הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ו’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

הפרק על היצר הרע | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ו’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות ישראל ט’, ה’: הגאולה – חורבן הגוף או חיזוק הגוף? | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

איך ולמה המצוות בטלות לעתיד לבוא? | אורות הקודש ד’, יפעת גילוי המצוות | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

דף הבית > פרשת השבוע > פרשת וירא > “וירא אליו ה’ באלני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום”

“וירא אליו ה’ באלני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום”

הרב אורי עמוס שרקי

י״א באייר ה׳תשע״א (מאי 15, 2011)

מילות מפתח:אברהם אבינו, הצחוק

Play Video

Autoscroll:

‫הנה זה, אנחנו חוזרים אחרי הפסקה ארוכה,
‫אל לימודנו חביב בספר בראשית,
‫ואנחנו נמצאים בפרק...
‫י' זין או י' חת?
‫אני חושב שאנחנו בי' חת, נכון? פסוק א'.
‫תודה רבה, רב השוק.
‫והעירה אליו השם... ‫אני מזכיר שבקיץ השיעור ברבע לתשע,
‫כן, שלא תהיינה, יהי הבנות.
‫והעירה אליו השם באלוני ממרה,
‫והוא יושב בתך האוהל כחום היום.
‫אנחנו מדברים על התגלות אחרי ברית המילה.
‫כן, שעד אז דיבר אלוהים, ‫ועכשיו מתגלה השם י' כ' ו' כ'.
‫עד אז אלוהים דיבר עם... -אברהם.
‫עם אברהם, נכון, עם אברהם.
‫ועכשיו י' כ' ו' כ' מתגלה אל מי? ‫-אל אברהם.
‫אל אברהם? בוא נבדוק. -אליו.
‫והעירה אליו השם.
‫אני הייתי כותב, העירה השם אל אברהם.
‫אני רוצה להיות עקבי בסגנון, נכון?
‫בלונים אמרי.
‫והוא.
‫מי זה הוא?
‫לא יודע, זה לא כתוב.
‫יושב בתך האוהל כחום היום.
‫וישא עיניו ויער.
‫מי? לא כתוב, וישא, אברהם יתראה.
‫וישא, לא יודע מי.
‫והנה שלושה אנשים מצווים עליו.
‫מי זה? על מי?
‫ויער, ויער עושה קראתה מפתח האוהל.
‫והשטח הוא ארצה, והיא אומר. ‫כל זה, ממש חסר זהות לחלוטין.
‫הדונה, אם נא מצאתי כן ‫בעיניך, אל נא תעבור מעל עבדיך.
‫היו כך נא מעט מים, ברכת סורג לכם וישענו.
‫תחת העץ זו הקחה פטלחם ‫וסעדו ליוכם מחר תעבור,
‫כי על כן עברתם על עבדיכם. והיא אומרו.
‫לא כתוב, אפילו אל מי כבר. ‫אפילו המילה אליו.
‫כן תעשה, כאשר דיברת. העלם מוחלט.
‫איננו יודעים מי האיש שזכה למראה הזה.
‫אברהם, למה לא נדמה? -מי אמר לך שזה אברהם?
‫כתוב כמה פסוקים לפני זה. ‫-כתוב כמה פסוקים לפני זה?
‫מה כתוב לפני זה? ‫-שמע אל אברהם ונימול אברהם.
‫בפסוק קוו, כן, בעצם המצא ‫נימול אברהם וישמע אל בנו.
‫אז אולי נראה אל ישמע אל, אם כבר.
‫אז אולי זה נראה גם לאנשי ביתו?
‫כל האמירות, כל התהלים.
‫אז אני מצא לך ש... לפני שנדון בדבריך,
‫תסתכל לרגע אחד בפרק י' זין, בפסוק...
‫פסוק ת'. פרק י' זין, פסוק ת'.
‫ויאמר אלוהים אל אברהם.
‫נע לעבור בבקשה אל פסוק ת'.
‫ויאמר אלוהים אל אברהם.
‫פסוק י' זין. ויפול אברהם.
‫פסוק י' ח'. ויאמר אברהם אל האלוהים.
‫פסוק...
‫ק'. ויחל לדבר איתו ויהל אלוהים מעל אברהם.
‫פסוק אף ג'. ויקח אברהם את ישמע אל בנו.
‫פסוק אף ג'. ואברהם בין 99 שנה.
‫שים לב שיש כאן הדגשה מכוונת בסגנון
‫לחזור על השם של אברהם.
‫חוץ ממקום אחד שאני דילגתי אליו, אגב.
‫פסוק י'. ויאמר אלוהים.
‫ויש על זה כנראה סיבה שאני ‫כעת לא יצא לתייחס אליה,
‫אבל אנחנו רואים שבאופן ‫עקבי מאוד שם אברהם מופיע.
‫וכן אנחנו רואים בחמש ‫הפסוקים הראשונים של פרשת וירה
‫שבאופן עקבי מאוד שם אברהם לא מופיע.
‫בסדר? והדבר הזה אומר דורשני.
‫אגב, עוד יותר תמוה, לפי ‫הפרשנות של ספר הזוהר,
‫בפסוק ב', הן ואיסא עיניו ‫היר והנה שלושה אנשים.
‫מי הם? לפי ספר הזוהר, שלושת האנשים האלה.
‫אז אני אגיד לכם, לפי הזוהר, ‫שלושה אנשים שהוא ראה
‫הם אברהם, יצחק ויעקב.
‫אני לא יודע, אבל שלושה ‫אנשים, כך אומר הזוהר,
‫זה אברהם, יצחק ויעקב, שהוא ראה.
‫זאת אומרת, הגידו שהוא רואה את עצמו.
‫שהוא דבר על יצחק ויעקב שעוד לא נולדו.
‫אולי שזה יהיה... ‫-אני לא יודע, אבל זה הוא.
‫יש פה משהו אלום.
‫נסתכלו לראות יחד פסוק ו', ‫והאמר אברהם, כאילו התעורר.
‫פתאום אברהם קם להתחייה.
‫אבל במשך חמישה פסוקים, אברהם נעלם.
‫למה הוא נעלם? כי מי נראה אליו? השם.
‫והירה אליו השם. ‫ראיית השם זה מעלים את האדם.
‫הרי מה אמר השם למשה? ‫לא תוכל לראות את פניי.
‫כי לא ירני האדם וחי. ‫אז אברהם נפסיק לחיות.
‫אז מי זה ההוא הזה? ההוא כנראה שאברהם נבלה
‫בתוך המראה, בתוך המח הזה.
‫נע להיאל לרגע אחד בפרשת ‫החרמות, בספר ועיקרא.
‫מי שיש לו ספר ועיקרא.
‫אז לי יש ספר ועיקרא, אני מקווה.
‫ספר ועיקרא. ‫לא כולם יש, אבל יש כאלה שיש להם.
‫והיום אמר השם אל משה, דבר אל ההרון, אחיך,
‫ועל יבוא בכל עת אל הקודש בבית לפרוחת.
‫בבית לפרוחת אל פני הקפורת ‫על שר על ההרון ולא ימות
‫כי בענה נראה על הקפורת.
‫וזאת יבוא ההרון אל הקודש ופר בן בקר,
‫לחתת ואיל להולך, כי תונת בת קודש
‫הלבש ובכנסי בית יעבור בשרו וכו'.
‫ויקריב ההרון את פרחתת אשר לו,
‫ונתן ההרון על שני הסעירים גורלות,
‫ויקריב ההרון את הסעיר ‫אשר עלה עליו הגורל השם,
‫והסבו חתת.
‫ויקריב ההרון את פרחתת אשר ‫לו, שמתם לי שיש מילה שחוזרת?
‫כן? וחיפר בעד ובד ביתו וכו'.
‫ולקח, מלוא המחתה, גחה ‫לאש מעל המזבח מלפני השם.
‫מי לוקח? לא יודע.
‫ומלוא חופניו כתורת ‫סממדקה והביא מבית לקפורת,
‫ונתן את הכתורת על האש לפני השם,
‫וחיסה ענן הכתורת את הקפורת ‫אשר עלה עדות ולא ימות,
‫ולקח מדם הפר ועיזה ‫באצבו על פני הקפורת קדמה
‫ולפני הקפורת איזה שבע פעמים, וכו'.
‫ושחת את סעיר החתת.
‫מישהו נעלם פה.
‫ואז הכתוב אומר פסוק בלתי מובן לחלוטין.
‫וכל אדם לא יהיה באוהל ‫מועד בבואו לחפר בקודש עצתו.
‫הפסוק הזה הוא אבסורד, מובנה.
‫לא יהיה שום אדם בבואו, ‫לפחות יש אדם אחד, לא?
‫הוא.
‫אלא כנראה שבשעה שהוא נכנס אל הקודש פנימה,
‫אחרי כל ההכנות, ההרון נעלם.
‫הוא בטל, אז אין שום אדם שם. ‫אפילו ההרון לא.
‫אתם מבינים למה זה סכנה ‫להיכנס לקודש הקודשים?
‫הם לא רוצים לחזור. כי אין מי שירצה לחזור.
‫אחר כך, וחילם ייקפר את ‫הקודש ואת אוהל מועד את המסבח
‫ויקריב את הסעיר החי, וסמך ההרון ‫את שתי ידיו על ראש הסעיר, זה חוזר.
‫סעיר, זה חוזר. אתה יודע? ההרון חוזר.
‫כלומר, יש מחזות כאלה שמאפיסים, ‫אפשר לומר, את הזהות של האדם.
‫אפשר לצידר להגיד משהו, מה?
‫מה אתה רוצה?
‫לא רצנו, כמה דבר בספר ‫שההתגלגות האלפית גרמה דווקא
‫בחיים של אוניביטל בבלת, ‫הצמת הארותיות של כל אחד.
‫יפה. -זה אומר?
‫לא, זה מה זה השם גם. אני חוזר על השאלה.
‫השאלה מתוקה מדווש.
‫אנחנו למדנו הרי בפרשת ‫דור הפלגה, וירד השם,
‫שירידת השם ההתגלות גרמה ‫להעצמת הזהות הפרטית של כל אחד.
‫ובגלל זה הייתה המחלוקת, ‫אשר לא ישמעו משתפת רעב.
‫פה אנחנו רואים שההתגלות מוחקת את האדם.
‫הקיצד. זאת שאלה טובה. זו השאלה שלך?
‫הבנתם את השאלה שלו? מה אתה רוצה להגיד?
‫אולי כי הוא היה לבד, ‫ושאני נמצא במרכי אנשים,
‫אז זה דווקא מעצים את ‫הפרטיות, אבל זוות שאני נמצא לבד,
‫זה מעט איזה... -יכול להיות.
‫אבל אני רוצה לתת פירוש אחר.
‫הפירוש הוא פשוט מאוד.
‫יש הבדל בין וירד השם לבין וירא אליו השם.
‫היראות זאת מדרגה של חזרה אל השורש.
‫ובאז חזרה אל השורש, אין לי עני פרטי.
‫כלומר, וירד השם, הירידה של השם, זו ‫הירידה שבשורשה היא בריאה, לברוא.
‫וכאשר הקב' הוא בורא, ‫הוא נותן מקום לכל אחד.
‫אבל בשורש החיים, הכל אחד.
‫ולכן וירא אליו השם, זה יבליע את אברהם.
‫ולכן אם הוא גם רואה את אברהם, מצחק ויעקב,
‫זה הוא שרואה. יש משהו כזה.
‫אבל יש הבדל בין וירד ‫השם לבין וירא אליו השם.
‫יש הבדל בין וירא השם לבין וירד השם.
‫וירד, הוא יורד כדי לברוא.
‫אז כיוון שהוא הבורא, זה הרצון של הקב' הוא
‫שפלוני יהיה ושלמוני יהיה. ‫אז לכל אחד ואחד יש מקום.
‫לעומת זה, וירא זה המקור ‫של הרצון, ושם באמת הכל אחד.
‫ולכן אברהם נבלע בתוך זה. בבקשה, אדוני.
‫כשהקב' ברוך הוא יורד, ‫אז הוא בעצם מוריד מעצמו?
‫זאת אומרת, כמו שמשה רבן ‫הוראה את השלושת הידות,
‫הוא הראה חלק מהקב' ברוך הוא.
‫כשהוא יורד, הוא מראה לנו חלק מהקולופים?
‫לא הבנתי את השאלה.
‫כשהוא נראה, אז הוא ‫מראה את עצמו באופן שלם,
‫וכשהוא יורד, הוא מוריד את עצמו אלינו? ‫-לא.
‫כשהשם יורד, הכוונה ‫שהוא מגלה את רצונו שנהיה.
‫הרצון שלו שתהיה מציאות לנברא. זה וירד.
‫והשגן וירא זה שורש הרצון. ‫ובשורש הרצון, הכל אחד.
‫הבנת את ההבדל?
‫אבל בריבה הוא רק חלק. -חלק ממה?
‫חלק שהוא רוצה לבטא באותו... ‫-חלק של מה? חלק של מה?
‫הוא מראה חלק. חלק ממה?
‫כמו לדוגמא שלנו באל ‫שדי, אז רק ברצון שלו ככה.
‫אני שואל אותך חלק ממה? -לא ראה מצב.
‫כי אמרת לפני כן חלק מעצמו. ‫ולכן אני באמת שואל,
‫באופן מאיים, מה אתה מתכוון? ‫אתה אפילו מפחד לחזור על המילים האלה.
‫אני לא אף פעם מחזור על המילים האלה. ‫-אז למה? לא?
‫אני מחזור על המילים האלה. ‫-אה, בסדר, אוקיי.
‫בסדר. -100 אחוז. בסדר.
‫אז לגמרי אין חלקים ‫לאלוהות, אבל יש חלקים לרצון.
‫בסדר. ‫אוקיי, זה בסדר, אנחנו מופיטים, בסדר.
‫נו, הלאה.
‫אז אני אומר שאני אמרתי נכון, ‫ההיראות זה המדרגה הבינתנית
‫שאתה רואה שהיא איפשהו מאפסת את האלה.
‫נכון.
‫זאת אומרת שאם אמרתי ‫נכון, בדרך כלל, בהיריות,
‫היחס החירותי לפנים ולפנים, לא?
‫נכון, וזהו פנים ולפנים. -אז מה?
‫מה? והיראה זה לא פנים ולפנים. -נכון.
‫זה לפני ולפנים. זה לפני... ‫יש הבדל בין פנים ולפנים
‫לבין לפני ולפנים. למשל, במועדים כתוב
‫שלוש פעמים בשנה ירעד, ‫כל זוכרו, את פני ה' ה'
‫אז במועדים היה מעמד של פנים ולפנים.
‫מתי זה? זה היה בפסח, בשבועות, בסוכות.
‫זה המעמד של פנים ולפנים, במקדש היה.
‫אבל יש מעמד אחר של ראש ‫ה' היום הכיפורי ושמחת תורה,
‫שאמר זה לפני ולפנים. ‫כלומר, לפנים מן הפנים.
‫ואז פה ההפסה. מובן? טוב.
‫טוב. למשל, בקהן גדול נכנס לפני ולפנים.
‫כלומר, לפנים מן הפנים. גם לגבי ראש השנה,
‫התקיעת שופר, הגמרא אומרת,
‫כי ועד לזיכרון בא... מה? מה אתה רוצה?
‫כי ועד לזיכרון קהלתי, כי לפני ולפנים דמי.
‫כי לפני? -כי לפנים דמי, זה אותו דבר.
‫כי זה הלפנים, הלפנים שדורך עליו שם
‫זה לפנים שלפני ולפנים. מה?
‫התקיעת השופר? -כן, בדיוק.
‫וגם לגבי שמחת תורה. על התורה נאמר,
‫יקרה היא מפנינים, מקהן ‫גדול שנכנס לפני ולפנים.
‫אז כך שיש לנו שלושה אופנים ‫של לפני ולפנים, שמאפיסים.
‫בסדר?
‫איזה תור יקרה, תור יקרה בספר השנה?
‫יותחת. כן, פרק יותחת. ‫זה ספר בעיקר, אתם יודעים.
‫בספר העיקר. -כן, בספר העיקר. טוב.
‫עכשיו, לפי זה, אני מתחיל ‫להבין מצעד מה שכתוב כאן,
‫ואירע אליו השם. הרי ואירע אליו השם
‫סותר פסוק מפורש בתורה, נכון? ‫-לא אירע אני האדם וחי.
‫אז איך ואירע אליו השם? ‫כן? מובן. מה אתה רוצה?
‫זה לא סתירה. -למה זה לא סתירה?
‫שפה אירע אליו, לא אירע אותו. ‫לא כל כך שאמרו...
‫לא אירע אני האדם וחי, לא רע אותו.
‫ואיסא אינה ויער. -אם יש לו שלושה אנשים.
‫אם יש לו שלושה אנשים, אז הוא... ‫מי אמר לך?
‫אתה חולק על הרמב״ם? -עד שאני יודע.
‫סבכם, יש פה איזו שאלה ‫גדולה, שאלה נכבדה מאוד,
‫שנחלקו בה הרמב״ם והרמב״ן בפרשה הזאת.
‫הרמב״ן, בפירושו לפרשה הזאת, ‫מביא את דברי הרמב״ם ואומר,
‫אסור להאמין לדברי הרמב״ם. זה לא סתם.
‫דרך כלל, הרמב״ם לא מסכימים, בסדר? ‫אז הרמב״ם אמר פירוש אחד,
‫הרמב״ם אומר, לי לא נראה, ‫נראה לי פירוש אחר, בסדר?
‫נחמדים. אבל כאן הוא אומר, מה ‫שהרמב״ם אמר, אסור להאמין לזה.
‫מה הדבר שהרמב״ם אמר?
‫הרמב״ם אמר שהשלושה אנשים ‫שאברהם ראה, או שהוא ראה,
‫זה מלאכים, מלאכים, ‫ושהמלאכים האלה הושגו לאברהם
‫בראייה נבואית, ולא היה שם שום דבר גשמי.
‫כך שאם הייתה, נגיד, מבקר ‫את אברהם באותה שעה,
‫הייתה רואה אותו ישן בעצם.
‫והוא, בחזונו הנבואי, רואה שלושה אנשים.
‫כך אומר הרמב״ם. והרמב״ם הביא הוכחה לזה.
‫מה ההוכחה שלו? שבהתחלה של הפרשה כתוב,
‫והעירה אליו השם. ‫ברגע שכתוב, העירה אליו השם,
‫אתה יודע שזו נבואה, ממילא ‫כל מה שכתוב אחר כך זה נבואה.
‫מה? -אז גם אם שרה מתנבט.
‫או שהוא רואה את שרה בנבואה שלו.
‫ואז הרמב״ם אומר, מה פתאום? אין דבר כזה.
‫הם לבשו גוף והם באו לאכול אצל אברהם.
‫ואומר הרמב״ם, יש לי הוכחה ‫שזה נכון, מה שאני אומר.
‫שהרי אחר כך אנשי סדום נסבו על הבית.
‫כשהם ראו את שני האנשים, ‫נכנסים לבית של לאות.
‫מה, וכי הם היו נביאים? ‫אנשי סדום, רשעים גמורים,
‫יכולים להיות נביאים? לא יכול להיות.
‫ככה אומר הרמב״ם. לכן אומר הרמב״ם,
‫אסור להאמין לדברי הרמב״ם.
‫יש לי פה כמה דברים שממש ‫מטרידים אותי כשאני קורא דברים כאלה.
‫הרמב״ם... ‫קודם כול, מה רע בהדעה של הרמב״ם,
‫סתם מצד עצמה? ‫שראיית המלאכים הייתה נבואית.
‫ב' הרמב״ם, הוא לא שם לב ‫שאנשי סדום ראו את המלאכים,
‫כלומר, בזמן שקראו את פרשת ‫בעירה בבית הכנסת, הוא נרדם.
‫ביש שפרשת סדום והמורה היא ארוכה.
‫אם נאמר שהוא נרדם, אבל ‫הרמב״ם כתב בעצמו ספר תורה.
‫הוא כותב את זה, שהוא כתב בעצמו ספר תורה.
‫אז הוא כתב גם את הפרשה ‫הזאת, שם הוא לא נרדם.
‫אז איך אפשר להגיד את זה?
‫אתם מבינים את הקושי, כן? ‫אנחנו קוראים מחלוקות ראשוניים,
‫זה לא מבין מה מתרחש כאן. -אוקיי.
‫כן. -יכול להיות שהם באו לעבר,
‫הם באו לצוות מלאכים, החלפה מראית תגובה,
‫הם לא מחזן את רגולית. ‫-כן, כן, זה משהו מהרמב״ם. מה?
‫הם הגיעו לצור, הם הגיעו ‫בתור לצורה, אין ספירות.
‫לא, לא, לא, הרמב״ם אומר ‫שאין דבר כזה, מלאך מתגשם.
‫הרמב״ם אומר שאין דבר כזה ‫מלאך מתגשם, מלאך זה שכל עליון.
‫אין דבר כזה גוף של מלאך, לפי הרמב״ם. ‫ברור.
‫הניסיון שלך הוא יפה, אבל זה לא... ‫לפחות זה לא הרמב״ם.
‫כן, מה אתה אומר? -רשע לא יכול להיות נביא?
‫לפי הרמב״ם, רשע לא יכול להיות נביא. ‫-כן, לפה, כן.
‫גם לפי הרמב״ם לא יכול להיות.
‫אז זה סוגיה של מה התנאים ‫של הנבואה ומה זה בלאם.
‫אין שאלה, להכיר הכול.
‫לא, זו שאלה יפה, אבל יש הרבה מלגבי על זה.
‫אז אני אגיד לכם למה הרמב״ן ‫לא רצה לשמוע את דברי הרמב״ם.
‫שאלה, איפה חי הרמב״ן?
‫בספרד? -איפה בספרד?
‫בברצלונה ובגירונה, נכון? ‫בגירונה ובברצלונה.
‫במלכות הרגון.
‫מה הייתה דתם של השליטים שם? ‫נוצרים קתולים.
‫עכשיו, תארו לעצמכם, ‫נוצרי קתולי, קורא ברמב״ם
‫את הפירוש של הפרשה. הוא אומר,
‫וירא אליו השם, ואיך הוא נראה? ‫שלושה אנשים.
‫מעניין הרב הזה.
‫איך הרב ההוא, רבי משה בן ‫מימון, מסביר איך שהשם נראה?
‫הוא נראה שלושה אנשים.
‫אין לך חיזוק לשילוש גדול מזה?
‫אז הרמב״ם אומר, אסור, שששש, ‫תשתוק, אל תגיד דברים כאלה,
‫אסור להם דבר, ואז הוא מביא ‫איזו קושיה על נששדון, כאילו.
‫אבל הקושיה היא הרבה יותר עמוקה.
‫עכשיו, הרמב״ם, איפה הוא חי, תגידי לי?
‫בקייר. -בקייר. נגד מה הוא נלחם?
‫אסלאם. -נגד האמונות התפלות, העממיות,
‫האנימיסטיות של ההמון, ‫הבא, דמיון המזרחי הפרוע
‫שרואים על אחים ושדים בכל מקום.
‫אז מה הוא אומר? ‫שלושה אנשים זה מראה הנבואה.
‫לא יש שם שום דבר גשמי. ‫כל אחד עם המלחמה שלו.
‫עכשיו, אני שואל אתכם שאלה. מי צודק?
‫הרמב״ם או הרמב״ן? ‫הרמב״ם, וזאת מי נעים לך?
‫אם הרמב״ן יודע את הדעה על ‫העניין הזה של התחיית השילוש,
‫אז הוא כנראה מכוונה סילוב ‫ככה שאנשים לא יודעים שיבואו
‫על מה שהם עושים בשקלות, ‫מפני שהדעה של הרמב״ם נכון.
‫אתה אומר שזה רק בגלל ‫תחיית השילוש, אבל באמת
‫הוא חושב שהרמב״ם צודק? ‫-באמת הוא לא רואה לתוך בהתחלה.
‫זה צריך להביא הוכחה, ‫כי בכל זאת יש לו קושייה,
‫מעין שזדם. אבל מה עם הקושייה ‫מעין שזדם, איך אתה ענה עליה?
‫לא יודעת מה שיכול לדבר. ‫-אולי, אבל אני לא בטוח.
‫כן, מה אתה אומר? ‫-אם הרמב״ם אומר שכל מה שפשוט
‫זה בהתאם לתקופה ולמצב של ‫העם, אז לשניהם אני לא מאמין.
‫אז אתה לא מאמין, לא לזה ולא לזה. יפה,
‫אז למי אתה אמין, כן. ‫-לא, כי הוא עושה את זה
‫על רקע התקופה, אבל רקע בעיה. ‫-בסדר. הרקע של התקופה לא אומר
‫שהוא אומר את דעתו רק כנטרה לתקופה.
‫זה אומר שזו באמת דעתו. ‫אבל מה עורר אותו לזה? התקופה.
‫בסדר? כלומר, הוא נמצא, אפשר ‫לומר, בהתמודדות רוחנית מול מישהו,
‫ואז זה גורם לו לקרוא באופן מסוים. ‫זה לא שהוא לא חושב את זה.
‫אבל השאלה היא שמטרידה אותנו, ‫אנחנו שנמצאים במרחק היסטורי
‫מרחוק, אנחנו שואלים את ‫עצמנו, עכשיו, מי צודק? מה?
‫הרמבן תמיד צודק. ‫-הרמבן תמיד צודק. זה אפשרות.
‫אלא אם כן הוא לא צודק, ‫אבל במקרה הזה, מה נאמר?
‫אז אני אגיד לכם מי צודק. -צודק.
‫צודק? אני אגיד לכם מי צודק. ‫אני יכול להגיד משהו,
‫שאתם כל הזמן תעצרו אותי.
‫צודק הרמבן. לא שהרמבן לא שווה, אבל...
‫במקרה הזה, הרמבן ‫צודק, ואני אסביר לכם למה.
‫הרי מה הקושיין, נכון? ‫שאנשי סדום פתאום נסבו על הבית,
‫נכון? ואיך הם ראו מלאכים. ‫אז אני אגיד לכם את האמת.
‫אנשי סדום לא ראו מלאכים בחיים שלהם,
‫והם לא התעוררו ולא נסבו על הבית.
‫הם ישנו.
‫אז מה זה כל הסיפור הזה ‫שאנשי סדום שנסבו על הבית?
‫זה אברהם שראה את זה. אתם רוצים הוכחה?
‫בואו תסתכלו.
‫בפרק יוטט.
‫רגע, לפי אגב הסיפור של ‫הילד שמקבל את המלאכים וזה,
‫בזכות מי לא תניצל? בזכות עצמו, נכון?
‫הוא היה נחמד, הוא ‫קיבל אורחים והכול, נכון?
‫בואו נראה. בפסוק, ‫בפרק יוטט, פסוק...
‫פסוק כף ה'.
‫פרק יוטט, פסוק כף ה'.
‫ויהפוך את הערים האל, ואת כל הכיכר,
‫ואת כל יושבי הערים, ואת צמח האדמה,
‫ואתה בתשתום מאחריו, ותהי נציב מלח,
‫וישקם אברהם בבוקר.
‫אז הוא התעורר אל המקום שעמד שם מפני ה'
‫וישקף על פני סדום והמורה ‫ועל כל פני ארץ הכיכר,
‫וירב יניה עלה כתור הארץ וכתור הכישן.
‫אז מי הציל את תלות? פסוק כף ה'.
‫ויהי בשחט אלוהים את ערי ‫הכיכר ויזכור אלוהים את אברהם.
‫וישלח את תלות מתוך ההפכה ‫בהפוך את הערים אשר ישב בהן דות.
‫היא יוצא שלא תהיה פסיבי ‫לחלוטין, אולי היא לא תתנבה.
‫זה כן, יכול להיות. אבל אנשי סדום בכלל...
‫אז מה זה מה שהוא רואה שם ‫את אנשי סדום נסבים על הבית?
‫אברהם רואה את ההתנהגות של אנשי סדום
‫כדי להשתכנע שהם חייבים כליה.
‫איך אני יודע? תסתכלו לרגע אחד.
‫בפרק י'
‫בפסוק... פסוק קף.
‫פרק י' פסוק קף. ‫והוא אומר, ה' זעקת סדום ואמורה כי רבה,
‫וחטטם כי חבדה מאוד. ‫למי הוא אומר את זה? לברם.
‫ארדנה ואיראה, הקצה הקטע ‫הבא אלי עשו, קלה, ואם לא הודעה.
‫כלומר, הקב' הוא אומר לאברהם, ‫דהיימה, אני רוצה לעשות שם סיור
‫כדי לבדוק אם הם חייבים כליה או לא.
‫ואיפנו משם האנשים והלכו סדומה. ‫מה זה קשור?
‫אז הקב' מתחיל לרדת. ‫מתחיל לרדת, מתחיל להראות.
‫הנה, אני יורד עכשיו לסדום. ‫אתה רואה איך שאני יורד לסדום.
‫ואיפנו משם האנשים והלכו סדומה, ‫ואברהם עודד, הוא עומד לפני השם,
‫כמו לפני שאתה ממשיך לרדת, ‫רגע, רגע, רגע, יש לי ויכוח איתך.
‫אולי יש 50 צדיקים...
‫בסוף, בפסוק ד' ג', והיה לך ‫השם כאשר כאילו לדבר אל אברהם
‫ואברהם שבדים קומו, והיוו ‫שני המלאכים סדומה בערב.
‫ואז הוא יוצא שאברהם רואה ‫בעצם את כל הסצנה הזאת.
‫בעצם יש לו נבואה שמתחילה בחצות היום,
‫והיא מסתיימת בשש בבוקר.
‫כמה זמן הוא ישן? -18 שעות.
‫18 שעות של שינה, אחרי ‫ברית מילה, אפשר להבין,
‫בקרחום היום, מאוד קשה, ‫ואז במשך ה-18 שעות האלה,
‫הוא מתנבא. מובן? כן, בבקשה.
‫הרמב״ם נרד, אבל אני לא ‫יכולה לשמוע את המתחל שלו
‫היה אברהם ישראל יעקב? -לא, הרמב״ם לא...
‫זה מה שאמרתי, אברהם ישראל יעקב זה בזוהר.
‫זה בזוהר, זה לא אברהם ברמב״ם. ‫-הוא היה קושי אברהם ברמב״ם?
‫לא קושי אברהם, מה? ‫הוא לא חייב לקבל את הזוהר.
‫אני מגיד שגם בזוהר עצמו יש פירוש אחר.
‫הזוהר עצמו מביא שני פירושים. ‫אחד, שזה אברהם ישראל יעקב,
‫פירוש אחר שזה מיכאל גברי אדברפייל.
‫אז כך שאנחנו תוכים. כן?
‫איך אמרו בנות שכל זה הנבואה, ‫שערב בסוף הנבואה כביכול,
‫וישכם אברהם בבוקר, הוא משקיף ‫אסדום ויקיף שום פעולה בעל? -נכון.
‫וודאי שזה קרה. זה גם קרה והיה בנבואה.
‫מה שהיה בנבואה זה המראה של ‫אנשי אסדום שרוצים להרוג את לוט
‫בגלל שהוא מקבל עורכים. ‫זה מה שהוא רואה בנבואה.
‫ומתי מתחילה המציאות? -באותו זמן.
‫באותו זמן גם ה' ממתיר על אסדום, ‫זה גופרית ואש, מתה שם מן השמיים.
‫רק שהוא מראה לאברהם שזה צודק. ‫כלומר, הפעולה הטבעית של אסדום בגופרית ואש
‫זה קרה במציאות הפיזית. באותו זמן אברהם,
‫בזמן שהדבר הפיזי הזה מתרחש, ‫רואה בנבואה מדוע זה צודק.
‫הוא רואה את ההיבט המוסרי. ‫-איזה היבט המוסרי?
‫שהם אנשים רישאים. ‫שככה הם מתנהגים עם עורכים.
‫אני חושב שבאופן אחד זה ‫המציאות, אז אין שום סיבה להגיד
‫שגם לפני זה היה מציאות. -למה?
‫הרי כתוב שאברהם משקיע מבוקר ורואה, נכון?
‫עכשיו יש פה בעיה. ‫לא יכול להיות שאנשי אסדום רואים מלאכים
‫לפי הרמב״ם, נכון? דבר נוסף, לפי הסיפור,
‫איך שזה נראה, זה נראה שזה לוט ‫שהוא בעל הזכויות שמוצילות אותו.
‫ואילו אחר כך כתוב שזה בזכות ‫אברהם שהוא ניצל. צריך להחליט.
‫בסדר? מקל, אם כן, לפי אני יודעתי,
‫שהרמב״ם צודק, מה שהיה להוכיח.
‫יש פה שאלה, האם לעתיד לבוא אנחנו ‫שואפים למדריגת ויירד או למדריגת ויירה?
‫רגע, רגע, זה מעניין, כי ‫השאלה היא באה מרמת גן.
‫כן, כלומר...
‫לעתיד לבוא אנחנו שואפים ‫מדריגת פנים אל פנים.
‫בסדר, כן. בבקשה.
‫אז סיפרנו על זה, אז ‫סיפור של עשת לא טיפי זה,
‫אפשר להתמנגבו אבל לא חלק מהמציאות.
‫נכון. -אנחנו רואים שיש כאבנות באמת,
‫אבל המציאות שכאבנות... -אז גם, כן, וגם.
‫אז אתה צריך שוב לעשות עבודה, ‫לבדוק בדיוק איזה חלק מה...
‫נו, כן.
‫אבל למה באמת נצטרך, בוא נגיד להסתדר עם...
‫עם סיפורי המלאכים בכל ‫התנ״ך, כל הארמים, הנוח...
‫כן, כן, כן, את כולם הוא מסביר ככה. ‫את כולם.
‫הרמב״ם עובר על כל סיפורי המלאכים שבתנ״ך,
‫הספר מורה נבוכים, הוא מתמודד עם כולם.
‫כן.
‫איך עובר לאוט של עצמו? -נו?
‫כאילו אין מי ינהג לאברהם להראות שלאוטים
‫במהלך המקור שמכניסו אותם, זה מה המשנה?
‫לא, זה מסביר מדוע לאוט, בכל ‫זאת, זה לא מספיק של זכות של אברהם,
‫כי זה לא הכול רק בגלל פרוטקציות. ‫צריך שיהיה קצת זכות ללאוט.
‫כי שזה מרוויח לאברהם. -בדיוק.
‫עכשיו... -מה?
‫כן. -מה, אבל אתה מרוויח מזה?
‫מה, רמב״ם מרוויח? ‫מה אני מרוויח מזה? -רמב״ם יהיה צודק.
‫כן, מדוע אני כל כך רוצה ‫שהרמב״ם יהיה צודק?
‫אולי ישני חושב שהוא צודק, כן? ‫אני לא יודע, כן?
‫האמת היא שאפשר לקבל פירוש אחר לגמרי.
‫בשנייה, יש מלבד הפירוש של ‫הרמב״ם ושל הרמב״ן ושל הזוהר,
‫בשני הפירושים שלו, יש פירוש, ‫מפתיע, שאולי לא כל כך מפורסם,
‫זה הרלבג. הרלבג. ‫הרלבג אומר דבר נועז מאוד.
‫הוא אומר ככה, וישא עיניו ‫ויהר ויניה שלושה אנשים,
‫אומר הרלבג, זה היה שלושה אנשים.
‫כתוב אנשים, אז הרלבג ‫חושב שהכוונה עליהן אנשים.
‫זה ממש מפתיע. עכשיו, מה היו האנשים האלה?
‫הם היו נביאים, והם באו ‫לבשר לאברהם את הולדת יצחק,
‫והם באו לבשר לאברהם את מהפכת סדום,
‫והם באו להפוך את סדום מכוחם של הנביאים.
‫וזה כדעת הרלבג שהקב". ‫הוא לא עושה נס, אלא אם כן יש נביא בזירה.
‫לכן זה משתלב בתיאולוגיה הכללית של הרלבג.
‫מעניין מאוד הפירוש הזה של הרלבג.
‫אבל זה סותר כמה עקרונות בתורתו של הרמב״ם,
‫שלא הייתה נבואה שמשולחת לפני משה.
‫אבל הרלבג, הוא יכול לחלוק על הרמב״ם.
‫מה, האברהם הלינו גדול מהנביאים האלה? ‫-כן, האברהם הלינו גדול מהנביאים האלה,
‫אבל הם קיבלו שליחות לספר לו משהו. ‫כן, בבקשה.
‫אז לפי מה שדיברנו ראשון, בעצם ‫יש פה כל פעם נציף מלאכת נצרח,
‫זה יכול להיות חלק מהחלוק.
‫וכמו שחלק אחד מהחלוק לא קרה...
‫הוא חייב להיות שהיה יפה להיות נציף מלאך.
‫שאם לא כן, בנותיו לא יהיו שוכבות אמו.
‫בבקשה.
‫היום, אם חושבים שזה לא ‫סותר, מה הקשר הזה שאמא שלהם
‫חיה על ידי שלושה חודשים? ‫-כן, כי אם לא, זה...
‫למה ש... ‫כלומר, איך שלושה לא הייתה מסכימה.
‫אבל כשאנחנו נגיע לפרשה הזאת, ‫אנחנו נראה בדיוק התרחש שם,
‫ואתה תבין עד כמה שזה נכון. ‫כן. טוב, אז אני מציע...
‫כן, מה? -זה ג' הוא מערב ב...
‫בחיל עם רבים. -פסוק ג'? איפה?
‫אה, כן. ויאמר, אדוני, זה לשון רבים.
‫אם נעמצתי חן בעיניך, אז יש שון יחיד.
‫אז אפשר להבין את זה בכמה אופנים.
‫אז אולי זה אומר משהו על שלושה אנשים?
‫אז זה מראה כמו הרמבן, ‫שהשלושה אנשים זה השם.
‫נכון? מה שהרמבן כל כך מפחד מביןו. נכון?
‫אומר רשי, דיבר עם הגדול שביניהם.
‫אז הגדול של ביניהם הוא זה השכינה.
‫למה זה בשם אדנות? -אבל שם אדנות דווקא.
‫שם אדנות זה כינוי השכינה בפי הקבלה. ‫לא שם הבעיה.
‫קיצור, מסתבכים פה הרבה, כן? ‫-הביטוי, אם נעמצתי חן בעיניך...
‫כן, הוא ביטוי שנאמר כלפי אלוהות בדרך כלל.
‫אם נעמצתי חן בעיניך, ‫לפעמים גם נאמר כלפי בני אדם.
‫למשל במגילת אסתר, אתה רואה שאסתר,
‫הוא מדבר ככה עם המלך. ‫כן, אם מצאתי חן בעיניך המלך,
‫וטובה אני בעיניו... -אבל אם לא חן,
‫זה אכן נמצא אצל אדם שמוציא אותו.
‫לא משנה, אבל זה יכול להתקפא אדם גם.
‫בסדר.
‫טוב.
‫בואו נחזור עוד פעם על כל מה שמתרחש כאן.
‫אברהם מזמין, כן? ‫לא משנה באיזה מישור הדבר הזה נמצא,
‫הוא מזמין את שלושת האנשים לאכול אצלו.
‫עכשיו, יש גם איזו בעיה, איפה ‫הם נמצאים האנשים האלה?
‫אם כתוב בפסוק ב', וישא עיניו וייר,
‫אז לשאת עיניים, בעברית ‫תנכית זה לראות למרחוק.
‫והנה שלושה אנשים מצבים עליו, אז הם לידו.
‫והיא, וייר, וייר רוצה ‫לקראתם, הסימן שהם רחוקים.
‫הם רחוקים. ‫זה אופייני פה בעצם למראה נבואה,
‫יותר מאשר לפעולה פיזית.
‫בחלום, אדם רואה דברים קרובים ‫ביד אחרי זה רחוקים וכדאי. מה?
‫הופתע מורגל. ‫-הופתע מורגל, כן, יכול להיות.
‫יוקהנה, אגב, רשי שמה אומר משהו מדהים,
‫שהוא דיבר בעצם על שניים. דיבר, ויאמר,
‫האדוני פנה כלפי השכינה. ‫אם לא מצאתי חיינת בעיניך,
‫אל נא תעבור מעל עבדיך. ‫ואז בעצם זה דו משמעי.
‫הוא גם מדבר עם השכינה, גם עם האנשים.
‫אתם אל תעברו, וגם השכינה, ‫בבקשה, אלא להמתין קצת.
‫וגדולה הכנסת עורכים מקבלת בני השכינה.
‫להמדו במסכת שבת.
‫יוקהנה מעט מים ורחצו ‫רגליכם וישענו תחת העץ.
‫למה הוא רוצה שהם ירחצו את הרגליים? רשי?
‫הם ראו אותם כישמעילים ‫המשתכבים לאפר רגליהם.
‫כלומר, שזה דבר בזוי ביותר, ‫שאדם הופך את האפר שעל רגליו
‫לאלוהות שלו. זה שפלות.
‫מה? -מה זה ארץ ישראל?
‫ארץ ישראל? זה משהו נפלא, בקדוש.
‫אבל לא משתכבים לאפר ארץ ישראל.
‫מי שמשתכבה לאפר ארץ ישראל חייב שכילה, לא?
‫אני חווה שאני יודע.
‫אבל זה בא להראות את החסד של אברהם.
‫למה ההדגשה הזאת של החסד ‫של אברהם דווקא הפרשה הזאת?
‫אברהם בתור מכניס האורחים, ‫כל המדרשים מדברים על אוהלו
‫של אברהם, מתייחסים לפרשה הזאת.
‫הוא הולך לעשות תעקדה. -מה?
‫הוא הולך לעשות תעקדה. ‫-הוא הולך לעשות תעקדה פה?
‫פה, זה שיעקוד. אנחנו צריכים להמשיך בחסד.
‫אתה מרחיק רחוק מאוד. ‫פשוט, הוא הולך להוליד את יצחק.
‫יצחק הוא צדיק של מידת הדין,
‫והוא בא להשלים את מה שיש אצל אברהם.
‫אצל אברהם זה חסד גמור. ‫לכן הוא זקוק לבן של מידת הדין.
‫מבין? טוב.
‫אגב, באיזו שעה של היום ‫זה מתרחש, כל הסיפור הזה?
‫חצות היום. -חצות היום.
‫זאת אומרת, ממנחה ומטה. ממנחה גדולה והאלח.
‫אז זה מחזה של אחרי הצהריים.
‫מחזה של אחרי הצהריים. ‫איזו תפילה מפלגים אמרנו אחרי הצהריים?
‫מנחמית היא כן? -יצחק אבינו.
‫יצחק אבינו, א'ה.
‫זאת אומרת, הופעתו של יצחק בעולם ‫זה מתחיל עם הראה של אחרי הצהריים
‫של מידת הדין. איך זה חייב להיות? זה הסדר.
‫כלומר, כשאברהם ויצחק היו מדברים, ‫צריכים למי זה הבוקר והצהריים שנפגשים.
‫תמיד אז כשאברהם ויצחק ‫היו נפגשים בזה שאז זה היה?
‫וחזות היום. זה הזמן שהם נפגשים. ‫מה את אומרת?
‫מה חייב להיות מוגשם על ידי חסד? ‫-מה חייב להיות מוגשם על ידי חסד?
‫זה המדרגה של אברהם. הוא איש החסד.
‫ולכן זה מה שהוא רואה במחזה. ‫את המקום שלו בעולם האלוהי,
‫בתור מידת החסד.
‫יהיו כחנם מעט מים ורחצו ‫על יכם וישענו תחת העץ.
‫מה לעין בראשי? תחת העץ, אומר ראשי?
‫תחת האילן. -תחת האילן.
‫איזה עומק. מה היינו עושים בלי ראשי?
‫היינו חופשים תחת העץ, מה? ‫אגב, אילן זה באיזה שפה?
‫בערמית. העץ בעברית. אילן זאת מילה ערמית.
‫אבל מה הסיבוב הזה? ‫תחת העץ, ראשי אומר תחת האילן.
‫תגיד, זה כרמלנט. -לראשי יש כוונות עמוקות.
‫כל פעם שראשי אומר דבר ‫פשוט, הוא מתכוון למשהו עמוק.
‫ראשי בא להציל אותך מטעות חמורה.
‫מה זה עץ בעברית? -זכר בעצם.
‫מה זה עץ בעברית? -עץ זה כל עץ, אבל...
‫הוא אומר לך עץ של מביפירות. ‫אילן לא מביפירות.
‫מי אמר שהוא מביפירות? ‫אילן גם לא חייב להביפירות,
‫יש אילנס רק. -עץ לחומץ.
‫אה, יפה. עץ זה החומר. ‫למשל, הרהיט הזה עשוי מעץ.
‫אין לו עכשיו שורשים, פירות וכולי. נכון?
‫אז היה אפשר להגיד, אישנו תחת חתיכת עץ.
‫איזה פירוש זה? תחשבו טוב-טוב.
‫זה הפירוש הנוצרי. -אה, אישה דווקא.
‫בדיוק. אז ראשי, שמכיר את הפרשנות ‫של הסביבה הנוכחית שמסביבו,
‫הוא בא להגיד לך, אל ‫תחשוב על עץ כזה, זה אילן.
‫מה? -היום אולי...
‫נכון, אבל ראשי, כאילו, אתה אומר,
‫היום זה פחות רלוונטי. ‫זאת אומרת שאתה אומר,
‫זה לא בסדר שראשי חי אז.
‫זה מה שאתה אומר. כלומר, ראשי כותב דברים
‫כתגובה לאתגרים הרוחניים של דורו. ‫נכון? אז אני רוצה להבין,
‫למה ראשי כתב את זה. אז אני, יש לי תשובה.
‫היא טיובה להתחות פה מישהו. ‫אז אני יוצא לפי זה, בסדר,
‫זה תחת אילן. דכינו את הפירוש הנוצרי.
‫מה זה העץ הזה? -עץ החיים.
‫עץ החיים, יפה. ‫איפה יש מלאכים ועצים? בגן עדן.
‫אברהם עכשיו, הוא לפני חטא דם הראשון.
‫הוא מתקן את חטא דם הראשון. -למה?
‫כי חטא דם הראשון זה חטא שמטיל פגם בהולדה.
‫כל הכוח של ההולדה בעצם הפך להיות מגונה.
‫אבל אצל אברהם, שעכשיו הוא ‫בא להוליד את האומה, הכול קדוש.
‫אבל למה חטא דם הראשון ‫פוגע בדרך כלל בוחר ההולדה?
‫היה אמר שהאדם ידע אתך בבקרות, לא לפני?
‫כן, אבל הוא התבייש אחר כך, אבושה. ‫נכון. כן.
‫מה? יש שאלה? טוב.
‫באונקלוס רשום תכות ‫אילנה, אז מה יוצאת את זה?
‫באונקלוס, אתה אומר שרשום תכות אילנה.
‫כלומר, אתה אומר שאתה ראית ‫את הכתביית של אונקלוס, נכון?
‫זה מה שאתה אומר.
‫אבל אני לא ראיתי את הכתביית של... ‫איפה הם מוצאים את הכתביית של אונקלוס?
‫מה? אבל זה לא כתביית, זה דפוס.
‫אז איך אתה אמרת שזה רשום?
‫אני לא יודע, אתה אומר שאתה ‫ראית את הכתביית של אונקלוס.
‫אתה מנסה לשאלה נכונה? -כי אמרת רשום.
‫מה, איפה עשיתי את האונקלוס? ‫-כי אמרת רשום.
‫רשום זאת אומרת שאתה רואה ‫את הדיו שהשתמש בו אונקלוס.
‫אתה רוצה להגיד כתוב, אז אתה מתכוון כתוב.
‫כתוב. -אה, זה עכשיו אני מבין.
‫עכשיו, זה נכון, אז בעצם רשי ‫לא היה צריך להוסיף את זה,
‫אלא זה שרשי הוסיף את זה ‫כי הוא רוצה שתשים לב לזה.
‫כלומר, הוא אומר לך, הנה, ‫התרגום אמר תחת אילן,
‫אתה מבין למה הוא אמר? ‫-לא תבין אם הם נתפסים ביחד.
‫אה? -לא תבין אם הם נתפסים ביחד.
‫לפעמים רשי אומר כתרגומו, בסדר? ‫לשבת את זה בין רשום לכתוב.
‫בנתה את זה? טוב. -כן, בבקשה.
‫למה בגלל שכתוב במילה עץ אתה ‫שואל איך אנחנו פופצים את החיים
‫לגבור עם התקפה? ‫-אה, כי צריך להבין באיזה אווירה
‫זה נמצא פה. ‫כלומר, המפגש של אברהם עם המלאכים,
‫איפה מצאנו בכלל אדם שנפגש עם ‫מלאך לפני כן? איפה מצא? בתורה.
‫נכון? ומה עוד? גנדל. נכון?
‫זאת אומרת, ואם מדובר על ‫מפגש שבו נאמר, ואירא אליו השם,
‫שזה דבר שהוא בלתי אפשרי בעולם שלנו,
‫אם כן מדובר בעולם מיליון. ‫נכון? אם כן ודאי שמדובר בגנדל.
‫זה קופץ לשם בהכרח, מבחינה סוציאטיבית.
‫ויש גם אברהם בבוקר אל ‫המקום או שהוא עמד שם.
‫ולפי הכרעת הרב היה צריך ‫לכתוב אל המקום אשר ישב שם
‫שהרי המראה התחיל כשהוא יושב פתח האוהל.
‫כן, הכתוב, היגש אברהם.
‫אם אברהם הוא חסד מוחלט ‫ובכל זאת צדיק, מהו ישמעאל?
‫ובשביל מה צריך את הדין של ‫יצחק מול החסד של אברהם?
‫מי ידע אני אתייחס לזה? זה נושא...
‫אל תדאג, אני אתייחס בלי נדר. ‫אם יתנו לי. כן, בבקשה.
‫למה אתה אומר שחייבים את העניין של ‫הולדת תגומה כדי להפוך הולדה לבדודה?
‫אם הילדה כבר... ‫אם יחסי האישות המטרה שלי היא להוליד את זה,
‫היא מטרה להוליד הלברכה לעולם...
‫ברור שיחסי האישות זה דבר קדוש וטוב.
‫כן. -אבל יש גם בנפש האדם.
‫כלומר, יש בושה, נכון? שמתלווה את זה.
‫אז הבושה היא באה בגלל החטא הקדמון.
‫אבל אצל האבות אי אפשר ‫שהנושא כל כך עקרוני וחשוב,
‫כמו הולדת ההומה, יהיה נגוע בבושה הזאת.
‫לכן הם מוכרחים להיות מתקנך את אדם הראשון.
‫עכשיו, מעניין מאוד מה הוא נותן להם לאכול.
‫בשר וחלב. נכון?
‫איך כתוב שם?
‫יש גם פסוק ח' ויקח המעה וחלב ‫ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם.
‫והוא עומד עליהם תחת העץ והם יאכלו.
‫אז פעם הילדה שלי אמרה ‫לי אחרי שהיא למדה בגן
‫שבין הבשר לבין החלב עברו ‫שש שעות והוא אמר דברי תורה.
‫או שויקח המעה וחלב והרק ‫אחרי זה ובן הבקר אשר עשה.
‫אפשר, אבל פשוט הכתוב זה לא כך, ‫אלא הם באים לאכול ח' וחלב ובן הבקר.
‫זאת אומרת שמה שבעולמנו נפרד ‫ולא ניתן לחיבור בעולם העליון מחובר.
‫כמו שלמשל צנר ופשטים.
‫התורה אמרה אסור להשתמש בצנר ופשטים.
‫אבל בגדי כאונה, בקודש ‫פנימה, עשויים מצנר ופשטים.
‫כלומר, לא כל דבר נפרד בעולם ‫שלנו, הוא נפרד בעולם העליון,
‫אלא להיפך, אין מה אתה רוצה.
‫אני לא יודע איך אתה רואה את ‫זה לפנים, אבל אחד מהתהלימים
‫לאישור בשר וחלב, זה איכות של דין ומחמים.
‫כן, כן, ברור, ברור. ‫-זהו, זה קשור לילדה של אברהם וישחק.
‫כן, ודאי. עכשיו, תשימו לב עוד משהו.
‫בסוג זין. ‫ולבקר רץ אברהם, והייקח בן בקר רחבת טוב.
‫והייתן אל הנער. מי זה הנער?
‫ישמעאל. -ישמעאל. פתאום ישמעאל נכנס לעסק.
‫חשבתי שישמעאל... טוב, ישמעאל עוד לא גורש,
‫אבל בכל זאת, למה במחזה כל ‫כך אילאי מכניסים את ישמעאל?
‫האמת היא, זה קצת מובן, להיריקה פסוקווה.
‫והיימאיר אברהם הועלה אל שרה.
‫הוא עוזב את שרה ולבקר רץ אברהם.
‫אז כשעוזבים את שרה, ‫הולכים למשהו אחר, לישמעאל.
‫הגיוני. ‫והנער, אנחנו נראה בסוף הפרשה, זה ישמעאל.
‫אבל בכל זאת, מה זה אומר? ‫זה אומר שפה הוא מתחיל לעשות ברור.
‫זה קשור לשאלה, מספר שתיים שנשאלה כאן.
‫יש לכל אדם קושי להסתדר עם אבא שלו.
‫זה כלל גדול, כל פסיכואנליסט יודע את זה,
‫וגם בלי פסיכואנליזה אני מדבר.
‫וזאת הסיבה שחזאל אמרו,
‫אינה דומה תפילתו של צדיק בן ‫צדיק לתפילתו של צדיק בן רשע.
‫תפילה של צדיק בן צדיק זו סופר תפילה. למה?
‫כי אם אדם הצליח להיות צדיק,
‫למרות שאבא שלו צדיק, ‫זה סימן שהוא צדיק באמת.
‫לעומת זה, אם אדם הוא ‫צדיק, אבל אבא שלו רשע,
‫אולי הוא צדיק בגלל שאבא שלו רשע.
‫כי הרי מה ייחד אותו?
‫הוא צריך בכל מיות להביע משהו עצמאי.
‫ולכן לבנים של הצדיקים יש קושי.
‫ויש בעצם שתי אופציות אפשריות.
‫נגיד ניקח את הצדיק אברהם.
‫הוא צדיק של מידת החסד.
‫אז יש שני אופנים להיות הבן של אברהם.
‫הבן של אברהם. או להיות צדיק של מידת הדין.
‫בדווקא, הוא צדיק של מידת החסד, ‫אני אהיה צדיק, אבל היא מידת הדין.
‫שאות אחרת, להיות רשע של מידת החסד.
‫זה מה שישמעי לומד. ‫בסדר, אני מאמץ את מידת החסד שלך,
‫אבל אני רשע, לא צדיק.
‫זאת אומרת, יש פה צורך של השלכה.
‫אבל להוליד עוד צדיק של מידת החסד,
‫בעצם זה הופך את ההולדה למיותרת.
‫יש לנו כבר צדיק של מידת ‫החסד, יש מה להמשיך.
‫כלומר, זה הופך את המוסר ‫לחד גוני, לחד עריקי בלבד,
‫וזה בלתי אפשרי.
‫כי המוסר האמיתי הוא ייחוד המידות.
‫ולכן אברהם צריך ללמוד,
‫להסכים שההמשך שלו יהיה דרך מידת הדין.
‫זה בעצם מה שהוא לומד לאורך כל הפרשה.
‫מתחילת פרשת ויירא, עד סוף פרשת ויירא,
‫זה הלימוד הגדול של אברהם, ‫את הערך של מידת הדין.
‫תסתכלו לרגע אחד בפסוק י' ז'
‫והשם אמר... מי זה ושם?
‫זה מידת הדין.
‫כל מקום שכתוב ושם, ‫חז'ל אומרים, הוא ובית דינו.
‫אז זה בית הדין.
‫והשם אמר, מידת הדין אומרת,
‫אמחסה אני מאברהם, אשר אני עושה.
‫מה, אני אסתיר לו?
‫הוא מידת החסד, אבל הוא ‫לא צריך לדעת מזמן מדין.
‫ואברהם היה אויה לגוי גדול ‫ועצום ולבחרו בו כל גוי הארץ,
‫כי ידע עתיב, למען אשר ‫יצווה את בניו ואת ביתו,
‫אחריו יש המהודריך השם לעשות צדקה ומשפט.
‫צדקה הוא כבר יודע, אבל אני ‫רוצה שהוא יעשה צדקה וגם משפט
‫למען אביה, השם על ‫אברהם, את אשר דיבר עליו.
‫הוא אומר, ה' ולכן הוא צריך להסביר לו,
‫האם אתה מסכים למשפט שאני ‫עושה עכשיו עם סדוב ואמורה?
‫פסוק ט', ואומרו אליו,
‫היית שראי אשתך?
‫היית שראי אשתך? ‫בעניין, אי אפשר להגיד דברים
‫בצורה נורמלית.
‫צריך לשאול שאלה ולקבל תשובה.
‫היא אומר, הנה בא אוהל.
‫והיה אומר, שואבה שוב אליך ‫כעת חייו, הנה, ואין לשרה אשתך.
‫ושרה שומעת, פתח האוהל, והוא אחריו.
‫מי זה הוא ומי זה? ‫גם זה פה יש במדרשים שלו.
‫מה זה זאת אומרת שרה שומעת? גם היא נביאה.
‫מי נביאה? נכון? אברהם נביא, שרה נביאה.
‫הם שומעים ביחד.
‫ואברהם ושרה זקנים באים בימים, ‫חדל להיות לשרה אורח כנשים.
‫מה, תצחק שרה בקרבה למור, ‫אחרי בלוטי, הייתה לי העדנה,
‫ואדוני זקן.
‫והוא אומר לאשם אל אברהם, ‫למה זה יצחק השרה למור,
‫אף אמנם לילד ואני זקנתי?
‫האיפלמי אשם דבר, למור ‫ידע שוב אליך כעת חייו שרה בן,
‫למור, לא צחקתי כי היא הרייה. ‫והוא אומר, לא, כי צחקת.
‫אווירה של גן ילדים.
‫הרשוי.
‫הגננת אומרת, מי צחק פה? -זה לא אני.
‫זה, זה אתה.
‫כל אובירה הזאת.
‫חזל אמרו, מעולם לא נזקק ‫הקדוש פרוחו להשיח עם אישה,
‫אלא אם אותה צדקת, וגם זה על ידי סיבה.
‫שאלה מה זה צחקה.
‫מה זה להשיח? ‫מה, וכי הקדוש פרוחו לו לדיבר עם נביאות?
‫יש לנו הרבה נביאות.
‫אז מה זאת אומרת, מעולם לא ‫נזקק הקדוש פרוחו להשיח עם אישה.
‫הביטוי הזה להשיח הוא ביטוי מיוחד.
‫להשיח פירושו לגעגיד שטויות.
‫כן? כן, זה כמונה. אל תרבה שיחה עם האישה.
‫מה זה שיחה? שטויות.
‫אז מה צריך לעשות עם האישה? להרבות בחוכמה.
‫היכולה, עם כל אדם צריך להרבות בחוכמה.
‫אלא שאם כל אדם צריך להגיד רק דברי חוכמה,
‫אבל עם האישה חייב שתהיינה קצת שטויות,
‫כי בלי שטויות אין אהבה,
‫ולכן כיוון שראויות השטויות ‫להיאמר בין בעלי אשתו,
‫היה מקום לומר שצריך להרבות בזה.
‫ולכן אמרו, לא, אף על פי ‫שצריך, צריך לא להרבות.
‫לא להרבות שיחה, אלא הרוב יהיה בחוכמה.
‫ולכן באשתו אמרו.
‫נכון? כתובים? ‫באשתו אמרו, דווקא באשתו אמרו,
‫לא להרבות שיחה. כן, לא יכול להרבות שיחה.
‫מכאן אמרו חכמים, כולם ‫הרבה שיחה עם האישה וכו'.
‫אז זאת אומרת ש...
‫אז כן, הקבל שחרור רוצה כן, להגיד שטויות.
‫כן, דקום הזה מה שכתוב, בעלי השיח.
‫מה המטרה של הדבר הזה?
‫המטרה, שייבלד יצחק.
‫ייבלד יצחק.
‫כלומר, פה מדובר על הופעה חדשה ‫של סוג של צדיק שלא היה כמור בעולם.
‫וכל דבר חדש מצחיק.
‫כדאית בספר הצחוק מעת הנרי ברגסון,
‫שמסביר שהצחוק, זה בא ‫בעקבות ההפתעה, הבלתי צפוי.
‫אדם נגיד הולך ברחוב, מחכיק ‫על קליפת בננה, מצחיק, מה קרה?
‫לא היה צפוי, כי הרי אדם הולך ‫ברחוב, לא צפוי שייפול, נכון?
‫וודאי לא בטקס של הר ארצלד הריקל.
‫ולכן...
‫מה זה קרה?
‫ולכן יש כאן צורך בפעולה ‫לצנית להופעתו של יצחק אבינו,
‫עם הדרגה שהיא מעבר לכללים. ‫הוא יוצא מן החוק, צה חוק.
‫הצדיק זה האות הפורצת, צה.
‫וכאן יש כמין, אפשר לומר, דקדוג, ‫שנעשה בנשמה של אברהם ושרה,
‫כדי לתת ליצחק להיוולד. כן, מה אתה רוצה?
‫האם גברים כן עצרו כדור חולציה? ‫האם גברים כן עצרו כדור חולציה?
‫האם גברים כדור חולציה היו יוצאו להסיעה? ‫זה שאלה טובה, לא יודע.
‫לא יודע. תשובה היא, אני לא יודע.
‫זה שאלה פעם שלישית. עכשיו, כן?
‫עכשיו, יש פה דבר אחד שצריך פה להבין.
‫פסוק י' ב', ואת יצחק שרה מקרבה,
‫למור אחרי בלעותיה ‫הייתה לי ידנה, ועדוני זקן.
‫למה היא חושבת שלא יכולה לילדת?
‫משתי סיבות. א', כי היא בלתה.
‫שתיים, כי אברהם זקן, נכון? ועדוני זקן.
‫אז אם כן, יש פה שתי סיבות. ‫אני זקנה, הוא זקן, אי אפשר להגיע לילד.
‫והוא אומר, השם אל אברהם, ‫למה זה צחקה שרה לימור
‫אף מלמילד ואני זקנתי?
‫מחורם מוזכר רק הטעם האחד, שהיא זקנה. ‫מה עם זה שאברהם זקן?
‫למה זה לא מוזכר? מה?
‫מפני השלום. -מפני השלום? מה?
‫לשמור על כבודו. -לשמור על כבודו, באמת.
‫למה זה לא מכובד שהוא זקן? ‫זה עובדה, מה זאת אומרת?
‫אולי על כבודה שהיא צחקה בפני ‫הקבלת ברוך הוא שאמר לה משהו.
‫אבל דווקא את זה הוא כן מגלה שהיא צחקה.
‫אלא מה? ‫נשאל אתכם שאלה, במי זה תלוי ששרת הילד?
‫בקבלת ברוך. -בקבלת ברוך הוא.
‫לא בזקנתה או בזקנתו.
‫לכן הקבלת ברוך הוא פגוע, הוא ‫אומר, למה זה צחקה שרה לימור
‫אף מלמילד ואני זקנתי?
‫הקבלת ברוך הוא אומר, ‫אז מה, וכי אני זקנתי?
‫היפלא מאשם דבר. הנה, זה ההמשך.
‫הקבלת ברוך הוא אומר, אני לא זקנתי,
‫אז למה היא אומרת שהיא לא יכולה להילדת?
‫בגלל שהוא זקן או היא זקנה, מה זה משנה?
‫אני לא זקנתי.
‫כתוב, הפירוש הזה גם מובא בראשית רבא.
‫הקבלת ברוך הוא אומר, ‫ואני זקנתי מלעשות ניסים?
‫ויש עוד פירוש שני שמובא ‫שם, שזה מפני שלום בית.
‫רשי אמיר רק את השני ולא את הראשון, למה?
‫בסוף נעסוק בפעם הבאה.

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/234914225″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

מספר פרק בסדרה : 28

<< לחץ לפרק הקודם

"ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא ה' אל אברם"

לחץ לפרק הבא >>

"ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדני זקן"

פרק יח’ פסוק א’

מדור: בית המדרש

אורך השיעור: 52 דקות

סדרה:ספר בראשית - אלול התשע

מילות מפתח:אברהם אבינו, הצחוק

לחץ כאן להורדת קובץ שמע MP3

השיעור לא עובד? נסה נגן אחר בלחיצה כאן.

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח

כיצד נוח לך להמשיך?

An error occured.

No data was found

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/234914225″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

למה שווה להתחבר?

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

“וירא אליו ה’ באלני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום”

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

כיצד נוח לך להמשיך?

כתיבת תגובה לבטל

מכון מאיר - יהדות באהבה

מחלקות מכון מאיר

מחלקות מכון אורה

ערוץ מאיר

ארכיון שיעורים

ערוץ מאיר בטלפון ללא אינטרנט:
02-6475073

תרומות

מדיניות האתר

מכון מאיר בדוא"ל:

טלפנו אלינו:

מכון מאיר בדוא"ל: