פרשת: צו | הדלקת נרות: 18:16 | הבדלה: 19:34 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות הקודש ד’, הקדושה שבטבע | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
השימוש בכל כוחות החיים לשם ידיעת ה’ – כוח הדיבור | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ח’, ט’: אחדות העולמות שבישראל | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי

מידת הטהרה – תיקון הלב והמחשבות

Play Video
video
play-rounded-fill
 
‫אנחנו ממשיכים בלימוד ‫הספר הקדוש מסילת ישרים.
‫בפרק...

‫פרק ת'זין.

‫כן, פרק ת'זין. ‫אנחנו מתקדמים עכשיו בצעדי ענק.

‫כן, בעוד שבמידות הראשונות ‫הרמחל הספיר לנו את הדברים בקצרה,

‫עשה בעריכות.

‫כאן, במדרגות היותר עליונות הוא מקצר.

‫כנראה בגלל שבמדרגות העליונות ‫או שאתה שייך או שאתה לא שייך.

‫כלומר, או שאתה מבין ‫ואז לא צריך לדבר הרבה, או

‫שאתה לא מבין ואז גם אם ‫ידברו הרבה זה לא יעזור.

‫אז זו הסיבה שעל הפרישות והטהרה הוא ‫מעריך פחות מאשר בזהירות, הזריזות והניקיות.

‫הניקיות היא עבודה מאוד מעשית, פרטי ‫פרטים, לכן היה צריך להרבות בפרטים,

‫מה שאין כן בתהרה למשל שמדובר על ‫הלך נפש, על הלך רוח, שזה יותר אינטואיטיבי.

‫אז אם כך, אנחנו ניגשים עכשיו ‫היום בביאור מידת הטהרה.

‫או אם נדייק באופן דקדוקי טהורה, ‫יש שאומרים צוהורה, כן אבל בסדר,

‫הטהרה היא תיקון הלב והמחשבות.

‫כפי שאמרנו, בכל שלשה ושלשה של מידות, ‫יש מידה מן השלושה שהיא שייכת לכוונת הלב.

‫משל, בשלשה של זהירות, זריזות ‫ונקיות, אז זהירות וזריזות זה כאילו ענפים,

‫הנקיות, נקיות הדת, שלא תהיה לאדם נטייה ‫אל דבר האסור, זה מידה אמצעית שבה כוונה.

‫כמו כן, בשלשה השנייה, פרישות טהרה וחסידות, ‫הפרישות היא בעצם הקצנה מסוימת של הזהירות,

‫החסידות הקצנה מסוימת של הזריזות, ואז ‫יוצא שהטהרה, טהרת הלב, היא מידה אמצעית,

‫מידה של המחשבה, כוונת הלב של האדם, ‫ובה אנחנו בעזרת השם יתברך נעסוק כעת.

‫הטהרה היא תיקון הלב והמחשבות, ‫וזה הלשון מצאנו הוא אצל דוד,

‫כי איפה ראינו שטהרה שייכת ‫בלב, טהרה לכל כך שייכה בגוף,

‫למשל איך אדם מטהר את ‫הגוף, תבילה במקווה, עזאת

‫מחטאת, מים חיים, יש ‫כל מיני אופנים של טהרה,

‫אבל מצאנו גם טהרה ללב, זה מצאנו ‫אצל דוד שאמר לב טהור, ברלי אלוהים,

‫זה כמו שלמשל מצאנו הפרש בין החומשים ‫הראשונים של התורה לבין ספר דברים,

‫למשל בספר בראשית התורה מצבה עלינו ‫וגם בספר בעיקרה למול את בשר העורלה,

‫אבל בספר דברים מדובר על מדרגה עליונה, ומלתם ‫את עורלת לבכם, ומל השם אלוהיך את לבבך,

‫אז אפשר להבין חלילה כמו הנוצרים ‫שהכוונה שבמקום מילת הגוף באה מילת הלב,

‫אנחנו בתלמידי משה מבינים שעורלת הגוף, ‫אסרת עורלת הגוף, מביאה גם לאסרת עורלת הלב,

‫זאת אומרת זו מדרגה יותר עליונה שבני ‫ישראל השיגו אותה אחרי 40 שנה במדבר,

‫כמו כן למשל, לכן הם חושבים, ‫הנוצרים, שלא צריך למול את עורלת הבשר,

‫כן, ככה אמורים, עכשיו לעומת זה, כמו כן גם ‫בספר שמות מצאנו, מדוע צריך לקיים מצוות,

‫לפי ספר שמות למה צריך לקיים ‫מצוות, כתוב מפורש, בפרשת בשלח,

‫אם שמוע תשמע כל השם אלוהיך, ‫ועזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו,

‫כל המחלה ששמתי במצרים לא ‫אשים עליך כי אני השם רופאיך,

‫מסקנה, צריך לשמור מצוות, ‫לקיים מצוות, כדי להיות בריא,

‫אם אתה לא מקיים מצוות, אתה חולה, ‫כן, זה מאוד תועלתי, כדאי לקיים מצוות,

‫ככה תהיה בריא, יותר טוב מהכמול, ‫אבל בספר דברים, למה צריך לקיים מצוות,

‫ואהבת את השם אלוהיך, כן, מתוך האהבה,

‫לאהבה את השם אלוהיך מול ‫עובדו בכל ובכל מוכן נפשכם,

‫זה מדרגות שבני ישראל ‫הגיעו להן אחרי 40 שנות מדבר,

‫שהתפיסה של האלוהות ושל עבודת השם השתנתה,

‫כמו כן גם למשל בספר שמות, כתוב ‫שאסור לעבוד לאלוהים אחרים, נכון?

‫אבל לא כתוב שהשם אחד, איפה כתוב שהשם אחד? ‫בספר דברים,

‫כן, שם אני אמר שמה ישראל, ‫השם אמנו, השם אחד, חידוש,

‫לפני כן לא ידעו את זה, זה ‫לא שאי אפשר היה לדעת את זה,

‫אבל זה לא היה במרכז ההכרה, כמו שאומרים.

‫לכן אפשר לראות מה עושות ‫40 שנות מדבר, לאומה שלמה,

‫שמשנת את התפיסה שלהן.

‫כמו כן גם התהרה, אז ‫תהרת הלב, זה עבודה מיוחדת,

‫שלא מגיעים אליה באופן ראשוני, ‫צריך קודם כל תהרת המעשים,

‫יש תהרה והתהרה המעשית היא ‫גם כוללת את הסילוג של התומאות

‫על ידי התבילה במים, של ממיקווה וכדומה,

‫ויש אחר כך תהרה יותר פנימית, תהרת הדעות.

‫התהרה היא תיקון הלב והמחשבות, ‫וזה הלשון מצענו אצל דוד,

‫שאמר, לב טהור, בירא לי אלוהים.

‫והעניינה, אז עכשיו מה זה באמת תהרת הלב?

‫זה, ורוח נכון חדש וקרבי.

‫ועניינה, שלא יניח האדם מקום לייצר במעשיו,

‫אלא יהיו כל מעשיו על צד החוכמה ‫והיראה, ולא על צד אחת והתאווה.

‫עכשיו, הדברים האלה הם לא הלכות, כן?

‫כי הרי להלכה, אני צריך ‫לצאת ידי חובת המעשה בלבד,

‫אבל כאן מדובר בכוונה שלי, ‫זה לא מפריע לכם הסטנדר הזה?

‫אני חושב שכדאי להזיז אותו.

‫מפריע לי שזה מפריע לכם, פשוט.

‫אבל, ברגע שהאדם נותן לייצר מבוא במעשים שלו,

‫אז הוא חי בקרע.

‫הוא משוך בין שני קצוות.

‫מצד אחד, הוא רוצה לעבוד את השם.

‫מצד שני, הוא רוצה לעבוד את עצמו.

‫מה שאין כן, אם יש טהרה, ‫אז החיים הרבה יותר קלים.

‫למשל, יש תופעה מאוד מיוחדת, חופה.

‫הייתם פעם בחופה?

‫היית פעם בחופה?

‫היית פעם בחופה?

‫ראיתם שזה שמח?

‫כולם שמחים בחופה.

‫ויש שמחה מאוד מאוד מיוחדת.

‫יש איזה רגעי סי בתוך החופה, ‫שהשמחה פורצת את כל הגבולות.

‫השאלה היא למה?

‫יפה.

‫נורא שראית את השורים שלי באינטרנט.

‫זה הרגע שבו, ברור באופן גלוי לכולם,

‫שייצר הטוב וייצר הרע רוצים את אותו הדבר.

‫ואז אין מלחמה.

‫כיוון שאין מלחמה, יש שמחה.

‫וזאת ההוכחה, לפחות פעם ‫בחיים, שהעולם הזה הוא לא גהינם.

‫שיכולה להיות ארמוניה בין היצרים של האדם

‫לבין כוונת האדם לשם שמיים.

‫זאת עבודה לא פשוטה, אבל דווקא...

‫מה שנראה פה שזה כאילו התרחה,

‫להפך, כל זמן שאין תהרה, אתה בתורך.

‫כשיש תהרה, אין תרחה.

‫בסדר?

‫כלומר, זה מה שאמר רבי יהודה הלוי.

‫העבד השם הוא לבדו חופשי.

‫אם אתה באמת עובד את ‫השם, כוונתך רק לשם שמיים,

‫אז יש לך חירות מן המאבקים

‫שבדרך כלל מכבידים על נפש האדם.

‫מי שיש לו מה?

‫מי שגיע לתהרה.

‫כי אין לו מאבק לשמור על התהרה.

‫יש גם מאבק לשמור על ‫התהרה, אבל זה הרבה יותר קל.

‫כיוון שאדם טעם את טעמה ‫של התהרה, אז הוא אוהב אותה.

‫כלומר, יש התאהבות בדבר הזה.

‫אז בואו נראה.

‫וזה אפילו במעשים הגופניים והחומריים,

‫שאפילו אחרי התנהגו בפרישות,

‫הרי מה שהוא עשה בשני הפרקים הקודמים,

‫דה היינו שלא ייקח מן העולם אלה ההכרחי,

‫שלא יהיה משועבד למותרות.

‫עדיין יצטרך לתאר לבבו מחשבתו.

‫שגם באותו המעט אשר הוא כן לוקח,

‫הוא לוקח, לא יכוון אל הענה והתאהב הכלל,

‫אלא תהיה כוונתו, אל ‫הטוב היוצא מלמעשה ההוא,

‫על צד החוכמה והעבודה.

‫כלומר, הוא מתכוון בדבר, למה ‫שטוב בזה, מה שמעלה את זה.

‫למשל, אוקיי, יש פה כמה דוגמאות.

‫מה שאני רוצה לומר, זה דבר מאוד חשוב.

‫צריך להיזהר שלא יהיה ‫דמוניזציה של התאהבה, של הענה.

‫כי הרי אדם יכול ‫לומר, אסור להנות.

‫זה לא משהו מרמחן.

‫הוא אומר, תהנה לשם שמיים.

‫אלא תהיה כוונתו, אל ‫הטוב היוצא מלמעשה הוא,

‫על צד החוכמה והעבודה, ‫הוא חניין שאמרו ברבי אליעזר,

‫שהיה מגלה טפח ומכסה טפח ‫חיים, ודומה למי שכבר עושד,

‫שלא היה נהנה כלל, ולא ‫היה עושה המעשה הוא,

‫אלא מפני המצווה והעבודה.

‫ועל דרך זה אמר שלמה, ‫בכל דרךך דאה הוא,

‫והוא יהיה ישר אורחותיך.

‫כאילו שהוא נכפה.

‫כאילו שהמעשה נעשה בכפייה.

‫לא שהוא לא רוצה, אלא ‫הוא נעשה כמי שכפה הוא.

‫זאת אומרת שהוא מתכוון לשם שמיים.

‫יש כאלה שלמדו את המאמר הזה של רבי אליעזר,

‫כאילו שרבי אליעזר מעש בחיי האישות.

‫מדובר שם על חיי האישות שלו.

‫ודאי שרבי אליעזר לא מעש ‫בחיי האישות, אחרי זה רצון השם.

‫אבל הוא כל כולו התכוון לרצון השם במעשה.

‫זה הכוון הכפה הוא שם.

‫ואומנם צריך שתדע, שכמו ‫ששייך טהרת המחשבה,

‫במעשים הגופניים, אשר ‫הם מצד עצמם קרובים לייצר,

‫לשיתרחקו ממנו ולא יהיו ‫משלו, כלומר לא יהיו של היצר,

‫כך שייך טהרת המחשבה, ‫במעשים הטובים,

‫הקרובים לבוראית ברך שמו,

‫לשלא יתרחקו ממנו ולא יהיו משל היצר.

‫והוא עניין שלא לשמע מוזכר בדבר רבותינו,

‫זה על פעמים רבות.

‫כן, למשל, אדם מתפלל.

‫זה מעשה שהוא לא שייך מצד טבעו לטעווה.

‫כלומר, הטעוות של האדם זה בתחומים אחרים.

‫להתפלל זה דווקא מעשה שנובע מהיצר הטוב שלו.

‫אבל הוא יכול להשתמש ביצר הטוב הזה לרעה.

‫כן, כלומר, הוא אומר, ‫אוף, סוף סוף, יש תפילה,

‫אז אני לא צריך לעשות כלים.

‫לא צריך לשטוף כלים.

‫כן, יש לו, הוא משתמש, ‫הוא אוהב להתפלל,

‫הוא מפלל לשם שמיים, אבל, ‫הוא אומר, אם כבר, אז הרווחנו,

‫שלא צריך לשטוף כלים.

‫או, יותר מזה, יראו שאני ‫כזה צדיק, אני מפלל בכוונה,

‫בשבילי כבוד על התפילה.

‫או, יקבל מזה כסף.

‫הוא הרי החזן, והוא ‫מקבל מזכורת כחזן.

‫אז הוא אומר, אה, זה טוב שיש תפילה,

‫במיוחד תפילות של ימים נוראים,

‫כי מקבלים על זה מזכורת טובה.

‫האם זה אומר שאסור לחזן לקבל מזכורת?

‫לא, מותר.

‫השאלה אם בגלל זה הוא עושה.

‫זו השאלה.

‫ואולם, או גם לימוד תורה.

‫כן, אדם לומד תורה, כתוב ‫בגמרא, שאדם עוסק בתורה,

‫כדי שיקראו ני רבי.

‫כדי שיהיה זקן וישבי שיבה.

‫וכדומה.

‫הרי הרמב״ם אומר שזה מותר,

‫כן, שאדם בהתחלה יעבוד שלא לשמע.

‫למשל אומר ילד, תסביר לו ‫את הערך העצמי של התורה,

‫הוא לא יבין.

‫אבל תגיד לו שמחלקים ‫סוכריות, אז הוא יעבוד.

‫כן, אחר כך, הוא קצת ‫יותר גדול, אתה אומר לו,

‫טוב סוכריות זה כבר לא כל ‫כך מעניין, טוב, הוא רוצה כסף.

‫כסף, מה, כמה פרוטות, ‫זה כבר לא מעניין אותו.

‫אחרי שלב יותר מתקדם, ‫הוא רוצה אופנוע.

‫מי שיגמור את השס תוך ‫שבועיים, מקבל אופנוע.

‫וואו, את שומעת, זה ‫כדאי לגמור את השס.

‫ואתה יודע, שס, נבחן וכו'.

‫כן, אחר כך אומרים לו, ‫מה, זה אופנוע, זה כלום,

‫אתה תקבל מזכורת של דיין.

‫אתה יוכל גם להחליף ‫ריהוט בסלון, זה שווה.

‫כן, חד, לא, מה דיין, מה זה ‫כלום, תהיה רב ראשי לישראל,

‫ככה, בסוף הבן אדם, ‫יהיה רב ראשי לישראל.

‫טוב, אתה יודע למה, ‫אתה לומד תורה, למה?

‫כי זאת האמת.

‫אז למה לא אמרת את זה מההתחלה?

‫כן, היית אומר את זה מההתחלה, ‫זה לא הייתה, לא הייתה באה.

‫התחילו עם הסוכריות.

‫עכשיו, אז זה גם, אז זה ‫נקרא שעדיין הם תהרת הלב.

‫ואולם כבר נתברו דברי ‫חכמים זל, שיש מינים שונים,

‫לא, סתם, והוא ‫עניין של, שלא לשמה,

‫המוזכר בדברי רבותינו זל פעמים רבות.

‫יש דבר שמוזכר ברבותינו ‫פעמים רבות, זה תורה לשמה.

‫אבל מה שמעניין אותנו כעת,

‫זה לא הלשמה, אלא מה זה הלא לשמה.

‫אדם לומד תורה שלא לשמה.

‫זה בסדר או זה לא בסדר?

‫זה בסדר כי מתוך שלא ‫לשמה, היה לא לשמה.

‫אז, אתה רואה, יש פה תשובות שונות.

‫יש אחד שאומר, זה לא בסדר.

‫אחד אומר, כן בסדר, כי הוא הגיע ללשמה.

‫אז כנראה שיש סוגים שונים של, של לא לשמה.

‫זה בדיוק מה שהוא הסביר כאן.

‫ואולם כבר נתברו דברי חכמים זל,

‫שיש מילים שונים שלא לשמה.

‫הרע מכולם הוא שאיננו עובד לשם עבודה כלל,

‫אלא לרמות בני האדם, ‫ולרוויח כבוד או ממון.

‫וזהו שאמרו בו, נוח לו ‫שנהפכה שלייתו על פניו.

‫חבל שבלידה הוא לא מת.

‫השלייה הייתה צריכה ‫להתאפר, ואז הוא היה נחנק,

‫היינו מרוויחים משהו.

‫וואו וואו וואו, זה היה חבל עליו.

‫ועליו אמר הנביא ואני חתמי כולנו,

‫אוכבג את העדים כל צדקותינו.

‫יש מין אחר של שלא לשמה, ‫שהוא עבודה על מנת לקבל פרס.

‫כלומר הוא לא רוצה לרמות אף ‫אחד, אבל מאוד חשוב לו הפרס.

‫ועליו אמרו, לעולם יעסוק אדם,

‫בתורה ובמצוות, ואפילו שלא לשמה.

‫שמתוך שלא לשמה, בא לשמה.

‫הפרס יכול להיות שכר לעולם הבא?

‫כן, שכר לעולם הבא גם, בכלל הפרס.

‫למה הוא עושה? הוא רוצה לעולם הבא.

‫ואם לא יהיה עולם ‫הבא, אין לו שביץ.

‫אז זה נקרא, וגם בזה יש מדרגות,

‫יש מי שרוצה פרס בעולם הזה, ‫יש מי שרוצה פרס בעולם הבא,

‫זה לא אותה מדרגה.

‫אבל זה חלק מהמציאות.

‫הוא לא יכול להגיד, ‫ואם לא היה עולם הבא?

‫אה, אתה שואל שאלה יפה.

‫בעצם, איך לומר, התורה ‫דווקא לנו את העבודה לשמה.

‫שהרי, מצד אחד התורה ‫אומרת, אנטיק נושי סוכו אומר,

‫אל תהיו כעבדים המשמשים את רבם

‫על מנת לקבל פרס, אלא היו ‫כעבדים המשמשים את הרב

‫שלא על מנת לקבל פרס.

‫ואם רואה שמיים עליכם.

‫אבל, איך אני יכול להיות כעבדים

‫המשמשים את הרב

‫שלא על מנת לקבל פרס, ‫כשאני יודע שיש פרס?

‫כלומר, התורה דווקא לנו את כל העבודה.

‫היא סיפרה לנו בתורה שבכתב

‫שיש פרס בעולם הזה.

‫וחזל הוסיפו שיש פרס בעולם הבא.

‫אז עכשיו אני לא יכול לעבוד לשמה.

‫נכון? זה השאלה שלך?

‫פחות או יותר.

‫אתה מסכים שככה אני אעסק

‫את השאלה שלך?

‫תודה.

‫מה התשובה?

‫שהפרס הוא באמת

‫לא בא לומר

‫שזאת הסיבה של העבודה,

‫אלא בא להסביר לי את משמעות העבודה.

‫כלומר, כי אם לא היה, ‫אמרת זה המציאות,

‫אם לא היה עולם הבא בעקבות המעשים,

‫זה היה אומר שהקב' ברוך הוא דורש מאיתנו

‫מעשים אבסורדיים.

‫זה שיש עליהם שכר, זה ‫הראייה שמעשים בעלי משמעות.

‫לא שזיפי.

‫כן, לא רק שזה לא ‫שזיפי, זה בעל משמעות.

‫יש לזה אחרית.

‫זה כמו שלמשל, יש ‫פסוק כזה, קווה אל השם,

‫לא סליחה, לא לא לא, לולה האמנתי

‫לראות בטוב השם בארץ ‫חיים, קווה אל השם,

‫חזק ויאמץ לבך וקווה אל השם.

‫מה זה לולה?

‫לולה זה ביטוי לא ברור ‫בעברית, בעברית הנחית לפחות.

‫לולה זה אולי.

‫ובאמת בתנ״ך כתב יד, מעל ‫ארבעה אותיות של לולה,

‫למד ו, למד א, יש ארבעה נקודות.

‫מה זה ארבעה נקודות?

‫זה כאילו שצריך למחוק את ‫המילה, אבל לא מוחקים אותה.

‫אומרת הגמרה שדוד היה לא ספק

‫כשהוא אמר את זה.

‫מה היה הספק?

‫הוא לא ידע אם יש לו חלק לעולם הבא או לא.

‫הוא לא ידע.

‫למה הוא חשב שאין לו?

‫הוא אומר שמה יגרום החטא.

‫כנראה שהוא חשב על הסיפור ‫של בת שבע, או דברים כאלה.

‫הוא אמר יש לי תיק כבד, אז ‫אולי אין חלק לעולם הבא לדוד.

‫אבל, איך כתוב שם, ‫בגמר הבברכות, אמר דוד,

‫ריבונו של עולם, אני יודע שאתה משלם

‫שכר טוב לצדיקים, לעולם הבא,

‫אבל איני יודע אם יש לי חלק עםהם.

‫איך כתוב? שמה יגרום החטא.

‫הרב קוק מדייק, שמה המשך הפסוק,

‫לולא האמנתי לראות בתובשת ברצחיים,

‫כמו אולי אין לי חלק ‫לעולם הבא, אבל בכל מקרה,

‫קווה אל השם חזק ויאמץ לבעך.

‫מסביר הרב קוק, שדוד היה ‫שמח, על זה שהוא חי בעולם,

‫שיש באחריתו עולם הבא.

‫למרות שהוא לא ידע, אם ‫באופן אישי הוא יגיע לזה.

‫כלומר, יש לו שמחה, מזה ‫שיש לה עולם אחרית טובה.

‫אגב, יש לדוד חלק לעולם הבא או לא?

‫יש, יש, יש.

‫אבל, הוא באותו רגע לא ידע אם יש לו.

‫עכשיו, לכן, מה דבוני אומר על זה?

‫למשל, כי יש אולי בוביץ,

‫שהוא חשב שזה לא טוב שיש עולם הבא.

‫הוא אמר, עולם הבא זה בשביל הבינוניים,

‫יותר טוב שאין עולם ‫הבא, כך אתה עובד באמת.

‫אבל מה זה הבאמת הזה שלו?

‫זה לא לשמה, אלא זה לכלום.

‫צריך לקיים מצוות, כי ככה זה.

‫עכשיו, זה נכון שהיינו מקיימים מצוות,

‫גם אם הקב". ‫הוא היה מצווה עלינו מעשים אבסורדיים,

‫שאין מהם שום אחרית ושום תקווה.

‫אבל, כפי שאמרת, זאת לא המציאות.

‫המציאות היא שהקב". רוצה לתת לך עולם הבא.

‫אז מה, לא תקבל? זה לא יפה, זה לא מנומס.

‫כסיפור המפורסם, שסיפרתי ‫כמה פעמים פה, על רבי זושה.

‫אתה זוכר את הסיפור?

‫לא מכיר.

‫רבי זושה, אתה יודע מי זה רבי זושה?

‫שהוא מה?

‫שהוא בחה.

‫יש הרבה אנשים שבחו בחיים שלהם.

‫גם ניטשה בחה.

‫יפה.

‫שתלד.

‫שלושיתוליד.

‫שתלד.

‫סיפור. מה הסיפור?

‫רבי זושה מהניפולית,

‫רבי זושה היה אח של רבי אלימלך מיליזנסק.

‫והם היו שנים תלמידים של?

‫המגיד נמזריץ'.

‫שהיה תלמידו של הבן שלהם.

‫אז רבי זושה מהניפולי פעם ‫אחת בא איזו אישה אליו,

‫אמרה לו, רבא תתפלל ‫עליי, שיהיה לי בן.

‫לוקח רבי זושה את הפתק, מתפלל ‫שלשפרינצה בסגיטל יהיה בן.

‫ואז הוא שומע קול מהשמיים ‫שאומר לו, זושה! אל תתפלל.

‫אני לא רוצה שיהיה לה בן.

‫מה עושה רבי זושה?

‫ממשיך להתפלל, כמובן.

‫זה כל אחד בתפקיד שלו.

‫רק כדאי שהוא אומר לו לא.

‫התפקיד שלו זה להגיד כן.

‫ממשיך להתפלל, ואז שומע ‫קול מהשמיים שאומר לו,

‫זושה, אם תמשיך להתפלל יהיה לה בן.

‫אבל לך לא יהיה העולם הבא.

‫אומר רבי זושה, ‫איזה יופי, סוף סוף.

‫זה יפה, להפחיד אותו.

‫ואז רבי זושה המשיך להתפלל.

‫מה זה אומר?

‫זה היה חשוב שבמהלך ‫ההתפתחות הנפשית של רבי זושה,

‫שיהיה לו איזשהו רגע שבו ‫הוא מוכן לוותר על העולם הבא.

‫כדי להגיע לתארת הנפש.

‫מה שאנחנו מבקד במסילת ישרים.

‫שהוא עושה את הדבר שלא בשביל הפרס שהוא מקבל.

‫אבל הוא גם הבין שאם הוא ‫לא רוצה את העולם הבא בכלל,

‫זה גם חטא.

‫כי הקב' הוא נותן לך.

‫הוא נותן משמעות לעולם שלו דרך העולם הבא.

‫אז אם אתה מסרב לקבל, אתה בעצם מגדף.

‫לכן הוא מקבל את העולם ‫הבא, שלא על מנת לקבל פרס,

‫אלא לשם שמיים הוא מקבל את העולם הבא שלו.

‫כדי לעשות נחת רוח לקב' הוא,

‫שרוצה לתת לו את העולם הבא שלו.

‫איך זה מסתדר עם מה שכתוב בסוף היד החזקה?

‫כדי שיזכו לחיי העולם הבא.

‫יפה.

‫אתה מקשה שלכאורה הדברים האלה סותרים במפורש

‫את הנאמר בסוף היד החזקה לרמב״ם,

‫שלא נתאבו ישראל עם אותם ‫משיח, אלא כדי לעסוק בחוכמה,

‫ולזכות לחיי העולם הבא.

‫נכון?

‫כדי שיזכו.

‫כדי שיזכו לחיי העולם הבא.

‫מה שמה? ‫שהרצון לעבוד כדי לזכות לחיי העולם הבא

‫זה דבר קשר ורצוי.

‫רגע, רגע.

‫הקושייה קודם כל.

‫אנחנו כשרוצים להבין משהו, ‫צריכים קודם כל להבין את הקושייה.

‫הבאת את הקושייה?

‫כן או לא?

‫זה מה שאתה מקשה? יפה.

‫לכאורה הדברים האלה של הרמב״ם

‫סותרים את דברי הרמב״ם עצמו בהלכות תשובה.

‫שבהלכות תשובה, פרק עשירי,

‫הוא כותב שהעבודה האמיתית ‫היא שלא כדי לקבל את העולם הבא.

‫זה סתירה ברמב״ם עצמו.

‫נכון? מה התשובה?

‫שהנביאים התאוו לימות ‫המשיח כדי שיעסקו בחוכמה,

‫כדי שיעסקו לחיי העולם הבא, כי כך רצון השם.

‫בסדר?

‫זה חוזר לביור שלנו.

‫כתוב פה, שלא לשמוע הראשון, שהוא הרע מכולם.

‫אז אם אני זוכר שבמצדמה ‫זה פרק חלק של הרמב״ם,

‫אז הוא כותב את כל ההשתנות שסיפרת קודם,

‫שהם ילד שרוצה הודק, אחר כך רוצה זה.

‫אבל גם לפני האחרונה, כשלשמוע הוא רוצה כבוד,

‫בגלל הכבוד הוא הופך להיות רע.

‫ואחר כך הוא בסוף, אחרי זה,

‫הוא בעצם מקבל את שלישה, את הופך שלה לשמוע.

‫אז זה לא משנה שזה האמית הכי רע, הכבוד.

‫כלומר, אני חוזר על שאלתך,

‫אתה רואה כאן סתירה בין הנאמר ‫פה ברמחל לבין הנאמר ברמב״ם.

‫שהרמב״ם, בהקדמתו לפרק ‫חלק, כתב שבדרך של החינוך,

‫אז בהתחלה נותנים סוכריות ‫וכל מיני דברים כאלה,

‫איגוזים, כן?

‫ואחרי זה נותנים כבוד ‫או ממון ואחרי זה לשמוע.

‫ופה כתוב שבשביל כבוד או ממון,

‫שזה הצוג הגרוע שנורח ‫לו... כבוד כאן כתוב,

‫ואילו כאן כתוב שהכבוד זה ‫לגמרי פסול, לבקש את זה, נכון?

‫אה, יפה.

‫תשובה.

‫מה שאמרו, שלעולם יעסוק ‫אדם בתורה או במצוות

‫שלא לשמע, שמתוך שלא לשמע, בלשמע.

‫על איזה סוג אדם מדובר?

‫מדובר באדם שמוטרד מזה שהוא עובד שלא לשמע.

‫הוא אומר, כבוד הרב, יש לי בעיה,

‫אני רוצה לעבוד את ה' לשמע, ואני לא מצליח.

‫מה אני עושה?

‫לא לעבוד בכלל?

‫אומר לו הרב, אם זה מטריד ‫אותך, אז תעבוד שלא לשמע,

‫כי מובטח שמתוך שלא לשמע תגיע ללשמע,

‫כיוון ששאלת את עצמך.

‫אבל, וזה בעצם מה שאומר גם הרמב״ם שם.

‫הרמב״ם מדבר על מי ש...

‫יש, יש לו מטרה להגיע ללשמע, בינתיים הוא לא.

‫מה שמדבר כאן רמחאל, זה מי ‫שהוא לא מעוניין בכלל בלשמע.

‫הוא מעוניין רק בכבוד.

‫אז אומר לך לו, נבחר שיהיה טוב.

‫זה כאילו זו המסקנה שלו, בבקשה, אתה כבוד.

‫בסדר?

‫לכן גם הרמב״ם שם מדבר ‫על מי שיש לו ליווי של מורה,

‫שלאט לאט מדריך אותו.

‫ביסידת הנשמעיה, שלום, כבוד הרב ערן תמיר.

‫סתם, כבוד הרב.

‫הרב ערן תמיר סיפר

‫על עברך עם בעיות זוגיות

‫שפנה לרב מוצפי.

‫והרב שאל מיד על מעשה האישות.

‫והתשובה הייתה כמו ‫שכתוב בגמרא, כמי שכפאו.

‫והרב מוצפי אמר לו, אתה השד.

‫יפה.

‫טוב, אני קצת אפרש.

‫זה כתוב כאן בקודים.

‫אמרנו כאן לפני כן שרבי אליעזר

‫היה, כשהוא היה משמש ‫מטרתו, היה עושה כמי שכפאו שד.

‫אז היה כנראה איזה אחד

‫שהיו לו בעיות עם אשתו.

‫אז הרב שאל אותו, מה, איך הולך שם?

‫אז הוא אמר, כמי שכפאו שד.

‫אז הוא אמר, טוב, זה הסיבה.

‫אתה השד.

‫כן? כלומר, בסדר, זה מה שהוא התכוון.

‫בסדר, הבנו.

‫שצריך לזה... זה תמיד ‫הבעיה שלוקחים הדרכות

‫של גדולי התנאים או החכמים וזה.

‫ומעתיקים את זה לחיים ‫פשוטים, ואז מביאים לחורבן

‫של הזוגיות.

‫טוב.

‫טוב, אז אין שום ש... ‫אפשר להתקדם עכשיו.

‫אגב, יש ביטוי בה גמרא, ‫מקום אחד שבו משתמע ככה.

‫לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמע,

‫שמתוך שלא לשמע, אבל ‫לשמע, שהרי עגלון, מלך מואב,

‫עבד את השם שלא לשמע.

‫זאת אומרת, כשהוא שמע שם ‫שמיים, הוא קם מעל הכיסא.

‫אבל הוא היה שלא לשמע, ‫הוא רצה לשעבד את ישראל.

‫אבל יצא ממין נאורות

‫שהיא עבדה את השם לשמע.

‫אז לפעמים מה זה שמתוך שלא ‫לשמע, אבל לשמע, שיצא לו נכד

‫שיעבוד לשמע.

‫לא שהוא עצמו יזכה לזה.

‫ככה מביא גם הנציב מיבולוגי.

‫טוב.

‫יש בשלה.

‫בשלה רבנו ישעיהו הלוי הורוביץ.

‫בספרו שני אלוחות ‫הברית, ראשי תיבות, שלה.

‫או שילו.

‫שהוא כותב, שמע ברכה מעניינת.

‫זה לא ברכה שהוא קבע, ‫אבל הוא כותב אותה.

‫ברוך אתה ה' יקרינו מלך העולם,

‫אשר קידשנו במצוותיו ויציבנו

‫ללמוד שלא לשמע, על מנת להגיע לשמע.

‫זאת אומרת, שאדם לא יימנע מהלימוד

‫בגלל שזה לא לשמע.

‫לא, לכן אני מיד

‫הקדמתי, לפני כל

‫המשפט הארוך הזה, שלא שהוא

‫קבע ברכה, אלא הוא כתב אותה.

‫נכון?

‫אני אמרתי, לא שהוא קבע ‫לומר את הברכה, אלא הוא כתב.

‫מה יש להוסיף על דבריי, שלא ברור?

‫הוא כתב את זה ואמר, הוא כתב...

‫מה שאני אומר, אני לא מספק.

‫כי אני לא מבין למה הוא ‫כתב, אם הוא לא אמר את זה.

‫למה הוא כתב?

‫משנה מדבר רב שהוא ‫לא אמר, הוא רק כתב.

‫בוודאי שהוא לא אמר, נו אז מה?

‫אז אתה שואל למה הוא כתב.

‫כי לכתוב מותר.

‫נכון?

‫חינוכי. לכן הוא כתב.

‫זה אקט חינוכי.

‫האם אני אמרתי לפני כן, זה חינוכי,

‫אז התכוונתי שזה חינוכי.

‫אז למה אתה שואל אותי, זה אקט חינוכי?

‫מה במילים שלי לא הספיק?

‫אתה אומר, זה סוגיה להשומע.

‫כן, אבל זה לא שונה

‫ממה שאני אמרתי.

‫טוב, אה, בסדר.

‫אה, לא.

‫אז מה שאומר, ויש מין אחר

‫של שלא לשמע, שהוא ‫העבודה על מנת לקבל פרס,

‫ועליו אמרו, לעולם יעסוק

‫אדם בתורה ובמצוות, אפילו שלא לשמע,

‫שמתוך שלא לשמע, בלשמע.

‫אך על כל פנים, מי שלא הגיע עדיין

‫מתוך שלא לשמע, אין לשמע.

‫הרי רחוק הוא, משלמותו.

‫כלומר, זה מותר, זה אפילו רצוי,

‫לפעמים, אבל אתה עוד לא הגעת

‫למדרגת הטהרה.

‫אמנם, מה שצריך לאדם יותר

‫עיון ומלאכה רבה, הוא

‫תערובת העיסור.

‫דענו, שלפעמים

‫האדם הולך ועושה מצווה, ‫שכך גזר הבינוש בשמיים.

‫אמנם, לא יחדל מי לשתף עימה

‫איזו פנייה אחרת, או שישבחו

‫בני האדם, או שיקבל

‫שכר במעשה.

‫זה דבר שקצת קשה, באמת, ‫להימנע את מינו. אגב, יש בה גמרה

‫מפורש שכאשר אתה מתפלל

‫על חברך, מותר

‫לך לכוון גם על עצמך.

‫כמו שלמשל, עשתה אביגייל, ‫אשת נבל הכרמלי, שהיא הצילה

‫את בעלה

‫ממוות, כי דוד רצה להרוג את ‫בעלה, חשב שצריך להרוג אותו,

‫והסבירה לו שזה עוד לא הזמן,

‫אבל אל תדאג, הוא ימות ‫עוד מעט, ככה היא אמרה לו,

‫ואחר כך, תזכור אותי, ותזכור את

‫עמתיך.

‫אז באמת, אחרי עשרה ימים, נבל הכרמלי

‫מת לבד, ודוד זכר את ‫אביגייל והתחתן איתה.

‫זאת אומרת שזה מותר.

‫מותר לכוון כוונות כאלה.

‫שלום לרב, האם הקיום של העולם הבא

‫תלוי באמונה של ליבו?

‫שאם כן, ממילא אני יודע

‫על קיומו, ואז על אישמה, הוא מין משחק,

‫כאשר בתוך תוכי אני מודע

‫לקיום העולם הבא.

‫העולם הבא שלך, הוא לא תלוי

‫באמונה בו. כלומר, זה שהקב'

‫נותן חלק לעולם הבא, זה

‫מה לעשות. ככה הוא קבע.

‫אבל מה אתה אומר, שהלישמה

‫הוא איזה מין משחק?

‫נכון, זה קשה.

‫לכן זה לא קל.

‫אלא אם כן, אתה מבין שהעולם הבא

‫הוא כלום לעומת הערך של המעשה.

‫כי זה שאתה מקבל

‫שכר, זה בעצם

‫דבר קטן לעומת הערך של המעשה.

‫למשל, הרב קוק מסביר את זה במשל יפה

‫בספר מוסר אביכן.

‫יש אדם ששמע

‫שיש מקום שבו

‫הרגש

‫עומד להתפרץ.

‫וכשהרגש הזה יתפרץ

‫ייקברו חיים

‫אלף אנשים.

‫והוא

‫על מנת להציל את אותם אלף אנשים

‫שולח

‫במאמצים רבים

‫מטוס לשם.

‫וצוות הצלה מוציאים את האנשים

‫מן המקום.

‫ואז כשמתפרץ הרגש, אף אחד

‫לא נפגע.

‫יפה, נכון?

‫אחרי כל המעשה הזה, יש איזה

‫אדם עשיר בעולם ששמע על הסיפור

‫מאוד התרשם, שולח

‫למציל צ'ק

‫עם סכום גבוה, מיליון

‫דולר, לא, אירו, יותר טוב.

‫מיליון אירו.

‫למרות שבמימי הרב קוק

‫האירו עוד לא היה קיים.

‫אבל היה ראוי היה להיות. טוב.

‫ואז, אותו אדם

‫מקבל את הצ'ק בדואר

‫מסתכל, אומר

‫אה, סוף סוף

‫קיבלתי מה שרציתי.

‫מה קרה כאן?

‫הוא הקטין את כל הערך

‫של המעשה, שהיה מעשה

‫אדיר, להציל אלף נפשות.

‫הוא הפך אותו לצ'ק

‫של מיליון אירו.

‫שום כלום.

‫חבל על העבודה.

‫וכן, אם אדם מבין שיש ערך

‫למעשים שציווה עליהם מצד

‫שמעשה השם, שמציווי השם

‫אז הוא מבין שהעולם הבא שלו

‫לא שווה את זה.

‫ברור?

‫ואז זה פותר לו את הבעיה

‫שאתה, השואל, היקר באינטרנט מעלה.

‫אה, שאלה היא. מה?

‫בזמן המעשה, אם אתה נניח עושה את זה לשמה

‫כן.

‫אבל אחרי עשרים שנה אתה נזכר בזה

‫ואז אתה, מותר לך להתענג

‫על המחשבה הזאת וגם על השכרה שתקבל?

‫כן, בוודאי. אפשר להתענג גם

‫על השכרה. אבל, לא, אבל מה שהוא שואל

‫הוא אומר שבזמן המעשה ‫אני לא מסוגל לעשות לשמה.

‫כן, נכון.

‫אז אני אומר כן אפשר ללכת ‫ולשמה, אם הוא מבין שהעולם הבא

‫לא שווה את זה. לא שווה את המעשה.

‫בעצם אני שואל, אבל אם אחרי המעשה

‫לא, אבל אתגר נקוד למה שאני אמרתי.

‫הבנת מה שאני אמרתי? בסדר. עכשיו,

‫אתה שואל אם אחרי המעשה ‫מותר לו גם להתענג על המיליון נרו.

‫למה לא? זה נחמד מיליון נרו.

‫אבל זה כלום, לעומת

‫המעשה. כן.

‫העבודה שלא לשמה הוא שלב מצווה בתקשיבה?

‫כן.

‫שלב שלא לשמה הוא שלב הכרחי. ‫הוא אי אפשר לדלג.

‫ולכן

‫כל הילדים באים אל

‫הבית כנסת כי יש פר מצווה וזורקים סוכריות.

‫זה שלב הכרחי.

‫ככה נפש האדם בדויה.

‫ייתכן אפילו שיש כוונה אלוהית בזה.

‫כדי לצרף את

‫הלא לשמה לעבודת השם.

‫זה כמו שאתה מקדש

‫את העבודה הגופנית, העלאת ניצוצות,

‫גם עם מעשים נמוכים ושפלים.

‫אז יש גם העלאת ניצוצות

‫מהכוונה של לא לשמה.

‫יש לגבי העולם הבא, יש שאלה

‫מובא במסכת

‫ובעצם זו שאלה שהיוונים כבר שאלו.

‫אפלטון מביא את זה

‫בפיו של סוקרטס במחזה גורגיאס.

‫בדיאלוג גורגיאס.

‫מדוע צריך להעניש את הרעשה

‫ומדוע צריך לתת

‫גמול לצדיק?

‫לכאורה, הרעשה נענש בעונשו

‫היותר גדול בעצם העובדה שהוא רעשה.

‫והצדיק קיבל את

‫השכר היותר גדול בעצם העובדה שהוא צדיק.

‫ולכאורה, לתת שכר ועונש ‫זה להקטין את כל העבודה.

‫כן, ככה שאלו העיוונים.

‫שאלה טובה.

‫במסכת אבות ניתנה תשובה.

‫ניתנה תשובה.

‫בעשרה מאמרות נברא העולם

‫והלא במאמר אחד

‫יכול להיברא.

‫אלא, כדי לתת שכר טוב לצדיקים

‫שמקיימים את העולם

‫שנברא בעשרה מאמרות

‫ולתת עונש לרישאים

‫שמחריבים את העולם שנברא בעשרה מאמרות.

‫לכאורה, זה בא לתת תשובה לשאלה.

‫כלומר, למה צריך לתת שכר לצדיקים?

‫למה צריך לתת עונש לרישאים?

‫התשובה היא בגלל שהעולם נברא בעשרה מאמרות.

‫מה זה קשור?

‫אם העולם

‫היה נברא במאמר אחד

‫אז זה היה אומר שכל יחידה בעולם

‫עומדת בפני עצמה.

‫אני עומד בפני עצמי, ‫אתה עומד בפני עצמך,

‫כל דבר בפני עצמו.

‫יוצא לפי זה שאם אני צדיק, התאהבתי לעצמי.

‫אם אני רשח, אז בשלום.

‫עירעתי, אז בשלום לעצמי.

‫אבל, כיוון שהעולם נברא בעשרה מאמרות

‫זה אומר שיש

‫חיות אורגנית שמקשרת את חלקי העולם זה עם זה.

‫כי המספר 10

‫מורה על כך, על האורגניות.

‫המערל מסביר גם מדוע.

‫יוצא לפי זה

‫שכאשר אני עושה טוב, אני ‫מטיב לעצמי ולעולם כולו.

‫אז ההטבה שאני

‫הזרמתי

‫בתוך המערכת של העולם, ‫אותה הטבה חוזרת אליי בתור שכר.

‫זאת אומרת שיש

‫הטוב העצמי, ויש

‫הטוב החוזר. כמובן, ‫הרע העצמי והרע החוזר.

‫טוב, בואו נמשיך.

‫אמנם, מה שצריך לאדם יותר עיון,

‫ומלאכה רבה הוא תערוב את העיסור.

‫די נו שלפעמים האדם

‫הולך ועושה מצווה לשמה ממש, שיקח כזרע וינוס

‫בשמיים, אמנם, לא יחדן

‫שישפכו בני אדם, או שיקבלו סחר מעשה.

‫לפעמים, אפילו אם לא מתכוונים ממש

‫שישפכו, בשמוח לגוע לשבח,

‫ירבה לדקדק יותר, כאן מעשה של ביתו

‫של רבי חנינה בן ‫טרדיון, שהייתה פוסעת

‫פסיעות יפות.

‫וכיוון ששמעה

‫שאומרים, כמה נעות פסיעותיה

‫של ריבה זוהר, מיד דקדקה יותר.

‫לכן שמה נענשה.

‫לא כל בחורה שהולכת

‫בהליכה יותר יפה, נהנשת

‫על זה. אבל ביתו של רבי חנינה

‫בן טרדיון, שהייתה צדקת ‫גדולה, הדבר הזה, היא נתבסס בו.

‫אז רגע, זה אומר שאפילו אם

‫נגידו את זה שאתה שמח מזה ‫בלב, זה גם... זה כבר לא כוונת

‫הלב התיאורן, נכון.

‫כלומר, שאדם פועל על פי מה

‫שאומרים עליו. ואתה יודע שאתה צריך להיות

‫שמח שמשהו עושה פעל.

‫אבל זה שהוא פועל

‫בגלל, כלומר, שהוא מקבל

‫מה שנקרא

‫אמרצה.

‫חיזוק חיובי, אפשר לומר.

‫ושהוא עושה

‫בגלל שאומרים ‫עליו, זה אומנם מותר.

‫זה חלק מפסיכולוגיה האנושית.

‫אבל זאת לא התארה.

‫הרי התוספת

‫הזו נולד מכוח השמח ששמחוה.

‫ואומנם, אף על פי שאיסור

‫כזה בטל במיעוטו, על כל פנים,

‫המעשה שתערובת כזה בתוכו, טעור

‫לגמרי, איננו.

‫והנה, כשבשן עולה לגבי המזבח

‫של מטה אלה סולט נקייה מנופה

‫ב-13 נפא, שכבר טעור

‫לגמרי מכל סיג, כך אי אפשר לעלות

‫על רצון המזבחו העדיון, להיות

‫מעבודת האלה שלמה והמובחרת, אלא

‫המובחר שבמעשים, הטעור מכל מיני סיג.

‫שלום לרב שרקי. לא מובן מדוע

‫האלימות צריך להיות לשמה או שלא לשמה.

‫הרי הדבר החשוב ביותר

‫ליהודי הוא לגור בארץ ישראל.

‫וידוע שרק מעטים מבינינו,

‫אינם גדולי עולם שלומדים לשמה. ‫אז למה לסבך את נפש היהודי?

‫תודה.

‫לא צריך.

‫כן, זה מה שאמרנו ‫בהתחלה, שכל מה שנאמר

‫עד סוף פרק יותגימל, ‫הוא הנצרח לשיהיה

‫אדם צדיק.

‫וכל הנאמר מכהן ואילך, הוא

‫לשיהיה האדם חסיד.

‫ולכן, צריך

‫לסבך את נפש היהודי הראוי לחסידות.

‫ולא לסבך את הנפש

‫של היהודי שאיננו שייך

‫לחסידות. נכון.

‫לכן אנחנו הזהרנו מראש שהפרקים

‫האלה נהרו

‫ליחידים ולא לכלל.

‫אז טוב ששאלת, כי ככה

‫זה מאפשר לנו להזכיר את זה

‫מדי פעם. טוב.

‫חוץ מזה, שמי

‫שנוהג במידת התארה, ‫הנפש שלו לא מסובכת.

‫הנפש שלו מתוהרת.

‫כי הוא כבר חופשי

‫שיעבוד אל העצמיות שלו.

‫שזה עונג

‫בלתי רגיל, להיות בן חורין

‫באמת.

‫כן.

‫שאלתי, אולי נמצא במידת עכשיו

‫ונראה אם זה בעצם

‫משום דבר.

‫אני לא יודע כמה נדבר כך, שזה בעצם

‫מה שאתה חושב. כן, אפשר להגיד.

‫בעצם, אני לא יודע כמה נדבר כך.

‫אולי נדבר כן, אולי נדבר כך.

‫אולי נדבר ככה, ככה, שזה דבר

‫שאני רוצה לדבר ככה. נכון.

‫זאת אומרת, מה שאתה אומר, שהאידיאליזם

‫שייך לאהבה

‫והתועלתיות, זה שייך למידת העירה.

‫זה מספו של דבר.

‫אולי בעצם

‫החצון היהודי

‫בעצם

‫גם אם אני אומר את זה לנקוד, ‫זאת אומרת, בנקודת ובאריץ

‫זה גם עשוי בעצם להבין את זה

‫שהוא לא משועלם, אבל הוא חושב

‫עליך אני פה מתנהג

‫בצורה שהיא בעצם ישניהם

‫וזה בעצם עליהם מתקן את העולם

‫שדיברנו

‫שלא חושבים על העולם הבא

‫דווקא העולם הזה צריך להיות עוד יותר טוב

‫אה, אתה אומר, כן, שיש עוד יותר לשמוע

‫שאדם עושה למען העולם הזה

‫כן, לתקן את העולם הזה

‫כן, זה אידיאל

‫כן, ברור

‫אבל ברור שאנחנו גם עוניינים

‫שהעולם, אחרי שיהיו תוקן, יהיה עוד יותר טוב

‫רוצים שהעולם הזה יהיה העולם הבא

‫כלומר, העולם הבא

‫זה לא העולם האחר

‫זה אותו עולם

‫זה עולם עבור העתידי של העולם

‫אז גם זה אנחנו עוניינים

‫שלום הרב, נחילה

‫לא הבנתי

‫איך ההסבר במסכת אבות ענה

‫לשאלה של הפילוסופים ביאן

‫בשכר לצדיק ועונש לרשת הודע

‫אז אני אנסה להסביר את זה עוד פעם

‫שהשכר

‫לצדיק

‫באמת, מצד אי אותו צדיק

‫אין שכר גדול מזה

‫אז למה הוא מקבל תוספת

‫זה מצד מה שהוא השפיע על העולם

‫ומה שעוזר אליו

‫כמו כן גם לגבי הרשת

‫אני מקווה שהבנת הפעם

‫שלום תודה רב, אדם שעושה

‫מצווה לשם כבוד או שכר

‫עובר על חילול השם

‫ולכן הוא לבטח אינו צדיק

‫כיצד הוא התעלה לכוונת הלב

‫לא, אם הוא עושה לשם כבוד או שכר

‫זה עוד לא חילול השם

‫כי הרבה אנשים עושים לשם כבוד או שכר

‫חילול השם זה התנהגות

‫שגורמת ששם שמיים

‫מתגנה על ידו

‫זה הכוונה חילול השם

‫אבל פה הוא עושה הרבה דברים חשובים

‫הוא נותן צדקה

‫הוא כל יום נותן

‫סכומי עתק לצדקה

‫הוא ואנשים שהוא משכנע אותם נותן צדקה

‫יש מיליונים רבים

‫של דולרים שעברו דרכו לצדקה

‫אז ודאי שזה לא חילול השם

‫רק מה, יש דבר אחד

‫הוא רק בדק שהעיתונאים יגיעו

‫בסדר, אבל לא כולם יודעים

‫שזה בשביל העיתונאים

‫כי גם יש אדם אחר

‫שהוא דווקא עושה לשם שמיים

‫והוא דואג לזה שיעברו העיתונאים

‫לא בגלל שהוא מעוניין

‫אלא בגלל שהוא רוצה שאנשים על ידי כך

‫ירצו לתת צדקה

‫אז יש גם צד כזה

‫כי זה מקדם את המפעל שלו

‫לכן זה מאוד קשה לדעת

‫מה הכוונה האמיתית של האדם

‫שני אנשים מתנהגים אותו דבר

‫אחד מתכוון לשמע, השני לא לשמע

‫אז אתה לא יכול להגיד שהוא עובר על חילול השם

‫טוב

‫חודש זה שחילול השם

‫לא קודם חילול ה' עם צ'ופצ'יק

‫אלא חילול ה' שינמם

‫כי זה החילול של השם שלו

‫לא חילול שלו

‫טוב, איפה אנחנו?

‫ואינני אומר

‫שהוא זולט זה

‫יהיה נדחה לגמרי

‫כי הרי קב' הוא אינו מקפח

‫שכר כל בירייה, הוא שלם שכר המעשים

‫לפי מה שהם, כלומר, על העבודה התמימה

‫הוא מדבר, הרי הוא יעלה כל אוהבי השם באמת

‫שלא ייקרא בזה השם

‫אלא עבודה טהורה לגמרי, שלא תהיה פנייה

‫באה, אלא ל' יתברך ולא לזולתו

‫אגב, יש

‫תקנות של ישיבת רמחל

‫נתגלו בכתב יד

‫רמחל

‫הייתה לו ישיבה, בישיבה שלו

‫היו כל מיני תנאי קבלה

‫אחד מתנאי הקבלה

‫היה

‫שמי שבא ללמוד בישיבה

‫איננו מתכוון

‫חס ושלום של לימודו

‫יהיה לשם תיקון נשמתו

‫אלא אך ורק

‫לתיקון השכינה וכלל ישראל

‫בלבד

‫זה תנאי להתקבל לישיבה של רמחל

‫היו לו הרבה מאוד תלמידים

‫שישה

‫ובאיזשהו שלב גם הישיבה גדלה

‫והיו עשרה

‫מה?

‫ככל שהוא צדיק

‫ורע לו יותר?

‫לא

‫יש ארבע שאלות

‫צדיק ורע לו ורע

‫וטוב לו, נכון? זה שתי שאלות

‫יש עוד שתי שאלות נוספות, צדיק וטוב לו

‫זה גם קושייה

‫צדיק ורע לו זה גם קושייה

‫מה פתאום הוא צדיק אז למה רע לו?

‫וגם רע לו

‫זה גם קושייה

‫שלום לכבוד הרב, האם הרב יכול לתת דוגמאות

‫דוגמה קונקרטית לאדם שידוע

‫שחופשי מעצמיותו

‫כן, הרב ציודה קוק

‫אני הכרתי אותו כזה

‫שלום כבוד הרב, אדם שעושה ‫מצווה לשם כבוד או שכה

‫אה לא, זה כבר ראינו

‫זהו, אני חושב ש... לא לא, זהו, גמרנו

‫מה?

‫אני לא שומע

‫למה רע לו ורע שם זה שאלה?

‫אה, למה רע לו ורע שם זה שאלה?

‫לא רק שהוא רע

‫גם צריך שירע לו

‫זה מספיק נורא להיות רע

‫אז יש פה שאלה

‫ארבע שאלות בעצם

‫למה יש צדיק וטוב לו, צדיק ורע ‫לו, רע שם וטוב לו, רע שם ורע לו

‫זה ארבע שאלות

‫כן

‫מה, אתה הגדרת את הרב ציודה?

‫איך אני הגדרתי את הרב ציודה?

‫כאדם שהוא פועל מתוך חופש מוחלט

‫זה לו חירות מוחלטת

‫כן

‫פעם מישהו שאל אותו, זה עיתונאי

‫יש ביקורת על כבודו, על זה ‫ש... אתה התערבת בפוליטיקה

‫רבנים לא צריכים לעסוק בפוליטיקה וכו' וכו'

‫אמר הרב ציודה, אני לא מבקש רשות מאף אחד

‫מה שנראה לי אמת, אני אומר

‫זה טוב?

‫הרב אמר שרשת ורע לו זה שאלה של אינטרונית

‫לא

‫לא אמרתי את זה

‫מה הייתה השאלה של אינטרונית?

‫אני לא יודע, אני לא אמרתי ‫שהייתה לו שאלה בכלל

‫לא, אני לא אמרתי את זה

‫איפה אנחנו?

‫וכל מה שהתרחק מהמדרגה הזאת

‫כפי הרבות ריחוקו, כנרבה החיסרון בה

‫והוא מה שדוד אבילך עליו השלום אומר

‫מי לי בשמיים

‫והאמך לא חפצתי בארץ

‫ואמר כמו כן

‫מישהו אגב, אמר לי

‫שהוא שמע עדות

‫אני לא בטוח שזה לגמרי נכון

‫מישהו אמר לי שהוא שמע עדות

‫שהרב קוק בריקודי שמחת תורה

‫היה אומר

‫בינו לבין עצמו ריבונו של עולם

‫אינני רוצה את העולם הבא שלך

‫אני רוצה אותך

‫משהו כזה, אני לא יודע אם זה נכון או לא נכון

‫יש לי סיבות לפקפק קצת בזה

‫אבל זה גם משהו

‫טוב, ואמר כמו כן

‫צירופה אמרתך מאוד ועבדך האהבה

‫כי באמת העבודה האמיתית

‫צריכה להיות צירופה הרבה יותר

‫מן הזהב ומן הכסף

‫והוא מה שנאמר על התורה

‫אמרות השם אמרות העורות

‫כסף צירוף בארץ מזוקק שבעתיים

‫ומי שהוא עובד השם באמת

‫שלא יסתפק בזה המועט

‫ולא יתרצה לקחת כסף מאורב

‫בשיגים ובדילים

‫כמו שמשורר אחד אמר

‫לא רוצה תזווה לה רוצה הכי טוב

‫נכון?

‫יש שיר כזה

‫דענו העבודה מאורבת בפניות לא טובות

‫אלא הזך והטהור כראוי

‫ואז ייקרא עושה מצווה

‫כמאמרה

‫שעליו אמרו זל כל העושי מצווה כמאמרה

‫אם בפסד נותרו בשורות רעות וכן אמרו זל

‫עשה דברים לשם פעולם

‫ודבר בהם לשמן

‫והוא מה שבוחרים אותם שהם עובדי השם

‫בלב שלם

‫כי מי שלא נדבק אם הוא ידבר באהבה אמיתית

‫צירוף העבודה הזאת יהיה לו לתורך

‫ולמס הגדול

‫כי יאמר מי יוכל לעמוד בזה

‫לא צריך לסבר את הנפש של היהודי

‫כמו שאמר השואל באינטרנט

‫ואנחנו בני חומר גילודי אישה

‫אי אפשר להגיע אל הזיקוק והצירוף הזה

‫אמנם אוהבי השם וחפצי עבודתו

‫הנה, שמח לבם

‫להראות אמונת אהבתם

‫לפניו התברך ולהתעצם בצירופה

‫ותהרתה

‫ומה שסיים דוד עצמו באומרו

‫והעבדך, העבה

‫והנה באמת זהו המבחן שבו נבחנים ומדלים

‫עובדי השם עצמם ומדרגתם

‫כי מי שיודע לתאר ניבו יותר

‫הוא המתקרב יותר והאהוב יותר

‫בארץ לא התברך

‫הם הם הראשונים אשר בארץ הם מה

‫אשר גברו וניצחו בדבר הזה

‫העבוד ושאר הרועים אשר תיארו ליבם

‫לפניו

‫ומה שדוד מזהיר את שלומו בינו

‫כי כל לבבות

‫דורש השם

‫וכל יצר מחשבות

‫וכן אמרו זאל רחמנה

‫ליבה בעה

‫כי אין די לאדון ברוך הוא

‫במעשים לבדם

‫שיהיו מעשי מצווה

‫וללב יהיה טהור לכוון בעל העבודה

‫האמיתית והנה

‫הלב הוא המלך

‫לכל חלקי הגוף אינו אגבם

‫הוא המנהיג אותם ואם הוא אינו

‫מביא עצמו אל עבודתו

‫יתברך הלב פה הכוונה

‫הכוונה

‫לא העבר המפמפם

‫ולא הרגשת האדרנלין

‫שיש בעבודת השם

‫אלא הכוונה המטרה

‫המטרה שאדם שם לעצמו

‫ואין עבודתו

‫ואם הוא אינו מביא עצמו אל עבודתו

‫יתברך אין עבודת שערי עברים כלום

‫כי אל אשר יש שם רוח הלב ללכת

‫ילכו

‫ומכך חתוב בפירוש

‫תנא בני, ליבך

‫לי

‫משלה קפגימא

‫ותתקן להיום. שלום!
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230718982″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
מספר פרק בסדרה : 39
מידת הפרישות - בהנאות בדינים ובמנהגים
בביאור מידת הטהרה ודרכי קנייתה
פרק טז’

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230718982″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מידת הטהרה – תיקון הלב והמחשבות

Play Video

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!
דילוג לתוכן