ערוץ מאיר
כל הנושאים
פרשה קודמת: תולדות
פרשה נוכחית: ויצא
פרשה הבאה: וישלח
 

הארכיון נתמך על ידי
קרן דור ס"ת

"שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דבר"

ספר ישעיהו

הרב אורי עמוס שרקי / כ"ה כסלו ה'תשע"ד / 55 דק'
קוד שיעור: 15569
Loading the player ...
על השיעור:
פרק א' המשך פסוק א' ועד פסוק ח'

פס א':"חזוֹן, יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ, אֲשֶׁר חָזָה, עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם--בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ, מַלְכֵי יְהוּדָה". נמשיך מהמילה חזון-ראיה עליונה,והיהדות מתעלה מהראיה התחתונה(הפילוסופית). חזון זה לא שלילי(קוראים את חזון ישעיהו לפני ט' באב),אלא מדרגה עליונה. ישעיהו פועל בממלכת יהודה,ולא עסק בממלכת ישראל,לעומת רבו-הושע שעסק גם בממלכת ישראל. בגלל שישעיהו מבית המלוכה אז הנחלה הטבעית אצלו מבחינה רוחנית זה יהודה וירושלים.
על המלכים שבתקופת ישעיהו- עוזיהו-עיין שיעור קודם. לאורך כל הדורות מעולם לא הצליח המשטר שהתורה מדברת עליו להתקיים,התורה מדברת על משטר שבנוי מ-4 מוסדות,ראשי תיבות משכ"ן. מלך,שופט,כהן ונביא. המלך- הוא עוסק בענייני החול-מלחמה מיסים וכו'. השופט-בסנהדרין קובע את ההלכה. כהן-עוסק בענייניי הקודש הפנימיים. והנביא- הוא מוסמך לשבור את הסמכויות,הוא אנרכיסטי מבחינה שלטונית,יכול להורות שלא לשמוע למלך או לכהן או לשופט. מה שקרה לאורך הדורות זה שאחד המוסדות תפס את הראש,כלומר בימי השופטים-השופט היא העיקר,בימי המלכים-המלך עיקר, בימי גלות בבל-הנביא עיקר,בימי בית שני-הכהן עיקר,כך שכל זמן שהיה לנו עצמאות לא היה לנו איזון בין4 החלקים של השלטון,בגלות התקיימו אבל בצורה מינורית, ריש גלותה-מלך תחת מלך אחר שאומר לו מה לעשות.היה דין רבני בגלות,אבל בין זה לבין סנהדרין אלפי שנות אור, כהונה-מה שנשאר זה החזן בבית הכנסת,ועלית כהן וברכת כהנים,נביא מה שנשאר-קצת דרשנים שנותנים תוכחה לעם. השלטון של התורה אף פעם לא התקיים. כל זה לא הלך,אלא בימנו אנו מתחילם מחדש,עוסקים בהקמת מלכות,מדינת ישראל היא מלכות,סנהדרין-יש רבנות ראשית(הרב אומר לה שה' ישלח לה רפואה שלמה),כהונה-ביהמ"ק-מלחמות עם בג"ץ.נבואה-רחוק מאוד. היום אנו בשלבי החייאה של המוסדות שלנו. בימי משה המלך היה גם הכהן גם השופט והנביא,אז כאן (בספר)אנו בתקופה של דומיננטיות של המלכות,המלכות אפילו מנסה להשתלט על הכהונה,המלך עוזיהו נצטרע,(שהקטיר לפני ולפנים),וזרקו אותו מחוץ ירושלים וישב 25 שנה בבית החופשי(?)ובנו יותם מנהל את הממלכה,חשוב כמת כי היה מצורע.
יותם- המלך היחיד שלא היה עליו הערות,היה צדיק עליון,אומרים שהיה היחיד ממלכי יהודה שהיה בסדר גמור (דוד היה מלך ישראל לשאלת הצופים).
אחז- זה הפשלה,למה כתבו אותו בכלל?!כתוב בגמרא שהזכירו אותו בתנ"ך בזכות אביו,היה לו אבא צדיק בן צדיק,היה סנדביץ' לכן הוזכר. יש לומדים מזה שאם צריך הצדקה לאזכור שמו של מלך בתנ"ך משמע יכול להיות שיש כאלו שלא הוזכרו בכלל,ויוצא שכל נושא הכרונולוגיה התנ"כית צריך רוויזיה(שינוי?). יחזקיהו- יש לשם הזה כמה צורות,לפעמים יחזקיהו,חזקיהו,חזקיה.(סה"כ 4 פעמים יכול להיות שפספסתי,או שזה שונה בניקוד). אחז רדף את התורה(במובן השלילי), היה הראשון ממלכי יהודה שעשה פשלות רציניות. .(לשלטון יש נק' השחתה לא כי הוא מושחת אלא כי הוא נותן לו אפשרויות,למשל למלך מותר 18 נשים,למה?עדיף בהיתר במקום באיסור). פס' ב': "שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי יְהוָה דִּבֵּר: בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי, וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי",דומה לנבואת משה :"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי." ,משה אמר האזינו לשמים ולארץ לשמוע,ישעיהו מהפך את זה,מה זה ההיפוך הזה?קודם כל זה מראה על צד של דמיון אישיותו/נבואתו של משה לישעיהו.
להאזין זה מקרוב,לשמוע זה מרחוק,חז"ל אמרו שמשה קרוב לשמים והארץ רחוקה ממנו,ישעיהו קרוב לארץ,(הרב מלעלוב אומר שאומנם ישעיהו נמוך ממשה אבל בכל זאת קרוב לשמים כי הוא מתנבא בארץ הקודש.) משה תקיף,"ואדברה,ותשמע הארץ",אני מדבר כולם שותקים!ישעיהו אומר "כי ה' דיבר",הוא לא יכוצל להגיד זאת,זאת לא האסרטיביות של משה ששכינה מדברת מגרונו,אלא ישעיהו שמע ומוסר,מדרגה אחרת ממשה,רואים קרבה והבחנה ממשה.
מה עמ"י עשה לא בסדר? (על המשפט "בנים גידלתי ורוממתי"?) אפשר לומר שישעהו אומר זאת אל אחז,אולי על שם מה עתיד להיות על מנשה,ישעיהו לא ניבא בתקופתו,אבל הכיר את 'מנשה הקטן' בילדותו ורואה מה יצמח,או שישעהו רואה בגדול מה קורה לאומה שהיא לא בסדר,או שרואה את שורשי ההידרדרות.
פס' ג': "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ, וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו; יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע, עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן", על מה מדובר?שור- יש לו יותר תבונה מחמור,לכן יודע מי בעליו,קונהו.והחמור- נותנים לו אוכל אז הוא יודע מי נותן לו אוכל ומרגיש משועבד אליו,עצם זה שבעליו מתנהג אליו נפשית כבעלים שלו הוא יודע שהוא של הבעלים האלה,לשור יש הכרה של הקניין,לעומת השור ישראל לא ידע,עמי-מדרגה יותר נמוכה,כמו החמור,מצד הטובה הגשמית שהחמור מכיר טובה למי שמאכילו,או כמו שהשור יש לו הכרה ערכית מי אדונו,זה חסר בעמ"י בין כך ובין כך,אבוס זה הכלי ששמים את האוכל של החמור.
זה מתאר דברים קשים של עמ"י שבתחתית ההדרדרות, זה לא בדיוק מתאר את תקופת ישעיהו אלא את ההתחלה,את האדישות."עמי לא התבונן"-לא אכפת להם,הנושא האלוהי לא משמעותי:"בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי, וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי" ,שיש ריחוק מנטאלי,אדישות,אז ההידרדרות כבר בפתח,(משה אמר אותם דברים), המהר"ל אומר שזה מעלת עמ"י, מצד אחד עבדים מצד שני בנים לה', ומכל צד צריך להיות שייכים לה', מדוע עמ"י מתנהג לא כראוי הלא הם עבדיו ובניו של ה'?בגלל שאנו עם עם מעלה עליונה יש עלינו קטרוג יותר גדול,הניגוד בין הנבדל לטבע הולך לכיוון הטבע. דוג':על שולחן גדול שמים מפה גדולה ושרוצים להרים אותה מהאמצע אז 'צובטים' אותה והיא נדבקת לשולחן, למה? כי הלחץ האטמוספרי מתנגד לנק' הזאת,כל שאר האוויר מתנגד למה שאני עושה, יש לטבע נטייה לאחידות,ברגע שיש חריגה הטבע מתקומם ולא נותן לזה לקרות,לכן לטבע יש אחיזה נגד עמ"י,ולכן יש לו גם שליח לטבע:יצר הרע ,דווקא שאדם מגיע למדרגה גבוהה יש התנגדות של הטבע יותר גדולה ולכן הוא נופל. בגלל שעמ"י עם גדול הוא נופל. (איך המהר"ל ידע?תפקיד הנביא להוכיח והגמרא והפרשנים להסביר).(הרב אומר שחשוב שיהיה נביאים בישראל למרות שהם נכשלו מבחינה פדגוגית,כי זה מדרגת חיים מצד עצמה,חשוב לאומה).
פס' ד': "הוֹי גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָו?ֹן--זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים; עָזְבוּ אֶת-יְהוָה, נִאֲצוּ אֶת-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל--נָזֹרוּ אָחוֹר". הוי זה ביטוי אופייני לישעיהו,הוי זה לעורר,כמו 'יאה' בערבית לעורר,גם לשון אסון,אדם מתעורר מול האסון,יש הבדל בין הוי עם א' להוי עם ה', עם זה ב- ה' יש אפשרות לתקן אם זה ב -א' סימן שאי אפשר לתקן.
"כבד עון"-זה לא עברית,(מבחינת הניקוד אומרים את זה אחר).הרבה פעמים רואים בנביאים צורות שיריות בשפתם,מצד יפי המליצה.
בשביל מה נותנים למישהו תוכחה?שיחזור בתשובה,ישפר את מעשיו,כלומר אנו מניחים שלמרות כל הדברים הקשיים יש ציפייה מהאדם לשוב,עצם התוכחה מנביא זה תקווה(אם כן לא היה מדבר איתו) . "זרע מרעים"-אברהם יצחק ויעקב,יש בפסוק חטא עון ופשע,-שוגג מזיד,ומרד,ומרד אקטיבי. בגלל כל זה עזבו אחורה."נזורו"-התרחקו.
פס' ה':"עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד, תּוֹסִיפוּ סָרָה; כָּל-רֹאשׁ לָחֳלִי, וְכָל-לֵבָב דַּוָּי" ,לא יעזור לתת להם מכות,הם רק יתרחקו,עוד דוגממה על מליצת לשון במילה מה(בניקוד).
פס' ו': "מִכַּף-רֶגֶל וְעַד-רֹאשׁ אֵין-בּוֹ מְתֹם, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה; לֹא-זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ, וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן". זורו זה אבקה,אבקה שמרפאה,הפצע נשאר בשלמותו,החטא הוא הפצע(מטפורה).
פס' ח':" ארְצְכֶם שְׁמָמָה, עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ; אַדְמַתְכֶם, לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ, וּשְׁמָמָה, כְּמַהְפֵּכַת זָרִים".פתאום הנביא עובר לתוצאה שתהיה לעמ"י,הוא מסתכל יותר רחוק,מבין לאן הכול הולך,מתחיל ככה בסוף "עריכם שרופות" "כמהפכת זרים"- מלשון זרם,שמהפך כל מה שבדרכו,
פס' ט':" וְנוֹתְרָה בַת-צִיּוֹן, כְּסֻכָּה בְכָרֶם; כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה, כְּעִיר נְצוּרָה".בת ציון זה פרפקצינייצתה(האנשה) של כנסת ישראל,מושג שחוזר אחריו מידי פעם בתנ"ך,יש דימויים מעין אנושיים אצל הנביאים אחד מהם בת ציון."סוכה בכרם"- סוכה בכרם יש ששומרים עליה,אחרי הבציר היא נשארת לבד(כמו סוכה בתוך כרם ענבים שבתוכה צריך לשבת שומר, אבל לאחר לקיטת הענבים השומר לא צריך את הסוכה יותר ולכן הסוכה נשארה ריקה ועזובה,-פירוש מהאינטרנט כי לא הבנתי) "כמלונה במקשה"-מתי זה? שיש קישואים,שאין קישואים עוזבים.

תגיות: חזון ישעיה בן אמוץ | חזון כל התגיות
2 הוספת תגיות
תגובות כתוב תגובה
טרם התקבלו תגובות לשיעור זה
צופים כותבים
עוד בישעיהו ירמיהו ויחזקאל