ערוץ מאיר
כל הנושאים
פרשה קודמת: תולדות
פרשה נוכחית: ויצא
פרשה הבאה: וישלח
 

הארכיון נתמך על ידי
קרן דור ס"ת

הצחוק ביהדות

הרב חגי לונדין / ז אדר ב ה'תשע"ד / 61 דק'
קוד שיעור: 57202
Loading the player ...
על השיעור:
ידועה הגמרא בסוף מסכת מכות שמספרת שר"ע וחבריו היו מהלכים בדרך וראו את בית המקדש בחורבנו - ולפניהם יצא שועל מבית קודשי הקודשים. חבריו של ר"ע התחילו לבכות לאור מחזה מזעזע זה, ואילו ר"ע, צחק. לשאלתם, איך הוא יכול לצחוק ולשמוח לאחר מראה כזה מזוויע ענה להם בשאלה, מדוע הם בוכים? ענו הם - איך לא נבכה, כאשר בית קודשינו ותפארתנו במצב כ"כ שפל? ענה להם ר"ע: "זהו שאמרתי לכם - אם נתקיימה נבואת הפורענות של אוריה, מובטחים אנחנו שגם נבואת הנחמה של זכריה תתקיים".
אפשר ללמוד ממעשה זה יסוד גדול. ר"ע מלמדנו שעמ"י לא מתרשם יותר מדיי מהמציאות העכשווית, עמ"י תמיד מסתכל על העתיד במבט בוטח, ויותר מכך - גם מסוגל לצחוק על המציאות כעת למרות שהיא בכי רע.
החל מדברי התנ"ך דרך דברי התנאים וכלה בספרי המוסר של דורנו, אנחנו רואים שיש על הצחוק שני סוגי התייחסויות: מצד אחד הצחוק הוא דבר שלילי מאוד, כגון: "כת ליצנים אינה רואה פני שכינה", "ליצנות אחת דוחה אלף תוכחות" וכד' . ומצד שני אפשר לראות: "עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון...", וכידוע שרבא פתח את השיעור שלו עם בדיחה ורק לאחר מכן פתח בלימוד, וכמובן הסיפור המפורסם שר' ברוקא מספר ששאל את אליהו הנביא שיצביע לו על בני העולם הבא, והצביע לו על זוג ליצנים ששימחו את העוברים ושבים. מהי א"כ החלוקה בין צחוק טוב, לבין צחוק שלא בבית ספרנו?
הגמרא בברכות מספרת לנו שמס' חכמים ביקשו מרב הונא שישיר להם שיר לכבוד החתונה שהם נמצאים בה כעת. רב הונא נענה לבקשתם והחל לשיר: אוי לנו מהמיתה, אוי לנו מהמיתה", שאלו אותו חכמים: מה אנחנו צריכים לענות על כזה שיר? ענה להם: המצוות והתורה שאתם עושים הם אלו שיגנו עליכם.
הרב בעין אי"ה ברכות פ"ה פס' ט"ו, מפרט קצת את סוגיית הצחוק שיש בעמ"י: "יש שני אופנים לשמח את האדם, האופן האחד הוא לשָכּח ממנו את עמלו ולהסיח דעת מכל הדברים המעציבים. אמנם שמחה זו אינה שלמה ומתמדת, כי הלא הדברים שהאדם מתעצב עבורם הם קיימים ונמצאים ומערבבים את שמחתו. ע"כ הדרך המובחר הוא הדרך השני, שהאדם יצייר לעצמו באמת הדברים שמעציבים את רוחו, ויעמיק וישכיל בשכלו שאפילו בשביל הדברים שהם הסיבות היותר גדולות להתעצב אין בהם דרך עוצב באמת. כי כל מה שברא הקב"ה הכל הוא לטובה, וגם הרע הגדול של המוות אינו רע וראוי להתעצב עבורו כ"א להשתדל להשלים תכלית החיים כראוי. ע"כ באמרם, לישרי לן, אמר להו וי לן דמתנן, כלומר נצייר תחילה הדברים שאפשר להתעצב עבורם ונשכיל כי באמת אין לאדם כלל על מה להתעצב רק להתחזק ללכת בדרך השלימות לעסוק בתורה ומצות, ואז הוא מביא עצמו אל תכלית החיים, ואין לו להתיירא מן המוות כשהשלים חוקו. וכיון שהתורה והמצווה מגינים גם על מר המוות, ק"ו שהם מגינים על יתר הדברים שהאדם מתעצב עבורם שכולם הם פחותים בעוצב מן מר המוות...ע"כ ענו על הצעת העוצב, הי תורה והי מצוה דמגני עלן, וראוי להיות אך שמח וחדות ד' יהי' מעוז ליראיו וחושבי שמו".
אנשים צוחקים כאשר נוצרת שבירה של הרצף ההגיוני הצפוי . ובכל חיינו אפשר לצחוק בשני אופנים: הראשון הוא - הסחת הדעת. זלזול במציאות הקיימת, שלא ע"מ לבנות לאחר מכן בניין יותר חזק ומתקיים. לקחת למשל ערך מסוים ולהפוך אותו לכלום. לתופעה זו קראו חז"ל: ליצנות!, לקחת קודש וערכים ולהפוך אותו לדברים רדודים וחסרי משמעות, שוחקים את הרציניות. הליצן, יוצר לעצמו מסכים וחומות מול דברים רציניים וחשובים באמת, בשלב מסוים הוא לא יכול להתייחס לדבר אחד בעולם כדבר רציני, אע"פ שבאמת מגיע לדבר זה שהתייחסו אליו ברצינות, כל מה שנכנס לליבו עובר דרך הצד הציני שלו. בדר"כ, אנשים ברמה כזאת, מראים את עצמם כאנשים בעלי ביטחון עצמי מופרז וחזק, ששום דבר לא פועל עליהם, אבל חשוב לדעת בפנים אותו אדם מרגיש קצת רקבוביות, וריקניות. כאשר הם ח"ו היתקלו בקשיים אמתיים, יהיה להם הרבה יותר קשה להתמודד איתם באמת, הם לא רגילים למצבים מעין אלו . במצבים של קושי וכאב, א"א להעבירם ע"י צחוק וציניות - כאשר עושים זאת, רק מדחיקים את הקץ ולא באמת מביאים את המציאות לידי תיקון אמיתי.
האופן השני שאפשר לצחוק דרכו הוא, ההומור היהודי: צחוק ששובר את המציאות הקשה והמכאיבה, וכל זה מתוך מבט לעתיד, מתוך רצון לבנות קומה נוספת וגדולה. כדיי לא להישבר מהמציאות העכשווית, האדם יוצר כמין אשליה במציאות עכשיו, ומתוכה מתקדם הלאה. לדוג': כולם יודעים שהמוות קיים, אבל בשום פנים ואופן לא ניתן לא לשתק אותנו, לכן, קצת צוחקים עליו, מתוך רצון להבין ולהפנים שהוא לא הסוף - אלא יש אחריו עולם נצחי ועולמי!! צחוק כזה, עוזר לנו להתמודד עם החיים בשמחה. לצערנו הרב, העולם כיום משתמש יותר בצחוק השלילי, הוא מראה לאנשים כאילו עכשיו אפשר לומר את האמת הנכונה, מה "באמת" חושבים אנשים גדולים וכד'.
אומר הרב קוק במקום אחר, בצחוק השלילי חייבים להילחם! ואיך נלחמים בצחוק רע? ע"י צחוק חיובי! כמו יצחק אבינו, לא צוחק עכשיו, אלא רק בעתיד! להבין שיש עתיד נצחי, שיש המשך וקיום לעולם, והוא הרבה יותר חזק ממה שרואים עכשיו במציאות הקשה - זה הצחוק היהודי, החיובי. לפני מס' שנים נעשה בעולם מחקר, וגילו שההומור יהודי מאופיין מאוד בצחוק עצמי! זה הדרך של עמ"י להתמודד עם מציאות קשה ככל שתהיה. ההיגיון דבר הוא, שע"י צחוק על המציאות הקשה שהיהודים נמצאים בה, הם נכנסים לתוך דימיון ואשליה למס' רגעים, שבהם הם מרגישים וחשים את ההרגשה הטבעית שלהם - שולטים ולא נשלטים. הרגשה זאת עוזרת לרצות את העתיד, היא זאת שנותנת כח לעתיד ולהמשך. הצחוק האמיתי, הוא מעלה מתוך הקושי את הנקודה האמיתית של העתיד ועליה בונים את התקווה שלנו. לכן, אמר להם רב הונא: תאמרו היכן התורה והיכן המצוות שיגנו עלינו? מכיוון שהתורה והמצווה הם אלו שיכולות להקנות לאדם - מבט עמוק ורציני על החיים.
תגיות: הצחוק | חודש אדר כל התגיות
2 הוספת תגיות
תגובות כתוב תגובה
תגובות       לשיעור זה התפרסמו 1 תגובות, ב 1 דיונים.
1.  שיעור חשוב!!
אריאל,  אשדוד - יום חמישי, כג אדר א תשע"ו (03/03/2016)
צופים כותבים
עוד ב-שיעורים לפורים-