ערוץ מאיר
כל הנושאים
פרשה קודמת: ויצא
פרשה נוכחית: וישלח
פרשה הבאה: וישב
 

הארכיון נתמך על ידי
קרן דור ס"ת

לבוש מלכות

עבודת הנפש בעקבות פרשת כי תשא ופורים קטן

הרב אייל ורד / ט"ו אדר א ה'תשע"ו / 37 דק'
קוד שיעור: 9706
Loading the player ...
הסדרה נפש הפרשה מאת הרב אייל ורד משודרת מדי יום רביעי בשעה 15:15
על השיעור:


תקציר: יוסף אסתר ומשה- ציר משותף עובר ביניהם, ציר שכולו מלכות ומסירות.

סיכום:
מכיוון שהתאריך שאנו עומדים בו היום, הוא שושן פורים קטן, ננסה לקשר את פרשתנו לפורים. אפשר לדמות את אסתר המלכה לשתי דמויות בתורה - משה ויוסף. נראה את הדימוי ליוסף, ולאחר מכן נעבור למשה. אסתר ויוסף יתומים ונלקחו לבית המלכות בכח. בשלב יותר מאוחר שניהם לבשו מלכות, אסתר כתר זהב ויוסף רביד זהב. לאסתר נאמר מה שאלתך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש, וליוסף נאמר ועל פיך יישק כל עמי. לזמן מאוד ארוך יחסית שניהם שומרים סוד, ולבסוף מגלים שיש להם קרובי משפחה שעוזרים או יכולים לעזור למלכות. שניהם בני רחל. והשיא - שניהם מסכנים את עצמם, אסתר - במילה אחת לא במקום היא יכולה להיהרג, ויוסף בפירוש החלום צריך לדייק מאוד מאוד.
בין שתי דמויות אלו, רואים את משה רבינו. כאשר כל עמ"י עוסקים בביזת מצרים בים, עליו אומרים חז"ל שהתעסק בעצמות יוסף, במשך ארבעים שנה הוא סחב את ארונות של יוסף. בעלי החסידות אומרים על מעשה אצילות זה של משה, שלקח את עצְמוּתו של יוסף, את הנקודה הפנימית שאיתה יוסף היה בבית פרעה. בגדול אפשר לומר שלשלושתם היה מכנה משותף, נקודה פנימית שהלכות איתה תמיד. מהי?
בפסוקים האחרונים של התורה, היא מעידה על משה רבינו מפי הקב"ה בכבודו ובעצמו:
"וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים: לְכָל הָאֹותוֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ: וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל".
אפשר לומר שבפסוקים אלה התורה אומרת לנו את שיא חייו של משה, כמו שפירש רש"י שם. על הפסוק ולכל היד החזקה אומר רש"י: "שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר 'ואשברם לעיניכם' והסכימה דעת הקב"ה לדעתו, שנאמר אשר שברת יישר כחך ששברת". לכאורה מאוד מוזר שהתורה בוחרת להנציח דווקא את מעשה זה שבמבט ראשון הוא ממש בדיעבד. אמנם ניתן לראות את הדברים בזווית אחרת.
על משה רבינו אפשר לומר שכל מהותו בעולם היא הורדת התורה לעולם, "משה אמת ותורתו אמת", הוא והיא כאחד. ההשלכה לכך כתובה ברמב"ם - יהודי ששומר את כל התורה כולה, ואומר אני שומר את התורה לא מכיוון שמשה רבינו נתן אותה אלא כי כך אני חושב/סיבה אחרת - לא עולה לו כלום ממעשיו כמצוות. לאחר ארבעים יום של שהייה בהר סיני ללא אכילה ושתייה, משה לא רץ לאכול ולשתות וכד' - הוא לא מרגיש צורך בכך, להיפך הוא מרגיש שלקחו אותו ממקומו הטבעי. ולמרות הכל, כאשר משה רואה שיש לפניו שני ערכים גדולים וענקיים שמתנגשים אחד בשני, עמ"י והתורה הוא בוחר את עם ישראל. משה יודע טוב מאוד מה יש לו ביד לאחר שהוא יורד מהר סיני, הוא מבין מה ההשלכה לשבירת הלוחות - חוסר תורה בעולם, אין גאולה לעולם. אבל הוא עושה חישוב מהיר מאוד, ואומר - אם אני מביא את התורה כעת לעמ"י אני מראה להם שהם לא מתאימים לתורה כלל, וזה לא הגיוני שעמ"י יהיה בלי תורה - לכן שוברים אותה. הוא יודע טוב מאוד שאין לו פתק החלפה, הוא יודע שיש סיכוי טוב שהוא ייענש על מעשהו זה, ויותר מכך - בלי תורה אין את משה רבינו, מי מכיר אותו ללא תורה?? אבל הוא - מוסר את נפשו למען עמ"י, אני לא אחייב את עמ"י על לאו "לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני". לא מעניין אותי מעצמי, העיקר הוא עמ"י ואני לא מוכן להרע להם בכהו זה.
משה החליט בהחלטה של שנייה, לוותר על כל אישיותו על כל חייו, בין העולם הזה ובין העולם הבא - העיקר לא להציל את עמ"י. לאורך שנים, אנחנו רואים שה' רואה את מעשה זה הכי מצופה ממנו. כמובן, שברגע שבירת הלוחות משה לא יודע שזה מה שה' ירצה ויאהב - הוא מוסר את נפשו, כמו שחתן בא לקדש כלה והיא מזנה תחת חופתה, והשליח של הבעל קורע את הכתובה כדיי שהיא לא תתחייב במעשה זה. למפרע אנחנו רואים שמשה הוא פסגת המנהיגות בעמ"י. מכיוון שהוא הסכים לשלם את המחיר, אני לא יהיה וכן לא התורה, העיקר שעמ"י לא יתחייב.
נעבור אל אסתר: בתחילת דרכה אצל המלך היא הולכת באונס גדול, טעמי המקרא של נוסח אשכנז משמעים לנו אריכות וכעין גרירה אל הארמון. המגילה מוסיפה לנו מספר מילים לכאורה מאוד מיותרות להראות לנו עד כמה היא לא רצתה ללכת אליו. לאחר מספר שנים שהיא חיה אצלו, מרדכי מבקש ממנה ללכת את המלך ברצון ולעשות את הדבר החמור ביותר, לפתות את המלך. אסתר משיבה לו - בשליחות זאת אתה הורג אותי "כאשר אבדתי אבדתי" בעלי החסידות אומרים - כמו שאבדתי מהעולם הזה כן אובד מהעולם הבא (בדיוק כמו ששמשון אמר, תמות נפשי עם פלישתים שהורה במילת 'נפשי' הכחדתו אפי' מהעולם הבא.. הוא יודע שרוב הסיכויים שלא יביאו אותו לקבורה יהודית, יחשבו שהשתגעתי וכד' - הוא בשלו, אני נוקם בהם בשביל כל ישראל, אני מציל את כל עמ"י.). אסתר יודעת שהיא הולכת לוותר על כל עולמה, היא יודעת שעמ"י ישכח אותה מחייו - הייתה לנו פעם אחת שהלכה למלך ופיתתה אותו, פרשה מעמ"י וכד'. היא בוחרת למסור לא רק את גופה אלא גם את נפשה - ותלבש אסתר מלכות. חז"ל מלמדים אותנו שספירה זאת היא ספירת הביטול הגמור, היא הגיעה לביטול עצמי עצום למען ובשביל עמ"י.
מעניין שמגילת אסתר נקראת כך, על אף שהיא ומרדכי היו שותפים מלאים לסיפור. חז"ל באו ללמדנו שלא שוכחים את מי שמוסר את נפשו למען עמ"י, ויותר מכך למרות שהשם אסתר מקורו לא בערבית, הוא מלשון לבנה כנראה בפרסית. אף אחד לא שוכח את המילה, היא מסרה את נפשה וגופה למען עמ"י אנחנו הולכים איתה לעולם.
אומרים בעלי החסידות, השתדלות למען עמ"י היא אפי' ע"י עבירה. משה - שובר את הלוחות ושמשון מתאבד ואסתר נבעלת לגוי - לצורך עמ"י ומי שעושה זאת, באמת למען עמ"י הוא זוכה לעולם הבא יותר גדול מהרגיל. [הרב אומר על יציאה למלחמה על אף שיש סיכוי גדול שהחייל ימות - הצלת כלל ישראל שאני].
משה לוקח את עצמותו של יוסף, שגם מסר את נפשו למען ישראל - אנחנו מכירים את יוסף מהמסופר עליו בתורה, לאחר ששבעת שני הרעב והשבע נגמרו וישראל מתפזרים חזרה אל מקומם, הוא נשאר שם לחיות כגוי בארמון פרעה. יהודה פותח ישיבה בגושן והוא נשאר, שם יעקב אבינו לא מכירים את ילדיו באחרית הימים. יוסף יודע טוב מאוד שברגע שהוא הולך מארמון פרעה, פרעה שוכח את הכל כמו שבאמת קרה בסוף - הוא מוסר את נפשו למען עמ"י. הוא מוותר על כל המדרגות שיכל לקנות עם יעקב אבינו אומר הקב"ה שלושתכם נצחיים. חשבתם שתמחקו מעמ"י אני אנציח אתכם.

תגיות: פרשת כי תשא | משה רבנו | אסתר המלכה | יוסף הצדיק כל התגיות
6 הוספת תגיות
תגובות כתוב תגובה
טרם התקבלו תגובות לשיעור זה
צופים כותבים
עוד בעבודת הנפש בעקבות