ערוץ מאיר
כל הנושאים
פרשה קודמת: תולדות
פרשה נוכחית: ויצא
פרשה הבאה: וישלח
 

הארכיון נתמך על ידי
קרן דור ס"ת

הכל בגלל עלה?!

'כלי יקר' על התורה לרבינו שלמה אפרים מלונטשיץ פרשת בחוקותי

הרב ערן טמיר / י"ט אייר ה'תשע"ג / 78 דק'
קוד שיעור: 37998
Loading the player ...
על השיעור:
כידוע שתי פרשות בתורה עוסקות בסוגיית התוכחה, פרשת "בחוקותי" ופרשת "כי תבוא". בתוך הפסוקים הלא פשוטים הללו, לקראת סוף פרשייה זו לאחר הפסוקים המתארים שעמ"י עובר את תהליך ההגליה והייסורים בגלות, ישנם שני פסוקים בפרק כו' פסוקים לו' - לז' בהם נאמר "והנשארים בכם" - כלומר אלו שאחרי כל הגלות עדיין יישארו "והבאתי מורך בלבבם בארצות אויביהם ורדף אותם קול עלה נידף ונסו מנוסת חרב וברחו ואין רודף.." - רש"י אומר לכאורה דברים פשוטים ומסביר על החלק הראשון שפרוש הביטוי עלה נידף הוא עלה שנדחף על ידי הרוח ומתחכך עם עלה אחר ובגלל החיכוך הזה יוצא צליל. ע"כ אומרת התורה שהמורך בלבבנו, החולשה, נמיכות הקומה וחוסר הביטחון העצמי יגיעו עד מצב כזה שאפילו קול כתוצאה מחיכוך בין שני עלים, אפילו הוא יגרום לנו לפחד. לפ"ז הפסוק השני הוא המשך של הפסוק הראשון "וכשלו איש באחיו ורודף אין.." - מסביר רש"י שכאשר נרוץ לנוס כדי לברוח מהרודף ב"כאילו", ניכשל זה בזה כי נבהל לרוץ, כמו שהגמרא במסכת "שבת" ו"עירובין" מספרת כמה סיפורים שמתו יותר יהודים מההיתקלות זה בזה מאשר ממה שהכו בנו האויבים. עד כאן פרוש רש"י על פי הפשט. לפי הדרש מסביר רש"י ש"זה נכשל בעוונו של זה שכל ישראל ערבים זה לזה". כידוע מחלוקת היא שני חלקם של שלם אחד, לכן כאשר רש"י מביא פשט ודרש הם משלימים אחד את השני. לכן ממילא כנראה שהמציאות הזו של הבריחה מכל עלה נידף היא תוצאה של איזשהו חוסר יחס נכון בינינו שכרגע רש"י מסביר שזה חוסר ערבות. "וכשלו איש באחיו" זה לא רק תיאור מציאותי, אלא גם תיאור רוחני של הסיבה להיכשלות המציאותית הזו. הגמרא במסכת "סוכה" עוסקת בסוגיית העלה ואומרת "מנין שאפילו שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד? שנאמר 'ועלהו לא יבול'" - ומסביר רש"י ש"עלהו" זה דבר קל שבו. לעץ יש מספר חלקים: שורשים, גזע, ענפים, פירות ועלים. העלים אפילו במימד הכי טכני, זה הצד החלש שבעץ, הצד הטפל שבעץ. על פי דרשת הגמרא השיחה בשונה מדיבור, שיחת תלמיד חכם נקראת עלה. השיחה הזו היא דבר קל, כדברי הרמב"ם שהדיבור מתחלק לחמישה סוגים, והדיבור המאוס, הדיבור שהוא ללא תועלת, לדיבור הזה לפי הרמב"ם קראו שיחה בטלה, וכהסבר המהר"ל ששיחה זה כמו שיח הגדל בשדה שהוא גדל פרא, הוא גדל ללא כיוון ומטרה, כך גם השיחה ובפרט הבטלה קרויה דיבור מאוס. כלומר, לפי הרמב"ם הדיבור המאוס הוא דיבור ללא תועלת, דיבור קל, והוא הקרוי שיחה בטלה. עם זאת, כשאנו פוגשים את הביטוי שיחה בחז"ל אנו מגלים שיש לו כמה צדדים. מצד אחד חז"ל אמרו ששיחה זה דבר בעייתי כנאמר "אל תרבה שיחה עם האישה", או "שיחת הילדים מוציאה את האדם מן העולם". מצד שני מצאנו מקומות אחרים בהם חכמים העריכו מאוד את השיחה למשל "שיחת תלמיד חכמה צריכה לימוד" או "שיחתם של בני א"י תורה" וכו'. כלומר, מושג השיחה הוא מושג מורכב עד כדי כך שאמרו חז"ל ש"יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים". כשהתורה משתמשת בביטוי "עלה" זה לא סתם עלה, אלא זה עלה המהווה ביטוי למושגים עמוקים, למשל בכיוון שנלך היום "עלה" זה שיחה, שיחת תלמיד חכם הצריכה לימוד. א"כ כשהתורה מתארת בביטויים משליים מציאויות היסטוריות זה לא רק ששני עלים יתחככו וננוס מפני האויב שאיננו, אלא אולי התורה רוצה לרמוז כאן עוד כמה דברים.
ה"כלי יקר" על פסוקים אלו מחולק לשני חלקים. בתחילה הוא מסביר שמה שנאמר בפסוק הבא "וכשלו איש באחיו" זו התוצאה של ה"עלה נידף". כתוצאה מהפחד אנו ניכשל אחד בשני. זה שעמ"י מחולק גיאוגרפית אחד מהשני בגלות, ניתן להבין זאת. אך פירוד הלבבות הנמצא בישראל, אומר ה"כלי יקר", מצוי בנו יותר מבשאר האומות, כנאמר "ואתכם אזרה בגויים", כך ישראל בהיותם בגלות מפוזרים איש מאחיו. בד"כ כשיש קבוצת אנשים הגולה למקום והיא מפוזרת, אז מדרכו של עולם שלפחות אלו שעדיין יחד מחזקים אחד את השני ומידבקים אחד בשני. כשכולם יחד פחות מרגישים צורך בקשר ואחדות, אך כשאנו מפורדים היינו מצפים שהמשבר הזה יחבר בינינו, אך אצל עמ"י קיימת תופעה מוזרה מאוד שגם במצב כזה אנו מפוזרים ומפורדים. גם במצב זה כל אחד דוחף את חברו ומבקש להדיחו ממצבו, שנאמר 'והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים" - הכוונה היא שכל קנה סוף שעל המים מתנודד בגלל הרוח, אך מעבר לכך גם כל קנה דוחף את חברו. כלומר יוצא שכל קנה נדחף ע"י שני גורמים, הרוח והקנה השני שדוחפו גם. זוהי נבואת אחיה השילוני, "והכה ה' את ישראל" - מילא שהקב"ה מכה אותנו ומגלה אותנו, אך "כאשר ינוד הקנה במים" - גם אנו ממשיכים ומכים אחד את השני. עצם הגלות זו הדחיפה הראשונה, אך יש גם דחיפה שאנו דוחפים אחד את השני בלשון הרע ומלשינות לכן נאמר מיד "וכשלו איש באחיו". ה"כלי יקר" מתאר כאן תופעה מוזרה שבמהלך ההיסטוריה אנו סופגים שני סוגי מכות, סוג ראשון הוא מצד אומות העולם, אך בנוסף לכך אנו גם רודפים את עצמנו, זו רדיפה של עלה נידף. יש בעמנו תופעה שאנו גורמים נזק לעצמנו מעבר לנזק הנגרם מגורמים חיצוניים. התורה לא אומרת "ורדפה אותם הרוח" כי זה ברור, ההפתעה היא שהרודף אותנו הוא "קול עלה נידף". "קול עלה נידף" זה לא רק שני עלים שמקשקשים אחד בשני, אלא זה אחינו בשרנו ממש.
מה הסיבה לכך שאנו מוצאים בעמ"י את תכונת הנרדפות הזו שכל ציבור חושב ששאר העם רודף אותו? מסביר הרב ב"אורות ישראל" שכשהקב"ה ברא את האנושות הוא חילק בין ישראל לעמים, כאשר כל עם קיבל תכונה, קיבל תפקיד, מטרה היסטורית שצריכה לצאת אל הפועל. בכל עם ישנו צביון מיוחד לו, מנטאליות לאומית שיש לה השלכות על צורת החשיבה, על סדרי החיים וכדומה. בעמ"י, היות ואנו הכללת המציאות, את ריבויי הצביונים שהקב"ה פיזר בעמים הוא שם אצלנו "יצב גבולות עמים למספר בנ"י". עמ"י הוא עם אחד שכלול משנים עשר שבטים, שתים עשרה זוויות, כדברי הנצי"ב עה"פ "יעקב חבל נחלתו" - שאנו קרויים חבל כי במקור אנחנו אחד כחבל הנראה אחד, אך כשמסתכלים מקרוב רואים שהוא מורכב מהמון חבלים קטנים. לכל עם יש את האופי שלו, לכן המשותף אצל אותה אומה הוא חזק מאוד. בעמ"י לעומת זאת ישנם כל סוגי הצביונים, ומכך יש שתי השלכות. השלכה ראשונה היא שמכך אנו עלולים יותר לפירודים ומחלוקות פנימיים. עם בעל אופי אחד, המחלוקות הפנימיות אצלו מאוד קטנות, אך עם המורכב מהמון כוחות שונים, שכל אחד מהם רוצה לצאת אל הפועל, אז פוטנציאל ההתנגשות הרבה יותר גדול. דווקא ריבוי הצביונים גורם לכך שיהיו מחלוקות מאוד קשות, לכל אחד יש מבט שונה על המציאות. כתוצאה מכך אין זה מפתיע אותנו שתכונת העלה שדוחק עלה אחר זו תכונה ישראלית. זו תכונה הבאה דווקא מתוך מעלתנו, לכן אפילו בגלות עלה רודף עלה. ההשלכה השניה היא שמתוך כך אנו יכולים להיות "עם לבדד". כל עם בעל אופי ייחודי יכול להועיל לעולם באופיו, אך מכיוון שישנם עוד כישרונות בעולם הוא זקוק לעמים אחרים שישלימו אותו. לעומת זאת, עמ"י כולל בתוכו את כל הכישרונות ולכן אנו פחות זקוקים לעמים. יש בנו באופן עקרוני את האפשרות לשכון לבדד, כי כל הצביונים נמצאים אצלנו בתמצית. כדי שלא נגיע למחלוקות, אלא ננצל את הפוטנציאל שבאותו ריבוי כישרונות, הקב"ה נתן לנו את התורה, התורה היא המנגנון שגורם לכך שניצור בתוכנו נפש ושכל שידעו להכיל את הניגודיות שבין הצביונים השונים וכך ימנע פירוד. הקב"ה חילק את עמ"י לשנים עשר שבטים וזה דבר עקרוני מאוד, מכיוון שיש בעמינו שתים עשרה זוויות שונות שצריכות להתגלות במציאות. זה שנשכחה מאיתנו השבטיות זו בעיה מהותית מאוד, עקב כך זוויות אלוקיות שהקב"ה ברא בנו כדי שהאלוקי יופיע בעולם דרכן, חסרות. אך גם זה בהשגחה אלוקית, זה לא תאונה היסטורית, אלא הכל מכוון מלמעלה, לכן כנראה שהקב"ה יודע שהמעלה שתגרום שכחת השבטיות היא יותר גדולה מהנזק שנגרם בגינה. אחרת הקב"ה לא היה גורם לכך. הקב"ה כבר אלפיים שנים משכיח מאתנו את השבטיות. מה הסיבה לכך? קודם כל כנראה שיש כאן יותר תועלת. מהי התועלת? מסביר הרב ב"אורות" ש"שכחת השבטים לייחוסם היא הכנה לאחדות האומה" - המתכון של גלות ושנים עשר שבטים יחד היה מוביל לשנים עשר עמים שונים. הקב"ה העדיף להשכיח מאיתנו את השבטיות, לוותר על הייחודיות, על הצביוניות של כ"א מהשבטים, כדי להרוויח את הערך שאנו קוראים לו כלל ישראליות. אלפיים שנים הקב"ה מעדיף לוותר על היתרון של הייחודיות השבטית על מנת להשיג את כלל ישראל. שמירה על ייחודיות השבטים הייתה מובילה לפירוד העם. הסיבה שבגללה עלה רודף עלה היא שבאמת כל אחד מאיתנו הוא עלה. הקב"ה רואה במהלך ההיסטוריה ש"רדף אותם קול עלה נידף" ולכן הוא מעדיף לוותר על השבטיות. שכחת השבטיות היא עניין עקרוני מאוד, זה לא רק מנהגים ונוסחי תפילה ששכחנו, אלא את כל ערכי החיים, את כל הצביונים המיוחדים, את כל המהות המיוחדת לכל שבט שכחנו. על כל זה הקב"ה מוותר בכדי להרוויח את כלל ישראל. לפעמים תשומת לב יתרה לייחודיות הפרטית משכיחה את הביחד. הנשמה הכללית היא החשובה יותר, לכן כעת מוותרים על הפרטיות ולעתיד לבוא כשתיבנה המציאות הכלל ישראלית יבוא אליהו ויגלה לכל אחד מאיזה שבט הוא, כי אז נגיע לפרטיות מתוך החשבון הכללי.
במהלך הגלות אמנם הקב"ה ויתר על השבטיות, אך מאז נוצרה תופעה חדשה של עדתיות. הקב"ה פיזרנו בין האומות השונות כדי שנוציא משם דברים החשובים לנו. כלומר, גם כעת כשחזרנו לארץ, יש חשיבות לשמור על הצד הישראלי פולני והצד הישראלי מרוקאי שהתגלה בגלות וכו'. אך אם הקב"ה ויתר על השבטיות כדי לשמור על אחדות ישראל, לא ייתכן בשום אופן שאנשים בשם העדתיות יגרמו לפירודים ומחלוקות. הקב"ה ויתר על צד מהותי באומה כדי לאחד את ישראל, אז איך ייתכן שבשם העדתיות יווצר פירוד? איך ייתכן שקבלה לבתי ספר תלויה בעדה? עד מתי "ורדף אותם קול עלה נידף"?
הבחינה הראשונה של העלה הנידף היא שחוץ מהרוח, גם העלה מניד עלה. בנוסף, אומר ה"כלי יקר" שהתורה רומזת בכך "לרוב שיחת חולין הנאמרים בלא אמת בכל רחובות קריה" כמו שנאמר "ועלהו לא יבול" ודרשו ע"כ חז"ל "אלו שיחת חולין של ת"ח" - שיחת ת"ח צריכה לימוד. העלה מסמל גם את השיחה, את שיחת החולין. כל איש מישראל נרדף מקול העלה הזה, משיחת החולין של לשון הרע שנשמעת בחוץ, ולצערנו השיחה הזו לא מדלגת גם על ת"ח. ומסיים ה"כלי יקר" "ובדורינו מדה זו לבדה תספיק אריכת גלותינו" - זה לבד מספיק להסביר את אורך הגלות. הכל בגלל עלה. אפילו עלה של ת"ח עליו נאמר "ועלהו לא יבול" עלול להיות עלה שרודף עלה. אם אנו רוצים להיות שייכים לתורה באמת אנו צריכים להתנער מכך בכל תוקף. לא להיות אנשים שספוגים בתרבות המערבית בתחפושת של בית מדרש. הגלות לפי ה"כלי יקר" הגיעה על כך שאנחנו במקום לגלות את אחדות ריבוי הצביונים שבתוכנו, אנו שוקעים בריבוי הצביונים הנ"ל ונכנסים למאבקים אחד בשני, ואפילו בתוך ביהמ"ד, אפילו עלהו של ת"ח עלול להיות עלה רודף. הכל בגלל עלה, שנזכה בעז"ה לתקן את העלה, אמן!

תגיות: פרשת בחוקותי | עלה נידף | אויבי ישראל וכשלו איש באחיו כל התגיות
2 הוספת תגיות
תגובות כתוב תגובה
תגובות       לשיעור זה התפרסמו 1 תגובות, ב 1 דיונים.
1.  הכל בגלל עלה ?!
ליאור,  רחובות(מורשת יעקב) - יום שני, יא סיון תשע"ג (20/05/2013)
צופים כותבים
עוד ב'כלי יקר' על התורה