פרשת: צו | הדלקת נרות: 18:16 | הבדלה: 19:34 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות הקודש ד’, הקדושה שבטבע | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
השימוש בכל כוחות החיים לשם ידיעת ה’ – כוח הדיבור | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ח’, ט’: אחדות העולמות שבישראל | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי

לפעמים החסידות היא דווקא להניח ממנהגי החסידות שרגיל בהם

מילות מפתח:חסידות
Play Video
video
play-rounded-fill
 
‫א', בנו ממשיכים בלימוד ‫הספר הקדוש ממסילת ישרים,
‫ואנחנו הגענו לפרק קף הנקרא במשקל החסידות,

‫ופחות או יותר קראנו, אפילו ‫קצת יותר מחציו, ככה נראה לי.

‫אז מה זה משקל החסידות?

‫זה סוג של זהירות המתלווה למידת החסידות.

‫מה זה מידת החסידות? זה לעשות יותר, נכון?

‫חסידות, לפי החוק, לפי ‫הצדקות אתה מחויב בכך וכך,

‫אבל אפשר לעשות יותר. היותר נקרא חסידות.

‫עכשיו, יש סכנה, כשאתה עושה יותר,

‫אז אתה עלול גם לפגוע. ‫זאת אומרת, דבר שהוא עיקר הדין,

‫אין מה לעשות, אין ‫הצעה ואין תבונה נגד השם.

‫מה שהדין, הדין. יגידו עליך מה שיגידו,

‫אין מה לעשות. אבל לגבי חסידות לעומת זה,

‫אדם צריך לשקול מה הנזקים ‫העלולים לצמוח ממידת החסידות,

‫ואם ישנם נזקים, אז הוא ‫צריך להימנע ממידת חסידות.

‫לעומת זה, ולפעמים גם צריך עד רבה. ‫החסידות תהיה שלא לעשות חסידות.

‫אז יש פה כמה סכנות. הנה, למשל, הגענו ל...

‫הנה חייב האדם לשמור, נכון?

‫זה באמצע הפרק, יש פסקה שמתחילה ב...

‫הנה חייב האדם לשמור כל המצוות ‫בכל דקדוקיהן, לפני מי שיהיה,

‫ולא יירא ולא יבוש. נכון? ‫זו הלכה, גם השולחן ארוך.

‫לא יבוש מפני המלאגים עליו בעבודת השם.

‫וכן הוא אומר, ועד הבירה ‫בעדותך נגד מלאכים, ולא יבוש.

‫כשדוד המלך היה, הרי פוגש מלאכים,

‫מלך פוגש מלאכים, על מה מדברים מלאכים?

‫מדברים על פוליטיקה וגם על שטויות.

‫ואילו דוד היה מדבר בדברי תורה,

‫והדבר בעדותך נגד מלאכים ולא יבוש.

‫זה היה נראה לכאורה לא ‫מתאים שמלך של ממלכה גדולה

‫ידבר בדברי תורה, אומר ‫לו, עד רבה, כך צריך לעשות.

‫לכן שנינו, הווה אז כנמר, ‫וכל כנשר, רץ כצבים,

‫וגיבור כערי לעשות זון אביך שבשע מים.

‫זאת אומרת שאדם צריך ‫להיות עם עזות פנים מסוימת,

‫עם עזות מצח, כי אם לא ‫כן, איך יעסוק בעבודת השם?

‫אומנם גם בזה צריך חילוק והבחנה.

‫כי כל זה נאמר על גופי המצוות ‫שחיים אנחנו בהם חובה גמורה,

‫שבהם יסים פניו כך על המיש.

‫אך יש איזה תוספות חסידות שאם ‫יעשה אותן מהאדם לפני המונע,

‫ישחקו עליו והתלוצצו, ‫ונמצאו חותים ונאנשים על ידו,

‫והוא יכול להניח מלעשות את הדברים ההם,

‫כי אין הם חובה מוחלטת.

‫הדבר כזה, ודאי שיותר ‫הגון הוא לחסיד שיניחרו

‫מי שיעשה הוא, והוא מה שאמר ‫הכתוב, והצניע לכת עם מלואיך.

‫הפעם יצא לי לדבר עם אדם ‫ממשפחה חסידית מכובדת,

‫מחשובות המשפחות של החסידים,

‫וראיתי אותו, את אותו יהודי ‫צדיק, הכל, אמרתי לו, מדוע,

‫הרי היום שבת, מדוע אינך ‫שם שטריימל כמינהג אבותיך?

‫אמר, מפני שזה מרחיק אנשים.

‫כלומר, למרות שהיה מינה ‫ראוי, אכן, זאת עמידת חסידות,

‫הנהוגה במשפחה שלו מדור לדור, 15 דורות,

‫שבשבת לובשים שטריימל, ‫אמר, כן, אבל זה מרחיק אנשים,

‫לכן היא לא שמה... -איפה הוא גר?

‫הוא גר בארץ, ירושלים.

‫אתה רוצה לכתוב את המדויקת? ‫אני יכול להגיד לך.

‫אבל זה תהליך לדעת איזה אנשים יש לזה.

‫כן, כן, אז הוא אומר, זה מרחיק, ‫כיוון שזה מרחיק, לא שמה.

‫מה עם דת חסידות? כן, אז החסידות היא דווקא

‫שלא לנהוג עם דת החסידות ‫שלו, כי זה לא עיקר הדין,

‫הרי אפשר גם בלי, כן, מה אתה אומר?

‫אבל מה זה חלמיש? -חלמיש זה סלע.

‫שאדם, כתוב, שמתי פניי כחלמיש,

‫והעדה כי לא אבוש. האדם הוא עזפנים.

‫זה גם השנוררים, יודעים? ‫צריך אור של פיל לבקש כסף.

‫כן? אז זה נקרא שמתי פניי כחלמיש.

‫אז גם פה את תוספות ‫חסידות שאדם ראוי שיניח.

‫לעשל, יש שאדם מקפיד, אני ‫יודע, איזה מידות חסידות יש,

‫הרבה מידות חסידות. שאדם, כמידת חסידות,

‫מוציא ציציות. כן, כשציציות קיבלתו בחוץ,

‫מידת חסידות. ואם זה יגרום למריבה,

‫ואם זה יגרום להרחקה, מה שלא יעשה.

‫כמעשה, באדם אחד שלמד במכון מאיר צדיק,

‫ובא להתחתן, אמרה לו ‫הרוסתו, או אני או הזקן.

‫הלך לרב מרדכא איליהו, אמר הר איליהו,

‫אני אוסר עליך לגדל זקן. ‫במשך שנה, ואחרי שנה נדון.

‫אחרי שנה, חזר לרב איליהו, ‫הוא אמר, אני אוסר עליך עוד.

‫רק אחרי כמה שנים התהיה לו להסים זקן.

‫הוא אמר, לא, הרי זה שאתה לא מגלה...

‫זה מידת חסידות, הרי ‫אתה יכול להשתמש במכונה.

‫אבל, ואהבת לרחקה מוחזת, דהורה איתה.

‫שלום, ביי. דהורה איתה. ‫אז אתה, אני אוסר עליך לגדל זקן.

‫זה לא שהרב איליהו לא ‫ידע מה הערך של גידול זקן.

‫אז אנשים לפעמים עושים שטויות, ‫חושבים שהם צדיקים גדולים,

‫ואינם יודעים שבזה שהם נוהגים ‫מדעת חסידות, הם פוגעים באחרים.

‫אז זה מה שאומר כאן. ‫אך יש איזו תוספת חסידות,

‫שאם יעשה אותה מהאדם לפני המון העם,

‫ישחקו עליו, יתלוצצו, ונמצאו ‫חותמים אלה אנשים על ידו,

‫והוא יכול להניח מי לעשות את הדברים ההם,

‫כי אינם חובה מוחלטת. הנה דבר כזה,

‫שוודאי שיותר אגון ‫לחסיד שיניחהו מי שיעשהו.

‫והוא, מה שאמר הכתוב, ועצנע לכת עם אלוהיך.

‫דברים גם אדם ראוי לו שלהסתיר את חסידותו.

‫למשל, טענית. ‫אדם מתענה כדי לחפר על אווירות.

‫קודם כול, זה שיש לו ‫אווירות, זה לא צדקות גדולה,

‫זה לא כבוד גדול. ‫אם אדם אומר, פשוט אני עושה טעניות.

‫כן, חוץ מזה שאתה מבזה את עצמך, ‫אבל מה זה הגאווה הזאת של טענית?

‫רואים שאדם שמגלה את זה ‫שהוא מתענה, הנה, אינה שלך.

‫הנה, כן. גם על צדקות, הוא אומר,

‫אני תרמתי מיליון דולר לזה. ‫תשתוק, למה אתה צריך

‫שכולם ידעו שאתה תרמת? צריך שלא ידעו.

‫זה המבחן האמיתי. וכמה חסידים גדולים

‫הניחו ממנהגי חסידותם בהיותם בין המון העם

‫משום דמך הזה כיוהרה, כי זה נראה כגאווה.

‫כללו של דבר, כל מה שהוא עיקרי ‫במצווה יעשהו לפני כל מלאים,

‫ומה שאינו עיקרי והוא גורם ‫שחוק ואיתול, לא יעשהו.

‫טוב, זה דבר שהרבה פעמים ‫מבעלי תשובה קשה לעמוד בו.

‫יש יצר הרע של צדקות, של צדקות יתרה.

‫בשל, היום חושבים שזה ‫צדקות לא לאכול אצל מישהו.

‫אני לא אוכל אצלך, אני יותר צדיק.

‫ומה עם הפגיעה שאתה פוגע ‫בבן אדם, שאתה על בנת פניו,

‫ועוד כמה איסורים ומחלוקת ‫שאתה מביא על ידי כך?

‫איך מסבירים? -מה? איך מסבירים?

‫לא מבינים, זה כך שאומרים. -זה יצר הרע.

‫אבל אי אפשר לעבור אותו. -מה?

‫אומר את זה לבן אדם, ‫מה שערם אומר, לא מבינים.

‫זה כתוב כאן במסיעת אישרים. ‫אלא מה תגיד, לא מגיעים עד פרי כף.

‫מגיעים עד פרי קיוטט, פרי כף כבר קשה.

‫אבל זה מסיעת אישרים ‫מפורש, מה אני יכול לעשות? כן.

‫איך מבטא יצר הרע? -מה?

‫איך מבטא יצר הרע במה שאמרת? ‫-יצר הרע יש הרבה דברים.

‫זה יצר הרע של להיראות צדיק.

‫כמו שמספרים על אחד ‫הצדיקים הגדולים שהיה גוסס.

‫שאלו אותו, רבנו, האם יצר ‫הרע עדיין מפטה אותך במצב זה?

‫הוא אמר, בוודאי, הוא מפטה אותי ‫שאני אדאג לזה שתצא נשמתי באחד.

‫כשאני אגיד, שמע ישראל, ‫השם ה' הוא השם אחד,

‫אז שעז תצא נשמתי.

‫זה יצר הרע.

‫כי הוא רוצה להראות איזה ‫צדיק שיצא נשמתו באחד.

‫טוב, הרי אין מצווה שתצא נשמתו באחד.

‫מותר לעשות קריאה קשמה ‫ולמשיך לקריאות עוד כמה דקות.

‫בסדר.

‫אבל זה כולם מחכים כזה. -כן.

‫זה דפסק. -כן, כמו אותו בחור שבא מחבל,

‫כדי הוא אומר, אללה, הוא עכבר עם סכין.

‫אז הוא רואה שהוא במצב ‫זה, הוא הלך עליו, וברך, אשר...

‫יש ברכה שמברכים כשהולכים למות על קידוש ה'

‫אשר קשרים לו סותיו ‫וציוונו וקדש את שמו בערבים,

‫ואז המחבל נבהל, הוא ‫רואה בן אדם מברך ברכה,

‫נבהל בורא...

‫טוב.

‫נמצאת הלמד,

‫שהבא להתחסד, חסידות אמיתית.

‫זו פעם הייתה איזה מקרה של איזה בחור למד,

‫איזו ישיבה לבעלי תשובה, שאני מכיר.

‫אז הוא סירב לעלות לאוטובוס. ‫למה? כי היו שתי בנות,

‫אחת מימין, אחת משמאל, ‫לא לעבור בשביל שני נשים.

‫עשה מזה סקנדל, רצה שיעברו, לא הסכימו,

‫ירד מהאוטובוס, כעס מאוד וכו'.

‫אז כמה איסורים יש פה שהוא ‫עבר עליהם בצורה ברורה,

‫בגלל שהוא רצה להקפיד על איזה מידת חסידות.

‫טוב? נמצאת הלמד,

‫אבל אני אספר לכם סיפור ‫ידוע, אני חושב שסיפרתי את זה,

‫על רבי שלמה זמן אוי ‫הרבך, שהוא ישב באוטובוס,

‫ובא אישה... -לא מכיר.

‫כן, אמרנו על זה, נכון? -לא מכיר.

‫מה? -לא מכיר.

‫לא מכיר? אבל הנה, הוא היה בשיעון.

‫אתה מוכן? אני יכול לספר?

‫טוב, אישה לא צנועה כל ‫כך, היא התיישבה לידו,

‫אז יש כמה אפשרויות.

‫או שיקום והתיישב במקום אחר, זה פוגע הבא.

‫או שיגיד לה לקום, זה ממש לא יפה.

‫מה עשה? קם ועשה כאילו שזאת ‫התחנה שהוא צריך לרדת אליה ממילא,

‫ירד ולקח את האוטובוס הבא.

‫אתה מוכן לשלם, אה? טוב, זה משהו אחר.

‫טוב, שלום. ‫ומה בדבר הלכות משונות שבחסידות,

‫כמו הוצאת שבת ביום שלישי וכולי?

‫כיצד החסידות משנה את ההלכה?

‫האם הזה בל תוסיפו וכולי ‫או לא תתגודדו בתודעה?

‫אין דבר כזה חסידות ‫שמוציאה השבת ביום שלישי,

‫אלא אם מישהו נמשכה לו השבת עד יום שלישי,

‫אז ההלכה היא שעושה הבדל ‫לעז, אני לא מתעבייה בכלל.

‫זה לא נגד הדין.

‫מה הרב חושב על הבדל צדדי לאומי החדש

‫והיכולת לאכול אצל אחרים?

‫בהקשר למידת החסידות שהרב דיבר עליה.

‫אני לא יודע מה זה הבדל צדדי לאומי החדש.

‫לא יודע מה זה. לא שמעתי.

‫אבל יש איסור לא תתגודדו. אסור לעשות.

‫אגודות אגודות.

‫הקמת שני בתי דינים בעיר אחת,

‫הרמבן כותב את זה וילכות, ‫עבודה זרה שזה אסור.

‫אז כנראה שצריך להיזהר מאוד בדבר הזה.

‫עכשיו, לא לאכול אצל אחרים,

‫זה מאוד בעייתי לא לאכול אצל מישהו. ‫אתה פוגע בו.

‫מה? ‫אתה אומר, אבל הוא לא מקפיד על זה ועל זה.

‫אז מכאן שאתה צריך להיות תלמיד חכם גדול

‫ולדעת מה מותר לאכול ומה אסור לאכול.

‫מעשה בהרב מרדכי אידיהו, שהיה,

‫היו לו הרבה מאוד מידות ‫חסידות בהלכה וכולי.

‫פעם אחת התארח אצל אחד מתלמידיו בשבת.

‫אמרה לו אשתו הרבנית,

‫הרי אתה, כידוע, לא סומך ‫על הפלטה החשמלית הרגילה.

‫אתה לא סומך.

‫והנה, אתה יודע שאצל תלמידך,

‫הוא מניח את הדברים על ‫הפלטה החשמלית של שבת.

‫שאתה לא סומך עליה. מה יהיה?

‫אמר לה, אני אוכל מה שאוכלים.

‫טוב, לא מתווכחים.

‫מגיעים לאכול בשבת, שים קידוש, אמוצי,

‫ופתאום בעלת הבית אומרת, שיחה כבודה רב,

‫הפלטה קפצה, האוכל קר. בסדר.

‫אז זה נקרא שהקב' הוא מתחשב בצדיק.

‫מתחשב בו, אבל לא באופן שיבזה את השני.

‫טוב. -בסדר? -כן.

‫בסדר, ננסות אולי להבין מה שהוא עושה.

‫אם האדם שאנחנו אומרים לבוא לסלוק,

‫הוא לא יודע, הוא לא שומר,

‫אין לנו מה לעשות, הוא יגיע ל...

‫בסדר, מה זה הוא לא יודע, הוא לא שומר?

‫תן לי דוגמה, מה הוא מביא לך?

‫בשבת? -הוא לא שומר.

‫יום חול, יום חול. נגי, אתה בא אליו, נו.

‫אבל הוא סיר עם אורז ובשר.

‫הביא לך סיר עם אורז ובשר.

‫אתה יכול להגיד, יש לי כלכול קבע.

‫אתה יכול להגיד. ‫-תגיד שיש לך כלכול קבע, זה מותר.

‫להימנע מזה, הוא שם להימנע.

‫תגיד שיש לך כלכול קבע, מה הבעיה?

‫עכשיו, מה זאת אומרת ‫שהוא מביא לך אורז ובשר?

‫זה אורז שבו יש תערובת תולעים ובשר של סוס?

‫לא, אלא מה זה? תסביר לי, מה הבעיה?

‫בשר שלו לא קשר.

‫בשר לא קשר, באיזה מובן הוא לא קשר?

‫הוא לא נקנע ממקום בעל תעודת קשרות.

‫הוא לא נקנע ממקום בעל ‫תעודת קשרות, אלא מה?

‫הוא הלך וקנה מהכפר הערבי הסמוך.

‫הם מוכרים בשם בשר שלא מומלח.

‫הם מוכרים בשר שלא מומלח, לא ירוחשר.

‫זה הרבה יותר יקר. ‫-רוב האנשים לא יודעים איך זה.

‫מה? ‫בדרך כלל, הבשר שהם מוכרים ברוב המקומות

‫הוא בשר שרוחשר ומומלח.

‫לא, הם מוכרים בשר... -אתה ראית דבר כזה?

‫ראיתי. -כן? -הם פשוט עושים גלגלפן ישר.

‫כן? -מתור עליו מדקה, לא מוכשר...

‫אה, ובישלו את זה. ‫אז באמת במקרה הזה יש לך בעיה,

‫אתה לא יכול ללכת. ‫אבל מה? אז אתה יכול להגיד

‫שאתה כיף בטן, בסדר? ושאתה לא יכול להכניס

‫איזה דבר לכן. אז מה, תישאר רעב? ‫כן, תישאר רעב, מה יש?

‫זה לא שווה בשביל לא להלגין פנים של מישהו.

‫כן. -אבל נחקר לי רצינית,

‫בין גוי ליהודי, נכון? ‫-בין גוי ליהודי, כן.

‫כל מה שאתה יכול להחמיר בבישול גוי, תחמיר.

‫כל מה שאתה יכול להקל בבישול יהודי, תקל.

‫מותר לקבל מגוי קוסמים? ‫-האם מותר לקבל מגוי קוסמים? תלוי.

‫סתם ככה מותר, אבל תלוי מה ‫הוא רוצה לעשות עם הקוסמים הזאת.

‫הוא רוצה לקרב את דעתך ‫אליו וכדומה, אז תשקול.

‫אבל מותר לקבל קוסמים. ‫יש הלכות בישול אגואים, נכון?

‫טוב, איפה היינו?

‫נמצאת על המד. -נמצאת על המד.

‫הרי יש פה גם שאלות. ‫מדובר בבדת אורות אליהו בראשות הרב

‫שמואל אליהו והרב שיינברג. ‫לא מכיר, לא בדקתי, לא יודע.

‫נמצאת על המד. -מה?

‫שהבא להתחסד חסידות אמיתית.

‫צריך שישכול כל מעשיו ‫לפי התולדות הנמשכות מהם

‫ולפי התנאים המתלווים להם.

‫לא רק עצם המעשה, אלא ‫מה תהיה התוצאה של המעשה.

‫למשל, היה מקרה בשנת תברש עין.

‫תברש עין בגוי זה יוצא 1910. ‫1910, תברש עין.

‫זו הייתה שנת שמיתה.

‫היה ויכוח שהיה כבר התחיל ‫במאה ה-19, אבל זה המשיך.

‫ואחר כך, בימי הערב קוק, האם ‫אפשר לעקוף את איסורי שמיתה

‫על ידי מכירת קרקעות ‫פיקטיבית בעצם לערבים או לא,

‫הערב קוק היה בין ‫המתירים והיו רבנים שעשרו.

‫אז אין בעיה, אלה עוסרים, ‫אלה מתירים, הערב קוק מתיר,

‫הם עוסרים.

‫פתאום נודע לערב קוק שהעוסרים ‫קונים תוצרת חקלאית מגויים.

‫הערב קוק יוצא מן הכלים שלו, ‫אומר, איזה מין חילול ה' זה?

‫איזה היתר יש לכם לעשות דבר כזה? ‫הוא כותב אל הרבנים.

‫הוא אומר, אמנם אתם לא ‫סומכים על היתר המכירה,

‫אבל מי יתיר לכם לפרנס גויים?

‫על חשבון אחינו המתיישבים?

‫אם אתם רוצים להחמיר, אז מי שחקלאי שיחמיר,

‫או שהצרכן יחמיר, איפה מצאנו דבר כזה?

‫ככה הוא כותב, אולי משמע, הוא אומר,

‫אין ביטול ירעת שמיים גדול מזה.

‫טוב. -זה מה שהוא כותב ביתר המכירה?

‫לא, זה מה שהוא כתב באיגרת ‫שהוא שולח אל הרבנים בירושלים,

‫שהתחילו לקנות מן הערבים.

‫הוא אומר, זה שאתם מחמירים, ‫אני מבין, מי צריך להחמיר?

‫החקלאי.

‫מי שלא רוצה לסמוך על היתר ‫המכירה, כל הכבוד, אומר הערב קוק.

‫החזרה? -לא, זה לא כלום.

‫אני גם ראיתי את המכתב שהם ענו בחזרה.

‫אבל זה לא משנה, הוא אומר את האמת.

‫הוא אומר, אתה רוצה להחמיר בשמיתה,

‫הכוונה, אם אתה חקלאי ואתה לא רוצה למכור

‫את השדה שלך לערבי כדי לעקוף את האיסור,

‫בבקשה, הקדוש יאמר לך, כי ‫זה טוב באמת להחמיר בדבר הזה.

‫אבל כשהצרכן יחמיר, אז בעצם זה פשע.

‫זה על חשבון היהודי.

‫מי יתיר לעשות דבר על חשבון היהודי?

‫לקנות תפוח מערבי זה בעיה, ‫ולמכור לו שדה של דונה זה בסדר.

‫נכון, לקנות תפוח מערבי זה ‫בעיה, כי אתה מפרנס אותו.

‫למכור לו דונה משלם לשם ‫הערמה על איסור שמיתה,

‫זה בסדר, נכון?

‫זה בדיוק העניין, שאנחנו צריכים ‫לשקול את המעשה מצד תולדותיו

‫ולא רק מצד עצמו גם.

‫טוב, הלאה.

‫לכן אומר, לפי התנאים ‫המתלווים להם, לפי העת,

‫לפי החברה, לפי הנושא ולפי המקום.

‫אולי אם אני אמצא את זה ‫בזריזות, זה שווי לראות בעצם.

‫אני לא רוצה את זה, אה?

‫תודה רבה.

‫הנה זה, כן.

‫בגרת שינתת זין, אתי תרעד,

‫האת שלא רועדת.

‫את זה כלי שהיו משתמשים בו פעם כדי לכתוב.

‫אולי פשוט לא היו, כולם יודעים.

‫פעם היו משתמשים באיזה מין דבר כזה ארוך,

‫כולמוז, ולפעמים גם עם מילוי, כדי לכתוב.

‫אתי תרעד בידי למעשה הנבלה אשר ‫נעשתה כעת לאחינו יושבי המושבות.

‫כי אחרי אשר הוחזק הדבר ‫עד כה שלא ליתן הכשר לגויים,

‫כדי שלא לדחוק את רגלי ישראל ‫המדוכאים ומיוגעים בעוניים,

‫והיניהם תלויות למחייתם ‫על ידי פדיון הענבים,

‫הנה, אתה, אחרי אשר נגמר ‫העניין בדבר סכסוך שאלת השמיטה,

‫שכל עיקרה באה לטובת אחינו בני המושבות.

‫נמצאו חותרי מחתרת אשר ‫יעצו בסתר לקנות דווקא מהגויים.

‫ולהרים קרן צרנו, השוחקים על משבטנו,

‫איך שאנחנו בעצמנו רודפים ‫את אחינו בני בריתנו אי שמיים.

‫אין לשאר, תראו, זה ערכו ‫כידע מאוד זהר בלשונו,

‫תראו מה שהוא אומר.

‫אין לשאר גודל אחר פעם וכילול ‫השם ועוצם הרשעה שיש בזה.

‫דמי לבבי כסיר ירתחו וכאבי עד לשמיים מגיע,

‫מהמצב היום הזה, מהנפילה של תורה ‫ויראת שמיים אמיתית שיש בעניין זה.

‫זה חריף. -נדיר, נדיר.

‫נכון, נדיר, אבל זה... כל הביטוי...

‫יותר חריף מזה אני לא הצלחתי למצוא.

‫ירן עקבות גאונו לתקן ‫את המעוות כפי היכולת.

‫אחר כך הוא מוסיף, יש למודעי, כי ‫חשש גדול מצד אורלה וקילי הקרם,

‫יש בקרמי הגויים בשנים הללו, ‫יותר ממה שהיה בימים הקדמוניים,

‫והרי אנחנו מוחזקים להשגיח על ‫קרמי אחינו בשמירה והשגחה מעולה,

‫ואחזעתה תהפך השורה שניקח ‫משל גויים הבלתי מושגחים

‫רק כדי לרדוף עד הנפש את אחינו ושרינו?

‫ולניבא זה ידידו אוז דורש ‫לומטורתו באהבה רבה.

‫טוב, יש פה כמה הערות. ‫שלום, מה פירוש שהרב לא שמח

‫על הפלטה של שבת? ואילו הלכה אחת בישראל,

‫ואם נפסק שמותר, אז מותר להבדיל ‫מכרים שכל אחד פוסק לעצמו.

‫אבל הוא פסק אחרת. זאת אומרת, יש הלכה אחת,

‫המסרין ישבה והחליטה עם הפלטה הקשרה או לא?

‫לא, יש מי שיתיר, ויש מי שעושה. ‫הרב אליהו, 120, מה יש?

‫בסעדת השמייה, שלום, כבוד הרב.

‫מה הבעיה בפלטה בשבת לפי הרמור דחא אליהו?

‫לגבי קשרות, פרסמנו צולם מסעית ‫מתוך ציר רכבים שהגיע מהשטחים

‫עם דופן כפולה, ומצאו ‫בה ארבע טון בשר של פרות,

‫וזה יועד למרכולים והמסעדות בירושלים.

‫הבעיה בפלטה של שבת לפי הרמור ‫דחא אליהו שהוא דן את זה כאש גלויה.

‫דן שזה כמו אש גלויה, ‫ויש בזה גם מסורת מנה,

‫ולכן הוא לא סומך על הפלטה של שבת.

‫אז... -מה?

‫כי זה לא מדעת חסידות. ‫-לפי דעתו, זה עיקר הדין.

‫אבל הוא דג, במדעת ‫חסידות, שלא לוויש את המערך

‫שסומך על הדעה המטירה.

‫אר הוא יודע שזו מחלוקת ‫בינו לבין רבנים אחרים.

‫הרבנים המטירים, והוא אמר הרבנים העושרים. ‫לכן הוא,

‫מעיקר הדין, מבחינתו, לא אוכל.

‫אז מה עושה? -אבל מה שהוא עושה?

‫הוא לא ראתה לבזת, אז הוא אמר ‫לי, אשתו, אל תדאגי, יהיה בסדר.

‫יש לו רוח הקודש, הוא יודע שיהיה בסדר,

‫שהפלטה תקפוץ. -שהחשמל יקפוץ.

‫עכשיו, לגבי המסעית ‫שצולמה, כן, זה מצער מאוד.

‫בספר נשמעי ההמשך.

‫ומקומות שהמשגח מגיע פעם ‫בחודש, נתקלתי באופן אישי בדבר כזה.

‫כמובן שיש חשש כבד. מה נמכר שם בדיוק.

‫ולכן, מי שמודעים לך, מבחינתם, זו ‫לא חסידות להקפיד על קשורת מודרת,

‫אלא הקטנת הספק. סליחה. ‫מה שנאמר כאן הוא בורות מוחלטת בהלכה.

‫לפי ההלכה, אני מדבר על ההלכה, מעיקר הדין,

‫מותר לסמוך על מקום שבו ‫המשגח מגיע פעם בחודש,

‫בתנאי שלא יודעים מתי הוא מגיע.

‫זה ההלכה מפורשת בשולחן הרוח.

‫שאפילו הגוי, כיוון שהוא היהודי, ‫נכנס ויוצא מתי שהוא רוצה,

‫אז הגוי תמיד חושש, ככה ‫ההלכה, שאנחנו מדענים את הגוי

‫כמי שחושש שמהיהו ‫היהודי, ולכן הוא לא חשוד.

‫בסדר? אז זה עיקר הדין. ‫אני לא אומר שלא ראוי לעשות יותר,

‫להחמיר יותר וכדומה, אבל להגיד ‫שזה עיקר הדין, זה בורות בהלכה.

‫טוב, אז איפה היינו?

‫נמצאת הלמד שעבר... מה? ‫-איפה זה המקור שהרפו שבו...

‫הגרת שינתזיין. שטז. שינתזיין. כן.

‫כן. נמצאת הלמד שעבר להתחסד.

‫חסידות אמיתית, צריך שישכול כל ‫מה עשה ולפי התולדות הנמשכות מהן.

‫למשל, יש גם הלכה, יש אימציאו הלכה חדשה.

‫מה ההלכה החדשה שהמציאו?

‫אסור להיכנס לחנות שמוכרת בשבת.

‫אני רוצה שיראו לי איפה ‫זה כתוב בשכונה רוח.

‫שאסור לקנות מחנות שמוכרת בשבת. זה בסדר.

‫אבל זה כאילו זה עובר בסייע לדעת העבירה.

‫אתה מסייע לדעת העבירה? ‫הוא עכשיו מוכר ביום חול.

‫אסור לקנות בשבת, זה נכון. זה אני מסכים.

‫לא, אתה מסייע לו לקנות כלום כלום. ‫-אני מסייע לו. רגע, אז אסור...

‫אני מסייע להם. ‫-רגע, ונגיד שהוא לא מוכר בשבת

‫והוא בשבת מדליק טלוויזיה.

‫אז האם מותר לקנות אצלו ביום ‫חול כי הרי על ידי הקסש הוא ירוויח...

‫זה פרסם זה או... -אה, פרסם.

‫אני רוצה להלכות, אני רוצה הלכה. ‫אל תמצאי לי עד. תגיד, מדעת חסידות,

‫אני רוצה לקדם את השבת ‫בישראל, חרם צרכנים וכדומה.

‫אתה צריך לראות איפה זה מגיע.

‫אם הדבר הזה מסייע ‫שמתוך זה ירבה השלום בעולם

‫והתתרבש מרד שבת בעולם, מה טוב.

‫אם אתה תגיע להפך, אז אסור.

‫סמן. -מה?

‫אומר רבו שלא תתקשרו למרד שבת?

‫אני לא אמרתי שאין בעיה. ‫-לא, בעיה של קשרות זה סיפור אחר.

‫אדם שמחלל שבת, אז יש כבר בעיה ‫לגבי הקשרות. אני מדבר על לקנות.

‫אתה נכנס אליו, אתה קונה במבה.

‫מבה זה סגור, זה לא אובישן, כן?

‫והיום, יום שני, יום רביעי, לא משנה מה. ‫אתה קונה במבה.

‫מותר או אסור? מותר. שלא יספרו סיפורים.

‫טוב. יש מספיק דברים שמאסורים בעיקר הדין.

‫קורא לי לפעמים, כי אני ‫אדע שבנות מבקש קוס קפה,

‫אני אדע מה זה. -אה? ‫-מבקש קולה או קוס קפה.

‫נו? -ופעלת חנות אולי, ‫נחנו חילול לשבת. -נו?

‫יש פה איזשהו בית שחילול ‫לשבת כי היא חושבת שאסור.

‫איזה חילול לשבת? ‫הרי מותר לך לשתות קוס קפה

‫גם אצל גול. -נכון.

‫היא חושבת שאו... ‫-בגלל שאתה חילול לשבת אסור,

‫כי היא אמרת, אין לי ‫תעודה, אני חתוכן בשבת.

‫אתה יכול להסביר לה, ‫סליחה, אבל זה לא קשור לעניין,

‫אני יודע, אתה יכול להסביר ‫לה שאתה יודע לך קצת יותר טוב

‫ממנהלי, למשל, כן? -אבל זמן הזה, אחר כך

‫ייקס על אנשים אחרים באים ואוהבים, ש... ‫-אז בסדר, נו, אתה...

‫טוב, טוב. איפה אנחנו? או אם מעשה אחד...

‫סליחה, ואם הפרישה... ‫לפי הדנאים המתלווים להם,

‫לפי העת, לפי החברה, לפי הנושא ולפי המקום,

‫ואם הפרישה תוליד יותר קידוש שם-שמיים

‫ונחת רוח לפניו, מן המעשה יפרוש ולא יעשה.

‫או אם מעשה אחד במראיתו הוא ‫טוב, הוא בתולדותיו או בתנאיו הוא רע,

‫או מעשה אחר רע במראיתו וטוב בתולדותיו,

‫הכול הולך אחר החיתום ‫והתולדה, שהיא פרי המעשים באמת.

‫בין הדברים מסורים ‫מלא ללב, מבין ושכל נכון.

‫אז מה זהו דורש ממך, יורק, חכם? עשתי?

‫כי אי אפשר לבהר הפרטים שאין להם קץ,

‫ואשר אם ייתן חכמה עם פבדלת התבונה.

‫ומעשה, דה רביט ארפון ‫יוכיח, שיחמיר להטות כבית שמי,

‫ואמרו לו, כדאי היית ללכו ‫בעצמך שעברת על דברי בית הלל,

‫אף על פי שמחמיר היע. מה זה הסיפור?

‫מחלוקת בית הלל ובית שמי ‫לגבי קריאת שמה של ערבית.

‫כתוב לגבי קריאת שמה של ערבית, בשוכבך.

‫אז בית שמי אמרו, בשוכבך, סימן שאדם צריך,

‫כשהוא אומר קריאת שמה של ‫ערבית, להיות בהטיה, כאדם ששוכב.

‫ואילו בית הלל אמרו, לא, אין לזה שום קשר.

‫בשוכבך הכוונה בזמן שבני ‫האדם שוכבים, ואתה יכול לעמוד,

‫לשבת, לשכב, איך שאתה ‫רוצה, התנוכה איננה חלק מן הדין.

‫מה עשה רביט ארפון? היה הולך בדרך,

‫הגיע זמן קריאת שמה ‫והיא טה, כדברי בית שמי.

‫איך אורה, הוא עשה רק חומרה. ‫כיוון שהיא טה,

‫רצו הליסטים לבוא להורגו. ‫כמעט נהרג על זה כך.

‫סיכנתי מפני הליסטים, אמרו ‫לו, כדאי היית לחוף בעצמך,

‫היה מגיע לך למות. למה? שאתה נתית לדברי,

‫שעברת לדברי בית הלל ועשתה כדברי בית שמי.

‫לכאורה, מה קורה? עבר לדברי בית הלל.

‫שבית הלל אמרו שזה לא חשוב איך אתה עושה.

‫וזה שהוא, אם אדם נגיד ‫שוכב ומגיע הזמן קריאת שמה

‫והוא ממשיך להשקע ולקרוא את ‫שמה, בית הלל אומר, אין בעיה.

‫כי הרי אתה לא מוכייב לשנות את תנוחה,

‫אבל אם אתה מקפיד לשנות את ‫תנוחתך כדי לצאתי לחופת בית שמי,

‫אתה עבריין. למה? כי אז זה בא ומסביר למה.

‫וזה שעניין מחלוקת בית שמי ‫ובית הלל היה עניין כבד לישראל

‫לפני המחלוקת הגדולה שרבתה ביניהם.

‫וסוף סוף נגמר שהלכה כבית הלל לעולם.

‫הנה קיומה של תורה שגמר דין זה ‫ישאר בכל תוקף לעדולם ולעולמים

‫ולא יחלש בשום אופן שלא ‫תעשה תורה חז ושלום כשתי תורות.

‫ועל כן, לדעת המשנה הזאת, יותר חסידות הוא

‫החזיק כבית הלל אפילו ‫לכולה מלהחמיר כבית שמי.

‫כלומר, מה שקרה, בית ‫שמי ובית הלל, כשהם נחלקו,

‫הם הגיעו לידי שפיחות ‫דמים, ירושלמים מפורש.

‫הרגו אחד את השני.

‫אז זה הדבר כל כך טראומטי,

‫שכאשר נגמרה המחלוקת, עשו כל מה שאפשר

‫כדי שלא תחזור המחלוקת.

‫אז מי שמטה כדי לצאת לידי חובת בית שמי,

‫הוא בעצם מעורר מחלוקת בישראל.

‫מחלוקת בישראל זה עבודה זרה.

‫אז באמת, הם הגיע לרבית הרפון למות על זה.

‫בבית שמי, באותו מקום שראיתי ‫עובד יהודי יקר מאחינו הרחוקים,

‫שהסביר לי כיצד הוא מכין את האוכל בעצמו.

‫הוא קונה את הלחמניות, בשר, גבינה וכו'.

‫הוא מכין, והמשגיח מגיע פעם ‫בחודש כדי לקבוט את התשלום בלבד.

‫ויש לא מעט כאלה.

‫מה שאתה מספר שהמשגיח ‫מגיע כדי לקבל את התשלום

‫פעם אחת בחודש בלבד,

‫יכול להיות שאותו יהודי ‫לא רצה שאתה תוכל לצלול.

‫אז זה נכון שזה לא בסדר.

‫להגיד שיש לו מעט כאלה, וזאת מיניין לך,

‫מותר להאמין ללשון הרע?

‫אז ברגע שלך יש הידיעה שהדבר הוא לא קשר,

‫אתה לא, יכול לאכול.

‫הגעה לעמידת החסידות תלויה ‫בקיום מלא של עיקר ההלכה,

‫או שניתן להחמיר דבר מסוים ‫שנוח או קל לך להחמיר בו.

‫זו אמת של הגדולה.

‫אני נגיד עוד לא מקפיד על כל ההלכות,

‫האם מותר לי לנות לדעת ‫חסידות את דבר מסוים?

‫מה השמת שכן, אבא? -מה?

‫הרב חם אמר שיש... -אנחנו עדיין בשאלה.

‫אני מסביר את השאלה שלו.

‫הוא שואל, השואל,

‫שאומר, יש דברים שאני עדיין ‫לא בסדר מצד הלכות מסוימות.

‫יש הלכות שאני באמת לא מקפיד, אני לא בסדר.

‫אבל יש הלכה שאני רוצה להחמיר בה.

‫הוא מותר לי להחמיר למרות שבשאר ‫ההלכות אני עוד לא יצאתי דחופתי או לא.

‫מה אתה אומר?

‫הרב חם סוגר סיפור שהיה ‫איזה יהודי שלקח מצווה אחת,

‫הקלטה את העדסה. -כן, זה נכון.

‫זאת אומרת שבאמת זה ‫מותר, למרות הסכנות שבזה.

‫כלומר, יש סכנה בזה ‫שאדם מחמיר כל מיני חומרות

‫כשבשאר הדברים הוא לא ‫בסדר, אבל עדיין זה בסדר.

‫המשך.

‫למקום שמוכר בשר, הפיתוי גדול מאוד.

‫הבשר שבא מהשטחים זול ‫בהרבה, ויש להם תעודת קשרות.

‫לעומת הרב לנדה, שיש לו מפתחות ‫של המקום, מפקחים על המשגיחים,

‫הוא בא למקום באמת חושש ‫להחמיר את דבר לו קשר.

‫זה נכון. יש דרגות בהקפדה.

‫אני יודע שיש מקומות שבהן אי ‫אפשר, נדיד אם המשגיח חולה,

‫אז לא מוכרים. למה? ‫כי רק המשגיח יש לו המפתח של המקרר.

‫זה הרבה יותר טוב, בהחלט.

‫טוב, אומרים כן רמחן, ‫וזה לנו לעיניים גרעות,

‫איזה דרך ישכון אור באמת ‫ובאמונה, לעשות הישר בעיניה ש...

‫עד כאן הפרק על משקל החסידות.

‫אז בעצם למדנו כאן שיעור ‫גדול, עד כמה שהחסידות לפעמים

‫יכולה להיות מזיקה, ולכן צריך להימנע מזה.

‫אז איך ייתכן שתמידי חכמים הרוו זה בזה?

‫האם הכוונה חלילה שרצחו זה בזה?

‫והרי רצח זה לכל הדעות.

‫זה נכון, זה באמת לא ‫בסדר, זה טראומצי נורא.

‫כן, אגב, יש לציין שפעם הקראים ‫טענו שאי אפשר לקבל את עברי הרבנים,

‫כי הרי מצאנו שהם רוצחים, ‫שהרי היה כתוב בתלמוד

‫שהרי בית שמי ובית ‫אילאל היו אורגים זה בזה.

‫זה נכון, זה בית שמי ‫שהיו אורגים ובית אילאל.

‫אנא רבנו סעדיה גאון ‫דבר זה לא נמצא בתלמוד.

‫נכון או לא נכון? לא בתלמוד המבלי,

‫זה בתלמוד הירושלמי.

‫אמרו מכאן המחקרים באקדמיה,

‫מכאן שרבנו סעדיה גאון לא ‫הכיר את התלמוד הירושלמי.

‫הייתה לי פעיה אחת, רבנו סעדיה גאון

‫ישב בארץ ישראל במשך שמונה ‫חודשים בישיבה של הגאון הארץ-ישראלי,

‫הארון בן מיר.

‫אז להגיד שהוא לא הכיר את התלמוד הירושלמי,

‫שהוא היה התלמוד הנלמד ‫שם, זה צחוק מן העבודה.

‫אז איך להסביר את זה שהוא ‫אומר דבר זה לא נמצא בתלמוד?

‫כי הוא אומר לקראים, פשוט מאוד.

‫אתה קרא אם הוא דוחה בקשה, ‫אם לא הכירו את התלמוד הירושלמי,

‫הוא אומר זה לא נמצא בתלמוד. ‫באמת חפשות היא לא תמצאות.

‫טוב, אז באמת לא בסדר שמרגו אחד את השני,

‫זה ממש כן, רצח אתה צודק, ‫זה לכל הדעות אסור לרצוח.

‫השאלה מה זה תלמידי בית שמיים.

‫תלמידי בית שמיים זה לאו ‫דווקא תלמידי חכמים, זה הגרופיזם,

‫הדפוקים שהם נמצאים בית שמיים. -חיילים?

‫חיילים, כן, כן.

‫היו לו חיילים, הרבה שנה.

‫פרק כף א', בדרכי קניית החסידות.

‫הנה, עכשיו כן, פשוט למדנו מה זה חסידות,

‫על חלקי החסידות, משקל החסידות.

‫עכשיו, איך קונים חסידות? ‫לא כתוב. עד עכשיו לא למדנו.

‫הציבה שיהוא לה הרבה לקנות ‫החסידות הוא גודל ההסתכלות

‫ורוב ההתבוננות.

‫על מה צריך להסתכל ועל מה צריך להתבונן. ‫בואו נראה.

‫כי כאשר ירבה האדם להתבונן ‫על גודל רוממותו יתברך

‫ותחליט שלמותו ורוב הערכק הבלתי משוער

‫שבין גדולתו ובין שפלותנו,

‫יגרום לו שימלא ירעה ורעדה מלפניו,

‫ובהתבוננו על רוב חסדיו יימנו,

‫ועל גודל אהבתו יתברך ‫לישראל ועל קרבת הישרים אליו

‫ומעלת התורה והמיצות היא ‫חיוצה מן העיונים בלימודים,

‫וודאי שהיא תתלה את בו אהבה.

‫אזה, והבחר והתאבל יידבק בו.

‫כי בירותו שהבורי התברחו לנו ‫לאב ממש ומרחם עלינו כאבל בנים,

‫התעורר בו בהמשך החפץ ‫והתשוקה לגמול לו כבן אל אביו.

‫כלומר, יש פה שתי התבוננויות.

‫אחת של המרחק והשנייה של הקרבה.

‫המרחק הוא המרחק הפילוסופי.

‫מרחק אדיר, בעצם אינסופי, ‫בין האדם לבין השגת בורו.

‫ולמרות כל המרחק הגדול ‫הזה, האהבתו של הבורא אלינו.

‫אז יש פה התבוננות במרחק והתבוננות בקרבה.

‫מרחק מצד האדם, קרבה מצד הבורא.

‫והדבר הזה מוליד שתי הכרות.

‫באופן מיידי, היראה והאהבה.

‫אבל... כן?

‫שייך פה לחיים, למשל, ‫שייכולה להסתכלות ולהתבוננות?

‫השאלה לא פשוטה.

‫האם יש פה חילוק בין ההסתכלות להתבוננות?

‫כן, אני חושב שההסתכלות זו ההבנה השכלית.

‫כלומר, האדם צריך לברר את המהלך הלוגי.

‫הרוב ההתבוננות זה ההפנמה, ‫ההקשבה הפנימית הנולדת מזה.

‫בינה ובעלת. -מה?

‫בינה ובעלת. -בינה, ליבה.

‫הוא בא, הלב מבין. כן, נכון.

‫היה גוי אחד בשם דקארט.

‫הוא כתב את הספר המדיטציות המטאפיזיות.

‫במדיטציה הרביעית הוא ‫מדבר על התחושה של ההתבוננות

‫שיש לו באלוהות. משהו מאוד מעניין.

‫שהוכש את קרבת האלוהים ‫כשמש מאירה, הנעימה לנפשו מאוד.

‫אבל זה אחרי כל הבירורים השכליים.

‫הוא בירר באופן שכלי את ‫המרחק, ועכשיו, בתוך כך,

‫הוא הוכש את מה שהוא הוכש ואת זה הוא מתאר.

‫מה שנקרא גודל ההסתכלות ‫שמוליד את רוב ההתבוננות.

‫מה?

‫מה? -איזה מרחק מגובה?

‫מרחק בין הנברל הבורא, שהוא מרחק אינסופי.

‫אז צריך להבין מה המשמעות של מרחק.

‫מרחק המנטלי, מרחק מטאפיזי.

‫הסכל הפילוסופי מברר את זה. זה המרחק.

‫זה כמו שלמשל בספר הכוזרים, ‫יש דיונים על תארי האלוהות.

‫הם תוארים של... ‫אתריבוטים, קוראים לזה בלעץ.

‫תארי האלוהות.

‫והדיון על התארים בכוזרים ‫מחולק בשני מקומות.

‫בתחילת, מאמר שני, ומחצית, מאמר רביעי.

‫נקרא רבי יהודה לוי שהיה אדם מאוד מסודר,

‫יכול היה לשים את כל הדיונים באותו מאמר.

‫למה חילק חלק, הנהיה חלק במאמר שני,

‫וחלק אחר במאמר רביעי?

‫תשובה, אם תסתכלו במאמר שני בספר הכוזרים,

‫יש אגב על זה פירוש שיצא לאחרונה,

‫אז תראו שמדובר בתארים של השלילה,

‫מה שהפילוסופיה מבררת לאדם, ‫המרחק בין האדם לבין הבורא.

‫לעומת זה, אם תסתכלו במאמר רביעי,

‫תראו שמדובר על התארים ‫שמסופקים על ידי הנבואה,

‫ההתגלות של הבורא לאדם.

‫אז בכלל הוא אותו ‫דבר, זה שכלי וזה חווייתי.

‫השכלי מורה על המרחק, מלא על היראה.

‫החווייתי מורה על ההתגלות, ‫על הקרבה, האהבה. פשוט מאוד.

‫טוב, והנה... יש פה כמה שאלות.

‫בעניין המחלות, סליחה, ‫כתוב, בית שמי ואילאל,

‫קראתי כי בגניזה קהיר מצאו דבר בעניין זה.

‫במה מדובר? ‫ועדיין, מהי התשובה לשאלה הקראית בכל זאת?

‫טוב, אם מצאו משהו בגניזה ‫הקהירית, יפה, אני לא יודע מה מצאו

‫בגניזה הקהירית בעניין זה.

‫עכשיו, מה התשובה הקראית?

‫התשובה הקראית היא שההלכה לא ‫נקבעת על ידי נשק ולא על ידי אלימות,

‫אלא כלל ישראל הוא הכובע.

‫וכיוון שכלל ישראל ראה עד ‫איכן מגיעה המחלוקת הזאת,

‫הטראומה הנפשית שזה עשה ‫בעם ישראל היא כל כך גדולה,

‫שהחליטו עם ישראל לקבוע פעם ‫אחת או תמיד את ההלכה בדבר הזה,

‫כדי להפסיק את המחלוקות. ‫-יש עניין ביום הורים,

‫סיפרת שאנחנו מנסים לזקק ‫בין הירה לאהבה, אז יש עניין...

‫סליחה, אני רוצה לגמור עם ‫הנושא של בית יל ובית שמא,

‫כי אני רואה שזה כואב לבן אדם.

‫ולכן אפשר לומר שכל דבר שאנשים לוקחים ללב,

‫אז אנשים עוברים את הגבולות.

‫שאפשר להבין שבנושא בית שמא ‫ובית יל אל היו גם ריבים נוספים,

‫היו ריבים פוליטיים ‫מסביב לבית הורדוס וכדומה.

‫יש ספר שכתב ישראל פרידמן ‫בן שלום על התקופה הזאת,

‫זה ספר בהוצאת את יד יצחק בן צבי.

‫דווקא מלא ירד שמאי מהספר,

‫אבל לקרוא שם כל הנושא ‫של בית שמאי ובית יל אל,

‫ודעת לנפשך עינם.

‫אני רוצה להגיד משהו.

‫שביום הורים אני אמרתי ש...

‫בעניין של הזיקוף בין ירעה לאהבה, ‫אז דווקא יש עניין התייחול שכלי

‫בניתוח של הקורבנות מול פסוקי זמרה,

‫שחבייטים איתה או שלא דווקא?

‫אמרתי שהקורבנות כנגד ‫ירעה, פסוקי זמרה כנגד שמחה.

‫ועכשיו אמרת כנגד אהבה. -שמחה בעיקר, כן.

‫שמחה בעיקר, כן. -שמחה בעיקר.

‫יש פה גם עניין כאילו של שכל לרב? ‫-לא אמרתי שזה שכל.

‫לא, לא, כל התפילה היא ‫חווייתית, אבל יש סוגי חוויות שונות.

‫רעש, רגע. שלום, כהודה רב.

‫האם לפי הרב מרותך איליהו ‫אפשר לאכול רק אוכל קר בשבת?

‫הפסק שלו הוא לכל העדות.

‫איך אין אפשר למצוא את הפסקים שלו בעניין?

‫מברכה, יעקב.

‫לפי הרב איליהו בוודאי שאפשר לאכול אוכל ‫חם בשבת, וזה מצווה לאכול אוכל חם בשבת.

‫השאלה היא מה השימוש שאפשר לעשות בפלטה?

‫אז יש כל מיני אופנים.

‫אגב, מישהו אפילו פעם ניסה לייצר ‫פלטה המתאימה לתקשות של הרב איליהו,

‫אבל הוא לא הצליח, זה לא היה ‫כלכלי, בסוף זה לא יצא, אבל היה ניסיון.

‫אז יש כל מיני אופנים כיצד להשתמש ‫בפלטה בשבת לפי הרב איליהו.

‫היה נע בספרו, למשל, קיצור ‫של חנרוך עם הערות הרב איליהו,

‫ודעת לנפשך, הנעה... כן.

‫אני לא חושב אני מדבר ‫נכון, אבל אני מדבר נכון.

‫השאלה של הקראים הייתה ‫איך תפסיקו הלכת לבית איליה,

‫הם לא נמנעו מלהרוג זאת.

‫לא, איך אפשר בכלל... ‫השאלה של הקראים הייתה

‫איך אפשר בכלל לסמוך על ‫חכמי המשנה, הרי הם היו רוצחים.

‫כן, אבל אנחנו לא מדוברים ‫על בית איליה ובית שמל בכלל.

‫לא, הגיע אליהם הסיפור ‫שבית איליה ובית שמל...

‫לא, בית שמל באמת רצחו, ‫לא פוסקים הלכת מאותה,

‫מה הלכת? -דווקא באותן ההלכות

‫שבית שמל רצחו שמה, ‫דווקא בזה פוסקים כמו תנאי.

‫כן, אז זה לא תנאי.

‫ברור שלא מדובר על התנאים והחכמים שבהם,

‫אלא מדובר על ההמון, המשולב, החמום המוח.

‫טוב.

‫אגב, לגבי אוכל קר בשבת, כתב הרזה

‫שאסור... ‫מי שנמנע מלאכול חם בשבת הוא חשוד על מינות.

‫הרזה? -הרזה, כותבים.

‫מה? רבנו זכריה, זה רכיה הלוי.

‫על המאור? -על המאור, כן.

‫אפילו הוא כותב שם משם מצווה להשמין בשבת.

‫מה? -כן, מצווה להשמין בשבת,

‫ואולי בזה קראו לו הרזה. -אולי.

‫טוב. והנה לזה צריך האדם שהתבודד בחדריו

‫ויקבוץ כל מדעו ותבונתו ‫אל ההסתכלות ואל העיון

‫בדברים האמיתיים האלה.

‫כלומר, צריך ללמוד.

‫והנה ודאי שיעזרו לזה רוב ההתמדה והעיון

‫בבזמורי דוד, עליו השלום.

‫וההתבוננות באה במאמריהם ואניינם,

‫כי ביותם כולם מילאים ‫אהבה ויראה וכל מיני חסידות.

‫הנה, בתבוננו באה, לא יימנע ‫מהתעורר בו התעוררות גדול

‫לצאת בעקבותיו וללכת בדרכיו.

‫כמה פרקים יש בתהילים? -150.

‫מה? -150.

‫אז 150 פרקים, 150 שיעורים בעצם

‫באהבה ויראה. ולא רע.

‫פעם מישהו כתב בעיתון שהאלוהות ‫אצל העברים הקדמונים הייתה אתאיסטית.

‫זו פרשנות כזאת שכל התורה ‫כולה היא בעצם מדברת על אלוהים

‫שלא קיים או משהו כזה.

‫אבל הוא כותב, המחבר של המאמר,

‫מה אפשר לעשות, אבל ספר ‫תהילים הוא בכיוון אחר, טוב?

‫אבל זה יוצא מן הכלל. נו, באמת.

‫אנשים פשוט לפעמים משועממים, ‫צריכים לכתוב מאמרים על תנח.

‫אם יגידו כמו כולם, אז אף אחד לא יקרא.

‫אומרים, הפוך, קוראים, הנה, עובדה קראתי. ‫טוב.

‫וכן תוריל הקריאה

‫בסיפור מעשי החסידים והאגדות אשר באו שם,

‫כי כל אלה מורים את השכל להתייעץ ‫ולעשות כמעשיים הנחמדים, וזה מבוהר.

‫כלומר, יש המעשים שקרו לצדיקים.

‫צריך גם לדעת לבחור אותם נכון,

‫כי לפעמים הצדיקים עשו דברים ‫שהם מיוחדים להם לפי מצבם,

‫אז הם לא דווקא מוסע לחיקוי.

‫אז צריך גם את זה לדעת להפעיל.

‫כן.

‫האגדות של חז'ל או... ‫זה לא עליה לסיפור של עשרה ושבעה?

‫מה? בזמנו לא עליה מה? ‫-לסיפור של רבי נחמן.

‫של רבי נחמן? -כן.

‫היא דיברת על רבי נחמן. ‫-אני שואל, איזה סיפורים, איזה דברים?

‫זה מה שמובא בחז'ל במדרשים? ‫-זה מה שהוא אומר.

‫מה שמובא בחז'ל במדרשים, כן, נכון.

‫אך מפסידי החסידות הם התרדות והדאגות.

‫כמו שכל דבר, אנחנו ‫יודעים מה הדרכים לקנות,

‫יש גם מה הדבר שמפסיד.

‫אך מפסידי החסידות הם התרדות והדאגות.

‫כן. -הוא בכלל לא נפרד איתנו?

‫מה? כן, כן, כן.

‫כי ביות השכל טרוד ונחפש בדאגותיו ובעסקיו,

‫אי אפשר לו לפנות אל ההתבוננות הזו,

‫ולהתבוננות, לו להשיג החסידות.

‫כלומר, מה צריך האדם לעשות? צריך לו לדאוג.

‫יש פה בעיה, יש דברים שצריך לדאוג להם.

‫נכון? ‫צריך לדאוג לפרנסה, צריך לדאוג לילדים,

‫צריך לדאוג כל מיני דברים. לבריאות.

‫אז איך אתה אומר לו לדאוג?

‫עכשיו יינתן בי אתכם המפתח הגדול להבנה.

‫יש להבחין בין לדאוג ל... לבין לדאוג מי.

‫צריך לדאוג לזה, רק לא ‫צריך להיות מודאג מזה.

‫צריך לדאוג לבריאות, בסדר.

‫להיות מודאג מהבריאות, לא צריך.

‫התחילת הספר הוא גם אומר את התרדות.

‫התרדות, כן, נכון, נכון.

‫ואפילו עם הישיגו כבר, הנה ‫התרדות מכריחות את השכל,

‫הן מערבבות אותו, ואינן מניחות אותו ‫להתחזק בהירה ובאהבה ובשאר העניינים

‫השייכים אל החסידות, כאשר זכרתי.

‫על כן אמרו זכרוננו לברכה, אין ‫השכינה שאורה לו מתוך עצבות

‫ולא מתוך עצלות, ולא מתוך ‫שיחות, ולא מתוך קלות ראש,

‫ולא מתוך דברים בטלים, אלא ‫מתוך דבר שמחה של מצווה.

‫כל שכן, ההנאות והתענוגים, ‫שהם הופכיים ממש של החסידות.

‫כי הנה הם מפאתים הלב למשך אחריהם

‫וסר מכל נייני הפרישות הידיעה האמיתית.

‫אומנם מה שיוכל לשמור את ‫האדם ולהצילו מן המפסידים האלה

‫הוא הביטחון.

‫דאוג, שישליך יאהבו על השם ‫לגמרי, ואשר ידע כי ודאי אי אפשר

‫שיחסר לאדם מה שנקצב ‫לו, כמו שאמרו זכרוננו לברכה

‫במאמריהם, כל מזונותיו של ‫אדם קיצובים לו מראש השנה

‫עד יום הכיפורים.

‫איך הם קיצובים לו?

‫על פי מה?

‫מה? -על פי מעשיו השתלטו.

‫על פי מעשיו, בשנה שעברה. -בשנה שעברה.

‫וודאי.

‫כל מזונותיו של אדם קיצובים ‫לו מראש השנה עד יום הכיפורים.

‫על פי מה?

‫על פי מעשיו. איזה מעשיו? של השנה הקודמת.

‫וכן אמרו... מה? -זה ראש השנה?

‫עד יום הכיפור, יש לו איתה ‫הזדמנות עדיין לעשות...

‫שנה ועשרה ימים, לא... או עשרה ימים.

‫אפשר להגיד אם שנה ועשרה ימים, כן.

‫וכן אמרו, אין אדם נוגע במוכן, ‫לחברו אפילו כמלוא נעימה,

‫הוא כבר היה אדם יכול ‫להיות יושב וותל והגזרה הייתה

‫מתקיימת, אם לא שכאדם הכנס ‫לכל בני אדם בזיעת הפכת או חל לחם,

‫אשר על כן חייב אדם להשתדל ‫איזו השתדלות לצורך פרנסתו,

‫שכן גזר המלך העליון, והרי זה כמס שפורה,

‫כל המין האנושי אשר ‫הנמלט ממנו, על כן אמרו,

‫יכול אפילו יושב וותל, תלמוד לו מה? ‫בכל מעשה ידיך, אשר תעשי.

‫כלומר, האדם לא יכול להגיד, פרנסה ‫מן השמיים, אני לא עושה כלום, יושב.

‫אך לא שההשתדלות הוא ‫המועיל, אלא שההשתדלות מוכרח.

‫וכיוון שהשתדל, הרי יצא אידי חובתו.

‫כבר יש מקום לבריגת שמיים שתשריע עליו,

‫אם לא צריך לבעל אותי, ‫אמר, בכלל זה ריצות והשתדלות.

‫לא מה שאמר דוד המלך עליו השלום,

‫כי לא ממוצע וממערה ולא ממדבר ‫הרים, כי אלוהים שופט זה ישפיל וזה ירים.

‫ושלמה, המלך עליו השלום, ‫אמר, אל תיגע להעשיר מבנתך

‫חדל, אלא הדרך האמיתית הוא, ‫דרכם של החסידים הראשונים,

‫עושים תורתן עיקר ומלאכתן ‫תפאלה, וזה וזה נתקיים בידם,

‫כיוון שעשה האדם קצת מלאכה,

‫משם ועלה אין לו אלא לפתוח ‫בקונו ולא להצטרר על שום דבר עולמי,

‫אז תשאר דעתו פנויה ולבוא מוכר ‫לחסידות האמיתית ולעבודת אימה.

‫אבל לא צריך להשתגע אחרי ‫ההשתדלות המתמדת לפרנסה, שאם לא כן,

‫אז מה יהיה עם החסידות של האדם?

‫מה אמר חזל, שבזונותיו של אדם ‫תלויים מראש השנה לא נשמע קצת מיסטי?

‫הרב יכול להסביר? לא, זה לא מיסטי בכלל.

‫כיוון שאדם נידון מראש השנה, ‫אז על פי זה גם נקבע גם עתידו.

‫על פי מה הוא נידון? ‫על פי מעשה של שנה שעברה, מה מיסטי בזה?

‫זה מה פשוט.

‫טוב, עד כאן להיום. שלום.
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230714567″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
מספר פרק בסדרה : 52
משקל החסידות - כמה זה עולה לנו והאם תמיד כדאי ?
מידת הענוה - חלק א
פרק כ’
אורך השיעור: 51 דקות

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230714567″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לפעמים החסידות היא דווקא להניח ממנהגי החסידות שרגיל בהם

Play Video

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!
דילוג לתוכן