ערוץ מאיר
כל הנושאים
פרשה קודמת: תולדות
פרשה נוכחית: ויצא
פרשה הבאה: וישלח
 

הארכיון נתמך על ידי
קרן דור ס"ת

נפשנו חיכתה לה' - כוונות ההדלקה

יום עיון חנוכה תשע"ו

הרב אייל ורד / כ"א כסלו ה'תשע"ו / 42 דק'
קוד שיעור: 23009
Loading the player ...
על השיעור:
"נפשנו חיכתה לה'- כוונות בהדלקה"
הרב אייל ורד- יום עיון לחנוכה במכון מאיר, כא' כסלו התשע"ו

1. הכוונה בהדלקת השמן
אין עדיפות דווקא להדלקה בשמן מצד ההלכה. העדיפות לשמן זית היא כי אורו יפה, אבל אין גם בעיה עם שמנים אחרים. גם נרות למשל.
השמן, אצל המקובלים, קודם לנר. עדיף להדליק בכל שמן אחר אבל לא בנר, כי התהליך שדרכו מייצרים שמן הוא תהליך מיצוי, נקודה פנימית, החיות הפנימית שדרכה מפיקים אנרגיה.
לגעת באותה נקודה פנימית שלי ושל עם ישראל שאותה אף אחד לא יכול לטמא. גן נעול, מעיין חתום.
השמן אינו מתערבב, הוא עצמי. ומצד שני הוא מפעפע בכל דבר. הוא חודר, הוא נספג. נקודה פנימית מלאת עצמה. הנקודה הפנימית, כשמגיעים אליה, היא חודרת את הכל.
הבעש"ט אומר: "כשאתה נוגע במקצתו, אתה נוגע בכולו". כשמגיעים לנקודת העצמיות זה חודר את הכל. בטבילה אין הבדל בין הראש שלי ובין קצה הזרת, השמן מפעפע בהכל. בנקודת העצם אין הבדל.
"חשמונאי"- חש את השמן. את העומק, את הנקודה העצמית. החשמונאים מוצאים את פך השמן הטהור, את הנקודה העצמית הפנימית בכלל ישראל.
שמן באבת"ש- אותיות ב.י.ט- שם קודש. "בזרעו יקבץ טלאים"- ניצוצות קדושה שהלכו לאיבוד. כוחות החיים שנוזלים בין הידיים. בעת ההדלקה אנו צריכים לבקש על זה רחמים, צריכים לכוון שהכוחות הללו יחזרו אל הקדושה. אנו אוספים מחדש את כל הטלאים.
ישנו הבדל מהותי בין פעולת הבעיה של השמן ובין פעולת הבעירה של הנר. אצל הנר, האש מכלה אותו, האש יורדת כלפי מטה, זוהי פעולה "אלימה" ותמיד נשארת קצת שעווה.
בשמן הפעולה היא שאיבה. הפתילה שואבת את השמן ולא נשאר כלום בכוסית. הכל מתמצה.
"ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא"- אני רוצה להיות כל כולי, שכל הכוחות שלי יעלו לריבנו של עולם, לא רוצה להשאיר כלום בצד. את כל הכוחות שנפלו בטומאה, אני מחזיר את כולם אל הקדושה. הכל נשאב ועולה למעלה כמו בבעירת השמן.

2. הכוונה בברכת ההדלקה
צריך לכוון לשם קודש נ.ח.ל- אותיות "להדליק נר חנוכה"- וכמו שכתוב: "נפשנו חיכתה לה'"
יש עניין להתבונן בנרות חצי שעה- זה שורף את כל המראות הלא טובים שראינו ומכניס מראות חדשים של קדושה. ויש פה גם את סוד ההמתנה. אנחנו רגילים לחיות בעולם של "כאן ועכשיו", שיהיה מהר, שלא נצטרך להמתין. אך בקודש, כמעט כל דבר כרוך בהמתנה. כל העניין של המפגש עם הקודש זה עצירה, השקטה ואז מתוך כך נוצר המפגש עם הקודש. כדי להיפגש עם מימד של קדושה בחיינו אנו צריכים לעצור את המירוץ.
גם בנרות חנוכה- באמצע יום החול אנו עוצרים ופוגשים את האני העצמי הפנימי שלנו למשך חצי שעה. (איסור מלאכה) ואני מתבונן בנרות עד שאראה קדושה.
נ.ח.ל= גם "נוצר חסד לאלפים"- חסד של הקב"ה לדורות. האור של נס החג מגיע עד אלינו. לכוון בהדלקה לאור של הניסים שעוברים מדור לדור.
נחל= נחלה. אנו נחלת הקב"ה, החלק של הקב"ה.

3. ההידור בהדלקה
הידור זה ריבוי אור, אני לא מסתפק באור הקיים אני רוצה יותר אור. ובשביל ריבוי אור צריך להכין כלים.
בפרשת וישלח כתוב כל המלכים שמלכו ומתו אחד אחרי השני. חוץ ממלך אחד שנקרא "הדר"- הוא יסוד המהדרין. מדוע רק אורו מצליח לשרוד מכל המלכים?
כיוון שהוא התחתן, הייתה לו אישה, כלי לאור. ליצר המין צריך כלי- אישה. לנתב אותו לכיוון הנכון.
העניין של ההדר, המהדרין, הוא שאנו מתחייבים לבנות לאור הזה כלי. ריבוי האור מסוכן אם אין לו כלים. הבית הישראלי הוא הכלי, הוא ההדר. כשהאור צמוד לכלי, אז הוא לא מת, לא מתפוצץ.
ההידור קשור קשר עז לצניעות. היוונים ניסו להכניס לעם ישראל פריצות. אין קודש, אין נשגב, אין נבדל, הכל מותר, הכל פרוץ. יופי, נוי והדר- חייב לבוא עם כינוס, צניעות.
לכן, ההידור קשור למלך הזה- הדר. כיוון שהיה נשוי, הוא יצר כלי לאור הגדול.
אם ההידור מנותק מהכלי- זה לא מחזיק מעמד.
תגיות: חג החנוכה | שמות קדושים | אור וכלים | הידור במצות מלכי אדום כל התגיות
6 הוספת תגיות
תגובות כתוב תגובה
תגובות       לשיעור זה התפרסמו 1 תגובות, ב 1 דיונים.
1.  מדהים!
אלי,  רעננה - יום רביעי, כז כסלו תשע"ו (09/12/2015)
צופים כותבים
עוד בחנוכה