חודש שבט בחיינו

חשק-רצון לבטא את הנטיות הטבעיות של האדם, את החלק הנמוך שבו, “נפש בהמית” כלשון התניא אילן-בתורה ובחז”ל זה עץ פרי חפץ-רצון א-לוהי. באדם יש טבע א-לוהי ובאמת זה מה שמניע אותו. כששואלים אדם למה הוא נוטע עץ פרי, הוא יכול לענות תשובות “חשקיות”-כי אני רוצה לאכול מהפרי, כי אני רוצה להרוויח כסף וכד’. הרב מסביר שכל חשק בהמי נמוך, נובע בעומק מ”חפץ”, מרצון נשמתי. כלומר חשק נטיעת אילנות נובע באמת מחפץ עליון, בין אם הוא מודע לזה ובין אם לא. בעומק כל חשק יש באמת חפץ. וזה נכון לגבי כל חשק-חתונה, עבודה וכו’. בעץ החרוב רואים את העניין הזה בבירור: יש זן מיוחד שמניב פירות רק אחרי 70 שנה. ולכן ברור שאדם שנוטע אותו לא יוכל להרוויח ממנו משהו חומרי, אלא הוא מיטיב בכך לדורות הבאים. וזה נכון לכל דבר בחיים. זאת הסגולה של חודש שבט. לכן ברור שחודש שבט הוא החודש של ארץ ישראל. למה? ארץ ישראל יכולה להיתפש בקלות באמצעי לכל מיני אינטרסים. אבל באמת היא קדושה, א-לוהות. במילים חרות: חודש שבט הוא היכולת לראות את האמת בשקר, את הא-לוהי בטבעי. בחודש הזה אנחנו מסוגלים לגלות קדושה בתוך מעטפת של חולין, חפץ בחשק. לכן גם מזל החודש הוא דלי: הוא מלמד אותנו שבעומק החושך אפשר לדלות קדושה. לדלות ממה שנראה דל קדושה.