ערוץ מאיר
כל הנושאים
פרשה קודמת: תולדות
פרשה נוכחית: ויצא
פרשה הבאה: וישלח
 

הארכיון נתמך על ידי
קרן דור ס"ת

"לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו"

ספר ישעיהו

הרב אורי עמוס שרקי / ט"ז טבת ה'תשע"ד / 53 דק'
קוד שיעור: 15570
Loading the player ...
על השיעור:
פרק א' חזרה מפסוק ז'

פרק א' פס' ז': "אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ; אַדְמַתְכֶם, לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ, וּשְׁמָמָה, כְּמַהְפֵּכַת זָרִים". זה מה שהנביא רואה או מה שיהיה?הוא כותב כאילו זה כבר קורה,לעומת הפסוק הקודם שזה קלקול המציאות,מה שהוא רואה בעם,פה הנביא עולה להסתכלות מטה היסטורית-מעבר להיסטוריה,ומגיע למסקנה-"ארצכם שממה",הוא כבר רואה את זה."זרים"-שזרם מים שוטף את הארץ היא נהיית שממה.
אצל ישעיהו יש הרבה פעמים הטיות לא דקדוקיות כדי לעשות משחקי מילים,לשון נופל על לשון.
פס' ח':" וְנוֹתְרָה בַת-צִיּוֹן, כְּסֻכָּה בְכָרֶם; כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה, כְּעִיר נְצוּרָה." בת ציון-כנסת ישראל שמתוארת כאישיות,המילה בת מלשון נספח,למשל "בנות ירושלים",ירושלים ובנותיה-מבשרת ציון,מעלה אדומים וכו'.בהופעתה המציאותית יש בת ציון. בפשט הכתובים הרבה פעמים יש התאמה מופלאה לתורת הקבלה,המקובלים מדברים במושגים של האנשה של רעיונות של הופעות אלהיות וכדומה,ואז יש טענה של מבקרי הקבלה שהם הכניסו גורם זר לתוך היהדות,והנביאים השתמשו בשפה הזאת,בת ציון-מידת המלכות{יש גם מידה שנקראת בת(20 ליטר),יכולת ההכלה-יש רעיון עליון- ציון ויש לו הכלה במציאות-בת ציון}. המוטיבים האלה הם מהחקלאות,זה מהחבר'ה שבה ישעיהו חי,בת ציון הופכת להיות כלי ריק מתוכן ברגע שאין אידיאלים שנותנים משמעות לאותה מסגרת אז זה כמלונה במקשה. לעיר נצורה אין יותר מקורות הספקה,אז מה שיש בה הולך ומתכלה(עיין מהלך האידיאות).אז מה יהיה עם כנסת ישראל?ה' הבטיח לנו שאנו עם של נצח.
פס' ט':" לוּלֵי יְהוָה צְבָאוֹת, הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט--כִּסְדֹם הָיִינוּ, לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ ".במפרשים יש שאלה איך לפסק את הפסוק,כמו בטעמים(בכמעט יש אתנחתא), או כמעט כסדום היינו,אפשר להבין את זה כך,גורל סדום ועמורה-חורבן.
פס' י':" שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה, קְצִינֵי סְדֹם; הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ, עַם עֲמֹרָה."המעבר לפסוק הזה מעניין מאוד,(מה שחז"ל אומרים על זה),הנביא עולה על טון יותר גבוה,לפני זה הנביא אמר היינו כסדום עכשיו אנחנו סדום(וכנ"ל על עמורה).
חז"ל אמרו שזה תלוי איך הנביא מדבר,אם הוא מדבר באופן שמרומם את העם אז התוצאה תהיה חזרה בתשובה,אם אתה 'יורד' על העם אז העם ממילא נופל.אתה אומר שאנו כמו סדום ועמורה-בסוף נהיים כך. הציבור מושפע ממה שהמורים שלו אומרים עליו,מאמץ את הביקורת עליו.
פס' יא':" לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה, שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי. "-דברי תוכחה,"רוב זבחיכם"-הרבה,יש קורבנות חובה(תמיד למשל),זה ה' 'לא מתנגד'כי הוא ציווה את קורבנות החובה,ה' מתנגד לרוב הזבח,זבח יכול להיות שלמים עולה,(קורבן שלא חובה,מיוזמתי),יש מצבים שריבוי הזבח בא לכפר על קלקול מוסרי,כמו אנשים שתורמים צ'ק שמן לביכנ"ס כדי לכפר על החטאים, ביטוי מאוד מגושם-'אני כבר שבע מהקורבנות שלכם'.ברור שליסוד הפולחני יש מקום על בסיס של תיקון מוסרי-דרך ארץ קדמה לתורה,"זבח רשעים תועבה".
פס' יב':" כִּי תָבֹאוּ, לֵרָאוֹת פָּנָי--מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי. "מדובר על הרגלים,מכאן אפשר לראות שהיו עולים לרגל והיה קורבנות(נתונים היסטורים),הכול הופך להיות צחוק,זה נקרא רמיסת החצר,"מידכם"-מימכם(ולא כמו שטען מבקר מקרא שצריך לתקן את הכתוב- לרגלכם,כי הרגלים רומסות,זה מראה על חוסר ההבנה בטקסט).
פס' יג':" א תוֹסִיפוּ, הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְא--קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא, לִי; חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא, לֹא-אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה."קטורת זה הקורבן היותר נעלה, חודש-ראש חודש,שבת-יכול להיות כל המועדים. "קרא מקרא"-מצוות הקהל בסוכות,ספק אם זה היה נהוג בימי בית ראשון,כי כתוב שצריך שיבואו כל ישראל והיה 2 ממלכות אז,או שזה כל המועדים שיקראו("אלה מועדי").
"לא אוכל און ועצרה"-זה העיקרון,אם אין און(מלשון רשע-'כל פעלי און') אז אפשר עצרה,אם יש און אין עצרה,עצרת לה'.
פס' יד':" חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח; נִלְאֵיתִי, נְשֹׂא."יש הבדל בין מועדים לבין רגלים, לפי רס"ג הכוונה מועדים פה זה ראש השנה יום כיפורים ושמחת תורה דווקא מה שלא רגלים,נפשי-רצוני.("אם יש את נפשכם").
פס' טו':" וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם--גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ: יְדֵיכֶם, דָּמִים מָלֵאוּ."-על מה? פרוש כנפים-מדרכי התפילה להרים את הידיים כלפי מעלה,וזה דבר שהיה מקובל בעמ"י זמן רב,(אפשר לראות ששלמה המלך נושא כפיו לשמים שמתפלל),ועדיין מקובל בימי הגמרא,כנראה התבטל בימי הגאונים,ביטלו את הדבר הזה(רצו להיבדל מהגויים שעשו כך).חז"ל אמרו גם אם נרבה תפילה ה' לא שומע,מכאן שכל המרבה בתפילה נשמע,זה מעודד להתפלל עוד לא לייאש. איזה דמים?רצח?לא נראה שבתקופת ישעיהו היה אווירה של רציחות(לפחות לא בצורה שיטתית).יש הרבה צדדים של דמים-מבייש חברו,נזק כלכלי וכו',"לא תעמוד על דם רעך",הביטוי דמים מלאו יכול להיות בכל מיני אופנים.זאת דרכה של התוכחה לגדל דברים(למשל לא טיפלת באלמנה אז אתה רוצח),ולא מספיק להוכיח צריך גם לעורר לתשובה כפס' הבא:
פס' טז':" רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ--הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי: חִדְלוּ, הָרֵעַ "זה מעורר תשובה,סור מרע,אחרי סור מרע עושים מעשה טוב :
פס' יז':" לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה ". "למדו"-להתרגל,לתרגל את ההטבה. חמוץ-פשע.היטב זה פעולה אקטיבית,פניה גם לשופטים לאנשים עם אחריות ציבורית,ליישר את מה שהתעוות,"שפטו יתום"-לטובתו,אין לו יוזמה להגיע לבד לבית משפט(גם אלמנה),"ריבו"-הביטוי הזה בתנ"ך מבטא נושא שמגיע לבית המשפט.
פס' יח':" לְכוּ-נָא וְנִוָּכְחָה, יֹאמַר יְהוָה; אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. "
"נא"-שתי משמעויות,מלשון בקשה ומלשון עכשיו,עתה."ונוכחה"- מלשון תוכחה,נקבל תוכחה. "כשנים"-תולעת שני,אדום,החטא נחשב לאדום מלשון דם(גם שחור מופיע בגמרא,זה אותו דבר) שמלכלך,מזה הדין של לשון של זהורית. "כצמר יהיו"-צמר לבן, יהיו-חז"ל אמרו שנים מלשון שנה 365 יום.שיהיו החטאים שימלאו את כל ההיסטוריה,מ 6ימי בראשית.גם אם יהיו חטאים בכמות כזאת ויעשו תשובה-כשלג ילבינו,ר' צדוק מלובלין אומר שאם אתה רואה את החטא לבדו הוא חטא,נורא ואיום,אם אני ראוה איך הוא מסודר מ6 ימי בראשית אז הוא נהיה לבן,כלומר לכל החטאים של ישראל יש משמעות,מסודרים מראש,לכן במבט עליון אין חטא(זה דרש).
פס' יט': " אִם-תֹּאבוּ, וּשְׁמַעְתֶּם--טוּב הָאָרֶץ, תֹּאכֵלוּ " זה לקוח מפרשת בחוקותי(הרעיון).
פס' כ': " אִם-תְּמָאֲנוּ, וּמְרִיתֶם--חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר. " גם פה הדקדוק לא נכון,יש פה הטיה דקדוקית. כל מה שכתוב בפרק כתוב בתורה,עכשיו זה הופך להיות אקטואלי.ישעיהו מאמין שאם יעשו תשובה הכול יהיה בסדר,התשובה מועילה,סימן שישעיהו קרא את ספר דברים,שמה כתוב שאפשר לעשות תשובה(כתוב רק בספר דברים),לעומת המבקרים שאמרו שזה נכתב"מאוחר",כנראה ספר דברים היה ידוע,הנביא משתמש בביטויים של פרשת בחוקתי,וקורה לתשובה,סימן שספר דברים ידוע לו.
פס' כא': " אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה, קִרְיָה נֶאֱמָנָה; מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּהּ--וְעַתָּה מְרַצְּחִים " –הפטרת פרשת חזון שלפני ט' באב,(התימנים לא קוראים את זה)"איכה"-ביטוי של קנאה,איכה זה -איך עם קונוטציה של קנאה,(וזה נמצא בסיפור אדם הראשון),אחרי מה היא מזנה? אחרי יצר הרע( לא ע"ז,זנות).
פס' כב': " כַּסְפֵּךְ, הָיָה לְסִיגִים; סָבְאֵךְ, מָהוּל בַּמָּיִם ".כאן מתחילה כנראה נבואה אחרת שלא נאמרה באותו זמן,כי הוא סיים את הנושא,עכשיו הוא פותח נושא חדש,עד עכשיו דובר על כל העם בין אנשי ציבור לבין העם,מפסוק כא' והילך מדובר על השכבה המנהיגה שהיא בעלת אחריות יותר גדולה,השופטים צריכים לעשות משפט,"סיגים"-כסף מעורב,מזויף,לא כסף נקי,סגסוגת,זה יחסית אפשר להסתיר,אם אני לא מומחה לכסף קשה לי לדעת מה אמיתי,אבל המשך הפסוק "סבאך מהול במים"-על מי אתה עובד?(כל אדם יכול לשתות ולחוש שזה יין עם מים(המילה סבאך זה כינוי יין),בתרבות הקדומה היו שותים הרבה יין,אי אפשר לעבוד על אנשים.
פס' כג': " שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים--כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד, וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים; יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ, וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם "(שוב לשון נופל על לשון)."וחברי גנבים"-הם לא גנבים בעצמם השרים,אלא מיודדים עם ראשי פשע, "אוהב שוחד"-עסוקים בלקבל טובות הנאה,ויש אנשים מסכנים שממילא לא יביאו להם הרבה כסף כך שלא כדי לטפל בהם.
פס' כד': "לָכֵן, נְאֻם הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת--אֲבִיר, יִשְׂרָאֵל: הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי, וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי. " "לכן"-לא כמו בעברית שלנו- בגלל,לכן לשון שבועה,שה' נשבע, "אדון"-למה הוא קורא לעצמו אדון?כי העבדים עשו שטויות אז הוא צריך להתערב,יש לו אינטרס שהמדינה תהיה מתוקנת,בגלל שהם עמ"י,שלא יהיה חילול ה'."אביר"-מגן,חזק, "הוי",הוי ב-ה'(האות) סימן לתקווה שאפשר לחזור בתשובה,"אנחם"-נקמה.

פס' כה': " וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ, וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ; וְאָסִירָה, כָּל-בְּדִילָיִךְ " –זה הופך לעניין אישי,לא רק בגלל היתום והאלמנה,הנביא מסביר שהקלקול באומה פוגע באינטרסים האלוהים לכן ה' מתערב,כי זה עניין שלו,בטוח שהוא יתערב,כי זה עניין שלו.
פס' כו': "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה, וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה; אַחֲרֵי-כֵן, יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק--קִרְיָה, נֶאֱמָנָה "-אמרו חז"ל שאין בן דוד בא עד שיכלו כל השופטים(המקולקלים-בדיליך) מישראל,רק אחרי זה יקרא עיר הצדק קריה נאמנה.
בינתיים הגזרה בנבואה השנייה(הזאת),היא נגד השכבה המנהיגה שלא עושים את העבודה.
פס' כז': " צִיּוֹן, בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה; וְשָׁבֶיהָ, בִּצְדָקָה. " –תעשו משפט לא תבוא עליה הצרה,(תפדה מהצרה) "שביה"-מי שעושה תשובה יפדו בצדקה,ע"י עשיית הצדק.
בת ציון כל התגיות
2 הוספת תגיות
תגובות כתוב תגובה
טרם התקבלו תגובות לשיעור זה
צופים כותבים
עוד בישעיהו ירמיהו ויחזקאל