אנחנו נמצאים בפרק י'
עד כמה שאני זוכר
ופסוק
כ'
וי'
וי' אברהם בן מלך סדום
הרימותי ידי אל השם אל העליון
קונה לשמיים וארץ
אם ניחות ועצר אוכנעל
ואם ייקח מכל השרלח ולא תאמר
אני ישרתי את אברהם
בלעדי רק כאשר אכלו הנערים
וחלק האנשים אשר הלכו איתי
הנרש כל וממריהם ייקחו חלקם
כלומר
אברהם מסרב
לקחת תחת חסותו
את אנשי סדום
זה מה שהוא אומר
הרימותי ידי אל השם אל העליון
מה זה הרימותי? זה לשון שבועה
קונה שמיים וארץ
אם ניחות ועצר אוכנעל
מה זה ניחות ועצר אוכנעל?
לכאורה זה מדבר קטן
עד דבר קטן, אז צריך להגיד
אם ניחות ועד מכונית
אבל אם ניחות ועצר אוכנעל
חוט זה דבר קטן
ועצר אוכנעל זה דבר קטן
השאלה שהייתי במסבר מעניין
חוט זה כינוי לחבל
ששמים בה
מה שהערבים מכירים עכל
זה מה ששמים מעל
הקפיאה למעלה
ועצר אוכנעל זה מה ששמים למטה
אז מחוט ועצר אוכנעל
זה כולל הכל
מי קף רגל ועד ראש
ועד קף רגל
אז אם ניחות ועד שרוכ נעל
ואם ניקח מכל אשר לך
זאת אומרת זה לשון שבועה ולא תומר
מה זה ולא תומר? מי לא יומר?
מלך סדום
אני ישרתי את אברהם
אכפת לו שיגיד
אני שמעתי גם
הסבר אחר ולא תומר ידי
הרי הרימותי ידי
ולא תומר ידי
שהיד שלי לא תומר אני ישרתי את אברהם
הוא לא רוצה להרוויח
מן הכיבוש הזה
אני ישרתי
הוא רוצה להיחס
את כל העושר שלו
לשם
בלעדיי אבל זה על דרך המוסר
בפשטות הכוונה לא תומר אתה מלך סדום
לא תגיד
ולכן הוא רק מבקש
שייתנו את חלקם של הנרש
כל וממרה כי הם לא באו
על דעת האידיאלים של אברהם
ולכן להם מגיע חלקם
בשלל
עכשיו
יוצא לפי זה שהייתה כאן הזדמנות
שלא מומשה ההזדמנות
הייתה להקים מדינה
שבראשה יעמוד
אברהם
כשכבר בידו הייתה
שליטה מלאה על עבר הירדן המזרחי
ועל
אזור שומרון
ועל אזור יהודה
והוא היה צריך להיכנס לירושלים
ולהפוך אותה למדבירה של ממלכה שלמה
להמשיך את הכיבוש, להשלים
את הכיבוש של ארץ ישראל
אבל אברהם
כנראה לא רצה להשתמש
בכוח הפוליטי
כדי לקרב אנשים לשכינה
הוא לא רצה את אמונתו
להפיץ במסגרת מדינית
הדבר הזה
מה?
אברהם לא רצה שאמונתו
תופץ על ידי
כלי מדיני
והדבר הזה תואם את המתח
שאנחנו חשים תמיד
אצל אברהם
בין התוכנית של הקדוש ברוך הוא אליו
לבין התוכנית שהוא בעצמו הגע
התוכנית שהוא בעצמו הגע
הייתה התוכנית של
קדושת הפרט
ולכן
זה הפקיע את המימד הפוליטי
מן הפעילות שלו
לעומת זה יש התוכנית
של
הקדוש ברוך הוא
שרוצה לקדש
את הכלל דווקא
ולכן זה מצריך תוכנית פוליטית
במקרה הזה אנחנו רואים שאברהם נסוג
מן הרעיון הפוליטי
והוא מתכנס לרעיון הדתי
בואו נראה מה שזה אומר
מה שזה אומר
זה הפסוק הבא
בפרק תלוואר פסוק א'
אחר הדברים האלה
מה פירוש אחר?
יש בעברית שני ביטויים
אחר ואחרי
אחר סמוך
אחרי מופלג
זאת אומרת הרבה אחרים
אז זה מופלג
אחר אחר אבל אחר
אחד הכוונה מיד אחרי זה
תכף ומיד
אחר הדברים האלה
מה זה חשוב להבין את זה? זה אומר
שמה שאנחנו נקרא הוא תולדה של מה שקראנו
מה שאנחנו נראה
עכשיו זה תוצאה של מה שהיה
אני רק רוצה להזכיר
מה היה לפני כן
בסך הכל הסיפור היה
שאברהם עמד בגבורה
מלחמה קשה מאוד
של נגד ארבעה
מלאכים שניצחו חמישה
מלאכים והוא עם כוח
יחסית קטן מצליח להתגבר עליהם
ולהפוך את הכערה
על פיה ולשנות את כל התוצאות
של המלחמה
מלחמה כזאת תארו לעצמכם אדם
עומד לצאת למלחמה
הזאת
כשהוא מתחיל הוא לא יודע מה יהיה
זה נורא מפחיד
אתה עומד לפני מלחמה
גדולה אתה לא יודע מה יהיה
אבל כאן אברהם
כאמור ניצח
הוא אחרי הביטחון הגדול
שמקנה ניצחון
אחר הדברים
האלה היה דבר השם אל אברהם במחזא
למור אל תירא אברהם
זה דבר תמוה מאוד
זאת אומרת ש
אחרי שאברהם
מנצח
הוא במצב של ביטחון
הקב' הוא בא אליו ואומר רגע ואין לך מה לפחד
למה לא אמרת לי את זה בהתחלה
כמו שמשל מצאנו
במלחמת עוג
שכאשר עוג יוצא לקראת ישראל
הקב' הוא אומר למושה
אל תירא אותו
סימן שהיה פה מה לרע
אבל הקב' הוא אומר לו את זה עוד לפני המלחמה
אל תירא אותו
כאן בעצם המלחמה כבר אוכרעה
לטובת אברהם והקב' הוא אומר לו
אל תירא
לא מובן נכון
ואז הוא אומר לו
אל תירא אברהם
אנוכי מגן לך
שכרך הרבה מאוד
אז אם כך
אנחנו צריכים להבין ממה אברהם
היה מתיירא
מצאנו
בחז'ל שלושה הסבירים
לפחד של אברהם
שלושתם אגב מתיישבים היטב
בתוך הנאמר כאן
אנחנו נראה על מה מדובר
האחד כשאדם מנצח במלחמה
יש לו ירעה
אלה שהוא ניצח אותם
ישובו וילחמו בו
כלומר אל תירא
שמה ישובו להכות בך
כי הרי סך הכל הם רק
ברחו
הוא רדף אותם את חובה שם משמאל לדמאסק
ואז הם
השאירו את השבי ואת המלכוח
אבל הם עצמאי מחיילים חלק גדול
נמלטו חזרו לבבל
אולי שם הם מתארגנים בחדש
כדי לרבוש בחזרה
לכן הוא אומר לו הקב' הוא אל תירא
אפשר לומר
כאן הדבר הוא פשוט מדובר
במישור האסטרטגי הפשוט
יש מי שאומר לו
אברהם היה לו ירעה
מסוג אחר לגמרי הוא ירע לעצמו
למה?
הוא אמר קיבלתי פה
שכר גדול
כן? אז בזבזתי
אולי את העולם הבא שלי
לכן אומר לו הקב' הוא אל תירא
יש לך שכר חר במאוד,
הנה, אני משחק מדבר על זה
משמע שאברהם היה ירע לשכר
שמה הוא איבד
את חלקו לעולם הבא
הוא אומר לו הקב' זה
זה לא בחשבון בכלל, זה בונוס
אבל
אתה מקבל גם את העולם הבא
שכר חר במאוד
ויש
בחזר כיוון אחר
והוא שאברהם
היה ירע
מפני שהוא ניצח
לנצח
יש פה ירעה גדולה
מה הבעיה?
אפשר לומר מבחינה מסוימת
כשאברהם
נצח
הוא הופך להיות
הישראלי הכובש
הרע
ואז
כל האפשרות שלו
להשפיע על האנושות
כל זה נופל
כלומר
אברהם ירע
על תוכנית שלו
עבור התוכנית הלאומית של הקב'
זה לא מעכב, כי הרי קב'
הוא אמר לו מה אכפת לי, בינתיים
אתה תפנה את האומה שלך מבפנים
אחר כך נדבר על השפעה אוניברסלית
אבל עבור אברהם
שהחפץ הטבעי שלו
זה לדלג על הלימד הלאומי
כדי לפנות ישירות
אל בני האדם, הניצחון
במלחמה דווקא מהווה
חציצה
מהווה מחסום
לאפשרות ההשפעה
זה בעצם מנצח מישהו אחר
ולהגיד את עצמים
אף פעם לא אוהבים את המנצחים
המנצח לא צודק
כן, זו נחת יסוד של חלק
מן ההוגים, שהמנצח החזק
הוא לא צודק, לכן
אברהם ירע
חז'ל ביטאו את זה בצורה
אפילו יותר כואבת, הם אמרו
שלאברהם היה כואב
בגלל החיילים של האויב
שהוא הרג
כי הרי הוא אמר לעצמו
בטח בין החיילים שאני הרגתי, היו רשעים
בוודאי, אבל גם בטח היו צדיקים
אז יש לאברהם איזושהי
ירעה מפני הדבר הזה
כי הוא אומר
סך הכל זה לא בסדר
להרוג אנשים טובים
זאת ירעה מוסרית
השאלה היא
מה היסוד של הירעה המוסרית
הזאת? הרליך אורה
במלחמה
לא עושים חשבון פרטי, כן אתה נלחם
בגד האויב, אתה לא מצחיק לחשוב
ההוא שאני יורא עליו
הוא רשע, אבל השני דווקא יש לו
זכויות, עליו אני לא יורד
זה לא עושה חשבונות כאלה, הרי זה אויב
אז זה לא בגלל שהוא רשע
שאתה נלחם בו, אלא זה בגלל שהוא אויב
שאתה נלחם בו, אז לכאורה
אברהם לא היה צריך לשאול
את עצמו שאלות כאלה
ובכל זאת
הוא שאל את עצמו שאלות כאלה
הוא לא שאל, הוא עשה אחרי זה
ירע על זה
לערער זה לא לחשוב
כן, אבל זה לאחר מעשה
כן, אבל הוא חושב על זה
והשאלה היא, למה המחשבה הזאת
צודקת, האם בכלל היא צודקת
זו קצת שאלה מוזרה
הדבר נעוץ במהותה של המלחמה
למה במלחמה לא עושים חשבון של היחיד שממול
כי זה מלחמה
בין כלל לכלל
בין שני כללים
אז בין כלל לכלל
כלומר
זה לא בגלל שפלוני יערה
שיוצאים למלחמה, אלא בגלל שישות
קולקטיבית אחת תקפה
ישות קולקטיבית אחרת
וזאת התגוננה, ולכן פה היחיד הוא לא משחק
תפקיד, במלחמה אין קרט
אבל זה נכון
בין כלל לכלל
אבל
לעום הזה, אם אני למשל מהלך ברחוב
יש חבורה של פושטקים שמתנפלים עליי
ויש שם גם כמה
אנשים שנקלעו
שם במקרה ובכלל הם לא מעורבים בעניין
אולי הם קצת נהנים לראות ככה
מכות, אבל זה לא
הקטע שלהם, הם לא באים
לפגוע בי
אז שם בוודאי שאני מחויב
להשתדל כמה שיכול
כמה שאני יכול
שלא לפגוע באנשים בלתי מעורבים
כמו שאומרים
תפגע באלה שרוצים לפגוע בך
אבל לא בכל אחד
אז אם כן, מהי ההבחנה פה
בין המלחמה
של כלל וכלל לבין מלחמה
בפושטקים שמתנפלים עליי ברחוב
השאלה אם אני ישות קולקטיבית
או אם אני אדם פרטי
הקב' ראה את אברהם בתור קולקטיב
לכן אומר לו אל תירא
אתה מדינה בעצם
מדינה, אמנם בדמות אדם אחד אבל אתה מדינה
אברהם ראה את עצמו
כפרט
אז כפרט יש לו בעיה
האם מותר לו להרוג את זה ולהרוג את זה
צריך לעשות חשבון
ואז יש פה שאלה
מדוע הקב' ראה לו
לאברהם לא להירע
כי הרי אברהם כיוון שהוא רואה את עצמו
כפרט, אמרנו הניצחון
של הישראלי המרושע
זה עושה אותו
רע
אבל הקב' ראה לו מה אתה דואג
יש לי תוכניות בשבילך
כן? כלומר
אני שוב חוזר על הפסוק
אחר הדברים האלה היה
דבר ה' אל אברהם במחזה למור
על תירא אברהם הנוכחים מגן לך
זה חרחה הרבה מאוד
מה עונה אברהם לקב' ברוך הוא
והיא אומר אברהם
אדוני אלוהים מה תיתן לי
וענוכי
הולך הרירי
כלומר
גם התוכנית שלך הלכה לאיבוד
כלומר התוכנית שלי
באמת נפגעה מאוד אבל התוכנית שלך
אין מה לדבר
התוכנית שלך פגועה לחלוטין
אני ילדים אתה הרי רוצה
שאני אקים אומה עם מי
ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר
מי ממשיך אותי
התלמיד שלי
לא הילדים זה לא אומה
זאת אסכולה
מי דיבר כאן בפסוק ב'
אברהם נכון?
פסוק ג' והיא אומר אברהם
מה?
אבל מי דיבר עד עכשיו?
משמיטים דברי הקב' ברוך הוא
זה מתוך הנחה
שהקב' הוא דיבר
תודה
כן? מה? אבל
ייתכן מאוד שקרה פה משהו אחר לגמרי
שהקב' הוא שתק
כלומר אברהם ציפה לתשובה
וזהו לא בא
לא בא
מדוע הקב' הוא לא עונה?
בגלל
שאברהם לא מדבר בצורה ברורה
הוא אומר אנוכי הולך הרירי
ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר
נו ואז מה?
לא רצה להשמח אותן
אז לכן הוא לא אומר מה שיש לו על הבטן
נכון?
בסדר נימוס אבל הקב' הוא מחנך
בסדר
לכן הוא עונה
והיום אמר אברהם
אז אברהם מוכרח לומר מה שמסתר לו
במעמקי התת מודע או בסף המודע
הן לי לא נתת עזרה
והנה בן ביתי
יורש אותי
אז אתה אומר עכשיו במפורש
כיוון שאתה מדבר במפורש
אתה שם את הקלפים על השולחן ואפשר לדבר
והנה דבר ה' אליו למור
לא יירשך זה
כן, הקב' הוא עונה
יש גם תשובה
כי אם אשר יצא ממך
הוא
יירשך
אז קודם כל פה המתח עולה
הציור בין השיטה של אברהם
לשיטה של הקב'
אפשר לומר
מתח בין שתי התוכניות
ויוצא אותו החוצה
החוצה מאיפה?
מהאוהל? מי אמר שהוא היה באה אוהל בכלל?
מה?
רשי?
לפי פשוטו
הוציאו מהאוהל
לחוץ
לראות הכוכבים
אז למה רשי לא מסתפק בפירוש הזה?
כלומר רשי אומר
ואני לא באתי אלא לפרש פשוטו של מקרא
אז אם כך
אם רשי מצא שלפי פשוטו
הוציאו מהאוהל, רשי היה צריך לשתוק
מכאן והלך. למה הוא ממשיך ואומר
הוא לפי מדרשו
בכלל גדול יש לנו בהבנת רשי
רשי אומר בכמה מקומות
גם בספר
בפרשת בראשית
הוא אומר, עיקרון כללי, הוא אומר
ומדרשות הרבה יש
ואני לא באתי
אלא לפרש פשוטו של מקרא
מה זה? ומדרשות הרבה יש
הרי רשי כל הזמן
מביא מדרשים
זה הפשט של רשי? מה?
המדרש הזה שהוא מביא
זה הפשט של רשי?
ההבנה היא שהוא יביא מדרשים
כדי להסביר את הפשט
כלומר
כשהפשט מזקיק מדרש
הוא יביא את המדרש
לכן ומדרשות הרבה יש
אבל אני לא באתי כשאני מביא מדרש
אלא לבאר פשוטו של מקרא
אז משמש יש משהו
בפשט שמחייב להביא את המדרש
מה הדבר בפשט שמחייב להביא את המדרש?
שערי, והיא יוצאה אותו החוצה
ואתה אומר מחוצה הוהל ולא כתוב שזה היה בהוהל
בסדר?
ולכן מוכרחים פה לומר
שהכתוב רוצה שתדרוש משהו
עכשיו נשאל את השאלה מה זה החוצה?
כשאני חושב על המילה החוצה
החוצה ממה?
מחוצה ממה שהוא היה נגמר
מכל פנים
כן, החוצה מהפנים
אז כלומר הוא צריך לצאת
החוצה מעצמו אפשר לומר
אפשר אולי לומר שהחוצה
מהעולם
היא נגמרה
הוא מחוץ לכל מסגרת
המסגרת המקסימלית של האדם זה העולם
החוצה מן העולם
וכך אני יודע
רשי פה אומר דבר מאוד מעניין
שהוא הגביע אותו
מעל כיפת הרכייה
לא יודע אם זה רשי או המדרש
הנה כן, דבר אחר
הוציאו מחללו של העולם
והגביעו למעלה מן הכוכבים
וזהו לשון הבטא
ממעלה למטה
הבט נע שמיים
זאת אומרת תסתכל בכיוון של
שמיים, איפה השמיים? למטה
כלומר הוא לקח את כל הקוסמוס כולו
ואומר לאברהם תסתכל
זה אפשרי?
נגיד
מה?
בודאי שזה אפשרי, זה במחזה, זה בחלום כל זה
אם זה כיפשו אותו?
וודאי שלא, אבל זה בחלום
אם זה בחלום
בחלום אפשר לעשות מה שרוצים
את כל הקוסמוס בקופסא
את פריס בבקבוק ועוד כמה דברים כאלה
כן?
אז אם כן, והיא יוצא אותו
החוצה
והיא אומר לבנה שמיים
עשה שהוא מוציא אותו מחוץ לרכייה
אני מבין, אבל בשביל מה?
בשביל מה להראות לו איך זה נראה
מה?
זאת אומרת שהוא צריך לצאת
מן התפיסה המצמצמת שיש לו
הוא צריך לצאת מן הכוכבים
לראות את הכוכבים
הוא צריך להיות מלמעלה, למעלה מהכל
הרי הקושי היא פה שאברהם הוא ערירי
הערירות
זה בין היתר בגלל
גזירת הכוכבים, הוא אומר יש סדר של העולם
הוא אומר, הקב' הוא אומר, אתה למעלה מזה
כן, מה אתה אומר?
הכוכבים זה הסדר הטבעי
נכון
והוא אומר לבנה שמיים, הוא עושה הכוכבים
אם תוכל לספור אותם ויומר
לא קוייז הרעיך
פה יש כמה דברים ממש לא ברורים
מה זה?
הוא ספור הכוכבים
אם תוכל לספור אותם
אפשר לספור או אי אפשר לספור?
לא
מה אתם אומרים?
אם תוכל לספור אותם
מה אתה אומר, הוא יכול לספור? לא
אבל אדם כמו אברהם לא יכול
לספור, אז אני רוצה להגיד משהו,
אז מה זה אומר להגיד לאברהם
לעשות משהו שהוא לא יכול לעשות?
ספור אם תוכל לספור, אבל זה
רטורי, ברור שאתה לא יכול לספור
אז מה רוצים להגיד לו?
כי הרי כשאומרים למישהו
שזרעו יהיה כמו הכוכבים
קוייז הרעיך
השאלה היא, לאיזה עניין כמו הכוכבים?
גז, הליום, כמו הכוכבים?
למשל?
או רבים כמו הכוכבים?
או מאירים ככוכבים?
או בלתי נגישים כמו הכוכבים?
כשאתה אומר שזרעי יהיה
כמו הכוכבים, למה הכוונה?
אולי כוונתך למספר? לא
ספור אם תוכל לספור,
אבל אתה הרי לא יכול לספור
רק כשהראיתי לך את הכוכבים זה כדי להגיד
לך שזרעך יהיה כמו הכוכבים לא לעניין המספר
לא לעניין המספר
אלא לעניין המעלה
כמו שהכוכבים הם בעלי מעלה לעומת אפר ארץ
הרי נאמר גם והיה זרעך כאפר ארץ
אז זרעך יהיה ככוכבים שהם יהיו
מאירים את שמי האנושות וכדומה
אבל לא שהם יהיו רבים ככוכבים
שאם לא כן, אז היה אומר לו
ספור, ומה שאתה יכול לספור, כך קוייז הרעיך
אבל דווקא הוא אומר, אם
תוכל, אבל אתה לא יכול לספור
סימן שלא לעניין המספר, זרעך ככוכבים
אבל זה לא רק לעניין המספר
לא
אני אמרת שזה בא לבטל
כן, קוייז הרעיך גם לפי המעלה
וגם במספר שיש המון
ברגע, אם ככה, זה מספיק שיגיד לו
בית השמיים, הוא ראה
הכוכבים והוא אומר, קוייז הרעיך
אבל אם הוא אומר לו לספור,
והוא אומר, אתה לא יכול לספור
זה בא לבטל את הספירה
אם זה בא לבטל את הספירה
זה סימן שזה לא לעניין המספר
שזרעך יהיה כמו הכוכבים
כן?
אתה רואה, כמו שאתה רואה, שאתה לא יכול לספור
אז בעצם גם הזרעה של המות
היא אפשרית, אבל זה יקרה
קוייז הרעיך
אפשר גם את זה להגיד
כן
אפשר להגיד שאתה לא יכול לספור
זאת אומרת, זה סוג של אנשים
שלא ניתנים לספירה
למה הם לא ניתנים לספירה?
אני אומר, שזה שלא סופרים אנשים
כמו שאתה מוחצי את השקל, סופרים אנשים
כמו שאומרים, הם לא סופרים אותך
זה עניין של חסר
עניין של לא לעשות...
כן, שלא לספור
זאת אומרת שאי אפשר לכלול
את המעלה של עם ישראל במספר
אז אם אפשר לכלול את המעלה של ישראל במספר
אם כן זה לא חשוב, מה מספרם?
אם כן, אפשר להגיד שזה גם כן מספר אינסופי
כיוון שהמשראל הוא נצחי
אז אפילו אם נולד רק ילד אחד כל פעם
אבל באינסוף דורות זה גם גדול
כן, אי אפשר לספור
עכשיו, פסוק ו' מעורר שאלות רבות מאוד
אתה אומר שנמשיך... מה לפני ש...
יש שאלה ידועה על הברית הברית לנה בית ערים
שהברם הלך לארץ קנאה
הייתה שם בית ערים ועוד הוא חזר לחרן
אז איך זה מסתדר עם ההסבירה
שאמרנו אחר הדברים האלה?
אז יכול להיות ששה אחרי
דובר כבר לא עוד הרבה לפני
שהוא בעצם עשה בת חרן וחזר
כלומר, אתה אומר שפה
מדובר על ברית לנה בית ערים
מיד אחרי
אני לא קראתי אותה, לא יודע
לא יודע על מה אתה מדבר
אולי כן, אולי לא
אתה רוצה לחזור מה זה מחזה?
מחזה זה נבואה
זה לא חלום
זה חלום נבואים
בסדר, נבואה מופיעה בחלומות
אלא יש סוגים שונים של חלומות נבואים
כן
בטעותי הפער הארץ, הוא אומר
שתותנים להרשת הפער הארץ
שאין חלישי מיוחדים שפער הארץ גם צריכה ימנעי
לדבר כמו חופר הוא אומר לספור
מה יעשה בעניין המספר?
למה בהפער כתוב יימנעי
ופה ייספר?
כנראה
שיש הבדל, הכוכבים
מונים אותם אחד אחד
זה קל לספור
הפער, אתה לא סופר אחד אחד
אתה שם בקופות
ונותן מספר כללי
להפער
כן
לגבי העניין המעלה, אתה יכול להשתמש
בהרבה מימונים שהוא לא יכול, למדלת
או במספרת כוכבים, שאחר כך יש דברים
שהוא לא יכול לעשות וזה מבטא את המעלה
לכוכבים יש מעלה יותר מכל דבר
זה זוהר, זה יפה
זה זך תהור
זה לא על זה שהוא לא יכול לספור, לא
על זה שהוא לא יכול לעשות כוכב כזה
לא, זהו בדיוק העניין, הוא רוצה
להראות שישראל יהיה במעלה של הכוכבים
לא מצד המספר
אבל הדבר הזה יכול להביא
לטעות, לחשוב שזה לעניין
המספר, לכן הוא אומר
לו ספור אם תוכל לספור
כדי לומר לו שזה לא לעניין המספר
תודה
הבנת אותי?
אהו, שואלים אותך שאלה
אני מוס מחייב שתענה
זה ערך, כי איך להגיד לו אתה יכול לתחוס
כל כך עכשיו, והתשובה היא לתור איתו
אבל אין לה ואמינה, כלומר האדם לא היה
חושב שבכלל הדימוי לכוכבים הוא לעניין האכילה
כי הרי אף אחד לא חושב שאפשר לאכול כוכבים
אבל לעומת זה כשאדם אומרים לו זה ערך
היקע כוכבים, אז הוא חושב באופן מספרי אולי
אז זה כדי שהוא מתקן אותו,
הוא אומר לא, לא באופן מספרי
זה הכל, עכשיו יותר ברור
יופי, כן
את הלכה הקודמת שזרחה
כפר הארץ מהמר נועמי, הוא
אמר לו שזרחה כפר הארץ,
זה מוצר שם בדוקטור?
אתה מביא את הפסוק ו, נכון?
לא, זה פסוק ידאלת
בפסוק מה?
פסוק ת'זין
באיזה פרק? ידאלת פסוק ת'זין,
ואמר לו והיה זרחה כפר הארץ
זה דוגמא ללמוד
הוא אמר ושמתי זרחה כפר הארץ
כן, ויהוד גמל אומר לו ושמתי זרחה כפר הארץ
אז כאילו הוא צריך... אז
למה הוא צריך פתאום...
כן, זה באמת שאלה
יכול להיות שבהתחלה הוא
חשב שעל דרך הטבע יבלד לו ילד
ועכשיו הוא אומר אבל על
דרך הטבע זה בלתי אפשרי
לא, הוא מסתכל בכוכבים
אז כדי שהוא אומר לו הכוכבים לא
משחקים פה עניין, לא סופרים אותם
פסוק ב'
פסוק ו' מעורר הרבה שאלות
אז צריך ללמוד אותו בתשומת לב
והאמין בשם ויחשבה הלא צדקה
מי האמין בשם? פשוט אברהם
ויחש... מתי הוא האמין בשם?
כאן
אז זאת אומרת שכאן הוא האמין
להבטחה של הקב' על הכוכבים
לא, כאן הוא האמין בשם, לא האמין להשם
הוא האמין בשם, אז מה זה אומר?
ולמה רק כאן, לפני כן הוא לא האמין בשם?
מה, הקב' הוא מדבר איתו
מי האדם שהקב' מדבר איתו
הוא לא ספק במציאות השם
אז הוא רואה שהאמין בשם
זה עבר מוקדם או שזה...
יפה, והאמין בשם זה עבר מוקדם
לפי מה שלמדנו שכל פעם
שיש ו' החיבור לפני צורת עבר
זה עבר מוקדם, כשהנושא
קודם לנסו בעברית מקראית
נכון?
זאת אומרת והאמין בשם שנים רבות לפני זה
יוצא לפי זה שכל מה שכתוב
כאן עכשיו זה בירור שנעשה מקודם
וזה עונה על השאלה שהתכוונת
לשאול בעברית מבין הבית הארים
אבל, אף על פי כן, למרות
שהאמין בשם זה דבר קדום
אצל אברהם הרבה לפני שהוא
יצא מחרן, אבל זה שובץ כאן
כי זה בא על רקע הפקפוק
של אברהם בתוכנית האלוהית
לעקבות הניצחון, לכן זה
מוצג כאילו שזה בא מיד אחר כך
בסדר?
עכשיו אני רוצה פה להבין משהו על האמין בשם
איך שזה משובץ כאן? הכוונה שהוא מאמין להבטחה
ותראו מה שרשי אומר והאמין
בשם לא שאל לאות על זאת
ויחשבה הלא צדקה, אני קורא כאן ברשי
הקדוש ברוך הוא חשבה
לאברהם לזכות ולצדקה על האמונה
שהאמין בו, כלומר ישר כוח לאברהם שהוא מאמין
להבטחה של הקדוש ברוך
הוא, אתם מבינים את הקושי שיש
באמירה הזאת?
לא יודע אם הקדוש ברוך הוא היה מדבר איתי
ישירות, אז מגיע לי שכר על
זה שאני מאמין למה שהוא אומר
אחרי ריבונו של עולם, אם לא,
לא נאמין, אם לדבריו לא נאמין
אז למי כן נאמין? האם כבוד הרב
מתכוון לב המשכילים יזירו כזור הרקיעה
ומצדיקי הרבים ככוכבים בעולם ועד?
כן, התשובה היא כן
עכשיו אני רוצה פה לפני כן
להתבונן במילה צדקה בעברית תנכית
בעברית מקראית, המילה צדקה
בעברית מקראית יש לה שתי משמעויות
הפוכות זו מזו, המשמעות האחת
היא זכות, וצדקה תהיה לנו כי נשמור
לעשות כל דברי התורה הזאת,
ואולך תהיה צדקה לפני אשב אלוהיך
אם אתה משיב את המשכון לפני
הלילה, כן, אז זאת אומרת צדקה זה זכות
יש לי צדקות בעברית מקראית פירושו
יש לי זכויות, כי עשיתי הרבה דברים טובים
משמעות הפוכה למילה צדקה,
חסד לא מגיע לי, קיבלתי צדקה
ממש הפוך, עכשיו את הפסוק
הזה אפשר להבין בשני כיוונים
מה? הצדקה של החסד היא צדקה מקראית?
כן, נשאל ציון במשפט טיפה דה
ושווה בצדקה, אבל הרמבן היה
קשה לומד מה שרשי אומר כאן
הוא אומר והאמין בשם והיחשבה עלו
צדקה, איך שרשי מבין שהקב' אורחו נותן
זכות לאברהם על זה שהוא מאמין
בו, הרי איך לא יאמין לאלוהי אומן
אומר הרמבן, והרמבן שם
מדבר בצורה תקיפה מאוד נגד רשי
אני לא זוכר בדיוק את הביטויים,
אבל הביטויים של הרמבן הם ביטויים
עוצמתיים נגד רשי, והשאלה
היא למה זה כזה מפריע לרמבן
שרשי יגיד משהו שהוא לא מסכים, הרמבן
יכול להגיד אני לא מסכים עם פירוש רשי
זה פעם ראשונה, רשי אומר כך, אני
נראה הפוך, אבל שם יש התנגדות מהותית
רואים שהרמבן מסתיר משהו, עכשיו
איך הרמבן מבין והיחשבה עלו צדקה
והיחשבה אברהם את ההבטחה הזאת כחסד שעשו איתו
והיחשבה עלו לקב' אורחו צדקה
שהוא עושה עם אברהם, בדיוק הפוך
והמילה צדקה בעברית סובלת את שני הפירושים
עכשיו, אז קודם כל ננסה להבין מה...
הרמבן אומר ככה
הרי רשי הסביר ויחשבה הקב'
אורחו, לא לאברהם, צדקה זכות
הרמבן אומר ויחשבה אברהם,
לא לקב' אורחו, צדקה חסד
בדיוק הפוך, בסדר, מה אתה רוצה?
את אומרת ויחשבה עלו
צדקה היא לא בערמות אברהם
היא לא בערמות אברהם, לא
אז למה צריך למקן את זה במקום אחר?
לא, בעקבות זה שהאמין בשם והיחשבה עלו צדקה
אין פה שום בעיה, לא לחפש
בעיות איפה שאין בעיות
עכשיו, אם כאן והאמין בשם
והיחשבה עלו צדקה הרמבן לא מסכים
אז קודם כל נתבונן ברשי,
אחרי זה נתבונן ברמבן
בדרך כלל גדול, כשרשי
אומר משהו הוא לא סתם אומר
רשי בדרך כלל גם, יש לו... בדרך כלל הוא צודק
הוא לא סתם אמר מה שהוא אומר,
למרות שגם הרמבן צודק בביקורת שלו
אבל צריך להבין למה כל אחד אמר מה שאמר
קודם כל, מה מפריע לרמבן בפירוש של רשי באמת?
אם נבין את הפירוש של
רשי עד הסוף, מה אומר רשי?
על מה מגיע שכר לאברהם?
על זה שהוא אמין
אמונה, זה המעשה הטוב של האדם?
המעשים הם הקובעים את גורלו של האדם
לא האמונות שלו
עכשיו הרמבן, את מה הוא תוקף כאן?
בעצם את הנצרות
כי הנצרות היא סבורה שהאמונה
היא זו שעושה את האדם לזכאי
ולא המעשים
ואז הרמבן חש פה את הסכנה שיש בדברי רשי
רק הוא לא יכול היה לכתוב את זה במפורש
אבל יש פה בעיה, איך אתה אומר
שהאמונה היא המזכה את האדם?
עכשיו למה רשי בכל זאת כתב את זה?
כי אצל אברהם, האמונה היא באמת זכות
בגלל שהאמונה בשם סותרת את האמונה באלוהים
וכאן היה צורך, אם כן במאמץ מיוחד של אברהם
לעבור שינוי באישיות שלו
לעבור מאמונה באלוהים לאמונה בשם
ולכן הכתוב אומר, ואמין בשם, לא באלוהים
והיחשב היה לו צדקה
מובן?
כי על ידי שהוא מאמין בשם, הוא
מאמין באפשרות של שינוי סדרי הטבע
עכשיו צריך להבין, עבור מאמיני אלוהים
האמונה בשם היא כמעט כפירה
איך אתה מתייחס?
אם אתה מאמין באלוהים, אתה
רואה את הטבע בתור הסדר המוחלט
זה הרצון של מי שברא את העולם
לומר שהטבע ישתנה
זה בעצם גידוף
כן, באיזשהו מקום
אנחנו לא רגילים למחשבה הזאת
אנחנו כל כך התרגלנו, שהקב'
עושה ניסים, עושה מה בראש שלו וכו'
שאנחנו לא מבינים
עד כמה העמדה הזאת
יסותרת את האמונה
היותר העמוקה של האדם, שהיא האמונה באלוהים
עכשיו צריך להבין משהו
למה זה חשוב שהאמונה
באלוהים תקדם לאמונה בשם?
כי אם תהיה אמונה בשם בלבד
האדם יזלזל בטבע
ואז הוא ייחס את הטבע למי?
לסתן, יפה, לאלוהים אחרים
כלומר, אמונת הייחוד האמיתית
היא אמונה באלוהים שמעמיקה
עד כדי לשמוע את דבר השם
לכן יש פה זכות לאברהם
שהוא פתח את האוזניים כדי לשמוע את השם
בתוך עולם שאמין רק באלוהים
כן, מה אתה רוצה?
האמונה רק באשם חר מלווין
לשלילה של הכרעה החופשית
כמו בייסטארטון שם
שאם הכל מאשם, זאת אומרת, גם
האנש החודשים שלי אין מה לעשות
יכול להיות
טוב, אז אם כן, והאמין בשם
ויחשביה לו צדקה
עכשיו על רשאי עכשיו מתורץ לנול החלוטין
והזהירות של הרמבן מהנצרות גם כן מובנת
עכשיו בואו ננסה להבין איך
הרמבן הבין את הפסוק הזה עכשיו
הרמבן אומר
שאברהם האמין בשם, כלומר הוא קיבל את ההבטחה
אבל הוא החשיב את זה כחסד
כלומר שיש לאברהם ביקורת נגד ההבטחה הזאת
כי אם זה חסד
אז זה לא צודק
זה לא צודק
אתה עושה חסד, חסד זה שרירותי
למה לי ולא למישהו אחר, מה זה הגזענות הזאת?
כלומר יש פה ביקורת מוסרית
עמוקה מאוד, מנומסת אבל עמוקה מאוד
של אברהם נגד ההבטחה
והאמין בשם
ויחשביה לו צדקה
כלומר אברהם עכשיו בא ומעלה את הטונים
עוד הרבה יותר גבוה ממה שהיה עד עכשיו
כלומר הקב' הוא מנסה לכפות על אברהם משהו
אברהם אומר, אני רוצה להסבר, למה צדקה?
מה?
אז צדקה זה גם חסד וגם הפוך
נכון, אז זה אמרנו כבר לפני
כן כשהתחלנו את המהלך
שבעברית מקראית למילה צדקה יש שתי משמעויות
הפוכות זו מזו
איפה שם המילה עכשיו גמלית, גמל זה וגמל זה?
לא, אז זה ברור, אני עכשיו מסביר לפי הרמבן
כלומר אתה לא יכול להגיד, אותו
מפרש לא יכול להגיד את שני הדברים
אבל אם איזה שני מפרשים זה בסדר
רשי אומר ככה ורמבן אומר הפוך
עכשיו השאלה אם היא צודק
אני אגיד לך אם היא צודק, הכתוב
כי הכתוב בכוונה השתמש במילה אמביוולנטית
כדי שתימצר המחלוקת
אבל זה שמילים הן בעלות שתי משמעויות
זה דבר שאנחנו אומרים אפילו בעברית של ימינו
המילה זכות, למשל בעברית
מה פירוש המילה זכות?
כמובן שהוא זכה
כן
אז אני אגיד לך משהו
בעברית רבנית, כשאומרים שמישהו יש זכויות
הכוונה שהוא עשה משהו בשביל לזכות, נכון?
בעברית מודרנית, כשאומרים יש זכויות
הכוונה שלא צריך לעשות כלום, זה מגיע לך
זכות האדם, זכות הציבור לדת
זכות הילד, זכויות האישה,
זכויות העובד, זכויות המעביד
מה זה הזכויות האלה?
זה, באתי לעולם, זהו, מגיע לי
כלומר, זה עמדה נפשית הפוכה לגמרי
אם זכויות זה הכוונה, זה דבר
שאני צריך להתאמץ בשבילו
אז שום דבר לא מובן מאליו,
אתה צריך לעשות מאמץ
מבחינה מוסרית זה דורש ממך לעשות משהו
אם אתה אומר, מגיע לי,
אתה באת לעולם כדי לקבל
אני עכשיו סק פתוח, תמלאו בבקשה
יותר מהר
מה זה?
זכות כזאת, זה מרגל של אלוקים
כלומר, נסיתי לעוד טוב
לא, לאו דווקא
אבל אלה שאומרים בה שם, זה לא כל כך
משתופית שמע לה, אבל
זה לא נכון
זה לא נכון בערב, זה לא פרס יצור
שאני יכול לספור את מה שמייצרתי
למה? למה אתה אומר את זה?
אני שומע בדבריך דבר שנשמע לי קצת זר
אני אסביר לך למה
אתה אומר שברגע שאני מאמין בשם
זה מעבר להיגיון
זה מה שאמרת
אז יש לו קושייה
יש לו קושייה
מה?
לא, אבל זה קושייה
אני אסביר למה
בגלל שהאמונה בשם, ביהדות
היא בנויה על נוסחה מוסרית
אז זה לא נוסחה טבעית,
אבל מוסרית זה חייב להיות
זאת אומרת, בניגוד למה שמקובל בכמה דתות
שהיחס אל האלוהות הוא לא רציונלי
הוא, הייתי אומר, מגי
אצל אברהם זה לא ככה
ואהבת לרעך כמוך, רעך זה גם הקב".
לכן הקב". הוא מחויב כביכול
להיענות לדרישות של המוסר
ולכן יש פה קושייה של אברהם, מובן?
כלומר, אין פה מגיע
כן, לא, אבל זה קצת נשמע ככה
זאת אומרת, אתה אומר, זה מעבר לסכל
לא, אז אצל אברהם זה לא מעבר לסכל
כלומר, בכלל, אין ביהדות
דברים שמעבר לסכל, מהמובן הזה
שאתה צריך להיכנס, כאילו מין מסתורין כזה
אין מסתורין
יש נוסחה מוסרית
אז לכן, לכל הסבר, לכל דבר בתורה
כולל כל מצווה שהיא, יש הסבר
זה שיש סיבה לפרה אדומה,
זה לא אומר שאני אסב?
אתה לא, אבל יש מי שכן
זאת אומרת, משה רבנו כן
ידע את ההסבר של פרה אדומה
כתוב בגמריו, שמשה כן יישיג
זאת אומרת, בסדר, אז אני
לא משה, אבל זה פרט טכני
אני עוד לא משה, כשאני אהיה משה אני אשיג
בסדר, הרי אפשר להיות משה, לא?
אבל לפעמים לאותו דבר יש משמעויות מנוגדות
ואז זה קשה על העניין הזה, אבל זה לא הגדול
מה זאת משמעויות מנוגדות? המילה צדקה למשל?
לא, אז זה שיש למילה צדקה משמעות מנוגדת
זה בי, מה?
לא הרבה דברים, לא הרבה דברים,
אתה יכול לראות את הדבר מפרדוקס כזה
שאתה יכול לראות את זה גם פה וגם בצד השני
זה שאפשר לראות את הדבר, לא לא, רגע רגע רגע
זה שיש פרדוקסים, זה לא בתורה, זה במציאות
המציאות היא מלאה פרדוקסים
ולכן זה הפרדוקס שבמציאות משתקף בתורה
ברור?
זה לא התורה שדורשת ממך הסתכלות פרדוקסלית
זה המציאות שטובת ממך
והאידאל שייך למציאות
האידאל שייך למציאות
האידאל שייך למציאות, כן
האמונה שייכת למתורה או לא יותר?
לא, אמונה זה לא שייך לתורה
אמונה זה שייך לאדם באשר הוא אדם
מה פירוש הדבר להאמין?
הכוונה שדבר מסוים מקובל
עליי, זה נקרא שאני מאמין בו
אבל זה לא שהדבר הוא...
אז אם אני מאמין בפרדוקס?
לא, לא מאמין בפרדוקס
אני לא מאמין בפרדוקס, אני רואה פרדוקסים
זאת מציאות
רגע רגע שנייה, אני רוצה,
חשוב שתבין את הנקודה הזאת
בנצרות, אחרי שיש שכל
נגמר השכל, מתחילה אמונה
והאמונה היא יותר משובחת כשהיא מנוגדת לשכל
זו התפיסה הנוצרית
בתפיסה של היהדות, השכל והאמונה הם אותו דבר
לא, זה מה?
לא, כי באת מתוך לקסיקון אחר
שמניח שהאמונה היא באה
להשלים את מה שהשכל לא יכול להשיג
או משהו כזה
לא בדיוק, אבל אני אמר
שלפעמים יש שני דברים שנגמרים
אותו דבר אפשר לראות אותו
מנקודה אחת, נקודה בדיוק הפוכה
שזה מתנגד לשכל
לא, זה לא מתנגד...
לא, לא מקבל את מה שאתה אומר
רק שנייה, רק שנייה, רק שנייה
אל תעיסוק כל כך מהר
אני מסביר לך
שאתה אומר ככה, אני רואה
את הדבר, על פי ההיגיון הפשוט
אני יכול לראות את זה כך,
אני יכול לראות את זה הפוך
ולכן אני אומר, בסוף לא אני מאמין בזה
נגיד את זה אחרת
בהתחלה אתה רואה כך,
אחר כך אתה רואה את זה הפוך
סימן שאתה צריך להעמיק
אז אפשר להעמיק
בסדר? לא בגלל שלפעמים
המסקנה איננה ברורה בשלב ראשון
זה לא יהיה כלול בשכל
לא, אני אסביר... לא, אין דבר
כזה, אני צריך לחשוב על זה
אנחנו פה כדי ללמוד
אה, למשל
יש לפעמים דברים שנראים
בלתי היגיוניים במבט ראשון
למשל, אם שני אנשים
אם אדם נוסע במהירות האור
הלוך חזור לירח
כן? כמו ארץ ירח, ירח ארץ
כמה שניות זה לוקח לו?
במהירות האור
אז תעשה חשבון
זה לוקח ארבע שניות
שתי שניות הלוך, שתי שניות חזור
זו המהירות של האור במרחק
בין כדור הארץ לירח
עכשיו, אם אדם
ישים שעון בתוך החללית הזאת
הוא יחזור, הוא יראה שעברו חמש שניות
זאת אומרת
שלכאורה זה דבר בלתי אפשרי
איך אפשר שבאותו זמן
עוברות ארבע שניות וחמש שניות
נכון? אלא מה?
זה שלא מספיק להימקתה
כלומר, הפיזיקאים שהגיעו למסקנות האלה
לא אמרו שיש פה דבר לא רציונלי
אלא אמרו שיש דבר שצריך להיעמיק בו
והגיעו למסקנות לגבי היחסים
בין המסה לבין המהירות
נכון?
אז מה שאני אמרתי, שצריך להיעמיק
מה?
מה טוב?
אל תפחד, אני לא אוכל אנשים
כמעט
לפחות לא כשאני סבר
טוב
בסדר, כן
אבל אני לא יכול לבוא ולהגיד
אני מבין שיש
שיש הסבר אם אני אעמיק יותר
כן, אבל תביע
על ההסבר, אז לכן פה אברהם הבינו
הוא תובע את ההסבר
כלומר, ואמין בשם ויחשבי עלו צדקה
זה קושיה של אברהם
לקושיה הזאת צריכה להיות תשובה
כן
אבל אתה אומר שהכל בסכל
זה סכל למשהו או סכל למה?
אז יש מדרגות של סכל, אבל
הסכל זה דבר שיש לו היגיון
אבל סכל למה שאין בו
זה לא המדבר שיש לסכל
אני לא בדיוק מבין מה ההבדל
בין סכל אלוהי לסכל אנושי
אני לא אמרתי שאין הבדל, אני
רק רוצה להבין על מה אתה מדבר
כי סכל אנושי
זה
נגיד עם הנתונים הרגילים
לפעמים חסרים לנתונים
אז צריך מבט יותר עליו
כן
סכל אלוהי זה לאו דווקא התורה
סכל אלוהי זה לאו דווקא התורה
גם בתורה יש סכל אלוהי
אבל אני אגיד את זה אחרת
יש לפעמים שאנשים רואים סדרה של מעורעות
למשל, אחד אחרי השני
ואומרים, קרה ככה, קרה ככה, קרה ככה
יש מי שמסתכל מגבו, הוא
אמר לא, אני רואה פה מגמה
עכשיו, זה עניין של ניתוח
אתה יכול להגיד, מה פתאום אתה רואה פה מגמה
אתה רואה פה עוד אירוע ועוד אירוע ועוד אירוע
מי אמר לך שיש פה בכלל מגמה?
השאלה היא אם אפשר בכלל להתווכח על דבר כזה
או שזה
או שאותו אדם שרואה
במבט כולל, הוא רואה מגמה
דרך מעורעות
הוא מסתכל על זה שלא רוצה לראות מגמה כאידיוט
והוא שרואה רק את המעורעות,
יראה את זה שמדבר על מגמה
כמיסטיקאי
אבל זה לא בגלל זה
לא בגלל שמסתכלים עליו
כמיסטיקאי, הוא באמת מיסטיקאי
הוא באמת רואה את הדברים מגבוה יותר, זה הכל
זה הממשל של השכל הירוקי?
כן, בדיוק, זה הממשל של השכל הירוקי
אבל זה שכל
לרב, שלום, בספר שמות נאמר
ושמי ה' לא נודעתי להם
האם הפסוקים כאן לא סותרים זאת?
לא, מה פתאום
מה הנוסחה הנוסחה לקיאות מצוות?
אבל ראה, למרות שאני נראה
חורה פה שזה סותר
אבל אם אתה
תזיע, אז זהו, בסדר, אני
חושב שנגיע לפרק יוד ח'
נעסוק בזרת השם
בלי נהדר בשאלה שלך, כן, בבקשה
מה הנוסחה הנוסחה לקיאות מצוות?
מה הנוסחה המוסרית לקיאות מצוות?
פשוט, אשר קידשנו במצוותיו
למה אתה לא אומר
קידשנו במצוות?
במצוותיו הכוונה מצוות שגם הוא מקיים
וציוונו מלשון צוות
אנחנו מצוותים אליו,
אנחנו עושים מה שהוא עושה
מה הוא מניח תפילין, אף אנחנו מניחים תפילין
ואז יוצא לפי זה שיש שותפות
בין הנברא לבורא
יחסי גומלין, זה מוסרי
כלומר, מפגש בין שני רצונות
פעיתי?
כן או לא, ריה?
אתה שאלת השאלה, השתדלתי לתת תשובה
אם אתה משהו לא הבנת את
התשובה, אז אני מורה גרוע
אז מה לא ברור פה, מה שאני אומר?
טוב, בסדר, ויתרתי
טוב
אבל רק רוצה להזכיר, יש בגמרה במסכת שבת
הסיפור המפורסם, אותו גר ששאל את הלל
אותו אדם שרצה להתגייר, אמר לו,
תגידי, כל התורה כולה על רגל אחת
אמר לו, הלל, מנדסן הילך
לחברה החלטה הוויד, והידך פירושה
הוא זיהיל גמור
אז לכאורה, מאיפה הלל לקח
מנדסן הילך לחברך לא תהוויד?
הוא לקח את זה
מביאבת לרעך כמוך
כן, ככה רשי כותב
אז נשאלת השאלה, ומה עם
בימצות של בן אדם למקום?
איפה בן אדם למקום, ביבאבת לרעך כמוך?
ביבאבת לרעך כמוך זה בן אדם לחברו
אומר רשי, פסוק במשלה
רעך ורע אביך אל תעזוב
הרי הרע של אבי זה לא הרע שלי
הוא שייך לדור אחר
אז רעך ורע אביך
מישהו הוא גם רעך וגם רע אביך
זה הקב' ברוך הוא
יוצא שכשהתורה אמרה ואהבת לרעך כמוך
היא התכוונה להמשך הפסוק אני אשם
שמערכת היחסים ביני לבין הקב' ברוך הוא
היא בנויה בדיוק על הנוסחה המוסרית של הרעות
או מערב בנתיבה רע? המערב בנתיבה רע, אהבת רע
בנתיבה רע אין דבר כזה
אבל יש לי מין מרגום מה התשארים המוסריות
לבין זה שאני והוא עושים את כל המצוות
מה זה מוסריות? זה יחס בין רצון לרצון
אני מבין שמוסריות זה אולי לא דבר
אבל אני מבין שמוסריות זה
לתת מקום לעולם הערכים של השני
המוסריות כן, זה להפגיש בין שני אני
ברור? ולכן מלא, ניתן מקום לשני
אבל למה זה קשור לזה
ששתי נושאים נמצאים תפילים?
אה, זאת אומרת שאני מניח
תפילין בגלל שגם הוא מניח תפילין
זאת אומרת זה מתוך רצון להשתוות אליו
כדי שנוכל להיפגש באותו מעשה
אבל למה זה קשור למוסר? זה קשור להשתוות?
כן, אבל זה מצוות שהוא מחויב
כמו המצוות זה מישון
רצון, תגיד במצוות יש ציווי
לא מצווים על השמש לשקוע,
השמש שוקעת מבני הטבע
לא מבני הציווי, אז אם יש
ציווי, זה סימן שיש פה רצון
כדאי שהוא מחויב לחוקה שהוא מחוקק
אוקיי, אם הוא מחויב ואני עכשיו מחויב
אז עכשיו כשאני עושה את זה אני מתקראת לזה?
כן, אני מרצה אותו
זה מישהו שאין צריך לרצות אותו
זה כמו שלמשל, עם חוק הגרביטציה אין מה לדבר
אבל עם הקב". יש מה לדבר
למשל, אם אדם יוצא מחלון של קומה 50 באזריאלי
לכיוון החוץ
אז חוק הגרביטציה פועל נגדו
ותוך כדי נפילה הוא אומר לגרביטציה
תראי, אני ממש מצטער שעשיתי את זה
אני מבקש להתחשב ואני
מבטיח לו לעשות את זה יותר
אז הגרביטציה אומרת, נכון,
אתה באמת לא תעשה את זה יותר
אבל עם הקב". אני יכול לדבר
כלומר, אני עברתי על מצוותיו, עברתי על דבריו
אבל אני אומר לו, קב".
רבינו של עולם, אני ממש מצטער
אני מבטיח לו לעשות את זה יותר, בסדר
אבל אל תעשי את זה, אל תרבה לך
בסדר, זה כל ההבדל
מה אתה אומר?
יש דברים שאי אפשר להשיג בסכל האנושי
למשל, את עצמי
לא, אני אסביר
האקזיסטנציאליסטים אמרו
אני לא נותן לדבר, אני אלך
האקזיסטנציאליסטים אומרים
שמה שאי אפשר להשיג זה המציאות
גם המציאות של עצמי
אני יכול לדבר על המציאות
אבל זה לא אומר שזה מחוץ לרציו
זה אומר שזה הבסיס שעליו הרציו פועל
אז גם המציאות השם היא בלתי נישגת
אבל היחס שלי אל השם כן מושג
ראיתי?
זאת אומרת, לדבר על העצמות
האלוהית אני לא יכול לדבר
כמו שאני אגב לא יכול לדבר על העצמות שלי
למרות שאני לא אלוהים
כי העצמות של כל דבר זה בהגדרה מחוץ להכרה
כי ההכרה מדברת רק על מה שמעצמות בא אליי
ולכן גם כלפי האלוהות
אבל אני כן יכול לדבר על מה מהאלוהים בא אליי
ואז כן, המערכת היחסים
שלי עם הקב' הוא אירציונלית
כן, בבקשה
מה? אתה שמה
האם הקב' הוא מחויב למשהו?
האם הקב' הוא מחויב למשהו?
כן, הוא חייב את עצמו, כמו שאמרת בצדק
כן, מה אתה רוצה?
אני רוצה שהאמונה היא נותנת לך כלי יותר גבוה
נכון, נכון
עכשיו
היא יותר גבוהה מהשכל או לא?
היא לא גבוהה יותר מהשכל, היא הרחבה של השכל
עכשיו, אני רוצה פה להבין
אם כן, משה רבינו, אברהם
רבינו הגשה פה קושייה
והאמין בשם ואיך שווה עלות צדקה
אז הקב' צריך לתת לו
שיעור
שיעור פרטי לאברהם
שבו הוא יסביר לו
מדוע זה צודק ולא צדקה
כלומר, למה
למה, על פי המוסר
זה צודק שאברהם מקבל את הבטחת הארץ
מדוע הוא דווקא ולא זרעו
ולא אומה אחרת
כל הקושייה של הגזענות שיש לאברהם
כל זה הקב' רוצה לתת לזה פתרון
וזה מה שהוא עומד לעשות בפסוקים הבאים
מבחינתנו זה יהיה בשיעור הבא
היי דם