ערוץ מאיר
כל הנושאים
פרשה קודמת: נח
פרשה נוכחית: לך לך
פרשה הבאה: וירא
 

הארכיון נתמך על ידי
קרן דור ס"ת

"שבו איש תחתיו" - על שמירת השבת בעולם המודרני

עבודת הנפש בעקבות פרשת בשלח תשע"ז

הרב אייל ורד / י"ב שבט ה'תשע"ז / 43 דק'
קוד שיעור: 9882
השיעור מוקדש
  • בחסות
    משפחת ונגרובסקי, לע"נ האם שרה ע"ה

הסדרה נפש הפרשה מאת הרב אייל ורד משודרת מדי יום רביעי בשעה 15:15
על השיעור:
כיצד מגדירים שבת? איך שומרים שבת בעולם ללא מלאכות? ומה הקשר בין פרשתנו לבין פתיחת מסכת שבת.

מהי השבת?
האם השבת מוגדרת רק על פי איסורי המלאכה? או שישנה הגדרה חיובית לשבת?

מסכת שבת מחליטה לפתוח דווקא עם מלאכת "הוצאה" –
""יציאות השבת שתיים שהן ארבע בפנים, ושתיים שהן ארבע בחוץ. כיצד העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית או שנטל מתוכה והוציא העני חייב ובעל הבית פטור...""
• מדוע המשנה בוחרת לפתוח דוקא במלאכה שנראית צדדית יחסית ונחשבת למלאכה "גרועה" לפי הגמרא?
• המשנה מדברת דווקא על "יציאות" ולא על הכנסות והגמרא מגדירה שההוצאה היא אב המלאכה וההכנסה היא תולדה. מדוע?
• מדוע המשנה מביאה דוגמה על עני ובעל הבית?

הגמרא קוראת לשבת "מתנה" – "אמר לו הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה אני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם".
אם מקבלים מתנה ולא יודעים איך להשתמש בה... זו טרגדיה.
במשך דורות רבים השבת הוגדרה כיום שלא עושים בו מלאכה. וכך באמת הגמרא לומדת מהפסוקים בפרשת ויקהל שמסמיכים את מצוות השבת למלאכות המשכן.
אבל בעידן המודרני, המלאכות הופכות להיות פחות ופחות "גסות".
ויש לנו "שעון שבת" שיכול להפעיל את הכל ללא מגע יד אדם...
ועם ההתפתחות הטכנולוגית – כבר קשה לאסור עשיית דברים רבים מטעם עשיית מלאכה.
ונשאלת השאלה ביתר שאת – מהי ההגדרה החיובי של השבת? האם קיימת הגדרה מעבר לאיסורי המלאכה, שעל פיה השבת תשמור על צביונה ולא תיעשה חלילה כחול?

נראה שהתשובה טמונה במשנה שאיתה פותחת מסכת שבת, שהיא המשך למקום הראשון בתורה שבו אנו פוגשים את השבת, בפרשת בשלח.
בפרשת המן בפרשת בשלח מתוארת שמירת שבת על ידי עם ישראל:
" וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר: אִישׁ לְפִי-אָכְלוֹ, לָקָטוּ. יט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵהֶם: אִישׁ, אַל-יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר. כ וְלֹא-שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה, וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר, וַיָּרֻם תּוֹלָעִים, וַיִּבְאַשׁ; וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם, מֹשֶׁה. כא וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ; וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ, וְנָמָס. כב וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר, לָאֶחָד; וַיָּבֹאוּ כָּל-נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה. כג וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת-קֹדֶשׁ לַיהוָה, מָחָר: אֵת אֲשֶׁר-תֹּאפוּ אֵפוּ, וְאֵת אֲשֶׁר-תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ, וְאֵת כָּל-הָעֹדֵף, הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד-הַבֹּקֶר. כדוַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד-הַבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה; וְלֹא הִבְאִישׁ, וְרִמָּה לֹא-הָיְתָה בּוֹ. כה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי-שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָה: הַיּוֹם, לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה. כו שֵׁשֶׁת יָמִים, תִּלְקְטֻהוּ; וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת, לֹא יִהְיֶה-בּוֹ. כז וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, יָצְאוּ מִן-הָעָם לִלְקֹט; וְלֹא, מָצָאוּ. כח וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: עַד-אָנָה, מֵאַנְתֶּם, לִשְׁמֹר מִצְו?ֹתַי, וְתוֹרֹתָי. כט רְאוּ, כִּי-יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל-כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לֶחֶם יוֹמָיִם; שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל-יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. ל וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם, בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי."

מאחר והסיפור אירע לפני מתן תורה, אנחנו מבינים שעם ישראל לא נמנע מעשיית מלאכה בשבת הזו, ולמרות זאת התורה כותבת: "וישבתו העם ביום השביעי".
ובפרשה הזו התורה מתארת את השבת דוקא על פי איסור הוצאה:
"רְאוּ, כִּי-יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת" – השבת היא לא רק ציווי, אלא מתנה!
"עַל-כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לֶחֶם יוֹמָיִם; שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל-יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" – זו הפעם הראשונה שאנחנו פוגשים את השבת, והתורה נותנת לנו הגדרה חיובית של השבת: השבת היא יום של כניסה, של התכנסות פנימה ולא יום של יציאה.
הזוהר הקדוש והשפת אמת בעקבותיו, מבארים את הפסוק "שבו איש תחתיו" – שעל האדם לשבת בשבת תחת הקב"ה. זוהי קריאה להתכנס פנימה ולהתנתק מכל מה שמחוץ אלינו. מכל הסחות הדעת. מכל המכשירים, החדשות, הרעש.
השבת מאפשרת לנו ומחייבת אותנו להתנתק מההווה ולהתחבר למימד הנצח.
אם באמצעות ההגדרה ההלכתית של השבת התקשנו למצוא טעם לאסור שימוש בטכנולוגיות המתקדמות... הרי שעל פי ההגדרה המהותית של השבת שזיהינו כעת, המכשירים הללו סותרים לחלוטין את מהות השבת ואת מגמתה. הם גורמים לאדם לצאת ממקומו! וזה על פי הזוהר הקדוש – חילול שבת.

תגיות: לט מלאכות שבת | פרשת בשלח | שמירת שבת | התמכרות לעדכונים | חדשות | חוץ | מעשה חול בעל הבית והעני עובדין דחול כל התגיות
הוספת תגיות
תגובות כתוב תגובה
תגובות       לשיעור זה התפרסמו 1 תגובות, ב 1 דיונים.
1.  תודה
נטלי סנקה,  בת ים - יום שלישי, יח שבט תשע"ז (14/02/2017)
צופים כותבים
עוד בעבודת הנפש בעקבות