[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/231077870″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
התפילה קצת מפתיעה אותנו, לכאורה התפילה מאוד אינטימית. מאוד סודית. האדם מתפלל מעומק לבו ומגלה את כל סודותיו לה’, ופתאום בתוך השתפכות הנפש בזאת מכניסים לך כללים! יש נוסח, זמנים וכדו’ שממש מונעים ממני להתרגש, ולא רק זה, אתה גם חייב להתפלל במניין!
זה כמו חתן שייתן לאשתו מכתב “הריני להודיעך על אהבתי” והיא תשיב לו “בקשתך התקבלה ותועבר לרשויות המתאימות” ועם כל זה הוא כותב לה שהוא אוהב אותה “בתוך שאר בנות ישראל החסודות והצדיקות”.
למה זה ככה? למה לא לדבר חופשי? למה טקסט כתוב קבוע ?
פעם התפילה הייתה ספונטנית! וכך כותב הרמב”ם :
אם היה רגיל מרבה בתחנה ובקשה ואם היה ערל שפתים מדבר כפי יכלתו ובכל עת שירצה, וכן מנין התפלות כל אחד כפי יכלתו, יש מתפלל פעם אחת ביום, ויש מתפללין פעמים הרבה, והכל יהיו מתפללין נכח המקדש בכל מקום שיהיה, וכן היה הדבר תמיד ממשה רבינו ועד עזרא.
אז למה השתנתה הצורה הטבעית הזאת?
צריך לזכור שההבדל בין זמננו עכשיו לזמן העבר הוא לא רק בנביא עצמו שהיה ניתן לשאול אותו כל מיני שאלות אלא הנביא הוא אינדיקציה לשכינה השורה על האומה הישראלית, “ושכנתי בתוכם” העם כולו מרגיש עצמו כיחידה