ערוץ מאיר
כל הנושאים
פרשה קודמת: תולדות
פרשה נוכחית: ויצא
פרשה הבאה: וישלח
 

הארכיון נתמך על ידי
קרן דור ס"ת

שתי דרכים למות ... - שיעור מספר 4

מאמר 'דעת אלהים' לרב קוק

הרב חגי לונדין / ח כסלו ה'תשע"ה / 65 דק'
קוד שיעור: 21346
Loading the player ...
על השיעור:
איך מתדבקים באלקים? המפגש עמו מתגלה דרך החיים שלנו.
בפסקה הראשונה דיבר הרב על האובייקט, ועל הסובייקט המצוי בתוכנו, שהוא השתקפות האובייקט, קרי: אלקים. כלומר, איננו מנסים לגעת באלקים כמשהו חיצוני לנו, אלא חיים את הגילוי שלו בתוכנו. אלקים מתגלה בחיי האדם, ואדם שחי במלוא העוצמות חי יותר את אלקים.
פסקה שניה מדברת על חמש מדרגות של מפגש עם אלקים.
שלב ראשון. אני מתחיל לחשוב מחשבה בוגרת, מבין שאני נפגש עם הגילויים בחיי שלי ולא במציאות החיצונית, כי "בזה מסירה מעליה את התימהון" - לזה יש משמעות נפשית מרחיקת לכת. כל זמן שאתה חושף את הגילוי שבתוכך אתה עובר מניכור וזרות לאמפתיה, לחיבור עם העולם. מפגש עם האובייקט, עם אלקים, כשהוא מחוץ לי, מפחיד. כשהמציאות חיצונית לי היא מאיימת. אבל אם זה בתוכי זה מעצים אותי, הקב"ה חושף מרחבים חדשים בנפש. האדם מלא תשוקה וסקרנות. נהנה ללגום מהחיים - זו העמדה הנפשית שאמורה לעצב את אנשים שחיים עם דעת אלקים. לעומתם יש אנשים שהכל קשה להם, חיצוני ומנוכר. מובן שכולנו מורכבים מזה ומזה, תלוי במינון. ובכן זה השלב הראשון שאדם מבין שהחיים הם חלק ממנו.
שלב שני, השאלה היא באיזה אובייקט אתה נפגש. ככל שהאדם או הדבר קרוב אליך - גם התחושות הופכות להיות יותר חזקות, לא רק סימפטיה אלא התחדשות וחוסר שגרתיות. אדם צריך להגיע למצב שהוא מרגיש כל יום התחדשות. לכל יום יש התנוצצות מיוחדת שלו. צריך לשים מחיצה בין העבר להיום. להיפגש עם מעיין פרה ורבה. גם בעבודה שגרתית צריך לחפש את המשמעות שבה, את מה שהיא באמת תורמת. צריך לצאת מדכדוך ולחפש כל פעם מחדש את הערך, להתפלל על כך. זה ברמה הפרטית.
שלב שלישי. אדם מתחיל להפנים שעם האובייקט, עם דעת אלקים, הוא יגלה עוד ועוד זוויות שונות של טוב, ואז יתחיל להבחין בפרטים, כל דבר מדויק. ר' ישראל סלנטר אומר: כל דבר תעשה מדויק. ממוקד. כמו לא להוציא פרוטה שלא לצורך. החיים לא חיצוניים. הם מתחדשים. כל נקודה משמעותית הנגזרת של השלב השלישי, היא שאדם רץ אחרי החיים, כאילו הוא רודף אחריהם. לכל פרט יש חשיבות.
אדם האדיש לחיים אינו רואה פרטים, אין לו את העמדה לחפש ולבדוק. גם לא שם לב לסדרי עדיפויות.
בשלב הרביעי, הוא מבין שאל האובייקט העומד מולו, אלקים, שונה היחס מן היחס אל האחרים. זו היכולת ליצור מדרג של הדברים שאתה נפגש אתם. חלק מהחיים הבריאים הוא להבין שיש גם דברים שאני צריך לעשות באופן אינסטינקטיבי בלי לחשוב, כי אם נכניס מודעות נסתבך. צריך לדעת בכל דבר איזה כוח נפשי אני מפעיל. לפעמים צריך להיות כל כולך בעומק הנשמתי, הרגשי והשכלי.
שלב חמישי. אתה מבין שאין שום מציאות ללא אלהים. בכל נקודה בחיים, שם נמצא אלקים. כל דבר מחובר למציאות האלקית. כל החיים עוברים דרך הפריזמה הזאת.
אם אדם נשאר עם המחשבה הילדותית שהחיים והאלקים הם מחוץ לו, זה הולך ומחריף אצלו. ככל שהוא גדל עם תודעה זו שמנהלת את חייו, נוצרת אצלו התנגשות בין עולמו הפנימי לחיצוני. בתוכו הוא מרגיש חוסר שמחה, זרות, ניכור. העולם החיצוני סוגר עליו עד שהוא מרגיש מחנק. אז יש לו שתי דרכים לברוח. האחת - הוא בוחר ערך או אובייקט כלשהו ומתמסר אליו. זה כמו עבודה זרה - אדם בורא לעצמו אלהים, זה יכול להיות כסף, וזה יכול להיות ערך כמו הומניזם, זכויות אדם, דמוקרטיה. יש פה משהו שאני מרגיש אתו בטוח. גישה שהיא בבחינת ע"ז מצמצמת את האדם. האדם לא מוכן להיפתח לדברים חדשים. יש גם צרי אופקים בשם הדת. הם פוחדים להיפתח לעולם הרחב שלא יסטו מהדתיות. משנת הראי"ה היא עידן חדש בתורתו של משיח. אדם כזה פתוח ואינו מפחד, הוא לוקח מה שהוא צריך ומחבר לתורה. זה הבדל בין עובד אלקים למי שלא עבדו. מה שאפיין את עובד האלילים זו האקסטזה, פורקן של הצדדים השליליים בנפש, מדוע? כי הוא היה מדחיק כוחות, ואז היה מתחיל להתפרע. גם היום בתרבות המודרנית אדם בונה לעצמו מסגרת של חברה, משפחה, כללים. הרבה מתקבעים בזה בלבד ומרגישים מחנק. אז יוצאים לראות משחקי ספורט אלימים, תרבות פאבים... ההדחקות פורצות. אפשרות אחרת לברוח מהסתירה בין העולם החיצוני לפנימי היא להכחיש בכלל, שיש ערך, שיש אלקים, אין ערכים אין אלהים. אם האדם, העולם, לא נפתח לדעת אלקים, שני פתחי המילוט שלו הם או עבודה זרה, או החילון. אדם שמנסה לעקור את העובדה שיש אלהים, אז בשלב מסוים אם אין אלהים ואין שום ערך - אז מבחינתי אוכל לשבת בגואה ולהסניף סמים...
ולגבי בחינת עבודה זרה יש הבדל ענק בין מי שרוצה לעשות כסף, גם מי שרוצה לעזור לאחרים - לבין מי שרוצה לדבוק בה'...
ובכן, אם אדם שרוי במחשבה ילדותית שהכל חיצוני לו, אלהים חיצוני לו, אז הנפש שלו מתחילה להסתבך. אמנם אדם מרגיש לפעמים הבזקים של קרבת אלהים, כמו חמדה שירית רפויה, או מרגיש פתאום את האבסורד של החיים, אבל זה לא יחזיק מעמד, זה זמני. אלו חוויות שבאות והולכות. אם אותה נפש נחשפת לאט לאט למורכבות של החיים הוא יהיה חייב להימלט מזה.
החיים הם טובים. מן התפילה אתה למד מה טוב וחשוב באמת.
יש מי שגדלו בחינוך דתי, ומסתפקים ב'דתיות' מעין 'תמים תהיה...' אך הם אינם גדלים, אלא חייבים לבנות אמונה בוגרת עם זרימה וטבעיות כדי להגיע לאמונה תמימה. צריך להבין מה שאתה עושה ולעשות מתוך שמחה והזדהות.
סיכום. למדנו עד כה את חמשת השלבים איך לפתח מגע עם החיים ואלקים וכן מה קורה כשזה לא כך, ואדם מחפש נתיבי מילוט או ע"ז או כפירה. אך יש אפשרות שלישית: אתה מבין שאלהים חלק מחייך ואתה הולך ומתמסר אליו. מעצים את החיים בלא פחד ומבקש להידבק בו יותר ויותר...
תגיות: דבקות בבורא כל התגיות
2 הוספת תגיות
תגובות כתוב תגובה
טרם התקבלו תגובות לשיעור זה
צופים כותבים
עוד במאמר דעת אלהים