האמת היא שהתחלנו כבר
את הדרך, אבל רק ממש נדענו
אברהם בין 90 שנה ותשע שנים.
99 זה 100 מינוס 1, דהיינו שזה
שנה אחת לפני שאברהם היה בין 100.
כך שאם שרה מתחילה את ההיריון בשנתו
ה-99 של אברהם, היא יולדת בגיל 100.
למור שגיל 100 הוא הגיל האופטימלי
הרצוי ללדת במשפחה השמית,
לפי מה שלמדנו בשורה הקודם, הסברנו מדוע.
אין צורך לחזור על זה, מדוע
גיל ה-100 הוא הגיל של אבשהלה.
הוא הגיל שבו אברהם צריך
ללדת, וכאן אברהם עובר שינוי.
בעוד שבפסוק הקודם, פרק ת' זין, פסוק ת' זין,
ואברהם בין 80 שנה ושש שנים
בלילת הגר הייתי שמיע לאברהם,
אברהם הוא בגיל של הטבע, מדרגת הטבע, 86,
וכאשר הוא מגיע לגיל 100, הוא משלים
את עצמו ויכול להגיע למדרגה שמאה לטבע.
עד כאן ברור, משמונים ב-6 ל-100.
ואז יש חידוש עצום, ואיירה, השם אל אברהם.
עכשיו, השאלה היא, האם זה
נכון שנראה השם אל אברהם?
כתוב שהוא נראה, אבל במציאות אנחנו רואים
שמי שנגלה אליו אומר לו משהו אחר לגמרי,
והוא אומר אליו אני אלשדי, אז תחליט,
או שזה השם או שזה אלשדי, תחליט.
התהלך לפניי ויהיה תמיד,
ותנה ביריתי ביני וביניך,
והרבה עוד חווי מאוד מאוד, ואיפול
אברהם על פניו, וידבר איתו אלוהים למור.
עברנו מן השם, דרך אלשדי, לאלוהים.
הקיצל. צריך להחליט.
זה לא מסתדר.
אלא שאלוהים, לפי מה
שלמדנו, זה מי שברא את הטבע.
בראשית, ברא אלוהים.
אז אלוהים הוא הפועל דרך הטבע.
ואברהם היה בשלב הזה יצור מושלם על פי הטבע.
כלומר, הוא היה ערלה.
מי שיש לו עורלה, אז הוא מבחינת הטבע שלם.
ולכן מי שיכול לדבר איתו, זה אלוהים.
והיה למור לדבר איתו אלוהים.
אבל כשהשם מדבר איתו, השם
שנמצא מעל הטבע, מדרגה שמעל הטבע,
אברהם לא יכול לעשות
את זה, הוא נופל על פניו.
והאיפול אברהם על פניו.
אז אומר הקב". הוא בסדר, אז נסדר לך משהו
יותר ידידותי למשתמש, והיה למור אלוהים.
יוצא לפי זה שמי זה אלשדי?
אלשדי זה השם.
אבל שרוצה להתגלות,
אז בינתיים, כיוון שהמקבל,
הוא רק לפי מידתו של
אלוהים ולא לפי מידתו של השם,
אז הוא שומע את הטבעה, הטבעה של ההופעה,
ואז השם נראה בתור אלשדי.
עד כאן מובן?
מה אתה רוצה?
אלשדי זה בעצם שמועת המתושפשת של השם?
בדיוק.
כלומר, זה השם שדופק על דלתו
של נאמן לאלוהים, של עובד אלוהים.
אז אפשר לומר ככה, אברהם
הוא בשלב הזה עובד אלוהים,
אבל השם רוצה לדבר איתו.
אז המגע, הדפיקה הזאת, אפשר לומר,
ההתדבקות על דלתי נשמתו של אברהם, של השם,
מתרגמת בתור אלשדי.
יוצא לפי זה, מה?
אפשר לשמוע את השם הזה
אחר כך, ולכן יש משנה אלשדי?
לא.
כלומר, אלשדי זה אבטחה לראות את השם.
ולכן נאמר בספר שמות, פרק ו'
פסוק ג' ואהרה, ולפסוק בעת
קודם, והידבר אלוהים אל משה,
והוא אומר אליו, אני השם.
אז הוא יודע מי אני באמת,
אני השם, לא אלוהים.
והידבר אלוהים אל משה,
הוא אומר להם, אני השם.
ואהרה אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב ואל שדי.
כלומר, אני הסברתי להם
שאני מעוניין להיפגש איתם.
קוראים לזה, אם כן, האלוה המבטיח.
האלוה שנותן הבטחות נקרא בשם אלשדי.
כשהוא מקיים את הבטחותיו, נקרא בשם השם.
נכון?
זה כל מקום שכתוב אלשדי זאת הבטחה,
וכשכתוב השם, זה שהוא מקיים את ההבטחה.
מה הבטחה פה?
הבטחה להתגלות אליו, ואהרה אליו השם.
אבל בינתיים, אלשדי.
מה מעכב האורלה?
בשלב הזה, אברהם איננו מסוגל
לעמוד בקריטת ברית עם השם.
כלומר, השם רוצה לקרות איתו ברית, אם נדאג.
צריך להמתין עד שהוא ימול.
ואז נסתכל לרגע אחד, בפסוק תת.
ויאמר אלוהים אל אברהם.
אחר כך, פסוק תת ואי אומר אלוהים אל אברהם.
פסוק יותחת ואומר אברהם אל האלוהים.
פסוק יותחת ואומר אלוהים.
פסוק כבד ואיכל לדבר איתו
ויעל אלוהים מעל אברהם.
פה אנחנו רואים כן זה עקבי מאוד.
שם אלוהים הוא זה שמשוחח עם אברהם.
ואיכך אברהם, פסוק כפג' ואיכך
אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ידי ביתו
ואת כל מנת כספו כל זכר
באנשי בית אברהם והיה מולד
בשר הולטם בעצם היום
הזה כאשר דיבר איתו אלוהים.
פסוק כבד ובעצם היום הזה
נימול אברהם וישמעאל בנו.
וכל אנשי ביתו יליד בית ומתנת כסף
מת בניך נימולו איתו וירא אליו השם.
פשוט עשה ברית מילה, השם
נראה אליו כבר לא אל שדאי.
כן מה אתה רוצה?
לפני כן ראינו שהשם דיבר איתו הרבה פעמים.
נכון.
לפה ראית שנראה אליו השם.
ובוודאי כי המדבר והיהירה.
אבל למרות שישיב אותי לך
כך אני הראה, מערכתי אותך.
יכולת הראה לקשות מפרק י' ב' פסוק ז'
מה כתוב בפרק י' ב' פסוק ז'
והיראה השם אל אברהם והיה אומר נכון?
אז מה אני אומר שרק אחרי
הברית נראה אליו השם?
בפרק י' ב' פסוק ז' כתוב שהוא
כבר נראה אליו עוד בשכם.
תקושייה טובה?
תשובה.
את השאלה הזאת אגב אני שאלתי
בזמנו את הרב צביטאו שליטאו.
הוא אמר לי תראה בפרק י' ב' פסוק ז'
כתוב שהוא נראה אליו כדי להגיד לו משהו.
להגיד לו לזרחה נתתי את הארץ הזאת.
בפרק י' ח' פסוק א' הוא נראה אליו סתם ככה.
והיראה אליו השם.
לא כתוב בשביל מה.
כן, אמר מרחזל לבקר את החולה.
זאת אומרת זה עצם הראייה היא התוכן.
בסדר?
הערה נכונה.
טוב, אז אם כך אנחנו מבינים שאלוהים
זה מי שמדבר עם מדרגת בעל הטבע.
כאשר הוא מתגלה, כשהשם מתגלה מעל
הטבע, נקרא השם, כשהוא מקיים את הבטחתו.
כשהוא בדרך לקיים נקרא אל שדי.
עד כאן ברור.
רשי כותב בספר שמות בפרק ו' פסוק ג'.
והירא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי.
מה אומר רשי על באל שדי?
לא זוכרים?
הבטחתי מבטחות.
הבטחתי מבטחות.
ובכולם אמרתי אני אל שדי.
כלומר מה רשי מסביר לנו?
שאל שדי זה השם של מי שמבטיח הבטחות.
והשם זה השם של מי שמקיים את הבטחות.
לכן אומר הקב' ברוך הוא למושה,
אני נתתי להם מבטחות אבל לא קיימתי.
הלכת אומר להם עכשיו לבני ישראל אני
השם והוצאתי אתכם מארץ תחת ציבורית מצרים.
כלומר עכשיו הגיע הזמן לקיים את ההבטחה.
מה אתה רוצה?
אבל כמו שאמרו בפרק י' ובמאשר אמרו
אל אברהם ואל יצחק שבפרק י' זה אל שדי.
והירא של אברהם ואל יצחק נתן לזה.
אבל לא בטחון אל שדי.
נכון.
הבנתי את השאלה בכלל.
אמרנו שכשהוא מבטיח זה אל
שדי, כשמקיים זה יוצאו כבר.
פה כשהוא מבטיח זה שם שם.
אתה אומר בפרק י' פסוק זין ששם הוא מבטיח
לו לתת לו את הארץ למה לא כתוב שם אל שדי.
תשובה, הוא שם לא מבטיח לו לתת לו את הארץ.
לזרחה נתתי.
כבר נתתי.
לזרחה אתן.
אתן את הארץ הזאת.
כן כתוב אתן? רגע בוא נראה.
פרק י' כן לזרחה אתן את הארץ הזאת.
אז זה היה צריך להיות כתוב אל שדי.
אבל הוא עוד לא רוצה להיות ה' שם.
הוא לא רוצה להתגלות.
מה?
ואירה.
ה' אל אברהם.
כדי להגיד לו.
טוב, נמצא פתרון.
יש לך שורי בית. מה, אני הכל צריך להגיד לך?
עכשיו.
יש פה נקודה מאוד חשובה אם כן.
שאברהם צריך לעבור איזשהו שינוי.
עכשיו נדלי, הסתכל בבקשה.
שוב בפסוק א'.
והיא אברהם בין תשעים שנה ותשע שנים.
והאירה ה' אל אברהם.
והאומר אליו אני אל שדי.
התהלך לפניי.
והיה תמים.
עכשיו יש פה כמה דברים.
הרי הוא הולך לצוות אותו על ברית המילה.
ברית המילה היא פגימה
בשלמות הגופנית של האדם.
אז איך אתה אומר היה תמים?
תמים זה מי ששלם.
הולכים למול אותו.
אז הוא לא יהיה שלם.
היה תמים.
הקיצד.
הוא לא יהיה שלם מהבחינה הפיזית.
כדי להיות שלם מהבחינה הנשמתית.
כלומר האחדות בין הנשמה לבין הגוף.
מעוקבת כל זמן שהאדם ערל.
ברגע שהוא נמול.
הנשמה יכולה להתאחד.
עם ההוויה הגופנית של האדם.
ולכן אז הוא תמים.
בניגוד למה שהם קובל
בתרבות האלניסטית העתיקה.
שהם ראו בברית המילה דבר נורא.
איזה מעשה וערוורי הפוגם בשלמות האנושית.
כי שום שהם ראו את השלמות האנושית.
בגוף האדם בלבד.
ונשמתו אין לה יחס אל גופו.
ולכן אצלם ברית המילה זה נורא.
זה סוג של סירוס.
בעוד שתורת משה מגלה את
האחדות שבין הנשמה לגוף.
לכן היא תהלך לפניו.
והיא תמים.
כן.
אצל האישה אין ברית מילה.
כלומר אין לה העיכוב הזה.
העיכוב הזה לא קיים אצלה.
כן.
לא. אצל האישה. אבל למה?
מה שכן יכול להקב אצל האישה.
זה האם יש לה קשר פיזי עם יהודי.
או עם גוי.
כן. הגמרא אומרת שנבעלת לעראל.
קשה לפרוש.
יש בו איזה.
איזו הידרדרות.
בגלל ההנהגה עם העולה.
עכשיו אני רוצה לעניין עוד משהו לגבי אלשדאי.
איך הברית מגלה את האחדות בין האדם לנשמה?
פשוט מאוד. כל זמן שאין ברית.
יש משיכה יתרה של האדם אל התאווה.
ולכן הניגוד בין הטבע לבין הנשמה.
הוא ניגוד חזק מדי.
שאדם לא יכול להתמודד איתו.
כלומר המשקל הוא לטובת התאווה.
על חשבון הנשמה.
אז כשיש אקהיה של האחיזה של הטבע באדם.
הנשמה יכולה לחדור לתוך גוף האדם.
מעניין אגב לציין שהעולה
היא תופעה אנושית בלבד.
לקופים אין עולה.
מעניין.
גם נשאר החיות.
גם נשאר החיות.
כלומר כלוך אומר לקוף שהוא הכי קרוב לאדם.
אבל אין לו נשמה.
אין לו גם נשמה.
אבל זה אומר שאין הפגימה של הטבע.
כן זה נכון.
לקופים אין נשמה.
זה מצער מאוד.
זאת עובדה.
אבל מה שאני רוצה לומר.
שלכאורה העולה היא מום ביצירה האנושית.
כן זה היסוד.
כן בבקשה.
איך אנשי המדע מסבירים?
אינני יודע.
יש גם דברים שזה באמת קצת תעלומה.
יכול יש לי שסבירים לזה.
בכלל היחס בין האדם
לקוף הוא יחס מאוד מעניין.
דיברנו על זה פעם.
שמבחינה אבולוציונית.
האדם זה סוג של קוף מפגר.
שהרי הקוף המושלם יש לו פרווה.
ואילו האדם נולד בלי פרווה.
ולכן הוא צריך בגד.
כדי להוסיף על הטבע.
אבל הקופים לא זקוקים לפרוות.
לא זקוקים לבגדים.
וההסבר הוא פשוט מאוד.
יש לב בהיריון.
בעובר של הקוף.
שבו הוא גם כן בלי פרווה.
אבל בשלבים האחרונים לקראת הלידה.
יש השקעה של אנרגיה ביצירת הפרווה.
ואז הוא יוצא עם זה.
אצל האדם מבחינה אבולוציונית.
ההשקעה גדלה מאוד.
בהגדלת קופסת המוח.
וזה על חשבון השלב של הפרווה.
ואז האדם יוצא מוקדם מדי.
לפני שהוא הספיק לגדל פרווה.
כך שהוא באמת קוף מפגר.
זאת אומרת שמבחינת הטבע.
יש לו פיגור.
יש לו איזה חיסרון.
שהוא צריך להשלים אותו על ידי התרבות.
כדאי נו, הבגדים בין היתר.
כן?
מה לא שומע?
האורלה.
האורלה, כן.
הארילות, כן.
נועזמה.
זה מה שהמערל כותב.
שהאנרגואים.
הצורה וגילה את החומר.
בדיוק.
בדיוק.
זה הנקודה.
כן. ממש ככה.
כן.
שבת נקראת ברית.
זה הכוונה.
לדורותם נברית העולם.
טוב, אז אני רוצה לדבר קצת מה זה אל שדאי.
אל שדאי מופיע כל פעם שיש הבטחה.
אבל בואו נדייק.
איזה סוג הבטחה?
הבטחה על הזרע.
כלומר, כשהקב' הוא מבטיח שהוא ייתן זרע.
פיריה ורבייה.
הוא קורא לעצמו אל שדאי.
מפורש ביעקב.
אני אל שדאי פרי עורבי.
גוי וכל גויים יצאו ממך ומלאכים מחלציך יצאו.
אז אם כן, אל שדאי הוא הכינוי
של האלוהה המבטיח ילדים.
מה הקשר בין הדברים?
אל שדאי שאמר לעולמו דאי.
ואז הוא מתבקש שאמר לאלהותו דאי.
כלומר, נקודת ההפרש בין האנסופיות
האלוהית לבין הגבוליות האנושית.
זהו המקום של אל שדאי.
עכשיו, לפי זה מובן מדוע יש כזאת שמחה?
כאשר ילד נולד.
שם את הלב, כשילדים נולדים, שמחים.
לכאורה, על מה שמחים?
הרי אם אתה מדבר על הגוף של הילד,
הוא כבר היה קיים הרבה לפני הלידה.
ואף אחד לא שמח.
אם אתה מדבר על הנשמה שלו,
גם היא הייתה קיימת הרבה לפני הלידה.
אז מה יש שוב לך לשמח?
מה השמחה ללידה?
החיבור.
שבדיוק אנחנו רואים חיבור מנשמה לבין גוף,
שזה דבר תמוע מאוד.
ולכן יש שמחה על הופעת
הזהות החדשה הזאת בקרבנו.
כזה חמודי, הוא דומה לבנדות שלו,
יש לו את האף של סבתא וכו'.
מה אתה אומר?
משמע זה קורה כבר מרגע ההפריה.
אבל יצר הרע אין לו.
זה הכוונה.
אז זה הכוונה שהשלימות של
הופעת של הנשמה היא דינוג שלם.
שומרי, תודה על הקדוש שמורה שם צבעות.
שאלה מה הגדל בתורו של...
אלא מה חנה אמרה השם צבעות?
כן, שגם אמרה על... כמו
שאמרת, שדה, ככה היא אמרה,
דריסו, שדה.
שמה? מה זה מורה השם צבעות?
אתה רוצה להגיד משהו, תגיד אותו.
כן, שגם נתן להפגש שיטה לילד.
אתה רוצה לומר אם כן, שהשם
צבעות פירושו האלוהה שנותן ילדים.
זה מה שאתה רוצה לומר?
אני שואל, כן.
ואז יוצא שלפי זה יש אל
שדהי ויש השם צבעות אותו דבר.
זאת השאלה.
תשובה, לא.
וההסבר הוא פשוט מאוד.
השם צבעות זה האלוהה שמעמיד מלכות.
ולכן, כי הרי לא נקרא צבעות אלא על שם ישראל,
שיש לו צבעות.
והיא ידעה שהיא מלא תלתת שמואל
מתעכבת אופעת המלכות בישראל.
לכן היא אומרת לקבל זו אוכל.
אתה רוצה שיקראו לך שם צבעות?
אז תראה בעוני המתיך.
בסדר?
אבל בואו נחזור לאל שדהי.
כשאנחנו רואים ילד שנולד, יש שמחה מיוחדת
ביאלו אופעת החיבור בין הנשמה לבין הגוף.
וגם אם נגיד פיקושייתך, אנחנו
שמחים על הגילוי של הדבר הזה.
ואז נשאלת השאלה, מה זה כל כך תמוע?
פשוט מאוד.
הגוף מנוהל על ידי התפקוד של הטבע.
הנשמה היא לא שייכת לטבע בכלל.
הנשמה שייכת למוסר.
איך יש חיבור בין הטבע לבין המוסר?
הטבע, כידוע לכם, פועל
במעגלים, עיגולים, עיגולים.
אפילו המילה טבע, שאומנם מילה מאוחרת,
היא מלשון טבעת, דבר שחוזר על עצמו.
עגול.
לעומת הנשמה, שהיא פועלת לפי סולם ערכים,
סולם ערכים זה מתואר על ידי קו.
יש מעלה ומטה, ימין, שמאל, קדימה ואחורה.
היחס בין הקו לבין העיגול, מה הוא?
פאי, נכון? פאי.
שזה כמה?
314.
שזה הגימטריה של שם שדאי.
מובן? ופה זה אל שדאי.
האל, מי שמכבד להולדה,
זה המבטיח את הזרע.
אני אל שדאי.
כלומר, זו התערבות של
שם הוויה בתוך שם אלוהים.
לכן, בין הוויה לבין אלוהים,
הקב' הוא אומר לאברהם, אני אל שדאי.
עד כאן מובן?
טוב, התהלך לפניי והיה תמין.
פסוק, ב', מה?
רב, אנחנו כל הזמן כל כך נתפסים
לתורה להבין שם אחד ושמור אחד.
אז למה קודם כל פורפולוגי
להתגלות בשמות שונים
ולא דווקא להתגלות באותו
שם כל הזמן כדי שנפגע?
אם השם היה מתגלג באותו שם כל הזמן,
זה היה אומר שאנחנו מגלים את
הקב' רק בממד אחד של המציאות
ושאר הממדים מופקעים מן האלוהות.
ואז הייתה מגיעה לדואליזם.
מה?
דואליזם.
כלומר, אם הקב' לא היה מרובה שמות,
אז לא היינו מגלים את האחדות האלוהית.
לא הפוך?
לא הפוך דווקא, כי אם היה לו רק שם אחד,
זה היה אומר שרק איפה שהשם הזה מופיע,
שמה הוא נמצא, וכל השאר הוא לא נמצא.
יש למשל בעדת המוסלמית משהו דומה לזה.
כן?
הוא אקבר.
מה פירוש הדבר?
שהאלוה בשם הזה שלו, הוא גדול מכולם.
זאת אומרת שכל מה שלא
מזדהה עם הדבר הזה, מופקע.
הוא מחוץ לאלוהות.
באיזשהו מקום יש פה דואליזם.
וזה כלומר תהיה אותך תורה,
זה גם שם שלא תהיה אורחוב.
לכן התורה היא שמותיו של הקב' אורחוב,
והייתי אומר יותר מזה, העולם
כולו זה שמותיו של הקב' אורחוב.
הרי איזה ספר הקב' אורחוב כתב?
משה אומר ככה, מכנינה מספרך אשר כתבת.
איפה הספר שהקב' אורחוב כתב?
העולם.
זה הספר שבה, והוא ברא את עולמו באותיות.
אז יוצא שהמקום שבו האותיות כתובות זה העולם.
כן?
בפרשת בייחל משה לא מזכיר לו
את השמן שדיים, שהוא אמר לו בחור.
עכשיו רמי צריך ליעקב.
בגלל ששמה בפרשת בייחל, משה
הופך להיות זה שמבטיחים לו ילדים,
וישאיר אותך לגבי גדול.
אז זה בדיוק מה שהוא לא רוצה.
הוא רוצה שיציל את העם.
פסוק ב', ואתנה
בריתי ביני וביניך,
והרבה אותך במאוד מאוד.
מי שחזק בחשבון יגיד לי כאן, מה
מספר ההבטחות שהובו בפסוק ב'.
רמי, זה קשור למספר של הפסוק.
שתיים.
נכון?
כן, נכון.
כן, כן.
אז ההבטחה הראשונה, ואתנה בריתי ביני וביניך,
והשנייה, והרבה אותך במאוד מאוד.
ההבטחה השנייה, והרבה אותך במאוד מאוד,
היא הבטחה בעלת אופי כמותית.
כן? להרבות, במאוד מאוד. זה הרבה?
כלומר, זה כמות. הרבה הרבה.
אם ההבטחה השנייה היא
כמותית, אז הראשונה מהי? איכותית.
יפה. כלומר, יש פה שתי הבטחות.
האחת על הברית, השנייה על הריבוי.
ואנחנו נראה בהמשך,
האם יש ניגוד בין שתי ההבטחות האלה, או שלא.
אתם כבר מנחשים שיש איזשהו ניגוד,
ואנחנו נראה מה יהיה מזה.
כן?
אני לא יודע, אני עוד לא קראתי.
כשאני אקרא, למה אני רוצה לקרוא? כדי לדעת.
כן.
אבל בינתיים, אנחנו
משאירים את הפסוק הזה בצד.
אני רק מבקש לשמור אותו בזיכרון,
לזכור שיש פה שתי הבטחות.
הברית והריבוי.
ותנא בריתי ביני וביניך,
והרבה אותיך ועם מאוד מאוד.
זאת אומרת, שהקבלון רוצה
לכרות עם זרע אברהם ברית,
ושהברית הזאת תהיה גם,
ושגם תהיה כמות גדולה מאוד של בני אברהם.
פסוק ג' ואיפול אברהם על פניו.
הוא קשה לו לסת את כל הגודל הזה.
והיידבר איתו אלוהים, למור.
אני, הנה, בריתי איתך,
והיית לאב המון גויים,
ולא ייקרא עוד את שמך
אברהם, והיה שמך אברהם,
כי אב המון גויים נתתייך.
טוב, יש פה משהו לא ברור.
אברהם עד אז איננו אב המון
גויים, והיית, זה לשון עתיד.
אתה תהיה לאב המון גויים.
וכי אב המון גויים נתתייך, אתה תהיה.
סימן שעד עכשיו, אברהם, מה הוא?
כלומר, להיות אב המון גויים,
זה להיות אוניברסלי, נכון?
זה יהיה לו צ'ייך לכל העולם כולו.
אב המון גויים.
אז עד עכשיו, מה היה אברהם?
פרטי.
מה?
אבי ערם.
הוא פרטיקולריסטי.
הוא כל כולו מרוכז בעצמו.
מה?
סליחה, מה אתה אומר?
שעד עכשיו הוא היה קוסמופוליטי.
אה, מעניין.
זאת אומרת, עד עכשיו מה הוא היה?
הוא היה קוסמופוליטי.
כלומר, פרטי.
כן, זה החידוש שהתורה פה מגלה.
הרי הקוסמופוליט, מה הוא רוצה?
הוא רוצה שלא יהיה הבדלי
דת, גזע, מין וכו'.
הוא רוצה כולם אותו דבר.
מה קורה בפועל ליהודי הקוסמופוליטי?
הוא מתבולל באומה שבה הוא חי.
אם הוא בארם, אז הוא הופך להיות אב לארם.
אברהם.
אם הוא באנגליה, היהודי הקוסמופוליטי
הוא היה יותר אנגלי מכולם.
למשל, היה פעם יהודי קוסמופוליטי בבריטניה.
קראו לו ססון.
שמעתם על ססון?
היה סופר, סופר בריטי.
במקורו הוא היה ממשפחת ססון, שמבגדד.
כן, משפחת ססון היהודי מבגדד.
אבל הוא נהיה סופר בריטי, בשם ססון.
והוא היה גדול מאוד בכתיבת ספרות רומנים
על הצעיד של האבירים באנגליה בימי הביניים.
כן, סופר בריטי, יותר מכל בריטי.
מספרים שפעם אחת, אחד ממשפחת ססון
הגיע אליו מבגדד,
מתחיל לדבר על הדודה פלונית,
ועל הסבא ההוא, ועל הבן דודה זה.
והוא מקשיב ככה בפוזה הבריטית שלו,
אבל תוך כדי שהוא מקשיב,
הוא מזיל דמעה אחת.
שואל אותו היהודי מבגדד, מה קרה?
אה, הוא לוסט אינדיה.
כן, איבדנו את הודו.
כן, זאת אמת, מה זה אומר?
שכשהיהודי מנסה להיות קוסמופוליטי,
דווקא אז הוא פרטיקולריסטי יותר מכולם.
מה שאין, כן, כאשר הוא נאמן לזהותו הלאומית,
אז הוא יכול להפוך לאב המון גויים.
כן, כל הוויכוח היום
הקיים בין שמאלנות לימניות,
סובב מסביב לשאלה הזאת.
האם אני צריך להיות שייך אל הכל,
ובאיזשהו מקום לסנו את עצמי?
או אני צריך לאהוב את עצמי,
ובאיזשהו מקום לסנו את הכל?
כשבתורת משה אנחנו רואים
שהבעיה פתורה מלכתחילה.
ככל שאתה יותר נאמן לעצמך,
אתה יותר משפיע על הכל.
אב המון גויים לדעתיך.
ודווקא בשעה שאברהם הולך לעבור ניתוח
שיעשה אותו שונה מכל העולם כולו.
כמובן?
לכן הוא אומר, עכשיו אתה תהיה אב המון גויים.
מה אתה רוצה?
למה יש את... מה שאת גוררת?
למה אני נראה קצת מיותרת?
נו, אז מה?
למה המילה אני?
נכון.
אז מה?
אתה רוצה תשובה?
אני זה השם של הקדוש והרחוק שהוא מקים מלכות.
כן, והוא רוצה להקים מדינה דרך זרה אברהם.
כן.
אבל עכשיו אסף אנשים שיהיו לאומות.
כן, אבל למעשה, הוא לא היה מסוגל
את האנשים שהוא רצה לעשות כמוהו
להפוך לאומה.
וברגע שהוא ירצה להיות שייך לאיזושהי אומה,
אז הוא יהיה בהכרח,
הוא יהיה או מצרי או ערמי.
זה מה שהוא יהיה.
כמובן?
אגב, מה פירוש המילה המון?
מלן תלפים.
מה?
מלן תלפים.
נכון.
הילדים בגן אומרים שהמון פירושו מלן תלפים.
הבעיה היא שבעברית, מה?
שעמור הצהרות.
המון.
כן, אבל זה בעברית מודרנית.
כל זה בגלל קריאה לא נכונה של הבסוק הזה.
המון בעברית זה השתוקקות, המייה.
ומעי המו עליו, יהמו רחמיך.
המון גויים.
כלומר, ההשתוקקות של כל האנושות.
אתה תהיה אברהם המון,
אתה תחבר את כל ההמון הזה.
ולכן כשיש הרבה אנשים, יש גם כל המון.
כן, מרגישים איזו השתוקקות קולקטיבית.
יש גם פירוש אחר שנתן פילון האלכסנדרוני.
שהמון זה מלשון רעש.
כל המון.
ולכן הוא יוצא מפי זה,
והייתה לאב המון גויים,
אומר הפילון האלכסנדרוני, אבי הטון.
מי שנותן את הטון בתוך התרבות האנושית.
כי הרבה דברים הם תלויים במוזיקה.
לכל דבר יש ניגון משלו, אומר רבי נחמן ברסלב.
וצריך לדעת, לכוון לטו הנגינה הנכון.
אז אברהם הוא זה שמטווה את הטון, נותן
את הטון, כמו שאומרים בעברית מודרנית.
כן, מה אתה רוצה?
נכון.
לפי אומקלוס, לאב סגיע ממין.
אני מכן אשפר רוב שלישי, המון בנשון הרבה.
כמו בעברית מודרנית.
עכשיו, מעניין, דווקא יש
משהו שתומך בהסבר הזה.
זה השם אברהם.
לא מובן.
למה הוא קורא לו אברהם?
כי אבהמון.
הייתה צריך לקרוא לו אבהם.
אל תלך לשם. נכון?
מה?
הוא אבהמון.
אבל מה זה אברהם? מה זה הרש הזאת?
מה הרש הזאת עושה?
פשוט מאוד.
בערבית עתיקה, המילה רהם פירושה המון.
המון במובן של ריבוי.
לכן שמרתי שזה תומך.
כן? אברהם.
רהם בערבית, המון.
עכשיו, השפות השמיות בשורשן, בוודאי
בתקופתו של אברהם, היו עדיין קרובות זו לזו.
אז זה שהמילה הזאת, רהם,
לא עברה אל העברית, זה נפוק.
היא הייתה יכולה גם לעבור אל העברית.
כן, מה אתה אומר?
מה שאברהם שמע, זה שרהם זה
המון במובן המוני ריבוי, לא תורה פשוט.
יפה, 70 פנים לתורה, יפה.
איפה זה כתוב שבערבית עתיקה, רהם זה המון?
ולא ייקרא עוד, מה?
לא, כי אפשר להשתמש במילה
שיש לה שתי משמעויות, או
שתי מילים שיש להן משמעות
אחת, יש כל מיני אפשרויות.
זה מסתדר, אל תדאגי.
פסוק ו. ויפראתי אותך במאוד מאוד,
ונתתי לך לגויים, ומלאכים ממך יצאו,
והקימותי את ביריתי ביני וביניך
ובין זרחה אחריך לדורותם לברית עולם.
להיות לך לאלוהים ולזר
אחריך, ונתתי לך ולזר
אחריך את ארץ וגורך, את
כל ארץ כנען, נחוזת עולם,
והביאתי להם לאלוהים.
מהו התוכן של הברית?
לתת לך ולזר אחריך את ארץ
כנען להיות להם לאלוהים.
זאת אומרת שבלי ארץ כנען, אומר הקב".
אני לא אהיה להם לאלוהים.
נאלי, תסתכל בבקשה בראשי.
אומר ראשי בפסוק ח' לאחוזת
עולם, ושם אהיה להם לאלוהים.
אבל בן ישראל אדר בחוץ
לארץ כמי שאין לו אלוהה.
כלומר, השם רוצה להיות לאלוהים,
ואיפה הוא יהיה לאלוהים? בארץ ישראל.
יוצא לפי זה, עכשיו, כל זה מתממש
אחר כך על ידי מצוות ברית המילה.
זאת אומרת, מה הטעם האמיתי של ברית המילה?
בעלות על ארץ ישראל.
כן? זה קושן.
מי שעושה ברית מילה, מגיע לו ארץ ישראל.
לכן אומר ספר הזוהר, שזאת הסיבה
שבגללה, בזמן שישראל נעדרים מארץ ישראל,
בינתיים, בני ישמעאל, כי
גם הם עושים ברית מילה.
כך אומר הזוהר.
ואז כל הדרשות שנוטעים בברית מילה על
מדוע עושים ברית מילה, מתעלמות ממשלת הפסוק.
שזה בגלל ארץ ישראל.
לפי זה מובנת ההלכה מאוד חשובה.
האם מברכים שהחיינו בברית המילה?
אחינו הספרדים מברכים שהחיינו בברית המילה.
הם מתחילותים, סוף סוף, עושים
ברית מילה, זה שמחה גדולה.
ואחינו האשכנזים נוהגים בחוץ לארץ
לא לברך שהחיינו על ברית המילה,
חוץ מעל בכור, כי הם שמחים על
עצם הבכורה, שזה הילד הראשון.
אבל בארץ ישראל, אחינו
האשכנזים גם כן מברכים שהחיינו.
והשאלה היא מדוע הם נמנעים
מלברך שהחיינו בחוץ לארץ.
והם אומרים, בגלל שיש צהרה דיינוקה.
יש צהר לתינוק.
איך אתה יכול להגיד שהחיינו כשילד בוכה?
בארץ ישראל, לא כואב לו.
כואב לו אותו דבר.
אבל זה שווה. כואב, אתה מקבל את הארץ.
המחיר שווה את זה.
אחרי כמה דקות, אחרי כמה ימים, כבר לא כואב.
מה שאין כן בחוץ לארץ, מה יש? רק כאב.
אז בשביל מה לעשות ברית מילה בכלל.
כן, מה אתה אומר?
איזה ציון בארץ מוכרחה שמחה במונו?
לפי זה צריך להגיד שהשמחה במונו...
יש זימון מיוחד לברית מילה, נכון?
אצל האשכנזים יש איזה משהו מיוחד שמוצא.
כן?
זה ראשונות ביהודה,
ולאחרונה, שלקחתי אתכם לעם,
לקחת על ממל הר סינם,
ששם... ה' לוקח אתם ישראל גם.
והייתי להם ללוי. נכון?
אחרי זה רק... נכון.
אני סותרת פה. נכון.
אז צריך לתאר את זה שם. כן, מה אתה אומר?
מה הקשר בין ברית המילה ליכולת היישיבה בארץ?
למה זה דווקא...
מה הקשר בין ברית המילה ליכולת היישיבה בארץ?
אתה שואל שאלות מהותיות.
אבל זה בדיוק אותה התשובה לשאלה הקודמת.
מה הסכנה ביישיבת הארץ?
העוצמה הטבעית של ארץ ישראל היא כזאת,
שאם האדם נמשך אל
הטבע, הארץ מפילה אותו.
מה שאין כנימו נימול,
הוא מרים את הארץ.
הוא מעלה את הארץ. כן?
בגלל האלוהים זה מובן שה'
כבר קניאי את שני כותבי צוות.
בדיוק.
כן, מה?
מה כאילו... כתוב
גם ביותר של אלוקים.
אחרי כך שם של הברית, שם
של הברית ושם של אלוקים,
ואחר כך מבורים בארץ,
ופתאום זה היה כבר העולם.
לא, עולם הכוונה נצחי.
עולם פירושו לנצח.
זה לא כמו בעברית שלנו.
עולם בעברית תנכית הכוונה לעולם.
כן.
והיומר, אלוהים אל אברהם.
עכשיו, מעניין.
מה הוא, מה היא הארץ
שהקב' ברוך הוא מבטיח
בברית המילה?
לא יודע, איזה שאלה היא.
מה?
הוא לא מצייש.
מה?
הוא עובד על ה' ועל אברהם.
כי הוא עוד לא נימול!
עכשיו, שאלה, מה היא הארץ
שהקב' ברוך הוא מבטיח
על ידי ברית המילה?
את ארץ?
קנאן, נכון?
כן או לא? בטוח?
ארץ קנאן.
מה? לא, זה לא אם אני אומר.
זהו, אני שמתי לב שאתה לא מסתכל בפסוק.
תסתכל בפסוק חד, בבקשה.
ונתן לך לזרחה
אחריך את ארץ מורגו, אירך את כל
ארץ קנאן. אז זה בישני
או מרגע שזה כתוב?
יפה. אז אם כן, ארץ קנאן היא הארץ
שהובטחה בברית המילה.
מה היא הארץ
שהובטחה בברית בן אביתרי?
אל תסתכל בפרק ת'דבר.
פסוק י' ח'.
ביום ההוא קראת השם את אברהם
ברית למור, לזרחה
נתתי את הארץ הזאת
מנהר מצרים עד
הנהר הגדול, נהר פרט.
זה הרבה יותר גדול מארץ קנאן.
ארץ קנאן
היא קטנה
לעומת ההבטחה של ברית
בן אביתרי. אם כן, הטריטוריה
בשתי הבריתות איננה
זהה. יש
ברית. מה?
הטריטוריה בשתי
הבריתות איננה
זהה. בפרק
י' ח' ראינו שהטריטוריה
המובטחת היא ארץ קנאן.
ארץ קנאן
זה לפי המתואר בפרשת נוח
זה בין הירדן לבין
הים.
זה חלק קטן.
זה מגיע עד עזה
בדרום, מגיע עד צידון
בצפון, בעוד
שהארץ הזאת שבפרק
ת' ו' היא מנהר מצרים
עד נהר פרט, והיא
מקיפה את שני עברי הירדן,
וגם איזה בוכתה רצינית
מצפון לצידון עד הפרט ומדרום
עד מצרים, בקיצור
משהו משהו.
גדול, ענק.
ארץ קנאן זה רק חלק, זה חלק המרכזי
אבל קטן יותר
מהארץ הזאת.
אז פה אנחנו רואים שתי בריתות
על שתי טריטוריות שונות.
כן, מה אתה רוצה?
כל ארץ קנאן.
כל ארץ קנאן.
כל ארץ קנאן.
כל ארץ קנאן.
זהו.
לא חצי ארץ קנאן.
כל ארץ קנאן זה מטעם משהו?
מה? לא.
לא.
אבל ההסבר הוא פשוט מאוד.
שבאמת יש שתי בריתות לעם
ישראל, שתי משימות שונות.
יש משימה
שכדי לבצע אותה
מספיק ארץ קנאן, ויש
משימה שכדי לבצע אותה
אתה צריך שתגדות לירדן.
מה?
מה המשימה
שכלולה בברית המילה?
פשוט מאוד.
מה זה ברית המילה?
זה פעולה של קדושה.
קדושה אישית.
הגוף של האדם מתקדש.
דווקא בחלק
שעשו יותר
ליטות אל הטבע.
אם כן, יש פה פעולה של קדושה אישית.
זה ארץ קנאן.
זה ברית המילה.
וארץ קנאן
היא היותר מקודשת מכל ארץ
ישראל, כי רק בה אפשר להקים
מזבחות. יש ספרים מפורש
שארץ קנאן, עבר הירדן
המערבית, ראויה למזבחות, ולא
עבר הירדן המזרחית.
אבל, המשימה של
ברית המילה ומתרים היא
משימה פוליטית אוניברסלית.
אז אם עם ישראל מסוגל
לקדושה
פוליטית, הוא כובש
מנהר מצרים עד נהר פרט,
וזה שלא השפע על העולם כולו.
מה שאין כאן, אם הוא מסוגל
רק לדתיות בלבד, אז הוא
כובש את ארץ קנאן בלבד.
יוצא לפי זה, שבימינו, מה
יש בידינו? ארץ קנאן או... מה?
גם וגם. איפה הגם?
בגולן. כלומר, הגולן זה אותו חלק
של ארץ ישראל, ששייך
לברית בין הבתרים, ולא לברית המילה.
כלומר, זה הצוהר
שלנו אל המשימה האוניברסלית.
ולכן, העם עם הגולן.
בסדר?
יש הרבה מה לדבר
פעם, מה זה הגולן בדיוק?
יתכן, כשנגיע לפרשת וייכי,
אנחנו נראה שם, שהגולן
מקבל משמעות מאוד מאוד רצינית.
אבל בינתיים, אנחנו לא בפרשת וייכי,
אנחנו בפרשת לכלכה, אוטוטו מגיעים.
טוב.
פסוק...
תת.
ויאמר אלוהים אל אברהם
ואתה את בריתי תשמור, אתה וזרחך אחריך
לדור אותם, זו את בריתי אשר תשמרו.
בני ובניכם
ובן זרחך אחריך
ימול לכם כל זכר
ונמלתם
את בשר עולתכם, והיה להיות
ברית בני ובניכם.
עכשיו, זה מעניין מאוד.
לא נאמר בתורה, מהו המקום בגוף
שבו עושים את הברית.
לא כתוב.
כן? כתוב למשל, הנה ערלה אוזנם.
אז אולי צריך למול את האוזן.
כמו בן גוך.
כתוב, כל ישראל
ערלה לב, אז אולי צריך
למול את הלב.
כי ערל שפתיים, אנוכי,
אז אולי צריך למול
את השפתיים.
כלומר, לא נאמר
במפורש בתורה, מהו העבר
הנימול.
אבל, אומרים חזל, במקום
שנקרא בן זכר לנקבה.
כן?
ולכן מזה למדנו, שברית
המילה היא דווקא בעבר
ההולדה.
הדבר הזה מאוד מעניין, כי זה אומר שהקב". הוא
קורא את ברית עם היכולת
של הוספת החיים.
בעוד שאצל הגויים,
הכוח של ההולדה נחשב
לבושה.
לסוג של בדיעבד.
לסוג של
צורך בהמי.
מה אפשר לעשות? ככה זה עובד.
בישראל, זה המקום
של הקדושה דווקא.
לכן הברית האלוהית
דווקא אני מתנסת, במילה.
מה?
דווקא רוצה להפחית
את הכוח של... כן, דווקא
רוצה להפחית, אבל הברית שם.
ברית קודש, זה שם.
נכון?
ובין שמונת ימים, ימול לכם
כל זכר לדורותיכם יליד בית ומקנת
כסף מכל בן נחר, אשר לא מזרח
הוא ימול ימול יליד
ביתך ומקנת כספיך, והייתה בריתי
בישראל, חם נראות עולם
והרל זכר, אשר לא ימול
את בשר עורלתו, ונחרתה
הנפש ההיא מעמיה את בריתי
אפא. טוב.
מזה למדנו הרבה הלכות של ברית מילה,
שלא ניכנס לכל פרטיהם,
כי אנחנו כאן לא עסוקים
בהלכה.
והיום, בסוג
דבר, והיום אין אלוהים
אל אברהם.
שרי אשתך
לא תקרא את שמה שרי.
מה פירוש שרי?
השרה שלי.
השרה שלי זה שוב, פרטיקולריסטי,
איגואיסטי,
אינדיבידואליסטי, פרטי.
אתה צריך לעשות אותה
אוניברסלית. כי שרה
שמה לעולם כולו.
הגמרא אומר את מסכת
ברכות, כל הקורא לאברהם
אברהם, או לשרה
שרי, עובר
בעשה.
שדה אמר, ואהיה שמך אברהם.
כי שרה שמה.
מה פירוש שרי? וגם עובר בלא תעשה.
לא יקרא שמך.
לא תקרא את שמה שרי.
עובר בעשה, ובלא
תעשה, אם הוא מכנה
את אברהם, או את
שרי, או את שרה, שרי.
למה?
כי המעבר, מן
הקוסמופוליטי אל האוניברסלי,
דהיינו, מן הערמיות
אל העבריות, הוא מעבר
חד-שדדי.
אין ממנו חזרה.
לעומת זה, המעבר מיעקב לישראל
יש ממנו חזרה.
יעקב הפך להיות ישראל, אבל ישראל גם נקרא
יעקב.
כלומר, יש שני אופנים
של הקיום הישראלי
במהלך ההיסטוריה. לפעמים אנחנו
צריכים להיות ישראל, לפעמים
אנחנו צריכים להיות יעקב,
זה לגיטימי. אבל
לחזור אל הערמיות, יש פה קריטות.
לא חוזרים לזה.
כן?
אבל קצת על הערמיות
נשאר בה, אולי זה גם המקום
של הרש, שבניסה גם למרמית.
כן, אז זה מספיק עם
יעקב, הסיפור הזה.
כי שרה שמה.
וברכתי אותה.
עכשיו תגידו לי, בין
כמה אברהם בשלב הזה?
כמה זמן כבר ישמעאל חי?
13 שנה.
13 שנה.
הוא כבר בין 13 שנה.
זה כבר 13 שנה שאברהם
מגדל את ישמעאל מתוך
תקווה ש... הוא יהיה
האומה הנבחרת.
נכון?
ויותר מזה, אנחנו למדנו בשיעור
שעבר, בשביל מי
שהיה, שה... האברהם
היה כנראה מרוצה
מזה שההמשך שלו
יבוא דרך הגר ולא דרך שרה.
מדוע?
משום שהגר, בתור
המצריה, הנציגות
המצרית בתוך בית אברהם,
ואפילו לפי חזל בת פרו,
היא מהווה הקשר
עם התרבות הכללית.
ולכן אברהם היה משוכנע שהקדוש
ברוך הוא נתן לו סינתזה
בין שתי התוכניות שלו.
התוכנית הקוסמופוליטית שלו, יחד עם התוכנית
הלאומית. הוא אמר
לעצמו, איזה יופי, אני אקים
אומנם עם סגולה, אבל מתוך
שותפות עם מצרים.
לכן יש לו אהבה
גדולה אל ישמעאל, והוא
כל הזמן אומר, עכשיו אני
מבין מדוע שרה לא
ילדה, כי שרה היא אחותי.
כלומר, ללדת משרה
זה להישאר בתוך הכפר.
ואני רוצה
להיות שייך לגלובלי.
אז הקדוש ברוך הוא שמע
את תפילתי, הבין את רכשי
ולכן נתן לי בן דווקא
מהגר. הוא התקווה.
מה כתוב כאן?
פסוק תת וזיין
וברכתי אותה וגם
נתתי ממנה לך בן, וברכתי
אבא הייתה לגואים על חיימים, מנה יהיו.
מה זה עושה לאברהם?
נופל על הפנים.
והיפול אברהם על פניו.
זאת אומרת, הוא עשה את הכפר לגלובלי.
בדיוק. הוא עשה לו את הכפר
לגלובלי. אבל
זה סותר את
התפיסה הקודמת של
אברהם. הוא לא רוצה, הוא רוצה את ישמעאל.
כן.
ישמעאל גם מים, וגם ישמעאל
כדי לראות את הארץ.
אז למה הוא לא מקבל?
כי הוא עושה דברים. אני עוד לא יודע.
כשאני אקרא את
כל הפרק אולי אני אדע.
בסדר? לא, זו שאלה טובה.
אני אדע עוד מעט. אולי.
פעם לפי הזמן. והיפול
אברהם על פניו
ויצחק.
מה זה הצחוק הזה? בוא נדע.
ואומר בליבו, הלבן מאה שנה יבלד.
ועם שרה
הבת תשעים שנת ילד.
מה האמירה הזאת?
אין סיכוי.
אין סיכוי.
אז הוא שמח.
ויאמר אברהם אל
האלוהים, לו ישמעאל
יחיה לפניך.
כלומר, מה כאן מגלה אברהם?
אני
לא רוצה, אני לא מעוניין.
יש לי את ישמעאל, זה מצוין.
לו ישמעאל יחיה לפניך.
ואומר אלוהים, אבל
שרה אשתך
יודעת לך בן. מה הפירוש הדבר הזה?
כבר אמרתי לך.
וקראת את שמו
יצחק.
מלשון? צוחק?
מי שצוחק אחרון.
והקימותי את
בריתי איתו
לעברית עולם, לזרוע
אחריו.
לא כמו שאתה רוצה.
ולישמעאל, שמעתי
איך. הנה, ברחתי אותו,
והפריתי אותו, והרבטתי
אותו, במאוד, מאוד.
12 נשיאים יוליד.
וואו, וואו, וואו.
ונתתיב
לגוי גדול.
ואת בריתי
הקים את יצחק.
אתם זוכרים מפסוק ב',
שתי הבטחות, אחת הברית והשנייה הריבוי.
אתה לא רוצה, בסדר,
אתה רוצה משהו לישמעאל,
ניתנו את הריבוי.
כלומר, עכשיו מתקיים, והרבה אותך במאוד
מאוד, מתקיים בישמעאל.
בריתי ביצחק.
ואת בריתי הקים את יצחק,
אשר נתנה לך שרה למועד הזה בשנה אחרת.
עכשיו, שימו לב
לביטוי בסוף פסוק קף.
ונתתיב
לגוי גדול.
איפה מצאנו את הביטוי הזה?
פרק יתבאט, פסוק ג', מה כתוב שם?
פרק יתבאט, פסוק ג', מה כתוב שם?
וישכה לגוי גדול.
אז אם כן, ההבטחה של
גוי גדול מתקיימת במי?
בישמעאל.
מה ימשך שם בפסוק ג'?
והגדלה שמיכה, וברכה,
זה יהיה דרך יצחק.
כן, בבקשה, מה אתה רוצה?
בדרך כלל, שני הסדרים האלה של
הכרות והאיכות, זה
ברור, הפריד וה... נכון.
נכון, נכון.
יש גם משהו איכותי
בישמעאל, אבל אין ברית.
הברית, כלומר, אין קדושה לאומית.
כלומר, יש הפענה בין
שני יעדים של
אברהם. יש לאברהם
היעד של הקדושה
הלאומית, קוראים לזה ברית.
ובשביל זה צריך ארץ ישראל.
כי איך תקים אומה בלי ארץ?
אבל ישמעאל, הייעוד שלו,
הוא דווקא הייעוד הכמותי.
לכן הוא לא צריך ארץ,
כי הארץ עומדת בניגוד
לתקיפה שלו.
שהיא להרבות שם השם בעולם.
להגדיל שם השם בעולם.
ולכן אצלו הרעיון
של הכריזה בארץ מנוגד לזהותו.
יוצא לפי זה
שלאברהם יש עכשיו שני יעדים
המתקיימים, אחד ביצחק, אחד בישמעאל.
כל זה בגלל ש
אברהם היה לו קושי
להשלים עם
הריכוז של שני
היעדים ביצחק.
שימו לב לפסוק
של אברהם בית בית.
ויכל לדבר איתו, ויעל אלוהים
מעל אברהם.
איך אפשר להבין את הפסוק הזה עכשיו?
מה?
לא.
לא, וזה חזר בו.
חזר, כן, אבל
מה הקונונקציה של העזיבה הזאת?
נזיפה.
כן?
ויעל אלוהים
מעל אברהם.
בפסוק הקטנה, שימו לב
לפסוק יותחת.
ויומר אברהם
אל
האלוהים.
בכל הפרק, הקב". נקרא בשם
אלוהים.
חוץ מבפסוק הזה, שהוא נקרא האלוהים.
יש הבדל, לא?
כל מקום
שהקב". נקרא בשם
האלוהים, יש
הוואמינה, יש איזה שהוא
המצוץ, אפשר לומר, של עבודה זרה.
כן.
זובח לאלוהים יחורם
בלתי לשם
לבדו.
והאלוהים ניסה את אברהם, כי
באמת הוא לא התכוון שישחט.
ברור?
כלומר, זה קצת הכיוון האלילי, השחיטה
של הילדים.
כמובן? כלומר, פה,
כשאברהם לא רוצה את יצחק,
אז הוא פונה אל האלוהים.
כן? זה רמז, דק, של הכתוב,
לומר, ביקורת על אברהם.
כן, מה אתה אומר?
איך זה נעשה? מה?
איך זה נעשה? בידי הידיעה.
האלוהים שונה רבים.
הידיעה, כלומר, האלוהים הרבים.
כן? כן.
לא, זה מרבה את זה.
אלוהים זה שם פרטי. האלוהים זה שם סתמי.
כמו שאתה אומר, הייצחק, היוסי.
נכון? יצחק ויוסי
זה שמות פרטיים, בלי הידיעה.
כן?
זה יהיה למרחב של הריבוי.
כשאתה עושה את זה, אתה
רוצה שזה יהיה יותר פרטי.
אז זה לא נשאר אצל
ישמעאל, בלי הייצחק. נכון.
זאת אומרת שאצל
ישמעאל, יש רק ריבוי.
ואז תמיד בריבוי, קשה
להתחרות עם ישמעאל.
כן. מה אתה אומר?
זה מה פה, שמות פה באולם בליבות,
וגם הארץ שלה, באנו בליבות.
מה המיינדל שלה, שדברים על עצמנו?
לא יודע.
בליבו.
זה אף פעם לא ראינו לפני שמושה דיבר על ליבו,
אז לא יודע מישהו שדיבר על ליבו.
הוא אומר, אמן על ליבו.
כתוב על הכנסות של
חובה, ויתעצב על ליבו.
מה?
לא יודע.
לא יודע. מה אתה חושב שאני לא יודע?
מה?
מה היית כתוב?
אז איך אנחנו נגיע? בסוף
פרשת וירא, בפרק כפבט,
בסוף של פרק כפבט, אנחנו נדון על מדוע 12.
בסדר? כן.
אני קשה לקבל את העניין
שהאלוהים מסתכלים בזה.
כי אני שומע כמו חל אלוהים מייחוד.
טוב, בסדר. אז אנחנו לא מסכים איתי.
נו, הלאה.
זה מה הבאים.
ואני חושב שהדברים האלה,
שאתה מעט מכל האמית,
וזה תכונה עצמית של עם
ישראל, שצריך להיות דווקא מועט.
ממעיט עצמו, כן.
איך יש ריבוי?
איך יש ריבוי באומה מעטה?
פשוט מאוד.
כיוון שזאת אומה
נצחית, אז יש ריבוי.
טוב.
בסדר.
עד כאן להיום.
תודה רבה.