שמגן
על דורו כעץ
ותראה שזהו רצינו של מקום
שיהיו חסידי ישראל מזכים ומחפרים על כל שאר
המדרגות שבהם, והוא מה שאמרו זעל
בעלו לב ומנב
יחפרו על אלה
שאין הקב' הוא חפץ בעובדן הרישיים
אלא מצווה מוטלת על החסידים
שתדע לזכות אותם ולחפר עליהם
וזה צריך שיעשה בכוונת עבודתו
וגם בתפילתו בפועל
דהיינו, שיתפלל על דורו
לחפר על מי שצריך כפרה ולהשיב בתשובה
מי שצריך לה וללמד סנגוריה
על הדור כולו, וכבר המוזל על פסוק
ואני באתי בדבריך, שלא חזר
גבריאל ונכנס לפנים מן הפרגוד
אלא כשלימד סנגוריה על ישראל
כאן בהתחלה זרקו אותו, אחר כך הרזירו אותו
וגדעון נאמר לו, לך בחוכר הזה
לפי שלימד סנגוריה על ישראל, כי אין
הקב' הוא אוהב אלא למי שאוהב את ישראל
טוב, כאן צריך קצת להרחיב את הנקודה הזאת
את זה נראה בעזרת השם
נתראה בפעם הבאה, שלום!