[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/235251512″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
***לעילוי נשמת רות בת הרב מנחם יהושע***
הפוסטמודרניזם הוא ריאקציה, התנגדות לתקופה המודרנית.
באנושות ישנה שאיפה להתקדמות והתעלות, לשיפור טכני של המציאות.
בתקופה המודרנית, כשויתרו על האמונה, חפשו שאיפות. המדע לא סיפק את הצורך והתוצאה הייתה שנוצרו ”אידיאלים”.
אידיאל- שאיפה או רצון של אדם, שהיא כללית וגדולה יותר מרצונות חומריים.
כאשר אין מקור דתי, מגיעים לאידיאלים על פי השכל האנושי, אחד מהאידיאלים הוא הסוציאליזם.
מצד אחד חיובי אך מצד שני הביא גם לרצח וחורבן.
בעקבות התוצאות המאכזבות של האידיאלים, הפוסט מודרניזם דחה גם אותם.
דוגמא לאידיאל נוסף בתקופה המודרנית הוא הציונות.
אנשים עזבו את הבתים כדי להגן על המדינה, אך דור הפוסט מודרניזם שגודל במציאות ללא אבא, כי אבא כל הזמן בצבא, בסופו של דבר בוחל באידיאלים ורוצה שידאגו לפרט בלבד, בלי להתחשב בכלל.
התוצאה היא שהאדם יורד בערכו והופך אנוכי.
אדם לא חי רק בתחום האישי, זהו עיקרון יסודי בתורה ובמצוות.
עפ”י הפוסט מודרניזם קיום מצוות הוא רק כדי להרוויח שכר ולהינצל מהעונש.
אומר הרמב”ם בהלכות תשובה שאין לעבוד כך את ה’, זוהי דרכם של קטנים ועמי ארצות.
יש לעבוד את ה’ כי זו האמת (האידיאל בשפה המודרנית).
בניגוד לפוסט מודרניזם הגורס כי הסיבה הראשונה לקיום מצוות, היא אם האדם מתחבר אליהן מהרגש או לא, עלינו לזכור כי גם אם אדם לא מתחבר למצוות, עליו להמשיך לקיימן וחובתו ללמוד את משמעות המצוות על מנת שיוכל להתחבר אליהן.
הוא לא נשאר ברמה הבסיסית של קיומן.
מלמד הרמב”ם שאדם שמתעלה בעבודת ה’ נקשר לדבר מבחינה רגשית, שזוהי המשמעות הכי גדולה בחייו ו”שוגה בה תמיד”, אבל קודם כל מתחילים מהאמת ואח”כ מגיעים לרגש.
בניגוד לפוסט מודרניזם ועל פי התורה, יש אמת מוחלטת ואנו מקיימים מצוות בגלל האמת הזו, אנו חיים על פי האידיאלים ולא מתחילים מהרגש האנושי.
יש להוסיף שכשמדובר באידיאל אנושי היכול לגרום להזנחת הפרט, יש מן הצדק בטענת הפוסטמודרנים להתייחס רק לפרט.
אך כשמדובר באידיאל אלוקי, בתורה, הרב קוק מלמד אותנו שכמה שנוסיף קדושה ונבין יותר טוב את העניין הכללי כך נבין את האידיאלים יותר, הם יהיו גדולים יותר ותחתיהם יכנסו כל הפרטים הקטנים למסגרת הכלל.
ניתן ללמוד כי אם היינו מבינים את הכלל בצורה הנכונה, היינו מבינים איך כל פרט קטן קשור לכלל.
הזנחת הפרט נובעת מחוסר הבנה של ערך הכלל.
אידיאל אינו כפייה חיצונית המתעלמת מהאדם, אלא הוא מעלה ומגלה את התוכן הפנימי של האדם.
במצב ה”אידיאלי”, האידיאל הוא לא רק הכי טוב אלא גם האדם מרגיש שהוא מחובר אליו.
לסיכום, תורת הכלל היא גם תורת הפרטים, ניתן לראות זאת במשל:
הלבנה משתנה כיוון שמקבלת את אורה מהשמש, לעומתה, השמש המשפיעה, אינה משתנה.
אור החמה הוא תורת הכלל, הדברים האלוקיים הגדולים.
האדם, משול לאור הלבנה, מצב רוחו מושפע ומשתנה.
כשההשפעה של הכלל משפיעה על הפרטים, גם רגשות האדם משתנים ומתעלים לרמה של הכלל, ”והיה אור הלבנה כאור החמה”.
כך מגיעים לגדלות רגשית, יותר גדולה ממה שהפוסט מודרניזם מתיימר לפתח.
הפיתוח הרגשי צריך להיות מתוך הקשר של האדם לגדלות ולמקור האלוקי, שהוא כל החיים.