ערוץ מאיר
כל הנושאים
פרשה קודמת: חיי שרה
פרשה נוכחית: תולדות
פרשה הבאה: ויצא
 

הארכיון נתמך על ידי
קרן דור ס"ת

נבואות התפילה ברכת המינים והחוויה הדתית

מבוא לתפילה

הרב אורי עמוס שרקי / י"ב חשוון ה'תשס"ט / 56 דק'
קוד שיעור: 47902
Loading the player ...
על השיעור:

***לעילוי נשמת רות בת הרב מנחם יהושע***

התפילה היא תגובת הנפש לפניה האלוקית.
התפילה היא ההמשך של הנבואה, אמנם איננו נביאים, אך הד הנבואה של דבר ה' ממשיך להישמע בצורה גולמית במיוחד באומה הישראלית.
לכן כשאנו מתפללים אנו משחזרים משהו מהחוויה הנבואית שהייתה לאבותינו.

היו 83 נביאים מתוך אנשי הכנסת הגדולה, הם חתומים על האמנה בספר נחמיה.
מלבד 18 ברכות, ישנה את ברכת המינים.
איך יכלו לתקן ברכה זו בתקופה שלאחר הנבואה, הרי ברכה זו נתקנה בתקופת הנצרות.

רבן גמליאל אמר, ''מי יתקן את ברכת המינים''.
כבר בהפסקת הנבואה היה ברור שהמינות זה עניין של זמן, כיוון שכשמפסיקה הנבואה יש עולם חדש בו מרגישים את חיסרון הנוכחות האלוקית ואז מתפתחת השקפה שטוענת שאלוקים נהרג ושישראל אשמים בזה.

היה קושי בתקופה שאחרי הנבואה לתקן ברכה, וכן יש קושי בברכה שיש בה שנאה, באותם ימים חכמים היו נגועים בשנאת חינם ולכן הם היו עלולים להתכוון גם למי שלא צריך בברכה ולכן הייתה בעיה שחכמים יתקנו את ברכת המינים.
בשמואל הקטן היה עדיין משהו מההארה הנבואית, לכן קראו לו שמואל הקטן, כי היה מעט קטן משמואל הרמתי שהיה מגדולי הנביאים.

בסוף ימיו מובאות נבואות שאמר שמואל הקטן, סימן שמעט נבואה עוד הייתה קיימת אצלו.
שמואל הקטן היה היחיד מבני דורו שהיה נקי משנאת חינם, הוא אמר ''בנפול אויבך אל תשמח..''
שמואל הקטן יישם את הפסוק הזה ולכן יכל לתקן ברכה של שנאה שלא תתפשט מעבר לראוי לה.

התפילה נבואית מיסודה.
הקב''ה השביע את ישראל שלא יגלו את הקץ, אם משביעים מישהו שלא יגלה, סימן שהוא יודע.
ומי שידעו היו הנביאים שביניהם.
שבועה זו ממשיכה גם בימי בית שני בו כבר לא היו נביאים, הכוונה היא לתלמידי הנביאים ואלה המקובלים, אותם משביע הקב''ה של יגלו את הקץ.

שאלו את ר' חנינא שהתפלל על החולים זה יבריא וזה לא, אם הוא נביא, הוא ענה שהוא מקובל ולכן ידע את מצבו של החולה, כלומר במקובלים יש מן הנבואה.

מהי החוויה שמתוכה אנו יכולים להתפלל?
כאשר אדם מתפלל הכוונה היא שהוא עומד לפני הבורא.
האם יש סימן שאנו באמת עומדים לפני הקב''ה?

מבקרי הדת טוענים שהתפילה נובעת מתסביך נפשי, לאדם יש מרירות שאותה הוא מבטא וחושב שהוא עומד לפני ה'.
כמו כן, הם טוענים שיש לאדם רגשות אשמה ולכן הוא מבטא את הרגש הזה בצורת תפילה.
האפשרות השלישית היא שהתפילה היא חוויה אסטטית, קתרזיס.
טענה רביעית היא שאולי כל מה שמכונה מפגש עם ה', הוא רק ביטוי של חרדה.

במסכת ברכות כתוב, אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש.
אסור להתפלל כל עוד לא הגענו לחוויה שמצדיקה את התפילה.
והמשנה ממשיכה, חסידים ראשונים היו שוהין שעה...

כל התגיות
2 הוספת תגיות
תגובות כתוב תגובה
טרם התקבלו תגובות לשיעור זה
צופים כותבים
עוד במבוא לתפילה