ערוץ מאיר
כל הנושאים
פרשה קודמת: תולדות
פרשה נוכחית: ויצא
פרשה הבאה: וישלח
 

הארכיון נתמך על ידי
קרן דור ס"ת

בעיות קשב וריכוז - במבט תורני

התורה והתרבות הפוסטמודרנית

הרב דוד לנדאו / כ"ה חשוון ה'תשע"ה / 52 דק'
קוד שיעור: 15911
Loading the player ...
על השיעור:
בדורנו התחדשה תופעה הנקראת בעיות קשב וריכוז.
לתופעה זו שני צדדים: אחד יפה, כיוון שכך אפשר לעבוד עם אותו אדם ולעזור לו ע''י מתן תרופה וכו'.
אך הצד השני בעייתי כי לפתע המון אנשים מאובחנים כבעלי בעיית קשב וריכוז, כיוון שהם רוצים הקלות בלימודים וכו'. תופעה זו התפתחה מפני שאדם המבלה זמן רב מול אמצעי המדיה וקולט מסרים קצרים, אינו רגיל להתמיד במשימה לאורך זמן.
זו איננה בעיה אורגנית, זו בעיית הרגל תרבותית.
מצב זה יוצר בעיה, המתבטאת כאשר אדם ניגש ללמוד תורה הדורשת מאמץ וריכוז ממושך.

הרב קוק מתאר מה צריכה להיות הגישה החינוכית, אלוקים עשה את האדם ישר.
בדרך כלל, כשאדם לומד תורה לא נעים לו,הלימוד מר, הוא צריך להתאמץ.
מצב זה מעלה תהיות בליבו, שמא לימוד תורה לא מתאים לנפשו.
עלינו לדעת כי התורה מתאימה לטבע האדם, אך האדם מושפע מהחברה בא גדל והטעם הטבעי הטהור שלו מקולקל, במקומו הוא נמשך אחרי החוץ.
כתוצאה מכך, האדם מרגיש נתק וריחוק מלימוד התורה.

ממשיך הרב קוק ומסביר שהעמל הוא בריא, ''אדם לעמל יולד'', על האדם להתאמץ בתורה, לא לוותר ולמרות שהלימוד בהתחלה מר, בסוף הוא יקצור את הפירות וישמח בלימודו.
בניגוד לשיטה זו, נוהגים היום להפוך את כל החינוך והלימוד למשחק, אין דרישה למאמץ.
השלכותיה של שיטת חינוך זו הן שבהתחלה התלמידים אמנם נהנים מהלימוד, אך במבחן התוצאה יכולותיהם דלות ואינם מסוגלים להתמיד בלימודם.

הרב קוק מלמד אותנו עקרונות חשובים, קנה מידה לאמת,
הוא אינו הסיפוק מיידי והנ''ל מביא לדברים שטחיים בלבד.
דבר עמוק לא בא בצורה מיידית ומסיבה זו כדי להגיע לעומק, יש להשקיע ולהתאזר בסבלנות.
השמחה, מהווה חלק מהרווח שאדם מקבל בלימוד התורה, אך מגיעה לאחר יגיעה רבה.
אם אדם יחשוב שהוא יכול להנות מלימוד תורה בלי להתאמץ, ייכוו שפתיו מדברי התורה כלומר, הוא לא יבין אותם נכון ויאבד את כשרון הלימוד.

התורה משולה לשושנה המרהבת בפרחים, אך אנו מתייחסים לריחה הטוב, ממנו נהנית הנשמה.
''שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר''- כשרואים בתלמיד חכם צד חיצוני כמו שושנה, זהו סימן שיש לו גם את הצד הפנימי, הבושם, המור-המרירות שבמאמץ הלימוד.
עלינו ללמוד מאותו חכם על עצמינו, שעומדת לפנינו עבודה קשה כדי להגיע לפנימיות ובסופו של דבר, תתחלף המרירות בעונג ושמחה.
מעבר לכך, השפתיים, הצד החיצוני בלבד, חשות במרירות וזאת כיוון שגם במאמצים ההתחלתיים הצד הפנימי של האדם, הנשמה, כן מתענגת מהלימוד.

לסיכום, אדם שבאמת רוצה שנשמתו תבוא לידי ביטוי, יהיה מוכן לעבוד קשה ולסגל הרגלים חדשים, ובסוף, הוא ירוויח שגם הצד החיצוני של ההנאה ישתנה והוא יהנה גם מדברים ארוכים יותר, מעבר לסיפוק המיידי.
הנכונות להתעקש ולעבוד כי זוהי האמת, מביאה את האדם לנצח, לאמיתיות ולשלמות האלוקית,
''טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך''.



כל התגיות
2 הוספת תגיות
תגובות כתוב תגובה
טרם התקבלו תגובות לשיעור זה
צופים כותבים
עוד בעולם האינטרנט והמדיה