שלום לכולם ולכולן, אנחנו בשיעור מספר
18, מספר 18 של סדרת יסודות האמונה.
אנחנו בוא נזכיר מה עשינו עד כה.
מה שראינו עד כה זה בעצם
בררנו את מושג האלוהות,
ליטשנו את ההבנה של אלוהים
ישות, חיצונית, ששולטת למציאות,
ומלא צריך להוכיח את
הקיום שלו בכל מיני צורות,
להבנה לשלמות אינסוף
שמופיעה בתוך החיים שלנו.
זאת אומרת, זיהוי של הקיומיות שלנו,
ומתוך הקיומיות שלנו ליסוד
האינסופי שנמצא בתוך הקיומיות שלנו,
יש מעיין שלא נגמר של חיים בכל המציאות,
הדבר הזה, זה יהוד קי
ווקי, זה הקדוש ברוך הוא,
משהו שהוא אמנם מגיע
מחוץ למציאות ומעל המציאות,
ובכך אנחנו גם מתייחסים אליו
ברמה של מישהו ומשהו ומתפללים וכו',
אבל החידוש הוא שזה מופיע בתוך חיינו שלנו,
וממילא אין לנו שום עניין להוכיח,
אלא פשוט להביט על המציאות
ולהנחיח את אלוהים בתוך הקיום שלנו.
זה הביא לנו ליטוש של
הרבה מאוד מושגים באמונה,
ובמושגים נוספים ביהדות,
וההבנה הנוספת, גם דיברנו על כך
שכל הזמן האמונה הולכת ומזדקכת,
זאת אומרת, בכל דור ודור
יש הקשמה של מושג האלוהות,
מה שנתפס בתרבות כאלוהים,
שהדבר הזה הוא בלתי נינה,
ודיברנו שאסור לבזות את זה,
כן, מן דה בזה, לבושים דה מלכה,
מי שמזלזל בתפיסות האמוניות
הקטונות הוא כמובן טועה,
בגלל שהלבושים הללו, זה
הדרך שלנו להתייחס אל המלך,
אף פעם אפשר לגעת באלוהים, אנחנו מלבישים,
אבל הרעיון הוא שמתקופה לתקופה, מדור לדור,
תקווי כמו שנראה, אנחנו
הולכים ומברירים את הדברים.
כעת, מה שנראה למעשה כמעט לצוף המאמר,
הרב יתחיל לדבר על ההקשמה הגדולה מכל,
זאת אומרת, דיברנו על כך שבמהלך האנושות
היו כמה שלבים בתפיסה האמונית.
השלב הראשון הוא היה השלב האלילי,
מה שקראנו פולותאיזם, הרבה אלוהים,
זאת אומרת, אנשים מזהים שיש
איזה יסוד שהוא גדול מהחיים שלהם,
יש משהו שהוא מעבר לעולם הזה,
ואז הם בורים בדמיון שלהם הרבה כוחות,
הרבה אלים ששולטים על העולם,
וזה מה כל התפיסה של העבודה הזרה.
זאת אומרת, זו הבנה שיש כאן אלוהים,
אבל עוד פעם, כמשהו מאוד
חיצוני ומאוד מנוכר לאדם,
שגם מעלה בכוחות שונים
שכל אחד מושך לכיוון שלו,
וכל ההשלכות הרוחניות והנפשיות שיש לזה.
לאחר מכן האנושות הולכת ומזדקכת,
ומפתחת את התפיסה המונוטואיסטית.
זאת אומרת, אין הרבה אלוהים, יש אלוהים אחד,
אבל הכוונה היא, שוב, באותו התייחסות,
משהו מחוץ לחיים, רק ההבדל הוא ציר כמותי.
חשבנו שיש הרבה, עכשיו יש אחד,
אבל עדיין יש כאן משהו שרודה בחיים.
זו ההקשמה ששלטה במשך
אלפי שנים באנושות, בעולם הדתי.
כעת הרב קוק מתחיל להתייחס
אל ההקשמה ששולטת כיום בעולם,
מה שנקרא התרבות החילונית,
איך היא תופסת את אלוהים,
מי נקרא לזה ניסח את התפיסה הזו,
וזה למעשה ההתמודדות
שאנחנו עומדים איתה היום.
זאת אומרת, העולם היום הוא כבר בשל
מהתפיסות הילדותיות של העבודה זרה,
העולם גם מתבגר מהתפיסות הדתיות,
וכעת העולם מחפש אמונה עוד יותר עמוקה.
זאת אומרת, ההקשמה, זיכוך
ההקשמה צריך לעבור שלב נוסף.
אומר הרב, מתקופה לתקופה הולכת ומתבררת
התערובת של אמונת הייחוד
התאורה עם מחשכי ההקשמה.
ובכל פעם שחלק ידוע מההקשמה נופל,
נדמה כאילו האמונה נופלת,
אבל אחר כך מתגלה שלא
נפלה האמונה, כי אם נתבררה.
כל ההיסטוריה האנושית היא
זיכוך כל הזמן של מושגי האמונה,
ואנחנו מסבירים, הזיכוך של
מושגי האמונה זה לא רק דיון פלספני,
אלא זה בעצם הסרת המחיצות מהחיים.
אם עבודה זרה היא מעמידה
לאדם איזה אלוהים מוקשם
שחוסם את חייו ומשקיע אותו בצדדים הגסים,
אז כאשר נופלת האמונה בעבודה זרה,
אנשים מבינים שכבר הם צריכים...
שאלוהים זה משהו בהרבה יותר גדול
מאשר איזה כוחות מפורדים ששולטים עליהם,
זה עכשיו מאפשר לבני האדם
למצות יותר את הכוחות שלהם,
להופיע את החיים בצורה יותר זורמת,
יותר משוכללת בכל כיוון.
זאת אומרת, יש פחות מועקה על נפש האדם.
לאחר מכן אמרנו, התפיסה
ששולטת זה התפיסה הדתית הפשטנית.
יש כאן איזה כוח אחד, כוח עליון,
כוח רוחני ששולט על הבן אדם.
שוב, זה בהרבה יותר טוב מהעבודה זרה,
אבל עדיין זה מעכב את רוח האדם.
עם הזמן גם התפיסה הזו נופלת.
אנשים אומרים, אין אלוהים מהסוג הזה,
תכף נבין איזה אלוהים הם בורים לעצמם,
אבל הדבר הזה מאפשר עוד יותר הופעה של חיים,
עוד יותר פתיחות אל השלמות אינסוף.
עכשיו, כל פעם שיש התמוטטות של האמונה,
זה נראה כאילו האמונה נופלת.
נראה שברגע שנופלת ההקשמה,
נופלת התפיסה החיצונית
שמלבישים את אלוהים, זה נראה
כאילו אלוהים הסתלק מהעולם.
אבל אחר כך מתגלה של
נהפלה האמונה, כי היא מתבררה.
כל המשבר הזה רק הצמיח אמונה עוד יותר גדולה.
כך היה לאורך כל ההיסטוריה של האנושות,
כך היה לאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל.
אם דיברנו קודם באנושות, על עבודה זרה, דתות,
כאן בעם ישראל, כל פעם שיש משבר אמוני,
הדבר הזה מצמיח אמונה עוד יותר גדולה.
שהרמב״ם, למשל, כן,
הוא, בזמנו, הזכרנו את זה,
הוא מתמודד מול המשבר האמוני
שהחשיבה בעולם היהודי מתחילה לקבל השפעות
מהתפיסות היווניות, מה
שנקרא המחשבה האריסטוטלית,
זאת אומרת, אנשים מתחילים
לחשוב בלוגיקה די דומה
לצורה שאנחנו חושבים היום,
והדבר הזה בשלב ראשון יוצר מבוכה גדולה
עם כל ביטויי ההקשמה שבתורה,
עם כל הביטויים שמדברים
על אלוקות כגוף מוקשם,
וזה יוצר מבוכה, והרבה אנשים
בגלל זה מאבדים את האמונה.
בהתחלה זה נראה היום ונורא,
אבל מסתבר שדווקא מתוך המשבר הזה
הרמב״ם כותב את הספר מורה נבוכים,
שעכשיו מקפיץ את כל האמונה בעם ישראל,
כמו שדיברנו, שהיום כבר ברור לכל יהודי
שאלוהים זה לא איזו אישות
מוקשמת, אלא משהו רוחני יותר.
זה הגיע מתוך המשבר האמוני בזמן הרמב״ם.
המערל מפרק בזמנו, מתמודד גם
עם משבר כנגד דברי חזל.
אנשים מבינים את דברי חזל בצורה פשטנית,
את כל אגדות חזל בצורה מוקשמת,
והדבר הזה מתחיל ליצור זלזול
בקרב אנשים מסוימים,
שגם החשיבה שלהם הפכה להיות
יותר מופשטת, התרבות התבגרה,
והנה גם מוצר משבר גדול לדברי חזל,
וזה מביא את המערל לכתוב את הספרים שלו,
שהוא מפשט את כל דברי חזל,
ומסביר את הרעיונות העמוקים,
גם המשבר האמוני רק יצר עכשיו
את כוח החיים האלוהי בצורה עוד יותר מזוככת.
ככה דברים נמצאים לאורך כל הדרך.
אבל, אומר הרב, בימים
האחרונים לשיבת הרוח האנושי
אל ספרת האמונה
הברה, ספרה זה מדרגה,
אמונה ברה, אמונה זקה, מבוררת.
בימים האחרונים לשיבת הרוח האנושי
אל ספרת האמונה הברה, נופלת
קליפת ההקשמה האחרונה הדקה,
שהיא, מהי קליפת ההקשמה האחרונה הדקה?
יחס המציאות בכללות אל האלוהות.
שבאמת, כל מה שאנו מגדירים במציאות,
הוא מופלג מהאלוהות בערך בלתי נערך.
הם משפטים לא מובנים, ואנחנו נסביר אותם.
אומר הרב, בימים האחרונים לשיבת הרוח האנושי,
ככל שאנחנו מתקרבים אל
הגאולה, מגיעים אל הימים האחרונים
שבהם האמונה הולכת ומזדקכת.
אתם מבינים לבד ברצוגן
שהרב כותב בימים האחרונים,
זה ביטוי מושאל.
זה לא שעכשיו הגענו לימים
האחרונים, והנה, עוד מעט אנחנו,
גיים אובר, מסיימים פה את הזיקוך.
זה ימים אחרונים ביחס למה שהיה עד עכשיו.
זאת אומרת, הזיקוך האמוני ימשיך לנצח נצחים,
גם שיבנם את המקדש וגם שתהיה תחיית אמיתים.
אנחנו נמשיך ונזקך את
האמונה ואת החיים האלוהים.
אבל הרב אומר, ביחס לכל מה שעברנו עד עכשיו,
בימים האחרונים, התקופה האחרונה,
אנחנו מתמודדים עם המבחן
האחרון, כן, בביטוי מושאל,
ומתמודדים עם המבחן היותר גדול,
עם ההקשמה היותר מסובכת
ויותר מורכבת משהייתה עד עכשיו.
כשהאנושות מתחילה להתקרב
אל המדרגה של האמונה המזוקחת,
נופלת קליפת ההקשמה האחרונה דקה.
שימו לב, זה הולך להיות פה עכשיו,
הבנה רוחנית מאוד מאוד עדינה,
בניגוד להקשמה של עבודה זרה, שזה משהו גס,
שכל אדם, גם אם אין לו חשיבה מופשטת,
הוא מבין שההתייחסות לפסל,
לאבן, כאלוהות, כמשהו מוחלט,
זה משהו שחוץ מהנפש
הילדותית, אדם כבר התבגר מזה.
כאן אנחנו מדברים על הקשמה
בהרבה יותר עדינה ומורכבת.
מהי הקשמה שאנחנו מתמודדים איתה בדורות הללו?
יחס המציאות בכללות אל האלות.
אני אסביר את המשפט הזה.
הרב קוק מתייחס פה למעשה
לתרבות החילונית המודרנית,
שהיא זו ששולטת בעולם במאות שנים האחרונות.
עכשיו כבר אנחנו נמצאים, אפשר
לראות כבר שגם היא הולכת ונעלמת לה,
אבל היא בוודאי עיצבה את
פני האנושות בדורות האחרונות,
ועדיין יש לה תפקיד בעולם.
מאיפה מגיעה התפיסה החילונית
שאנחנו מתמודדים איתה היום?
הרב קורא לזה יחס המציאות בכללות אל האלוהות.
הרב לא מזכיר פה עכשיו שם ספציפי,
אבל במקומות אחרים בכתביו הוא
מדבר על מי שניסח את התפיסה הזו,
יחס המציאות בכללות האלוהות,
במקומות כמו מאמר דעת
אלוהים ובשמונה קבצים וכו',
הוא מזכיר את השם הפורש.
הרב מדבר על דמות מאוד ספציפית
שנקראת ברוך בנדיטיקוס שפינוזה.
אני אומר שכולכם שמעתם
פעם את השם הזה שפינוזה,
זה נשמע כזה גם שימפנזה,
זה כזה נותן איזה משחק
מילים שאנשים אוהבים לשחק,
אבל מי הוא היה ומה הוא
חידש בעולם ומה הוא יצר בעולם,
זה אנחנו הולכים לדבר.
אני רק מקדים ואומר, אנחנו
נתמקד פה בשיטה של ברוך שפינוזה,
לא בגלל שאנחנו, מה שנקרא,
ננעלים עליו באופן אישי,
זה לא שהרב קוק תולה בו את כל העולם.
כמו כל תנועה תרבותית, הדברים
לא מתחילים ונגמרים באדם אחד.
יש כאן איזה רוח שהיא הייתה לאורך כל האנושות
והיא גם הגיעה מכיוונים שונים,
אבל בכל תקופה יש איזו
דמות מסוימת או משנה מסוימת
שהיא מנכזת את הרוחות
הללו לאיזה משנה שיטתית,
וכמו שנאמר, אין המצווה
נקראת עלה על שם גומרה,
אז גם אין התומעה נקראת אלה על
שם מי שקרא לה את השיטה הרשמית,
ובמקרה הזה זה ברוך שפינוזה.
אין עוד אדם שהרב קוק מקדיש לו
יותר פסקאות ישירות מאשר שפינוזה.
זאת אומרת, הרב קוק בדרך כלל, שהוא מתייחס
לכל מיני שיטות פילוסופיות ורעיונאיות,
הוא מזכיר אותן ברמז.
במקרה הזה של שפינוזה, הרב רואה
בדמות הזו ובמה שהיא יצרה בעולם,
את החילון המודרני, הוא הביא החילון המודרני.
בואו ניתן קצת טרקה להבין מי היה איש,
נבין את השיטה שלו ואז נבין
גם את הדברים של הרב קוק,
ולמה כל כך חשוב לנו בתוך
המהלך הזה של ברור מושגי האלוהות,
להתמקד בנקודה הזו.
ברוך שפינוזה, היה יהודי, כמו שאתם רואים,
חי בשנת 1132 למניאנם עד 1677.
הוא גדל במשפחה, בקהילה באמסטרדם,
שהקהילה באמסטרדם, היא
הייתה קהילה של יוצאי אנוסים.
זאת אומרת, 100 שנים, 150 שנים,
קודם לכן היה כזכור את גירוש ספרד,
גירוש ספרד, גירוש
פורטוגל, ורוב היהודים עזבו,
אבל היו קבוצה גדולה של יהודים שהחליטו,
בגלל שלא רצו לאבד את הרכוש ואת
המאמן שהיה להם בספרד פורטוגל,
הם החליטו להישאר, והם
האנוסים שנאלצו להסתתר,
ובמהלך ה-150 שנה הללו,
רבים מהם נאלצו לברוח,
כי ויזיציה חיפשה אותם וכולי.
אז חלק מאותם אנוסים, אחרי כמה דורות,
שהם ניסו להסתדר בפורטוגל ובספרד,
הם ברחו, ואז הם הגיעו
להולנד, ששם זה היה יחסית,
מה שנקרא, שלטון ליברלי, זאת
אומרת, נתנו, שמרו על חופש דת,
ולשם התנגזו היהודים.
למה אני מקטין את כל ההקדמה הזו?
הקהילה שברוך שפינוזה הצעיר גדל בה,
זו הייתה קהילה יהודית מלאה רגשות אשם.
זאת אומרת, זה היו, כמו שאמרנו,
אנוסים שברחו להם שם מספרד,
והם היו מלאים מסורי מצפון
על זה שהם לא עמדו בניסיון,
והם אמרו שהם מתנצרים,
והם רק בסוף, בעל כוחם, נאלצו לברוח.
זאת אומרת, התפיסה שדיברנו
עליה במהלך השיעורים,
על אלוהים כאיזה דמות של אריץ בשמיים,
של איזו יישוט עליונה,
תובענית, קשוחה, בלתי סלחנית,
זה היה אווירה שגדל בשפינוזה.
אווירה דתית מאוד מאוד לוחצת
ומאוד מאוד קנאית וקשוחה.
היו שמות כל מיני מקרים בקהילה הזו,
שגם באו לידי ביטוי שם, הקנאות הדתית,
היה, למשל, קצת לפני שפינוזה, היה דמות אחרת,
שגם הייתה חלק פה מהתהליך
הזה, קראו לה אריאל דה קוסטה.
היה איזה גם יהודי שהוא איביע דברי כפירה,
ואז הקהילה הכרימה אותו,
ואז הוא נאלץ לבקש מכילה, והדרך לבקש מכילה,
אז היה שם, היה צריך לעבור איזה טקס השפלה,
היה שכב בכניסה לבית
כנסת וכולם היו דרכו עליו,
זאת אומרת, משהו, עולם דתי מאוד מאוד לוחץ,
אחרי זה הוא התאבד, היה שם סיפור שלם.
שפינוזה גדל בעולם דתי של
בדיוק, של הקשמה של כוח עליון.
יש שם מישהו למעלה שחונק את החיים,
והתקופה היא כבר, אנחנו מדברים על העת החדשה,
רוחות חדשות מנשוות בעולם,
אנשים מתחילים לפתח השכלה,
מתחילים לפתח ערבות הופקים,
והתפיסה הדתית הזו של איזה כוח שנמצא למעלה,
שאף אחד בעצם לא יודע אם
הוא קיים ואף אחד לא הוכיח אותו,
אבל הכוח הזה דורש מני
כל הזמן לחנוק את החיים,
התפיסה הזו כבר מתחילה,
הקרקע מתחילה להישמט מתחת
לרגליים, אבל מי שמה שנקרא,
שם את המסמר בארון הקבוע של התפיסה הדתית,
זה בר אושפינוזה.
בר אושפינוזה גדל שם
בקהילה, שוב, קהילה לוחצת,
הוא גם מתייתם מאביו,
זאת אומרת, הוא גדל גם בבית עם הרבה חסכים,
באיזה שלב הוא צריך להתחיל לעבוד בגיל צעיר,
החיים לא פשוטים איתו,
והוא, במקביל לעבודה שלו,
הוא היה לוטש עדשות,
הוא עוסק באופטיקה,
הוא לומד אוטודידקט, זאת
אומרת, לומד בעצמו בצורה מדהימה,
אדם מוכשר, אין ספק אחד מהמוחות היותר גאונים
שהיו בתולדות האנושות,
והוא מתחיל לכתוב ספרים.
מתחיל לכתוב ספרים על העמנה ועל אילון.
תכף נדבר מה כתוב בספרים האלה,
אבל אני קודם כל רוצה לתאר את הביוגרפיה.
הוא כותב את הספרים,
וכשהספרים מתחילים לצאת,
אנשי קהילת אמסטרדם מרגישים שמשהו לא בסדר.
הם לא יודעים בדיוק להגיד מה,
אבל יש שם משפטים שמקררים את עירת שמיים.
הוא מדבר על אלוהים
מאוד משונה, תכף נדבר מהו.
והם, בלי להבין יותר מדי,
הם מבינים שיש כאן איזו שיטה
שיכולה לערער את התפיסה הדתית.
והם מכרימים אותו.
באותם זמנים שהיו מכרימים מישהו,
זה היה סוג של גזר דין מוות.
כי ברגע שהם מכרימים, האדם מבודד,
אף אחד לא נותן לו עבודה,
אף אחד לא עוד ניצר איתו קשרי משפחה.
אנשים בדרך כלל נשברים אחרים.
הנה, דיברנו על אריאל דה
קוסטה, שהיה לפני שפינוזה,
והוא, ברגע שהכרימו אותו,
הוא נאלץ לישר קו אחרי זה.
זה הביא אותו כמובן למשבר
נפשי, אבל שפינוזה לא.
שפינוזה טיפוס עקשן.
לא מעניין אותו.
מכרימים אותו, הוא
ממשיך לו את חייו,
איך שהוא מתפרנס מהיד לפה,
וממשיך לכתוב את הדברים שלו.
ואז, לאט לאט הספרים שלו יוצאים
מחוגי הקהילה היהודית, ומגיעים גם
לאנשי אמסטרדם, הנוצרים.
וזה מתגלגל לידי אנשי הכנסייה.
וגם בעיניהם זה לא מוצחני.
וגם הם מכרימים אותו.
גם הנוצרים מכרימים אותו.
שפינוזה נשאר לבד.
אבל, לא מזיז לו.
הוא יהודי.
קשה אורף.
כן, יש אגדות, למשל, על
גלילאו גלילי, כן, כזכור,
שטען שכדור ארץ סובב סביב
השמש, ואז הכנסייה הכרימה אותו.
אז על פי האגדה, גלילאו
גלילי, לפני מותו, ככה, פלט,
אף על פי חן, נוע תנוע השמש.
היום הסבראי שהוא לא אמר את זה באמת.
זה האגדה ששמו בפה שלו.
בחייו הוא יישר קו כמו תת-עלי לכנסייה,
כי הוא ידע שלא כדאי לו להסתבך.
שפינוזה הוא לא כזה.
שפינוזה הוא אין לו איתו כלום.
כולם שונאים אותו.
אף אחד לא מדבר איתו.
אין לו אימי לחיות.
אבל הוא ממשיך בשלו.
באיזה שלב מציעים לו, הכתבים
שלו מתחילים כבר להתפרסם
ברחבי אירופה וגרמניה, ששם
האווירה היא יותר חופשית,
כבר יש שם רפורמציה נגד הכנסייה,
וכולי, הם זה מוצחם ביניהם,
ומציעים לו, אם אני לא טוען,
מאוניברסיטת היידילברג, לבוא
ולכהן כפרופסור ולקבל קתדרה.
שפינוזה אומר לא.
הוא לא רוצה, השני כעה
הוא רוצה לשם שמיים.
לא לשם שכר בעולם הזה.
הוא ממשיך עם הכפירה שלו בלי למצמץ.
ומצ, משכפת או מה שלא
יהיה, בגיל 40 ו... 45, מת.
כמו כלב.
עזוב, נשכח מלב, שנו על ידי כולו.
אבל, וזה האבל הגדול,
הכתבים שלו נשארו.
והכתבים של שפינוזה
מתחילים ליצור מהפכה
בעולם התרבותי באירופה.
ומשם, הם הולכים ומתפשטים
לעולם כולו, ולמעשה מעצבים
את מה שאנחנו מכנים
החילונות המודרנית.
מה אומר שפינוזה?
אני חוזר לדברים של הרב.
שפינוזה הוא קליפת ההגשמה
האחרונה, הדקה, שהיא
יחס המציאות בכללות
אל האלוהות.
שפינוזה, כשהוא מתחיל לכתוב את הכתבים שלו,
המילה הראשונה שהוא
פותח, זה המילה אלוהים.
אלוהים מלא בכתבים של שפינוזה.
אבל לאט לאט מסתבר
שבעצם שפינוזה
בא להגיד לעולם
שאין אלוהים.
אומר שפינוזה, אתם
יודעים מה זה אלוהים?
אלוהים זה המציאות.
כלומר, עד עכשיו
היה ברור לכולם, בין אם
היו עובדי עבודת אלילים
ובין אם היו דתיים,
נוצרים, מוסלמים, או יהודים,
שיש מציאות, יש עולם, ויש אלוהים.
יש איזה כוח עליון, איזה
אליל, ששולט על העולם.
שפינוזה הוא נמצא בשלב שהאנושות
כבר מתחילה לחשוב בצורה אחרת.
איפה הגעתם לזה שיש משהו
שהוא מעבר לעולם?
מאיפה?
כמו שדיברנו, רוכחות, אתם
לא מזיזים להם.
אף אחד לא באמת ראה את אלוהים.
מה שיש זה מה שאנחנו רואים.
זה מה שאנחנו שומעים.
מה שאנחנו יכולים לנדוד.
המציאות, זו אלוהים.
תחליפו את המילה אלוהים,
שפינוזה משתמש במילה אלוהים
כי זו המילה שאז השתמשו
בה, אבל ביקום המילה אלוהים
תכניסו את המילה מוחלטות.
אומר שפינוזה, המציאות, העולם
הברור, זה הגבול המוחלטות.
אין יותר מזה.
מה שאוהבים היום
להגיד, אלוהים זה הטבע.
הביטוי הזה, אלוהים זה
הטבע, זה ביטוי שטבע שפינוזה.
אתם יודעים, שהיום למשל
מדברים עם אדם חילוני,
היום כולם שפינוזיסטים,
רק מי שהם כמובן יודעים
שהם ממנו.
היום אתה בא לאדם חילוני
ואומר לו, תקשיב, תראה את
העולם, תראה את הכוכבים,
תראה את המדבר, תראה את הים.
מי ברא את כל זה?
מה תהיה התשובה?
הטבע.
תשוב, אדם דתי יגיד אלוהים,
אדם חילוני יגיד הטבע.
למה אומרים הטבע?
מה זה עוזר לאדם החילוני
להגיד הטבע במקום להגיד אלוהים?
הטבע זה משהו
שמנותק מרצון, מנותק
מכוונה, מנותק ממישהו או משהו
שמכווין את העולם.
טבע זה מערכת אוטומטית,
מערכת קרה, מערכת מתחתית
שמנהלת את העולם.
אומר שפינוזה, אין
אלוהים, יש עולם, יש טבע.
העולם הזה הוא מאוד מאוד
גדול, הוא מאוד מאוד רחב,
אבל הוא סגור בתוך עצמו.
אין משהו מעבר
למציאות הברורה.
העולם הזה, על כל המרחבים
שלו, זה מה שיש ולא יותר מזה.
זו התפיסה
שמשתלטת על התודעה האנושית
מאז ובמובנים מסוימים עד היום.
העמדה הנפשית, גם לפעמים אנשים
שמשתמשים במילה אלוהים.
אתה מבין, אם שפינוזה הוא משתמש בזה.
אבל אלוהים ששפינוזה,
זה לא אלוהים.
זה מנגנון טכני
של הטבע.
אנשים יכולים להגיד, יש
אלוהים, אבל אלוהים עובד אצלנו.
זאת אומרת, אני מוכן לקבל
שיש כוחות
על טבעים, שיש כל מיני
צדדים רוחניים, אבל
הכל בתוך המציאות.
הכל על ידי השליטה שלנו.
הכל ניתן לקימות
בכף ובקוף.
את הכל אפשר להכניס לטבלאות.
אם שפינוזה הוא מדבר על זה
שיש העולם הזה, הוא רחב מאוד.
הוא עולם שיש בו פיזיקה,
זאת אומרת, יש בו חומר,
ויש בו, שפינוזה
אומר, גם מטאפיזיקה.
מה זה מטאפיזיקה?
מעל החומר.
יש גם מימדים רוחניים בעולם.
אין לי בעיה עם זה.
אבל הכל שייך לעולם הזה.
אין משהו
מעבר לטבע.
שפינוזה בעצם
מוציא את הנשמה של העולם.
תחיה.
אבל אתה חי
באיזה מנגנון, באיזה תוכנת מחשב
שאין לה נשמה.
אין לה רצון.
אין לה כיוון.
הכל פה
זה דטרמיניזם.
מה זה דטרמיניזם?
בלי בחירה.
אין שינוי.
הכל קבוע.
הכל הולך ופועל
מצד עצמו.
התפיסה הזו, אתם
מבינים, היא כוסמת.
מעכשיו, ברגע ששפינוזה משחרר
את השד הזה מהבקבוק,
מעכשיו האנושות אומרת,
אנחנו בני חורים.
אין יותר איזה מישהו
שם למעלה שאומר לנו
מה לעשות ומה לא לעשות.
אין איזה מישהו
שכולה את רוח האדם.
מעכשיו מה שיש
זה רק אנחנו.
רק המציאות.
זה נותן המון כוח.
זה נותן תחושה של עוצמה.
אף אחד יותר
לא יגיד לנו מה לעשות.
המדד, מה נכון, מה לא נכון.
המדד, מה צריך לעשות,
מה לא צריך לעשות.
זה האדם.
הרוח האנושית.
כי אין משהו חוץ
מהרוח האנושית.
וזה נותן עכשיו
למדע, לאומנות, ליצירה חופש.
אין יותר גבולות.
אין יותר מישהו מבחוץ.
יש רק אותנו.
וכמו שאמרתי, זה מתוחכם.
כי אתה מכניס
גם את המימדים הרוחנים
בתוך הדבר הזה.
שפינוזה, אין לו בעיה
עם אנשים דתיים.
יש אנשים שיש להם
רגש רליגיוזי.
רליגיוזי זה
דתי.
רליג'ין.
יש אנשים שאוהבים
לקרוא ספרים.
יש אנשים שאוהבים
לאסוף בולים.
יש אנשים
שאוהבים לעשות ספורט.
יש אנשים שאוהבים
לדמיין
שיש מישהו שדואג להם.
בסדר או לא?
הכל אפשרי.
נקים לכם בתי כנסת.
אין בעיה.
תוכלו שם לעשות מה שאתם רוצים.
יש לנו מחלקה
לסיפוק צורכי דת.
גם הדת
היא חלק מהצורך האנושי.
גם הדת, גם היחס לאלוהים,
הוא נכנס לתוך המטריה הזו
של עולם טבעי
שאפשר
שבין אדם שולט עליו.
אני מבין, זה תמיד כהמחשה.
מי שרוצה לראות
איך את הניצחון של שפינוזה
קיום בעולם, שיסתכל
בדף הבית של ויינץ.
בדף הבית של ויינץ
יש הכל.
יש בהתחלה את החדשות הבוערות
בכותרת.
יש לזה כותרות משנה לחדשות.
ואז יש מדורים.
יש מדור אופנה.
יש מדור ספורט.
יש מדור סלב.
יש מדור אוכל.
יש מדור תיירות.
יש מדור איכות הסביבה.
ולמטה, יש גם מדור יהדות.
גם יהדות זה בסדר.
יש לך רצון
להתפלל, לפרוק
תחושות.
אבל גם אתם עובדים אצלנו.
האנושות
שולטת בהכול.
העולם הטבעי
הוא הגבול העליון
של המציאות.
יחס האלוהות
זה יחס המציאות
בכללות אל האלוהות.
אין משהו מעבר למציאות.
אתם לעולם
לא תשתחררו מהעולם הטבעי.
אין אפשרות לפרוץ את העולם הזה.
הכל פה
זה מתמטיקה.
הכל פה זה תוכנה
מאוד משוכללת.
אבל איש שולטת על הכל.
הבנים את הרעיון?
שפינוזה, הוא למעשה
מכניס את העולם
מהתנתקות
מהכוח החיצוני
אבל הוא משאיר אותו בלי כלום.
יש רק מציאות.
וזה משתלט על העולם.
היום התפיסה הפשוטה
של כל אדם, כמובן לא שאדם יודע
שזה שפינוזה וכל הפלסוף,
אלא התפיסה הפשוטה
היום של בן אדם
שחי במאה ה-21
זה שרק מה שאפשר
למדוד זה מה שיש.
אין משהו מעבר לזה.
הכל מדיד.
הכל ניתן להקשמה.
הכל ניתן לתפיסה.
יש ביטוי של אלברט איינשטיין
שהיה שפינוזיסט מובהק.
הרבה אנשים דתיים
מתלהבים מזה
שאיינשטיין אמר ביטוי
אלוהים לא משחק בקוביה.
כן, אז הם חושבים
מנהי איינשטייני הדתי.
איינשטיין הוא אומר
אני מאמין באלוהי שפינוזה.
מה זה אלוהים לא משחק בקוביה?
זה שפינוזה.
יש טבע, אלוהים, זאת אומרת
יש קוסמוס שהוא לא משחק
בקוביה. זאת אומרת
אין פה אקראיות.
הכל פה מתוכנן.
בטבע הכל נמצא בדיוק
במקום שצריך.
אז אלברט איינשטיין
יש כזה משפט.
הוא אומר אנחנו מאמינים
רק במה שניתן למדידה
בסרגל ובשעון.
זה בניסוח במילים
העמדה הנפשית של אדם
שגודל היום בעולם החילוני.
מה שיש זה רק
מה שניתן לגעת.
או לגעת פיזית
או לגעת מחשבתית.
להבין אותו.
אין משהו שהוא מעבר למציאות.
אין אלוהים באמת.
זה מגיע לרמות כאלה
ששפינוזה אפילו משתמש
בביטוי אין סוף.
היום איש מדע
יכול להתבטא בדבר הזה.
יש אין סוף בעולם.
אבל לאיזה אין סוף
התפיסה החילונית מדברת?
אין סוף כמותי.
לא איכותי.
כמו שאומרים במתמטיקה
יש ציר אין סופי של מספרים.
זוכרים את המבחנים האלה
שרכבת נוסעת על ציר אין סופי
של מספרים וכו'.
מה הכוונה היא
יש אין סוף
אבל זה אין סוף כמותי.
יש נתונים שחסרים לנו.
אני לא יודע דברים מסוימים
לא בגלל שיש משהו מעליי
אלא פשוט חסר לי אינפלוטים.
חסר לי עוד נתונים במציאות.
ברגע שיהיה לי נתונים
אני אלוהים.
אני יכול להגיע לכל דבר.
הכל בסופו של דבר ניתן לכיבוש.
הכל בסופו של דבר ניתן להאנשה.
זה יוצר עולם
שבשלב ראשון אמרנו
נותן המון המון
אשליה
של חופש וכוח
אבל עם הזמן מסתבר
שאין באמת בשביל מה לחיות
כי אין משהו
אין משהו מעבר לחיים העכשווים
אין משהו מעבר למציאות של הכאן ועכשיו
הכל בסופו של דבר הוא אנושי
והכל בסופו של דבר הוא מתחתי
הכל בסופו של דבר הוא רק העולם הזה
ומלאך המוות משתלט על העולם.
זה אומר הרב קליפת ההקשמה האחרונה.
למה? כי באמת כל מה שאנו מגדירים במציאות
הוא מופלג, מופלג זה רחוק
מהאלוהות בערך בלתי נערך
אומר שפינוזה הוא פיספספו
זה נכון שאנחנו אומרים
שאלוהים הוא לא חיצוני למציאות
כמו שעד עכשיו תפסו הדתיים
שיש מציאות ויש שם איזה מישהו שם למעלה
ששולט ומדכא אותה.
אנחנו מדברים שהמציאות היא מופיעה את אלוהים
אבל היא מופיעה את אלוהים
התפיסה, אני הזכרתי על
זה כבר בשיעורים הראשונים
אבל אני חוזר על זה
אם אמרנו שהתפיסה האליט היא פולוטואיזם
יש הרבה אלוהים כוחות
חיצוניים ששולטים על האדם
התפיסה הדתית הנוצרית המוסלמית
היא מונוטואיסטית, יש כוח אחד ששולט על האדם
התפיסה של שפינוזה היא פנתאיסטית
פנתאיסטית, פן זה הכל
תאיסטית, אלוהים. הכל אלוהים
כלומר, הקרש הזה זה אלוהים
כלומר, המוחלטות מופיעה בקרש הזה
הכל, לא מופיע סליחה, המוחלטות זה הקרש הזה
העולם הזה הוא הכל
הכל ואין בלתו
לא להתבלבל, הכל אלוהים
הכל הכל, אין אלוהים בעצם
אלוהים זה הכל, אלוהים
זה הבריאה, אלוהים זה הטבע
התפיסה שלנו מהרב קוק
שימו לב, זה קצת פלסוף אבל תנסו לעמוד בזה
התפיסה שלנו היא תפיסה, שימו לב
פנאנתאיסטית
לא פנתאיסטית אלא פנאנתאיסטית
אין, זה ב
הכל באלוהים
זאת אומרת, המציאות כולה מופיעה את אלוהים
נכון, גם הקרש הזה מופיע את אלוהים
זה לא כמו שהתפיסה הדתית היא
שהקרש הזה הוא הבלע העולם הזה
ורק צריך לדחוק אותו
לא, יש חשיבות שהקרש הזה יופיע כמו צריך
וייבנה פה עולם יציב, אסתטי, יצירתי
כל מה שדיברנו בכל דרכי חדאו
אבל אלוהים הוא בהרבה יותר מעבר לזה
אלוהים הוא מעל המציאות
הוא יותר מהמציאות
הוא מופיע בתוך המציאות
זה הבדל דק אבל זה הבדל של שמיים וארץ
האם אדם לוקח את החיים שלו
ומשלה את עצמו שאין משהו מעבר לזה
מתפלל על עצמו
מאמין בעצמו
הוא רק מלא כל הזמן בהוויה של העולם הזה
או שאדם פתוח לזה שיש משהו מעבר לכך
יש אין סוף במשמעות האמיתית של אין סוף
יש כאן אלוהות
יש כאן משהו שהוא מעבר למושגים שלנו
הוא לא רק מעבר למושגים הכמותיים
גם המושגים היחותיים
אם אתם זוכרים את המשפט הראשון
שהרב קוק הגדיר ניסח את התפיסת האלוהות
עיקר האמונה אמר הרב
היא בגדולת שלמות אין סוף
שכל מה שנכנס בתוך הלב
הרי זה ניצוץ בטל לגבי מה שראוי להיות משוער
ומה שראוי להיות משוער
אינו עולה כלל בסוג של
ביטול לגבי מה שהוא באמת
זה שלושה משפטים
קדוש קדוש קדוש
שפינוזה זה השני משפטים הראשונים
תורת ישראל זה המשפט השלישי
כלומר עיקר האמונה היא בגדולת שלמות אין סוף
תפיסה שפינוזה אומר נכון
יש בעולם הזה אין סוף
כל מה שאי פעם נלמד תמיד יש עוד מה ללמוד
כל המתמטיקה שלמדתם תמיד יש עוד מה לחדש
כל הפיזיקה שלמדתם תמיד יש מה לחדש
ויותר מזה גם המשפט השני
עיקר האמונה היא בגדולת שלמות אין סוף
שכל מה שנכנס בתוך הלב
הרי זה ניצוץ בטל לגבי מה שראוי להיות משוער
נכון
ומה שאני יודע זה עוד כלום
לעומת מה שראוי להיות משוער
מה שהעשרה שלי מה שאני עוד חושב שיהיה
יש עוד ועוד ועוד
עד כאן זה סבבה
אבל פה שפינוזה נעצר
אין יותר מזה
יש אותי יש את מה שאני יכול לדמיין
וזהו
המשפט השלישי הוא
שים לב
עיקר האמונה היא בגדולת שלמות אין סוף
שכל מה שנכנס בתוך הלב
הרי זה ניצוץ בטל לגבי מה שראוי להיות משוער
ומה שראוי להיות משוער
אינו עולה כלל בסוג של ביטול
לגבי מה שהוא באמת
גם מה שאתה מדמיין כאין סוף
גם מה שאתה מדמיין כגלקסיות
כיקום כטבע
זה עוד כלום לגבי האלות
אני יודע שזה קצת צריך פה חשיבה מופשטת
אבל זה דבר שיש לו
אנחנו נדבר על זה גם בפעמים הבאות
יש איזה משמעויות אדירות
איך אדם מסתכל על העולם
שוב אמר
יש גישה דתית
שהיא מדברת על זה
שהעולם הזה כולו צריך להירמס
בפני הכוח העליון
דיברנו על הנזקים שיש בתפיסה הזו
אבל התפיסה החילונית המודרנית
היא הולכת לכיוון השני
היא אמנם נותנת לעולם הזה המון מקום
אבל היא לא מבינה
שצריך להיפתח למשהו יותר גדול מזה
אמרנו בהתחלה זה נותן המון המון כסם
אבל בהמשך
נראה את זה עוד
זה מביא את הייאוש
זה מביא את העייפות
זה מביא את התחושה שבעצם
אין משהו מעבר לחיים שלנו
וברגע שכל מה שעשה זה רק החיים שלנו
רק הטבע
אז למה לחיות?
בשביל מה?
אין בשביל מה
בתפיסה השפינוזית
אין תקווה
אין חלום, אין מטרה
אתה חי
כי אתה פה
ועכשיו אתה צריך להעביר
את ה-70, 80, 90 שנה שיש לך פה
עד שהמציאות תיגמר
וגם אין שום משמעות איך שתחיה
כי אתה רק פירור רבק
בתוכנה הגדולה הזו
שקוראים לה ייקום
שקוראים לה מציאות
שקוראים לה אלוהים
כן
יש אנשים שלא חיים
כמה מילים ויש להם המון משמעות
בסדר, ברור שברמה האישית
בוודאי שאנשים מוצאים משמעות כלשהי לחייהם
אדם מוצא משמעות
המשמעות שלי בחיים זה המשפחה
המשמעות שלי בחיים זה המדינה
המשמעות שלי בחיים זה זכויות אדם
אבל את מבינה שזה
זה מילים שנאמרות
אבל הן בעצם מחפות על איזה
בג בסיסי שעומד
למה המשפחה זה המשמעות שלך
הרי מה זה משפחה
זה יכול ללכות חולף בשאלה שלי
כי הוא בסוף נוכל לצליג שאחים חולפים
הוא יכול להיות משפחה בכל שאלה
לא רק שזה חולף
זה גם לא אמיתי
תגידי לך שפינוזה
את מרגישה עכשיו רגשות אהבה
כלפי המשפחה שלך
מה זה אהבה?
זה פירוק כימיקלי
כן?
לא, ברור ש... לא, זה ברור
שזה חלק מהאישיות שלו
אגב, זה... האישיות של שפינוזה
זה אישיות קרה ומתחתית
רואים את זה בכתיבה שלו
הכתיבה שלו
קוראים לזה סגנון אוקלידי
הניסוח הוא ניסוח כמו מתמטיקה
אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש
סכל קר
כפו
שפינוזה נושא כאילו כמו
הבל פה כזה
שמקפיא את העולם
יש לך רגשות
יש לך תקוות
יש לך חלומות
שטויות
זה הכל דמיונות
זה הכל פשוט... את מרגישה
אהבה כלפי אמא שלך
כי החברה לימדה אותך
אבל זה בעצם זיוף
והכל פה זה רק ריבוי גנטי
של זן הומו ספנייס
וכו' וכו' שנקרא
זו התפיסה שולטת
שבתוך זה כמובן
עכשיו יש אין סוף מערבויות
אנשים לא מוכנים לקבל את זה
כי יש להם אלוהים באמת
אז הם עכשיו הואי
לא, כן, אנחנו חילוני
אבל בעצם אנחנו אוהבים את המשפחה
בסדר, יש פה אין סוף גוונים שאפשר
אבל אם לוקחים את זה עד הסוף
אין כלום
בסדר?
רציתי לשאול משהו
אין לך ארציה כל הבוקר?
אין ארציה
תראי, אנחנו יודעים
שמה שגורם לבדם לקום בבוקר
זה אותו מהלך שמקה על כותר
ואומר לנוגדה
זאת אומרת יש איזו נשמה פנימית
שמכריחה את האדם
שהיא יותר חזקה
מכל השטויות שאנשים מנסחים
אנשים, האדם יכול להגיד
כמה שהוא רוצה
אין משמעות לחיים
והכל זה בסופו של דבר
הוא רוצה לחיות
כי על כוחך אתה נולד
ועל כוחה
אבל באופן הכרתי
אתה אומר, לא יודע
אני פה
אז אני חי
מנסה למצות את המקסימום
במה שאני פה
אנשים כמובן
לא חושבים על זה יותר מדי
כי לא טוב להם לחשוב על זה
מוצאים מטרות קצרות טווח
אני עכשיו כאן
כי אני רוצה להרוויח כסף
ולמה אני רוצה להרוויח כסף
כי אני רוצה
שיהיה לי כסף לבלות
מה זה לבלות
זה ללכת בערב
למועדון ולבית מלון
ואז מה
ואז אני מרגיש טוב
ואז מה
אין אז מה
מרגיש טוב
ומה יקרה בגיל 70
שכבר לא תוכל לבלות
אז נמות
בסדר
מה
אבל אז בשביל מה אתה פה
מה המטרה לחיים
בסדר
האנושות כולה
היא מכחישה את השאלה הזו
כי אין לה תשובה הכרתית
לא לומדים אמונה
אין את כל ההבנות הללו
אז אדם נולד בתוך מציאות כזו
שכל התרבות סביבו חיה ככה
והוא ממשיך ככה
מיום ילדותו עד יום מותו
מדי פעם מבזקים
יש איזה משבר גדול במשפחה
אז פתאום איזה
יש איזה תחושה
בעצם בשביל מה אני חי
אבל מהר מאוד
מדחיקים את זה
החיים מדחיקים את זה
יש איזה רגע מתחתנים
גם יש איזה פתאום רגע
אני יוצר חיים
למה בעצם להביא ילדים לעולם
הרי הכי טוב בלי ש... טוב
מה שנקרא
לא צריך
יש מנגנונים שלמים
שתדבר עליהם
שתפקידם להדחיק את השאלות האלה
מוזיקה
רעש
סרטים
סיבות
האנרציה של החיים
שאתה עדיין מתחתן
כן
ולכן אנשים מבוגרים
כיום הם מאוד עצובים
נכון
כי באיזה שלב
זה כבר עייף
מה זה אמורה לך?
לא יודע
להתחיל מהדבר הזה
ש... יש אלוהים
שסתכלו פנימה
כן
ותראו שיש בכם
יסוד חיים
שהוא מעבר לעולם הזה
שהוא מעבר
לכאן ועכשיו
יש איזה
תחושת קיום
אינסופית
שנמצאת
כל מה שהתחלנו
מדבר מההתחלה
אבל זה דורש כמובן
נפשתה
וגם דורש
לגדול בעולם כזה
זאת אומרת ברגע ש... זה
לא... אין פה השמה פרסונלית
זאת אומרת
העולם נמצא עכשיו
באיזה זרם חיים מסוים
שגם יש לו תפקיד
ונבין גם מה תפקידו
ש... זה... בית כלא
שאי אפשר להשתחרר ממנו
באופן תרבותי
זאת אומרת אנשים בודדים
כמובן
כי אין יכולים לגלות את זה
אבל באופן תרבותי
ואין שפינוזה
וחבריו
הם סגרו את זה
מכל כיוון
מה שאומרתי
גם שבן אדם הוא פתאום
מרגיש משהו
אני... אני מרגיש
הילד פתאום מתפלל
לא יודע יש לו איזה
משהו בחיים
סבתא חולה
הילד מתפלל
אז המבוגרים
כן זה טוב
הוא תתפלל לך
הוא תתפלל
זה טוב
זה טוב
שהילד יהיה לו משהו
להאמין בו
זאת אומרת
מכניסים גם
את הרגשות הללו
לתוך נוסחה
צריך הרבה סיעת הדשמאיה
בשביל לשבור את ה... אתה יודע
אתה יודע שכבר אנשים כן שוברים את זה
כי אי אפשר לחיות ככה
אבל זה כמה מאות שנים
האנושות יכולה להסתבך
סביב הסיפור הזה
בסדר?
כן
יש פה עוד שנייה
שנייה רגע
כן
איך אתם מבינים
שעכשיו פה אנשים מסתדרים
תהליכים שאין להם הסבר כמו
אנומה שיבת המקוון
טוב
זה באמת שובר את המשוואה
דברים שהם
לא מסתדרים עם האנרציה
טוב אז עכשיו
נעשה מנגנונים שלים
של הסבר
שבעצם
אין פה שיבה
ועם ישראל הוא
הוא בעצם שבטים
שהתגבשו רק במאה ה-17
והם המציאו מיתוס
שהם חזרו
יש
אין סוף עכשיו דרכם
למה צריך את עם ישראל?
סתם אני אומר שוב
אדם נורמלי
שמביט כמו שאמרנו
לכוכבים בשמיים
מה אתה לא
אתה לא מבין
חש
שיש משמעות למציאות
אפשר לקבור את התחושות האלה
בהרבה מאוד מלל
יש הרבה הסברים
הרבה ספרים
שהסבירו לך
שכל ההיסטוריה
זה לא יותר
מאשר איזה מנגנון
שוב של איזה
של גנטיקה
של שרק הולכת
ומתהרדרת
וזה גם מביא את הייאוש
והעולם כולו הולך לעבדון
ואל תסמכו
טוב מדבר עוד על ההשלכות
ההשלכות הם
זה ההשלכות שלה
עוד פעם
היום קרוא אדם ממוצע
שחי בתרבות החילונית
אין סיבה לחיים
אין מטרה לחיים
אני פה
ועכשיו יש אינסוף גירועים
שתפקידם טיפה לתת לי
כל פעם איזה משהו
שמשימה לקום בבוקר
אבל בגדול
אין כלום
ואז
הייאוש נעשה יותר נוח
בסדר
יש מוזיקה טובה
יש טלוויזיה מצוינת
בלונדון
שאת יודע כי
קוראים לי לונדין אז כל פעם
לונדון לא מחכה לי
כמו מספרים את הפתיחה הזו כל הזמן
אז הייאוש שם נעשה יותר נוח
אפשר למצוא מקומות
שהייאוש יהיה יותר נוח
בסדר
כן
שאלתי שיש שאלה
על המצב
מה זה להיות משוער
ומה שרואו להיות משוער
אינו עולה כלל
בסוג של ביטוי לגבי משהו באמת
כלומר
גם מה שאתה
שאנחנו אומרים
את המילה אינסוף
גם זה
זה עוד כלום לעומת אלוהים
זאת אומרת
אנחנו מדברים פה עכשיו
תורת ישראל מדברת
על פתיחות מוחלטת
העולם הזה שוב
הוא מלא מרחבים
גלקסיה
כל זה
וגם כל מה שאי פעם
ידוביין וכולי
זה הכל רק
ניצוץ בטל
לעומת אלוהים
אלוהים זה אותה
שלמות אינסוף
שלעולם לא ניתן
לתפוס אותה
לא רק שהוא ניתן
לתפוס אותה פיזית
גם לא ניתן לתפוס אותה
מחשבתית
שפינוזה מנסה
כאילו לתפוס את אלוהים
במחשבה אני לא יכול
באמת להקיף את כל
הגלקסיות בידיים שלי
אבל בתפיסה
אני כל העולם כולו
נמצא כל היקום כולו
נמצא אצלי בשליטה
מזה מגיעה הציניות
זה גם מאוד מאפיין
את התפיסה הזו
כל מה שמביאים בבן אדם
זה עמדה כזו
עמדה נפשית
הנושא של החידוש
של ההתלהבות
שיש כאן משהו אמיתי
זה לא קיים
בעולם השפינוזיסטי
מה אתה אומר?
כן?
אתם אוהבים אחד את השני?
גם אנחנו בגילכם
ככה ידעשנו
זה בסדר
עוד מעט אתם תבינו
שזה בעצם סבל
אתם תדאגו
הם חיו באושר ואושר
עד היום הזה
נראה לך
הם התגרשו אחרי שנתיים
מה זה?
מה אתה מדבר?
מה אתם מדברים?
שיהיה צדק בעולם?
כן?
שהטובים מנצחים?
בסדר
אין צדק בעולם
אין צדק בעולם
זה בסיפורים לילדים
האמת היא
שהחיים הם מומללים
החיים הם מייאשים
אל תחפשו טעם
אל תחפשו מטרה
וכל מי שטיפה מנסה להרים את הראש
מעל המים
שתהג שתהג
שמענו עליכם
אתם עם האידיאולוגיות
הדתיים
אלה שרוצים לתקן את העולם
שתהיה
העולם כולו זה אפס אחד גדול
ומה שיש לי
זה
להנות
מתחושת העליונות
כאדם ש
שגילה את הסוד של היקום
ולהמשיך לחיות
איך שאתה רוצה
ותעזור אותנו במנוחה
עם הזמן אגב
אם בהתחלה הראשוני
האשפינוזיסטים
היו עם אידיאולוגיה
על אף את זה
כי היום זה כבר
השלב הבא
זה הדישות
אתה יודע
מה אתה אומר
אה כן
בסדר
בסדר
אין בעיה
אכן הוא איש
הוא
הוא עוזר לעניים
תלך לך
לך תבדוק
מה הוא מרוויח מהצד
זו גישה כזו
הוא עוזר עם מה
כל אחד יש לו אינטרס
הכל פה מונה
מתחפים
הכל
זה עולם שלם
שהוא
נפשית
שהוא שולט בין
הוא שולט בין
יותר מאשר שכלית
כן
אבא
שאלו
אה
קשה קצת
רק כי
התופעה של שפינה זה
זה יותר תדע לבוא
כאילו
להעניקות
את זה
נכון אמרנו
זה לא אדם ספציפי
אבל
לדבר
אם אנחנו
ספציפיים
אם אדם
לא פותח את עצמו
לשלמות אינסוף
נכון
זה תהליך טבעי
שהאנושות
יגיע אליו
מה שאומרתי
אנשים אחר פעם שנה
שהדתיים שלטו עליהם
אמרו להם תחנקו את החיים
שאומרו יאללה
אין אלוהים
די
תן לי חיות את החיים
ושפינוזה הוא זה
שנתן להם מה שנקרא
את המילים
להגיד את זה
יש
טבע
די
אבא לא כזה שומעת לבד?
מה זה?
לא כזה שהוא שומעת לבד?
להפך
זה רק הפכתו
לקדוש מעונה
הוא שומעת לבד
זה
האיש
שיקריב את עצמו
למען
עושרה של האנושות
אני ראיתי לו מזמן סרטון
הייתי באיזה מוזיאון
בית התפוצות
ששם
עפרו את שפינוזה לגיבור
אז יש שם איזה סרטון
ששפינוזה
מרד נגד הרבנים
כן
של זה
והוא לימד את האנושות
שאפשר לחיות
שאפשר לסמוח
שאפשר להיות בני חורים
וחופשיים וכולי וכולי
איפה?
אז נשאלת השאלה
אבל לקוש שפינוזה
זה שאין בעצם חופש
בין חורים
שמחה
לא
לא יש חשיבה שלא
אתה בעצם שואל
כן
נו, תן
להפך
אבל
הנה חינם
אני אומר שוב
זו שאלה ש
שכל אדם היום
באיזשהו שלב
שואל אותה
של מה אני פה?
של מה אני פה?
זה הכל
וכאן
וכאן כל השאלה היא
לאן הוא הולך עם זה?
יש אנשים שואלים
של מה אני פה?
ואז הם מצליחים להשתחרר
מהמלכודת הזאת
יש אנשים
שמבינים
בתת הכרה שלהם
שהשאלה הזו
מה אני פה
היא עכשיו דורשת מהם
שינוי של כל
כל החיים שלהם
אז הם מדחיקים אותה
אזוב
אל תשאל
שוב תלך
תמשיך
עד הסוף
בסדר?
טוב אני מקווה שזה
מובן
זה קצת
מופשט אבל
בסדר
אתם כולכם שפינוזיסטים
מה זה?
מה זה זה שאלה?
מה זה זה?
זה שאלות
מה שאת שואלת
שאם אנחנו פה
יגיד אליך השפינוזיסט
זה שאלות של ילדים
אנשים מבוגרים
לא שואלים למה הם פה
מספיק עם זה
חלאס
תחי
תעבדי
תרוויחי
תהני
ו... וכולי
זה החיים
עכשיו אמרתי זה
זה
אתם מאוד השלכה
של התפיסה השפינוזיסטית
שם זה רק לכם כדוגמה
עודד לי עכשיו בראש
יש
יש למשל
איזה
איזה שהיא
מיתוס שחוזר הרבה פעמים
בהמון סרטים בדיונים
המיתוס הוא
שמה?
ש?
ש?
סוף העולם
סוף העולם
סוף העולם
אתם צודקים
שהעולם כולו מגיע לסופו
זה כבר דיברנו
שימו לב שכל הסרטים הבדיונים
תמיד על סוף העולם
חייזרים
טייפון
רעידת אדמה
איך קוראים לזה?
צונמי
לא
זומבים
הכל
זה קשור לזה
עולם שאין בשביל מה לחיות
אבל אני התקבעתי על משהו אחר
יש המון המון סרטים
שמדברים על תחזית
שהמחשב הופך להיות בן אדם
חשבתם?
פרנקינשטיין
זה התחיל אז מזה
שהמכונה הגולם קם על יוצרו
יש המון דרזיקה
שהמחשב משתלט על האנושות
המחשב מפתח מודעות עצמית
ושולח תהילים
מאיפה זה הגיע?
מאיפה הגיע הטיקדור?
איך מחשב יכול להיות בן אדם?
כי זה שפינוזה
בן אדם זה מחשב, מה זה בן אדם?
זה אוסף נתונים
פשוט ההבדל בין בן אדם למכונה
זה שבן אדם יש יותר אינפוטים
יש יותר נתונים ממנו
אין דבר כזה נשמה
אין דבר כזה אלוהים
אין דבר כזה
אז זה פשוט תביא
ניצור מכונות
והמכונות עם הזמן
יפתחו מודעות אנושית
ויצאו נגדנו
אנשים חיים בסדר
בעולם שלהם
זה גישה כזאת
זה עולם שוב שאין חוקים
אין מטרה, אין כיוון
לכן הכל יכול להיות גם במשמעות השלילית
כל יכול להיות
ילדים יכולים להרוג את ההורים שלהם
וגם קשור פה לעניין
כי זה בסך הכל
אמרנו, זה קשר ריצוני
המדינה תחרב
העולם הולך ספור
איכות הסביבה, אקולוגיה
כל הגישה היא
אין שום מפתחה
שמשהו הולך פה לטוב
מי שאומר שהעולם הולך לטוב
זה הדתיים
שהם סגוקים לנחמה
הם לא מספיק ריאליים
להביט למציאות בעיניים
ולכן הנה עוד שפינוזיסט דגול
קארל מרקס
כן, אבי
אחד מאבות הסוציאליזם
אמר, הדת
צריכים להוקם את הביטוי הזה מן הסתם
הדת זה אופיום לעמונים
אופיום זה
הצינגלה של פעם
השחטה של צינגלה
מה ש... וכולי
מה שמגלגלים היום
אז זה האופיום
זאת אומרת, דת זה
אופיום לעמונים
לאנשים קשה עם האמת הזו
שהעולם הוא ללא טעם
ללא תכלית, ללא מסיבה
ואז הם בוראים לעצמם אלוהים
בוראים לעצמם דמיון
שיש תקווה, יש חלום
יש עתיד, יש זה
האנשים האמיתיים
מביטים למציאות הקרה בעיניים
וזהו
וזהו פחות או יותר
בסדר
מה שיגידי רפוק
זה נראה בזאת שם הפעם הבאה
שדווקא הכפירה הזו
של שפינוזה
שבעצם מפרקת את העולם
היא זו שהיא הפתח
לאמונה היותר גדולה
כי עכשיו
אחרי שה... התפיסה הזו
היא מפרקת את התפיסה הדתית
שוב, אנשים מפסיקים להאמין
בכוח עליון ששולט
ומכווין את המציאות וכו'
וכל מה שיש זה רק היש
רק הטבע וכו'
אבל עכשיו
כשהם ימצאו גם את זה
האנושות היא עומדת בשלב הזה
שאלה סליבנו, אוקיי
יש מדע, יש טכנולוגיה
יש מטאפיזיקה, יש נו-אייג'
אבל זה נגמר
יש אלוהים
אבל עכשיו שיבינו שיש אלוהים
זה כבר לא אותו אלוהים
שלפני הכפירה החילונית
אלוהים עריץ
ששולט על העולם
אלא מה שאנחנו רואים פה
אלוהים שמופיע
בתוך המציאות
כל המאות השנים האלה
שהאנושות פיתחה עכשיו
את המדע ואת העולם
ואת הטכנולוגיה
ואת הנפש האנושי
את הפסיכולוגיה
זה גם אגב קשור לתפיסה הזו
שהנפש האנושי
היא גם כזו מנגנון
שאפשר לקמת אותו
לנוסחות מתמטיות
אבל כל הדברים שיצורו
עכשיו פיתוח אדיר
של העולם הזה
הם עכשיו מאפשרים
בשלות נפשית
לקבל אמונה
עוד יותר גדולה
אמונה שלא דוחקת
את העולם הזה
אלא מחיה את העולם הזה
זאת אומרת, התהליך הזה
שאנחנו עומדים
במאה הרב
זה ימים האחרונים
משיבת הרוח האנושי
אל ספרת האמונה הברה
נופלת קליפת
ההקשמה האחרונה
ברגע שהקליפה הזאת טיפול
אז אנחנו נבנה עכשיו
קומה אמונית
עוד יותר משוכללת
אז כמובן יהיו עוד כפירות
וכולי, בסדר
זה תהליך אינסופי
אבל העולם ילך
ויתקדם מתוך הכפירה הזו
אני חושב שאפשר אפילו
לזהות את זה קצת היום
זה לא רק דברים עתידיים
שמעתם, מי שקצת מכיר
מה שקורה היום בעולם
אנחנו ה-C של שפינוזה וחבריו
מאחורינו
העולם החילוני
הבטוח בעצמו
ש... ש... זה כבר לא כן
יש מספיק סדקים
בתרבות החילונית
שאנשים מחפשים
משהו אחר
הם לא יודעים בדיוק
מה הם מחפשים
ובגלל שהם גם גדלו
בעולם הזה
אז גם לפי שהם מחפשים
הם גם את זה מכניסים
אמרנו לתבניות
של New Age ורוחניות כזו
שהיא בעצם
גם איזה נועדה
רק בשביל שאני ארגיש
יותר טוב וכולי
מה שנקרא רוחניקים
יש היום כזה
כן, אני רוחני
אבל זה גם איזה
אבל זה כבר משהו
יש איזה
כוחות שתוססים מהשטח
שמדברים על זה
שיש משהו
מעבר לעולם הזה
יש משהו מעבר לטבע
יש אלוהים
והדבר הזה
ילך ויתברר
על החדות
מה שנראה בפעם הבאה
זה נראה את ההשלכות
היותר משמעותיות
שיש לתפיסה הזו
ושוב, איך אמונת ישראל
היא מתמודדת גם איתם
נעצור כאן
נמשיך פעם הבאה