פרשת: צו | הדלקת נרות: 18:16 | הבדלה: 19:34 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

“הא לחמא עניא”: יציאה משיעבוד המעצמות בכל דור | הרב ערן טמיר
play3
הרב ערן טמיר FIX
מצוות חובת המלחמה היא חלק הכרחי במצוות יישוב ארץ ישראל | הרב ערן טמיר
play3
הרב ערן טמיר FIX
פרקי “אורות המלחמה”: מיקוד קצר וקולע עם הרב ערן טמיר | פרק י’: שתי הדרכים לחיסול הרע בעולם
play3
הרב ערן טמיר
פרקי “אורות המלחמה”: מיקוד קצר וקולע עם הרב ערן טמיר | פרק ט’: המתח הפנימי שלנו, בין אחריות לאומית ואוניברסלית
play3
הרב ערן טמיר
“קול מלחמה במחנה”: שלושה סוגי קולות מלחמה אפשריים | הרב ערן טמיר
play3
הרב ערן טמיר FIX
חטא העגל גורם לכל המלחמות בעולם עד ימינו. מה ההיגיון? – פרשת כי תשא | הרב ערן טמיר
play3
הרב ערן טמיר FIX

בין זוגיות להורות

Play Video
video
play-rounded-fill
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/232901554″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
מספר פרק בסדרה : 1
לא קיימים פרקים קודמים בסדרה זו
כבוד הורים במערכת המשפחתית
בין זוגיות להורות. המעבר בין הזוגיות,בין הכלל הקטן,להורות,להרחבת הכלל המשפחתי הזה הוא מעבר לא פשוט,הוא מעבר שצריך לשים אליו לב ולהתכונן אליו כראוי.כיום ישנה טענה שנשמעת הרבה שאולי כדאי לעכב את הבאת הילדים לעולם כדי לבנות את הזוגיות,כלומר לפי טענה זו,זה לא הגיוני שתוך שנה נהפוך מזוג להורים,כי הרבה פעמים בהורות המיקוד עובר לילדים והזוגיות יכולה ללכת לאיבוד בדרך,לכן אולי עדיף לחיות כמה שנים יחד,לבנות את עצמנו כמו שצריך ואז להביא ילדים.היום בעז”ה נברר את הסוגיה הזו,את המתח שבין היותנו זוג להיותנו הורים וכיצד עוברים נכון את התהליך הזה. כבר בתחילת התורה אנחנו פוגשים את הקשר הזוגי ואת התפקיד ההורי צמודים יחד אחד לשני.בתחילה כתוב “ויברא אלוקים את האדם בצלמו,בצלם אלוקים ברא אותו,זכר ונקבה ברא אותם”,בפסוק הבא כתוב “ויברך אותם אלוקים” – במה מתבטאת הברכה?לא בשלום בית,לא במובן הזוגי אלא “ויאמר להם אלוקים פרו ורבו ומלאו את הארץ”,כבר כאן אנו רואים את ההצמדה בין המציאות הנקראת אדם המורכב מזכר ונקבה,לבין האחריות של אותו אדם לעסוק בפריה ורביה ולהמשיך את העולם.כלומר,קודם כל אנו כבר רואים ששני הממדים הללו חייבים להופיע יחד,ובאמת הגמרא במסכת “יבמות” כשהיא עוסקת בסוגיית חובת מצוות פרו ורבו מביאה כמה מאמרי חז”ל שמעצימים את החשיבות של שני הצדדים הללו.קודם כל “ר’ אלעזר אומר כל אדם שאין לו אישה אינו אדם שנאמר ‘זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם'” – כלומר להתחתן זה לא פריבילגיה,אלא אם אתה לא מתחתן אין לך צורת אדם שלמה,ולכן באמת כשאדם בא לעולם אנו לא מברכים “יוצר האדם” בלידה,כי אין כאן צורת אדם שלמה,את הברכה זו מברכים רק בחתונה,רק כאשר הזכר והנקבה מתחתנים,מתאחדים יחד ויוצרים מציאות של אדם שלם אז מברכים “יוצר האדם”. וכן ממשיכה הגמרא ואומרת “כל אדם שאין לו אישה שרוי בלא שמחה,בלא ברכה,בלא טובה..בלא תורה,בלא חומה..בלא שלום”,כ”א מהביטויים הללו הוא בעל משמעות רבה אך בכל אופן רואים שאדם ללא אישה הוא לא אדם.לאחר מכן ממשיכה הגמרא “תניא ר’ אליעזר אומר כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים..ר’ יעקב אומר כאילו ממעט הדמות..אחרים אומרים גורם לשכינה שתסתלק מישראל”.אנו רואים איך כבר בתורה דרך הגמרא רואים את המתח בין שני הממדים הללו,ולכן בשו”ע נפסק ש”חייב כל אדם לישא אישה כדי לפרות ולרבות” – כלומר עפ”י השו”ע המוקד הוא דווקא על הצד השני,על הצד של הפריה ורביה.ומיד מעיר ע”כ הרמ”א ואומר “וכל מי שאין לו אישה שרוי בלא ברכה..” כלומר השו”ע שם את הדגש על ההורות,בעוד הרמ”א שם את הדגש על הזוגיות. נשאלת השאלה,אם סדר הדברים גם מבחינה כרונולוגית וגם מצד התורה הוא קודם כל זוגיות ורק אח”כ הורות אז למה השו”ע שינה את הסדר ואומר שכל מגמת הנישואים היא כדי לפרות ולרבות?א”כ אנו צריכים להבין מה המשמעות של שני הצדדים ולמה לפי הפסק בשו”ע התהפך הסדר וההורות קודמת לזוגיות. נתחיל בפסוק הראשון,קודם כל מהי המציאות הנקראת אדם שלפי התורה נקראת זכר ונקבה?הפסוק אומר “ויברא אלוקים את האדם בצלמו,בצלם אלוקים ברא אותו,זכר ונקבה ברא אותם” – כמו שכבר הזכרנו הנצי”ב מסביר שהקב”ה ברא מציאות שנקראת אדם והמציאות הזאת היא היחידה שהיא “בצלמו”,שהיא דומה לאלוקים.אז א”כ אחרי שהתורה אמרה שהאדם הוא “בצלמו”,שהוא דומה לאלוקים,למה יש צורך לחזור שוב ולומר ש”בצלם אלוקים ברא אותו”?לכאורה זו סתם חזרה מיותרת.אלא מסביר המלבי”ם וכן מסביר בעל “ספר המידות” ש”ויברא אלוקים את האדם בצלמו” זו כותרת כללית שבאה לומר שאנו דומים לקב”ה.אך אנו לא דומים לו בכל,שהרי הוא ראשון ואחרון ואנו לא,אנו בגוף והוא לא וכו’,אז א”כ במה אנו דומים לו?ממשיך הפסוק ומפרט “בצלם אלוקים ברא אותו” – אנו דומים לקב”ה בתכונת ה”אלוקים” שבנו,בתכונת ריבוי הכוחות השונים והמנוגדים שבנו. כמו שאומר בעל “ספר המידות” שכל בע”ח קיבל מידה אחת,כל הנמלים חרוצות,כל השפנים פחדנים,כל הנמרים עזים וכו’,רק האדם הוא גם גאוותן וגם ענוותן,הוא גם אמיץ וגם פחדן,גם חרוץ וגם עצלן וכו’. כלומר,רק האדם מכיל בתוכו כוחות שונים ומנוגדים,באדם יש את תכונת אלוקים.ובמה מתבטאת תכונת הניגודיות הזו שבו? לכאורה הייתי אומר ששיא הניגודיות הזו שבאדם מתגלה בכך שהוא מורכב מנשמה וגוף,הייתי מצפה שסוף הפסוק יהיה “וייצר ה’ אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה”,ההכלה הזו של מצד אחד “עפר מן האדמה” ומצד שני “נשמת חיים” זה שיא הניגודיות,אך מפתיע לראות שהתורה לא אומרת כך,אלא התורה מסיימת את הפסוק במילים “זכר ונקבה ברא אותם” – כלומר לפי התורה הזוגיות,הפער בין זכר לנקבה זה הניגודיות הכי גדולה שיש בעולם,בכך מתבטאת תכונת ה”אלוקים” שבאדם הרבה יותר מאשר בפער שבין “נשמת חיים, ל”עפר מן האדמה”.מפתיע מאוד. א”כ מטרת הנישואים לפי זה היא להידמות לבורא,להידמות לבורא בכך שאנו מסוגלים להכיל בתוכנו כוחות שונים ומנוגדים ולחיות איתם בהרמוניה.א”כ כשאנו מתחתנים זה באמת “שהכל ברא לכבודו”,הכבוד האלוקי שהוא המסוגלות לגלות כוחות חיים שונים ומנוגדים יחד הוא מתגלה בזוגיות ולכן זה מתבטא בברכה הבאה “יוצר האדם”,בצורת האדם השלמה מתבטא כבודו של אלוקים.לכן כשהגמרא אומרת שאדם ללא אישה הוא ללא תורה,ללא שמחה וכו’ זה לא מוגזם, אלא אדם ללא אישה הוא כלל לא אדם,וממילא ללא תורה,ללא צלם אלוקים שבו.ניקח דוגמא אחת שקשורה לנקודה הזו. חז”ל אומרים במסכת “ברכות” “דו פרצופין ברא הקב”ה באדם הראשון,שנאמר ‘אחור וקדם צרתני'” – יש להבין למה האדם נברא דו פרצופין,ומה המשמעות של שני הפרצופים הללו.הרב לוקח כאן דוגמא מפורסמת ומצויה של שני כוחות חיים שהם בעצם שני מרכזי כובד הפוכים אצל הזכרי והנקבי ולכן הזכר והנקבה צריכים להתאחד,כך כל אחד נותן לחברו את מה שחסר בו וכך הם משלימים אחד את השני.הרגש והדמיון,שני הכוחות הללו יתרונם הוא חסרונם. היתרון של הרגש והדמיון הוא שהם מעל המציאות,הם לא מאפשרים לשפוט נכון את המציאות.מצד שני יש את השכל שהוא הפוך מהם לגמרי.הדמיון הוא מעבר לחוקים ולגבולות,הוא מפליג לאן שהוא רוצה.הרגש גם הוא הולך לאן שהוא רוצה,השכל לעומת זאת בדיוק הפוך,יש לו את הכללים והחוקים שלו,את צורת ההופעה שלו.האדם מורכב מחסד ודין,מדמיון ורגש ומצד שני משכל.בחלוקה בין הכוחות הללו האיש והאישה שונים.אצל האיש מרכז הכובד הוא השכל,לעומת זאת אצל האישה מרכז הכובד הוא הרגש והדמיון.לכ”א יש את שני החלקים הללו,אך מרכזי הכובד שונים.כמו שאמרנו שני הכוחות הללו שונים זה מזה,ולכן כשהם מתערבים יחד הם מעכבים זה את זה ומונעים את ההרמוניה ביניהם,את השלמתו של כ”א.שניהם צריכים להופיע בצורת האדם השלמה,לכן הזוגיות,דווקא כי היא כוללת בתוכה ניגודיות מאפשרת את ההופעה השלמה של שניהם,את האיחוד השלם,את ההוצאה השלמה של צלם אלוקים,את אחדות הניגודיות,את הרגש והדמיון מצד אחד ואת השכל מצד שני.כלומר מטרת הזוגיות לפי הכיוון הזה היא לגלות צלם אלוקים באדם.אז א”כ מהי מטרת ההורות?הגמרא במסכת “שבת” אומרת שכשאדם יגיע לדין ישאלו אותו כמה שאלות,השאלה הראשונה היא “קבעת עיתים לתורה”,השאלה השניה היא “נשאת ונתת באמונה” והשאלה השלישית היא “עסקת בפריה ורביה”.מה השאלה השלישית מוסיפה על השאלות הקודמות?כמו שאמרנו לחיות בזוגיות זה המצב הנורמאלי,זה לא מעלה,אלא זה המצב הטבעי של האדם.מי שלא חי בזוגיות הוא חסר,אך מי שחי בזוגיות זה לא מעלה,אלא זה המצב הפשוט.אבל היתרון של הזוגיות הוא חסרונה.היתרון של הזוגיות הוא הנורמאליות,הוא ההווה,אך מה עם העתיד?האם אתה כאדם חושב על ההמשך,לוקח אחריות על מה שיקרה בהמשך ההיסטוריה?אדם רוחני באמת לא עוסק רק בהווה,אלא הוא יודע שההווה והעתיד הם בסקירה אחת,אצלו ההווה והעתיד מחוברים(עיין בסיכום השיעור לט’ באב עפ”י ה”משך חכמה”),האדם החומרי לעומתו שייך רק להווה,רק לעכשווי.לכן,נכון שבזוגויות יש צד של אדם שלם בגלל שהיא מגלה את הצלם אלוקים,אך זה לא נגמר בכך,יש כאן חיסרון,כי צד שני בצלם אלוקים הוא לא רק יכולת להכיל ניגודים בהווה,אלא להכיל זאת גם בפרספקטיבה העתידית של הדברים,במבט היותר רחב. אדם בעל מבט נכון ואמיתי אין אצלו סתירה בין הזוגיות להורות.אדם זה רואה את הכל בסקירה כוללת ומקפת,הוא לא עסוק רק במה שהוא יכול להוציא עכשיו בהווה לפועל,אלא גם “את אשר יוכלו שאר הדורות הבאים בהמשך החיים..גם הם נגללים” – במגילת אסתר ישנה הלכה שחייב לגלול את כל המגילה,לפתוח את כולה ואז לקרוא,ואם לא עשו כך זה מעכב את הקריאה.מה הרעיון,מה כ”כ עקרוני בזה?זהו עומק ההבדל שבין ספר למגילה.כשאתה קורא ספר,אז אתה עסוק במה שאתה קורא עכשיו,מה שיהיה עוד שני עמודים אתה לא רואה,במגילה לעומת זאת זה לא ככה,במגילה אתה פותח את הכל כדי שתראה את הכל,שלא יהיה נתק בין ההווה לעתיד.מגילת אסתר ששם ה’ לא מוזכר בה,שבה יש את ההסתר הגדול, חייב לפתוח בה את הכל,לראות את כל התמונה,לגלות את ההסתר,וכך להבין שגם אם עכשיו נראה שיש בעיה,אתה יודע שבהמשך,בעתיד,אתה תראה ותבין את הכל בצורה הרבה יותר טובה.אדם כזה ברור שחשובה לו מאוד ההורות,ההמשך, העתיד.ולכן נשאלת השאלה הזו בדין “עסקת בפריה ורביה”?כלומר האם הבנת שהיכולת שהקב”ה שם בך לגלות צלם אלוקים זה לא רק היכולת להכיל ניגודים,אלא גם היכולת להמשיך את הדורות,היכולת לגלות את ההווה והעתיד בסקירה אחת או שמא התעסקת רק בהווה?הזוגיות היא פרטית ביחס להורות שהיא כללית.בזוגיות הצלם אלוקים הוא פרטי ולא כללי.לכן אדם שמבין שה”פרו ורבו” הוא המשך של ה”זכר ונקבה” הוא מבין שמעבר להכללת הניגודים הוא צריך להיות שייך לסקירה האחדותית של הופעת האלוקים במהלך הדורות,ולכן ממילא מובן למה מי שלא עוסק בפריה ורביה הוא ממעט את הדמות,הוא מונע הופעת שכינה. הגמרא במסכת “שבת” אומרת ש”מי שיש לו חולה בתוך ביתו צריך שיערבנו בתוך חולי ישראל” – לכאורה יש כלל גדול שאומר “עניי עירך קודמים”,לכאורה זה נשמע מאוד אגואיסטי,איפה הכלל?למה אתה עסוק רק בקרובים לך?אומר הרב, הילדים של ההורים,הילדים שבכל משפחה,זה כלל ישראל הקטן,התמציתי שהקב”ה שם אצל ההורים האלה.לכן נכון שהם צריכים לדאוג לכלל ישראל,אך הכלל הישראלי הראשוני מבחינתם זה הילדים שלהם בבית.אין כאן מתח בין כלל ישראל לילדים שלי,אלא הילדים הם התחלת הכלל.אדם שיש לו חולה בתוך ביתו,אני לא מטפל בו רק בגלל שהוא הבן שלי,אלא בגלל שהוא כלל ישראל,ובגלל שהוא כלל ישראל היותר קרוב אלי כי הוא הבן שלי אז אני מטפל בו,אני מטפל בו מבחינת הכלל,ובגלל שהוא הכי קרוב אלי זה מלמד אותי שהוא הכלל הראשון שבו אני צריך לטפל.לעסוק בפריה ורביה זה לא רק לחבר בין ההווה לעתיד,אלא גם לחבר את הפרט הזוגי עם הכלל הישראלי העולמי,והילדים שלך הם התמצית של הכלל הגדול.גם את אהבת קרוביך אתה צריך לשאוב מאוצר הכלל.כל אחד המשפחה שלו היא החלק של הכלל שנפל בחלקו ובו הוא צריך לטפל.א”כ ישנם שתי מגמות של צלם אלוקים,צלם אלוקים אחד זה הכללת הניגודים,וצלם אלוקים שני זה הפרט והכלל,זה ההווה והעתיד.לכן עפ”י אמנם הסדר הכללת הניגודים היא קודמת לכללי ולפרטי,אך כנראה שיותר קל לכלול בתוכך ניגודים מאשר לראות את עצמך כחלק ממהלך שלם,גם כללי וגם היסטורי,עתידי.לכן אולי השו”ע ממקד את העיקר על הפריה ורביה ולא על הזוגיות. כמו שאמרנו קודם ברגע שהופכים להורים יכולים לאבד את הזוגיות,אז איך מאזנים נכון בין הדברים כך שלא יבואו אחד על חשבון השני?הגמרא במסכת “ברכות” אומרת “הלל הזקן אומר בשעת המכנסים פזר בשעת המפזרים כנס” – קודם כל לא בכלל מקום הלל נקרא “הלל הזקן”,יכול להיות שזה פשוט מלמד על הגיל שבו הוא היה,אך אולי ניתן לומר שמאמרים אלו בהם נאמר “הלל הזקן” הם מאמרים שנאמרים מתוך מבט של זקנות,מתוך מבט רחב ומקיף בעל ניסיון.מסביר הרב על דברי הלל הזקן שאנו בעולם מחפשים להיות טובים ולהיטיב לעולם.כשאתה שואל את עצמך מה זה הטוב הזה,התשובה מתחלקת לשניים.הטוב הוא טוב פרטי וטוב כללי.קודם כל אני מחפש להיטיב לעצמי,ואם אמרנו שהאדם מורכב מזכר ונקבה אז נטייה זו היא להשלים את הזוגיות שלי,שתהיה לנו זוגיות טובה,וצד שני של טוב הוא הטוב הכללי,ובנושא שלנו טוב הורי. הרבה פעמים יש נקודות השקה בין הטוב הפרטי לטוב הכללי,כי ממילא ככל שהאדם יהיה יותר טוב מבחינה פרטית כך הכלל יהיה יותר טוב וכן להיפך.כלומר יש הקרנה בין הפרטי לכללי לשני הכיוונים.אומר הרב,דבר זה הוא נכון ולא נכון.מצד אחד באמת יש הקרנה,אך קשה מאוד לעמוד על האיזון הנכון בין שניהם.מי יכול להגיד שהוא לא קצת נוטה לטוב הכללי או לטוב הפרטי אצלו?מי יכול לומר שהוא שומר על האיזון המדויק בין משפחה לעבודה,בין הזוגיות להורות?ברגע שאתה נוטה לאחד מהם,זה בא על חשבון השני.כמו שאומר הרב ב”למהלך האידאות” שבית ראשון היה בניין הכלל,הפרט הלך לאיבוד בו והתוצאה הייתה שחרב הבית,בבית שני היה בניין הפרט,זה בא על חשבון הכלל ולכן נחרב הבית.בית שלישי יבנה את בניין הפרט ובניין הכלל יחד באיזון והרמוניה.יש תקופה שבה הזרם המרכזי הוא פרטי ויש תקופה שבה הזרם המרכזי הוא כללי,כך בעולם וכך בזוגיות.יש תקופה שבה הזוג הצעיר הוא יותר פרטי,יותר דואג לזוגיות,לבית הפרטי שלהם ויש זמנים אחרים בהם הזוג דואג יותר לכלל.לכאורה הייתי חושב שיש ללכת יחד עם הזרם,עם עכשיו זו תקופה של נטייה לכלל אז יש ללכת עם הכלל.אומר הרב בדיוק ההפך,כשיש תקופה שהזרם המרכזי שלה הוא פרטי אז כנראה שיש נטיית יתר לפרטיות הזו ולכן צריך לאזן וללכת לכלל ולהיפך.כשהזוג הצעיר הוא צעיר יש נטייה לשים את הדגש על הפרטיות,על הזוגיות שלהם, לכן הם צריכים לשים לב למשפחה,לדורות הבאים,וכן להיפך,כשיש נטייה להכללה,כשב”ה המשפחה גדלה אז הזוג צריך לשים לב בדיוק הפוך,שהזוגיות הפרטית שלהם לא תלך לאיבוד.לכן אמר הלל הזקן כ”כ מדויק “בשעת המכנסים פזר” – בשעה שכולם עסוקים בפרט,תעסוק אתה בכלל ו”בשעת המפזרים כנס”.ובנוגע לנושא שלנו,בשלב הזוגיות תחפש את ההורות,בשלב ההורות תחפש את הזוגיות.זה בדיוק ההיפך מהמצופה. שנזכה בעז”ה לגלות שתי רמות של צלם אלוקים,מצד אחד את השלמת הניגודים והכללתם ומצד שני פרט וכלל,הווה ועתיד, שנזכה בעז”ה למצות כ”א מהם ולאזן את הצד שצריך איזון,אמן!

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/232901554″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

בין זוגיות להורות

Play Video

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!
דילוג לתוכן