הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

לשבור את הקונספציה – פרשת מצורע ושבת הגדול | הרב חגי לונדין

הרב חגי לונדין

לכפר על רגעי הייאוש – פרשת תזריע | הרב חגי לונדין

הרב חגי לונדין

התחדשות של הנפש | עבודת ה’ לחודש ניסן (נמרצות) | הרב חגי לונדין

הרב חגי לונדין

להשתחרר מתחושת ההחמצה (הכנה לפסח) | הרב חגי לונדין

הרב חגי לונדין

בושה! בושה! – פרשת שמיני ופרשת החודש | הרב חגי לונדין

הרב חגי לונדין

הקרבה ללא גבול – פרשת ויקרא ופורים תשפ”ד | הרב חגי לונדין

הרב חגי לונדין

הרגלים ותשובה

הרב חגי לונדין

כ״ד בסיון ה׳תשע״ז (יוני 18, 2017)

Play Video

Autoscroll:

‫שלום לכולם.
‫אנחנו בסדרת יסודות האמונה ‫היהודית, שהוא מספר 17.
‫פעם שעברה אנחנו דיברנו,
‫אחרי שהרב הצביע על הנקודה המרכזית,
‫שעבורה באמת כל מושגי ‫האמונה, הם נמצאים בצורה נחשלת,
‫ומתוך כך קורים כל הנזקים,
‫וכל התהליכים שדיברנו עליהם במלאך השיעורים,
‫שזה בגלל חוסר לימודי אמונה,
‫אז דיברנו על חשיבות לימודי אמונה,
‫דיברנו, ניסינו לתת איזה קריאת כיוון מעשית,
‫איך באמת משתלטים על ‫המרחב הזה של לימודי תורה בכלל,
‫ולימודי אמונה בפרט,
‫ובפעם שעברה דיברנו על ‫תפקידה של הכפירה בעולם,
‫ואיך היא לאט לאט מצמיחה אמונה גדולה יותר.
‫אנחנו בעצם מתקרבים לשליש האחרון של המאמר,
‫אבל אותו, אנחנו נזרח לשם,
‫ובפעם הבאה אנחנו נראה שהרב מדבר ‫על הכפירה שאנחנו מתמודדים איתה היום,
‫של התרבות החילונית המודרנית,
‫ילידת רוחו של פילוסוף בשם ברושפינוזה וכולי,
‫אנחנו נראה את זה משבוע הבא ואילך,
‫אבל מה שעכשיו נראה זה עוד ‫איזו חוליה שהרב משלים לנו
‫כחלק מהזיקוך של המושגים האמונים,
‫והוא מחדש לנו גם מה זה מושג גם הכפירה,
‫וגם מה זה מושג התשובה.
‫וזה נקדישו בפני עצמו,
‫כי הנושא הזה של תשובה זה ‫נושא מאוד משמעותי בכתבי הרב,
‫ויש לו הרבה השלכות לעבודת השם ‫בדיוק בהקשר שאנחנו מדברים עליו עכשיו.
‫אז במאמר יסור מרכים אומר הרב קוק,
‫מי שמכיר את התוך שבכפירה מצד זה,
‫מוצצו את דבשה ומחזירה לשורש קדושתה,
‫ומסתכל בהודה, קרח הנורא, כפור שמיים.
‫אומר הרב, כאשר אדם מבין ‫את כל מה שדיברנו עד עכשיו,
‫שישנה נקודת שלמות אינסוף ‫שנמצאת ביסוד החיים שלנו,
‫אותו קודקוד שבריחו שהוא מעל המציאות,
‫והוא לאלה ולאלה מכל ביחתה ושרתת הושבחתה,
‫אבל אותה אלוהות הולכת ‫ומופיעה בתוך החיים, לא מחוץ לה.
‫ויש פה איזה זרם חיים אינסופי שהולך ‫ומקדם את העולם כל הזמן למטרתו,
‫והקדוש בחוב בורא עולמות ומחיוון,
‫המציאות כל הזמן הולכת ומתחדשת,
‫קומות חדשות נבנות, ‫קומות חדשות נהרסות וכולי.
‫מצד זה, גם הכפירה, כן, לכאורה ‫העולם התרבותי הזה שאנחנו נפגשים איתו,
‫האנושות כולה נפגשת ‫איתו במהות שנים האחרונות,
‫שכביכול כפירה הכרתית באלוהים,
‫גם הכפירה מקבלת את ההקשר הנכון.
‫הכפירה זה לא איזה קריסת ‫מערכות שעכשיו העולם הולך לעבדון,
‫והאמונה הולכת ומתמוטטת,
‫אלא גם הכפירה היא חלק ‫מהתהליך האלוהי של קידום העולם.
‫הכפירה, תפקידה, כמו שאמרנו, ‫זה לאתגר את מושגי האמונה,
‫לקחת את מושגי האמונה ‫הנכשלים, להצביע על הקשר שבהם,
‫ומתוך כך ללכת ולהצמח אמונה גדולה יותר.
‫מי שמכיר את התוך שבכפירה,
‫מבין, את הצד התוכני, הפנימי שבכפירה,
‫מצד זה, מוצצו את דבשה.
‫כן, הרב פה רומז לספר ‫שופטים, ששם מדובר על שימשון,
‫שימשון, שהוא מכה את הארי, ‫כן, בזמן שהוא הולך שם לפלישתים,
‫והוא רודה את הדבש מגביית ‫הארי, כן, מאז יצא מתוק,
‫כאחידה שהוא ממשיל לפלישתים,
‫שזה הרעיון. האריה זה ביטוי לאיזו חיה טורפת,
‫למה שהוא מזיק במציאות.
‫גם האריה, אפשר להוציא ממנו דבש, כן,
‫הוא מאתגר דווקא את פלישתים בשאלה הזאת,
‫כי פלישתים הם בדיוק הביטוי ‫לאותה מלכות שתוקפת את עם ישראל
‫ומוציאה ממנו עוד כוחות.
‫שימשון הוא כוח בעם ישראל ‫שמצליח להיכנס לתוך הפלישתיות,
‫כן, מתנהג כמו הפלישתי, נלחם כמו הפלישתי,
‫אבל הוא מוצץ את דבשיה, ‫מוציא את הנקודה הפנימית החיובית
‫שקיימת בתוך משהו השלילי.
‫ואז הוא מחזיר את הכפירה לשורש קדושתה.
‫הולך ומסתבר שגם הכפירה היא שייכת אל הקדושה.
‫אני מדגיש פה, אומר, מה שדיברנו בפעם שעברה,
‫להיזהר מאוד מלקחת את ‫הרעיונות האלה באופן מעשי.
‫כל מה שאנחנו לומדים במאמרים הללו,
‫זה רעיונות מופשטים מאוד שתפקידם ‫להבין את העקרונות האונתולוגיים.
‫אונתולוגיים זה תורת היש.
‫איך המציאות עובדת מבחינה רוחנית.
‫זה לא איסום מעשי.
‫באיסום המעשי בוודאי שהאדם נלחם ‫נגד הכפירה ולא מעודד את הכפירה
‫ורואה בכפירה נזק אדיר.
‫אבל במבט אלוהי, במבט רטרואקטיבי,
‫כשאנחנו עכשיו מסתכלים ‫מה הכפירה מועילה
‫לעולם, מסתבר שגם הכפירה ‫היא שייכת אל הקדושה.
‫גם התהליך הזה של פירוק המערכות הדתיות, ‫הוא יוצר עכשיו קומה עליונה גדולה יותר.
‫ואז אומר הרב, אדם כזה, אדם אמוני ‫שמביט גם על הכפירה כחלק מהתהליך האלוהי,
‫מסתכל אותו האדם בהוד הכרח ‫הנורא, והוא רואה כפור שמיים.
‫וביטוי מאוד ייחודי של ‫הרב שרומז לרעיון עמוק,
‫מופיע בספר יחזקאל, פרק א', כן? מעשה מרכבה,
‫בפרק המסתר הזה, שמתאר כביכול את ‫ההתגלות האלוהית של הקדוש ברוך הוא,
‫כתוב שם בין השאר, כן? יש שם מרכבה ‫וחיה עם כל מיני ברקים וחשמל סביבה וכולי,
‫בין השאר כתוב, ודמות על ‫ראשי החיה, כעין הכרח הנורא,
‫נטוי על ראשיהם מלמעלה, ‫החיות שהן נושאות את המרכבה,
‫שזה ביטוי להנהגה האלוהית ‫בעולם הזה, יש מעליהם הוד כרח נורא.
‫הוד זה משהו פנימי שמתגלה ‫כלפי חוץ, הוד מלכות, כן?
‫כרח זה ביטוי למשהו כפו, ‫למשהו קר, למשהו נמיץ.
‫כרח נורא, נורא לא במשמעות ‫השלילית, אלא משמעות של עצום.
‫יש מעל החיה האלוהית, מעל ‫ההנהגה האלוהית בעולם הזה,
‫יש איזה מעטפת, יש רכייה של כרח, ‫יש משהו אימתני, מקפיא במציאות.
‫מה זה? אומר הנביא בספר איוב,
‫מבטן מי יצא הכרח וכפור שמיים מי ילדו.
‫כן, הרב קוק לקח את שני ‫הפסוקים האלה וחיבר אותם.
‫הוד, הכרח הנורא, כפור שמיים.
‫זאת אומרת, איוב כביכול ‫שואל, זה שאלה הרטורית,
‫הקדוש בחוי יצא את הכל בעולם, ‫מבטן מי יצא הכרח, מי יצא את הכרח,
‫מי יצא את הקושי, מי יצא את ההקפאה, ‫מי יצא את המוות, מי יצא את הכאבים.
‫כפור שמיים מי ילדו.
‫הכפור, אמרנו, העמידה ‫במקום, כל השלילה בעולם,
‫גם היא תוצר של השמימיות האלוהית.
‫כפור שמיים, הכפור האלוהי, הכפירה, ‫גם היא חלק מהתהליך האלוהי הגדול.
‫הוד, הכרח הנורא, זה ‫ביטוי קבלי, לבוא ולהגיד,
‫שהמציאות כולה כל הזמן ‫מלווה אותה אפשרות הכפירה.
‫כמו שאמרנו, כפירה זה לא ‫איזה מעורע נקודתי בהיסטוריה,
‫שהיום יש כפירה, פעם לא הייתה ‫כפירה ופעם לא תהיה כפירה, לא.
‫הכפירה, כלומר, האפשרות הזאת ‫להילחם נגד הגילויים האלוהיים
‫ולדרוש במקומם הבנות עמוקות ‫יותר ועולם רחב יותר, פתוח יותר,
‫זה משהו שמלווה לנצח נצחים ‫את ההיסטוריה האלוהית בעולם.
‫זה היה פעם, זה נמצא עכשיו וזה יהיה בעתיד.
‫זאת אומרת, כל הזמן יש ‫תהליך של הוד קרח נורא,
‫של משהו שיוצר שבר במציאות, ‫משדר הקפאה, משדר מוות,
‫אבל הולך ומסתבר שהכפור ‫הזה הוא בעצם כפור שמיים.
‫הוא השמימיות האלוהית שמופיעה בעולם ‫ומקדמת את העולם למדרגה הבאה שלו.
‫בסדר? זה הראונט של הוד הקרח הנורא.
‫ואז ממשיך הרב, ואומר, כשממצאים ‫את עומק דינה של המרידה והכפירה,
‫האומרת לזנוח טוב המנוחל ‫מעבות בשביל איזה חזון לב חדש,
‫שהוא באמת, המרידה והכפירה, הוא ‫באמת רעיון תשובה כללי, המקה גלים.
‫ואז מוצאים את הצד הטוב שבה, ‫שהוא הגרעין, את הצד הטוב שבכפירה,
‫שהוא הגרעין הכללי של ‫התשובה מכל שפלות ומכל קלקול.
‫ומתוך כך, באים גם לשוב מהכלכלה ‫הגדולה שיש בה הריסה עצמה,
‫והשווים אל השם באמת, הוא גאולה בא לעולם.
‫הרב עומד פה בכמה שורות, ‫תכף נראה גם את ההמשך,
‫רעיון שהוא מאוד מאוד יסודי ‫במשנת הרב, וזה רעיון התשובה.
‫בסדר? רעיון התשובה, כידוע, הרב ‫כתב ספר שלם סביב נושא התשובה,
‫אורות התשובה, זאת אומרת, הרב ‫כתב את שלושת הפרקים הראשונים,
‫אחרי זה הרב צבודה ליקט מכל ‫הכתבים של הרב עוד 11 פרקים,
‫עשרה, עוד כמה יש שם? עוד עשרה פרקים,
‫גיאס, עוד פסקאות, אבל זה דבר ‫שהוא מאוד מאוד נוכח במשנת הרב,
‫ועכשיו, על פי מה שלמדנו, אנחנו ‫נבין לעומק יותר את מושג התשובה,
‫אנחנו בעצם נקדיש את השיעור לנושא הזה.
‫איך בדרך כלל מובן המושג תשובה?
‫בהבנה הפשוטה ששוב, שיש לנו פה ‫איזה כוח עליון שנמצא, שמשגיח עלינו,
‫החיים שלנו מתנהלים פה כל הזמן ‫באימות מתמיד מול האלוקות החיצונית,
‫אדם כל הזמן נמצא במאבקים, ובעצם ‫העולם הזה כולו כזה מושך אותו למטה,
‫והוא מנסה למשוך למעלה.
‫הרעיון הוא שהחיים הם סך ‫הכל מתנהלים באופן תקין,
‫זאת אומרת, אני מנסה לנהל את ‫חיי באופן תקין במידת האפשר,
‫אבל לפעמים אני נכשל, אני נופל בחטא.
‫ועכשיו, כשאני נופל בחטא, כן, עזבתי ‫את הסדר התקין שהקדוש בכה נתן בעולם,
‫כי אני אומר שזה כוח עליון, ‫שהוא נתן לנו הוראות הפעלה,
‫איך להתנהל בעולם הזה, ועכשיו ‫אני נכשלתי בהוראות ההופעלה,
‫עכשיו אני צריך לעשות תשובה.
‫מה זה תשובה? לשוב למצב שלפני הנפילה.
‫קודם הייתי סך הכל בסדר, עכשיו ‫נפלתי, אני צריך לעשות תשובה.
‫איך עושים תשובה? ‫הוא אומר לנו, רמב״ם, יש ארבעה שלבים,
‫נכון, הזיבת אחרת, חרתה, וידוי, קבלה לעתיד.
‫אדם מקבל על עצמו שהוא לא יחטא יותר,
‫ועכשיו הוא חזר, אחרי שהוא עשה ‫תשובה, הוא חזר למצב התקין שלפני החטא,
‫ויכול להמשיך כרגיל.
‫זה משהו שאנחנו צריכים באמת ‫לעשות כל פעם שאנחנו נופלים,
‫ויש ימים מיוחדים, כמו ‫חודש אלול, ימים נוראים,
‫שבהם זה ימים יותר פוטנציאליים להשיאת תשובה.
‫כלומר, התיקון של התקלות הוא יותר קל.
‫זהו, זו ההבנה הפשוטה של המושג תשובה.
‫אבל הרב באורות התשובה, הוא נותן כיוון אחר,
‫ובהרבה יותר עמוק למושג ‫תשובה, מתוך כל מה שדיברנו.
‫ממליץ לכם מאוד באמת, במהדורה ‫הזו של ספר אורות התשובה,
‫יש מאמר בסוף, מאמר שנקרא, ‫התשובה לאור הסתכלותו של רבינו.
‫כתב את זה תלמיד של הרב קוק, שחי, כלומר,
‫זאת אומרת, למד ממנו בימיו, ‫בשם רבי שמעון סטרליץ'.
‫הוא כתב מאמר מאוד חשוב, שבעצם ‫מתמצט את הרעיון של אורות התשובה.
‫אדם ענק, הצליח לקלוט ‫כנראה בדיוק מה שהרב התכוון.
‫ושם, מה שאני רואה לכם פה ‫עכשיו, זה בעצם מופיע במאמר הזה.
‫אני כננסה לסביר את זה בצורה בהירה.
‫אומר רבי שמעון סטרליץ', אם ‫באמת אנחנו מביטים על התשובה,
‫במשמעות שדיברנו עליה עד עכשיו, ‫כלומר, איזשהו תיקון של תקלה נקודתית,
‫זה לא מסתדר עם דברי חזל. ‫כי כשאנחנו מביטים בדברי חזל ביחס לתשובה,
‫אנחנו רואים שהתשובה היא בהרבה ‫יותר מאשר תיקון של חטא נקודתי.
‫למשל, יש ביטוי של חזל ‫שאומרים, תשובה קדמה לעולם.
‫עוד לפני שהיה עולם, עוד לפני שהייתה ‫מציאות, כבר היה את המושג תשובה.
‫זה לא מסתדר. ‫אם אדם חי במציאות ונופל על צריך תשובה,
‫מה פתאום שהתשובה היא ‫צריכה להיות לפני שהיה עולם?
‫ביטוי נוסף שחכמים ‫משתמשים בו, כל ימיך בתשובה.
‫אדם כל הזמן צריך להיות בתשובה. ‫שוב יום אחד לפני מתהתחה,
‫וכיוון שכל יום אתה יכול ‫למות, אז תעשה תשובה.
‫אז אפשר כמובן להסביר שפשוט כל ‫יום אנחנו חוטים, כל יום אנחנו נכשלים.
‫זו תפיסה קצת מייאשת. ‫זה לא המנגינה שעולה שם מחזל שלך.
‫אז אומרים, כל ימיך בתשובה, אני רוצה ‫להגיד, יש איזה ערך מרותי לתשובה מצד עצמה.
‫וכמובן, יש את המשפט הידוע ‫של חזל שכולם אוהבים לצטט אותו,
‫אבל הוא לא מובן בעליל אם אנחנו ‫לא מבינים את העומק של המושג תשובה.
‫עכשיו דיברנו על זה קצת ‫אולי בתחילת השיעורים.
‫המשפט, מקום שבעלי תשובה עומדים, ‫צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד.
‫שוב, זה משפט מאוד מרגש, אבל ‫הוא לא מובן בעליל. מה פתאום?
‫זאת אומרת, זה שאדם הוא בעל תשובה, ‫שהוא נפל בחטא ועכשיו הוא מתקן כל הכבוד,
‫אבל מה פתאום שתהיה יותר ‫גדול מבן אדם שלא נפל בכלל?
‫זאת אומרת, מהמשפט הזה יוצא, ‫שוב, הבנה פשוטה, שעדיף לחתור, נכון?
‫ככה מה? תחתור וככה אתה תהיה ‫במצב יותר טוב משהית לפני אחת.
‫לכן, אומר רבי שמעון ‫סרדיש, אנחנו צריכים להבין
‫את המושג תשובה מתוך ‫כל ההקשר שראינו קודם.
‫אני קורא את הדברים שוב של הרב.
‫כשממצאים את עומק דינה ‫של המרידה והכפירה, האומרת,
‫לזנוח טוב ומנוחל מעבוד ‫בשביל איזה חזון לב חדש,
‫כשאנחנו מסתכלים על המרידה ‫והכפירה, שעניינה אמרנו להגיד
‫בעולם שצריך לסלק את המסגרת ‫הדתית בשביל איזה חזון לב חדש,
‫אומר הרב, מבינים שזה, הכפירה הזו, התהליך ‫הזה הוא באמת רעיון תשובה כללי עמקי גלים.
‫זה המשפט. רעיון תשובה כללי עמקי גלים.
‫אומר שם רבי שמעון צריליץ' על ‫פי הספר ראות את תשובה של הרב.
‫האדם הוא חלק אלו כמימהל.
‫האדם יש לו נשמה.
‫אנחנו כבר מבינים שהמושג ‫נשמה במשמעות העמוקה.
‫זאת אומרת, האדם יש בו בחייו, ‫בחיינו המוגבלים פה בעולם הזה,
‫יש לנו נגיעה אל אין סוף, אל ‫איזה נקודת קיום אין סופית שאומרת,
‫היא ביסוד חיינו והיא מחיה אותנו וכו'.
‫זה הנשמה.
‫הנשמה של האדם, יסודה, ‫הוא בשמיים, במימד האין סופי.
‫כאשר אדם נוצר, אדם ‫נולד, מופיע פה בעולם הזה,
‫בהכרח יש צמצום של הנשמה.
‫זאת אומרת, אנחנו היינו שייכים ‫לעולם אין סופי, לא מוגבל,
‫כאשר אנחנו מופיעים פה בעולם הזה,
‫אנחנו בהכרח נכנסים פה לאיזה מימד של נפילה.
‫זאת אומרת, שימו לב שכל ‫פעם שחזל, או לא כל פעם,
‫הרבה פעמים שחזל במדרשים רוצים לבטא את ‫מערכות היחסים בין הנשמה לבין העולם הזה,
‫אז ממשילים אותה לבת מלך שגורשה מההרמון.
‫הנשמה התפקידה להיות בהרמון, ‫במקום המלכות, במקום השלמות,
‫עכשיו היא מתגלגלת פה בעולם הזה, ‫היא כל הזמן רוצה לשוב אל ההרמון.
‫זאת אומרת, הנשמה, יש כאן ‫איזה בעיה מובנית במציאות.
‫המציאות פה בעולם הזה היא מצומצמת ‫לעומת המציאות של העולם האלוהי, האין סופי.
‫במילים אחרות, אומרים ‫חכמי ישראל, כאשר תינוק נולד,
‫עוד לפני שהוא עשה מעשה אחד, ‫עוד לפני שהוא חשב מחשבה אחת,
‫עוד לפני שהוא נשם נשימה אחת,
‫מעצם זה שהוא נולד בעולם הזה הוא כבר חוטא.
‫המילה חטא אצלנו היא מיד ‫בהקשר של חיסרון בחירתי.
‫מה זה חטא? ‫אני בוחר לעשות משהו שלילי אז אני חוטא.
‫חטא אצל חזאל, תחליפו את ‫המילה חטא במילה חיסרון.
‫חיסרון זה לא בהשמת אף אחד.
‫התינוק לא השם שהוא חסר.
‫לא רק התינוק, גם הדומם, גם הצומח, גם החי.
‫העולם הזה הוא חסר במהותו.
‫בעולם הזה יש צמצום מובנה.
‫מצד זה שזה עולם הברואים ‫לעומת עולם הבורא שהוא אינסופי,
‫אנחנו פה במציאות מוגבלת.
‫הרעיון הזה שהעולם שלנו יש בו צמצום מובנה,
‫זה מה שמופיע בלשון חכמים בביטוי חטא הארץ.
‫אומרים חכמים שהארץ חטאה.
‫בפרשת בראשית כתוב שכאשר האדם,
‫הקב' הוא אמר לאדמה להצמיח עץ פרי,
‫והאדמה חטאה והוציאה עץ עושה פרי.
‫כלומר, במקור היה אמור ‫להיות טעם העץ כטעם פריו.
‫במקור, העץ והפרי היו צריכים להיות מאוחדים.
‫היינו צריכים לאכול את ‫הגזע ולטום בו טעם של פרי.
‫אם נמשיג את זה למושגים שלנו,
‫במצב האידיאלי, וזה גם מצב שיהיה להטיל לבוא,
‫יהיה אחדות בין אמצעי למטרה.
‫לא שהגזע מצמיח את הפרי, ‫אלא שהפרי מופיע כבר בגזע.
‫היום אנחנו נמצאים במצב ‫שאנחנו עושים תהליכים אמצעיים,
‫אנחנו לא מרגישים בהם ‫סיפוק, לא מרגישים בהם סלחה,
‫זה נהיה לנו עבודה קשה, עפורה,
‫ובסופו של התהליך אנחנו מגיעים ‫לתוצאה, ושם מרגישים את הסיפוק.
‫במצב האידיאלי, עץ פרי.
‫הסיפוק והחיות והעוצמה מופיעים ‫בתוך התהליכיות של העולם הזה.
‫אבל העולם לא בנוי ככה היום.
‫המציאות, האדמה הוציאה עץ עושה פרי.
‫זאת אומרת, הטבע כמו שאנחנו ‫מכירים אותו היום, זה עץ שיש לו ענפים,
‫העץ וענפים הם לא רואים לאכילה,
‫ומאמץ שומע חפרי, זאת אומרת, כיום ‫יש לנו פער בין האמצעי לבין המטרה.
‫אבל מכל מקום הרעיון הוא שהאדמה חטאה.
‫מה הכוונה הארץ חטאה, האדמה חטאה?
‫זה לא שהרגבי האדמה, יש ‫להם איזו מודעות אנושית,
‫והם החליטו בעצמם לעשות דווקא ‫לבורא ולהצמיח עץ לא כמו שהוא ביקש.
‫יש כאן ביטוי שאנחנו צריכים לראות ולהגיד,
‫המציאות כיום היא בהכרח חסרה.
‫יש חטא מובנה בתוך המציאות.
‫זה גם בעומק העניין, דיברנו על זה קצת,
‫על נושא של גירוש אדם וחווה מגן עדן.
‫תשוב, זה לא הפשט שהיה פה איזה ‫שני אנשים שגירשו אותם מאיזה פארק,
‫עם פארק מים, ומאז הם עכשיו ‫נמצאים בחיפוש אחרי גן עדן.
‫אלא יש כאן ביטוי שהמציאות ‫כיום לא מאפשרת להיות בגן עדן.
‫כיום יש נחשיות, יש צדדים ‫אפלים שהן חסרונות במציאות.
‫או ביטוי אחר של חזל, ‫שהקב' הוא ברא את העולם,
‫ראה שהאור גדול הוא, גנז ‫אותו לצדיקים לעתיד לבוא.
‫זאת אומרת, העולם כיום הוא לא מופיע ‫את השלמות כמו שהוא יופיע בעתיד.
‫יש חוסר במציאות, אבל, אתה ‫אוהב תגידו, אה, זה משהו מאוד מייש.
‫מי שקצת מכיר את התיאולוגיה ‫הנוצרית, זה גם התפיסה הנוצרית.
‫התפיסה הנוצרית היא מדברת על ‫זה, שהעולם הזה הוא חוטא במהותו.
‫מה אבל לנקודיי?
‫בניגוד לתפיסה הנוצרית ‫שמדברת שהעולם חוטא במהותו,
‫וממילא אין תקנה לעולם הזה, ‫והאידיאל הוא שהעולם הזה יחרב,
‫ותהיה אפוקוליפסה, והעולם כולו ייעלם וכולי, ‫התפיסה האמונית היהודית מדברת על זה נכון.
‫העולם חסר במהותו, אבל בשנייה ‫שנולד החיסרון, נולדת האפשרות לתקן.
‫נולדת התשובה.
‫ביום שנחרב בית המקדש, ‫נולד משיח בן דוד, אומרים חזל.
‫בתשע בעב נחרב בית המקדש, ‫בתשע בעב נולד המשיח.
‫הכוונה במשמעות העמוקה, ‫החורבן הוא עצמחת הגאולה.
‫החיסרון של המציאות הוא זה שמאפשר את התשובה.
‫מה זה תשובה?
‫תשובה זה לשוב לעולם שלפני החיסרון.
‫זאת אומרת, העולם שלנו מצומצם במהותו, ‫וההשתלמות שלו זה התהליך התשובה.
‫תשובה זה לא שם, קוד לאיזו תקלה ‫נקודתית שצריך מדי פעם בחיים להתעסק איתה.
‫תשובה קדמה לעולם.
‫התשובה זה הכוח שמניע את המציאות.
‫תחליפו, כמו שהחלפנו ‫את המילה ח' במילה
‫חיסרון, תחליפו את המילה ‫תשובה במילה התקדמות.
‫העולם הזה בנוי על יסוד ההתקדמות.
‫עוד לפני שיש עולם, יש תשובה שעומדת ביסודו.
‫יש מחשבה אילומית שביסודו.
‫זאת אומרת, המציאות היא כל הזמן ‫שואפת להשתלם, שואפת להתקדם.
‫היה ח' בעצם החיסרון של הבריאה, ‫ועכשיו הבריאה הולכת ומתקנת את עצמה.
‫יוצא שתשובה זה לא משהו שקורה מדי פעם.
‫תשובה זה תהליך מתמיד באדם ובמציאות כולה.
‫כל ימך בתשובה, אתה כל הזמן ‫נמצא בתהליך של התקדמות.
‫כל שיפור, כל איזשהו ‫תיקון בעולם הזה, בכל תחום.
‫כל צמח שצומח, כל נשימה ‫שאדם נושם, כל חידוש טכנולוגי,
‫כל בעל חיים שמוצא את מזונו, כל אבן שמתמקמת ‫במקום שהיא צריכה להתמקם במרחב האלוהי,
‫הכל זה חלק מהתשובה.
‫יש רעיון תשובה כללי עמקי גלים.
‫יש כוח שדוחף את המציאות כל הזמן להתקדם.
‫לשוב אלא אין סוף.
‫תשובה זה לא משהו שמסתיים, ‫זה תהליך שלא נגמר לעולם.
‫אדם מיום לדתו עד יומותו, כולל אחרי יומותו,
‫נמצא כל הזמן בתהליך של תשובה.
‫הביטוי שהזכרנו קודם, מקום שבעלי תשובה ‫עומדים צדיקים גבוהים ואינם יכולים לעמוד,
‫לא הכוונה היא רק במשמעות הפשוטה של פרסונות.
‫כאילו יש בעל תשובה ויהיה ‫צדיק ומחשב מי יותר גדול ממי.
‫אלא כל אדם מכיל בתוכו ‫את התשובה, את בעל התשובה,
‫וכל אדם מכיל בתוכו את הצדיק הגמור.
‫מה זה צדיק גמור אומר הרב?
‫צדיק גמור.
‫אדם שגמר את ההתפתחות שלו.
‫זה לא משהו שוב שהוא... ‫זה כל הזמן נמצא בנו.
‫יש כל מיני תחומים בחיים ‫שלנו שאנחנו משלים את עצמנו,
‫שאנחנו לא צריכים להתקדם בהם יותר.
‫הישגנו ולא צריך להשתפר.
‫לא צריך לקדם אותם אל האין סוף.
‫הדבר הזה, הצדיקות הגמורה הזו,
‫היא קטנה יותר מבעל התשובה.
‫המרכז הדומיננטי צריך להיות בחיי האדם,
‫זה לא הכפייה על השמרים, לנוח על זרי הדפנה,
‫של הצדיקות הגמורה, ‫האשליה של הצדיקות הגמורה,
‫אלא כל הזמן להיות בעמדה ‫הנפשית של התקדמות ושיפור.
‫כן.
‫איך נמצאים בעמדה הנפשית של התקדמות ושיפור,
‫בלי להרגיש כל הזמן מחנה הפח אדירה,
‫כי אתה כל הזמן נשתמש בקטוף.
‫לא, מחנה הפח אדירה זה לא ‫צריך להיות דווקא בעמדה של...
‫מחנה הפח אדירה זה תכונות חיוביות.
‫השאלה היא לאן לוקחים אותם.
‫האם לוקחים אותם לכיוון של השיתוק,
‫כלומר, אני אפס, אני לא ‫שווה כלום, אני כישלון,
‫או פח אדירה במשמעות שחזאם מתכוונים,
‫כלומר, תכירי שיש משהו גדול ממך.
‫מתי את ירעה ממישהו,
‫תירעה ממשהו, דיברנו על ‫זה, ירעה, עיון אווירה תחתונה,
‫שאת מזהה עוד קרח נורא,
‫את מזהה פה איזה גודל ‫שהוא לא גורם לך לשיתוק,
‫אלא גורם לך להבנה שיש עוד לאן להתקדם.
‫וזה באמת יוצר אצל האדם כל ‫הזמן את המוטיבציה להתקדם.
‫זה במציאות בריאה.
‫כאשר אדם הוא במצב פחות בריא,
‫אז לפעמים הוא מפתח איזו ‫אדישות לחוסר ההתקדמות שלו,
‫והוא משתבלל לו בעמדה הפסיבית
‫ובעולם הדמיוני שהוא ברא לעצמו שהכול שלם,
‫ואז יסורים ממרקים.
‫אז הוא חוטף מכות שמגיעים ‫באמת מתוך כאב וכו',
‫שמאלצים אותו להתקדם.
‫אבל התהליך הוא כל הזמן אותו תהליך.
‫זה המפוך יכול להיות,
‫כאילו, אפריקות שביאן נכנסת ‫לאיזו, לא יודעת, מלחמה להתקדמות.
‫כן, פרפקציוניזם.
‫כן, נכון, יש גם בעיה לצד ‫השני, אבל זה בעיה פחות קשה.
‫זאת אומרת, צודקת שיש גם חשה
‫שאדם עכשיו מרוב רצון להתקדם,
‫הוא נכנס לאיזה חוסר נחת תמידית.
‫בסדר.
‫בוא נגיד, אז אדם צריך להבין
‫שחלק מההתקדמות זה גם להבין איפה המדרגה שלו,
‫ולהבין שעכשיו הוא הגיע למשהו מסוים,
‫ועכשיו עוד אין לו אפשרות ‫להגיע למדרגה החדשה,
‫אז שימצא את עושרו במדרגה הקיימת.
‫בסדר, זה בעיה.
‫אדם אבל צריך למצוא את שמחתו בתהליכיות.
‫איפה בדיוק עובר המינון של התהליכיות,
‫איפה עכשיו אנחנו מעיטים ואיפה מעיצים,
‫זה עת ומשפט ידע על איף חכם.
‫אבל העמדה צריכה להיות כאלה ‫עמדה של רעיון תשובה כללי,
‫המקה גליל.
‫ולכן כל המציאות כולה ‫נמצאת כל הזמן בתהליכי תשובה.
‫זה עולם שלם שכל הספר אורות התשובה עוסק...
‫הרב לוקח את אורות... בספר אורות התשובה
‫ומצליח להראות איך כל מעגלי החיים,
‫החל מהמעגלים האישיים ביותר הגופניים,
‫זה שהמדיצינה, הוא קורא לזה, הרפואה,
‫זה שהרפואה הולכת ומתקדמת, ‫זה חלק מהתשובה של העולם.
‫זה שהעולם הנפשי של האדם ‫הולך להיות יותר ויותר מבוקר, כן?
‫הפסיכולוגיה וכו', מודעות ‫עצמית, זה חלק מתהליך התשובה.
‫זה שיש תהליכים לאומיים, המלחמות,
‫גם הם חלק מתהליך התשובה, ‫גם התהליכים ההיסטוריים,
‫על כל הכאבים שבהם, הם גם ‫חלק מתהליך לדע של העולם,
‫שמלווה בדם, כמו כל לדע, ‫אבל זה מצמיע חיים חדשים.
‫איך כל התהליכים התרבותיים שקיימים בעולם,
‫המהפכות, השינויים,
‫כולם הם רעיון תשובה, כללים, עקי גלים.
‫ואפילו הוא מגיע לרמות הקוסמולוגיות.
‫איך האבולוציה, כן?
‫כדיברנו על זה קצת גם בשיעורים.
‫התהליך הזה שהעולם, יש ‫פה לאט לאט התרוממות ושינוי
‫במשמעות הפיזיולוגית של ‫העולם, במשמעות הגנטית.
‫בעלי חיים, הדומם, הצומח, הכל ‫הולך פושט צורה או לובד צורה,
‫הכל זה שייך לרעיון תשובה ‫כללי אחד, עמקי גלים.
‫ואז בתוך זה מוצאים את הצד הטוב שבה,
‫שהוא הגרעין הכללי של ‫התשובה מכל שפלות ומכל קלקול,
‫כאשר אדם מקדם כל תקלה קטנה בחייו.
‫זה חלק מתהליך התשובה.
‫תשובה זה משהו שאדם, ‫הוא, הוא, זה חייו של האדם.
‫כל חייו של האדם זה לשוב, ‫זה כל הזמן לצאת ממקומו,
‫מהשפלות והקלקול ולהגיע למדרגה העליונה.
‫מה שאנחנו מכנים במושגים ‫ההלכתיים שבן אדם זקוק תשובה,
‫כן, כשאנחנו אומרים שפה בן אדם ‫הוא בסדר וכאן הוא צריך לעשות תשובה,
‫הכוונה היא ברגע שבן אדם עבר איזה קו אדום.
‫זאת אומרת, התהליך התשובה ‫הוא תהליך שכל חיי האדם הם סביבו.
‫אמרנו, כל נשימה של האדם זה תהליך תשובה.
‫אבל יש פעמים מצבים שהאדם עבר אווירה,
‫זאת אומרת, החזל קוו גדרים, ‫קווים אדומים שנקראים הלכה,
‫וברגע שאדם עבר את זה, אז עכשיו ‫הוא צריך לעשות תיקון עוד יותר גדול,
‫כי הוא כבר, מה שנקרא, ירד מעבר לקו האפס.
‫אבל תבינים שזה הבדל כמותי, לא הבדל איכותי.
‫זאת אומרת, מצד האמת, ‫גם הצדיק הגדול ביותר בעולם
‫וגם הראשה הגדול ביותר בעולם, ‫הם נמצאים על הציר של התשובה.
‫גם הצדיק נמצא בתהליך כל הזמן של ‫התקדמות ושיפור מהחסרונות והחטאים שלו.
‫וגם הראשה נמצא בתהליך שיפור ‫והתקדמות מהחסרונות והחטאים שלו.
‫למה בכל זאת לזה אנחנו קוראים ‫צדיק ולזה אנחנו קוראים ראשה?
‫כי בשבילנו, אנחנו מסמנים את זה.
‫יש פה איזה קו אדום שברגע שמישהו עבר אותו,
‫עכשיו הוא זקוק לעשות פה תהליך ‫עוד יותר, עוד יותר שורשי ופנימי.
‫אבל בסוף אדם מסומר שבגלל הנמית האדם,
‫אז אני אומר, אני הייתי בסדר.
‫נכון, מה זה היית בסדר בצרפת?
‫מציתי היום, אני לפני שאני ‫הולך לישון, אני עושה חשבון ערב,
‫שאני מגיע למסקנה שהיום ‫מציתי את המקסימום שאני מבין
‫מההתקדמות שיכולתי לעשות ביום הזה.
‫זאת אומרת, אדם עושה לעצמו ערכה.
‫אני היום, מה שהייתי צריך לעשות ‫זה ללמוד כך וכך, לעבוד כך וכך וכו'.
‫ובכל הדברים האלה, די מקסמתי את כוחותיי.
‫אדם, אז הוא יכול לישון בשקט.
‫אדם שביקורתי כזה עצמו זה ביקור בעיה.
‫אדם, שגם דיברנו קודם, ‫מישהו יותר מדי פרפקציוני,
‫זה ביקורתי, נכון?
‫זה גם, התשובה, אם היא גורמת עכשיו לבן ‫אדם להיות באיזה חוסר נחת כזה כל הזמן,
‫הוא מרגיש שהוא לא ‫בסדר, אז זה גם לא כיוון נכון.
‫יש ביטוי של הגאון מבילנה, ‫בספר משלי יש פסוק שאומר,
‫לב חכם לימינו ולב כסיל לשמולו.
‫יש כזה מדרש יפה שהגאון ‫מבילנה אומר שקוראים ספר, נכון?
‫אז הדפים שכבר למדנו, אנחנו ‫מדפדפים לצד ימין, כן? בעברית.
‫והדפים שעוד נשארו לנו ‫ללמוד, הם נמצאים בצד שמאל.
‫לב חכם לימינו, אדם שהוא חכם, ‫הוא מסתכל על מה שהוא כבר השיג.
‫במילה הוא מתמלא בסיפוק ושמחה.
‫ולב כסיל לשמולו, אדם שהוא ‫נמצא כל הזמן בתחושות תסכול,
‫הוא מסתכל כל הזמן על מה שעוד יש לו להגיע,
‫ואז הוא לעולם לא שלם ממצוא.
‫אז בוודאי שאינן צריך למצוא ‫איזון, לא עליך המלאכה לגמור,
‫ואין אתה בן חורין להיפטר מנה.
‫אבל אדם נורמלי אמור למצוא את האיזון הזה.
‫זאת אומרת, יכול להיות שיש תקופות שאינן ‫מרגיש שהוא נמצא באיזה חוסר שלמות וכו'.
‫אבל אדם נורמלי אמור לחיות את חייו,
‫להבין שהוא עשה את מה שהוא יכול,
‫ובלילה להתוודות על החטאים שהוא מזהה שהיו,
‫לקבל למחר מה שצריך להתקדם.
‫אבל כל הזה של חטאים הזה, ‫זה מה שמחים על הריש, נכון?
‫אני אומר שוב, איך בן אדם ‫מזהה, בוא נקרא כמה חיים שלנו,
‫איך בן אדם מזהה, נגיד הוא ‫צריך ללמוד למבחן, שזהו,
‫למדתי, וזהו.
‫תמיד הרי אפשר ללמוד עוד, נכון?
‫אבל כולנו יודעים שיש ‫איזה קו אדום מסוים שזהו.
‫או שאם אני אלמד עכשיו, זה אפילו יזיק לי,
‫כי זה יעמיס יותר מדי על המוח,
‫או שיכול להיות שאני אלמד ‫עוד, אבל זה יהיה חסר תועלת,
‫כי מבחינת המיצוי כוחות שלי, עשיתי.
‫איך אדם מזהה את זה?
‫אז באמת, ילד קטן לא יודע לזהות את זה.
‫אדם בוגר שכבר מכיר את הכוחות שלו,
‫וזה שאני עשיתי עכשיו את מה שאני יכול,
‫ולא צריך יותר מזה.
‫אז עכשיו תמשיל את זה לכל דבר בחיים.
‫כל דבר שאדם משתדל ומנסה לקדם בעצמו.
‫כל זה בתשובה, אבל נמצא בעמדה של גם נחת,
‫של איפה שהוא נמצא.
‫יתרה מזו, אני חושב שדווקא ‫הגישה הזו ביחס לתשובה,
‫היא מאפשרת יותר נחת של אדם כלפי עצמו.
‫כי שוב, ברגע שבן אדם מסתכל על התשובה
‫במשמעות הפשטנית, יש פה איזה נקודת שלמות.
‫הייתי בה לפני החטא, עכשיו נפלתי, בסדר?
‫אז אני עכשיו צריך לתקן אותה.
‫אז בן אדם, שוב, הוא מייצר לעצמו דמיון
‫שהוא יכול להגיע לאיזה רגע של שלמות.
‫ומאילא הוא מפתח איזה תחושה,
‫גם דיברנו, נחשב קצת מהלך השיעורים,
‫מפתח תחושה של חוסר ‫סובלנות כלפי חוסר שלמויות.
‫זה גם מאוד מאוד מאפיין תרבות חומרית.
‫אנשים חומרנים, שהם כל ‫דבר מודדים בצורה כמותית,
‫קשה להם ממשהו שהוא לא שלם, ‫שהוא לא נוצץ, שהוא לא סימטרי.
‫כי שוב, יש איזה דמיון שלי ‫שהדברים צריכים לראות גמורים,
‫כמו שאמרנו, צדי גמור, ‫ועכשיו אני מגיע וזה לא ככה,
‫אז זה נותן לבן אדם איזה חוסר, כן,
‫למשל, אני לא יודע, נכנס ‫הביתה והבית לא מסודר.
‫זה מצב לא תקין, צריך שהבית יהיה מסודר.
‫אבל יש כאלה שזה משפיע ‫עליהם באופן יותר קשה מהרגיל.
‫כי הבית צריך להיות מסודר,
‫זאת אומרת, העולם צריך להיות שלם.
‫ייתכן שהוא לא שלם, אז יוצר עכשיו ‫איזה תחושות תסכול מאוד גדולות.
‫כן, גם דיברנו על זה, על חוסר ‫סובנות כלפי אנשים עם פגמים במציאות.
‫גם יש אנשים שקשה להם מאוד עם ‫זה שהם פוגשים חסרונות במציאות.
‫הנאצים, למשל, לא יכלו ‫לסבול שיש נחים ובעיות גנטיות.
‫דבר ראשון, התפיסה, השמדה ‫הראשונה שהם עשו זה כנגד כל החולי נפש
‫ואנשים עם בעיות וכולי.
‫נכורה, רוצים שהעולם יהיה שלם, נכון?
‫זה האידיאל.
‫ואם העולם שלם, אז האנשים ‫האלה מפריעים לשלמות.
‫אז צריך לחסל אותם.
‫יש פה משהו, כולנו מרגישים איזה ‫סלידה, אבל נכורה מבחינה לוגית,
‫יש פה איזה משוואה מתמטית נכונה.
‫אז זהו, שהחיים זה לא משוואה מתמטית.
‫החסרונות הן חלק מהעולם.
‫זה, לדעתי, אחת הנקודות שברגע ‫שהיא קשורה מאוד לסוגיה הזו,
‫שברגע שהן מפנימים ‫אותה, זה משנה את כל החיים.
‫אין דבר כזה שלמות, יש רק ‫תשובה, יש כל הזמן השתלמות.
‫ומעילה, כאשר אדם הוא ‫ממקסם את יכולתיו בכל תחום,
‫הוא מפתח תחושה של שמחה ושלווה במה שקיים.
‫במה שקיים.
‫התשובה, העולם החולני הזה של הנקיפות מצפון,
‫התשובה גם, יש כאן אנשים ‫שלעולם לא שלמים התשובה.
‫כן, צורך העניין.
‫היה, עשינו משהו לא טוב בעבר שלנו.
‫ולמה?
‫כשהיינו קטנים, אז היינו מאוד ‫נבזים, כי ילדים קטנים נבזים,
‫והיה איזה מישהו שכן כזה ‫מסכן שהיה ליד הבית שלנו,
‫ואנחנו בתור ילדים קטנים נהגנו ‫להציק לו ומררנו את חיה וכו'.
‫והיום שאנחנו גדולים, אנחנו ‫מבינים איזה דבר היום ונורא זה היה,
‫וגם אחרי זה הבנו שזה גרם לו לכל מיני בעיות,
‫והדבר הכי היום ונורא שיכול להיות.
‫איך בן אדם עושה תשובה על זה?
‫שוב, בן אדם אומר, איך קטנים?
‫אני עכשיו גדול, ואם נגיד לצורך העניין,
‫האדם הזה עדיין בחיים צריך לבקש ממנו סליחה.
‫לפעמים אי אפשר לבקש ‫סליחה, כי כבר איני מלדבר,
‫אבל לפעמים הולכים לבקש סליחה.
‫והאדם הזה אומר, אני לא סולח, בצדק מבחינתו,
‫כי היה פה איזה נזק אדיר, ‫שעכשיו זה שבאים סליחה,
‫זה לא עומד ביחס למה שנעשה.
‫על פי הלכה מה צריך לעשות?
‫לבקש עוד פעמיים.
‫ברצינות, לא סתם סליחה, סליחה, סליחה,
‫אלא להגיש את הבן אדם ‫בצורה במזך, לבקש סליחה וכולי.
‫הבן אדם לא סולח.
‫זה, שוב, מי שחי בעולם אשליה של שלמות בבעיה,
‫יש לו עכשיו חור בחיים שלא הוא שלם,
‫ועכשיו זה יכול להרוג בן אדם,
‫יש אנשים שכל החיים מלווה אותם פה,
‫איזה תסכולים מסוימים שהם לא וכולי.
‫האדם שמבין את הרעיון תשובה כללי מקגלים,
‫הקב' ברוך הוא, שוב, גלגל ‫את המציאות עכשיו באופן כזה,
‫שזה מה שאני יכול לעשות.
‫אז השלמות מופיעה עכשיו בחוסר השלמות הזו.
‫זו התשובה.
‫בן אדם הוא לא נמצא עם נקיפות בצפון,
‫הוא לא מחטט בפצע, הוא לא עכשיו כל היום...
‫לא, הוא עשה את מה שהוא ‫יכול, הוא עכשיו מביט קדימה.
‫זו התשובה.
‫התשובה, בעורת התשובה יש שם כמה פרקים,
‫עכשיו אני צריך לדבר על זה.
‫האדם צריך להבין שהוא עשה ‫תשובה, זה מגמר, זה לא היה.
‫התשובה היא משנה את העבר.
‫זה הכול קשור להבנה הזו.
‫יש פה תהליך אינסופי של התקדמות.
‫ועכשיו בריא שבן אדם מתחבר לתהליך הזה,
‫אז ברור שיש פה עוציר אינסופי
‫של דברים שצריך לעבוד.
‫אבל עכשיו זה כבר הבדל כמותי.
‫בסדר, צריך לשפר פה, צריך לשפר פה.
‫כמו שמענו, גם אדם יעשה את מקסימום,
‫הוא ימשיך לשפר גם אחרי ‫מותו, הוא ימשיך לשפר דברים.
‫אבל בריא שבן אדם מתחבר לציר האיכותי הזה,
‫שהוא נמצא בתהליך של שיפור מקסימלי
‫והתמדה במה שהוא יכול, ‫זהו, זדונות נעשים לו כזכויות.
‫שימו לב לאן זה מגיע.
‫לא רק שתיקנתי וטוב, נו, אז ‫איכשהו כיסיתי פה את הפצע.
‫לא, זדונות נעשים כזכויות.
‫הכוחות הללו שהם שלילים, ‫שהם הביאו שלילה בעולם,
‫הם הופכים להיות חלק מהטוב.
‫בסדר?
‫יש גמרה.
‫אני אומר שוב, כי הרעיון הוא שהתשובה היא
‫שאת עכשיו הולכת ומשפרת את המצב
‫כחלק מהתהליך האינסופי של ההתקדמות בעולם.
‫שאת עכשיו עושה כמיטב יכולתך
‫לקדם את עצמך ואת החזרונות ‫שלך, את שייכת לאלוהים.
‫את שייכת לתשובה.
‫אז אדם צריך, זה חלק מעבודת ‫השם, לא לשקוע בדברים האלה.
‫יש גמרה שאומרת שאם אדם
‫גנב קרש ובנה בית, בסדר?
‫ואחרי שהוא בנה את הבית,
‫אחרי כמה שנים הוא החליט לעשות תשובה.
‫האם הוא צריך לפרק את הבית
‫כדי להחזיר את הקרש?
‫תשובה היא לא.
‫למה?
‫אני אכנס עכשיו לדיון ‫ההלכתי, לדיון האמוני.
‫כולנו בחיים בנינו את עצמנו
‫גם על קרשים גנובים.
‫כל אדם במהלך חייו, אין צדיק ‫שיעשה טוב בארץ ולא יחתה.
‫אין אדם שכל החיים שלו
‫הם תמימות אחת שלמה.
‫החיים, הבית נבנה גם מקרשים בגומה.
‫לא הורסים את הבית
‫בשביל להוציא את הקרש.
‫עכשיו יש בית, אני ‫נותן את השובי של הקרש
‫למי שגנבתי.
‫זה הכל בדיעבד, לא לחתכיל.
‫לחתכיל, אדם לא יכול להגיד
‫אני אגנוב, אחרי שאני אצא ‫את הבית, אני אגיד שזה מה יש.
‫אדם פעל מה שהוא פעל
‫כשהוא היה צעיר וטיפש.
‫ועכשיו הוא בנה את הבית, אז ‫הוא ייתן את השובי של הקרש
‫למי שהוא גנב מנו, ‫כדי שהוא לא ינזק,
‫אבל הוא לא יפרק עכשיו
‫את כל הבית שלו, את כל ‫החיים שלו, על משהו שהיה בעבר,
‫שאי אפשר עכשיו לתקן אותו יותר
‫ממה שהוא עכשיו... ‫זה מובן קצת הרעיון?
‫כן או לא?
‫נראה מה.
‫זה קשה יותר מהמסגרת.
‫מה זה?
‫היום אנשים, זה בעיה, ‫בגלל שאנשים חיים בעולם
‫מאוד מאוד חומרי
‫ומאוד מאוד דמיוני
‫ומחפשים שלמות, ‫אנשים הם בלי חמלה.
‫קשה להם מאוד ‫עם ה... לסלוח, כי...
‫שוב, לקחו לי משהו, אז... ‫מבט האמוני זה לא מידת הדין,
‫זה מידת החסד.
‫מידת החסד זה הבנה
‫שיש אלוהים.
‫והחוסר הזה יושלם, גם ‫אם הוא לא יושלם עכשיו,
‫בחשבון הנצח, הדברים יושלמו.
‫ואז ממילא כל התהליך הזה, ‫של שיפור והתקדמות, הוא חלק.
‫זה הדרך שבה אדם חי, ‫ולכן אדם בכל רגע נתון בחייו,
‫לא משנה מה הוא עשה.
‫ברגע שהוא עשה תשובה, ‫הוא שייך לאלוהים.
‫והוא כל הזמן נמצא
‫בעמדה של שמחה והתקדמות.
‫הוא לא רדוף על ידי שדים
‫ורוחות מהעבר, ולא ‫נמצא כל הזמן בזה.
‫פשוט הולך וצומח, הולך וצומח, ‫והכל יביחה אלוהים למשפט.
‫שמח, בחובי ילדותך.
‫הכל יהיה במשפט.
‫הכל בסופו של דבר, ‫צרור לא יפול ארצה.
‫כל קרש יחזור למקומו.
‫כל כאב שגרם, זה יתוקן.
‫אבל עכשיו אנחנו נמצאים
‫ברעיון תשובה כללי עם עקי גלימו.
‫זה עולם אחר.
‫זה עולם מלא חסד, מלא ‫אהבה, מלא התקדמות, מלא אמון.
‫וזה אדם שאדם אמור לאמץ
‫ביחס לעצמו, זה הדבר הראשון.
‫ומתוך כך גם ביחס לאחרים.
‫דיברנו על זה גם.
‫איך אדם מתייחס לפעמים
‫שהוא פוגש אנשים
‫עם חוסרים במציאות?
‫תשמעו לב שיש תופעה כזאת, ‫שפעמים פוגשים אדם עם איזה
‫ניחות מופגנת כלפי חוץ, ‫לא יודע, לא מסוגל ללכת,
‫לא חרש או משהו, אז יש ‫לאנשים איזו תחושה כזו
‫שזה לא בסדר.
‫ואז הם מתחילים
‫לעמוד לידו במבוכה.
‫נכון? כאילו, תגיד מישהו, ‫לא עלינו עם כיסא גלגלים,
‫אז כזה מתכופפים אליו
‫ואומרים לו, הכל בסדר איתך?
‫הכל טוב?
‫מה הבעיה? הוא לא חרש.
‫כי יש כזו תחושה.
‫זה לא בסדר שאני הולך
‫והוא לא, אז יש כאילו
‫איסורי מצפון, ‫והאיסורי מצפון האלה
‫דורשים מני להתנהג אליו.
‫זה הדבר הכי מעצבן שיכול להיות
‫לאנשים.
‫הקב' ברוך הוא יצא
‫שהאדם הזה עכשיו הוא כזה.
‫כמו שלנו, שאת החסרונות ‫שלנו, לא שאת החסרונות שלנו.
‫אז בוודאי, עוזרים כל מה שאפשר.
‫הוא צריך עזרה יותר
‫בדברים מסוימים, כמו ‫שאנחנו צריכים עזרה
‫בדברים אחרים, ודאי.
‫אבל היחס הנפשי הוא הכי טבעי שבעולם.
‫אני בריאה וחברי בריאה.
‫אני מלאכתי בעיר, ‫חברי מלאכתו בשדה.
‫שנינו, אחד המרבה
‫ואחד הממית.
‫ובלבד שייכווני בול השמיים, ‫אין פה מי יותר מי פחות.
‫כל התחושה הזו, אני שלם ‫והוא חסר, הוא חסר ואני שלם,
‫זה לא קיים.
‫כולם על הציר האינסופי הזה
‫של אלוהות שהולכת
‫ומתקדמת בעולם.
‫עכשיו אני נמצא בעמדה
‫שאני נותן לו, והוא יהיה בעמדה
‫שהוא נותן לי עכשיו, עוד ‫עשר שנים, עוד אלפיים שנה.
‫הכל הולך ומשתנה.
‫אלא האדם שחי ככה, הוא ‫חי בשלמות פנימית ועצמית
‫עם עצמו ועם העולם.
‫הוא עושה את מה שהוא ‫יכול, את המקסימום שיכול,
‫והוא שמח בעולמו של הקב".
‫איפה שהוא לא נמצא, ‫באיזה תקופה שהוא לא נמצא,
‫באיזה מציאות חיים
‫שהוא לא נמצא, הוא ‫חלק מרעיון התשובה
‫המקגלים.
‫זה הספרות התשובה.
‫אני ממש מצטערם מאוד
‫תמיד בחודש אלוי
‫ללמוד את הספר הזה.
‫הספר הזה, מי שלומד ‫אותו טוב, הוא לא רק,
‫עוד פעם, משהו נקודתי
‫של איך עושים תשובה.
‫שינוי השקפת העולם.
‫החיים הם טובים.
‫זה הרעיון שעומד כל ביסוד.
‫החיים הם טובים.
‫יש אלוהים בחיים.
‫ומילא כל הפגמים, כל ‫החסרונות, הכל יתוקן.
‫הכל יתוקן.
‫מה שהיה, מה שעכשיו, ומה שיהיה.
‫בילה המוות לנצח, ומחה ‫השם אלוהים דמע מעל כל פנים.
‫כל הדמעות ימצאו את מקומם.
‫כל דמע, הקדוש ברוך הוא ‫שם אותו בנודו, שם אותו בשקו,
‫ושומר אותו לעתיד לבוא.
‫הכל יתוקן.
‫אדם עושה את מה שהוא ‫יכול, מה שהוא לא יכול.
‫הוא לא חושב על זה, הוא לא ‫מערב בזה, הוא לא נוגע בזה.
‫פשוט הולך ומתקדם קדימה.
‫כן, צריך לשאול שאלה?
‫כן.
‫אתה צורק, תפקידך לתת לו ‫כסף לעני, ותפקידו להיות עני.
‫לא, לא, אני מסכים, אני ‫כואב לי על החיסרון שלו,
‫אבל לא כאב במשמעות של, מה זה,
‫איך זה יכול להיות דבר כזה?
‫עוד פעם, שאלה שאומרים ‫רחמים, מה הכוונה,
‫הזכרנו את זה כמה פעמים בשיעורים.
‫יש רחמים, היום מה ‫שהם קוראים רחמים,
‫שזה בעצם אדם לא מרחם ‫על העני, הוא מרחם על עצמו.
‫זאת אומרת, אני לא ‫רוצה לראות את זה.
‫תחושה כזו של, העני הזה, ‫הוא מפריע לי בעיניים.
‫הוא לראות את האיש ‫הזה, לא רק אני אגב בכסף,
‫גם אדם עני באישיות שלו.
‫לפעמים אנשים כאלה, גסים, ‫זה, אתה לא רוצה להיות איתם,
‫אבל אתה איתם.
‫בסדר?
‫הקב' פחו שם אותם בעולם.
‫רחמים, אומר רב חוק ‫מלשון המילה רחם,
‫כמו רחם שמצמיח את ‫העובר, רחמים זה ההבנה,
‫שיש פה חיסרון, אבל ‫החיסרון ילך ויתמלא.
‫יש לי אמון, זה הכוונה רחמים,
‫יש לי אמון שהדבר הזה ילך ויצמח.
‫ועכשיו, זה מקומו בעולם.
‫אני מנסה לתקן את זה כמה שרק אפשר,
‫אבל לא בעמדה של אני ברוב ‫טובי, מועיל לתת צדקה לעני.
‫חוי חז'לו, צדקה ‫מלשון המילה, צדק.
‫מגיע לו צדקה.
‫צריך להיכנס לראש הזה.
‫זה לא שיש פה אנשים ‫טובים יותר, טובים פחות,
‫זאת אומרת, שלמים וחסרים,
‫ועכשיו השלמים עושים טובה לחסרים.
‫כולנו שלמים, כולנו חסרים.
‫כל אחד במקומו שלו.
‫עכשיו הקדוש החוסר מציאות בעולם,
‫שהאיש הזה אני ואני ‫עשיר, זה נותן לו כסף.
‫כן.
‫אני אומר, אני ‫אומר, זה בדיוק היום,
‫אתה צריך להרגיש שיש לו מקום בעולם.
‫אתה מבין?
‫זו הנקודה.
‫לא להרגיש תחושה של, ‫אוף, זה לא בסדר שהעני הזה
‫יסתול לי בין הרגליים.
‫אלא לתת לו כבוד.
‫העני הזה הוא חלק מעולמו של הקדוש חוסר,
‫כמו הסיפור על רבי ‫אליעזר, או מי זה, נכון,
‫היה הולך ופגש אדם מכוער.
‫רבי אליעזר זה?
‫רבי אליעזר.
‫ואמר לו, היי מכוער, ‫אמר לו, לך לאומן שעברה,
‫נולדתי מכוער, נולדתי אני.
‫יש דבר כזה.
‫שאדם נולד אני.
‫כן, גם התפיסה הזו הייתה,
‫מה פתאום, שיעבוד והוא יהיה בסדר.
‫יש מצבים שאדם לא יכול.
‫זאת אומרת, כמה שהוא זה, ‫יש לו איזה נכות נפשית מסוימת,
‫שלא מאפשרת לו, גידול שהוא יודע,
‫שלא מאפשרת לו להגיע להצלחה בדברים מסוימים.
‫אז האם אדם מכיר בזה, שזה ‫חלק מהעולם השחרר שלו,
‫מנסה לשפר כמה שרק ‫אפשר, אבל מסתכל על העני,
‫עקוב העיניים.
‫אין פה, זה, אז קצת חייבתי ‫להשחיף, גם יגרת הרמבן,
‫יגרת הרמבן, זה בדיוק זה.
‫פה הייתי גרת הרמבן, ‫על זה הוא מדבר.
‫הרמבן, בכל היגרת שלו, ‫אומר כל הזמן לאנשים,
‫כל מי שאתה פוגש אותו, ‫תחשוב שהוא זכאי ואתה חייב.
‫זאת אומרת, אל תתנסה על אף אחד.
‫למה?
‫למה? אני ישיר והוא עני.
‫מה? זה עובדה.
‫אני חכם והוא פחות חכם.
‫לא.
‫עוד פעם, לכל אחד יש את תפקידו.
‫אתה משלים אותו במשהו מסוים, ‫הוא ישלים אותך משהו אחר.
‫זה שעכשיו לא רואים את ההשלמה שלו,
‫ויראו את זה רק ‫בטווח של זה, זה...
‫בקיצור, זה לא בא לתת,
‫לבטל את תחושות הרחמים ‫לבדיוק הפוך, להעמיק אותם.
‫שהרחמים לא יהיו מתוך התנסאות
‫או מתוך תחושת העליונות, ‫אלא מתוך הבנה שלחיסרון
‫יש מקום בעולמו של הקבלות של חוש.
‫זה הרעיון של התשובה.
‫מנע שאדם מתייחס
‫באורך רוח לחסרונות.
‫רוח ארוכה.
‫אבל אנחנו לא ישארנו על זה.
‫מה זה?
‫האנשים המגדולים שעשו חסר, ‫אנשים שכל כך רחמנים, כל כך...
‫אז זה... טוב.
‫אז אני חושב שצריך, אם אני מבין את זה,
‫צריך להגיע למדרגה כזו שזה משולב.
‫אתה מלא אורך רוח למציאות,
‫ואתה בגלל זה רוצה שהמציאות תלך ותתוקן,
‫אבל שאלה היא באיזה צורה אתה עושה את זה.
‫כמו שאמרתי.
‫אם אתה עושה את זה ‫בצורה של... שזה לא יהיה,
‫או בצורה של הקדוש בכוי יצר את זה,
‫ותפקידי עכשיו ללכת ולנסות לשפר את זה,
‫ואדם לא מרזיק תאובה לעצמו.
‫כסף, אורים חזר, הכסף שלך.
‫הקדוש בכוי שם את זה באדם ‫שלך, אתה עכשיו נותן לו.
‫אני חושב שדווקא הצדיקים הגדולים,
‫הנדבנים הגדולים, הם ככה עובדים.
‫זה סוג של... זה תפקידי בעולם.
‫הקדוש הכה נתן לי ‫עוצר, לתת אותו במציאות.
‫כן?
‫הרב אמר בעניין ש... ‫זה לא ידיעו לי במשפט.
‫איך ידעו אני, מר אמי, במשפט?
‫בסוף שאני... יביאך אליי ‫במשפט, לא במשמעות של...
‫תחכה, חכה, אתה תוכל אותה בסוף.
‫אלא... לא, משפט במשמעות חיובית.
‫זה יתוקן. זה יתוקן.
‫כמו שאמרתי, יש לנו איזה ‫חוסר של משהו שהיה בעבר.
‫שאני לא יכול לתקן אותו ‫יותר ממה שעשיתי עכשיו.
‫אני מבחינתי עשיתי את המקסימום.
‫במשפט, במשמעות האישית, ‫אתה תקבל זכאי לך לודין.
‫כי עשית את מה שאתה יכול.
‫אתה דואג אבל שהיה פה ‫איזה כאב, שבגללך נגרם,
‫והוא לא יתוקן, הוא יתוקן.
‫איך זה יתוקן בצורת אלה?
‫אדם לא אמור להתעסק עם זה.
‫אדם הוא תעסק עם מה שהוא יכול.
‫אתה מבין?
‫תגיד לי, אתה עכשיו יכול לתקן
‫את היהודים שנשרפו באינקוויזיציה
‫לפני 700 שנה?
‫לא. נכון.
‫אז למה? בוא נחשוב על זה.
‫בוא עכשיו נשב כל היום
‫ונראה תמונות שאנשים נשרפים באש
‫כדי שנרגיש את הכאב.
‫אתה עושה את מה שאתה יכול עכשיו
‫בתור בן לעם ישראל.
‫והכאב של אותם אנשים
‫לפני 600-700 שנה
‫הוא יתוקן בחשבון הנצח.
‫יש לזה הרבה גישה.
‫אתה יכול לשליח את זה גם
‫מהאחר יום השואה וכו'.
‫אנשים צריכים להתעסק.
‫האם כל היום לחטט בפצעים
‫או לבנות את מה שצריך
‫מתוך העבר
‫ואז העבר מתוקן.
‫הרבה דברים בחיים ככה.
‫אוקיי, שאלה אחרונה
‫ורק נסיים.
‫איך מגשרים על פער?
‫תגיד, ארב אמר שאנחנו כל היום
‫ישתלמו.
‫אז אבא ילד מהר איך יישון?
‫והוא מרגיש שהוא מוצא את הכפות שלו.
‫שישן בשקט.
‫אז השאלה היא, אם הוא יודע שהוא מוצא,
‫זאת אומרת, אני לא יכול לגעת
‫את זה למלא נקוד.
‫אני, כלי מסוים, היום הוא מוצא את זה לי,
‫אבל אני יודעת שלא בחרתי רק בפצעים.
‫כאילו, נגיד, סתם, בכל היחוד
‫שלך צעית יותר קטנה.
‫היא יודעת שהיא בתהליך של השתלמות
‫וניסיון לא יקבל, היא החצלתי ‫הלכה, אבל היא עוד לא...
‫שתקבע לעצמה.
‫איפה בין תעובר הכוחות שלה
‫ואיפה היא אומרת, שמע, פה אני עוד לא יכולה.
‫רק שאדם צריך להיות אמיתי עם עצמו.
‫אין פה מדומטר, תבינה, ‫שאפשר, שאדם יכול להיות בטוח.
‫אני מסכים איתך. א', יש לנו גבולות ‫הלכה שהם כן נותנים פה איזה גבולות שזה.
‫בתוך זה, כל אדם, איפה... אני ‫חושב שעוזר מאוד זה שמן אדם
‫ממדר לעצמו דברים.
‫זאת אומרת, גם בן אדם אומר, שמע,
‫יש פה איזה נקודה מסוימת שאני לא יודע,
‫באמת עשיתי אותה טוב.
‫זה אבל שמגדרים את זה.
‫זאת אומרת, אני יודע שהיום ‫הזה היה טוב, חוץ מהנקודה הזו,
‫זה כבר נותן את השלווה הנפשית.
‫הבעיה הגדולה שזה הכול כזה, ‫נכנסים לשינה באיזה סלט נפשי,
‫של תחושה של לא בסדר.
‫ואז אדם קם לעוד יום שהוא לא בסדר.
‫אדם לא, דיברנו על זה כבר.
‫אדם עושה חשבון נפש.
‫לפני השינה אדם אמור ‫לסדר את החיים שלו עם הקב".
‫מה היה היום?
‫היה דברים טובים, והיו דברים לא טובים.
‫היו דברים שהם בספק. זה גם לפעמים.
‫שאני לא יודעת אם עשיתי את ‫המקסימום או לא עשיתי את המקסימום.
‫ברגע שאת מכניסה את זה לתבניות, לשליטה,
‫זה נותן לנפש את האפשרות ‫לעכל את זה בצורה מכונה.
‫אדם אמור להרגיש בכל ‫רגע נתון בחייו שלמות עצמית.
‫זה עבודת השם.
‫אמיתית.
‫לא שהוא מזייף, פשוט עדיש ‫ועושה מה שהוא רוצה וחסר מצפון.
‫הוא עושה את המקסימום, וכל ‫רגע נתון, לא משנה מה קורה,
‫בשלמות.
‫עשה את מה שהוא צריך,
‫והוא חלק מהתהליך האלוי של התקדמות בעולם.
‫ומה שקורה מימין ומשמאל פשוט לא קיים.
‫חסרונות שלו.
‫זה לא נוגע בו.
‫אבל אם אדם לא עשה את ‫המקסימום, אז יש לו קורס?
‫כן. לכן אמרתי, בוודאי.
‫אם אדם לא עושה את המקסימום, זה בדיוק הנקודה ‫שאדם צריך להרגיש לא טוב עם עצמו וכו'.
‫אבל כל אדם יכול להגיע ‫למצב שהוא עשה את המקסימום.
‫זה לא איזה... ‫עשה את המקסימום, לא שהוא הגיע לשלמות,
‫אלא הוא מבחינתו עשה את המקסימום.
‫לא, באותו יום אני מתכוון.
‫וחוץ מזה, אם הוא ימות, אז הוא ימות.
‫לא קרה שום דבר.
‫הוא ימשיך להתקדם הלאה.
‫לא, ביום הזה.
‫היום הזה אני עשיתי את המקסימום ‫שאני חושבת שיכולתי לעשות.
‫מקסימום זה מושג מאוד רחב.
‫מקסימום זה לא לשבת כל ‫יום להגיד ככה כי הטיעילים...
‫מקסימום זה גם.
‫היום עשיתי בדיוק את מה שטכננתי.
‫שהיום זה חופש, וטכננתי ‫שאני הולך לטיול עם חברות,
‫ועשיתי את הטיול כמו שצריך, על ‫כל המשמעויות של הביטוי כמו צריך.
‫אדם הולך לישון יחד עם שכולו ‫מרגיש תחושת שלמות ושמחה.
‫עשה את מה שצריך.
‫ומחר ישום חדש.
‫אם אתה עשית את המקסימום, ‫אתה לא מוכיח את התוצאות?
‫לא צריך תוצאות.
‫צריך לעשות את המקסימום.
‫תוצאות זה דבר שולי בין נלמדים.
‫כמו שאמרתי, את עשית את המקסימום.
‫זה שהוא לא הסכים לסלוח, זה כבר לא רלוונטי.
‫את עשית את המקסימום.
‫זה שעכשיו יש לא עלינו תאונת ‫דרכים, נהרגו חמישה אנשים,
‫זה לא רלוונטי עכשיו לעולם שלך.
‫מבינה?
‫זה... ברור שזה דבר שיכול ‫למשוך את האדם להדישות וכו',
‫אבל אנחנו מקווים שאדם כן ‫יכול למצוא את האיזון הנכון.
‫זה מה שדיברנו כל הזמן.
‫תעשי את מה שאת יכולה, וזהו.
‫וזהו. פשוט זהו.
‫זה משהו, תהליך שגם עוברים ‫בחיים, ולאט לאט הולכים ומתקדמים בו.
‫אני מניח שילד קטן יותר קשה לו להגיע ‫לתחושה כזו של עשיתי את המקסימום,
‫כי אין לו מספיק כלים.
‫נער, יותר קל לו, אבל עדיין זה.
‫אני חושב שיש איזה שלב בחיים שבן אדם בוגר,
‫אמור להלוגיע למצב הזה.
‫יש ביטוי של רבנו בחיי.
‫רבנו בחיי בן פקודה,
‫האדם המאמין, אומר את זה בשער הביטחון,
‫לעולם לא רוצה להיות ‫במקום אחר מאיפה שהוא נמצא.
‫נקודה.
‫איפה שאני נמצא מבחינת תנאי החיים שלי,
‫מבחינת המשפחה שלי, מבחינת ההישגים,
‫זה, עוד פעם, אני עשיתי את מה שאני יכול,
‫כאן הקב' הוא שם אותי.
‫זה בדיוק הנקודה שאני צריך להיות בה.
‫לא פחות ולא יותר.
‫תיקון העולם שיצא ממקורם של ‫ישראל הוא האידיאל של התשובה.
‫אין לי תורכה במעטה.
‫התיקון העולם, הרעיון ‫הזה, שהעולם שואף לתיקונו,
‫אמרנו, מרגע יצירתו, העולם ‫נמצא כל הזמן בתהליך תשובה,
‫הוא האידיאל של התשובה.
‫וכל זמן שהאדם קובע לו ‫בתכסיס חייו על פי מידה קבועה,
‫לא יוכל לצאת מדי החסרונות ‫שבסכל, במידות ובמעשיים,
‫זה אחד זה ישתלה מופיע.
‫מה הנקודה שאדם אמור צריך ‫להרגיש בה הייתה לא טוב?
‫שהוא מקובע, שהוא כופר, אמרנו, ‫שהוא כפו במקום, שהוא כפור.
‫כאשר אדם נמצא בתכסיס חייו על פי מידה קבועה,
‫זה האדם צריך לו לישון טוב בלילה,
‫שלא התקדמנו את המקסימום שאנחנו יכולים.
‫לכן חלילה להרגל להיות ‫הכוח העיקרי בהנהגת החיים.
‫הרגל מלשון רגל.
‫רגל זה איבר בגוף שפועל באופן אינסטינקטיבי,
‫בלי מודעות, בלי הכרה, ‫איזו אנרציית חיים של אדישות,
‫אנרציית חיים של חוסר... ‫אסור לאדם להיכנס להרגל,
‫אסור לאדם להיכנס לעולם הזה של האפתיות, ‫של הטוב, אני פה וזה מה יש ויאללה, ולא.
‫ברגע שאדם נכנס לחוסר הרגל,
‫זה מה שאנחנו אומרים בחנוכה, ‫אגב, עד שתכלה הרגל מן השוק,
‫שצריך להדליק נרות, להאיר את ‫האור עד שההרגלים יסתלקו מהעולם,
‫ברגע שאדם יוצא מההרגל, זהו, הוא ‫במסלול, לא משנה איפה הוא נמצא.
‫לכן חלילה להרגל להיות הכוח ‫העיקרי בהנהגת החיים, ולעולם.
‫צריך האדם היחיד והחברה כולה,
‫להיות מתקן את עצמו ומרפא ‫את שבריו המוכנים והמעשים.
‫ולכן, כל חידושי החיים,
‫וכל השאלות המהפכות את ‫סדרה העולם כדי לעתיבו,
‫כל החידושים שקורים בחיים, ‫כל ההתקדמויות, כל הטכנולוגיות,
‫כל הרגשות, כל האמנות, ‫כל הדברים שצומחים בעולם,
‫הם אח אורחות של תשובה.
‫הכל זה ביטוי לתשובה הגדולה שנמצאת בעולם.
‫ותמיד צריכה התשובה להיות עומדת ‫בראש הפסגה של סולם האשלמות האנושית.
‫ולכן, הרעיון הזה של תשובה, ‫כחלק פה מהתהליך הגדול,
‫שמבינים שזה קשור להבנה הזו של מושג האלוהות,
‫כזרם חיים אינסופי שהולך ומקדם את המציאות,
‫אז מתוך כך התשובה זה בעצם היישום, נקרא לזה,
‫היישום הנפשי, לאמונה הגדולה באלוהים.
‫האדם נמצא כל הזמן בתשובה. ‫כל הזמן שווה לאלוהים, כל הזמן מתקדם,
‫כל הזמן נמצא בתהליך של ‫חיים, של דינמיקה והתפתחות,
‫וככה זה לאין קץ, בעולם הזה ובעולם הבא.
‫אז זהו, אני מקווה שהנקודה מובנה,
‫ואנחנו, בזרות השם, נמשיך בפעם הבאה.

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230135199″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

מספר פרק בסדרה : 18

<< לחץ לפרק הקודם

כפירה ותחיית המתים

לחץ לפרק הבא >>

שפינוזה ויצירת העולם החילוני

מדור: בית המדרש

אורך השיעור: 62 דקות

סדרה:יסודות האמונה | הרב חגי לונדין

לחץ כאן להורדת קובץ שמע MP3

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח

כיצד נוח לך להמשיך?

An error occured.

No data was found

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230135199″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

למה שווה להתחבר?

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

הרגלים ותשובה

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

כיצד נוח לך להמשיך?

כתיבת תגובה לבטל

מכון מאיר - יהדות באהבה

מחלקות מכון מאיר

מחלקות מכון אורה

ערוץ מאיר

ארכיון שיעורים

ערוץ מאיר בטלפון ללא אינטרנט:
02-6475073

תרומות

מדיניות האתר

מכון מאיר בדוא"ל:

טלפנו אלינו:

מכון מאיר בדוא"ל: