הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

לשבור את הקונספציה – פרשת מצורע ושבת הגדול | הרב חגי לונדין

הרב חגי לונדין

לכפר על רגעי הייאוש – פרשת תזריע | הרב חגי לונדין

הרב חגי לונדין

התחדשות של הנפש | עבודת ה’ לחודש ניסן (נמרצות) | הרב חגי לונדין

הרב חגי לונדין

להשתחרר מתחושת ההחמצה (הכנה לפסח) | הרב חגי לונדין

הרב חגי לונדין

בושה! בושה! – פרשת שמיני ופרשת החודש | הרב חגי לונדין

הרב חגי לונדין

הקרבה ללא גבול – פרשת ויקרא ופורים תשפ”ד | הרב חגי לונדין

הרב חגי לונדין

הדרכות מעשיות מהתפיסה האמונית החדשה

הרב חגי לונדין

ט׳ במרחשוון ה׳תשע״ח (אוקטובר 29, 2017)

Play Video

Autoscroll:

‫שלום לכולם ולכולן.
‫אנחנו בשיעור מספר 22 בסדרת יסודות האמונה.
‫אני מזכיר, כמו שמזכיר לפני הרבה שיעורים,
‫השיעור, הסדרה הזו היא סדרה שייחודית בכך
‫שהיא מנסה במערך של 30 שיעורים
‫להקיף את עיקרי האמונה של היהדות,
‫לפחות על פי התפיסה של הרב קוק,
‫ולכן הסדרה הזו בנויה ‫ברצף, שיעור על גבי שיעור,
‫ולכן קשה מאוד להבין את השיעורים,
‫מי שלא שמע את השיעור המקודמים,
‫לכן ההמלצה היא שכל מי שרוצה ‫או רוצה לשמוע את הדברים הללו,
‫עדיף לשמוע שהוא מספר 1 ומתו להתקדם.
‫מכל מקום, אנחנו עכשיו בשיעור מספר 22,
‫שבו אנחנו רוצים, לפני ‫שנתחיל את השלב הבא בסדרה,
‫אנחנו רוצים קודם כל לחדד איזושהי נקודה
‫שמאוד מאוד נצרכת בכל המהלך כאן.
‫ואני אסביר.
‫מה שאנחנו ראינו למעשה ‫עד עכשיו ב-21 שיעורים,
‫אנחנו למדנו את מאמר ישרוי ומרכיב מספר רוט,
‫שזה אמרנו המאמר המרכזי ‫שעליו אנחנו בונים את הרעיונות,
‫שהמאמר הזה בעצם הסביר לנו את ‫ההבנה המעמיקה יותר מה זה אלוהים.
‫שאם נתמצא תשוב אחרי כל הררי ‫המילים והשעות שדיברנו על כך,
‫הרעיון שאנחנו מחדשים פה,
‫אם אפשר לקרוא לזה בכלל ‫חידוש, זה יותר העמקה,
‫שהיחס שלנו כלפי אלוהים לא ‫אמור להיות ככוח חיצוני שרודה באדם,
‫משהו שמשביט את העולם וכולי,
‫אלא ההבנה העמוקה יותר ביחס לאלוהים,
‫זה פשוט הזיהוי של הנקודה הקיומית ‫שקיימת בנו ומתוך כך בכל המציאות,
‫ההבנה שישנו כוח, אם אפשר ‫לקרוא לזה, ישנה שלמות אינסופית,
‫שהיא אומנם מעלינו, ואם אפשר ‫לקרוא לזה, היא חיצונית לחיינו,
‫שזה אנחנו קוראים אלוהים, ‫אבל זה מופיע בתוך חיינו,
‫זה כל הרעיון.
‫אלוהים זה לא איזה ישות שמבקשת ‫מאיתנו לרמוס את העולם שלנו בשביל עבודתו,
‫אלא בדיוק הפוך.
‫התפקיד שלנו זה להיפתח לשלמות ‫אינסוף שנמצאת בתוך הנפש שלנו,
‫וממילא הנגזרת שיש לה הבנה הזו,
‫וזה גם מה שניסינו לפרט בכל השיעורים,
‫זה שאדם, התפיסה היהודית, ‫התפיסה האידיאלית, עבודת השם,
‫זה לא אדם שפוף, מושפל, שעשו כל ‫היום בלדכא את העולם החומרי שלו,
‫וכמה שיותר להתנזר מהעולם הזה,
‫אלא התפיסה האמונית האידיאלית ‫היא להופיע את החיים בשיא שלמותם.
‫להאמין באלוהים, ונתרגם את זה למינוחים שלנו,
‫זה לחיות את החיים בשלמותם האינסופית.
‫כן, אלוהים והשלמות האינסופית, ‫עיקר גדולת שלמות אינסוף,
‫להאמין, אמרנו, זה החיים, הקיימות,
‫ככל שאדם מאמין יותר באלוהים, הוא חי יותר.
‫זה בעצם המסר שדיברנו עליו ‫במהלך כל השיעורים והמאמר הזה.
‫עכשיו, מה שנותר לנו זה להגיע לשלב הבא.
‫זאת אומרת, בסדר, הבנו שאלוהים זה לא ‫איזה אישות חיצונית שצריך להוכיח אותה,
‫אלא אלוהים זה בעצם השלמות ‫האינסופית שנמצאת בבסיס,
‫בבסיץ החיים של כל אחד מאיתנו,
‫ולהאמין באלוהים זה לא רק ‫להשתכנע שהאישות הזו קיימת,
‫אלא פשוט להיפתח לחיים האינסופיים.
‫אבל כאן נשאלת השאלה את המיליון דולר,
‫מה זה לחיות את החיים?
‫זאת אומרת, בסדר, להאמין באלוהים זה לחיות,
‫ועד כאן רוב העולם יוסכים לזה, בסדר, גמור.
‫אתם היהודים קוראים ללחיות ‫את החיים באינסופיות שלהם,
‫זה לקרוא להאמין באלוהים, ‫אין בעיה, הוא זורמים איתך.
‫אבל מי אמר שלחיות את החיים, ‫או אם נתרגל למושגים שלנו,
‫מה שאלוהים רוצה מאיתנו ‫זה לקיים תורה ומצוות.
‫מי אמר שמה שאלוהים רוצה ‫מאיתנו זה להניח תפילים בבוקר.
‫אולי מה שאלוהים רוצה ‫מאיתנו, אולי לחיות את החיים,
‫זה לשבת ולאכול אוכל לא קשר.
‫אולי לחיות את החיים זה לאשן צבים.
‫זאת אומרת, עכשיו אנחנו ‫צריכים להגיע, אפשר לקרוא לזה,
‫לשלב היותר חשוב בכל הכיוון ‫הזה, זה איך מאמינים באלוהים.
‫מה הדרך להופיע את החיים ‫בצורה הנכונה על פי היד.
‫אז כל הדברים האלה, אנחנו, ‫בזרת ה' נתעסק משבוע הבא.
‫זאת אומרת, משבוע הבא, עד סוף המהלך הזה,
‫אנחנו נעבור גם למאמר חדש בספרות ‫שנקרא מלחמת האמונות והדעות,
‫ששם מדער אבקוק מתעסק ‫בשאלה איך חיים את החיים,
‫איך אנחנו מזהים מה הדרך ‫להופיע את החיים בשלישלמותם,
‫ולא לדכא אותם.
‫כבר אתם מבינים את הכיוון, ‫עוד בלי שאמרנו כבר את התשובה,
‫אתם אבל קולטים את הרעיון שאם עד ‫עכשיו חיפשנו איזה מסר שמימי מאלוהים,
‫איזה ישות שתתגלה אלינו ותגילו מה לעשות,
‫עכשיו כשאנחנו מבינים שהאלוהות ‫זה לא משהו שנמצא מחוץ לנו,
‫אלא מופיע בתוך כל המציאות,
‫אז ממילא המבט שלנו צריך להיות,
‫לא לחפש עכשיו איזו התגלות ניסית ‫ואיזה משהו שפתאום ירד מהשמיים,
‫אלא פשוט לזהות בתוך העולם שלנו את אלוהים.
‫למצוא את השלמות אין ‫סוף בתוך מרחב החיים שלנו,
‫וזה כבר הופך את כל החיפוש ‫למשהו בהרבה יותר נגיש ואמיתי.
‫אבל זה כאמור, אנחנו נתעסק משבוע הבא.
‫אני רוצה להקדיש את השיעור ‫הזה לנקודה שחשוב מאוד לחדד
‫לפני שממשיכים לשלב הבא.
‫והנקודה שאני רוצה לחדד פה עכשיו,
‫זה ההשלכות המעשיות שיש לתפיסה שאנחנו טיפחנו
‫במהלך כל השיעורים הללו.
‫זאת אומרת, כפי שאמרנו,
‫אנחנו מדברים על כך ‫שלעבודת אלוהים, עבודת השם,
‫זה לא לדכא את החיים.
‫עבודת השם זה להופיע את ‫החיים בשיא, המיצוי שלהם,
‫מה שקראנו את הפסקה של ‫הרב קוק, בכל דרכיך דעהו,
‫שאדם צריך כל דבר לעשות עד הסוף,
‫להתמקצע במקצוע שלו ‫ובכישרונות שלו ובנטיות שלו
‫ובאמנות וביצירה,
‫והאנושות כולה שהולכת להופיע עוד יותר כוחות,
‫זה האמונה באלוהים.
‫הכול נפלא והכול גם נשמע, מסתדר מאוד.
‫כמו ששמענו, אנשים מאוד ‫אוהבים לשמוע את הדבר הזה.
‫יופי, מעולה, החיים שלנו זה אלוהים.
‫אבל אז כמובן, תשאל ‫השאלה, כל מי שגדל בחינוך דתי,
‫והאמת, גם מי שלא, יש כאן ‫משהו שלא כל כך מסתדר.
‫זאת אומרת, אז מה עכשיו בעצם זה אומר?
‫אז עכשיו, עכשיו שאנחנו ‫מבינים את הרעיונות הללו,
‫אז עבודת אלוהים זה פשוט ‫עכשיו להתפרע עם החיים.
‫זה עכשיו ללכת ולאכול בתאוות,
‫עכשיו זה, במקום ללמוד תורה, ‫זה ללכת ולצייר שקיעות בים.
‫האם, עד עכשיו דיברנו, עד עכשיו למדנו,
‫מה זה לעבוד את אלוהים?
‫זה דחיית סיפוקים, בן אדם ‫צריך להתגבר על התאוות שלו.
‫נו, עכשיו, לפי מה שאנחנו מדברים עכשיו,
‫שאלוהים מופיע בכל דבר,
‫ואלוהים זה שלמות אינסוף, בכל דרך הדעהו,
‫אז יאללה, עכשיו, בואו...
‫כמה שיותר נופיע את החיים בלי שום בקרה,
‫וזה כביכול עבודת אלוהים.
‫עוד לפני שנענה את התשובה,
‫כולם כבר מבינים שהתשובה היא שלילית.
‫זאת אומרת, בוודאי שזה לא המסקנה המעשית
‫של כל מה שלמדנו,
‫אבל מכיוון, ואני אומר ‫לכם, זה מניסיון רב שנים,
‫שהרבה אנשים טועים מזה.
‫זאת אומרת, הם שומעים את הרעיונות האלה,
‫וזה עכשיו מתלבש על כל דבר שחירותי
‫שבן אדם רוצה בעולם, צריך ‫להעביר פה נקודה חשובה.
‫כל מה שלמדנו במאמר איסור ‫ממרכים, כל הרעיונות הללו,
‫על האלוהים שמופיע בתוך המציאות,
‫וכוחות החיים, והעוצמה שלהם,
‫וגם ההנזק, כאשר האדם לא מבין את זה,
‫ותופס את האלוהים כמשהו ‫שמדכא אותו, וזה הופך אותו לפחדן,
‫ואת החברה כולה לאיזה משהו ‫הזוי ומיסטי, וכל הדברים האלה,
‫למדנו את הדברים במישור הרעיוני.
‫במישור המחשבתי.
‫יש פער של שנות אור
‫בין האידיאל והרעיון שלמדנו,
‫לבין המציאות כפי שהיא קיומה.
‫למרות שהאידיאל, שעליו אנחנו מדברים,
‫הוא להופיע את החיים בסי-שלמותם,
‫וזה גם מה שיהיה לעתיד לבוא,
‫בית המקדש השלישי, וזה מלכות שלמה,
‫או מה שעבר נדבר על ‫זה, זה אידיאל עתידי.
‫אנחנו כיום, אין לנו את הבשלות האישיותית
‫להופיע את הדברים באופן המלא.
‫הרב קוק כותב את הדברים, ‫שימו לב, בספר אורות,
‫במאמר שנקרא משמת הלאומיות וגופה.
‫הוא אומר, הרב קוק, משפטים ‫שהם חשובים להרבה מאוד מישורים,
‫אבל ודאי למישור שלנו.
‫הפסק מוכרח להיות בין תוכן האידיאל המופשט
‫של מגמת הכל, של מטרת הכל,
‫ובין המתגלה ממנו בהוויה ‫בפועל, לבין מה שמתגלה במציאות.
‫ניסוח אחר, בין הכוונה הטובה,
‫המזרחת לאדם ברום גובה חייו הרוחנים,
‫צריך להיות הבדל, הפסק בין זה,
‫לבין הרוח המלווה הוא ‫תמיד ליישר מעשה גודרחת.
‫אם לא ההבדל הדרגאי הזה, דרגאי זה מדרגות,
‫נולד זה שהיה פה הבדל בין ‫המדרגה התיאורטית למדרגה המעשית,
‫הייתה צורת המעשה כולה מתשתשת.
‫ההוויה לא הייתה עומדת על ‫ציוויונה, זאת אומרת, על מקומה,
‫חוקים גבולים לא היו נשמרים,
‫תכונות קבועות וערכים מגבילים ‫המייסדים עולם ומלואו לא היו עומדים.
‫אומר פה הרב עיקרון שהוא ‫חוזר אליו במקומות רבים,
‫וזה לא רק הוא, זה חכמי ישראל,
‫מה הסכנה הגדולה שיש ‫בלימוד של תכנים מהסוג הזה,
‫שלומדים לימודים מחשבתיים עמוקים,
‫ובטח ובטח שמתחילים ללמוד ‫סטרי תורה ופנימיות תורה,
‫זה בדיוק הסכנה.
‫אדם לא מבין שקיים הבדל, ‫הפסק בין העולם הרעיוני,
‫שהוא יכול באמת לדבר על ‫מדרגות, עליונות, עתידיות,
‫לבין העולם המעשי, בין האידאל המופשט
‫ובין המתגלה ממנו בהוויה בפועל.
‫יש הבדל. ‫במקום אחר מתנשך הרב חוק בביטוי מאוד יפה,
‫אומר הרב חוק, למציאות אין כנפיים מהירות,
‫כן, מהירות ב-A, כמו לחזון.
‫המציאות היא תמיד מתקדמת ‫בקצב יותר איטי מאשר החזון,
‫מאשר הרעיון. זה בכל תחום בחיים זה כך.
‫תמיד מחשבה קודמת למעשה.
‫אנחנו תמיד שואפים להגיע למשהו,
‫ואחרי זה המציאות לוקח לזמן להדביק את הפער.
‫כשרוצים לבנות בניין, קודם כל שמים שלט יפה,
‫וכאן ייבנה מרכז מסחרי שכבר יש היום ‫בגרפיקה אפשרות להראות איך הוא ייראה,
‫ומוסיפים דמויות כאלה, צילום של ‫אנשים שזה יהיה כמה שיותר אותנטי.
‫אבל עכשיו יכול לקחת ‫גם 20 שנה של אבק וכל וזה,
‫עד שהמציאות, עד שהבניין הזה גם מופיע בפועל.
‫על אותו משקל גם פה.
‫הרעיון הזה שאפשר לחבר ‫בין העולמות, כל מה שדיברנו,
‫שהמציאות האלוהית והמציאות ‫הארצית הן בעצם מציאות אחת,
‫ואלוהים מתגלה בחיי הכול,
‫והחומריות עצמה מופיעה את הקדושה,
‫ומה שדיברנו על זה, שהאדם עובד,
‫הוא צריך לדעת שזה לא אמצעי, אלא ‫בעבודה עצמה הוא מגלה את אלוהים,
‫ושהאדם עכשיו עובד ‫ב-i-Tech, ושהאדם עכשיו בצבא,
‫ושהאדם עכשיו, אני יודע מה, אמנות,
‫אז הוא מופיע עכשיו בכל ‫דרך הדעו וכו', זה רעיון גדול.
‫אבל המציאות עוד לא בשאלה, אלא באופן מעשי.
‫איך אנחנו יודעים שזה צודק?
‫שאלה, עוד לפני שנלמד את המקורות בפנים,
‫איך אנחנו יודעים שזה נכון שקיים ‫הבדל בין האידיאל לבין המציאות?
‫א', כי הרב קוק אומר את ‫זה, הוא תמיד צודק, זה ברור,
‫אבל כמו שאמרו פה יפה, פשוט מאוד.
‫אנחנו רואים שככה זה עובד.
‫שנייה, אני רק בסלברן ורק בשמחה בשיר.
‫אפשר להתפלפל כמה שרוצים,
‫אפשר להביא עכשיו מקורות מהזוהר ומהרב קוק,
‫וזה שהיום אני מעלה ‫מצוצות, ובעצם זה שאני אוכל,
‫אני קדושה, והקדושה נמצאת ‫בהסתרה, ואני מברך קליפות,
‫אפשר להביא תיאוריות מכמה דעה חדשה.
‫כל אחד ואחת מאיתנו יודעים על עצמנו.
‫אם אנחנו עכשיו הולכים ומסתאבים,
‫אנחנו עכשיו נתחיל לשחרר ‫את הצדדים החומרניים שלנו
‫בלי בקרה, בלי תחיית ‫סיפוקים, ברור שזה יוריד אותנו.
‫אנחנו נמצא את עצמנו אנשים מאוד מאוד גסים,
‫אנחנו נמצא את עצמנו אנשים ‫שלא עומדים ביצרים שלהם,
‫אנחנו נמצא את עצמנו לא רוחניים,
‫ועכשיו שאנחנו אוכלים ‫את הפיצה, אנחנו מרגישים...
‫אנחנו נמצא את עצמנו אנשים ‫קטנים שעסוקים בגסות של החומר.
‫זה כבר מידע. ‫אני אומר, עוד לפני שנראה את המקורות בפנים,
‫זה כבר...
‫ככה אדם, אני אמרה לכם, ‫זה כבר כמה פעמים השירוי,
‫אבל עכשיו חשוב לזכור את זה.
‫ככה אדם בודק דברים בעולם.
‫הוא תמיד חייב להשתמש במציאות
‫כדי לבדוק אם הוא הבין נכון ‫את דברי חזל ואת דברי התורה.
‫כמו שאומר רבי יהודה הלוי בספר הכוזרים,
‫חלילה לתורתנו שתסתור ‫דבר מן ההיגיון ומן השכל.
‫אם את או אתה לומדים משהו בתורה
‫שהוא סותר באופן חד משמעי ‫את מה שרואים מול העיניים,
‫זה סימן שלא הבנתם נכון את התורה.
‫דוגמה שאני תמיד מביא.
‫עכשיו אפשר למצוא איזה מדרש שביום זה וזה,
‫בתאריך, כמה אנחנו היום?
‫איך?
‫תת.
‫תת חשבן תשע עין זין בשעה... חת.
‫חת, סליחה.
‫תת חשבן תשע עין... אז חת, ‫תת חשבן תשע עין חת, מחילה.
‫אני אמרתי, אם אני רב אז ‫כנראה אני צודק ואתם טועים,
‫זה תשע עין... אז אם עכשיו ‫אנחנו מוצאים איזה מדרש,
‫פתאום מישהו מוצא לנו ‫מדרש מהגמיזה הקהירית שכתוב
‫שבתאריך תת חשבן תשע עין חת
‫בירושלים, בקריית משה, במכון מאיר,
‫בשעה עשר ורבע, כן, עשרים ‫ושתיים, ככה כתוב במדרש,
‫עשרים ושתיים וחמש עשרה ‫דקות, השמש זורחת במלוא עוזה.
‫אתה מסתכל בחוץ, יש בחוץ לילה.
‫מה עושים?
‫יש כאלה אומרים, טוב, כתוב במדרש,
‫אז כנראה יש פה שמש, אני פשוט לא רואה תוף.
‫או המשפט היותר טוב,
‫אתה לא מאמין מספיק, ‫לכן אתה לא רואה את השמש.
‫זה אפשרות אחת.
‫אפשרות שנייה, שכנראה ‫אתה לא מבין נכון את המדרש.
‫המדרש משתכוון לצורך העניין, על פי כללים.
‫יש כללים מחדורשים מדרשים.
‫שהמדרש כנראה מדבר פה באופן רעיוני,
‫שבזמן שלומדים את מאמר איסורים ‫ומרכים, השמש זורחת בנשמה.
‫לזה התכוון המדרש וכן הזה הדרך.
‫זאת אומרת, חייבים,
‫יש דברים שכמובן מורפלים, שאתה ‫יכול להסביר אותם גם במציאות,
‫או דברים שהמדרש שומר, ‫וזה לא תולד זה בתאריך נקודתי,
‫אז אתה אומר, טוב, עכשיו זה ‫לילה, אבל תראה לך, השחר עוד יפצע,
‫כן, והמדרש שומר שעם ישראל ‫יגאל, טוב, עכשיו אנחנו בגלות,
‫אתה יודע, ייקח זמן, אבל זה...
‫יש דברים שכמובן אפשר לא להמשיל אותם,
‫פשוט להגיד שזה עניין של זמן וכולי.
‫אבל אין אפשרות להתכחש למציאות באופן בוטה,
‫ולדפוק את הראש בקיר ולהגיד לא, זה...
‫למה בעכשיו אמר סרום מרכיב?
‫שהשלמות אינסוף מופיעה בחיים.
‫טוב, אז עכשיו אני עושה את זה, אבל אתה רואה,
‫את רואה שאם אנחנו, כל ‫אחד מאיתנו היום, במאה ה-21,
‫בכוונה משתמש בתאריכים ‫לאוזיים כדי שניכנס לאווירה,
‫בתקופה שלנו, הרי ברור לחלוטין
‫שמי שהולך ומתעסק בחיי החול,
‫מי שהולך ומתעסק באופן ‫אינטנסיבי ומסיבי בחיים החומריים,
‫זה מוריד אותם.
‫הלמדנו, לא שהעקרונות הן ‫לא נכונן, העקרונות הן נכונן,
‫והאלוהות, כמו שדימרנו, זה ‫שלמות אינסוף שמופיעה בתוך החיים,
‫אבל המציאות כיום היא עוד לא מופיעה,
‫ולכן היום, תכף נדבר על זה,
‫אנחנו, הדרכות המעשיות שאנחנו מתנהגים,
‫הן הדרכות מאוד דומות למה ‫שהיה מקובל בעם ישראל מימים עבר.
‫נדבר תכף עליה, בכל זאת, ‫על הנגזרות שיש להבנה הזו,
‫לא סתם למדת בתיאוריה, ‫יש לזה גם נגזרות מעשיות.
‫אבל עדיין, יש גם מצב ‫כזה שאדם לומד רעיון רוחני
‫שהוא לא מיישן אותו למעשה,
‫וצריך להתרגל לזה בכל מישורי החיים.
‫לא כל מה שלומדים ומבינים,
‫זה אומר אוטומטית שהוא אד הוק, מה שנקרא,
‫במיידי הוא מתיישם.
‫זו הבנה בוגרת של לימוד התורה.
‫רציתי לשאול קודם משהו?
‫מצווה.
‫אם לא ההבדל הדרגאי הזה,
‫אם לא היה הבדל בין העולם ‫הרעיוני לבין העולם המעשי,
‫הייתה צורת המעשה כולה ‫מתשתשת, העולם היה מתפרק.
‫חוקים וגבולים לא היו נשמרים.
‫תשובה, ניקח את המישור שלנו.
‫אוי ובוי.
‫אם אדם ייקח את הרעיונות האלה עכשיו
‫ויתחיל להשליך אותן ‫באופן פשטני על החיים שלו,
‫אדם יתחיל ללכות ‫בדמיונות, שהנה, עכשיו,
‫אני, יש לי זמן ללמוד תורה?
‫לא, אני לא הולך ללמוד תורה.
‫במקום ללמוד תורה, אני ‫הולך עכשיו, אני יודע מה,
‫לחופשת סקי?
‫כן?
‫יש זמן לחופשת סקי, דיברנו על זה.
‫אבל אדם אומר, לא, יש לי כוח ללמוד תורה
‫ואני לא עייף ולא וזה,
‫אבל עכשיו, ללמוד תורה זה מצמצם את הנפש שלי,
‫לעומת זה עוד חופשת ‫סקי, זה מרחיב את חיי,
‫והנה, זה בכל דרך ‫הדעהו, וזה עבודת ה'.
‫לא.
‫זה נכון שיש מקום שאדם זקוק לנוח,
‫ואדם זקוק מדי פעם גם ללכת לחופשת סקי.
‫אבל אדם לא עכשיו יבוא ויגיד,
‫אני מקדיש את מרכז חיי לדברים חומריים,
‫כי בזה אני מעלה ניצוצות,
‫כי בזה אני מופיע את קידוש החומר,
‫והנה, זה תורת ארץ ישראל, ‫וזה השלמות וכו', חלילה.
‫ברור שאדם גם היום צריך לדחוץ סיפוקים.
‫ודאי שגם היום אדם צריך לקבוע איתים לתורה,
‫גם שזה בא על חשבון החיים שלו.
‫כלומר, עבודת, חז'ל מכנים ‫את זה בשם עבודת הכובש,
‫כאילו, זה שאדם דוחה ‫סיפוקים, זה לא יצא לגמלאות.
‫יש טעות נפוצה, שהיא ‫באמת יונקת מהרעיונות האלה
‫שכולנו שומעים, ערב קוק ומקומות אחרים,
‫שהנה, עכשיו יש גאולה, ועכשיו זה עידן חדש,
‫ותורה חדשה וזה, ואז כבר ‫אנשים מתחילים להשתחרר,
‫ואז אין בעצם יצר הרעיון.
‫ועכשיו אפשר כבר להופיע ‫את החיים החומרים בלי הגבלה.
‫לא. לא.
‫צריך לדעת שעדיין מבחינה ‫מעשית, ההדרכות נותרו בעינם.
‫שאלות? כן.
‫רוצי, הבנתי.
‫אמרת ש...
‫רוצי, אמרתי, אמרת שיש או עזל של העולם,
‫כאילו, המציאות לא נמצאת... ‫המציאות לא נמצאת במדרגה הזו.
‫או שלא הבננו מפה מפורט.
‫אז כאילו, ככה אני הבנתי שזה כנראה או או.
‫אז איך אנחנו יכולים להבין,
‫מתוך המעשים שלנו, מתי זה לא הבננו מפורט,
‫מתי את זה משתמשים בשכל?
‫משתמשים בשכל.
‫מה שאומרים? אם יש, למשל, פה, מה שראינו כאן,
‫הבנה שהיא הבנה, שהתורה ‫שהיא חורזת את ההיגיון,
‫וחורזת את המקורות, ואת כל התפיסה האמונית.
‫ואם כל הזמן, טוב, מדברים, מדברים סיסמאות,
‫תכלס, אני רואה במציאות ‫שאני לא... אז ה-SV יותר פשוט.
‫בסדר. צריכה להבין שחלק גם מהתיאוריה הזו,
‫חלק מהרעיון הזה, שהוא מופיע בצורה דרגתית.
‫לעבר זה, זה מסתדר מאוד ‫עם כל התהליך הזה שאמרנו,
‫שיש פה מדור לדור, הפשטה וכו'.
‫אם את רואה עכשיו משהו ‫שהוא לא מסתדר עם המקורות,
‫שהוא לא מסתדר עם ההיגיון האמוני,
‫שהוא סותר כל מיני עקרונות אמונה אחרים וכו',
‫פה צריך אולי עד עכשיו, ‫אולי גם בכלל לא הבנו נכון.
‫וככה בודחים כל דבר במציאות. בסדר? כן.
‫כאב, אם כאילו כרגע אנחנו ‫לא מסוגלים להכין מסליל שכול,
‫אז גם אנחנו לא בעצם קודם לומדים בכל...
‫טוב, בסוף נדבר על זה. ‫מה בכל זאת הנגזרות המעשיות?
‫לא כל מה שלמדנו זה נשאר רק בתיאוריה.
‫וודאי שהיום יש, אנחנו ‫כן חיים במדינה וכן ארץ,
‫וכן יש מקום לכלכלה ולחיים איזה.
‫אבל אני קודם כל רק אומר ש...
‫אגב, גם בגלות היה זמן לחיות, לאכול ולעבוד.
‫אני רק אומר שהרצון הזה ‫לטוטליות של הרעיונות פה,
‫תשוב, אני אומר, כי אם מישהו ‫לוקח את הדברים עד הסוף,
‫כן, אז הנה, אמרנו שאלוהים ‫זה נשמת הכל נשמתים,
‫אז קדימה, האדם אומר, אני עכשיו...
‫ברור שזה לא מופיע בצורה כזאת.
‫איך בכל זאת מופיע, זה תקף נראה בהמשך.
‫תראו מקור נוסף, וזה כותב הרב קוק, כן.
‫אגב, עוד נתון שמאוד ברור.
‫איך אנחנו עוד יודעים ‫שהרב קוק לא התכוון עכשיו
‫שבני האדם יתחילו להתפרע מבחינה חומרית,
‫חוץ מזה שזה לא מסתדר במציאות שלנו.
‫בדיוק, הרב קוק עצמו.
‫הרב קוק, איך הוא חי?
‫הרב קוק וכל גדולי ישראל,
‫גם אלה שלמדו את הרעיונות ‫האלה ואת הרעיונות האלה,
‫הם לא... הרב קוק לא קם בבוקר
‫ופתח את היום בקוקטייל, אני יודע מה,
‫והלך לסחייה בבריכה הפרטית של הבית שלו,
‫ואחרי זה נסע למסאז' במוסד.
‫הוא חי חיים, אמנם קצת חיים יותר רחבים
‫מבחינת רמת החיים שלהם,
‫מאשר אולי תלמידי חכמים שהיו בזמן הגלות,
‫נדבר על זה, אבל במוחסת ‫כל החיים שלו היו חיים סגפנים,
‫חיים צנועים, שהצדים החומריים ‫שבהם הם היו יחסית מדוכאים.
‫אז למדנו שהרב קוק,
‫שהוא כנראה הבין משהו ‫במשנת הרב קוק בכל זאת, שהוא...
‫איך שהוא קשור לעניין,
‫אז הוא לא לקח את הדברים לצורה הזו.
‫אז זה כבר, כל הדברים להם אינדיקציות,
‫שזה גם, אגב, עוד דיברנו ‫על איך אדם מודד דברים,
‫איך הוא לוקח דברי תורה, גם, שישים לב,
‫אם הוא עכשיו מגיע למסקנה ‫מאיזה לימוד, מאיזה שיעור,
‫משהו שהוא רואה שהרב עצמו, הוא לא מתנהג ככה,
‫אז שוב, שאדם יבין שכנראה ‫יש כאן איזה נתון שחסר,
‫שכנראה הכוונה פה לרעיון ‫מסוים ולא לעיסום מעשי.
‫אומר הרב במסכת שבת, בעיניה, הוא כותב כך,
‫בעצם אין שום רע בכל נטיות החיים,
‫וכל הרחבותיהן הבריאות ‫בענייני החומר וענייני הרוח.
‫הכל הוא לתעודה טובה.
‫זה במשפטים אחרים, כל מה שלמדנו.
‫בעצם, ברעיון עצמו, אין ‫שום דברה בנטיות החיים.
‫בענייני החומר, ענייני הרוח, ‫העולם הזה הוא עולם טוב,
‫העולם הזה הוא גילוי של אלוהים.
‫ואמרנו, בהבנה עמוקה שאלוהים ‫זה לא איזה יישות חיצונית
‫שבאה לרמוס את העולם, אלא ‫זה הנשמה שמחיה את כל המציאות,
‫אז בוודאי שכל דבר צריך לבוא למטרתו,
‫ולכל דבר יש את הייעוד שלו בעולם הזה.
‫ולהנאות החומריות ולנטיות הגופניות של האדם,
‫ולרחבות האופקים של האדם ולאסתטיקה,
‫ולכל הדברים הנפלאים והיפים ‫והטובים שאנחנו רואים בעולם הזה ובטבע,
‫בוודאי שיש להם מקום.
‫וזה גם יבוא לידי ביטוי בעתיד.
‫אומר הרב, עד אשר נקווה כי יבואו ימים
‫וכל הנטיות לא היו נדרשות ‫לעצר, ככל שהעולם ילך ויתקדם,
‫וגם היום אנחנו כבר רואים ‫את זה ביחס לדורות קודמים,
‫באמת, יש יותר אפשרות לקדש את החומר,
‫יש יותר אפשרות לחבר בין העולמות.
‫אמנם, לא בא עדיין העולם לידי שכלוזה.
‫והנטיות כיום, הנטיות ‫הגופניות והנפשיות בהתרחבותן,
‫בדרכן יכתיעו את המטרה.
‫כמו שאמרתי, אדם שיתחיל להתנהל ‫בצורה יותר מדי משוחררת בתחום הגופני,
‫מהר מאוד הוא ימצא את עצמו מחוץ למשחק.
‫וזה תקלה, אתם צריכים להבין, זה לא,
‫אנשים, לא שהם טיפשיים, ‫שהם ממש לוקחים את זה לקצה,
‫למרות שהיו גם מקרים כאלה.
‫זה יותר איזה סוג של תחושה נפשית כזו של...
‫אם לפני שלמדנו את הדברים של הרב קוק,
‫היינו כולנו כל הזמן בעמדה ‫שלמדנו מסילת ישרים,
‫שאדם צריך להיות עם זהירות, זריזות ופרישות,
‫אחרי לפעמים שלומדים הרב קוק, ‫לומדים אבן נחמה, לומדים חסו...
‫יש פתאום כזו תחושה בנפש שלא ‫נורא, לא נורא, אלוהים אוהב אותנו.
‫כן, כל אחד, דיברנו על זה בשיעורים הקודמים.
‫גם התפיסה של החסידות ‫בתחילת דרכה, זו הייתה סכנה כזו.
‫מסר כזה של פחות עירה, יותר אהבה,
‫סך הכול, כן, היום הרי אסור,
‫כל בדור שלנו, מכל בתי ‫המטרש, לא רק אצל הרב קוק,
‫אבל בטח אסור לדבר על עירה ורק אמון,
‫וכמה הקב' הוא אוהב ‫אותך, ויש לך כאן פירוח, ו...
‫אז באופן טבעי כל העמדה ‫הנפשית היא מתחילה ככה להשתחרר.
‫ולא נורא, אפשר פה קצת לוותר על ההלכות,
‫מה, אנחנו בארץ ישראל, ‫אנחנו כבר לא בגלות, ו...
‫זה משפטים שיש בהם גם, אמת,
‫וכמו שאמרנו, תקף נראה ‫גם איפה זה בא לידי ביטוי.
‫אבל צריך פה אמון אמון זהירות בדבר הזה,
‫שהאלימות של התכנים האלה, ‫לא שירפו את הגדרים ההלכתיים,
‫את הדקדוקים התורניים, אלא בדיוק הפוך.
‫אדם עכשיו, מתוך כל מה שהולמה,
‫שהאלוהים מופיע בכל דבר, ‫עכשיו הוא צריך לחוש ולהרגיש
‫שכל דקדוק וכל גזירה של חכמים,
‫זה דבר שמופיע את השלמות אינסוף,
‫ולכן עכשיו הוא עושה את זה ‫בצורה עוד יותר מלאת מוטיבציה,
‫ועוד יותר אידור.
‫זה מה שהעולם הרוחני אז אמור ליצור בנפש.
‫ולא ללכת עכשיו לכיוון שיחתיעו את מטרתם,
‫שכל הנטיות ילכו ויופיעו ללא בקרה.
‫ואם, אמרנו, אבל לא בא העולם לידי שכלות זה,
‫והנטיות הגופניות והנפשיות בהתרחבותן בדרכן,
‫יחתיעו את המטרה,
‫עד אשר הן, הנטיות הללו, ‫צריכות מעצור מצד התורה והשכל.
‫התורה והשכל נשארו במקום.
‫ואמרנו, מבחינת הדרכה המעשית,
‫אין הרבה הבדל, יש קצת, אבל אין הרבה הבדל
‫בדרכות המעשיות והמוסריות
‫שהיו לפני 500 שנה במשרד לבין הם.
‫גם היום לומדים מסילת ישרים,
‫וגם היום אנחנו הולכים לפי השולחן הארוך
‫ולא פורצים שום זיז של הלכה.
‫שום דבר.
‫יש דברים שהם בתוך ההלכה,
‫שדווקא נראה, יש פה איזה סוג ‫של התפתחות באמת של הדורות.
‫אבל אדם לא עכשיו יכול להחליט החלטות,
‫טוב, פה בארץ ישראל לא ‫שייך הפרדה בין המינים.
‫זה היה בגלות, זה היה זה.
‫היום בארץ ישראל, חופשי וזה.
‫פה בארץ ישראל לא שייך צום,
‫גם עם ממשל תיאוריה שדורכם ‫שקיימת כבר בכמה מקומות,
‫שזה כבר מושך את זה לכיוונים יותר עמוקים
‫מרק הפרישות או לא פרישות,
‫אלא ישנו עד כבר דעות שהיום ‫לא צריך לצום בתשע בעף.
‫יש אנשים מסוימים, לא צריך.
‫למה? כי פה כבר חזרנו לארץ ישראל,
‫וירושלים בנויה ואין מה לצום.
‫כאן, כמו שאמרנו, זה כבר ‫מגיע גם מזוויות אחרות,
‫מה זה בעניין ירושלים וכולי, ‫אבל זה גישה כזו ש... זהו.
‫כל המהלכים, אפשר במחילה ‫להביא לי משם את הקאבל,
‫שלא ייחבל לנו באמצע.
‫כן, דברים.
‫שכל המהלכים האלה, שוב, ‫של התחיית ציפוקים והמידע,
‫הם כביכול כבר מיותרים.
‫לא, בוודאי שזה לא... יש לה נושא.
‫זה פה, מחילה.
‫מהסוללה פה נותנית להיגמר.
‫ממשיך הרב.
‫אובל הגניזה הפנימית הנמצאת בנפש האדם,
‫מכרח הצליחה היא את ‫האדם לבוא בשכלו למידה זו,
‫גם לפני בוא התור שיעמוד על זה טבעו המעשי.
‫זאת אומרת, מה בכל זאת ‫יוצא לנו מכל מה שלמדנו?
‫טוב, אז בסוף זה כבר יוצא ‫שכל... שנקרא, הוותה עלינו.
‫כל השיעורים האלה, אמרנו, ‫אנחנו פה עכשיו מפתחים תורה
‫שלא... שאדם לא צריך לדכא את הכוחות שלו,
‫וזו לא התפיסה הדתית הרגילה
‫שאדם כל היום אמור להיות במלחמה עם עצמו
‫ולהיות עבד, מושפע על מה פתאום אנחנו עכשיו,
‫אם בכל תרכיך הדעהו עושים את החיים,
‫את האמונה, מלאת קיום וכו',
‫מערב, הגניזה הפנימית נמצא בנפש האדם,
‫מכרת את האדם לבוא בשכלו לידי מידה זו.
‫אל תזלזלו בהבנות השכליות.
‫זה שההבנות השכליות עדיין לא ניתנות
‫לאיסום מלא בדור שלנו, זה ‫עדיין לא אומר שאין לזה משמעות.
‫כי כאשר אדם מבין בשכלו לאן צריך לשאוף,
‫מה האידיאל השלם של תורת ישראל,
‫זה כבר נותן עכשיו רוח חדשה לכל עבודת השם.
‫גם כאשר עכשיו הוא נאלץ לעבוד,
‫הוא נאלץ ללטחות סיפוקים, ‫הוא נאלץ להילחם עם עצמו,
‫הדברים נעשים באופן אחר.
‫הדברים לא נעשים עכשיו מתוך ‫עמדה נפשית של דיכוי והריסה,
‫אלא מתוך אידיאל גדול שממלא אותו בשמחה
‫ומוטיבציה שכל הכוחות ‫צריכים לבוא לידי ביטוי,
‫רק הבנה שבאופן זמני אי אפשר ‫עדיין לבטא את הדברים באופן מלא.
‫ובעזרת השם, ככל שהמציאות הולכת להתקדם,
‫גם זה יבוא לידי ביטוי.
‫אבל זה כבר משנה את כל הגישה.
‫בסדר? שאלות?
‫אני מחפש פשוט שאלות, שיהיה לי זמן ‫להתאיר פה בינתיים את הפלונטר של הזה.
‫אין שום שאלות?
‫או, כן, מצוין.
‫כן. כן, תמשיך.
‫אני חושבת לא מבחינתי, התורה והמצוות,
‫כי בעצמי הבוא קשה שלא להתקדם.
‫יש דעה כזאת בחזרה, שמצוות בטלות לעתיד לבוא,
‫עכשיו, זה משפט שמאוד צריך להבין אותו,
‫אבל ההורון הכללי הוא ‫שככל שהמציאות הלך ותתקדם,
‫יהיה אחדות בין העולמות ובמהילה,
‫המצוות כפי שאנחנו מכירים אותם היום,
‫שיש בהם איזה מימד שהוא חיצוני לחיים שלנו,
‫זה ייעלם, וכבר המצוות ‫והחיים יהפכו להיות משהו אחד.
‫זאת אומרת, שוב, אני זורק פה דברים ש...
‫עוד פעם, שוב דבר שקשור לאיסום העסיק היום,
‫אבל זאת אומרת, אם היום לצורך העניין
‫אנחנו צריכים הרבה דיני קשות ‫כדי להכשיר את האוכל למאכל,
‫כי שוב, אנחנו אנשים גסים,
‫ועד שמגיעים למצב שהאוכל, אנחנו אוכלים אותו,
‫אנחנו צריכים להעביר פה אותו הרבה תהליכים,
‫בכל שהמציאות הולכת ותתקדם,
‫יש גם דברים ששוב, שתבטלו, ישתנו,
‫זאת אומרת, שכבר התהרה ‫והקדושה תופיע בתוך האוכל עצמו.
‫אבל שוב, זה דברים ש...
‫יש להם חזון של אלפי שנים,
‫זאת אומרת, זה לא משהו ‫שהיום ניתן לשנות באופן שיעוטי.
‫יש דברים מסוימים שכן משתנים,
‫אנחנו נדבר עליהם בהלכה, ‫כי המציאות באמת משתנה,
‫אבל הכל כל הזמן מתוך ‫הגדרים המאוד מאוד ברורים
‫של הגבולות של התהרה והקדושה.
‫בסדר?
‫זאת אומרת, שאתה רוצה ‫להתחיל רק לחבר את זה שם?
‫כן.
‫מקווה שזה יגיע.
‫כן, כן, זה נגשה.
‫אני לא יודעת, אני לא הצלחתי ‫להבין איך זה כן יכול להיות.
‫זה כאילו... זה כאילו... זה ‫לא עובד אף פעם, לצד השני,
‫ועכשיו זה בא לתת לי מיזון, ‫ולא הצלחתי להבין, כן, נכון.
‫תכף נגיע לזה.
‫זה אני אומר לך, כשאנחנו ‫נביא פה הדרכות מסוימת,
‫איך היום צריכה להיות ההדרכה.
‫כמו שאמרתי, יש לזה משמעות לכל מה שלמדנו.
‫זה לא שאני בא להגיד עכשיו, ‫תראו, כל מה שאתם אמרתם תשכחו,
‫ובעצם בואו נחזור ‫להיות... יש לזה משמעות.
‫אבל אני קודם כול רוצה לתת את האיזון
‫שאף אחד לא ייקח פה את הרעיונות האלה ל...
‫ושוב, אני לא אסתור אומר את ‫הדברים האלה, כי זה מה שקורה.
‫זה מה שקורה.
‫שוב, לא באופן ישיר ופשטני, אבל באופן עקיף.
‫מה שקורה הרבה פעמים,
‫דווקא אנשים שנחשפים לרעיונות עמוקים בתורה,
‫זה לפעמים, שזה לא מובן, הפער ‫הזה בין הרעיון לבין המעשה,
‫מתחילים להתשתש אצלם הגדרים
‫והעבודה הרוחנית האמיתית,
‫ובסוף הם נשארים סתם עם סיסמאות,
‫ובפועל החיים שלהם הם חיים מלאי חומרנות.
‫ממשיך הרב, שימו לב.
‫על כן, שימו לב, אומר הרב, חלוקה ברורה.
‫בעולם העיון, בעולם המחשבות,
‫צריכים היום המחשבות והרגשות ‫ללכת במהלכם היותר רחב.
‫למה נוכל להשכיל על ידם את המצב היותר מרומם
‫שתעודת האדם נכונה איליו?
‫ובו התור ששמחת הילדות ‫וטובת הלב של ימי הבחרות
‫ודרכי הלב ומורי העיניים, ‫הכל יהיה בחופשה ממלא.
‫ומצד התורה, תורה שוב, ‫מהצד הרעיוני של התורה,
‫כבר האדם מוכן לעמוד על מידה זו.
‫אלא שלא הקטע התורה עדיין ‫את שורשיה בלבבו בכל עוזה,
‫ועוד לא הפכה את לב העבן לבשר.
‫בעולם העיון, אנחנו יכולים ‫לשוט לרעיונות עליונות.
‫אבל לא הקטע התורה עדיין ‫את שורשיה בלבבו בכל עוזה.
‫זה גם נכון לא רק למישור ‫הזה, זה עוד הרבה מאוד תחומים.
‫לאדם יש הרבה פעמים נטייה שהוא משלה את עצמו
‫כשמשהו הוא כבר מבין והוא ‫מדמיין, זה אומר שהוא כבר יכול.
‫ושוב, זה כיף, כי שוב, בעולם ‫הדמיון והמחשבה אין גבולות.
‫שם אני למשל הרבה פעמים חושב,
‫אולי הזכרתי את זה כבר באחד השיעורים,
‫שלמשל, יש כל מיני ז'אנר ‫כזה של סיפורי צדיקים
‫שמעמידים סטנדרטים שלא שייכים לקורא הממוצע.
‫המטרה היא להעצים את ‫הצדיק, תראה איזה צדיק הוא,
‫אבל לפעמים, שוב, זה יוצר, זה ‫אנשים קוראים את הסיפורים האלה,
‫ואומרים, וואו, גם אני רוצה להיות ככה.
‫ומתחילים לדמיין כל מיני מדרגות ‫שאין להם את הכלים להגיע אליהם.
‫וזה יוצר תסכולים גדולים, ‫ומה שלפעמים יותר גרוע,
‫שבן אדם גם משתכנע שהוא ‫באמת הולך לעשות את זה.
‫ואז הוא בכלל נכנס לסרט שהוא כבר צדיק גדור,
‫והוא צם, והוא לא ישן בלילות, וזה, וזה, וזה,
‫ומכניס את החיים שלו ‫למשהו שלא אדם צריך להביא.
‫אתה למדת עכשיו סיפורים על הגאון מבילנה.
‫בסדר.
‫גאון מבילנה, בגיל תשע, כתב ספר קבלה,
‫ומתוך 24 שעות ישן שעתיים.
‫בסדר.
‫מה אתה לא מן הסיפורים האלה?
‫שמעכשיו, כשאת קוראת או אתה ‫קורא איזה משפט של הגאון מבילנה,
‫תתייחס בחרדת קודש.
‫אתה ידע שיש לך פה בן אדם שהוא לא בלבל שלך.
‫זה מה שאמורים לקבל מהסיפורים האלה.
‫לא עכשיו אומר, אה, אם זה ככה, גם אני עכשיו
‫הולך לישון שעתיים מתוך 24, אתה תעשה את זה.
‫שהוא תתמוטט.
‫זה הכול.
‫כן.
‫אז זה לא כאילו ההכרה,
‫זה כמו כמו שאנחנו קוראים לך דברים גדולים,
‫או כאילו ככה של ילדים, כאילו, ‫ספר להם דברים גדולים ש...
‫לא יודעת איך אתה יעשים, ‫אבל כאילו, שם שאתה רואה.
‫הצודקת.
‫לכן, בכל זאת, כן קוראים סיפורי צדיקים,
‫וכן לומדים דברים כדי שיהיה נקודת שאיפה,
‫אבל רק אני אומר, חשוב מאוד ‫שמספרים את הסיפורים האלה
‫להבין שזה... וכן וכן זה גם ‫תלוי איך הסיפורים נמוסכים.
‫הנה, יש מקומות שמצליחים ‫לנסח את זה באופן כזה
‫שברור שזה לא יישום מעשי.
‫יש מקומות שלוקחים את זה יותר מדי.
‫וגם בסוגיות הללו.
‫אז זה בעולם העיון.
‫אבל, אומר הרב, על כן המוסר ‫המעשי, שבעולם העיון, אמרנו,
‫האדם חולם ולומד דברים עליונים וכולי.
‫המוסר המעשי, הוא צריך ‫את ההגדרה היותר מצומצמת.
‫הנקנת על ידי דעת האמת, שמה היא?
‫כי על הכול יביחה האלוהים במשפט.
‫לא להתבלבל פה.
‫המשפט האלוהי לא הלך לשום מקום.
‫על הכול יביחה האלוהים למשפט.
‫האדם צריך לדעת שהוא ‫עכשיו, עכשיו משתמש בחומר,
‫יש לזה את המחיר שלו.
‫לפעמים זה מחיר שצריך שלם, לפעמים מחיר שלא,
‫אבל יש לזה את המחיר.
‫ולכן להתנהל בהתאם.
‫האדם לא יכול עכשיו, שוב,
‫זה דבר שאפיים קורה, שאנשים, לא יודע,
‫לצורך העניין עכשיו, הולכים לבנות בית.
‫זה ברור, צריך לבנות בית.
‫למה צריך לבנות בית? כי זה חלק מהחיים.
‫אבל האדם במציאות שלנו היום,
‫הוא צריך לומר, תראה, אני בונה בית,
‫אבל בית, המטרה של הבית, סופו של דבר,
‫זה שיהיה מקום חמים לתוך המשפחה.
‫והמטרה של המשפחה, סופו ‫של דבר, זה שיהיה אווירה טובה.
‫ושמה האווירה טובה,
‫זה בשביל ליצור באמת כלים נכונים לעבודת השם,
‫להתעלות מבחינה רוחנית וכולי וכולי.
‫זו המדרגה שלנו היום.
‫מי שעכשיו אומר, לא, אנחנו ‫עכשיו כבר תורת היבץ ישראל.
‫ולכן אני בונה בית, כי ‫להופיע את השלמות אינסוף
‫בתוך הבנייה של הבית.
‫ולכן עכשיו אני הולך להשקיע שנים מחיי,
‫ומשקיע כסף בלי שום ‫פרופורציה, כדי שהבית יהיה מפואר,
‫והכל יהיה פה ברזים מזהב, ‫וזה יהיה בדיוק אסתטי,
‫אני חושב שאנשים עושים את זה.
‫כי, ואיזו תחושה כזו של ‫שליחות, לא, אני, אתה צריך לדעת,
‫אתה לא מחלק נכון את משאבי הנפש שלך.
‫יש עדיין הבדל בין קודש לחול.
‫המילים קודש וחול הזכרנו אותם.
‫מה זה קודש וחול?
‫חול זה מדרגה שאין לה ערך מצד עצמה,
‫אלא כל עניינה שיכול עליה משהו.
‫זאת אומרת, אני היום אוכל.
‫למה אני אוכל? כדי שיהיה לי כוח.
‫למה שיהיה לי כוח? כדי שאני אוכל ללמוד תורה.
‫יש פה, האוכל עצמו אין לו ערך כיום מצד עצמו,
‫אלא כאמצעי למדרגה יותר גבוהה.
‫המדרגה העליונה שאנחנו מדברים,
‫זו מדרגה שהקודש והחול מתאחדים.
‫זאת אומרת, הקודש זה המדרגה של הדבר העצמי,
‫כן, קדוש, אומרים לך, זה מה ‫קדוש לעולם קיים, זה הקיימות.
‫זאת אומרת, אני לומד תורה, לא שיהיה לי עכשיו
‫איזה אמצעי כדי שאני, ‫לא יודע מה, יכבדו אותי,
‫אלא אני לומד תורה בשביל ללימוד תורה.
‫אז לעתיד לבוא, נגיע למצב ‫שאדם יאכל לשם האכילה.
‫זו המדרגה של פרק יהוטט ‫במסילת האישרים, שר הקדושה,
‫שאומר, אדם אוכל מאכל ומעלה מצוצות.
‫מאכלו קורבן.
‫האכילה לשם האכילה, ‫הבניית בית לשם בניית בית.
‫זה לא מדרגה שלנו היום.
‫זה לא מדרגה.
‫וחייבים פה להעמיד איזשהו ‫גבול בין השאיפה לבין השיאה.
‫אז אדם יבנה היום בית, ‫בוודאי, שיהיה בית יפה, אסתטי,
‫שיהיה נחמד וזה וזה,
‫אבל לא עכשיו ילך להשקיע ‫את כל מאמצי חייו בעולם החומוי,
‫ועכשיו שהוא ייקבר בבוי ‫ימיו, לא היה כתוב לו על הקבר,
‫פה נקבר אדם עם בית, עם ברזי זהב.
‫צריך שיהיה חג קוקלו על הקבר.
‫פה נקבר אדם שהספיק ללמוד כך וכך את הפגמרה.
‫פה נקבר מישהו שהספיק לעשות מעשה חסד.
‫על זה אדם אין בשמה.
‫כן.
‫אבר, אני רוצה לך להבין מה אתה בימינו,
‫אם אני לא מסוגל להגיע לרמה הזאת,
‫ללכת ללמוד באקדמיה, ולא ללמוד תורה.
‫א. עוד לפני שנבין גם על פי הגישה שלנו
‫למה יש חשיבות גם מצד עצמי ‫באקדמיה, את יכולה, דבר ראשון,
‫מהצד, כמו שבעם ישראל עשו לאורך כל הדורות,
‫אומר הרמב״ם, למה צריך, ‫אומר הרמב״ם, ללמוד לימודי חול?
‫כדי שעל ידי לימודי חול, סתם, אני אומר בצד,
‫הפרמה הכי פשטנית, תוכלי להתפרנס.
‫בשביל שיהיה לך כסף שיש תוכלי ‫לעבוד את ה' כמו שמבינים היום.
‫זאת אומרת, שיהיה לך זמן ‫להתפלל, שיהיה לך זמן ללמוד,
‫שיהיה לך זמן למשפחה, זו רמה מאוד נמוכה,
‫אבל חלק גדול מהאישיות שלנו נמצא שם היום.
‫המדרגה שהרב הוג מדבר עליה,
‫לא, אפשר רק לאקדמיה ‫בשביל הרחבת האופקים וכו',
‫יש לה מקום היום, אבל במינון בהרבה פחות
‫ממה שאנשים לפעמים יחסים לעשות.
‫אתה יודע? ‫כי שוב, אנחנו לא נמצאים עדיין בשלות הזו.
‫כאילו, מפחיד פשוט, כי ‫כאילו, יש שנייה של שליחות,
‫לגבי השליחות שלך ו...
‫אז השליחות, צריך לדעת ‫שאם הבנו עד עכשיו שהשליחות,
‫בסדר, אני רק מזהה מה טוב ‫ועכשיו אני זורם זה עד הסוף,
‫אז זה אומר נוסיף עוד נתון.
‫יש לך שליחות, אתה צריך לזרת את הכישרון שלך,
‫ויש לך איזה מקום היום בארץ ישראל,
‫אבל תזהרי לא לקחת את זה באופן כזה
‫שאימחוק את כל הסיאגים התורניים ‫והתחייאת סיפוקים וכולי וכולי.
‫כן.
‫אבל אני ממש מביגשת שיש כאילו ‫עניין עצמי, כאילו, לימודי החול.
‫כאילו, זה לא רק עניין הפרנסיין, זה...
‫אז זה כבר מדרגה קצת יותר מתקדמת,
‫שתקף נראה שיש לה קצת מקום היום,
‫אבל אני אומר, גם פה לשים את זה בפרופורציה.
‫תלוי איזה לימודי חול, למה משמשים, וכו'.
‫כאילו, אבל, אמרת שאנחנו היום ‫משמשים יותר מדי במילה קודש לכל דבר,
‫כן. כן. כן.
‫נכנס.
‫על כן המוסר המעשי הוא צריך ‫את ההגדרה היותר מצומצמת
‫הנקנית על ידי דעת האמת, כי ‫על הכול יביא אלוהים במשפט.
‫אבל זהו רק כשהדברים באים ‫לידי הדרכה המעשית בפועל.
‫שאז העולם נידון, שאדם עשית, לפי מצבו,
‫לא כפי מצבו העתיד, אלא כפי מה שהוא באווה.
‫שבאווה, כל אלה הם לא מזיקים נוראים.
‫עכשיו אדם יתחיל להתעסק כל ‫היום בחומר, ברור שזה הוריד אותו.
‫אבל, ביות האדם עסוק בדברי תורה,
‫הרי זה מתעלה לעולם שכולו טוב.
‫ואור השם העתיד למלא את כל הארץ,
‫מתנוצץ על כל אחד כפי ערכו וכפי ‫הכנתו לקבלתה של הורה של תורה,
‫על כן, לסיכום הערב, ‫צריכות הן הנטיות השכליות,
‫העסוקות בהשכלת הדברים כולן מצד התורה,
‫ללכת במרחבן הגמור,
‫אשר רק אז מוכשר האדם להשכיל ‫אל פועל השם בנפשו פנימה,
‫וממנה אל מלוא העולם בכל אדם.
‫תראו, הדברים האלה שאני אומר לכם עכשיו,
‫זה גם בעקבון מגנטי, הדרכה מעשית.
‫אני יודע מה, לפני דקות אפילו, ‫הקדמה שקשורה לעניין הזה,
‫יש היום ויכוח מאוד מאוד גדול בתוך הציבור,
‫מה שנקרא הציבור הדתי-לאומי, ‫בוא מכעניין, זה לא רק שם,
‫אבל שם זה בא לידי ביטוי, ‫ששורשו זה הנקודה הזו.
‫זאת אומרת, כולם באופן זה או אחר,
‫במה שנקרא הציבור הדתי-לאומי,
‫ניזונים הרעיונות שדיברנו ‫עליהן בשיעורים הקודמים.
‫עוד פעם, לא תמיד בשם הרב ‫קורף, הם במקומות אחרים,
‫אבל הרעיון הזה של קודש ‫וחול, תורה ועבודה, חיבור,
‫זה המצא שגדלנו עליו.
‫זאת אומרת, מי שגדל בחינוך דתי-לאומי,
‫הוא באופן טבעי, יש לו סימפתיה,
‫ופחות עוינות לעולם החול ולעולם החומר,
‫מאשר מי שגדל בחינוך, מה ‫שנקרא חרדי או חינוך תורני,
‫שלא מדבר על הרעיונות האלה.
‫אבל, וזה האבל הגדול, בתוך ‫העולם התורני-לאומי היום,
‫יש פיקוח גדול שבעצם זה שורשו.
‫עד כמה ניתן ליישם כיום את משנת הרב קורף?
‫מה שהיום מביא מחלקת ‫הציבור, כן, שזה ציבור חרדלי,
‫כן, שזה היותר מקפיד על ההלכה וכו',
‫לעומת ציבור יותר, לא יודע, ליברלי,
‫או איך שקוראים לזה, שהוא כביכול,
‫בעומק העניין, אני לא אכפת, ‫יש כמובן גם דברים אישיים,
‫שכל, לפעמים אדם סתם יש לו יצרים,
‫או האדם הוא סתם איזה פנאט עם צרות הופקים.
‫אבל בשורש הדברים, תלמידי ‫החכמים שהם נמצאים בוויכוח הזה,
‫זה הוויכוח שלהם.
‫זאת אומרת, הוויכוח זה ‫בעצם, כולנו מסכימים לאידיאל.
‫האידיאל זה, שלמות אינסוף,
‫שאלוהים זה לא, ועבודת ‫ה' זה לא הדיכוי של החיים,
‫אלא זה ההופעה בתוך חיים מצד.
‫השאלה היא, כמה ניתן לי עושם?
‫ישנם כאלה שאומרים, כן, ‫שמע, רעיונות אלה היום,
‫הן ניתן לתת להן הרחבה,
‫ולכן הרבה פעמים נותנים ‫הדרכות שלצורך העניין,
‫למשל לימודי חול, כל מי שמכיר,
‫בכל יישוב, בכל גרעין, יש כל היום ויכוחים.
‫בבית ספר, כמה לימודי חול, כמה לימודי קודש,
‫כמה להשקיע כסף באפשרה, שמונה, וכו'.
‫ישנם כאלה, שמתבאים ‫לכיוון לא, צריך לימודי חול,
‫זה מה שחשוב. למה?
‫שוב, לא תמיד אומרים את זה בשם הרפוק,
‫לא תמיד בשם התורה, ‫לפעמים זה בא סתם בשם הרצון,
‫למקצועיות וחול,
‫אבל זה מגיע בשם איזה אידיאל, שאידיאלות יש.
‫שמע, אנחנו מדברים על זה,
‫שהעולם הוא לא רע, עולם החול הוא לא רע,
‫הוא גם חלק מהעולמו של הקדוש,
‫ברור, וזה שעכשיו צריך להשקיע,
‫למען זאת יש כאלה, שאני אומר,
‫תחשבי, אנחנו גם בעד אידיאל, בוודאי,
‫אלא מה? יש מחלוקת על הקצב.
‫האם כיום, כמה אפשר ‫לשחרר, מה שנקרא, את הרצוע,
‫כמה אפשר היום לתת באמת ‫לכוחות החול להופיע ללא...
‫זה שורש הוויכוח, אבל כבר כשמבינים את זה,
‫זה גם מנטרל המון אמוציות אישיות
‫שקיימות בתוך הוויכוחים הללו.
‫הרבה פעמים הואים, לא, אתם לייטים,
‫אתם לא רוצים בכלל קודש, ‫אתם סתם אחרי היצרים.
‫לא, אתם חריבים, אתם...
‫אתם שכחתם את כל האידיאל ‫הזה של ערב חוק ושל תורה עבודה,
‫ואתם סתם רוצים לחכות את החרדים.
‫לא, משהו, יוצא דים לפה ולפה.
‫השאלה היא, מה המנעונים?
‫אני לא אגיד לכם שאני יודע ‫לאחר בדיוק מה המנעונים, לא,
‫אבל אני אנסה בכל זאת לתת שם גבולות גזע,
‫לפחות כשאני רואה את הדברים.
‫ברור לחלוטין שלקחת את הרעיונות האלה לקצה
‫והריום להתחיל להסתהל בבחינה ‫חומית, אף אחד לא אומר לזה.
‫וברור שמצד שני עכשיו לשכוח ‫מכל הרעיונות האלה של ערב חוק
‫ורק פשוט כל יום ללמוד ‫תורה ולא אקדמיה ולא צבא,
‫גם אף אחד לא אומר, בתי מדרש שלנו.
‫יש פה באמצע קר מאוד רחב של...
‫של שאלות שכל אחת צריכה להיות מוכרעת
‫כשלעצמה.
‫זה שייך, אמרנו, לשאלה של כמה לימודי חול,
‫זה השאלה באמת של מערכות היחסים
‫בין גברים ונשים כיום במאה ה-21.
‫האם אפשר באמת ליישם ‫ולקחת את הדברים איזה טיז,
‫כמו שזה היה לפני 400 שנה,
‫לעשות עכשיו... וודאי שיש ‫שינויים, אבל איפה עוברים השינויים?
‫זה בא לידי ביטוי בשאלות, ‫שוב, כמה צבא, כמה ישיבה.
‫זה בא לידי ביטוי ביחס למערכות למדינה,
‫זה בא לידי ביטוי בתוך הנפש הפרטית,
‫כמה לתת מקום לאומנות וכמה ‫יותר ללימוד ולתחיית הסיפוקים.
‫תראו את הדברים שכותב הרב אבינר,
‫מאמר מאוד חשוב שנמצא בספר שנקרא קודש וחול,
‫הוא כותב כך, שימו לב.
‫עם ישראל רחוק מן המדרגה ‫הגבוהה של איכות הקודש וחול בפועל,
‫אולם היא תמונה בו בכוח.
‫המדרגה הזו שאנחנו מדברים עליה, ‫של ההבנה העמוקה של אלוהים,
‫ומתוך כך ההתנהלות, עתידה ‫להופיע בכל האומה כולה.
‫לכן יש בנו תשוקה להגיע למדרגה ‫בה נהיה דבקים באשם בכל רגע.
‫ולכן אנחנו נלווים כל כך, ‫מראון אחדות הקודש והחול.
‫זאת אומרת, זה שאנשים מתחברים לרענות האלה,
‫זה לא מתוך יצרים. ‫איזה יופי, יש פה פשוט פה משנה רוחנית
‫שאומרת שאפשר לעשות מה ‫שרוצים ולהרגיש טוב עם זה.
‫לא. ‫זה מגיע מזה שכולנו ששומעים את הרעונות האלה,
‫זה נוגע בנקודה שהיא מאוד מרגישה אמיתית.
‫זאת אומרת, נכון, יש לי כישרונות.
‫מה אתה רוצה להגיד? ‫יש לי כישרון ציור, יש לי כישרון שירה.
‫מה, זה לא חלק מעולמו של הקב".
‫זה חלק, נכון. זה חלק מעולמו של הקב".
‫זאת תשוקה אמיתית.
‫אך יש לדעת שהיא עדיין רק תשוקה.
‫ואנו רחוקים מאוד מממושה.
‫שאלה. עולה מכאן שמאמר הדור,
‫הוא מדבר על מאמר אחר של הרב קוק,
‫אבל גם מאמר שמבטא את ‫הרעיון הזה של קודש וכל וכולי.
‫עולה מכאן שמאמר הדור הוא מאמר שנכתב לעתיד.
‫תשובה, שימו לב.
‫חלק נכבד ממנו הוא עתידי ‫ולא נועד לשימוש מיידי.
‫כל קיצור, הרב קוק. ‫חלק גדול מהם זה לא לשימוש מיידי.
‫הדברים הכתובים בו, לפיהם, ‫מחלת הדור נמצאת בראש ובראשונה
‫בכוח המחשבה שלו.
‫הוא ממלא הרפואה תלויה בהתפשטות לימוד אמונה,
‫מה שאנחנו עושים עכשיו. ‫לומדים את הרעיונות הגדולים
‫וזה עכשיו ייישר את המחשבות
‫ויגרום לאנשים להזדהות עם התורה וכולי.
‫זה לשימוש מיידי.
‫לעומת זאת, הקביעה, מה שגם ‫הוא כותב מאמר הדור הרב קוק,
‫שדורנו כבר היו לעבוד את השם כישר,
‫שזה מילה אחרת להגיד שכבר אינו צריך ללחם ‫ביצר הרע, בדרגה הזו של אחדות הקודש והחול,
‫והחול מופיע את הקודש והחול מופיע את החול,
‫היא שייכת להמשכו הרחוק של תהליך הגאולה.
‫אנו, וזה ילך ויתברר עם הזמן, מה המינון.
‫יש פה הרבה מאוד ויכוחים, ‫חלקם יכולים להיות מוכרעים,
‫חלקם עדיין לא מוכרעים, חלקם ילכו ויתבררו.
‫תראו דבר נוסף, כותב הרב צביטאו,
‫אני חושב שאולי הוא מוביל יותר את ‫הכיוון הזה של ההתכנסות, מה שנקרא,
‫שהרעיון הזה של תורת ‫הרב קוק צריך מאוד זהירות,
‫ולא לקחת אותו עכשיו לכיוונים ‫מיידיים ומעשיים, הוא כותב כך,
‫רעיון זה, לפי בפרספקטיבה האידיאלית,
‫יש שוויון בין העולם הזה לעולם הבא,
‫זה מילה, שוב מילים אחרות ‫למה שאנחנו אומרים פה,
‫הוא מסוכן מאוד.
‫אם נתאה לחשוב שמדרגה זו מופיעה כבר ברווה,
‫נפסיד את כל עולמנו המוסרי.
‫דווקא תשטוש ההבחנה בין ‫הקודש וכל, הוא שמעכב את איחודם.
‫כי אמרנו, אדם שעכשיו מטשטש את ההבחנה הזו
‫ומתחיל לחשוב שכל החומרנות שבו זה הקודש,
‫הוא רק שוקע בבוץ והוא עוד ‫יותר מתעכב מללכת לאט לאט
‫ולהתרומם בתהליך הגדול הזה של דעת אלוהים.
‫כל החלשה של ההבדלה הזו מפעילה ‫אותנו לבירה עמיקת מבחינה מוסרית.
‫בכלל יש לדעת שלא כל הידיעות ‫מכוונות אל עולמנו המעשי,
‫לא רק בסוגיה הזו, בהרבה ‫סוגיות שאנחנו לומדים בתורה.
‫למשל, אנו מאמינים בתחיית אמיתים,
‫אולי אמנו לא מביאים זאת בחשבון ‫בבהנו לתכנן את חיינו היומיומיים,
‫כבר דיברנו על זה באחד השיעורים.
‫תחיית אמיתים גם, מי ‫שמבין את זה בצורה פשטנית,
‫אז מה תחיית אמיתים? ‫זה עכשיו שמישהו מת, אתה לא יושב עליו שאיבה.
‫כי שמע, בין האלה הוא תחיית ‫אמיתים, לא זה... הוא יהוד.
‫זה שיש תחיית אמיתים כרעיון רוחני פנימי,
‫שילך והתיישם בחשבון הנצח, ‫ומה זה בדיוק תחיית אמיתים?
‫האם זה, אמרנו, בפול, זה רעיון, זה ‫שם קוד לזה שהמציאות ללכת ותתחייה?
‫זה נושא אחד.
‫עכשיו על מישהו מת.
‫עכשיו עבלים על מישהו מת.
‫וליצור הפרדה.
‫לנהל גם כל ביטויים ‫שהרופאים לומדים, הכל לטובה.
‫נכון, הכל לטובה, הכל זה.
‫יש גם, מבינים את זה ‫בצורה פשטנית, הכל לטובה.
‫גם נפטר מישהו, אל תדאג, אחי, הכל לטובה.
‫מת, מה אכפת? בקטנה.
‫אימא, אתה אידיאוט.
‫הכל לטובה זה ביטוי לבוא ‫ולהגיד שבבחינה פנימית, אלוהית,
‫הכל מוביל לטוב.
‫אבל עכשיו ברור שזה רע, עכשיו ברור שזה כואב.
‫ומי שלא יודע להבחין את ‫זה, אז יש לו בען נפשית.
‫הוא חי בסרט.
‫או אם נרקם למישור אחר, ‫אדם גם למד ניצוצות וכל זה,
‫אז עכשיו פוגש איזה מחבל,
‫גם הוא מוסיף את השלמות ‫האלוהית בעולם בזווית שלו,
‫בוא נתחבק, בוא יחד, נעשה את ה...
‫זה, כי כבר אנחנו חיים ב...
‫אנחנו כבר עכשיו בתורת ארץ ישראל,
‫חיים בניצות של גר זאב עם כבש, ו...
‫עכשיו הוא מחבל.
‫ועכשיו הוא מזיק. ועכשיו צריך להילחם בו.
‫זה שיש חזון עתידי, גם ‫שקוראים נביאים זה ככה,
‫אדם קורא נביא ישעיה או ‫כל מיני חזונות איליאליים,
‫זה אומר, בוא ניישם את זה עכשיו.
‫זה חזון עתידי שהוא בא לתת לך עכשיו רוח,
‫להבין שהמאבק של עם ישראל
‫זה לא מאבק שבא לדרוס עמים ‫אחרים, זה לא מאבק שבא לרמוס,
‫אלא זה משהו שבא להביא ‫את ההרמוניה לעולם וכו',
‫אבל עכשיו צריך להילחם.
‫חייבים, זאת אומרת, אין מנוס ‫מליצור את המורכבות הזו בנפש.
‫תורת ישראל היא לא בנויה לאנשים פשטנים.
‫אנשים שבחפשים איזה ‫משהו ילדותי, שטחי, שיטום,
‫ילכו איתו עד סוף הדרך, זה ‫מוביל אותם ואת כולנו לאסונות.
‫לכן, כך היא גם הידיעה ‫שהעולמות עתידים להתאחד.
‫הידיעה הזו, ההבנה הזו,
‫היא בונה בקרבנו אמונת אמת וציפיית ישועה,
‫ומחזקת את הרצון הטוב ‫לעסוק בתורת דגדג במצוות.
‫זה יהיה המדעת.
‫מי שלומד את המאמרים האלה, את הרעיונות האלה,
‫וזה גורם לו עכשיו לריחוק ‫מהתורה והמצוות ומעירת העונש וזה,
‫סימן שהוא לא הבין נכון.
‫הלימודי הללו בדיוק הפוך.
‫אומרים עכשיו ליצור לבן ‫אדם הבנה מה הוא עושה פה.
‫והוא צריך להבין שאלוהים זה ‫לא רק כזה דמות שמישהו דמיונית,
‫שמישהו מספר לו ומוכיח אותו, אלא ‫זה משהו שנמצא בכל שנייה ושנייה,
‫ומילא עכשיו כל תנועה, יש לה חשיבות.
‫ואם עכשיו צריך לעשות שהיא ‫הלכה ולדחות איזשהו סיפוק,
‫אז זה, אדם לא עושה את זה ‫כמי שכבר עושד בתור איזה עבד
‫שחייב להיכנע פה לאיזה כוח שהולך להניש אותו,
‫אלא הוא עושה את זה כי הוא מבין ‫את החשיבות של הבנייה, של המציאות.
‫הוא רוצה לחיות את החיים, ‫הוא מבין שחלק מהחיים
‫זה גם לוותר על דברים ‫עכשיו כדי שיופיעו בעתיד.
‫זה המצב הנפשי השלם.
‫על כן, תשמעו לב, זה המשפט המפתח,
‫באופן מעשי על כן, כל יהודי ‫צריך להיות שרוי בו זמנית,
‫גם באידיאל היותר עליון וגם בעולם הזה,
‫כפי שהוא מתגלק היום באופן מעשי.
‫אין מנוס, חייבים לחיות בשתי העולמות.
‫והוא מוסיף, זו גם הסיבה העיקרית ‫לשילת הייסוק במסתר ברבים,
‫תביני, כל מה שאנחנו למדנו בשיעורים האלה,
‫זה רק הצעד הקטן של תורת הנסתר.
‫אם תרצו, השיעורים שבאנו ‫קודם זה מבוא לתורת הנסתר,
‫זה בעומק אינן.
‫אם היינו רוצים שזה יהיה יותר ‫פופולרי, היינו צריכים לקרוא לזה ככה.
‫תורת הנסתר זה עוד יותר.
‫תורת הנסתר זה תורה שבעצם מסבירה
‫שזה שאדם עכשיו אוכל הגבנייה, ‫אז הוא מוצא את שורש הפנימי.
‫שוב, אנשים שאיניהם בשלות, שכלית ונפשית,
‫הם יכולים לאבד את הייזום ‫הנפשי שלהם, הרעיונות האלה.
‫והם מתחילים לחיות בעולם שכולו דמיון.
‫לכן לא מלמדים דברים כאלה אנשים שלא בשלים,
‫וגם כאשר לומדים דברים כאלה, ‫חייבים לסייג ולהסביר שוב את ההבדל
‫בין האידאל לבין המעשה,
‫ושאדם לא עכשיו יתחיל להסתעב מבחינה חומרית
‫ולשכנע את עצמו שהוא צדיק.
‫זה נגודה אחת.
‫טוב, אחרי כל הדבר הזה, ‫אז מה בכל זאת יוצא לנו פה?
‫טוב, הסברנו כמה צריך להיזהר וכולי וכולי.
‫נו, אז יאללה, בוא נסגור את הספרים
‫ונחזור ללמוד מסילת ישרים רק, ו...
‫בוא נחזור ללמוד מסילת ישרים, ‫אבל רק נלמד מסילת ישרים.
‫בוא נלמד עכשיו ספרים שהסבירו לנו כמו תמיד,
‫שהחומר זה רע, ואדם צריך ‫לדכא את עצמו, להירע את העונש.
‫למה למדנו את הכול?
‫שאלה, האם האדם בתחילת ‫דרכו צריך להילחם בחומר
‫או לנסות לחבר אותו לאידיאלים הרוחניים שלו?
‫תשמעו, אפשר בואו להגיד, ‫לא צריך לנסות לחבר שום דבר,
‫פשוט רק להילחם, וזהו.
‫אומר הרב טאולו, תשובה.
‫התשובה לכך היא שגם כך וגם כך.
‫בתחילת הדרך יש לפתח שאיפות גדולות,
‫ואם זה בפועל, יש לעבוד על כל ‫שלב ושלב במסילה העולה בתאילה.
‫גם לטירון מותר לשאוף להתקדם, ‫אפילו לשאוף להיות רמטכר,
‫אבל אהב לדעת, אהב לדעת ‫שנפני כן יש נסחול על קוצים,
‫אולם עצם השאיפה שלו להגיע רחוק,
‫תיתן לו מוטיבציה בתחילת הדרך.
‫זאת אומרת, דבר ראשון, הנגזרת ‫הישירה והמעשית ביותר של מה שלמדנו,
‫זה לבנות את המוטיבציה הנפשית.
‫אמרנו, לא לזלזל בזה.
‫אנחנו מרגילים דברים למדוד באופן מעשי.
‫אה, אם אין לזה איסום ‫מעשי, אז לא רוצה את זה.
‫כל עולם התורה, 90% מעולם ‫התורה, זה לבנות רעיונות אידיאליים.
‫זו הסיבה שאנחנו קוראים ‫פרשיית שבוע על קורבנות.
‫מה הקשר עכשיו אלינו?
‫רוב הפסוקים שאנחנו קוראים בתורה, זה לא ‫דברים שאנחנו מיישבים אותם לכאן ועכשיו.
‫אבל זה בונה בנפש וברצון את העולם הפנימי.
‫לסיכום, על האדם לדעת איך הוא נמצא,
‫ולהשתדל להתעלות דרגה אחר ‫דרגה, ללא קפיצות ודילוגים,
‫ובלא לנסות לחפות על ‫קצנותו בעזרת מילים גדולות.
‫כתבי מרן הרע לא ניתנו לנו ‫כדי שנדבר גבוהה גבוהה ותולו.
‫בסדר? אנשים מדברים גבוהה ‫גבוהה על קידוש ואידיאלים וחומר,
‫ובפועל הם מלאי תאוות וחומרנות.
‫אז כמו שאמרנו, מה כן?
‫מסקנות מעשיות.
‫וזה בעצם, כל השיעור נועד בשביל זה.
‫מסקנות מעשיות.
‫מסקנה ראשונה, התנהנות ‫מוסרית והלכתית כפי שהיה בעבר.
‫זאת אומרת, כשרוצים רמה מעשית,
‫איך יהודי אמור לפעול היום?
‫דבר ראשון, כמו שהיה בעבר.
‫שולחן ארוך, מסילת ‫ישרים, דחייה ציפוקים, ולא...
‫אבל מה אמרנו?
‫פיתוח תודעה אמונית.
‫זה שאנחנו לומדים את התודעה הזו,
‫זה אמור לשנות כבר את כל ‫האישיות של כל עבודת השליחה.
‫וזה אמון, זה העיקר.
‫חוץ מזה, יש עוד נקודה, ‫בעצם עוד שתי נקודות שחשובות.
‫בתחומים הכלליים הלאומיים, ‫יש שינוי גם מהדרכה המעשית.
‫אני אסביר.
‫ברמה הפרטית, כמעט אין שינוי.
‫תכף נדבר שגם יש איזה שינוי, ‫אבל באופן כללי, כמו שאנחנו,
‫האדם פרטי שעובד עם החיים שלו,
‫גם שהוא לומד את כל הרעיונות הגדולים האלה,
‫בסופו של דבר, דחיית הסיפוקים ‫צריכה להיות מאוד מרכזית בעבודה.
‫ככל שאדם מתעסק יותר ‫בדברים ששייכים לכלל ישראל,
‫זאת אומרת, דברים ששייכים ‫כבר לתחומים הלאומיים הרחבים,
‫פה ההדרכה המעשית תהיה
‫שאפשר ירתת יותר מקום לחומר.
‫דוגמה.
‫אדם לצורך העניין שעובד עכשיו עבודה פרטית,
‫לא יודע, ב-ITEC, שבא לפתח איזה פיתוח
‫שקשור עכשיו להרוויח כסף, זה ‫כל דבר מביא תועלת למציאות,
‫אבל דברים ששייכים למגזר הפרטי לצורך העניין,
‫אז בוודאי שהוא צריך ‫לעבוד, ושעובד, יעבוד טוב,
‫ובשעות שעובד, בכל דרך הדעה,
‫הוא יעשה את זה כמו צריך וכולי וכולי וכולי,
‫אבל אנחנו נגיד לו, אדוני, עם כל הכבוד,
‫אתה תסיים את העבודה ב-7 בערב ולא ב-9,
‫למרות שעות שעתיים יהיו ‫מוסיפים לך מקצועיות וכולי וכולי,
‫למה? כי אתה צריך ללמוד דף יומי.
‫מה, אבל זה בא על חשבון כוחות החיים וכולי?
‫נכון, כמו שאמרנו.
‫היום אנחנו לא נמצאים במצב ‫שאתה יכול כלום להתעסק בחומר
‫ולהופיע את הקדושה.
‫אתה חייב גם לקבוע זמנים על חשבון.
‫שוב, יהיה לצוונים האלה מחיר.
‫יהיה מחיר מקצועי, מחיר נפשי,
‫עוד פעם, אני לא יודע, הוא אומן, היא אומנית,
‫והם רוצים להשאר, ‫אז אתה חייב לעצור,
‫וגם לקבוע זמנים לפיתוח רוחני,
‫וכמו שאמרנו, גם בעבודה, ‫אתה תמצא זמן להתפלל,
‫ובגלל זמן שאת מציירת או שאתה מציירת,
‫אתה צייר דברים שמותרים על פי הלכה,
‫ולא עכשיו תתחיל לצייר דברים לצנועים,
‫כי כוחות החיים שלך פורצים, וזה תורת... ‫אתה חייב להמגבול.
‫כאשר אבל בן אדם, ניקח ‫לצורך העניין, הוא עכשיו מגד,
‫נמצא עכשיו בתפקיד שהוא ‫יותר שייך למרחב הלאומי,
‫פה יש יותר אפשרות לשקוע בעולם החומרי,
‫בלי שזה יקלקל את האדם.
‫זאת אומרת, מגד, נגיד לו ‫עכשיו, תקשיב, יש לך זמן פנוי,
‫שב, תעבור שוב על הציר של המפה,
‫ואל תתחילי עכשיו ללמוד משניות.
‫למה? כי אתה עכשיו עם חיי ‫אדם, הולך פה עכשיו, וזה, זה,
‫יותר חשוב שתמלא את התפקיד ‫שלך על הצד היותר מקצועי,
‫אה, אתה חושש שלא הלכת פתרות רוחנית? ‫אל תדאג.
‫העיסוק בחומר, שהוא ברמה הכללית הרחבה,
‫הוא יותר מזוכח, והוא פחות יוריד אותך,
‫מאשר התעסקות בחומר שמנותק מהרמה הכללית.
‫גם פה בוודאי, נצטרך לקבוע ‫זמנים וכולי, אבל בפחות לחץ.
‫אפשר להבין את זה גם ברמה הפסיכולוגית.
‫בריר שאדם נמצא במערכת ‫כזו, שהיא מערכת לאומית,
‫אז זו מערכת אידיאליסטית מעצם קיומה.
‫ורואים את זה בשטח.
‫רואים את זה בשטח, אנשים ‫שמתעסקים בנושאים לאומיים רחבים,
‫למרות שהם עסוקים בזה למעלה מראש,
‫וזה מאוד אינטנסיבי, הוא תופס כל החיים שלהם,
‫הם פחות שוקים בחומר מאשר ‫אדם שכל היום סביב העסקים
‫בכספים הפרטיים שלו.
‫רק עניין כסף משפט, אבל זה ‫בתנאי שזה באמת משהו שייך,
‫למשהו רחב.
‫יש ברב קוק פסקה בספר רות, פסקה מאוד ידועה,
‫שהוא אומר כך, ההתאמלות ‫שצעירי ישראל עוסקים בה
‫בשביל להיות בנים אמיצי כוח לאומה,
‫היא מוסיפה, ההתאמלות הזו היא ‫מוסיפה עוז וקדושה לצדיקים היותר עליונים.
‫זו פסקה אגב שהורירה בזמנו המון זעם,
‫יצאה המון התנגדות מעולם החרדי על הפסקה הזו.
‫הנה הרב קוק אומר שהתאמלות, שימו לב,
‫איך הרב קוק מדייק שם.
‫הוא לא כותב ההתאמלות שצעירי ‫ישראל עוסקים בה בשביל הכיף,
‫עם מוסיפה קדושה וכו'.
‫לא. ‫זה שמאדם עכשיו בונה את הכושר הגופני שלו,
‫זה שמאדם עושה את כל הספורט, זה מצוין,
‫אבל זה מהצד כמו שכותב הרמב״ם.
‫אדם צריך להיות בריא, שגופו בריא,
‫ואז נפש בריא בגוף בריא,
‫והוא יוכל יותר להתעסק ‫בדברים רוחניים ולחיים מאוזנים.
‫המדרגה שהרב קוק מדבר עליה, הוא אומר,
‫ההתאמלות שצעירי ישראל עוסקים בה,
‫להיות בנים אמיצי כוח לאומה, באופן ‫ישיר, בזמנו הוא התכוון בפסקה הזו,
‫אז היה, כל אגודות הספורט, הפועל, מקאבי,
‫זה היה עוד לפני קום המדינה,
‫זה היה בעצם מסווה להתאמלות של המחתרות.
‫והוא כתב את הפסקה הזו להן.
‫זאת אומרת, שמה שאתם עכשיו ‫עוסקים בשביל עם ישראל וכולי,
‫זה ההתאמלות עצמה, היא כבר מובילה את הקדושה.
‫עכשיו, כמובן, אפשר למטוח את זה.
‫יש כמה מצדי ביניים,
‫אם אדם אומר, בסדר, אני לא ‫מגד, אבל אני רופא, ואני רופא,
‫ואני עכשיו עושה גם במערכות של ‫הצלת חיים וקשורים למשהו לאומי,
‫אז בסדר, גם פה כמובן.
‫ואני אומר לך, מה העקרונית?
‫ככל שהמערכת החומית תהיה מערכת יותר כללית,
‫ככה גם הרעיונות שדיברנו עליהן, של ‫הופעת הקודש והחול וההשלמות הנריד,
‫יוכלו להופיע בצורה יותר משוחרת.
‫מי שרצה לשאול קודם? כן.
‫הארגנטיזם זה ממש מנהלת את הארגנטיזם.
‫אם האדם באמת אומר את הדברים האלה,
‫ואתה מרוויח, ויש לו חישרון,
‫הוא יספר את הדבר, הוא ידע על כל מיני דברים.
‫אז אין לו, נגיד, מבחינת את ‫תחום הטכנולוגיה בין ישראל,
‫או כל התלוכים... כן, ‫יש, אבל אני אומר...
‫נכון, יהיה דף פיוני, אבל מה זה?
‫זה בכלל לא מופיע, זה לא מופיע על שום דבר.
‫לא, לא, זה מופיע, אני מסכים איתך.
‫הארגנטיזם מינונים. ככל שהמערכת היא יותר,
‫באמת שייכת למשהו רחב ‫יותר, ככה גם יש בה יותר קדושה,
‫ומילא ככה גם יותר קל ‫להישאר בה עם אף מעל החומר,
‫למרות... גם בצבא, גם מישהו מגע,
‫אני לא חושב שהוא לא צריך לקבוע לימוד תורה,
‫הוא יבוא, אם הוא לא יקבע לימוד תורה,
‫במהלך שנים הוא יתנוון.
‫אבל כמו שאמרתי, פחות.
‫מי שלצורך העניין עכשיו, אני אומר, עוסק ב...
‫אני יודע מה... דווקא ‫בורסה זה גם איזה משהו...
‫אני יודע, מי שעכשיו המקצוע שלו זה להיות...
‫לא, זה ה... אני אומר הפוך.
‫אני מחפש מקצוע שהוא מאוד מאוד פרטי,
‫ועוסק ברווח כספי נטו, אני יודע.
‫הנה, אתה...
‫מי שעכשיו הייטק מפתח ‫אפליקציה למשחק גיימינג,
‫אני יודע מה... GTA ‫זה גם שלילי, זה אלים.
‫זה משהו ניטרלי, בוא'נה, זה לא משהו שעשו,
‫את GTA זה עשו גם פי ‫הלכה, זה... פרוט נינג'ה, נגיד.
‫יש פה משהו, נינג'ה פרוט,
‫יש פה משהו גם קצת אלים, אבל נגיד.
‫אז בסדר, אפשר להגיד, ששמע,
‫גם הגיימינג זה כוח מסוים בנפש,
‫אדם צריך גם מדי פעם את הדמיונות הזאת,
‫בדיוק מה המקום שזה.
‫בסדר, תלך, תעבוד, תרוויח וכו',
‫אבל ברור שאם אתה עכשיו ‫לא... אתה עצור את ה...
‫ותתחיל להתעסק גם בדברים מורחנים,
‫אתה מהר מאוד מוטט אחרי כמה שנים,
‫אדם שעשו כל היום רק בכסף וכו'.
‫ככל שאמרת, המערכת היא ‫יותר כללית ופחות פרטית,
‫ככה גם אפשר יותר להופיע ‫בה את הקדושה בלי חשש.
‫זה די למניות, זה... מה?
‫זה כאילו השעה המנחה זה למניות.
‫כן, נכון.
‫אני מזכיר.
‫בקול העבודות יש גם משהו למען כולם,
‫ובקול העבודות, גם הכלליות, ‫יש גם משהו למען הברדיות.
‫למשל, בניית בית בישראל, זו ‫דוגמה קלאסית, לא רק מקצוע.
‫ברור שאם אדם, בניית בית, ‫מה זה בניית בית בישראל?
‫זה שיח הומרנות שיש, נכון?
‫זה אדם מופיע את היצר ‫הכי... הכי גס וחורה שיש.
‫ואם אדם עושה את זה, כן, ‫לא בהקשר של בניית בית,
‫זו התאומה הכי גדולה, וזה מורית הביננה וכו'.
‫והנה, פה יש איזה משהו מסוים, ‫שהופכים את זה לסיעה קדושה.
‫נכון? כל אדם בישראל שמתחתן, ‫זה היום הכי קדוש בחיי האדם.
‫למה? כי זה חלק מבניית בית בישראל.
‫הולכים להתעסק פה במשהו שהוא חומרי,
‫לכאורה הכי חומרי שיכול להיות,
‫אבל כל אדם פרטי נוגע בזה בסיעה קדושה.
‫וזו גם ההדרכה.
‫אדם לא אמור להיות עם, בתוך ההקשר הביתי,
‫עם איזה תחושות כאלה של איסורי מצפון,
‫שמה, זה גס, הוא צריך... חס ושלום. פור.
‫זה המצווה, ועושים, כל ‫החברה באה לחגוג לכאורה
‫ששני בני הזוג הולכים ‫להיפגש בצד החומרי ביותר,
‫זה היום הכי עליון והכי קדוש.
‫כי זה שייך לעם ישראל.
‫זה שייך להירושם.
‫וכן הולך הדרך.
‫אז זה, אני אומר דבר שלישי.
‫ככל שאדם מתעסק יותר בצדים כללילומיים,
‫אגב, וזה שונה ממה שהיה לפני 500 שנה.
‫לפני 500-600 שנה, ובחתונה ‫תמיד היה בא מישראל קדושה,
‫כי זה בשכיות הדור, אבל לפני 500 שנה,
‫גם כשמאדם מתעסק בדברים יותר רחבים,
‫מה שהיה אז, זה הוריד אותו.
‫זה דבר שכן הולך ומשתנה בדורות שלנו.
‫זאת אומרת, כחלק באמת ‫מהגאולה, חלק מה... מה זה?
‫פשוט מאוד. את רואית שיהודים לא ‫הצליחו להתעסק עם דברים כללים.
‫כי ברגע שבזמן הגלות,
‫כל מי שטיפה עזב את החיים ‫הסרידותיים של הפרטיות וזה,
‫מיד אפיל אותו.
‫והיום זה לא כך.
‫היום זה חלק מהתהליך שאנחנו נמצאים בו היום,
‫שאנשים מתעסקים במערכות וכולי, והם יותר...
‫והנקודה הרביעית והחשובה ביותר,
‫כי זה מה שאני אדבר מאוד עכשיו, ‫זה באמת לאנשים אולי מיוחדים,
‫מה שמשותף לכולנו.
‫זה אני חושב בהדרכה הנגזרת ‫המעשית החשובה ביותר שיש,
‫או לא החשובה ביותר, החשוב ‫ביותר זה הפיתוח התודעה האמוני.
‫כשאדם מבין לאן הוא שואף וזה ממלא אותו.
‫אבל מבחינה מעשית, מה ‫הנגזרת שיש לכל מה שלמדנו,
‫ברמה הפרטית, פרישות יותר מתונה.
‫זה החיים שלנו היום.
‫אם בעבר, ההדרכות עכשיו ברמה הפרטית,
‫עזבו עכשיו את הכלל ותעשו את זה,
‫ברמה הפרטית, ההדרכות בכל ‫ספרי המוסר באלפי שנים האחרונות,
‫היו כמה שיותר לדכא את ‫החומר, כמה שיותר לפרוש,
‫ולאכול בלי להרגיש את הטעם, ולהתגלגל בשלג,
‫וזה היה הדרך להגיע לקדושה,
‫היום גם ברמה הפרטית אין שום הדרכה כזאת.
‫היום ההדרכה היא על פי גדולי ישראל לכל אדם,
‫וגם גדולי ישראל עצמם, אף אחד,
‫אתם רואים, יש כמובן ‫חריגים, אבל ברמה העקרונית,
‫אין הדרכה היום כזו לשבור את ‫הגוף בצורה קיצונית כמו שהיה בעבר.
‫היום ההדרכה היא לבן אדם, שוב, אל תסתעב,
‫אל תתחיל פה עכשיו להשתולל ‫מבחינה חומרנית, אבל תאכל.
‫גם גדולי ישראל היום לא אוכלים ‫לחם יבש ומגלגלים תומן ובולי.
‫אוכלים, אוכלים ארוחה סבירה.
‫אני יודע מה, אדם, כמו שאמרנו, בונה בית.
‫אז מצד אחד אדם לא עכשיו ‫הולך להשקיע מיליוני שקלים
‫ומתחייב למשכנת העצוף חייו, משכנת ‫המטורפת שמכניסה אותו ללחצים,
‫וזה כי הוא חייב הרמון.
‫זה כבר חומרנות שעוד לא שייכת היום.
‫מצד שני, אף אחד לא חי היום באיזה...
‫אני יודע מה, באיזה רואל ‫מטלין פול, כי הוא סקפן וכו'.
‫בונים בית, בית יפה, בית אסתטי.
‫יש סיפור שתמיד אוהבים לצטט בשם החפץ חיים,
‫חפץ חיים שהוא תמיד חכם.
‫לפני 150 שנה, נסופה, ‫שהוא גר כמו אז, כמו כולם,
‫גר באיזה צריף מטלין פול בעיירה רדין.
‫ואז יום אחד הגיע אליו איזה עורך, ‫והוא ראה איך התנאי חיים של החפץ חיים.
‫אז הוא שאל אותו, מה, איך אתה שורד ככה וזה?
‫אז אמר לו, חפץ חיים, תגיד ‫לי, אתה קנית בית בעיירה?
‫כן, כי הוא שאל אותו, אותו אחד,
‫למה אתה לא קונה בית יותר טוב, ‫למה אתה לא משפר את הריעות שלך?
‫אז הוא שאל אותו, חפץ חיים, תגיד לי,
‫אתה קנית בית שעכשיו בעיירה?
‫הוא אומר, לא, לא, מה פתאום, ‫אני עורך, אני רק עובר פה.
‫אמר לו, חפץ חיים, יפה, ‫גם אני רק עורך בעולם הזה,
‫אני לא משקיע שום דבר.
‫זה סיפור קלאסי שמתאר את הגישה המוסרית
‫שהייתה במשך שנים בעם ישראל.
‫מינימום של השקעה בחורה.
‫זה לא הדרך היום.
‫חפץ חיים, הוא היה חי היום, ‫הוא היה, נמצא בבית, סביר.
‫מה זה?
‫150 שנה, אבל בתנאי החיים של אז,
‫חפץ חיים חי פחות או יותר ‫בתנאי החיים שכולם חיו אז,
‫רק טיפה, יותר פרוש, אבל ‫רוב האנשים חיו אז באופן כזה.
‫היום, גם גדולי ישראל, ‫אני הייתי בבית של הרבגיה,
‫הייתי, למשל, מודחה אליה, ‫זה לא היה בית מקלינפול,
‫פשוט, לא ארמון, לצרכים הנדרשים.
‫ההגדרה, אני חושב, באמת, ‫המדויקת של מה רמת החיים היום
‫הנדרשת מאדם עובד השם, ‫שימו לב, פיתחתי נוסחה,
‫אני, כמו אי שווה אמסי בריבוע,
‫אז אני מתכנן לקבל פרס נובל על הנוסחה הזו,
‫שימו לב, זה הנוסחה.
‫אור החיים תורני אידיאלי היום שווה,
‫שמירה מדוקדקת על גבולות ההלכה,
‫פלוס, אם עולה, רמת חיים ממוצעת ‫ביחס לתרבות הנוכחית מינוס.
‫הייתה נוסחה... ציון.
‫שמירה מדוקדקת על גבולות ההלכה,
‫אדם שואל אותך, איך אני אמור לחיות היום,
‫אחרי כל מה שדיברנו וזה, מה?
‫דבר ראשון, שמירה מדוקדקת ‫על מדבר, שולחן נרוך,
‫עכשיו, רמת חיים, רמת חיים ‫ממוצעת ביחס לתרבות הנוכחית,
‫מה שמקובל בתרבות הנוכחית, בממוצע.
‫כמו שאדם, איזה רכב אני קונה?
‫אדם אומר, לקנות רכב.
‫מצד אחד, אדם לא הולך לו לקנות...
‫אלא כן, שוב, זה התפקיד שלו, ‫שיש לו מספיק כסף וזה לא השקעה,
‫מדבר עכשיו, אדם ממוצע.
‫הוא לא עכשיו קונה רכב ‫400 אלף שקל כדי שופו לי,
‫ומספר שזה קידוש ‫החומר ו... זה לא... לא.
‫מצד שני, אדם לא הולך לו ‫עכשיו בקרקערה על סוס וזה,
‫כי הוא ממשיך את מסורת אבותינו וזהו.
‫זהו, הרכב.
‫רכב ממוצע, מינוס.
‫זה ההגדרה. ‫זאת אומרת, היום אדם שרוצה לשמור על עצמו,
‫באמת, שאלו היום, הוא מאפשר ‫לעצמו קצת יותר הרחבת חיים,
‫כי זו המציאות, ברור, ‫חשב, שאנחנו נמצאים בעיו.
‫אבל צריך תמיד טיפה מינוס,
‫כדי באמת לא לתת לצדדים ‫החומריים... בכל תחום החיים.
‫תעשו חשבות, תכילו את ‫הנוסחה הזו, אתם תראו שזה עובד.
‫ההחלטות... אני יודע ‫מה... איך חתונה, למשל.
‫לא, מה, דיברנו חתונו.
‫איך עושים חתונה?
‫פשוט, מה זה נקרא חתונה תורנית?
‫על פי הרעיונות של הרב קוב וכולי.
‫מצד אחד.
‫יש עכשיו, כמו שצרינו הרבה עם זה קורה,
‫שאנשים מתחרפנים בלילה הזו
‫ומשקיעים מאות אלפי שקלים
‫בצורה מוגזמת ורעפתנית.
‫זה לא קידוש אחר.
‫זה חומרנות לכל דבר, שאף אחד לא ישלט עצמו.
‫מצד שני, ובוודאי שחתונה, ‫במה שמקובל היום בחברה, בסדר,
‫זה לעצור אירוע של כמה מאות אנשים.
‫ברמה, שוב, בסיסית,
‫שבהתאם לכלכלה וליכולות של המציאות היום,
‫זה כן, שלוש מנות, אם, ‫לא יודע, בדיוק נגדיר את זה.
‫אדם עושה דבר כזה, מינוס.
‫זאת אומרת, קצת פחות מהרמה,
‫כי אנחנו פה לא רוצים ללכת ‫ולהשתולל מבחינה חומרית.
‫אבל דבר קטן, הוא נושא.
‫כדי שבכל זאת, בן אדם, זה חלק מהעבודת השם,
‫תמיד להיות עם קצת משיכה,
‫מכיוון שיש שם נטייה מאוד חזקה אל החומרנות,
‫תמיד אנחנו עושים איזה ‫בלימה קצת יותר מהרגיל.
‫זו הדרכה.
‫בריא שאדם עושה ממוצע, אז מהר ‫מאוד הוא גם גולש מעל הממוצע.
‫זה תהליך טבעי.
‫כן, אדם עושה את זה, מינוס.
‫ואז יש פה גם, וזה אמור ‫להיות המציאות הנורמלית היום,
‫בתים, שמחים, אנשים עובדים, מתפרנסים.
‫מה שאמרנו, לצאת למסעדה מדי פעם,
‫זה רמת חיים ממוצעת, ‫סבירה היום, זה אף אחד לא...
‫האדם יגיד, לא, אני, הילדים לא יקבלו מילקי,
‫כי בזמן אבותינו לא היה ‫מילקי, אז... היום יש...
‫פה אדם אומר, אני לא מכניס מחשב הביתה,
‫אני לא אכנס עכשיו לצדים הרוחנים של המחשב,
‫אלא מהצד הזה כאילו, זה לא, זה מותרות.
‫היום מחשב זה לא מותרות, בסדר?
‫זאת אומרת, הסינונים, בלאגנים, זה עוד סיפור.
‫אני מדבר עכשיו על השימוש עצמו.
‫שימוש מחשב, שימוש בטכנולוגיה,
‫זה דבר שהוא רמת חיים ‫ממוצעת, וגם העולם בנו לזה.
‫זאת אומרת, אדם לא צריך להיות ‫כל כך חומרני בשביל לקנות מחשב,
‫כי המחירים של מחשב הוא ‫משהו שהוא נגיש לכל נפש.
‫אז זה הרעיון הכללי.
‫רמת חיים ממוצעת, עם טיפה ריסון יותר מהרגיל,
‫כי בכל זאת אנחנו אומרים פה על בני תורה,
‫זה הדרכה, אני כבר עונה,
‫זה הדרכה שהיא באה מתוך ‫הרוח של הדברים שאמרנו.
‫כי בסופו של דבר אין דבר רע בחיים.
‫רק אמרנו, זה יכול להוריד את הבן אדם.
‫אז עכשיו, שברוך השם ‫המציאות היא כבר יותר בשלה,
‫וגם אפשר להבין יותר על הנאות האלה,
‫אז גם הדרכות המעשיות ‫יהיו יותר מתונות בתחום הזה.
‫כן, רציון?
‫זה בסדר שהחברה היא מדעת?
‫כן, כי החברה היא מדעת מצד זה שהיא מראה לך
‫מה באמת היכולות הנפשיות של העולם היום.
‫הנה, בעבר, בשביל ליצור חתונה עם 400 איש,
‫היית צריכה לעבוד כל החיים בשביל זה.
‫זה שהיום את רואה כל ‫אדם ממוצע עושה חתונה כזו,
‫אז גם זה מראה לך שזו הוצאה סבירה
‫מבחינת היכולות של בני האדם היום.
‫זה כמובן תלוי באיזו חברה את נכנסת אליה.
‫זאת אומרת, אדם יכול להתעקש ‫להיות בחברה של מיליונרים
‫ואז להעמיד לעצמו סטנדרט שהוא לא שם.
‫זה לא שם עם הנהל הסבירות של הלכים למקום,
‫אלא עם כל המחירים?
‫יש גדרים מלכתיים שהם אובייקטיביים,
‫ויש דברים שהם באמת...
‫בהתאם לאיך הנפש היום קולט את הדבר הזה.
‫בסדר? ככה זה בכל תחום.
‫אז אם אני מסכם, זה היה קצת ‫טיפה ארוך, אבל תבין מה הדברים.
‫כל מה שלמדנו, נשוב, הרעיונות האלה,
‫זה רעיונות עליונים שצריך ללמוד אותם,
‫חייבים ללמוד אותם, בלי זה זה ‫מעקר את כל עבודת ה' במציאות היום.
‫אבל אחרי שלומדים אותם,
‫צריך להבין שהאיסום שלהם ‫הוא צריך להיות מדורג וזהיר
‫מצד העולם כמו שאנחנו מכירים אותו היום.
‫לכן האיסום המעשי, אמרנו, א',
‫זאת אומרת, מתנהלים פחות ‫או יותר כמו שהיה בעבר,
‫התודעה האמונית היא יותר מפותחת,
‫מבחינת דברים חברתיים, ‫לאומיים, יש פה יותר מקום,
‫ובעיקר, כמו שאמרנו, ברשות ‫יותר מטורנה ברמה הפרטית.
‫אדם היום חי, אדם עובד ה' ‫ואני אומר לכם, ככה עובדים,
‫ככה גדולי ישראל עובדים.
‫אנשים שאוכלים, ישנים, שותים,
‫משתמשים בטכנולוגיה ברמה הבסיסית שלה,
‫ומה שכמובן מותר וכו', וזה,
‫וכמובן שעדיין הדגש הנפשי ‫הגדול זה על העולם הרוחני.
‫ודאי שהדגש נשאר על העולם הרוחני,
‫וזה מה שרט-לט הולך ומקדם את המציאות הלאה,
‫שהיא תלך ותתפתח, ועוד אלף שנה,
‫אני יודע מה יהיה כבר ‫מציאות, שבאמת אדם יוכל,
‫זה גם הטכנולוגיה מובילה לכיוון הזה,
‫שהעולמות מתאחדים, והרוח והחום,
‫והמחשבה, האדם כבר יזיז ‫את המציאות החומרית שלו,
‫והכול יתאחד, ניתן למציאות להתקדם לאט לאט.
‫שאלה? בבקשה.
‫זה קשור.
‫מה?
‫אני רוצה לדבר עם הדיאלטיק בין הרמת החיים
‫לבין השמירה בעולם החיים.
‫כי בכל מיני רוב אנשים מודיעים,
‫שמצטט אחד, לא מסתכלים בכלל ש...
‫כי לא מייחסים חשיבות לרמת החיים,
‫ומצטט תורם, כי לא חושבים שיש את זה יחד.
‫זה דור, חיים, רמת חיים גבוהה מאוד.
‫אבל כאילו שהתורה מבחינת ‫נגוף, אז אנחנו מבין כי התורה...
‫זה טעות, זה טעות לדעתי.
‫זה בגלל, לדעתי, זה אנשים שלא למדו אמונה,
‫ובאמת התורה מבחינתם, זה רק הלכה,
‫ואז הם יוצרים איזה נתק כזה, מסכים?
‫אז תופעה שהרבה פעמים רואים אותה.
‫באמת, אנשים כאילו מקפידים על ההלכה,
‫הם יוצאים עם זה, אבל ברמת חיים שם,
‫וכל התרבות שלהם, כל ‫השירות, בשיעורים אחרים,
‫שיהיה ברור, חלק מעבודת ‫השם, זה רמת החיים מוצאת.
‫רמת החיים מוצאת זה לא רק בצדים הטכניים,
‫זה גם ספרות, איזה ספרים אדם קורא.
‫בוודאי שאפשר לקרוא ספרים ‫היום, מה אני יודע להגיד?
‫לא, אני, אדם צריך היום רחבות ‫הופקים ביחס לתרבות הממוצאת.
‫והיום גם אנשים שהם מתעסקים בעולם,
‫כאילו אנשי תורה יכולים, וודאי שהם ‫חייבים רחבות הופקים יותר שפעם.
‫היום שגילה, לא, היום לא צריך, ‫כשהיה ילד לא ילד מתמטיקה,
‫כי לפני 500 שנה, לא, זה, ‫וודאי שצריך היום בגרות,
‫וודאי שכל אדם צריך שיהיה לו איזה ‫ידע בסיסי במציאות הקיימת היום,
‫וגם, לא רק בידע תפקודי פונקציונלי.
‫כמו שאמרנו, בן אדם נורמלי, גם ‫צדיק, הוא הולך מדי פעם למסעדה,
‫הוא גם מדי פעם קורא ספר ‫שהוא לענה, ולא רק לזה,
‫ושומע מוזיקה, כן, לא, אסור לשומע, פתאום.
‫וודאי שזה גם חלק מעבודת השם.
‫רק הנה מה, רמת חיים ממוצעת ביחס לתרמות.
‫תודה.

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/240769089″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

מספר פרק בסדרה : 23

<< לחץ לפרק הקודם

עולם חדש וסוף מאמר יסורים ממרקים

לחץ לפרק הבא >>

מה אלהים רוצה ?

מדור: בית המדרש

אורך השיעור: 85 דקות

סדרה:יסודות האמונה | הרב חגי לונדין

לחץ כאן להורדת קובץ שמע MP3

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח

כיצד נוח לך להמשיך?

An error occured.

No data was found

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/240769089″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

למה שווה להתחבר?

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

הדרכות מעשיות מהתפיסה האמונית החדשה

01:25:08

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

כיצד נוח לך להמשיך?

כתיבת תגובה לבטל

מכון מאיר - יהדות באהבה

מחלקות מכון מאיר

מחלקות מכון אורה

ערוץ מאיר

ארכיון שיעורים

ערוץ מאיר בטלפון ללא אינטרנט:
02-6475073

תרומות

מדיניות האתר

מכון מאיר בדוא"ל:

טלפנו אלינו:

מכון מאיר בדוא"ל: