נעשה קצת כמה דילוגים בפרק זין.
פסוק י' א',
פסוק י' א', בשנת שש מאות שנה לחיי נוח.
בחודש השני,
ב-17 יום לחודש ביום הזה נפקיעו כל
מעיינות יום רבה והרובות השמים נפתחו.
נפשט את השאלה, מה זה החודש השני?
שני, אז אם יש שני זאת אומרת
שיש ראשון, מהו הראשון?
שחולקים.
מה?
שחולקים.
שחולקים, נכון.
חשבן לא יהיה.
הראשון אתה אומר זה חשבן?
לא, אבל שני זה חשבן.
אני שאלתי מי הראשון?
זה תשרה.
תשרה או ניסן, נכון?
מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע.
שרבי יהושע אומר שכשכתוב, הוא אומר כאן,
חודש השני הוא מתכוון לחודש השני לתשרה,
דהיינו חודש מר חשבן.
ודעת רבי יהושע,
מה אני אמרתי?
רבי אליעזר, נכון?
רבי אליעזר אומר ששני, הכוונה למר
חשבן שהוא שני לראשון שהוא תשרה,
ורבי יהושע אומר השני
זה אייר, שהוא שני לניסן.
בסדר?
עכשיו, רשי אומנם מציין את שתי הדעות,
אבל בהמשך הפירוש, הוא נוקט
כרבי אליעזר בכל ההסברים שלו,
ואף אנחנו נעשה, כן, אם יש
לי משהו חתיכתי שזה יעזור לי,
אף אנחנו נעשה, כן,
לשם הנוחות, שלא כל פעם נצטרך,
וואי, איזה מבול.
שלא נצטרך כל פעם לדלג משיטת
רבי אליעזר לשיטת רבי יהושע,
אנחנו נקוט כרבי אליעזר.
כן.
האם הלכה כרבי אליעזר?
האם הלכה כרבי אליעזר?
יש שלוש דעות פוסקים בזה.
יש שאומרים שהלכה כרבי אליעזר,
יש שאומרים שהלכה כרבי יהושע,
ויש דעה בתוספות שאלו ואלו דברי לא הם חיים,
ושבעצם הם מסכימים.
טוב.
ובכן, פסוק יהודה א' בחודש השני, שני לתשרה.
ברור.
אחר כך, אני קורא כאן
בפסוק, בפרק ח' בפסוק ד',
ותנח הטבע.
פרק ח', פסוק ד'.
ותנח הטבע בחודש השביעי,
בשבע עשר יום לחודש על הרי הררת.
מה זה החודש השביעי?
אם אתה אומר שהתחלנו
בתשרה, אז השביעי זה ניסן, נכון?
מה כותב רשי?
סיוונה.
רשי אומר לא ניסן, אלא
סיוון, והוא שביעי לחסלב.
למה אתה מתחיל עם חסלב?
שבו פסקו הגשמים.
משהו משונה מאוד.
בהתחלה אתה אומר שני לתשרה,
אחר כך אתה אומר שביעי לחסלב.
ואז יוצא חודש סיוון.
טוב, אבל נמשיך, פסוק ה'.
והמים היו הלוך וחסור עד החודש העשירי.
והעשירים באחד לחודש נראו רשי הערים.
מה זה העשירים?
לא יודעים? זה כלום ברשי.
אה, ולמה הוא עשירי?
שהוא עשירי למרחש ון, שהתחיל הגשם.
אה, מאוד מוזר.
זאת אומרת שבהתחלה אתה מונה את
החודשים, את ההתחלה של החודשים מתשרה,
אחר כך מקיסלב, אחר כך מרחש ון.
וככה זה משתנה.
בואו נראה את ההמשך.
פרק ח'
פרק ח'
פרק ח' פסוק י'
הוא נתן לי י' כן?
פרק ח' פסוק י'.
והיהי באחד ושש מאות שנה בראשון באחד לחודש,
חרבו המים על הארץ, ועשר נוח
את מרסי הטבע והיר ונחרו פני הדבר.
מה זה הראשון?
רשי כותב, לרבי ליעזר הוא תשרה.
אז חזרנו לספירה הקודמת.
פסוק י' ובחודש השני, בשבעה ועשרים
יום לחודש, אבשר הארץ, רשי אומר,
שזה גם כן מרחש ון.
בקיצור, יוצא שאנחנו נוקטים
בארבע ספירות שונות לחודשים.
או מתשרה, או מקיסלב, או
ממרחש ון, או עוד פעם מתשרה.
ככה סדר הפסוקים לפי רשי.
אתם מבינים שדברי רשי עוררו
הרבה מאוד שאלות אצל המפרשים,
חלק גדול מהמפרשים לא מקבלים
מדברי רשי, אבל רשי זה רשי.
הוא לא סתם אמר את זה.
קודם כל זה יוצא אצלנו התחושה
ברורה מאוד שסדרי הזמנים של המבול,
הם שונים מסדרי הזמנים של כל פרשה אחרת.
וזה תואם מדברי חזל שהמעורות לא שימשו במבול.
זאת אומרת, שהייתה איזושהי קטסטרופה
קוסמית, משהו במערכת השמש לא עבד,
אולי בגלקסיה לא עבד, וזה גרם למבול.
יש כל מיני תיאוריות
החלטים את זה מבחינה מדעית,
האם זה סביר או לא סביר
מבחינה מדעית, זו שאלה אחרת.
אבל מה שיוצא כאן מרשי, שאי
אפשר לקבוע כמה זמן זה היה.
חוץ מנקודת ההתחלה ונקודת הסיום.
נקודת ההתחלה הייתה בחודש
השני ב-17 יום לחודש, נכון?
בשנת 600 לחיי נוח.
ונקודת הסיום ב-27 לחודש השני,
שנה אחר כך, בשנת 601, נכון?
ב-1 ושש מאות שנה.
אז כמה זמן ארך המבול?
שנה ועשרה ימים.
מדוע צריך עוד עשרה ימים?
כהפרש בין שנת לבנה לשנת
חמאס, זאת אומרת שזה היה 365 יום.
זה היה מחזור אחד שלם של החמה.
או נגיד לפי קופרניקוס, כדור הארץ
הסתובב סיבוב אחד מסביב לשמש.
עד כאן ברור?
שאלה, לפי זה, בין כמה
היה נוח כשהוא יצא מהטבע?
600 ו-1.
הרגעים כשהוא נכנס הוא היה בין 600.
כשהוא יוצא עברה שנה, אז
לפי החשבונות הפשוטים שיש לי,
לא יודעת כמה אני טוב במתמטיקה,
אבל 600 ועוד אחד זה יוצא 601.
מה הסקנה?
נוח הוא בין 601 שנים כשהוא יוצא מן הטבע.
ננעה להסתכל בבקשה בפרק ת'.
בפסוק כפחת.
ויהי נוח אחר המבול 300 שנה ו-50 שנה.
כלומר, צריך להוסיף לחיים של
נוח שהוא היה כאמור בין 600 ו-1.
צריך להוסיף לו עוד 350 שנה של חיים.
הוא מת באיזה גיל לפי זה? 951.
ננעה להסתכל בפסוק כפתט.
חיים מנוח 900 שנה ו-50 שנה.
בייה מאוד, חסר שנה.
שוב, לפי חשבון מתמטי
פשוט, 951 מינוס 950 יוצא 1.
דענו, חסרה שנה אחת לחיי נוח.
אז הוא חי כמה זמן? 951 ו-950.
מה זה לא מחשיבים?
הוא חי או לא חי? הוא הזכין או לא הזכין?
הטעים שלו, השתנו או לא השתנו במשך שנה?
מה זה הסיפור הזה? מה?
זמן אקסטרלטוריאלית.
בואו נבדוק. אני מציע שנקרא שוב בצומת לב,
אז אנחנו נגלה דברים שאולי לא שמים לב אליהם.
נעה בבקשה עוד פעם להסתכל בפרק ח'
פסוק ה'.
אולי אפילו לפני זה.
פסוק ג'.
וישובו המים
אתם יודעים מה? פרק ז' פסוק ה'.
ויגברו המים על הארץ חמישים ומעט יום.
ויזכור אלוהים את נוח ואת כל
החיים ואת כל הבמה שירתו בטבע
ויעבר אלוהים רוח על הארץ
וישוקו המים וסחרו מים נותיהום.
והרובות השמים ויקלי הגשם
מן השמים וישובו המים על
הארץ הלוך ושוב ויחסרו
המים מקצה חמישים ומעט יום.
אז כמה זמן עבר פה?
ארבעים יום ועוד מאה חמישים ועוד מאה חמישים.
סך הכל שלוש מאות ארבעים.
אולי תוך הארבעים הראשונים
הם בתוך המאה החמישים.
אז זה שלוש מאות יום. בסדר?
טוב.
פסוק ה'.
והמים היו הלוך וחסור עד החודש העשירי.
בעשירי באחד החודש נראו ראשי
הערים והיהי מקץ ארבעים יום.
והפתח נוח את חלון הטבע אשר עשה.
מה זה ארבעים יום האלה?
מה?
בנוסף ל? איפה אתה הגרלת את זה?
אבל כתוב שאם זה היו שלוש מאות
יום אז היה מקץ שלוש מאות יום.
אני הייתי כותב כך.
ארבעים יום אחרי שחסרו המים.
אתם מוסיפים דברים שלא כתובים.
אבל למה שנמנה את הארבעים יום
דווקא מזה שנגמרו, שחסרו המים?
רגע, חסרו המים ואז הפסיקו לחסור.
אתה אומר, הפסיקו לחסור,
במשך ארבעים יום נשארו אותו דבר,
ואז הוא פתח את החלון או שהם המשיכו לחסור?
הם המשיכו לחסור.
אז למה לספור מהמאה החמישים האלה?
אלא מה זה אומר שכשאתה שואל את נוח,
תגיד, כמה זמן עבר לך בתוך הטבע?
הוא אומר, ארבעים יום.
למה? כי זה הזמן שהוא ספר.
זאת אומרת שיש לך פה שתי מערכות זמן,
הזמן מחוץ הטבע והזמן בתוך הטבע.
הזמן בתוך הטבע הוא הזמן
המוסרי, הוא מקבל את התורה.
נכון? אמרנו, והיה גשם על
הארץ ארבעים יום וארבעים לילה.
זה כמו משה בהר.
משה בהר ארבעים יום
וארבעים לילה מקבל את התורה.
גם פה נוח מקבל את התורה.
למה הוא ספר על כארבעים יום?
כי זה הזמן שזה לוקח לקבל תורה.
ארבעים יום.
זה מה שקרה לו על כל פנים.
זה כמו ש... זה, הייתי אומר ככה,
הרבי יצחק אברבנל בפירושו בספר שמות,
הוא מסביר מדוע צריך
ארבעים יום לקבל את התורה.
אז אומר רבי יצחק אברבנל, פשוט
המקובלים אמרו שיש ארבע עולמות,
הצילות, בריאה, יצירה ועשייה.
כל אחד עשר ספירות,
ארבעים יום, ארבע כפול עשר,
זה ארבעים, ולכן זה הזמן שקרה כדי להוריד
את התורה מעולם הצילות עד עולם העשייה.
הוא לקח ארבעים יום וארבעים לילה.
לא משנה מה זה אומר מבחינת הקבלה,
אם אנחנו מבינים או לא מבינים,
אבל מה שזה אומר שיש יום
טיפולוגי שבו מקבלים תורה.
עכשיו, בתוך הטבע נוח מקבל את התורה.
איזה תורה אגב הוא מקבל?
שבעה מיצות בני נוח.
נכון?
זאת אומרת שעכשיו, העולם
החיצוני לא מקבל תורה.
נכון? יש הבדל בין תוך הטבע לבין חוץ הטבע.
מחוץ לטבע, מי שמשתולל זה עולם הטבע.
עולם הטבע, המחזור שלו זה שנה, שנה שמשית.
אז מבחוץ עוברת שנה,
ובפנים עוברים ארבעים יום.
לכן אם תשאל את נוח בן
כמה אתה אחרי שנגמר המבול,
הוא אומר, זקנתי בעוד ארבעים יום.
מובן?
ואז יוצא לפי זה שהוא באמת לא חי שנה נוספת.
ולכן, אם תשימו לב,
כשנוח נכנס הטבע בפרק זין,
פסוק י' א' נאמר, בשנת שש מאות שנה,
וחייה נוח, אבל בפרק ח' פסוק י' ג',
והיהי באחת ושש מאות שנה, לא כתוב למי,
בראשון באחד החודש חרו המים.
זאת אומרת, לא כותבים לחיי נוח, כדי
שתבין שבאמת זה לא שנה נוספת לחיי נוח.
זה שנה נוספת לעולם, אבל לא לחיי נוח.
עד כאן מובן?
שש מאות, אם אתה זוכר, אם
היו לך פסוקים מול העיניים,
יש לך את הפסוקים, אז שם את זה, בח' י' א',
מה כתוב? שש מאות שנה לחיי נוח, אז הוא נכנס,
באמת הוא היה בין שש מאות שנה.
אבל כשעוברת שנה נוספת, נוח לא עבר עוד שנה.
לכן אי אפשר לכתוב, והי
באחת ושש מאות שנה, לחיי נוח,
אלא כתוב ה'י' באחת ושש מאות שנה, נקודה.
זאת אומרת שעברה שנה נוספת לעולם.
בסדר? זה מה שזה אומר.
כן, מה אתה רוצה?
למה לא סופרים בעבריית העולם?
אם תייחסים לעולם, לא סופרים בעבריית העולם,
אבל סופרים לחיי נוח, ניקח
את החיי נוח, מה שיכול להשתמש.
זה כמו שסופרים למלאכים, למלאכות.
הספרו פה למלאכות, נוח הוא המלאך פה, נכון?
אז אין מלאך אחר.
הוא מולך על כל האנושות,
זה אחד מהיחידים שמלכו על כל האנושות.
כן, מה אתה רוצה?
מה?
אתה חייס לתאים של
נוח, התבלול ולשנות.
לא, אני לא בטוח בכלל.
כן, מה אתה אומר?
כן, אז מה?
אז אתם אומרים שהזמן הוא בעצם
המשמעות שלנו כבני אדם לזמן,
לגבי סביבה ולסובבה.
כן.
זאת אומרת, אם לא היה לנו
עולם של סביבה ולסובבה,
בעצם לא היה משמעות לזמן.
נכון, אם העולם לא היה משתנד, לא היה זמן.
אז מה פה המשמעות של שנה, טבע,
לעומת 40 אומץ לנוח ועניין...
זאת אומרת שיש פה כאילו
שתי גלקסיות שונות לגמרי.
כמו שהיום, למשל, לפי תורת היחסות,
הזמן איננו באותו קצב
בגלקסיות שונות, במסות שונות.
אז ניתן לומר שמשהו דומה יתרחש שם,
שבתוך הטבע ומחוץ לטבע,
נדמה ששני עולמות שונים לגמרי.
זאת אומרת, יש איזה
מין קריטות, איזה מין נתק,
בין עולמו של האדם הצדיק לבין העולם הטבעי.
אז בעצם יש פה, מה שאנחנו בדרך כלל צורכים,
שסיבה מוסרווה בכל העולם,
אז סיבה מוסרווה בעצם לא יהיה אחר.
אז פה יש הפרדה?
נכון, הפרדה ממש.
הפרדה בין הטבע למשהו נוח.
נכון, נכון, בדיוק.
כן, מה אתה רוצה?
יש שאלות.
אז מה נראה למה זה ספירו?
שמה שאומרת, שמה מאחורי
תשרי, מה מאחורי תשרי, כסלב,
ומה מפה מתשרי?
מה?
אז הוא בא להראות לך שאי
אפשר לספור באמת לפי הטבע.
זה מה שצריך לומר, זה זגזג כזה, כן?
תשרי, כסלב, חשבן, תשרי.
זה לא מומן, כן.
זאת אומרת שעכשיו, נגיד השבתות שאנחנו עכשיו,
אנחנו עושים, ושחגים שאנחנו מגיעים,
וכל הדבר שאנחנו קוראים,
זה בעצם מפני הזמן שלנו,
חזרה של נוח, ובעצם
מפני הזמן של העולם.
וודאי, נכון.
זאת אומרת, אני חוזר על דבריך,
הספירות שלנו, שאנחנו סופרים,
שבת, מועד וכו', זה לפי
הספירה שלנו, לא לפי סדר העולם.
אתה יכול לדעת בכלל מה סדר העולם.
הרי יש עליך המפורשת, אדם
ששכח מתי זה שבת, הוא לא יודע.
הוא במדבר, הוא לא יודע
מתי שבת, מה הוא עושה?
מחכה שישי הימים, סופר, נכון?
ועושה יום השביעי.
ואם כל העולם
ישכח, אותו דבר, נכון?
מכאן ראייה נגד מי שאמר,
שבריאת העולם הייתה בשבוע,
ממש כמו שלנו, שבע פעמים ועשרים וארבע שעות,
והביא ראייה לדבריו,
מזה שאנחנו עושים שבת,
בגלל בריאת העולם.
אין שום ראייה מזה.
בסדר?
עם כל הכבוד למי שאמר את
זה, אבל אפשר, האמת אהובה מכל.
כן, הלאה.
טוב.
סתכלו בפרק ח'
וסוק
ק'
והוא מתחיל לתת דבר.
והוא ידבר אלוהים אל נוח למור,
צא מן הטבע, אתה ואשתך
ובניך, ונשב בניך איתך.
כל החיה שריתך, מכל בשר,
בעוב, הבאמה, וכל הרמז,
ורומז על הארץ, הייצא
איתך ושריצו בארץ,
ופערו ורבו על הארץ.
זאת אומרת, חז'ל פה למדו,
וזה די מתאים באמת לפשט,
שהיה אסור לנוח לצאת מן הטבע,
לפני שהוא מקבל על זה ציווי.
הרי הוא הוכנס על פי ציווי,
הוא לא יכול לצאת בלי ציווי.
כמו כן, הוא לא יכול
לפרות ולרבות, בלי ציווי.
כן, הרי מצוות פרור הוא הייתה מקודם.
אבל, כשנוח נכנס
לטבע, במשך שנה שלמה,
נהגו בלי פרייה וריבייה.
למה?
למה בלי פרייה וריבייה בטבע?
גם בעדכם. מה?
מפני צערו של העולם. כן?
כן, זו הדרה הפשוט של חז'ל.
אפשר גם להגיד, כי פשוט,
אם יתחיל פרייה וריבייה בתוך
הטבע, לא יהיה מקום לכולם.
איך יודע איך נסתדר עם כל המזון וכולי.
אבל, יש פה משהו אחר.
תכן גם נאמר.
הרי מצאנו מצב כזה, שבו, יש
קבוצה אנושית, שלזמן מסוים,
אסורו עליהם פרייה וריבייה. מכירים?
עם ישראל, בער סיני, נכון?
היו נכונים לשלושת
ימים, אל תיגשו אל אישה,
וביום השלישי ירד השם
לעיני כל העם וכולי.
מתן תורה, נכון?
אמרנו שבתוך הטבע מקבלים את התורה.
כמו שהיו שלושת ימי הגבלה,
ואיסור של אישות במשך שלושה ימים,
אז גם פה, זה זמן ימי הגבלה,
שנה שלמה, או ארבעים יום,
תלוי איך נסתכל על
זה, שבהם אסורה אישות.
בסדר?
וגם שם, מצאנו, שהגמר
אומרת, כל דבר שבמניין,
צריך מניין אחר להתאירו.
מאיפה לומדים את זה?
שהקב' אמר למשה, אחרי
מעמד הר סיני, לך אמור להם,
שובו לכם לאהולכם.
מכאן שהיה צריך היתר
מיוחד, לשוב לחיי אישות.
דווקא למשה נאמר, ואתה
פה עמוד ימדי, שאצל משה,
לא הותר לחזור לאהולו.
עכשיו, אם כן, יש פה,
גם פה אנחנו רואים,
שהדבר שהוא אומר להם, ועכשיו,
צריך לעשות פה רפאה ורוויה, נכון?
הוא אומר פירור וו וכולי.
פסוק קף.
לא, נוח לא יוצאי בעד.
עכשיו, פסוק קף, ואי
בן נוח, מסבח לשם.
מה הרציונל של זה?
צריך להודות, כמובן.
אנחנו רואים גם,
במעמד הר סיני, משהו דומה מאוד.
כן? מה קורה מיד אחרי מעמד הר סיני?
בונים את המשקן.
יש ציווי על בניין המשקן.
נכון? אתם ראיתם, וידבר השם
אל משה, כה תאמר לבני ישראל,
אתם ראיתם, כי מן השמיים דיברתי
עמכם, לא תעשו נתי אלוהי חסר, ולא
עזאבו תעשו לכם, מסבח
אדמה תעשה לי, ועלית עליו
את עולותיך ואת של עמך בכל המקום,
אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך,
ומסבח אבנים תעשה
לי, ולא תעלי במעלות
על מסבחי, וכולי. זאת אומרת, כל ההלכות
של המקדש, מהלכות קרובים ועד
המסבח, כל זה נאמר מידכם מעמד ארסיני.
מה זה בא לומר?
מסביב הרמבן, שמעמד ארסיני
היה מאורה, מייחודי, אחד
פעמי בהיסטוריה, אבל צריך
להמשיך את האירוע
הזה, דרך מוסד קבוע,
מעמד ארסיני מהלך, שזה המקדש.
המשקן שמהלך עם בני ישראל
במדבר, ואחר כך נקבע בירושלים.
אז גם פה, הקליטה של אותה
תורה באה לידי ביטוי דרך
מסבח. לכן הדבר הראשון שעושה נוח
כשהוא יוצא מן הטבע, הוא עושה מסבח.
מובן?
מובן מה שאני אומר. נפחם מן
הלמה. פעם
שמעתי ברדיו מישהו שאמר
ש
עשרת הדברות
זה דבר נפלא, ואנחנו
צריכים לשים לב למה שנאמר
שם.
אם אתה תגיד את השם שלו,
אני לא אגיד את מה שהוא אמר.
בסדר? זה איום.
טוב.
עכשיו, זה אומר ש
צריך לשים לב למה
שנאמר בעשרת הדברות.
בעשרת הדברות
יש דברים נפלאים, מוסר,
אמונה, כל מיני דברים טובים.
אבל מה אין שם?
אין שם מקדש.
אין שם מקדש.
אז זה סימן שזה לא כזה חשוב.
נכון?
יש רק בעיה אחת.
שבמעמד הר סיני,
מיד אחרי זה יש מקדש.
מה זה אומר? זה אומר מה שאומר המערל מפראג.
שעשרת הדברות הם
התוכן, וצריך כלי לקבל אותן.
והכלי זה המקדש.
אותו דבר. תורת נוח
פה ניתנת, ולכן צריך מיד כלי
פולחני לקבל אותה.
ומדוע דווקא מסביח?
כי כשתורה ניתנת, היא ניתנת
ממלא למטה.
זה ממטה למעלה.
משיבים. מה שאתה מקבל, אתה משיב.
לכן זה אומר, זה דבר
שבאופן אונתולוגי, עצמותי,
הוא הכרחי, לכל פעם שניתנת
תורה, שיהיה מסביח כדי
להשיב כלפי מעלה.
כדאי פנו אליך, אתה חייב להשיב.
זה לא מנומס, לא להשיב.
לכן זה מה שכתוב כאן.
והיא נוח מסביח להשם, והיא
תחת מכל הבמה התאורה,
מכל האופה טהור, והיא עלה
עולות למסביח, והיא הרחה השם את ריח הנכוח.
והיא אומר, השם ליבו לא הוסיף
יקללות האדמה, בעבור אדם כיצר לב
אדם רמי נבורה, ולא הוסיף עוד דעקות את כל חג
אשר עשיתי. זאת אומרת שמכאן ואילך
נחרטת ברית אימה האדם.
כן?
אדם קבל תורה, צריך לעשות מסביח.
זה מה שעשינו, לא? כשקיבלנו את התורה.
האדם הפרטי, מה עושים ברית מילה?
ברית מילה זה מסביח.
נכון? מה?
איזה ברית מילה זה?
זה הקרבת קורבן.
אדם שהופך את דמו.
זה קורבן אדם.
כן?
למה יש משמעות בשם?
ממילא המשמעות, זה כתוב בייבן ולא בייבנה?
מדוע כתוב בייבן ולא בייבנה?
בייבן זה צבע של...
בייבן זה צבע של בינה.
כן, יכול להיות.
אתה יודע, אתה רוצה להגיד שנוח
בכמעט תהיה האוזן, שזה הבינה?
כן, כן, טוב.
כן, אז כאן נכנסת הברית.
עכשיו, בברית הזאת יש שבע מצוות,
שמתוארות כאן בפרק ת'
בהרחבה, למרות שלא הכל כתוב.
כן? כלומר, אומרים שבע מצוות בננה נוח,
כשמצד האמת זה מצווה שביעית.
הרי כל המצוות הקודמות, כל השש
מצוות כבר נאמרו לאדם הראשון.
בעצם שבע מצוות נקראות על שם נוח,
בגלל שהוא הביא את השביעית.
בסדר?
מהי השביעית?
בננה נוח, לא שבע מצוות שבנוח ובנב.
רק שלבנים שלו, או שלא?
אה, שאלה יפה.
אז לא אומרים שבע מצוות בננה נוח,
ולא אומרים שבע מצוות נוח ובנב.
אה? זאת השאלה שלך.
שאלה יפה.
אין לי תשובה.
אין תשובה. כן?
זה מתייחס לכל משרד שלנו.
אבל מה, ולנוח עצמו לא היה חיוב?
לא היה חיב איסור עבר מן החי?
אבל אם היית במצוות
נוח, אז לך לא מגיע מישהו.
אין לך זה בגוגל.
אז תגיד, נוח ובנב.
אה.
נכון?
מה?
זאת אומרת, אתה אומר שבעצם אין לזה משמעות.
זה סתם סגנון. מה?
נו אז מה?
כן, אבל רגע, רגע.
אבל זה לא חייב אותו?
הרי כתוב בפרק צד פסוק א',
ויבאר איך אלוהים את נוח ואת בנב,
ואז הוא נותן להם מצוות.
אז זה קשה לומר
שמצוות עבר מן החי
הותרה לנוח אישית.
מן הסתם שגם לו
ניתנה המצוות הזאת.
אז אין שאלה.
אה?
אה.
נכון.
שאלה טובה.
ואיזה?
אולי, הייתי מנסה
להגיד רעיון, אולי.
שאצל נוח זה לא מצווה.
זה טבעי אצלו.
מה?
זה כמו שמצאנו למשל
אצל האבות.
שהאבות קימו את כל התורת
שלא ניתנה.
אז אצל האבות זה לא מצוות.
כי זה בא להם
מטבע נשמתם.
מהכליות שלהם וכדומה.
האם אצל משה?
האם אצל משה
זה גם כן.
הרבה פעמים רואים אצל משה
תורה ציבה לנו משה.
ומה למשה עצמו? לא ציבו?
כן, כנראה שאצל משה זה לא ציבו.
כן, יש מדרגה כזאת.
שמי שהוא השורש
של המצווה, אז אי אפשר להגיד שעליו
זה מצווה.
אלא זה יותר ממצווה.
אז איתכם, הנה, אתה רואה?
חידשת לנו משהו.
אגב, יצוין שמחר
תהיה הלוויה של אחד
מחשובי בני נוח בעולם
ונדל ג'ונז. שמעתם עליו?
ונדל ג'ונז
היה גוי אמריקאי
שהקדיש את חייו
להפצת שבע מצוות בני נוח.
מחר
הוא מביא מעלותו הלילה
מתקסס, הוא ייקבר
מחר בחלקת בני נוח
ביישוב מגדל, ליד טבריה.
אדם חשוב
וראוי
בהחלט להערכה. אז דווקא יצא לנו טוב
שאנחנו עומדים על שבע מצוות בני נוח.
מה?
עילול נשמתי ישר, עוד לא
נקבר.
אחרי הקבועה עושים לעילול נשמתי.
בסדר.
יש פה חידושים עצומים
מפרקטט ואילך.
ויברך אלוהים את נוח ואת בניו
ויאמר להם פירו ואורו מילו את הארץ
ומורחם וחיטכם
יהיה על כל חיית השדה ועל כל עוף השמיים
מה?
כל חיית
הארץ, מה אני אמרתי?
הארץ, כמובן.
באמת יש שבע מצוות בני נוח?
למה אתה שואל את זה?
כי אני שואל אותך
אם יש יותר
כמו שאתה מציעו, אם לא שתרו
בנינוח
אני שואל האם באמת יש שבע מצוות בני נוח?
האמת היא שבתלמוד עצמו
יש מחלוקת
יש מי שאומר שלוש מצוות מצטבו
יש מי שאומר שבע, יש מי שאומר שמונה
יש מי שאומר אחד עשרה
ויש גמרה במסכת חולין
ששם כתוב שלושים מצוות
ויש גרסה של רב ניסים גאון
עשרים ושמונה מצוות
ואז נחלקו המפרשים
למה הכוונה
האם השלושים זה בעצם הפרטים
של כל השבעה או שזה מצוות נוספות?
כן?
בסדר, אז נחלקו מזה
והרמב״ם כותב
שברגע שאדם
קיבל עצמו שבע מצוות בני נוח
הוא יכול להוסיף כמה מצוות שהוא רוצה
יוצא שאין מניעה עקרונית
שמי שאיננו יהודי
יקיים כמעט את כל המצוות
גם זה יכול להיות
זה גם להלכה
כן, גם להלכה
הנה כתוב ברמב״ם מפורש
שאולי אנשים ברשות
לא שמו לב לדבר הרמב״ם
ולכן היום כולם מספרים לך
שאסור לגוי לקיים יותר משבע מצוות
יש אפילו
יהודים טובים שמפיצים
שבע מצוות בין בני נוח וימנך
והם משוכנעים
שאסור לגוי לקיים
יותר משבע מצוות בני נוח בגלל ההלכה
שאני הולך לקרוא
אז אני אקרא לכם את ההלכה, מי שיש לו
לב חלש יצא עכשיו
אחר כך נראה את ההלכה השנייה
שאומרת את ההפך הגמור ממה שאני קורא עכשיו
בסדר
בהלכות מלאכים פרק יהודה לחתת
גוי שעסק בתורה
חייב מיטה
פיווו
לא יעסוק אלא בשבע מצוות שלהם בלבד
וכן גוי ששבת
אפילו ביום מימות החול
אם עשה אותו לעצמו כמו שבת
חייב מיטה
ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו
אשוח
זה
כללו של דבר
אין מה נכין אותם לחדש דת
ולעשות מצוות לעצמם מדעתם
אלא או
יגר צדק ויקבל כל המצוות
טרייג
או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע
ואם עסק בתורה
או שבת או חידש דבר
מקים אותו ועונשין אותו ומודין
אותו שהוא חייב מיטה על זה
אבל אינו נהרג
אין
כלומר לא הורגים אותו אבל
להסבירו
אז לפי ההלכה הזאת
רק שבע מצוות זה לא יותר
רגע אז אם הוא ירצה לתת צדקה
והוא רוצה לתת צדקה
אם זה לא מיטה מצווה זה יכול גם לתת
אתה אומר ככה
שיוכל לתת ולכבד את אבא שלו
יוכל
כן מה
כן לא בתור מצווה
אני אקרא לכם הלכה יהוד עכשיו
בן נוח שרצה לעשות מצווה
משאר מצוות התורה
כדי לקבל שכר
אין מונעין אותו לעשות אותה
כהלכתה
מה?
אמרת לי לפני חיים שאסור לו
לא רק לגבי שבת
ותורה כל מצווה אמרת לי שאסור לו
פתאום אתה אומר לי
שאם הוא רוצה לעשות מצווה כדי לקבל שכר
אין מונעין אותו
לעשות אותה כהלכתה
אז רגע מתי כן מונעין אותו
אם זה לא כדי לקבל שכר
ולשמע זה לא בסדר
אם הוא עושה את זה בשביל אינטרס זה בסדר
לשמע זה לקדש דת
אולי לקדש דת מדעתם זה אסור
אם זה דעת תורה בישראל
זה נגיד לכם ההסבר הוא פשוט מאוד
בהלכת ת' המילה הראשונה היא
גוי
בהלכה יהוד
המילה הראשונה זה בן נוח
פשוט ההבדל
אם הוא גוי
אז הוא לא בן נוח
מה זה בן נוח? זה אדם שקיבל על עצמו
שבעה מצוות בן נוח
הוא נאמן לזה
פה גוי זה אחד שלא קיבל את זה
אנחנו אומר או יקבל
שבעה מצוות
או יגר צדק
או יעמוד בתורתו
זאת אומרת שגוי זה אחד
שעדיין עובד עבודה זרה
הוא לא קיבל על עצמו
לא לעבוד עבודה זרה, הוא
לא קיבל על עצמו לא לרצוח
הוא לא קיבל על עצמו לא לגלות הרעיות
לא לגזול
הוא רוצה להתעולל
הוא אומר לו שמע
אתה מבלמל את הסדר פה
אתה תשתמש במצוות האלה לרעה
אז לכן אם אחד כמוך
אנחנו לא רוצים לדבר בכלל
יש מינימום, מינימום
קודם כל קיים שבעה מצוות
אבל אם זה אחד שכבר קיבל על עצמו שבעה מצוות
והוא עומד בדבר הזה
אז הוא אומר טוב, עכשיו אתה רוצה להרחיב
בבקשה אין בעיה
גם מה שאתה רוצה, אתה רוצה לולב אין בעיה
אתה רוצה לימוד תורה אין בעיה
כולה, כן
מה המשהו הדרוקטי שזה
שלא יוכל לתת את כל הציבורים
מה היה חשוב לנו
מה רואים מכאן
מה רואים מכאן זה שמה שעם ישראל עושה
זה שהוא הראשון, הוא לא הבלעדי
כתוב בני
בחורי ישראל, מה זה בני בחורי
בחור יש לו אחים קטנים
אז מה הבדל בין
הבחור לאחים הקטנים, הוא הראשון
הוא אוכל את הכל
אבל הוא חברי ביטוי אספורט של 390
אפשר גם להגיד את זה
אפשר להגיד פשוט, אני מתכוון לא
אלו דברי אספורטים אלא דברי זכריה הנביא
שזכריה הנביא אמר
ונלוו גויים רבים
אל השם ביום ההוא
מה זה גויים רבים
אומות שלמות
ונלוו גויים רבים אל השם ביום ההוא
והיו לי לעם
כתוב לא? והיו לי לעם
ביתיים על מי נאמר
שהוא עם לשם? רק על עם ישראל
לעתיד לבוא
הוא אומר הכתוב, היו עוד
עוד עמים לשם
בסדר? השמה המשך
והיו לי לעם
ושכנתי בתוכך
וידעת כי השם צבעו שלחני אלייך
אז כל הבשר
לא סליחה
ונחל השם את יהודה חלקו
על אדמת הקודש
ובחר עוד בירושלים
אז כל בשר מפני השם
כי נהור ממון קודשו
מה אומר כאן הכתוב
כשהאומות יגיעו למצב
הרבה אומות יגיעו למצב שהם עם השם
אז הקב' יבחר
עוד בירושלים לתפקידים יותר עליונים
בסדר?
ונחל השם את יהודה חלקו
כן, אז זאת אומרת
שזה יש עניין גדול
בתרייג מצוות
התרייג מצוות זה של עם ישראל
מי שגוי רוצה
אולי נותנים לו
אם אתה רוצה להיות בן
נוח, תעשי שמה שאתה רוצה
בבקשה
בקטע, ארנבות דבר גם על תורה וגם על מצוות
בקטע, ארנבות דבר רק על מצוות
השאלה אם יש איזה חילוק בלימוד תורה
בעלכה יהוד
כן
השאלה אם יש חילוק
בלימוד תורה בבן נוח
בן נוח יכול לעשות מצוות אבל
לימוד תורה לא יכול לעשות מצוות
אתה אומר ככה
שאולי זה בא להגיד שבן נוח יכול לעשות מצוות
אבל לימוד תורה
אולי הוא לא יכול
ככה אתה אומר
בוא נבדוק מה אומר הרמב״ם
בלחות שמיטה ויובל
איפה ללחות שמיטה ויובל
פה אין אבל אולי פה יש
אין רמב״ם
אני קורא את זה גם בדברי הרמב״ם
נבדוק
שמיטה ויובל פרק י'
הלכה י'
נתקדם
הרב צעודה היה אומר
שדברים חשובים
יש להם הרבה עיכובים
כתוב כך
ולמה לא זכה
אני קורא כאן בעלכי י'
ולמה לא זכה לוי
בנחלת ארץ ישראל ובביזתה
עם איחיו
מפני שאובדל לעבוד את ה' לשרתו
ולהורות לרחב הישרים
ומשפטיו הצדיקים לרבים
שנאמר יורו משפטיך ליעקב
ותורתך לישראל
לפיכך
אובדלו מדרכי העולם
לא עורכים מלחמה
כשאר ישראל
ולא נוחלים
ולא זוכים לעצמם וכוח גופם
אלא הם חיל ה'
שנאמר
ברך ה' חילו
והוא ברוך הוא זוכה להם
שנאמר אני חלקך
ונחלתך
השבט לוי זה שבט רוחני משהו מיוחד
הלכה י'
ולא שבט לוי בלבד
אלא
כל איש ואיש מכל בעיה העולם
מה זה כל בעיה העולם?
כמה אנשים יש היום
שהם כל בעיה העולם?
שבעה מיליארד וחצי בני אדם
שבעה מיליארד וחצי בני אדם
בסדר?
ולא שבט לוי היה כל איש ואיש מכל בעיה העולם
אשר נדבר רוחו אותו
והבינו מדעו להיבדל
לעמוד לפני ה'
לשרתו ולעובדו
לדעה את ה'
והלך ישר
כמו שעשהו האלוהים
ופרק מעול צוורו
או לחשבונות הרבים
אשר ביקשו בני האדם
ובני אדם חדשים
והיאה ה' חלקו ונחלתו
לעולם ולעולמי העולמים
ויזכה לו בעולם הזה דבר מספיק לו
כמו שזיקה לכהנים ולוויים
הרי דוד עליו השלום אומר
ה' מנת חלקי וחוסי
אתה תומך גורלי
יש פה גם דברים מעניינים
אלא שברור שהרמב״ם מעולם לא
התכוון לפתור בחורי ישיבה מצבא
הוא לא מדבר על בחורי ישיבה
ב' הוא מביא דוגמה
מדוד המלך
עכשיו כמה שאני זוכר
כמה מלחמות הוא עשה בחיים שלו
18 מלחמות
מה?
לא הבנתי כלום
בין לבין הוא היה בגימלים
בין לבין הוא היה בגימלים
זאת מילה עיניך
אני לא אמרת שזה גימלים
לא אבל מי אמר שזה גימלים
סתם לא נראה לי סביר
את אומרת גם המושג של גימלים
זה מושג מודרני
זה לא קשור לתקופת התנ״ך
לכן קשה לי לקבל
עם כל הרצון
עכשיו
אם כך
הרי זה נתקדש קודש קודשים
עכשיו מאיפה הרמב״ם
לקח את הביטוי הזה
הרי זה נתקדש
קודש קודשים
איפה מצאנו על מישהו שהוא נתקדש
קודש קודשים
באהרון הכהן
זה ביטוי בספר דברי הימים
ויבדל השם את האהרון להקדישו
קודש קודשים
כאן פה הרמב״ם גם כן אומר
הרי זה נתקדש קודש קודשים
זאת אומרת שהוא משווה את הגוי הזה
לקהן גדול
איפה מצאנו השווה
בין גוי לקהן גדול
אמר רבי מאיר
אפילו נוכרי
שעוסק בתורה
הרי הוא
ככהן גדול
אז אם כן הוא אמר אפילו על תורה
אז זה גמר במסכת סנדרין
שואל איך יכול להיות שהוא עוסק בתורה
שחייבת מיטה
אז אומרים לו מדובר בשבע מצוות שלו
מיישב את זה אפילו
אם צריך לומר גוי
מדובר בנוח
אז מה שלשי הרמב״ם גם תלמוד תורה
הוא יוכל
טוב
הגמר אומר את הפוך
הגמר אומר את הפוך
הגמר אומר את הפוך
הגמר אומר את הפוך
ככה טוב
הגמר אומרת רק שבע מצוות
אני הסברתי באופן מובלע
איך להבין את הגמר
אני רואה שאני צריך להגיד את זה
באופן מפורש
הגמר שואלת איך מצד אחד
גוי שעסק בתורה חייב מיטה
הוא מצד שני רבי מאיר אומר
נוכרי שעוסק בתורה הרי ככהן גדול
ואז הגמר עונה שבע מצוות ידעו
בסדר
ומה התכוונה הגמר?
הגמר התכוונה לומר
כדי לא להיכנס לחילוק בין גוי לבין בן נוח
היא אומרת שאפילו בגוי
זה שייך שיש שלמת תורה
בשבע מצוות ידעו
זה מה שהיא מתכוונת
כמינימום
היא לא נכנסת לחילוק
כיוון שהיא לא נכניסת לדיוגה
רבי מאיר אמר נוכרי שעוסק בתורה
נוכרי זה כולל גם בן נוח גם בן גוי
בסדר
אם לא כן לא מובנים
דברי הרמב״ם
טוב
אנחנו לומדים חומש
איפה אנחנו?
פרק ת'
פסוק ב'
למה אני מדלג על פסוקים?
אפשר להסביר רק קוד
מה עם העורב והיונה
כן הפרטים האלה
מה?
זה מה?
מה לא באו למשל?
כן אני לא נכנסתי לכל פרט
יש הרבה כמו במפרשים פה
הוסיפו הרבה מאוד דברים
מה זה היה בהימת תהורה למשל
יש נציב וולוג'ין מעניין על זה
לא לא
הוא מזמין שם מה הכוונה בתהורה
שלא הייתה מחוסרת איבר
כן
שלא הייתה מחוסרת איבר
זה פלפול שלם בהרחב דבר שם
אבל מה היית חייב להגיד?
משום מה פה
עוד רק בוא נראה
שהמשה חשדו בשתיש וגם העורב חשד את נוח
אה הנה
משה חשדו בשתיש וגם את העורב
העורב חשד גם את נוח
כן יש הרבה סדים
לא יודע לא הכל יש לי מה להגיד
טוב
פרק ת' פסוק ב'
ומורחם ויחידתכם יהיה על כל
חיית הארץ ועל כל אוף השמיים
בכל אשר תרמוס האדמה בכל דגי הים בידכם איתנו
אז מה פה הוא נתחדש?
שהאדם יש לו שליטה על בעלי חיים
מה היה לפני כן? לא, לא היה
ובמיוחד פסוגים אלו עוד יותר חריף
כל רמס אשר הוא חי לכם יהיה לאוכלה
כי ירק עשב נתתי לכם את כל
כלומר יש פה דבר שהתחדש
שהאדם יכול לאכול בשר
כן
זה אומר שעל התעבירות מסוימת צריך לעשות
את ההבדלה שבין אדם למרקקים שהוא יוכל...
אז זו בדיוק השאלה שמתורדת
שאנחנו קוראים את זה
זאת אומרת יש כאן לראשונה
נאמר שהאדם יכול לאכול בשר
אצל האדם הראשון כתוב
שיכול לאכול מכל הפירות, כל
הירק, כל העשבים, הכל
הוא יכול לאכול מכל הצומח
אבל בעלי חיים לא מצאנו שמותר לו לאכול אותם
ופתאום האדם הופך להיות אוכל בשר
השאלה היא האם זה טוב או האם זה רע
אבל אפשר להבין כמו שהרב קוק
למשל רומז בחלק מהכתבים שלו
שבעצם זה פריז של ההידרדרות של האדם
כלומר האדם בהתחלה היה
אדם נעלה אבל הוא הידרדר
ויש לו יסר של אלימות
והאלימות הזאת גורמת לו להרוג
ואם אנחנו נגיד לו תשמע עדינות
בבקשה לא להרוג בעלי חיים
אז היצר הזה יתפרט בסוף, הוא לא יבחין בין
האדם לבמה, הוא ירוג גם בעלי חיים גם בני אדם
ולכן, נראה שהתורה נקזה את זה
כלומר ניטבה את האלימות הטבעית של האדם
שהיא תהיה כלפי בעלי החיים ולא כלפי האדם
ולכן התירה לו לאכול בשר
ולכן, עדיף אפילו שבני האדם יהיו
לא צמחוניים כל הזמן שהם רשאים
וצריך לזכור שיש מגדולי
הנאצים, עם אך שמם וזרחם תפולעד
שהיו צמחוניים
אז לכן, זה כיוון אחד אפשרי
אנחנו נראה גם שיש כיוון אחר, מה את רוצה?
בבדיאת האדם כתוב שהאדם
שולט בלעד כאן לאורדו בדגת הים
כן, רדו זה בלי מורה וחטא,
הוא מורה אחם וחטא חם
מי מורה וחטאת, זה הנהגה, כמו שרואה עצון
זה נחמד כזה, זה המדריך הנחמד של הטיול
אז איפה היינו?
מזה על שני, אפשר להבין, זה כמו
הרמבן, הרמבן אומר משהו אחר לגמרי
הרמבן אומר, זה עניין של עסק
הרי בעלי החיים פה ניצלו על ידי האדם
אז צריך לשלם משהו
אז שלמו מס, מה זה המס?
שמותר לאדם לקחת מדי פעם כמה
בעלי חיים בשביל להזין את עצמו
לפני כן, בעלי החיים לא
היו חיים עם שום דבר לאדם
פתאום האדם, הם חייבים להיות החיים שלהם
אז צריך לתת קצת בימות לשחיטה
כדי שלזון את האדם, לשלם פשוט
זמין מעבר בטבע
אתה רוצה להיכנס לטבע, אתה חתום פה
מה חותמים? תראה אחר כך
מה?
נכון
נכון
נכון
זה בדיוק עניין
באמת, מאה הוא טהורה, זה לעניין קורבן
לא לעניין אכילת האדם
כלומר, גם נוח לא יכול היה להקריב נמר
גם הוא המנסה
אבל הוא לא יכול להקריב נמר
לעומת זה, לאכול נמר הוא יכול
בסדר? טוב
זה בטבע, השאלה האם מותר להפוך תנין בשבת
זה אסור מחמת גדר
טוב
אבל איפה האם?
אז מה עומק דברי הרמבן?
מה התכוון הרמבן כשהוא אומר
שאסור לקחת, לא, שבעלי חיים הם תשלום
על הצלה בטבע
אפשר לראות את זה סתם בגוון של
עסק, זה סעיפי חוזה
אבל אפשר להבין את זה יותר לעומק
שמאז נוח נתגלתה
התלות שיש בין האדם לבאמה
כלומר, לפני כן העולם הוא עולם מפורד
האדם עומד בפני עצמו,
בעלי חיים עומדים בפני עצמם
מכאן והלך כולם שותפים
הטבע עשתה משהו, הטבע גילתה משהו
גילתה את האחדות המהותית של כל העולם החי
ולכן הוא יכול לאכול גם דגים
הדגים לא היו בטבע
אבל התגלה משהו שיש איזה מין אחווה
איזה מין הדדיות
יש אוכל גם באחווה?
כן בדיוק, זה עניין של אחווה
כלומר, אני אוכל מפני האחווה
יש, לא יודע אם שמתי לב
בני אדם אוכלים פרות
הפרות אוכלים חסה
החסה אוכלת את האדמה
והאדמה אוכלת את האדם
שאוכל את הפרות
וכו' זאת אומרת יש מה שקורה מחזור החיים
מחזור החיים מראה שבעצם מדובר ביחידה אחת
זה כמו שיכולה להיות טענה
של כל האיברים נגד הלב
למה הלב לוקח לו את כל הדם?
ממש לופר, כן הוא לוקח כדי להזרים בחזרה
הוא מנקה אותו את הדם, מעביר אותו דרך הריאות
המוגלובין וכו' וכו'
זאת אומרת, זה יחידה
אחת, אף אחד לא בא בטענות
כל כוח הריאות ועל האוזן
שלו לוקח את כל כוח השמיעה
כי סך הכל מדובר ביחידה אחת
שהיא גוף האדם, אורגניזם אחד
אז גם כן, אנחנו אוכלים
והם אוכלים אותנו, משהו כזה
והכל מתרומם על ידי האדם
לכן אשרי בעלי חיים
שזוכים להיאחל על ידי האדם
או איליהם לאותם בעלי חיים
שנשארים בטבע רחוק מעולמו של האדם
מובן? כן?
מתי בני אדם יאכלו בני אדם?
כי אתה לא מעלה אותו, אם אתה אוכל אדם
אתה משאיר אותו במדרגה שלך
זה כן כתוב, זה משל, כתוב
ואכלת את כל העמים
מה?
זה קשה מאוד, זאת אומרת
לא, הכל מתעלה
שהדומם מתעלה על ידי הצומח
הצומח מתעלה על ידי החי
החי על ידי האדם
והעמים על ידי ישראל
עכשיו, איך אוכלים עמים?
יש כמה אופנים איך לעשות את זה
יש כמה אופנים, יש דיקות הניצוצות
יש גיור, יש גם במלחמה
ואכלת את כל העמים שעבר
נאמר במלחמה, לחסל אותם
אבל יש גם, כתוב
כישוד מלאכים תינאקי
ואומרים שישראל צריך לנוק מן האומות
את תמצית החיים שלהם כדי להעלות את זה
זה מה שאנחנו עושים בכל הגלויות
שבכל הגלויות אנחנו היינו
מעורבים במוקדי התרבות הגדולים
ולקטנו משם את התמצית הראויה לתיקון
הראויה לאילוי שבכל תרבות ותרבות
עכשיו, זה יצר אצל הגויים את התחושה
שהיהודים רוצים להשתלט על העולם
פרוטוקולים של זקני ציון וכדומה ודברים האלה
לא הבינו, תמיד, לפעמים כן הבינו
אבל הם לא הבינו שמדובר פה בהעלאת
מה שאפשר להעלות מהתרבות האנושית
כי אם אנחנו נעשה חשבון
מצרים העתיקה, שמעתם על זה פעם?
מה נשאר מזה?
סרקופאגים בלובר
סרקופאגים בלובר, כשאתה אומר
אבל יש בעיה, סרקופאגים זה לא חי
סרקוזי זה חי אבל סרקופאג זה לא חי
סרקופאג זה לא חי
מומיות זה לא חי, זה מת
אז מה הדבר החי שנשאר ממצרים הקדומה?
עם ישראל, כלומר אנחנו
המצרים האחרונים החיים בעולם
כלומר, אנחנו מטיבים עם מצרים הקדומה
בזה שאנחנו מותירים לה זכר במציאות
וכן כך, לגבי בבל
כל החודשים שלנו זה שמות של ילילים בבליים
תשרים, חשבון, כל זה ילילים בבליים
ואנחנו מעלים את זה
זאת אומרת שאנחנו מהווים כמין
זיכרון של ההיסטוריה האנושית
זה כמו שאם לוקחים אדם בגיל 5
ואותו אדם בגיל 20, אחרי
זה בגיל 50 ואחרי זה בגיל 100
ואומרים זה אותו אדם, איזה אדם?
אתה מצלם, לך לא נראה אותו דבר
אלא שיש זיכרון שהוא החוט
החורז בין כל הרגעים האלה
וזה מהווה כמין חוט כזה, חוט של זיכרון
אז יגידו לנו תודה שאנחנו מוכנים לאכול אותם
כן?
כן, נכון
אז הרב צעודה גם הלך בכיוון של הרמבן במאמר
מאמר, אחדות המציאות השלמה
באורלין טבעתי
כן, בבקשה מאוד
למה נוח חייב רק להקריב למטורף
אבל ככל העם, כוכב המטורף וכל, ולעם ישראל
גם... יפה, זאת אומרת, אתה
שואל ככה, מדוע אצל נוח
הבחנה בין טהור לטמז זה רק בהקרבה
אבל באכילה הוא יכול לאכול
מה שהוא רוצה, אבל במשראל
אתה לא יכול סתם לאכול שום דבר
תשובה, גם שני דברים
א', כי באנושות העתיקה
זו של נוח, באמת עדיין היכולת
לעשות קורבן ממה שאני אוכל
זה עדיין מדרגה רחוקה
שתיים, גם בעם ישראל יש הבחנה כזאת
מותר לנו לאכול הרבה יותר
בעלי חיים ממה שמותר לנו להקריב
יש רק
שישה סוגי בעלי חיים שמותר לנו להקריב מהם
מה שאין בעלי חיים שמותר לנו לאכול אותם
הם רבים
למשל מותר
לאכול סלב או תרנגולת
אי אפשר להקריב, לא סלב ולא תרנגולת
לפי הלכה, זה לא עוזר, רק תורים
או בני יונה אם רוצים להקריב מנאוף
טוב, מה?
איך מתקנים בהמות מיעוט?
אז זה נעשה בדרכים יותר נסתרות
כלומר, לא את הכל אנחנו מצליחים להעלות כעת
אנחנו מחכים להתעלות של העולם
ואריה כבקר יאכל תבן
ונאמר עם גדי ערבץ
יהיה איזה מין ציפייה להעילוי העולם
ואז יימצאו הדרכים איך להעלות את הכל
פסוק ג'
אך בשר בנפשו דמו לא תוכלו
כאן באיסור לא תעשה באכילת הבשר
כלומר, אם מלא שיעוטרה אכילת בשר
איך שתינתן המצווה השביעית?
כאן המצווה השביעית, עבר מן החי
בשר בדמו נפשו לא תוכלו
מה אתה רוצה?
אדם הוא הנפש
אז זאת אומרת שרוצה חסור לאכול בשר מלא בנאף
לא רק בשר חי
איך באיסור עבר מן החי ממש?
אך בשר בנפשו דמו
כלומר, כשנמצא בתוך הבשר נמצא נפשו
אבל כשהוא לא בנפשו, אז מותר
כלומר, דמו שהוא דם הנפש כבר לא נמצא בו
מותר לאכול
זאת אומרת, אחרי השחיטה יצא דם הנפש
נשאר דם העברים, דם העברים מותר לאכול
כן
זה הלכה, מבדילה
שדם הנפש נמצא בנפש
ודם העברים נמצא בנפש
ודם העברים נמצא בנפש
דווי ודו
זה הכן להיום, שלום