פרשת: צו | הדלקת נרות: 18:16 | הבדלה: 19:34 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

הקרבה ללא גבול – פרשת ויקרא ופורים תשפ”ד | הרב חגי לונדין
play3
הרב חגי לונדין
במותם ציוו לנו את החיים – פרשת צו ופרשת פרה | הרב חגי לונדין
play3
הרב חגי לונדין
התחדשות של הנפש – עבודת ה’ לחודש אדר ב’ (הרמוניה) | הרב חגי לונדין
play3
הרב חגי לונדין
קיום פקודה וסירוב פקודה – פרשת פקודי | הרב חגי לונדין
play3
הרב חגי לונדין
קהילות אמיתיות וקהילות מדומיינות – פרשת ויקהל | הרב חגי לונדין
play3
הרב חגי לונדין
לשאת את הראש, לא את האף – פרשת כי תשא | הרב חגי לונדין
play3
הרב חגי לונדין

עיקר האמונה

Play Video
video
play-rounded-fill
 
‫שלום לכולם. ‫אנחנו מתחילים היום את השיעור התשיעי
‫בסדרה הזו, יסודות האמונה.

‫אני מזכיר מה שראינו עד ‫כה, כדי שניכנס לעניינים.

‫המטרה של סדרת השיעורים הללו, ‫שהיא בנויה בעיקר על מאמר של הרב קוק,

‫שנקרא מאמר איסורים ממרכים,

‫זה בעצם לתת הבנה, לא הייתי אומר מחודשת,

‫אלא הבנה מעמיקה יותר,

‫במושגי האמונה המסורתיים של היהדות,

‫שזה אלוהים, אמונה, תורה ומצוות.

‫מה שאת קוראינו, זה היה ‫למעשה שורה של הקדמות,

‫שבהן הסברנו באופן בסיסי,

‫שאנחנו בעצם מנסים לזקך ‫בתוך המילים הרגילות והמסורתיות

‫שכולנו גדלנו עליהם, של אלוהים ואמונה,

‫איך המושג האלוהי עובר ‫זיקוך מכוח עליון חיצוני

‫שרודה באדם ושולט על האדם ‫ומוחק את האישיות של האדם

‫לכוח עליון שמופיע בתוך חיי האדם,

‫לאותה שלמות אינסוף שאנחנו ‫מזהים אותה בתוך החיים שלנו,

‫ושהיא הולכת ובעצם מפריחה ‫את כל כוחות החיים שלנו,

‫והאדם שדבק באלוהים הוא למעשה ‫רק הופך להיות יותר מלא עוצמה,

‫יותר מלא שמחה, יותר מלא תחכום, רגשות,

‫והמציאות כולה הולכת ופורחת לאין קץ.

‫אז נחה הרבה מאוד הקדמות.

‫בפעם שעברה, ואני מזכיר, כמו כל שיעור,

‫שהשיעורים הללו הם בנויים על רצף,

‫ובקשה מי שלא או מי שלא הספיק ‫על להשלים את השיעורים הקודמים,

‫אז שתשלים אותם לאחר מכן בשיעורים המוקלטים.

‫מה שראינו בפעם שעברה, בשיעור השמיני,

‫זה פסקה של לקוחה מספר אורות,

‫מאורות התחייה, ושם ראינו את התמצית,

‫את הדבר העקרוני שמאמר ‫יסורים ממרקים בא לומר,

‫שהוא בתמצית, אמרנו, מאמר שבא ‫להספיר את תפקידה של הכפירה בעולם,

‫של עידן החילון שעבר על האנושות,

‫ועדיין עובר על האנושות במאות שנים האחרונות,

‫שהרעיון הכללי הוא שמושגי האמונה,

‫כל עוד הם מצויים בנחשלות שלהם,

‫של תפיסה, של כוח אלוהי, חיצוני,

‫הדבר הזה הוא ניתן עוד, ניתן ‫לסבול אותו כל עוד עם ישראל בגלות,

‫כל עוד כוחות החיים בעולם ‫כולו נמצאים בתרדמתם,

‫האנושות כולה היא איך שהוא ‫מנסה לשרוד מכל הבחינות,

‫ואז מעילה גם הרעיון הזה שאנחנו ‫צריכים להיות סייתנים כלפי איזשהו כוח,

‫שבעצם אומר לנו לא לחיות ולדכא את החיים,

‫זו תפיסה שעוד איך שהוא היא נסבלת,

‫אבל כאשר עם ישראל חוזר לארצו,

‫שזה ביטוי אמרנו לכוחות ‫החיים שמתעוררים בעולם כולו,

‫כאשר המציאות דורשת עכשיו כוחות ‫של עשייה, של חשיבה, של יצירה,

‫אז התפיסות האמוניות הנחשלות הללו הן מעכבות,

‫הן יוצרות עכשיו תחושה של מחנק,

‫ונוצר מרד כלל אנושי בעולם ‫כולו, ובוודאי בעם ישראל,

‫כלפי העולם הדתי, והיסורים ‫הללו גורמים לשבר אדיר,

‫גורמים עכשיו באמת לשבירה ‫של כל המערכות הדתיות,

‫של כל המושגים המקובלים,

‫אבל, אומר הרב, היסורים הללו הם ממרקים.

‫בזכותם עכשיו אנחנו חושפים תפיסה ‫אמונית עוד יותר רחבה ועוד יותר עמוקה,

‫כפי שהרב חוק עושה בכתבים שלו,

‫כפי שקטרולי ישראל, בעיקר בתורת הנסתר,

‫גם עושים בכתבים שלהם,

‫ועל ידי ככל שיותר אנשים ילמדו ‫את התפיסה האמונית הבוגרת יותר,

‫ושאלה יותר, ככה גם הכפירה תסיים ‫בעצם את תפקידה ותיעלה מהעולם,

‫והעולם ילך וימשיך להתקדם ‫בתוך הציר האין סופי הזה

‫של זיקוך מושגי האמונה ‫והופעת השלמות האין סופי.

‫זה באופן כללי המתווה של המאמר.

‫עכשיו, מה שאנחנו עושים?

‫אנחנו מתחילים לראות את המאמר בפנים.

‫על שבוע שעבר, בשיעור ‫שעבר, ראינו כמה משפטים,

‫נראה אותם שוב ונתקדם קדימה.

‫זה נמצא בספר אורות, מאמר איסורים ומרכים.

‫זה אבל נמצא פה גם על המסך, ‫על מנת שנוכל כולנו לעקוב.

‫כבר אומר שמי שמסתכל פה בצפייה במחשב בספר,

‫יהיו כמה משפטים שנמצאים בספר ולא נמצאים פה.

‫כי פה במצגת הזו אני לא הבאת את כל המשפטים,

‫אני אקח את המשפטים שהם יותר ‫משמעותיים למה שאני רוצה ללמד,

‫כדי שלא נתעכב.

‫אז אם אתם רואים פה איזה חוסר ‫אלימה, תבינו מה הסיבה שלה.

‫מתחיל הרב, מאמר איסורים ומרכים.

‫כל סיבוכי הדעות שבבני אדם וכל ‫הסתירות הפנימיות שכל יחיד סובל בדעותיו,

‫באים רק מפני הערפילים המצויים ‫במחשבה על דבר המושג האלוהי,

‫שהוא המושג האלוהי, ים שאין לו סוף.

‫וכל המחשבות כולן, בין ‫המעשיות ובין העיוניות,

‫ממנו הן נובעות ואליו הן שוות.

‫אנחנו כבר ראינו את השורות ‫הללו, אבל אני מסביר אותן שוב.

‫כל סיבוכי הדעות שבבני אדם, אמרנו, ‫כאשר התפיסה האמונית היא תפיסה מעורפלת,

‫כאשר המושג האלוהי הופך להיות ‫משהו שלא מתפתח מאז גן הילדים,

‫ורק אדם נמצא באיזו תפיסה מאוד מאוד מבולבלת,

‫לכך שיש שם איזה כוח עליון, איזו אישות,

‫דבר ראשון זה יותר סיבוכי דעות.

‫ברגע שאדם מתבגר ומתחיל לחשוב על הדברים,

‫הוא מתחיל להבין שיש כאן איזושהי סתירה, ‫כמו שדיברנו עליה בשיעורים הראשונים,

‫שכל ההגדרה הזו של אלוהות זה כבר משהו שעומד,

‫שסותר את עצמו, כי אי אפשר להגדיר את אלוהים.

‫כמובן לא כולם מנסחים ‫את זה בצורה לוגית, מסודרת,

‫אבל ישנה איזו תחושה שיש כאן תפיסת ‫עולם מאוד מאוד מבולבלת ולא סדורה.

‫אז זה דבר ראשון, נוצרים סיבוכי דעות.

‫אבל יותר מזה, אומר ‫הרב, כל הסתירות הפנימיות,

‫שכל יחיד סובל.

‫זאת אומרת, יותר מהבעיות ‫הלוגיות, יש כאן סתירה פנימית,

‫כפי שרחבנו כבר כמה פעמים.

‫ברגע שאנחנו תופסים את אלוהים ‫ככוח חיצוני במשמעות המקובלת היום,

‫בהכרח אדם גורם לאיזשהו ‫התנגשות בין החיים שלו לבין אלוהים.

‫אלוהים והחיים זה שני דברים שונים,

‫ואני רוצה לבחור באלוהים, אני מאמין באלוהים,

‫אז אני חייב בהכרח לדכא את החיים שלי,

‫ודיברנו על זה שזה יוצר ‫תחושות עסקול, תחושות יאוש,

‫תחושות כל הזמן של איסורי מצפון.

‫האדם הדתי, במשמעות ‫הפשוטה שלו, הוא אדם רדוף.

‫הוא כל הזמן מרגיש שהוא לא בסדר.

‫העולם הזה כל הזמן נתפס, ‫בתפיסה הדתית הפשטנית,

‫כעולם עוין לקדושה.

‫העולם הזה זה יצרים, העולם הזה זה פיתויים,

‫העולם הזה זה אבלים, ביטול תורה.

‫עכשיו, אדם אומר, טוב, ‫אז אני מנסה להשתחרר מזה,

‫אבל זה בלתי אפשרי.

‫אדם בסופו של דבר חי בעולם הזה.

‫כמה שהוא ינסה להילחם בכוחות שלו ובנטיות,

‫הם עדיין קיימים.

‫אז הוא נידון ל-70, 80, 90, ‫120 שנה של מלחמה מתמדת

‫שלעולם הוא לא יכול לנצח בה.

‫והדבר הכי נשמע, נחמתו באיזה שלב,

‫שטוב, אני עושה כמטב ‫יכולתי בדיכוי החיים שלי,

‫ובעזרת השם, לאחר, 120 שלי, לאחר שאני אמות,

‫אז אני אקבל שכר על המלחמה בלתי נגמרת הזו

‫בכוחות הגוף והחיים.

‫מבינים שזה יוצר בהכרח אנשים ‫מתוסכלים, וחברה מתוסכלת.

‫וכפי שאמרנו, באיזה שלב, החברה ‫האנושית לא מוכנה לחיות ככה,

‫בעיקר לא שהיא צריכה ‫להופיע כוחות חיים ונמרצות.

‫כל הדברים הללו, כל הבעיות הללו,

‫באים מפני הערפילים המצויים ‫במחשבה על דבר המושג האלוהי.

‫כאשר המושג האלוהי, ‫וגם דיאקנו, אם אתם זוכרים,

‫פעם שעברה שהרב קוק ‫משתמש בביטוי המושג האלוהי,

‫לא אלוהים, כי אפרות לא בשורות הללו,

‫כי המושג האלוהי זה כבר בא לרמוז ‫לנו שאלוהים זה לא משהו מוגדר,

‫אלא זה מושג, יש כאן איזשהו רעיון מופשט

‫שאנחנו כל הזמן מעמיקים ‫וחודרים לפנימיות שלו,

‫כי המושג האלוהי הוא ים שאין לו סוף.

‫המושג האלוהי, שוב, זה לא כוח עליון מוגדר,

‫אלא המושג האלוהי זה אותה שלמות אינסופית,

‫שאנחנו כל הזמן נוגעים בה בעצם בחיים שלנו.

‫ואז כל המחשבות כולן, ‫בין המעשיות ובין העיוניות,

‫במקרה הזה אמרנו המילה מחשבות,

‫זה לא רק מחשבות אינטלקטואליות, ‫אלא כל כוחות החיים,

‫שהם יוצאים מתוך המחשבה של האדם,

‫בין המעשיות, כל הפעולות, כל הרגשות,

‫כל ההתנהלות היומיומית בחיים,

‫והמחשבות העיוניות, וגם כל ‫המחשבות, כל רוחב האופקים,

‫כל העולם האינסופי ‫והמופלא הזה שאנחנו נפגשים,

‫הכל ממנו הם נובעות, זה ‫מתחיל מהאלוהים ואליו הם שוות.

‫הכל שייך לאלוהים.

‫האדם צריך להבין, וזו ‫עבודה שכמו שתראו בהמשך,

‫זה לא רק שאנחנו לומדים ‫את זה עכשיו באיזה מאמר,

‫זו עבודה יומיומית, ‫שבין האדם מפנים מעצו.

‫איך אלוהים מופיע בתוך החיים.

‫וכל מה שאני עושה, אנחנו נדבר על זה,

‫כל דבר שאני עושה, אכל ‫מסריחה, הסרוחים בבוקר,

‫המשך בצורה שאני ‫אוכל, במה אני אוכל,

‫המשך בתנועה של האצבעות, ‫המשך במקצוע שבין האדם עובד,

‫המשך ברגשות שבין האדם מביע בחייו,

‫המשך בזה שבין האדם רואה נופים,

‫בזה שבין האדם מגלה את ‫העולם על כל המשמעויות שלו,

‫הכל זה אלוהים.

‫ועבודת השם היא לא לרמוס את ‫החיים, היא לא לדכא את החיים,

‫היא לא למחוק את החיים, אלא להפוך,

‫לחבר את החיים המוגבלים, ‫היצריים, המצומצמים,

‫לחבר אותם אל האינסוף, להבין ‫שהם מביעים שלמות אינסופית

‫ובמילא צריך לעשות אותם בצורה מסוימת,

‫ומדויקת, ולהפריח אותם, ‫ולגדל את המציאות לאינסוף.

‫ממשיך ערב.

‫תמיד צריך לזקח את המחשבה

‫שתהיה ברורה בלא סיגים.

‫סיגים זה לחלוחים.

‫בלא סיגים של דמיונות ‫כוזבים, של פחדי שווא,

‫של תכונות רעות, ‫של העדרים וחסרונות.

‫צריך לזקח את המחשבה.

‫מה הכוונה לזקח את המחשבה?

‫יש כאלה שמסבירים לזקח את המחשבה,

‫הכוונה היא לזקח את מחשבת החיים.

‫זאת אומרת, אדם צריך לזקח ‫את החיים שלו, בכל הבחינות,

‫ניתן להסביר ככה, אפשר גם להסביר את זה,

‫מחשבה, מה שנקרא thinking,

‫צריך לזקח את המחשבה, צריך ללמוד

‫את מה שאנחנו לומדים עכשיו.

‫מה צריך ללמוד?

‫שהמחשבה על אלוהים תהיה ברורה

‫בלא סיגים של דמיונות כוזבים.

‫להוריד את הדמיונות

‫שיש לנו ביחס לאלוהים.

‫אנחנו כל הזמן מלבישים את אלוהים בתמונה.

‫כל הזמן יש לנו דמיון מה זה אלוהים.

‫ילד קטן מדמיין את אלוהים

‫כאילו איזה ישות של סבא עם זקן בשמיים.

‫אדם מבוגר יותר מדמי איזה אור.

‫כן, זוכרו תמיד שבסרטים

‫או בספרים שמנסים לצייר

‫או להמחיש את אלוהים, זה ‫איזה אור שמגיע מהשמיים.

‫יש כאלה שלא יודע, רואים איזה ענן.

‫תמיד צריך לזקח את המחשבה

‫שתהיה בלי דמיונות כוזבים,

‫להבין שכל הדמיונות הללו, שאין לנו ברירה,

‫אתם מבינים, אנחנו כל הזמן מדמיינים,

‫אנחנו לא יכולים להיפטר מזה.

‫גם עכשיו, כשאנחנו אומרים את המושגים האלה

‫ים שאין לו סוף, כשאני ‫אומר את המילה ים,

‫צץ לי בראש איזה דימוי.

‫כשאני אומר אין, גם צץ דימוי.

‫דימוי של לא משהו.

‫סוף, גם.

‫בהכרח אני חושב... המילים ‫הללו מציפים לי מחשבות,

‫מציפות לי דימויים.

‫אי אפשר להימלא את זה.

‫אבל אדם כל הזמן צריך להיות מודע

‫שכל הדמיונות הללו, זה לא אלוהים.

‫זה רק עלבשות.

‫הדמיון אצל חזל הרבה ‫פעמים, הוא מדומה לנעל.

‫נעל זה... אביזר שבאפשרותו

‫אני יכול להציב את הקרקע על פני הארץ.

‫ואת הגוף זקוק

‫לאלבשה של נעל, לענעלה של נעל,

‫כדי שהוא יוכל לצעוד במציאות.

‫זה הדמיון.

‫הדמיון ממחיש כל דבר.

‫הדמיון זה כוח ההמחשה.

‫אבל כשמשה רבנו עומד במעמד ‫הסנה, אומר לו הקדוש ברוך הוא,

‫של נעליך מעל רגליך, כי ‫המקום אשר אתה עומד עליו,

‫קדוש הוא.

‫משה רבנו, שהוא ביטוי לדמות

‫שחותרת באופן מקסימלי

‫לחיבור עם אלוהים, ‫הוא משיל את הנעליים,

‫הוא משיל את הלבושים, ‫הוא מפשט דברים.

‫יכולת ההפשטה, בסדר?

‫זה העיקרון של עבודת ה'

‫זה לא רק ביחס לאלוהים, ‫למושג עצמו אלוהים,

‫לכל דבר, דיברנו על זה.

‫כשאני יכול להסתכל על השולחן הזה,

‫אדם, ילד, שהוא מאוד מאוד ‫ממחיש, מה שמעניין אותו בשולחן,

‫זה מה הצבע שלו, מה הצורה שלו.

‫אדם יותר מבוגר שואל את עצמו

‫לא מה הצבע והצורה של ‫השולחן, אלא ממה עשוי השולחן.

‫מעץ, זה כבר משהו עמוק ‫יותר, לא רק המעטפת החיצונית,

‫זה כבר ההבנה הפנימית יותר.

‫אדם עוד יותר מבוגר שואל שאלה

‫בשביל מה השולחן מיועד, ‫מה המהות שלו, לאן זה מוביל.

‫זה נקרא למצוא את הנקודה האלוהית בכל דבר.

‫בכל מקום להוציא את ‫הדמיון, להוציא את ההמחשה,

‫ולהיכנס להמחשה יותר מזוקחת.

‫תמיד היא המחשה, אבל ‫זה התקדמות בסולם אינסופי

‫שאדם לאט לאט מפשט

‫ומצליח להבין את העקרונות.

‫הוא פחות מתמכר לחזות ‫החיצונית, פחות מתמכר לעולם הגס,

‫ויותר לעולם הרוחני העמוק.

‫צריך לזקח את המחשבה

‫שתהיה ברורה בלא סיגים של ‫דמיונות כוזבים, בלא פחדי שווא.

‫אחד הדברים גם שמאפיינים אדם

‫שהתפיסת האלוהות שלו היא מאוד מוקשמת,

‫שיש שם איזה כוח שהוא גם אדם מלא פחדים,

‫כי העולם הזה זה עולם שהוא לא אלוהים,

‫זה עולם שמתנגד לאלוהים.

‫העולם הזה מלא ‫פיתויים, מלא סכנות.

‫ממלא לאט לאט נוצר באדם

‫תחושה של אני לא רוצה לגעת בעולם הזה.

‫העולם הזה מפחיד אותי.

‫ואז הוא נכנס גם, זה בא לידי ‫ביטוי שוב ברמה התרבותית,

‫לעולם של מיסטיקה.

‫זאת אומרת, אני לא מבין איך העולם הזה עובד.

‫בטפיסה האמונית הבוגרת, זה ‫שבן אדם חושב שהמדע מתפתח,

‫שאנדלנדים יכולים לנהל את ‫העולם, זה חלק מעבודת השם.

‫כי אלוהים מופיע דרך העולם הזה.

‫אז ככל שאני יותר מבין את חוקי העולם הזה,

‫ככל שאני פותר יותר בעיות, ‫ככל שאני מפתח יותר את העולם,

‫אני מופיע יותר את אלוהים.

‫אבל בתפיסה שהעולם הזה הוא מתנגד לאלוהים,

‫כי יש שם איזה כוח שבעצם דורש מאיתנו כל הזמן

‫לצאת מהעולם הזה, בהכרח, ‫יש פה התנגשות, אז הפוך.

‫העולם הזה, אני לא רוצה להבין אותו.

‫העולם הזה מפחיד אותי.

‫העולם הזה, אם אני אתחיל להתעסק בעולם הזה,

‫ואתחיל להבין את חוקי הטבע ‫שלו, ואתחיל לפתח דברים,

‫זה יהיה ביטול תורה.

‫זה יבטל אותי מההתמסרות למציאות הרוחנית

‫ולרמיסה של המציאות החומרית.

‫החומר נתפס, העולם הזה נתפס כמשהו שלילי.

‫ואז גם אדם, מה, הוא מתחיל לנהל את העולם

‫בכל מיני רעיונות דמיוניים

‫שאין להם קשר למציאות.

‫פחדים.

‫זה יקרה ככה, תהיה רעידת אדמה.

‫יהיה אסון.

‫היה לי פעם מקרה כזה.

‫עברתי שיעור באיזשהו מקום.

‫בא אליה בסוף השיעור מישהי, ‫אומרת לי, הרבי, יש לי בעיה.

‫אתה יודע מה הבעיה?

‫היא אומרת, אני רוצה להערוך ‫מסיבת יום הולדת לבעלי.

‫אמרתי, עד ככה זה נשמע לא ‫בעיה, זה דווקא חיובי, אבל...

‫אני רצה לעזוב את זה ביועלי.

‫ואומרת, יש לי בעיה, אומרת, למה?

‫כי הוא אומר, הוא נולד ב... ‫אני לא אסור, מלא תאריך,

‫אמר לי, גמל תיבט, משהו כזה.

‫אמרתי לה, נו, ו?

‫היא אומרת לי, קיבלתי וואטסאפ.

‫שאמר איזה רב חשוב, ‫מה זה רב חשוב?

‫מישהו עם זקן גדול, שהוא ‫חלם בעליה משהו כזה,

‫שבגמל תיבט תהיה מגפת דבר.

‫אני אומר, זה דבר, ‫כאילו, מה זה בכלל?

‫אני לא אומר לשפעת, אבל מה זה דבר?

‫מגפת דבר.

‫אז אמרתי לה, נו, ואז מה?

‫היא אומרת, אני לא יכול ‫לעשות מסיבת יום הולדת,

‫כי אמרו אותו.

‫טוב, הבנתי אם יש לי עסק, ‫חשבתי קצת, אמרתי לה,

‫תקשיבי טוב, אני גוזר ‫שלא תהיה מגפת דבר.

‫ובאמת לא הייתה.

‫בסדר, מי שעד עכשיו לא ‫ידע, רוצה בסוף השירות,

‫מורת השלום סמלי, ‫אני מוכן לתת נבואות.

‫זה עולם כזה, שמאיפה, ‫פסיכולוגית נסה לנתח את זה,

‫מאיפה זה הגיע?

‫זה, ברור, זה מגיע פה

‫מאיזה סוג של דמיון

‫ובאות פסיכולוגית אישיות של אנשים,

‫אבל איך בן אדם נורמטיבי

‫מקשיב לדבר כזה בכלל?

‫כי יש פה איזו עמדה אנפשית כללית.

‫העולם מלא, מלא אסונות.

‫אז עכשיו מישהו בא, ‫והוא נתפס כסמכות דתית,

‫והוא אומר שיהיה אסון, זה ‫כמובן לא רק בעולם הדתי,

‫גם בעולם החילוני, מלאים ‫בכל מיני נבואות ופחדים,

‫וסוף העולם.

‫זה עולם שנתפס, שאלוהים לא שם.

‫מלא, אדם מתמלא בפחדים.

‫כמו שאומרתי, אדם הוא רדוף.

‫כל זה מלא בתחושות שהוא לא בסדר.

‫ומלא, הנה מגיע ההונש.

‫הנה, זה מגיע לי.

‫אדם מתחיל להחליט החלטות

‫על פי סימנים.

‫הלכתי, נתקלתי, נפלתי.

‫סימן שאני לא בסדר.

‫אולי זה סימן שלא הלכת ‫נכון פשוט, או שמת לב לך,

‫ואתה נתקל בקירות.

‫אדם מאבד את כל הנורמליות שלו.

‫את כל המגע הבסיסי מהעולם הזה.

‫וזה הופך להיות עולמות שלמים

‫של כל מיני שדים ורוחות

‫שמתרוצצים בראש בדמיון, ‫והחברה נהיית משותקת.

‫במקום להבין שטוב השם לכל

‫שדים ורחמם על כל מעשיו.

‫זה לא סתם פסוק.

‫זה משפט שבא לבטא מציאות.

‫המציאות היא טובה.

‫אלוהים נמצא במציאות.

‫זה שבן אדם חי בעולם הזה, ‫נושם, מתפקד, עובד, יוצר,

‫זה אלוהים.

‫ואז מילא, אדם הולך ישר, ‫ואלוהים יעשה הטוב בעיניו.

‫העמדה הבסיסית שלו, היא ‫עמדה של ביטחון, של יציבות,

‫של אור, ולא של חושך.

‫אבל כאשר זה לא קיים, כמו ‫שאמרתי, מתחיל להיות פחדי שב.

‫צריך, אומר הרב, להילחם

‫נגד הדבר הזה.

‫אתה צריך להפנים בעצמו

‫פעם אחרי פעם.

‫המציאות היא טובה.

‫זה לא סיסמה, זה אמיתי.

‫כי החיים הם טובים, החיים ‫הם מופיעים שלמות, אין סופית.

‫צריך לזקח את התכונות הרעות

‫כאשר אדם הוא קמצן, ‫הוא עצלן, הוא רשלן.

‫זה נקרא להיות לא מאמין באלוהים.

‫שוב, לא להאמין באלוהים, ‫זה לא רק להגיד את המשפט

‫שאני לא מאמין שיש אלוהים, ‫ולא ללכת עם כיפה או בלי כיפה.

‫לא, זה גם, יש לדברים האלה גם משמעויות

‫למילים ולהתנהגויות

‫שאדם מפגין כלפי חוץ.

‫אבל זה שאדם לצורך העניין, ‫הוא אולי הולך עם כיפה.

‫אולי הוא גם אומר מילים

‫מהסגנון הזה, שאני מאמין ‫באלוהים, אני מאמין בכוח עליון.

‫אבל הוא אדם עייף, ‫שלא מסוגל לתפקד.

‫כל הזמן קשה לו.

‫הוא מלא שנאת חיים.

‫הוא לא אוהב את החיים.

‫כל דבר הוא עושה באופן

‫רשלני ולא רציני.

‫כל דבר הוא מזעיף.

‫עובד ככה ומתאהב, ‫ומהר מאוד עוזב את זה.

‫מיואש, בתלנות.

‫כל הדברים האלה נקרא חוסר אמונה באלוהים.

‫זה מה שנקרא, אמרנו, כפירה.

‫כופר.

‫אדם מעמיד כפור, מעמיד ‫מחיצה, מעמיד כפורץ.

‫כופר, כמו זפת.

‫שזה גם המילה כופר

‫בפרשת נוח.

‫אדם לא נותן לחיים להופיע דרכו.

‫לא נותן לשלמות האלוהית

‫להופיע דרכו.

‫זה יוצר אצלו תכונות רעות.

‫אדם קמצן לצורך העניין, ‫הוא לא נותן לשלמות.

‫בזווית שהיא הספציפית הזו,

‫של כסף, של ניהול חיים ‫נורמליים, לא הופיעה.

‫הוא כל הזמן נמצא, ושוב, ‫באיזו עמדה כזו סגפנית מרירה.

‫ואנשים בטעות חושבים

‫שזה נקרא קדוש.

‫קדוש מעונה.

‫תראו אותו.

‫הוא כזה מסכן.

‫הוא כפוף.

‫הוא סובל כל היום.

‫הוא רע לו.

‫תשימו לב שאנשים כך היום נמשכים.

‫יש פה מישהו הזוי.

‫יש כאן מישהו שהוא לא נורמלי.

‫אז כנראה אלוהים קשו אליו.

‫זה בא לידי ביטוי שאנשים, ‫למשל, מחפשים הרבה פעמים

‫את האמונה אצל ילדים.

‫זה נתפס כזה.

‫שילד הוא כאילו

‫לא התלכלך בעולם של המבוגרים.

‫הוא עוד נשמה טהורה.

‫הוא כזה זורק דברים בלי שכל

‫באיזה... יש כאלה אנשים

‫שככה מחליטים החלטות בחיים.

‫מחפשים איזה ילד

‫שמתנהג קצת מוזר

‫או שמתנהג בצורה כזאת.

‫ומה? הנה מה שהוא אומר.

‫אתה רואה? זה איזה סוג של נבואה.

‫כאילו... או חיופים מחפשים אנשים

‫שאין להם התנהגות נורמטיבית.

‫כמו הניצול הידוע

‫שיש נכון לגבי אוטיסטים.

‫יש כאלה אנשים שככה... אני ‫לא אדבר על החוסר המוסר שבזה,

‫אבל גם הרעיון הוא כאילו

‫אם הוא לא מתקשר בצורה נורמלית,

‫אז כנראה אלוהים מדבר איתו.

‫אנשים מיסטיקנים, ‫מטיבם נמשכים אל המוזר.

‫אם אדם הוא בריא, נורמלי, ‫מדבר בסכל, מתפקד בעולם הזה,

‫זה לא אלוהים.

‫זה אנושיות, זה חילולות.

‫אם אדם הוא כזה

‫מסתובב באפלה, באזורים הדמיונים

‫וזורק כל מיני משפטים לא מובנים

‫וסהרורי כזה וזה, ‫הקדושה מופיעה שם.

‫הפוך. הפוך.

‫צריך ככל שהאדם רוצה

‫להידבק באלוהים, הוא ‫מופיע יותר תכונות טובות.

‫כמובן, יש אופי מצבים

‫שלא עלינו, כמו שאמרנו, ‫אוטיסטים או אנשים שנולדו

‫עם גמים מסוימים.

‫השם נמצא איתם

‫איפה שהם נמצאים.

‫אבל הרעיון הזה שככל

‫שאדם מנותק יותר מהעולם ‫הזה, אלוהים נמצא איתו יותר,

‫מי שנבד, מי שנמצא במדברות, ‫מי שמסתובב לו בכל מיני

‫כאלה הזויים שמסתובבים

‫בכותל ומקומות כאלה, ‫הנה, שם, שם, זה הקדושה.

‫זה לא קשור בכלל.

‫זה הכל נובע, שוב, מאותה ‫תפיסה, שיש שם איזה כוח עליון.

‫אז, והעולם הזה, הוא ‫מתנגד לו. אז ככל שאתה

‫מנותק יותר מהעולם הזה, ‫אתה כנראה יותר קשור

‫לכוח העליון הזה.

‫לא. זה מופיע יחד.

‫הכוח העליון הזה מופיע בתוך החיים.

‫אין הנבואה שורה, אלא ‫על חכם, גיבור ועשיר.

‫ככל שאדם חכם יותר, ‫גיבור יותר, עשיר יותר.

‫כן, כמובן, לא רק כמובן עכשיו ברמה הפרטית.

‫יש כמובן שיקולים.

‫נדבר על זה, שגם תופעה שאדם צריך

‫דוחס סיפוקים, והוא יותר משקיע

‫בעולם הרוחני, על חשבון העולם החומרי.

‫יש לו עוד הרבה נתונים.

‫אבל ברמה העקרונית, משה ‫רבנו, למה שאומרים חזל,

‫שהוא היה עשיר גדול.

‫כן, שהוא פיסל את הלוחות.

‫אז זה היה, הלוחות היו עשויות

‫מיעלומים, סנפירין.

‫ומשה רבנו פיסל אותם,

‫וכל המכרה של הלוחות, אומרים חזל, עבר אליו.

‫כמובן, זה מדרש.

‫אבל הרעיון הכליל להגיד שמשה רבנו

‫היה אדם מלא עוצמה.

‫אם חזל שיהיה בגובה 400, שתי מטר,

‫זו, לא יודע מה הכוונה בפשט,

‫מה היה, אבל הרעיון הוא ‫שמשה רבנו, שהוא בחיר הנביאים,

‫הוא מופיע שלמות ‫גופנית, ועולמית, כספית.

‫אברהם, יצחק ויעקב, ‫מלאים, בבקר, בכסף, בזהב,

‫דוד המלך, מלכות שלמה, ‫זה נקרא הופעת אלוהים.

‫אדם צריך לזקח את עצמו

‫מתכונות רעות מעדירים וחסרונות.

‫ככל שאדם מזקח יותר, ‫משפר את עצמו בכל התחומים.

‫כמו שאמרתי, יש סדרת ‫דפיות, שעוד נדבר עליה.

‫ברור שאדם היום יותר צריך

‫להשקיע בתחום הרוחני, מאשר ‫עכשיו להשקיע את כל זמנו בכסף.

‫בסדר, כי היום אנחנו,

‫הכסף קצת מוריד אותנו וצריך עכשיו יותר,

‫בסדר, רוחני, אבל ברמה ‫העקרונית, בהכל צריך להשתלם.

‫כאשר זה קורה, אז, כאשר ‫מזקחים את המחשבה,

‫את התכונות, את הפחדים, ‫אז מאירה הנשמה מאור העליון

‫על ידי אי דווקא, באהבה ‫ודעה שלמה, בחיי החיים.

‫זה אלוהים, חיי החיים.

‫נשמת הדקול נשמתין.

‫עיקר ושור שהדקול על מי?

‫אם אדם מתחבר אל המעיין האינסופי

‫שנמצא בתוך החיים שלו.

‫ואז כל ההרגשות, ‫הדעות והמעשים מתאדים.

‫שימו לב, נשארים רגשות, ‫נשארים דעות, נשארים מעשים.

‫לא שאדם יוצא מהעולם ‫הזה, רק הכל הופך להיות עדין.

‫מה זה עדין?

‫משהו בלי הגסות החומרית.

‫אדם חי בעולם הזה, ‫הוא משתמש בכסף.

‫להפך, הוא מלא בעוצמה

‫והמדינה מלאה בהצלחה כלכלית.

‫אבל הכל נעשה מתוך ‫עדינות, מתוך כוונה רוחנית,

‫מתוך משמעות, מתוך עולם ערכי.

‫זה האידיאל של עם ישראל.

‫זה האידיאל של ממלכת כהנים וגוי קדוש.

‫כפי גודל הזיקוך

‫של יסוד היסודות הזה

‫בתוכיות הנפש, אומר ‫הרב, כן תגדל ביותר הפעולה

‫שתפעל גם הדבקות האלוהית

‫שברגש ושבהתפעלות הלב

‫לנהל את כל מלאך החיים

‫באורח ישר.

‫אומר הרב, ככל שאדם יזקך יותר

‫את היסוד הזה בתוכיות הנפש, ‫ככל שאדם ילמד על זה יותר,

‫ככל שאדם ידבר על זה ‫יותר, ככל שאדם ילך וימנו,

‫יזקך את כל החיים שלו, ‫יזקך את כל הבחינות,

‫ילחם בפחדים שלו, ילחם ‫בקיבונות שלו, ילחם בדמיונות שלו.

‫זה חלק מעבודת השם.

‫אסור לאדם למשל להפחיד את עצמו.

‫הגמרה מספרת

‫שרבה הלך ברחוב

‫וראה את אחד מהתלמידים שלו.

‫ואומרת הגמרה, חזה דההווי מרתת.

‫ראה שאותו תלמיד מפחד.

‫אמר לו רבה, חטאת, אתה חוטא.

‫שנאמר, פחדו בציון חטאים.

‫זה שאתה נמצא בעמדה נפשית כזו

‫של שבריות וחוסר יציבות, ‫זה משהו שצריך לעבוד עליו.

‫זה לא משהו שגזרה מהשמיים.

‫לא, אדם צריך ללמוד בכל ‫תחום, להתמקצע, להתקדם.

‫יש לבן אדם בעיה בתחום ‫של כעס, צריך לעבוד על זה.

‫יש לבן אדם בעיה בתחום של רשלנות,

‫הוא לא עושה דברים עד הסוף.

‫צריך לעבוד על זה.

‫איך עובדים על זה?

‫זה מדע שלם שהאנושות ועם ישראל

‫עובדים עליו אלפי שנים בכל תחום?

‫אין פה קיצורי דרך, אין ניסים.

‫אדם צריך לדאוג שהעולם יהיה מתוחכם יותר,

‫יהיה רפואה יותר טובה בעולם, ‫יהיה תחכום יותר טוב בעולם.

‫זה הכל דברים שמגיעים

‫בתהליכים ארוכי טווח

‫של אלפי שנים של ניסוי ותהייה.

‫ולאט לאט המציאות מתקדמת.

‫ואז, מה ענייני, ככל ‫שאדם מזכך יותר את זה,

‫כך תפעל גם הדבקות האלוהית

‫ברגש ובהתפעלות הלב.

‫זאת אומרת, כפי שאדם לומד ‫על זה, זה הולך ומחלחל גם ברגש

‫ובהתפעלות הלב שלו.

‫זאת אומרת, הוא מתחיל גם להזדהות

‫עם התכנים הללו.

‫הוא מתחיל לאהוב את העולם הזה

‫מהצד הטהור שלו.

‫ואז כל החיים מתנהלים

‫באורח ישר.

‫אדם הולך ישר.

‫זאת אומרת, הולך ופועל בעולם הזה

‫לא מפחד, לא נמצא כל ‫הזמן בתסכולים, בספקות.

‫הוא מנסה להבין כמיטב יכולתו

‫מה האלוהים רוצים ממנו,

‫איך החיים יופיעו בצורה ‫הנכונה ביותר, הישרה ביותר.

‫הוא לומד מהטעויות שלו.

‫גם אם הוא נחשב, לא קרה ‫שום דבר, שבע יפול צדיק וקם.

‫זה חלק מהעבודה, גם הנפילות, ‫גם המציאות כולה, האנושות,

‫קמה ונופלת, נופלת, ‫וכמה יש כישלונות,

‫יש מלחמות, הכל קיים.

‫אבל יש איזה מהלך שלם

‫שלאט לאט אדם רואה

‫איך המציאות שלו ברמה האישית

‫ושל העולם כולו

‫היא הולכת ומתקדמת.

‫הטוב, אלוהים, זה מה ששולט בעולם.

‫לא הרע, לא הספקות, ‫לא החסרונות, לא ההדרים,

‫אלא השלמות האינסוף שהולכת ומופיעה כל הזמן.

‫השורש של כל הדברים האלה

‫זה בלימוד אמונה.

‫וזה הולך, כמו ‫שאמרנו, בכל המעגלים.

‫יש לי דברים.

‫עוד דבר עניין של תחכום.

‫אנחנו נשוכחים ומופיעים בעולם,

‫אז אני כאילו חושב שעולם מתחכם.

‫מתקדם יותר גם בטכנולוגיה.

‫הרב אולי הסכים שברגע שבכל

‫התחכום הגיע מנהלה המקרית

‫שאין לו שום קשר בכלל ליהדות, ‫זה מה שמשפיע על העינות

‫כאילו כל הלווים שאולי זה לא

‫תחכום?

‫זה נכון שאם התחכום הזה

‫מגיע לידי אנשים שברמת

‫התודעה שלהם הם כופרים

‫באלוהים וכו', יש לזה ‫את החסרונות של זה.

‫הרבה פעמים למשל, הטכנולוגיה הזאת

‫תשמש לדברים רעים.

‫הרבה פעמים גם אם הטכנולוגיה הזאת

‫היא טובה, עצם זה שהיא לא מחוברת

‫באופן הכרתי לשם שמיים, אז ‫היא תמצא את עצמה באיזה שלב

‫והייעוש ימשיך.

‫נדבר על ההשלכות של מה שנקרא

‫של עולם חילוני בלי אלוהים.

‫שאומנם יש פה איזה תחכום אבל חסר פה

‫הנשמה ואז יש לזה משמעות.

‫אבל עדיין, למרות הכול, ‫העולם מתקדם גם דרך זה.

‫אנחנו בחדר הזה מוקפים

‫באינסוף טכנולוגיות

‫ותחכומים שנוצרו

‫לאו דווקא לידי אנשים שבאופן מודע

‫שייכים לאמונה ותורה.

‫ואם כל זה, אנחנו משתמשים

‫בזה כי זה גם מקדם את ‫העולם, רק מקדם, גם חושך ואור

‫משמשים ברבובייה.

‫אז זה טעות.

‫תראה, כל אגדות חזל

‫ובכלל אינסוף מדרשים

‫ופסוקים וכו', שמשדרים

‫את השדר הזה שהאדם צריך להסתגף

‫והעולם הזה הוא רע, צריך ‫להבין אותם בהקשר הנכון.

‫אני לא ארחז עכשיו גלות, לא גלות.

‫יש פה עיקרון. חזל, הם מדגישים ‫נקודה שאסור לשכוח אותה.

‫בעולם הזה, אם אתה מנתק ‫אותו, שוב, מההבנה שזה הופעה

‫של שלמות וכולי ומתייחס

‫לעולם הזה מצד עצמו, ‫יש סכן המאוד גדול.

‫זה מה שאנחנו קוראים יצררה.

‫האדם שוקע ביצרים, ‫שוקע בתאוות ובאמת,

‫במקום להופיע את השלמות ‫האלוהית, הוא רק הולך ומתבוסס לו

‫במקום ומתכבר.

‫ונגד זה, הוא נראה חזל.

‫בוודאי, אומר הרמחל, מלחמה ‫לאדם, ככה כותב הרמחל

‫במסילת הישרים, יש ‫למלחמה פה בעולם הזה

‫מפנים ומאחור.

‫אדם צריך כל הזמן לדעת

‫שיש באמת יצרים שמושרים אותו ותאוות.

‫כמו שאנחנו כולנו יודעים על עצמנו.

‫אנחנו לא צריכים את הרמחל בשביל זה.

‫אנחנו יודעים כולנו, ‫שאם אנחנו לשנייה אחת

‫מרפים מההתקדמות וכולי, ‫אנחנו מוצאים שהעולם הזה

‫לא מוביל אותנו

‫אל השלמות אינסוף, אלהפוך, ‫הוא מוביל אותנו אל השקיעה.

‫אבל, אבל, אם אדם עכשיו

‫מתייחס לעולם הזה

‫לא בצדדים הנמוכים שלו, ‫לא בצדדים הגסים שלו,

‫אלא ההבנה שאת העולם הזה

‫אפשר לרתום ולתעל אל ‫הטוב, אז, זו המדגה הכי עליונה.

‫הרמחל בסוף ספר מסילת ‫הישרים, הוא שואף לשער הקדושה.

‫בתחילת הספר הוא באמת מדבר על זה,

‫שאדם צריך לפרוש מהעולם הזה וכולי וכולי,

‫כי הוא מדבר על הצדדים הנמוכים

‫של העולם הזה, אבל אחרי שהאדם פרש

‫מהצדדים הנמוכים

‫וחיבר את עצמו

‫אל הצדדים החיובים, בשער ‫הקדושה, בסוף ספר מסילת הישרים,

‫הוא מדבר שם על המדרגה העליונה

‫שאדם אוכל ושוטה ומעלה מצוצות,

‫כאילו הוא מקדש את המציאות החומרית,

‫וכל המדרגות העליונות.

‫טוב, תגידו, אנחנו עוד לא שם,

‫נכון, אנחנו מדבר על זה גם בהמשך,

‫ודאי שהיום אנחנו לא עכשיו

‫נתחיל פה לאכול ולשתות ולשתולל,

‫כי אנחנו מופיעים את ‫השלמות, ודאי שאנחנו כל הזמן

‫נמצאים בתחיית סיפוקים, אבל ‫חשוב גם עכשיו בתחילת הדרך

‫להבין למה שואפים.

‫היהדות, התורה, התורה ‫לא שואפת להפוך אנשים

‫לפרושים מהעולם הזה.

‫הדעות שואפת להפוך אנשים

‫שיופיעו את השלמות בתוך העולם הזה.

‫כחלק מהתהליך, יש ‫גם שלבים מסוימים,

‫שלפעמים יכולים למשך גם כל החיים שלנו,

‫שאנחנו נמצאים באיזה סוג

‫של מלחמה ותחיית סיפוקים.

‫אבל ברמה העקרונית, זה לא שם.

‫גם אם אשר הקציינת, זה נכון ‫שבזמן הגלות, היה יותר דגש

‫על המדרשים והרעיונות הללו,

‫כי באמת שם המלחמה כנגד היהופה

‫הייתה בהרבה יותר חריפה

‫מאשר היום.

‫גם היום היא קיימת, ‫רק שאומר הרב קוק

‫שככל שעם ישראל חוזרת לארץ ישראל

‫והתהליכים מתקנים בעולם ‫כולו, אז כבר אפשר יותר

‫לדבר על הרעיונות האלה.

‫לא שהמלחמה כבר נגמרה.

‫בסדר?

‫כן? שאלות?

‫אהלן.

‫ואז אומר הרב פה במאמר

‫מהמשפטים שכבר קראנו אותם ‫בהקדמה, אבל נקרא אותם גם פה.

‫אומר הרב, אז במה אנחנו כן מאמינים?

‫הנה פה הרב אומר בשורות הללו

‫את ההגדרה שכבר צריכים לדעת אותה בעל פה.

‫אומר הרב, במה זה אלוהים?

‫עיקר האמונה היא בגדולת שלמות אינסוף.

‫שכל מה שנכנס, מה זו ‫הכוונה שלמות אינסוף?

‫שכל מה שנכנס בתוך הלב, ‫הרי זה ניצוץ בטל לגמרי

‫לגבי מה שראוי להיות משוער.

‫כל מה שאנחנו סופגים בעולם הזה

‫זה עוד כלום ניצוץ בטל

‫למה שעוד אפשר לדמיין.

‫לא למה שיש, למה ‫שעוד אפשר לדמיין.

‫זה עוד כלום.

‫ומה שראוי להיות משוער, ‫וגם מה שאנחנו מדמיינים,

‫אינו עולה כלל בסוג של ביטוי

‫לגבי מה שהוא באמת.

‫גם מה שאנחנו מדמיינים

‫זה עוד כלום לעומת גבי מה שזה.

‫אז גם השמשה הרב כותב את זה בכרנה פה

‫בשלושה חלקים.

‫קדוש, קדוש, קדוש.

‫בשלושה רבדים להרחיק.

‫בעצם הוא אומר פה

‫אינסוף של האינסוף של האינסוף.

‫זה בעצם בתמצית המשפטים האלה.

‫שכמובן אפשר להמשיך עוד

‫אינסוף, אינסוף, אינסוף, לאינסוף.

‫להגיד את המילים הללו, ‫אבל שומרים שלוש פעמים

‫זה בא לתת כבר את הקריאת כיוון.

‫זה החזקה.

‫קדוש, קדוש, קדוש.

‫יש להבין ש... האינסוף ‫שאנחנו מדברים עליו

‫זה הפתיחות המוחלטת.

‫פתיחות מוחלטת.

‫לא כמו שהרבה אנשים

‫טועים ומתבלבלים.

‫דיברנו על זה בשיעורים הראשונים.

‫שאנשים אומרים, אה, בסדר, הבנו.

‫אז אין כוח ליון, יש ‫רק את היקום האינסופי.

‫לא, לא, לא.

‫אלוהים זה גם יותר

‫מהיקום האינסופי.

‫אלוהים זה לא איזו אנרגיה קוסמית

‫של היקום.

‫אלוהים זה לא הנשמה, כן, ‫כמו שאנשים אומרים היום

‫נשמה של העולם

‫שמתכוונים כאילו שהכדור הארץ

‫יש לו איזה לב פועם של הטבע.

‫לא, אלוהים זה אלוהים.

‫כלומר, מה שהבנו בתור ילדים

‫יש כאן איזה כוח, איזה ‫ישות, איך שלא תקראו לזה

‫שהוא מחוץ לחיים

‫והוא מעל החיים, הוא ‫מעל הכל, הכל, הכל.

‫הכל נשאר, היחס הזה

‫למשהו שהוא מעלינו

‫והוא לא אנחנו, זה נשאר.

‫רע כל הזמן להבין

‫שזה מופיע דרך החיים שלנו, ‫אבל גם היקום זה עוד אינסוף

‫לעומת מה שיש

‫וגם היקום האינסופי זה אינסוף.

‫זה משהו שהוא לא אפשר להבין אותו

‫מבחינה כמותית.

‫זה משהו שאפשר להבין אותו

‫מבחינה איכותית.

‫אדם צריך לפתח בנפש

‫פתיחות מוחלטת.

‫ועכשיו זה אפילו דברים

‫שאנחנו עוד לא יכולים

‫להיפתח עליהם

‫כי אנחנו אפילו לא נמצאים שם

‫ואנחנו כבר יודעים

‫שאנחנו ניפתח עליהם.

‫לדוגמה, המילים האלה

‫שאומר פה הרב קורק, ‫שלכאורה, מה אפשר להגיד עוד

‫אחרי משפט כזה?

‫עכשיו, מה זה אלוהים?

‫כי המנעולים זה לא סבא זקן בשמיים.

‫אלוהים זה לא כוח עליון.

‫אלוהים זה עיקר האמונה

‫בגדולה של אמות אינסוף.

‫מה עכשיו?

‫זהו.

‫אין יותר הגדרה יותר טובה

‫לאלוהים?

‫היום אולי אין.

‫אני לא מכיר לפחות משפטים

‫יותר מדויקים מהמשפטים

‫שכתב הרב קורק.

‫אבל עוד 200 שנה.

‫מי אמר שלא יהיה?

‫מן הסתם?

‫בטוח שיהיה.

‫יהיה איזה... אומרים ‫חזל, כל תורתנו

‫היא הבל לעומת תורתו של משיח.

‫זאת אומרת, אם הזמן

‫תגיע תורה עוד יותר ‫מופשטת, עוד יותר עמוקה,

‫גם ממשנת הרב קורק, ‫גם מהתורת הפריטניסטר

‫כפי שאנחנו מבינים אותה ‫היום, והיא תבין עכשיו,

‫עומקים עוד יותר גדולים

‫בתורת משה.

‫ההבנות עוד יותר עמוקות.

‫ואחרי זה יהיה עוד ועוד ועוד ועוד ועוד.

‫זה מסלול אינסופי.

‫וצריך להיות מודעים לו.

‫ואם ניקח את זה

‫במהלכה המעשית ‫שלנו, אדם צריך לפתח

‫פתיחות וגמישות מחשבתית.

‫יש עכשיו תופעה חדשה ‫בעולם, לא ישר לקפוץ ולהתנגד.

‫כן, תופעה חדשה.

‫בואו נראה מה, לאן זה מוביל.

‫כי הכל יכול להיות, ‫צריך להיכנס לראש הזה,

‫הכל יכול להיות.

‫היום ככל שהעולם הולך ומתקדם,

‫אנחנו גם לאט לאט מפנימים את זה.

‫לפני 500 שנה, הייתי אומר לבן אדם

‫שהכל יכול להיות, הוא היה ‫כאילו לא... אולי תאורטית,

‫הוא היה מסכים לזה, אבל ‫רגשית, הוא לא היה מצליח

‫להזדהות עם המשפט ‫הזה, כי העולם הוא מוגבל.

‫היום, עם הטכנולוגיה

‫שיש לנו היום, אנחנו רואים דברים

‫שלפני 200-300 שנה

‫היו נחשבים כמדע בדיוני

‫לכל דבר.

‫היום הם מעשים של יום יום.

‫מי יודע מה יהיה עוד אלף שנה?

‫מי יודע מה עוד יהיה

‫מיליארד שנה?

‫עוד פעם, נראה, משל ‫חזל אומרים, עולם הבא,

‫אין לו לא אכילה ולא שתייה.

‫זאת אומרת, עולם ‫בלי חילוף חומרים.

‫היום זה לא המציאות

‫שרלוונטית אלינו, אבל ‫יש, יכול להיות גם דבר כזה.

‫אבן מקיר תזעק, אומר הנביא.

‫אפשר להבין את זה כמשל, ‫כן, שקיר כביכול יצעק.

‫אפשר גם, מקובלים אומרים

‫שיש לזה גם פשט.

‫הדומים ידבר.

‫המציאות כולה, היא ‫יכולה להיות לשתנות

‫לא רק ברמות הטכנולוגיה, ‫ברמות הכי מהותיות שלה.

‫והיה אור הלבנה כאור החמה.

‫ואור החמה יהיה שבעתיים

‫כאור שבעת הימים.

‫לא יודע בדיוק מה זה אומר.

‫אבל הרעיון הכללי הוא

‫של שינוי גם של הקוסמוס.

‫העולם הזה, היקום כמו שאנחנו ‫מכירים אותו, יחליף צורה,

‫ישנה צורה, יופיע.

‫יש רק דבר אחד בטוח

‫שישאר תמיד.

‫שלמות אין סוף.

‫שזה גם מילה שאנחנו משתמשים בה

‫לפי ההבנה שלנו עכשיו.

‫אין סוף, אלוהים, שלמות אין ‫סופית, שכל הזמן תלך ותופיע.

‫תופיע.

‫לכן אדם, אדם מאמין ‫חלק מהאמונה שלו.

‫זה פתיחות אמיתית.

‫לא מה שהיום קוראים פתוח.

‫היום אומרים פתוח, ‫הכוונה היא לכל בן אדם

‫שאין לו שום עקרונות

‫ועושה מה שבראש לו

‫וכל... עכשיו משהו שצץ, ‫הוא אומר יאללה, גם זה בסדר.

‫לא, לא.

‫פתיחות אמיתית

‫זה ההבנה שהמציאות יכולה

‫להתקדם בכל מיני דרכים.

‫ואני מנסה כל פעם להבין ולפעמים ‫אני גם צריך להילחם בדרכים מסוימות

‫כי הן נראות לנו מתנגשות

‫עם המציאות שהיא מתקדמת.

‫אבל יש זו הסובלנות האמיתית.

‫היכולת להבין שהכל יכול להשתנות.

‫וזה לא סותר עכשיו את העקרונות

‫והקווים שאיתם אנחנו עובדים היום.

‫בסדר?

‫זה הרעיון של עיקר האמונה.

‫ממשיך הרב.

‫אם אומרים על דבר הטוב

‫שימו לב איך אומר, וככה ‫מותח את זה עד הסוף.

‫אם אומרים על דבר הטוב, דבר ‫החסד, משפט, גבורה, תפארת

‫וכל מה שהוא חיים הוא פער החיים

‫או אפילו על דבר האמונה והאלוהות

‫הכל הוא מה שהנשמה כוספת במקוריותה

‫למעלה מן הכל.

‫לא רק ביחס לאלוהים.

‫כל מילה שאנחנו אומרים בחיים

‫חסד, משפט, גבורה, תפארת,

‫אני מוסיף הלאה, שולחן, בן אדם, כיסא

‫הכל זה מה שהנשמה כוספת במקוריותה

‫למעלה מן הכל.

‫אנחנו משתמשים במילים.

‫אנחנו משתמשים במושגים.

‫אנחנו מתייחסים לדברים

‫אבל תמיד אנחנו צריכים להבין

‫שהכל זה רק ביטויים מושאלים

‫למשהו שהוא למעלה מזה.

‫וכמו שאמרתי, ומה זה אומר?

‫זה אומר שעכשיו כל דבר צריך לחתור יותר ויותר

‫לעומק שלו, לתחכום שלו, לפיתוח שלו.

‫אפילו על דבר האמונה והאלוהות

‫כמו שאמרתי, אפילו המילים האלה

‫אמונה והאלוהים

‫הכל זה רק מילים חברות

‫כדי לבטא משהו שהנשמה כוספת

‫מתגעגעת למעלה מן הכל.

‫גם כל השמות והכינויים

‫שימו לב, כל השמות והכינויים

‫שאנחנו מכנים את אלוהים

‫יהודקי ווקי, השם, שדאי

‫כל השמות והכינויים

‫בין העברים ובין הלועזים

‫אינם נותנים כי אם ניצוץ קטן וחאה

‫חאה זה חלש

‫מאור הצפון שהנשמה שוקקת לו

‫ואומרת לו אלוהים.

‫שימו לב, אנחנו לא הוגים

‫את שם השם ואותיותיו.

‫שם השם כמו שהוא מופיע

‫בתורה, יהודקי ווקי

‫אנחנו לא אומרים אותו

‫אומרים עדו שם. אפילו את המילה

‫עדו שם אני לא אומר את זה

‫במילה המלאה אלא רק תוך כדי

‫פסוק, עדו שם. וכשאני כותב

‫אני כותב לא יהודקי ווקי

‫אלא הי ומקף למעלה

‫ויש כאלה שמאדרים ועושים

‫דלת ומקף למעלה. הכל

‫להרחיק כדי שלא נגיד את השם

‫מה הכוונה לו להגיד את השם?

‫לא שוב שהכוח הזה, כאילו

‫אם אתה אומר את השם שלו אז אתה

‫מעליב אותו. אלא ברגע

‫שאדם אומר את שם השם הוא

‫כביכול מבטא שהוא

‫תפס את אלוהים. הוא הגיע

‫לשלמות. לא. אתה לעולם

‫לא מגיע לשלמות. אתה אומר

‫כינויים, עכשיו תגידו מה, אני גם

‫כשאני אומר יהודקי ווקי אני יודע

‫שזה לא השלמות. נכון. אבל ביחס

‫למצב הרוחני והנפשי שלנו

‫כשאנחנו אומרים יהודקי ווקי

‫זה איזושהי אמירה שכביכול

‫אדם אומר נגעתי במשהו. לעומת

‫זאת בזה שאנחנו אומרים

‫אדושם, השם, ד' וכולי

‫בסיעת הדשמה אנחנו עוד יותר

‫מרחיקים את עצמנו. אנחנו

‫מפנימים על ידי דיבור, על ידי

‫ההנהגה שאנחנו עוד לא

‫בשלמות. אנחנו רק בשאיפת

‫השתלמות. וגם שם השם המפורש

‫של ה-72 אותיות שהיה אומר הכהן

‫הגדול בקודש הקודשים. שוב זה רק

‫ביטוי למקסימום שאנחנו כבני

‫האדם יכולים להשיג באלוהים. אבל

‫גם השם המפורש זה כמובן לא

‫שמו של השם. מה כן שמו של השם?

‫שמושה רבנו שואל את הקדוש

‫ברוך הוא שאם ישאלו אותו עם

‫ישראל מה שמי אשר אומר אליהם

‫אומר לו השם מה שמי? יהיה

‫אשר יהיה שלך נהיה לכם. אין

‫לי שם. אני יהיה אשר יהיה. אני

‫העתיד האין סופי. בסדר? זה שמו

‫של אלוהים. הנצח. הנצח האין

‫סופי. לכן מזה הגיעה מילה

‫מצחון. מהמילה נצח. משהו

‫שמתגבר על הכל. גם השם ישראל

‫לא יעקב ודיכרש שמך כי היא

‫ישראל כי שרית עם אלוהים

‫ואנשים ותוכל. יש לך שריה. שריה

‫זה התמודדות עם אלוהים עם

‫כוחות על טבעיים ואנשים עם

‫כוחות טבעיים ותוכל. עם ישראל

‫זה אותו עם שמתחבר להיה

‫אשר היה. הוא יוצא תמיד מה

‫מצרים. יוצא תמיד מהמגבלות. יוצא

‫תמיד ממצרים בכל דור ודור. חייב

‫אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא

‫ממצרים. בכל שנייה ושנייה אדם

‫מתגבר על החולשות. מתגבר על

‫המיצרים. מתגבר על הצמצומים.

‫נמצא כל הזמן בתהליך

‫אינסופי של אהיה. רק שזה מאוד

‫מפחיד. דעת טביעה כזו. ולכן

‫כאשר בני ישראל נחשפים לטביעה

‫הזו. מה הם מיד עושים? עגל מסכה.

‫אנשים כזה דבר גומר אותם. לכן

‫הם מהר מאוד מנסים לעשות עיגול.

‫הצורה הגיאומטרית שמבטא את

‫אלוהים, כך אומרו המקובלים, זה

‫קו ישר. משהו אינסופי. עיגול

‫מבטא את העולם הזה. משהו סגור.

‫מעגליות. עגל זה בעל חיים. זה לא

‫סתם היה אלוהים של המצרים. זה

‫בעל חיים שמבטא תמימות טבעית. עגל

‫זה כבש. עדר כבשים. משהו שהוא

‫מאוד מאוד שייך אל העולם הזה

‫בלי פיתוח. בלי תחכום. משהו שהולך לו

‫ותואה ללא הכוונה. עגל זהב.

‫יש איזה נטייה בנפש האנושית. לא

‫לרצות להתקדם. כי אמרנו, לרצות

‫להתקדם זה דורש מהבן אדם

‫של אמץ, בן אדם שיפור, ביקורת עצמית וכולי. ‫כל

‫אחד מאיתנו בונה לו לעתים עגל

‫מסכה. בונה לו איזה אלוהים קטן

‫כמו שאמרנו. הוא יוצר לעצמו איזה

‫תפיסת עולם. איזה קונצפציה. איזה

‫הבנה. שזה רק שלעצמו טוב. אבל הוא

‫לא מוכן להתקדם הלאה. אלה אלוהיך

‫הישראל אשר הילוך המיוץ מצרים. זה

‫מה יש. אין יותר מזה. כי האיש

‫משה לא ידענו מי היה לו. הוא רוצה

‫מאיתנו משה משהו שהוא לא איראני

‫אדם וחי. אין לנו איפה לתפוס. זה

‫גורם לאדם תחושת חוסר יציבות. ואז

‫הוא מחפש כל מיני אלילים. אלוהים

‫קטנים שהוא יוכל לאחוז אותם. זה

‫נקרא עבודה זרה. זה נקרא הגדרה.

‫זה נקרא אלילות. כי כל השמות

‫והכילויים בין העברים ובין הלועזים

‫אינם נותנים כי אם ניצוץ קטן וכאה

‫מאור הצפון. מאור הפנימי שהנשמה

‫שוקקת לו ואומרת לו אלוהים. אדם

‫חייב כל פעם לנפץ אלילים. זה

‫הגדרה של יהודי. כל הכופר, אומרת

‫הגמרא, כל הכופר בעבודה זרה

‫נקרא יהודי. רק מי שכל כמו

‫אברהם העברי שמנפץ את האלילים

‫רק מי שמסוגל כל הזמן להילחם

‫בחולשות שלו ולהתקדם זה ביטוי

‫לישראל. כל הגדרה

‫באלוהות מביאה לידי כפירה.

‫ההגדרה היא אלילות רוחנית. שימו לב

‫יש כאן הגדרה. מה זו הגדרה?

‫הגדרה זה אלילות רוחנית. כשהתורה

‫נלחמת בעבודה זרה ויעשה את הדיבות

‫לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה. זה

‫לא ציווי שהיה פעם. פעם היו

‫אלילים, היום אין לנו אלילים. לא. כל

‫הזמן אדם צריך להילחם בפסל

‫והתמונה שהוא בנה לעצמו. בכל

‫התחומים. יכול להיות אמרנו בתחום

‫המקצועי שבן אדם בנה עצמו איזה

‫תיאוריה ואומר זהו, לא רוצה

‫להשתפר יותר. זה יכול להיות בתחום

‫הרגשי. בניתי לעצמי איזה יחס

‫מסוים כלפי ההורים שלי, כלפי

‫המשפחה שלי ואני לא רוצה

‫להתפתח הלאה. זה יכול להיות ביחס

‫הלאומי. יש לי כבר תפיסה איך העולם

‫צריך להתנהל. יכול להיות, זה יכול

‫להיות ביחס להיסטוריה. זה יכול להיות

‫ביחס למחשבות. מה יהיה בעתיד?

‫זה יכול להיות גם ביחס לאלוהים.

‫שזה הכי גרוע. שבין הדבר הזה, כמו

‫שאמרנו, הרבה אנשים יוצרים

‫איזה אליל בגן הילדים ומשם

‫הם נשארים איתו כל השבעים, שמונים,

‫תשעים שנה של החיים שלהם. כל

‫הגדרה באלוהות מביאה לידי כפירה.

‫ברגע שמגדירים את אלוהים, נוצרת

‫כפירה. או שהאדם עושה את זה

‫בעצמו, ואז זה טוב. זה ניפוט

‫סלילים. או שמישהו אחר יכפור

‫לך בזה. אתם מנסים, אתה, אתה

‫מנסים לנהל את העולם על פי

‫הקיבעון שלכם. רק עניין של זמן

‫עד שמישהו ישפור את זה. ושאז

‫שזה קורה, זה יוגריע מה שנקרא, ‫מה שלא הולך דרך הראש הולך

‫דרך הרגליים. אז זה הולך דרך

‫כאב. אז נשברים דברים, ויש פה

‫מערכות שכבר חשבתם שהן

‫שלמות, ופתאום הכל נופל, וצריך

‫להתחיל מחדש. בסדר? אומרים

‫חזל, הכל מסיים לבניין בית

‫המקדש, ואפילו שדים. גם שדים, גם

‫הכוחות השלילים במציאות, גם הם

‫מסיים לבניין בית המקדש. גם

‫חורבן בית המקדש מסייע לבניין

‫בית המקדש. אפילו כל הגדרה

‫באלוהות מביאה לידי כפירה, כי

‫ההגדרה היא אלילות רוחנית. אפילו

‫הגדרת השכל והרצון, ואפילו

‫האלוהות עצמה ושם אלוהים

‫הגדרי, ומבלעדיה הידיעה העליונה

‫שכל אלה אינם כי עם אזרחות

‫ניצוציות ממה שלמעלה מההגדרה,

‫היו גם הם מביאים לידי כפירה. אם

‫אדם לא מבין שכל ההגדרות שלו

‫זה רק אזרחות ניצוציות, זה רק

‫משהו שהוא מעבר, זה מביא לידי

‫כפירה. כמו שאמרנו, זה מביא לידי

‫שבר. כל מהלך האנושות, זה מה

‫שבעצם הרב רוצה להגיד פה במאמר הזה, כל

‫מהלך האנושות זה מהלך של

‫הגדרה, יצירת אליל, ניפוץ, יצירת

‫אליל יותר מופשט, ניפוץ, יצירת

‫אליל יותר מופשט, וכן לאין קץ.

‫כן?

‫אם כאילו, זאת איזושהי המחשה שגיעה

‫לנו מה זה ילד, למה בסופו

‫כל כך הרבה פעמים מתגלם, שאומר לנו

‫מה הגדרה? מה זה אדם מביא לצירה?

‫אני אומר, ההגדרה זה שאין

‫הגדרה. אין דבר כזה. אבל אם

‫זה משהו שכאילו... את צודקת, ולכן

‫אנחנו כל פעם מלבישים את זה

‫באופן אחר. אבל אדם צריך לדעת

‫שאם אדם כל הזמן צריך לבוא בשני

‫צירים מקבילים. מצד אחד, הוא כל

‫הזמן מלביש דברים. ‫כמו שאנחנו בני אדם, אנחנו חייפים

‫לתפוס משהו. אבל כל פעם שאת

‫תופסת משהו, את צריכה לדעת

‫שיש משהו עמוק יותר.

‫זאת אומרת, זה עמדה

‫מקבילה. התקדמות והבנה תמיד

‫שיש עוד.

‫למה אין התגלות של אדם שבכלל אין?

‫זה לא שייך. זאת אומרת, כשאת ‫אומרת למה אין התגלות של

‫אלוהים אלינו, את באמת אומרת, למה

‫אי אפשר למצוא מה זה אלוהים באמת?

‫זה הרעיון. אלוהים זה לא

‫משהו שאפשר לתפוס אותו.

‫אלוהים זה אותה שלמות אינסופית

‫שנמצאת בכל אחד

‫מאיתנו, שהיא לעולם

‫לא נגמרת. ברגע שתתפסי

‫מה זה אלוהים, זה כבר לא אלוהים.

‫ברגע שאת מגדירה

‫הגדרה סופית, זה כבר לא

‫אלוהים. כי זה סוף.

‫מבינה את הרעיון?

‫יש כאן משהו שהוא... אנחנו אומרים

‫מילים של שכל כדי לתאר

‫משהו שהוא מעבר לשכל.

‫בסכל אנחנו רגילים כל

‫דבר להגדיר. ככה אנחנו

‫עובדים. אנחנו בעצם רק

‫מדברים מדברים מדברים מילים

‫שרוצים להגיד לנו להיפתח

‫למשהו שהוא מעבר להגדרה.

‫מעבר לשכל. שאנחנו יודעים

‫שהוא קיים מהחיים שלנו.

‫אבל אין דבר כזה

‫שאלוהים יתגלה ויגיד לנו מה הוא.

‫כי אז זה כבר לא... זה לא אלוהים.

‫אנחנו מסוגלים להגיד זה משהו שאין לנו הגדרה?

‫כן. אנחנו חיים.

‫אנחנו מסוגלים לחיות

‫את האמצעות. זאת אומרת, האדם לא צריך

‫לחפש מה זה אלוהים.

‫האדם לא צריך לדבר על אלוהים.

‫האדם צריך לחיות את אלוהים.

‫המטרה היא לא

‫עכשיו להתפלסף על איזה ישות

‫שקיימת או לא קיימת ולחפש

‫כל מיני הגדרות שלה.

‫המטרה היא להופיע יותר ויותר את החיים

‫בצורתם האינסופית.

‫זה נקרא להאמין באלוהים.

‫מבינה את הרעיון?

‫ברגע שבאדם מחפש

‫כאילו איזה קו סיום, ‫זה הבעיה. אין קו סיום.

‫לאולם.

‫וזה האושר הכי גדול.

‫כי זה לא איזה משהו שאדם כל החיים

‫אולי נגיע אליו יום אחד.

‫לא. עכשיו מגיעים

‫שהאית בת שנה

‫הגעת לאלוהים ושתי בת מעט

‫מגיעה לאלוהים. כל הזמן

‫נתים אלוהים. רק כל פעם

‫עוד ועוד ועוד ועוד.

‫ועוד מיליארד שנה תגיא באלוהים

‫באופן אחר.

‫לא יודע בתור מה. לא יודע.

‫זה כוכב בשמיים.

‫לא יודעו כמו. אבל זה יהיה.

‫זה הנקודה. אלוהים כל הזמן

‫נמצא. אין דבר. זה לא ש... ‫עד עכשיו לא נגענו באלוהים.

‫עכשיו שהבנו משהו, עכשיו ‫אנחנו מאמינים באלוהים.

‫לא. אנחנו

‫חיים את אלוהים כל הזמן.

‫כל המציאות כולה חיה את אלוהים.

‫ורק מופיעה ומלבישה עור כל הזמן

‫בעוד ועוד ועוד. הלבשות והגדרות

‫שלא נגמות. וככה מתקדמים.

‫זה שלבים בסולם

‫אינסופי. וכל פעם אנחנו

‫עולים לשלב אחד, זה מצוין. זה נפלא.

‫זה כל עבודת השם. עלינו בשלב.

‫הבנו יותר. בנינו יותר.

‫יצרנו יותר. מצוין.

‫עושים שנייה. יופי.

‫ועכשיו מתקדמים לשלב הבא.

‫זה העושר של הבן אדם.

‫זה הנגיעה שלו באלוהים.

‫כן.

‫לדעתי, שוב, א. אני לא כל כך חשוב

‫איך מסבירים את זה לאנשים

‫שלא מאמינים, אבל אם את מתכוונת

‫איך אדם שמגיע בלי הנחות

‫מוצא, כאילו מדברים

‫איתו על הדבר הזה, אני, כמו שדיברנו

‫עכשיו קודם, פשוט להסביר מחדש

‫מאיזה אלוהים. הבעיה המרכזית היא שוב

‫שאנשים כל כך שבועים בתפיסה

‫הזו שאלוהים זה כוח עליון, אז

‫לוקח שנים עד שבכלל מצליחים להוציא

‫להם את זה, שלא לזה אנחנו מתכוונים.

‫הבנה? צריך להסביר, לא לזה אלוהים.

‫אנחנו מצביעים על משהו שקיים

‫אצל כולם, גם למי שמגדיר את עצמו

‫או לא מאמין וכו'. אתה קיים.

‫אתה רואה שבקיימות שלך,

‫כמו שאמרנו, יש איזה משהו אינסופי ‫כל הזמן החיים שלך הולכים ומופיעים

‫ויש איזו נקודה שלעולם אי אפשר לתפוס ‫אותה, אבל היא המהות של כל החיים וכו'.

‫זה אלוהים.

‫אנשים מסוימים, הם לא מבינים מה

‫כאילו, זה להגיד להם פתאום

‫שחור זה לבן, אז אלוהים, אז זה לא זה.

‫אז בעצם, ואז נשאר, אתה אומר, ‫אתה יודע מה, אם זה אלוהים,

‫סבבה, אני מאמין באלוהים.

‫מי אמר אבל שצריך עכשיו לקיים את האומץ?

‫זה המצוות. זה השאלה המשאלת.

‫אז צריך לדבר על זה.

‫מי אמר שהשלמות האלוהית מופיעה ‫דרך האור החיים הזה שנקרא תורה ומצוות.

‫אבל קודם כל צריך לשבור את האליל הזה

‫שיש פה איזה ישות שמנסים להוכיח שהיא קיימת.

‫בסדר?

‫אז זה לא נכון להגיד להם בעצם ‫שאלוהים רוצה שנעשה תורה,

‫שהם קיימים את התורות.

‫כן, המשפט לא נכון.

‫מה זה המשפט לא נכון? ‫זה משפט... יש לו רצונות.

‫יש לו רצונות, אבל לא ‫במשמעות של ישות של הרצון,

‫אלא השלמות אינסוף מופיעה באופן מסוים,

‫וזה מה שאנחנו קוראים רצון.

‫רצון של אלוהים.

‫למשל, זה שאדם קופץ מהגב ומתרסק על הקרקע,

‫אז זה אומר שאלוהים רוצה ‫שנפילה מהקרקע תגרום לריסוק.

‫בסדר?

‫השלמות האינסופית מופיעה בעולם ‫כיום באופן כזה שיש כוח משיכה וכו'.

‫אנחנו משתמשים במיטוי אבל אלוהים ‫רוצה ולא המציאות יש לה כוח משיכה,

‫כי שומרים מציאות כוח משיכה שוב ‫הופכים את אלוהים לאיזה מנגנון טכני.

‫לא, אלוהים רוצה.

‫יש פה ישות עם רצון, אבל לישות עם רצון ‫הזו היא מופיעה דרך המנגנון של העולם הזה,

‫דרך המערכת הטבעית של העולם הזה.

‫והנה את הרעיון.

‫אבל למה כן אני צריך לא ‫להתעסק כך מדי בשאלה הזו,

‫איך להסביר את זה, כי זה לא...

‫כמו הרבה דברים בחיים, ברגע ‫שהמושגים הם לא אותם מושגים,

‫אז מסתפחים המון, וזה המון אנרגיה בלי...

‫אז נקרא, בלי להגיע לשום דבר.

‫כי ברגע היום כשמדברים ‫עם אדם מוצב ולא אלוהים,

‫דבר שיש לו בראש משהו אחר ‫לחלוטין מה שאנחנו אומרים פה.

‫ואז יש פה דו-סיח של חרשים.

‫הוא אומר, לא, אבל אני לא מאמין ‫באלוהים, כן, אבל זה לא אלוהים.

‫אז מה זה? זה לא, זה כן.

‫אם ושכן, צריכים לשבור את המעגל הקסמים הזה,

‫אז זה מה שאנחנו אומרים, תור אלוהים?

‫מניסיוני. הוא אומר, סבבה, נו, אז יופי.

‫אז אני גם מאמין באלוהים, מה הבעיה? ‫עד פה זה נורא נחמד.

‫מה, אלוהים כזה זה לא כיף להאמין בו?

‫יש תמיד לאן להתקדם, תמיד ‫לאן לשוף, לחיות, וזה וזה.

‫אבל כולם מסכימים. השאלה היא, מי ‫אמר שהדרך להופיע את השלמות הזו

‫היא דרך זה, למשל, שצריך לברך לפני האוכל,

‫זה כבר עוד נתון שצריך לברך.

‫אבל פה אנחנו בשאלה וזה.

‫כן?

‫אפשר להגיד שיש מושג של אדם ‫שמאמין באלוהים ולא תקצר אלוהים?

‫כן, בוודאי.

‫אפשר להגיד, אפילו שכולנו ‫ברמה הזו אחרת נמצאים,

‫שאנחנו מאמינים באלוהים, ‫אבל לא מספיק עושים את רצונות,

‫ולא מספיק מופיעים את זה בחיים שלנו.

‫הרמב״ם, בהלכות עבודה זרה א', א',

‫כשהוא מדבר, מה זה עבודה זרה, ‫אז הוא מסביר, מה זה עבודה זרה.

‫עבודה זרה, הוא אומר, זה לא ‫כמו שהיום אנשים חושבים, שוב,

‫שהיו כאן כמה טמבלים שראו ‫איזה פסל ואמרו, אלוהים זה שם.

‫ורעבודה זרה, זה שוב הרצון להגדיר, ‫היה בעולם האלילי אנשים פרימיטיביים,

‫הם ראו מולם כוחות מאוד ‫חזקים בטבע, שמש, ירח, מים, אש,

‫ומבחינתם זה הפך להיות הכוח ‫המקסימלי שיש בעולם הזה.

‫השמש, זה הכוח הכי גדול שיש.

‫ואז, אצל האנשים הפשוטים, ‫גם זה בא לידי ביטוי,

‫שלקחו עכשיו פסל של שמש והשתחבו לו.

‫אבל בעומק הדברים, זה היה ‫פה רצון מופשט יותר של הגדרה.

‫אצל, עוד פעם, שזה יורד למטה ‫לאנשים שאין להם יכולת הפשטה,

‫אז זה כבר הופך להיות משהו מאוד מאוד חומרי.

‫אבל היצר הזה של עבודה זרה, כמו שאומרו,

‫היצר הזה של ההגדרה, היצר הזה לתפוס ולהתקבע,

‫בין אם זה התקבוט בשמש, בין אם זה התקבוט,

‫אמרנו, בכל מיני משפטים, שהאדם בורא לעצמו,

‫שמה שיש בחיים זה רק העושר שלי,

‫מה שיש בחיים זה רק להיות עם בריא,

‫מה שיש בחיים זה רק דמוקרטיה, ‫מה שיש בחיים זה להיות דתי.

‫כל אחד עם המילים שלו, כל הדברים הללו,

‫זה מה שאומר הרב, זה ניצוצות ‫של הגדרה ושל אלילות רוחנית.

‫וזה מביא לידי כפירה.

‫והרעיון הוא, וזה אנחנו ‫נראה בזרשם הפעם הבאה,

‫שאפשר לנצח את זה.

‫זאת אומרת, כאשר אדם, ‫הוא מבין את השלמות אינסוף,

‫הוא מצליח לבנות בחיים שלו,

‫הגדרה שהיא כל הזמן הולכת ‫ומזדקכת, ובונה עוד ועוד דברים,

‫ואז המילה זה, זה לא אלילות, זה עבודת השם.

‫זה בנייה והתקדמות.

‫בנייה והתקדמות.

‫נעצוקן.
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/231735188″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
מספר פרק בסדרה : 10
יסורים ממרקים
עולם ללא אלהים
אורך השיעור: 61 דקות

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/231735188″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עיקר האמונה

Play Video

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!
דילוג לתוכן