בלול תשעה שניים א'
ואנחנו ממשיכים בלימוד
הספר הקדוש מסילת ישרים
והגענו בשעה טובה
לפרק כף א'
לא, כף ב'
כף ב'.
כאן אנחנו פותחים שער חדש, חשוב ביותר
בביור מידת הענבה
כך זכור לכם, ספר מסילת ישרים
בנוי על מסילה
כלומר, המסילה היא של הישרים
כלומר, זה לא מסילה כדי להיות ישר
אלא הישרים עולים במסילה
מהם הישרים?
הם אלה שרוצים להיות טובים
מה זה אומר כשאני אומר על
מישהו שהוא רוצה להיות טוב?
שהוא לא טוב
נכון?
אם אני אומר... מה?
עוד לא הגיע
עוד לא הגיע, זאת אומרת מדובר על אדם
שעדיין לא תיקן את אישיותו, את מעשיו
אבל הוא רוצה
זה נקרא ישר
להבדיל ממושג אחר, ישרי לב
ישרי לב זה מי שכבר הפנים את היושר
זו מדרגה מאוד גבוהה
אור זרוע לצדיק, הוא ישרי לב
אבל ישר, הוא כוונה מי שכוונתו להיות טוב
אף על פי שהוא לא טוב
ואז הוא צריך בשביל
להתקדם לעבור דרך תשע מידות
שמתוארות בספר
אלוהם, הזהירות, זריזות, נקיות
פרישות, תארה, חסידות, הנאווה, ירדכת קדושה
ואז הוא זוכה למדרגה עשירית
הלאה מדרגת רוח הקודש
מה ההבדל בין תשע המדרגות
הראשונות למדרגת רוח הקודש?
שתשע המדרגות הראשונות תלויות באדם
והעשירית לא תלויה בו
כלומר, יכול להיות שאדם
ראוי לרוח הקודש ולא יסכם
כמו שגם מצאנו אנשים
שהיו ראויים להיות נביאים
ולא זכו לנבואה
אבל יש מה שהאדם צריך להכין
ההשתדלות של האדם
זה תשע המידות הראשונות
זה מתחיל ממצב שאדם ישר
זה מסתיים במצב של אדם קדוש
ככה זה בנוי
מישר לקדוש
באמצע, בין ישר לקדוש
מצאנו עוד שתי מדרגות צדיק וחסיד
כל זה רשיטיבות
יצחק
ישרים
בפי ישרים תתרומם
צדיקים תתברך
ובשביל חסידים תתגרש
ובפרק קדושים תתעלל
כן, יצחק
ישר, צדיק, חסיד וקדוש
כשהישר חייב להיות צדיק
כלומר, המדרגה הראשונה להיות צדיק
איננה רשות, היא חובה
כלומר, אין אדם פתור מלהיות צדיק
מהי ההגדרה של צדיק?
מי שעושה את הטוב ולא עושה את הרע
יש לי מישהו היתר לא לעשות את הטוב?
יש לי מישהו היתר לעשות רע?
אין דבר כזה
זאת אומרת, כל אדם חייב להיות צדיק
עכשיו, כדי להיות צדיק
יש שלושת המדרגות הראשונות
שהן
זהירות, זריזות, נקיות
זה שלוש המדרגות הראשונות
אחר כך, יש מדרגה שנייה
שהיא לא ראויה לכל אדם
יש מי שראוי לזה
יש מי שלא ראוי לזה
המדרגה השנייה היא חסיד
מה זה חסיד?
זה מי שלא רק עושה את הטוב
אלא עושה יותר מטוב
עושה יותר
ביותר יש גם סכנות
ולכן יש כאן פרק מיוחד של
אמרנו אותו, פרק כף
שהוא חריג בכל הספר כולו
שבא להזהיר
מהגלישות, מהסכנות
שיש במידת החסידות
למרות שלכאורה
כל מידה ומידה יש לה סכנות? לא
פה יש סכנה מיוחדת מידת החסידות
ולכן נכתב פרק כף
שהוא משקל החסידות
אז החסיד זה מי שעושה יותר מטוב
מה אחרי זה?
הקדוש
הקדוש זה מי שלא צריך לעשות שום דבר
כי מעשיו מתקדשים
זאת אומרת, ודאי שיש פה עבודה
אבל העבודה מזכה אותו
בזה שדרכי החיים שלו
נהיים קדושים
מטבע עניינם
נגיד את זה, נקח, למשל של האכילה
לאכול, זה דבר טוב או זה דבר רע?
דבר סתמי, כלומר, אין בהלכה
אין מצווה בתורה לאכול
האם יש איסור בתורה לאכול?
אין איסור בתורה לאכול
אז אם כן, האכילה היא בכלל דברי הרשות
אתה האדם הראשון?
סתם אכילה
זה מידה של... גם החתולים אוכלים
מי ציווה אותם לאכול?
אף אחד לא ציווה
הם אוכלים כי ככה בא להם
מה הם אוכלים?
בפחי אשפה, מה שאנשים זורקים
יש מיתוסי שזה אגדה כזאת
שהם אוכלים עכברים
אבל זה פשוט ודאי לא יכול להיות
אבל הם אוכלים בפחים
עכשיו, בקיצור, בני האדם
הם כמו חתולים, אוכלים
אלא מה? יש אלכות אכילה
מה אסור לאכול?
מה מותר לאכול?
יש גם... לאכילה
מתלהבים כל מיני הלכות
ללכות ברכות, ברכה לפני, ברכה אחרי
וגם ללכות דרך ארץ
איך אוכלים?
יש כמה הלכות
אבל עצם האכילה היא דבר המותר
יוצא לפי זה שאם אדם הוא צדיק
הוא אדם שאוכל מה שהוא רוצה
בתנאי שזה לפי ההלכה
למשל, הוא אוהב שוקולד
יש כמה סוגי שוקולד
למשל, שוקולד מריר, שוקולד מתוק
ממולא, לבן, וכו'
נכון?
למשל, יש מישהו שיש לו אהבה מיוחדת
לסוג מיוחד של שוקולד?
מה, אין לך שוקולד מיוחד?
אין שוקולד מיוחד שאתה אוהב?
אימגוזים, נגיד
בסדר, שוקולד אימגוזים
מותר לאכול שוקולד אימגוזים?
מותר
אז לכן אתה יכול לקחת הביתה
רגע, אבל... ממולא איגוזים או...
שלמים, אה, איגוזים שלמים, בסדר
אז נגיד, אדם קונה
יש לו חבילה כזאת
חציתון
מה זה? זה בשביל השבוע
זה מה שאתה אוכל
מותר או אסור? מותר
כאשר, כן, בדקת כל היחשירים?
כאשר מותר, אתה אוכל, שתהיה בריא
אבל החסיד
הוא נמנע
מאכילת השוקולד
במקום זה אוכל
לחם
אמר, אה, מספיק לי, לא צריך יותר מזה
מה, זה יהיה מתוק?
אה, שטויות, אוהיל המוזה
לא צריך
זה החסיד, הוא אוכל פחות
מה עם הקדוש?
הוא
הוא אוכל
חבל על הזמן, המון שוקולד
למה? כי הוא קדוש
כיוון שהוא קדוש, אז אכילתו
בקדושה
אז הכל מתעלה על ידי זה
עכשיו, אם כן, מדובר בשלוש מדרגות
ישר
איזה? ארבע מדרגות
צדיק, שלוש מדרגות ראשונות
חסיד, אז זה קדוש
מהן שלושת המידות של החסיד?
פרישות, תערה וחסידות
מהן
שלושת המידות של הקדוש?
ענבה, ירד ח' וקדושה
אז אנחנו פותחים היום
את השלשה האחרונה
השלשה של
הקדושה, שמתחילה בענבה
ירד ח' וקדושה
מה מאפיין, מהו ההבדל
בין החסידות לבין הקדושה
מבחינת
קניין המידות
כאן נקודה מאוד חשובה
אי אפשר להגיע
לקדושה בלי
דעת
דעת אלוהים
כלומר
אפשר להגיע לחסידות
בלי דעת אלוהים
אלא מתוך כוונה להגיע לדעת אלוהים, כמו שהישר
זה אדם שהוא עדיין לא
טוב, אבל הוא רוצה להיות טוב
גם החסיד
זה אדם שעוד לא יודע
אין לו דעת אלוהים שלמה,
אבל הוא רוצה דעת אלוהים
מה שאין
כן הקדוש, אם אין לו
ידיעה אמיתית, אין לו דעת אלוהים
הוא לא יכול להיות קדוש
אבל הוא לא עם הארץ חסיד
גם מי שהחסידות צריך לדעת מסוימת
לא עם הארץ חסיד
זאת אומרת, הוא צריך ידיעת התורה
אבל אנחנו מדברים פה
על ידיעה יותר עליונה, ידיעת אלוהים
כן, לא מספיק לדעת
תורה, צריך לדעת את השם
כן, זה גם המהרל
עכשיו, מפראג שואל שאלה
האם אין מצוות תעשה מהתורה
על פי הרמבן לאכול
לא
עכשיו, יש
אין לך די להגיד, לפני שהוא יפרד
מה זה היה
על פי המהרל מפראג, כן, המהרל מפראג
בהקדמת תפארת ישראל, הוא שואל שאלה
אם הוא לא היה שואל אותה,
אני לא הייתי שואל אותה
אבל הוא שואל
הוא שואל, מדוע תלמידי חכמים
לא אוהבים את השם
את השם
את השם
ככה הוא שואל, בהקדמת תפארת ישראל
לקראת הסוף, הוא שואל, מדוע תלמידי חכמים
לא אוהבים את השם
ככה הוא שואל
ואז הוא עונה, ביה שהם אוהבים
את התורה, אז אין להם זמן
לאהוב את השם
ככה הוא אומר
כי לא תהיה אהבה לשניים
האדם אוהב, אז הוא אוהב
אז הוא אוהב את התורה,
איך יש לו זמן לאהוב את השם
הוא אומר שזאת משמעות דברי הגמרא
שהיה חורבן
ביה ש... מדוע אין
תלמידי חכמים מצויים
שיצאו ביניהם תלמידי חכמים
מפני שאינם מברכים
בתורה תחילה
מה זה מברכים בתורה
מהי ברכת התורה
ברוך אתה השם
נותן התורה
אז תלמידי חכמים
הם שוכחים לברך
עכשיו, עומר אמר על זה
לא שלא מברכים, הם דתיים
הם מברכים, אבל הם לא מתכוונים בכלל
מה שהם אומרים
כי מה זה ברוך אתה השם נותן התורה
זה בא לומר שהערך
של התורה זה בגלל שהיא מאה את השם
ואילו תלמידי חכמים אוהבים את התורה
כחביבה החוכמה
על לומדיה
הם אינטלקטואלים
פילוסופים אפשר לומר
הם אוהבים
זה כזה נחמד לימוד התורה
איזה חוכמה
קושייה, תירוץ, הבחנות
משהו מדהים
זה חכם כל כך
איפה הקב' ברוך הוא בזה
באמת שכחתי
ברוך אתה השם נותן התורה
התורה צריכה להיות חביבה
לומדיה לא מצד חוכמתה
אלא מצד שהיא מאה את השם
אבל איך אני יכול לדעת שהיא מאה את השם
אם אני לא יודע את השם
וזו ההבחנה בין החסיד
לבין הקדוש
שהחסיד הוא יודע
את התורה, לא המארץ חסיד
הקדוש יודע את השם
ומתוך כך יודע גם את התורה
זה מדרגה אחרת, לכן צריך גם לימוד
אדם שלא למד דעת אלוהים
לא יכול להגיע לקדושה
כן בבקשה
אפשר בלכון להגיע לתורה
לידיעה קדומה?
אני חושב שזה חלק של האדם
לא יודע את השם
כי יש תמיד את המשל הזה
על החכם, או על החלטון
עכשיו הוא לימד מתמטיקה
ואז אומר מה אני צריך להיות פה משולש
כמובן שאתה תורה זה לא יכול להיות ככה
כי אתה חייב להיות
גם זה וגם זה
שאי אפשר ללמוד את זה במינותק, אקדמית
אני מבין, אתה צודק לחלוטין
כדי שתורה תהיה תורה
היא צריכה להיות מתוך עירת שמיים
אבל מצאנו אנשים שלומדים תורה
עירת שמיים
מצליחים לדעת, ודאי, אפשר
אם אני רוצה, מה זה התורה? זה מידע
יש לך ספרייה, ככה יש לך פה ספרייה
כל מה שכתוב מפה עד פה
תלמד
אני אצליח להבין את זה עם מולדים?
אתה לא תכוון להמיטטה של תורה
אבל את התורה אתה תדע, ודאי
כי יש הבדל בין התורה לבין כוונת התורה
אפשר לנתק את התורה
מכוונותיה
כמו שלמשל, הרבה פעמים
אנשים אומרים, מה זה כתוב בשולחן ערוך?
דרך ארץ, לא כתוב בשולחן ערוך
או למשל
הרתיעה הבלתי רציונלית
שיש אצל לומדי התורה
מתעמם מצוות
אז יש תירוצים, למה לא לעסוק בתעמם מצוות?
כי אם אני אלמד את תעמי המצוות
אני אקיים רק אם אני מבין
זה לא נכון, זה לא קשור לעניין
אתה מקיים בגלל שיש לך שם צבע
אבל אתה רוצה להבין מהו ציבה
אבל הרתיעה הזאת, שלא להתעסק
בלימודי אמונה, כל מה שאנחנו עושים פה
בכיתת אמונה, זה תעזוב, זה לא
זבוזמה, ביטול תורה
ביטול תורה לדעת את השם
משהו כזה
אז זה אפשר בהחלט, לצערנו הוא קיים
יש פה שאלה
מספרים שהרב צבי יהודה
היה אוכל רק מצות ודבש
האם משום שלא
הגיע למנרגת הקדושה?
קודם כל מצות ודבש זה מאוד טעים
אגב, אני ראיתי אותו
שותה תה עם חלב
וגם ראיתי אותו אוכל
יוגורט עם סוכר, אני ראיתי את זה
ואני ראיתי אותו גם
בסעודת מצווה אוכל אוף שלם
כמעט
עם היצבעות
אבל זאת לא הנקודה
הנקודה היא שהרב צבי יהודה
היה אוכל מעט
כי זה לא עניין אותו
כלומר, אני לא חייב להרוג את עצמי
ולא אוכל, הוא כל הזמן עשה לי דברים אחרים
אז הוא לא
אז הוא שם לב, לא שם לב
היה מישהו שהיה פעם
מכין לו אוכל
עם הרבה מאוד תשומת לב
היום אחד הרב צבי יהודה אמר לו
אתה חושב שאיכפת לי מהאוכל שלך?
הוא נפגע
בסדר, אתה מפייס אותו
אבל הוא כאילו השייך לזה
זה לא שהוא רצה להצטער
שלא שהוא מאוד אהב שוקולד
והוא דווקא עבד על עצמו שלא
לאכול, לא, זה לא
אגב, אותו דבר היה רצה לרב צבי יהודה
לגבי לימוד בספרים
זה לא היה בחור ידוע
הרב צבי יהודה ישב
ולא עשה כלום
אז הבחור ישיבה
שהיה שם כדי לשמש את הרב
אחרי רבא שעה אומר
אולי הרב רוצה ספר?
לא
אחרי רבא שעה הוא ראה
שהרב ממשיך לא לעשות כלום
אולי הרב
רוצה ספר?
לא
פעם שלישית
אולי הרב רוצה
אז אתה תמיד תחיל לחשוב למה התשובה היא לא
אולי הרב רוצה ספר
לעיין?
הרב ענה לו
אני כולי עיון
טוב, זה הבין
מה אתה צריך ספר?
כל התורה כולה נמצאת
אצלו, הוא לא צריך ספר עכשיו
הוא כל כולו עיון
ברור? אז מה הוא צריך ספר?
זה מדרגה נמוכה עדיין
יש כאלה שמתנדבים להגיע למדרגה
הגבוהה הזאת עוד בתחילת הלימודים שלהם
אני ראיתי
אז איפה היינו?
כן, אז זה
שלושת המידות החומה
עוד הקדמה נוספת
מדוע המידות מחולקות לשלשות?
שלוש שלשות
למה?
כי המידות האלה
הן ביור של פסוק
בתורה, נכון?
פסוק בתורה בספר דברים
מה השם אלוהיך השואל מימך
כי אם
ליראה את השם אלוהיך וללכת בדרכיו
ולהאהבה את השם אלוהיך
בכל לביך ובכל נפשך
הוא יראה אותו
לא, לא, אמרנו ליראה
להאהבה
דווקא בכל לביך
ובכל נפשך
אז יוצא לפי זה שיש פה שלושה דברים
יראה, אהבה
ייחוד הלב, נכון?
אז בכל מידה ומידה
יש שלושת המידות האלה
אז, משל, זהירות
זה מצד היראה
וזריזות
מצד
האהבה
ונקיות
מצד כוונת הלב
זה שלושת המידות של הצדיק
עכשיו בחסידות
פרישות זה מצד היראה
חסידות
מצד כוונת הלב
ותהרה
לא סליחה, חסידות מצד האהבה
ותהרה מצד כוונת הלב
איך זה מסודר בשלושת המידות האחרונות?
ענבה, יראת חטא, קדושה
ענבה
זה מצד היראה
יראת חטא זה מצד
האהבה
קדושה
מצד כוונת הלב, בסדר?
מה מתאד פה?
שהביטוי שמכוון
לאהבה נקרא יראת חטא
נכון?
אנחנו נלמד
את היראת חטא ונראה שהוא מתכוון
לאהבה, בסדר?
אז הענבה, אפשר לומר, זה הקצה
של היראה בצורתה
היותר מזוכחת ושלמה
אחרי כל ההקדמות האלה
אנחנו, מה?
אתה שואל, מה עם שמחה?
שאלתך בנויה על דברי הכוזרי
שהכוזרי אומר, במאמר שלישי
ששלושת שורשי עבודת השם
הם אהבה, יראה ושמחה
נכון?
אז איפה הוא שם את זה?
כן, אבל בסדר, זה שהשמחה היא חשובה זה כן
אבל זה שהיא אחת משלושת העמודים
זה רב יהודה הלוי
אז אתה שואל אם כן, איפה רמחאל שם את השמחה
מבין שלושת העמודים?
שתי אפשרויות, או שהוא לא שם
או שהוא שם בכוונה, לכוונת הלב
טוב, אחרי כל
ההקדמות החשובות האלה
אנחנו יכולים לגשת
לפרק כפבט
בביאור מידת
הענבה
הנה, כבר דיברנו למעלה
מגנות הגב, מה זה למעלה? איפה?
במידת הנקיות
וכבר אז שאלנו שאלה
שיכול להיות
הסידור של המידות פה
ברמחאל לא מובן
נגד הגאווה, הוא מדבר כבר
בשלבים הראשונים
אבל בעד הענבה
רק בשלבים מאוחרים
רואים ששלילת הגאווה
זה עוד לא הענבה
זה שני תחומים שונים
למרות שלכאורה הם הניגודים
והקיצד, הגאווה
היא דבר רע
אז זה ברור שהיא דבר
מאוס, מתואב
ולכן, ברור שראוי להרחיק את הגאווה
כבר בשלבים הראשונים
שאם לא כן האדם שעדיין יש לו גאווה
אז הוא לא יכול להיות צדיק
יש לו גאווה
גאווה זה סוג של שטוץ, של גסות רוח
של טיפשות
בקיצור, אי אפשר
אדם עם גאווה, איך יכול לחיות?
אבל הענבה
זה בשור הרבה יותר עמוק
כדי להיות ענב, צריך להיות ענב כלפי מישהו
כדי להיות גאה
אני צריך להיות גאה כלפי עצמי
עצמי זמין, אני זמין לעצמי
ולכן זה קל לי להיות בעל גאווה
אני זוכר את עצמי, מה לגאווה?
אבל הענבה צריך להיות ענב כלפי מישהו
אם אתה לא יודע מי הוא
זה שאתה ענב כלפיו, איזה מין ענבה זאת?
אין פה ענבה
מובן?
לכן, רק אם אני יודע
עכשיו, הענבה של אדם צריך להיות לפני מי?
לפני מי צריכה להיות הענבה?
לפני הקב".
יפה, אז אין צריך כל כך
לדעת מי הוא. כל זמן שלא
עברתי את כל שלבי החסידות, אני לא יכול
לדעת מי ה' ולכן אין ענבה
עד השלבים האחרונים
מובן?
נפקם מזה למה? היה יהודי אחד
דיברנו על זה פעם, היה יהודי אחד
באמסטרדם שהסתבך קצת עם הרבנים
התחיל לכתוב דברים נגדם
והוא
בין הדברים שהוא כתב
הוא כתב ספר בשם אתיקה
מה זה אתיקה?
מוסר
אתם רואים? אגב, איפה הרמחל
כתב את הספר שלו, מסיעת ישרים?
אתם יודעים איפה?
באמסטרדם גם כן
זה לעומת זה עשה אלוהים
רמחל כותב את מסיעת ישרים
באותו זמן שפינוזה כותב את האתיקה
כן, מה אתה רוצה?
שפינוזה?
זה היה לפני, היה בסביבות שנת
אלף שש מאות
באזור, משהו כזה
רמחל זה אלף שבע מאות ארבעים באזור הזה
יש איזה אפרש, על כל פנים
בספר האתיקה
כותב אותו יהודי
מאמסטרדם, הוא כותב שהגאווה
זה שטוט, זה לא טוב
גאווה, אחר כך
הוא כותב על מידת הענווה
שזה גם מידה רעה
ככה הוא כותב, שהענווה היא מידה
רעה, בגלל
שהיא ביטוי לחולשה של הנפש
וכל
חולשה היא דבר רע
כי זה פגיעה בעצם
של האדם
והוא מוסיף
ואף על פי כן
ראוי להמשיך לחנך
את ההמון
לזה שהענווה היא מידה טובה
כדי
שהם לא יפגעו בחכמים
כלומר, זה אינטרס של החכמים
להמשיך לשקר לציבור
לספר להם שהענווה זה דבר טוב
כי ככה לפחות הם לא
יטרפו את החכמים
שהוא שם את עצמו ביניהם
אבל מצד האמת, הוא אומר
הענווה היא מידה רעה
למרות שהוא אמר שגם הגאווה היא מידה רעה
עכשיו, אני רוצה להבין, מה הביא אותו
למחשבה הזאת
מה?
זה גם מובן, כל עוד אין לו משהו
כמו אמונה, לחיבור להשם
יפה, אין לו כלפי מי להיות ענווה
כפינוזה, הרי הוא מזהה
את הטבע עם האלוהים
את אלוהים עם הטבע, יותר נכון
אין לו אלוהות, מה שנקרא
נבדלת טרנסצנדנטית
כלפיה הוא יכול להתבטל
לכן הענווה היא סוג
של חולשה מבחינתו
לכן אתם רואים פה שיש קשר מהותי
בין עולם
האמונות לבין
המידות
מידת הענווה היא אפשרית
רק למי שיודע את הנבדלות של
אלוהות
ולכן זה בא כל כך מאוחר
עד כאן מובן? בבקשה
אין גאווה
באמת שאתה רואה
בבן שלך, באישה
בסדר? מה?
אה, אתה אומר, גאווה, אני אומר, אני מתגאה
איזה יופי, הבן שלי
כמו שבמשל בקולה של אמא
תמיד מיריינים רק
את ההורים של החיילים הכי טובים
שמת לב בזה
תמיד, כן, אני ממש גאה בו
כל הכבוד, משהו, תמיד כאלה
מה עם החיילים
הלא טובים?
אז אתה שואל, באמת, מה
זה שאדם נגיד, כן, שוב
זו השאלה, זו השאלה בפרשת
עקב, שאדם
יש לו הרבה דברים, כסף,
זהב, בנים וכולי, ורם לב
אף חם, אז מה, אדם
צריך לא לשים לב לזה
הרי כתוב
ואמרת, כוחי
ועוצם ידי
עשה לי את החייל הזה
אם כן, זה מצווה?
מצווה לאדם
לומר, כוחי
ועוצם ידי, עשה לי
את החייל הזה? ולכן
ולכן, רבנו הרב צבי יהודה
קוק, זכותו הגנלינו אמן
הרב השלום
הוא היה שולח את תלמידי
ישיבת מרכז הרב, ישיבתו
לראות את המצעד הצבאי
ביום העצמאות
כדי לקיים, ואמרת
כוחי ועוצם ידי
עשה לי את החייל הזה
וכפי שפרש
רבנו יצחק אברהם בנאל את הפסוק הזה
וכפי שגם פירש רבנו ניסים
ערן את הפסוק הזה
נכון?
אז אם כך, זה דבר חיובי
אלא מה?
כתוב אחר כך
וזכרת את השם אלוהיך
כי הוא הנותן לך כוח לעשות חייל
אם זה מתוך שאתה
זוכר שהשם הוא זה שנותן לך את הכוח
אז זה משובח להתגאות
אם זה מתוך שכחת השם
ורם לברכה ושכחת
את השם אלוהיך, זה רע
זה כמו שבדיוק כתוב כמה פסוקים לפני זה
ואכלת
וסבאת
וברכת את השם אלוהיך
לאכול זה מצווה או לא?
אין מצווה לאכול
אמרנו את זה בתחילת השיעור
אלא מה? אם אדם אכל, יש פה מצווה לברך
נכון? ואכלת וסבאת וברכת
שני פסוקים אחר כך, כתוב
פן תאכל וסבאת
אני לא מבין
פן זה איסור לא תעשה
נכון?
זה מותר או זה איסור?
אז כתוב
פן תאכל וסבאת ושכחת
אז זאת אומרת, ואכלת
וסבאת זה בעצם ניטרלי
התוצאה זה או וברכת
או שכחת, אותו דבר
כוחי ועוצם ידיע סליטי חייל הזה
אומר רבנו ישראל כברבנל
התורה לא תבטל את ערך האמצעים
אלא השאלה היא, האם זה
מתוך שכחה או מתוך זכירה
בסדר? אז תלמידי הישיבה נשלחו
לזכור את השם אלוהיך
כי הוא נותן לך כוח לעשות חי
כן בבקשה
האם אין לנבא כלפי אדם אחר?
הנבה אמיתית היא רק כלפי הקב'
כלפי אדם אחר יש לי הנבה יחסית
כי יש לי קיום בדיוק כמו שלא יש קיום
אני לא יכול להתבטל באופן מוחלט
כלפי אדם אחר כי גם אני קיים
הקיום שלו והקיום שלי
הם שני סוגי קיום
ביחס לאלוהות אין לי קיום
בקלפי האדם אחר
יש לי התנהגות בהנבה
יש לי הערכת האדם השני
לתת לו מקום וכולי
יוצא לפי זה שבאמת ההנבה האמיתית
היא הנבה שקשורה לדת אלוהים
מתוך כך אנחנו
יכולים לגשת
אל הפרק
הנה כבר דיברנו למעלה
מגנות הגאווה
ומכללה נשמע
שבח ההנבה
אך אתה נבער יותר
בדרך עיקר ההנבה
כן לפני כן הרי
דיברנו בבחינת
סור מרה
עכשיו אנחנו נלמד עשי טוב
הגדרה עצמית של ההנבה
ותתבער
הגאווה מאליה
כי בראש אני מדבר על מעלת ההנבה
גנות הגאווה היא מובנת מאליה
כלומר אדם שהשיג
הנבה לא צריך להילחם בגאווה
כי הרי יש לו הנבה
לעומת זה אדם שעדיין רק
שולל את הגאווה
יש לו עדיין מלחמה פנימית כל פעם הגאווה
קופצת אליו מחדש
מה שאין כן מי שכבר קנה את העיקר
ההנבה אין לו צורך להילחם בגאווה
הנה כלל ההנבה הוא
היות האדם
בלתי מחשיב עצמו
משום
טעם שיהיה
וזה
הפך הגאווה ממש
שבגאווה האדם מחשיב את עצמו
והתולדות הנמשכות
מזה תהיינה ההפקיות
של תולדות הגאווה
עכשיו אפשר
באמת פה להתבלבל
הוא לא מחשיב את עצמו אז
אם ככה הוא לא יעשה כלום
הוא אומר למה אתה לא
בא עכשיו לעזור
לעם ישראל צריך אותך
מי אני בכלל
שום דבר אני כלום
כן אבל אתה למד את התורה
אולי תלמד אה מה למדתי
לא שום דבר יש לך כסף
אולי תיתן אה נהיה לי כסף
זאת אומרת
שבסופו של דבר
יש פה טעות אם אתה לא
מחשיב את עצמך אז עד רבה
אתה לא רשאי לשמור מה שיש
לך אצלך
אלא האדם למד תורה חייב ללמדה
אסף ממון
חייב לחלקו
קיבל חיים חייב להביא ילדים
כלומר האדם הופך לצינור
בגלל הענווה
כלומר דווקא הענווה האמיתית
הופכת להיות גורם של פעולה
מנוף לפעולה
כי כל זמן שאני
מחשיב את עצמי אז יש גבול
למה שאני יכול לתת לאחרים אני אתרוקן
למען אחרים
אבל ברגע שיש ענווה
אז בעצם האדם הוא רק לי
הוא רק לי ואז אכן
הוא יכול בהחלט לפעול
וכשנדקדק
נמצא שתלויה
במחשבה
ובמעשה
כי בתחילה צריך
שיהיה אדם ענב במחשבתו
ואחר כך יתנהג
בדרכי הענבים
הנה אומרים לך תראה האדם הזה הוא ענב
צריך ללמוד ממנו
אני לומד ממנו מה הוא עושה בדיוק
אני רואה שהוא
הולך לאט מרוב ענוותו
טוב בסדר אז גם אני הולך לאט
ואז אני מלא גאווה
על זה שאני הולך לאט אני מתנהג בדרכי הענבים
איזה יופי
שתהיה ענווה
אז ברור שזה לא מתחיל מזה זה מתחיל קודם כל
מן המחשבה מן ההכרה
כי אם לא יהיה ענב בדעתו
והיא רצית להיות ענב במעשה
לא יהיה להם מן הענבים המדומים
והראים שזכרנו למעלה
מכלל הצבועים אשר אין בעולם
רע מהם
ונבהר עתה החלקים האלה
אז מתחילים מהענבה במחשבה
אין שאלות הכל ברור יאללה
המשך הענבה במחשבה היא
אל תשכחו שיש בוחן בסוף השיר
הענבה במחשבה היא
שיתבונן האדם ויתעמת אצלו
אשר אין התהילה והכבוד ראויים לו
כל שכן
זה להתנסה
על שאר בני מינו
כלומר יש פה שני דברים
לא ראויה לו לאדם שום תהילה מצד עצמו
ואז מלך על החומר
שהוא לא יכול להתגאות על אחרים
וזה מפני מה שחסר ממנו בהכרח
וגם מפני
מה שכבר יש בידו
כאן יש בספר חובות על בבות
בשאר הענבה הוא מסביר שזה מזל
שיש לו לאדם שיש לו חסרונות
זה שיש לאדם חסרונות זה עוזר לו לקנות
ענבה
עכשיו יש אנשים שאין להם חסרונות
ובכל זאת יש להם ענבה
אבל
אומר רוב בני אדם ברוך השם לא צריכים
להגיע לזה שהם יעבדו על הענבה
באופן עצמי
הרי זה שכל אחד מאיתנו
יש לו משהו להתבייש ממנו איזה חיסרון
איזה מעלה שהוא לא הצליח לקנות
איזה כישרון שאין לו
וכדומה אז לכן
זה קל זה עוזר לענבה
למרות שזה לא הענבה העצמית
אבל זה טוב זה עוזר
מפני מה שחסר ממנו פשוט הוא
כי אפשר לאדם באיזה מדרגה
שיהיה מן השלמות
שלא יהיו בו חסרונות רבים
מאיפה החסרונות? או מצד טבעו
כן? כלומר
יש אדם
הוא רוצה להיות שחקן כדורסל
אבל הוא בקובה
מטר חמישים
קצת קשה
מצד טבעו
או מצד משפחתו הוא קרובה
הוא בסדר אבל
איזה משפחה שלו
זה כמו שבעלוויה של הגנב
מה יגידו?
אז אחד מספיק אומר אני הכרתי את הבעיה שלו
הגנב יותר גדול ממנו
או מצד מקרים שקרו לו
הוא דווקא בסדר משפחתו בסדר
אין לו בעיות מצד הטבע אבל
הוא עשה הרבה שטויות
או מצד מעשיו
שאדם אין צדיק בארצה שעשה טוב ולא יחטא
אין כל אלה אמומים באדם
שאינם מניחים לו
מקום התנשאות כלל
אפילו יהיה בעל מעלות רבות
שכולם משבחים אותו במעלות האלה
כי כבר ענייני החסרונות האלה יספיקו להכשיחה
כן? אדם ברגע שהוא חושב
על מה שלא בסדר אצלו
כל המעלות הטובות שיש לו
נמסוד
קורס מזורז בשבירת האגו
יפה, אז זה קל
כלומר מבחינה זאת זה מסודר
כן
אבל כל זה עדיין
מצד החסרונות
זו עוד לא הענבה האמיתית
אבל זה כדי לרכח מה
שנקרא ריכוך ארטילרי ראשוני
שיש לאדם, צריך לשים לב
שיש לו חסרונות
עכשיו כל אחד פה אולי
רוצה להתנדב לספר את החסרונות שלו
לא, אל תעשו את זה, לא צריך
טוב, הנה
החוכמה היא
עכשיו יש סיבות לגאווה
למשל זה שאדם הוא חכם
הוא, מה זה חכם?
כל הבחינות הוא עבר במאה פלוס
סופר חכם האיש הזה
הנה החוכמה היא
המביאה יותר את האדם לידי התנסאות וגאווה
זה מצוי אצל אנשים שעיקר
עניינם בחיים זה לימוד, זה תלמידי ישיבות
סטודנטים
אקדמאים וכדומה, אנשים ש
עסקם העיקרי הוא
השכל, אז אנשים
האלה יש לה נטייה יותר לגאווה
מאחרים, כפי
שמבוא גם בספר שערי קטושה לרבי חיים ויטל
שיש ארבע שורשים
של המידות הרעות
כנגד ארבע יסודות אש, רוח
מים ואפר, שהמידות
הקלויות באש, הן קשורות לשכל
ואז זה שתי
מידות ראשיות שקשורות לאש
הגאווה והכעס
הכעס בתור תולדה של הגאווה
מאיפה זה התחיל? מריבוי
שכל, הנה יש ביטוי בהגמרה
מה שנקרא
ריתחה דהורייטה
ריתחה זה ריתיחה
של התורה, אדם למד הרבה תורה
אז זה
שולח ברקים בכל הכיוונים
למה? כי זה שכל
אז נקרא ריתחה דהורייטה
הנה החוכמה היא המביאה יותר את האדם
לידי התנסאות וגאווה, לפי שכבר היא מעלה
שבאדם עצמו
בחלק הנכבד שלו, דהינו השכל
כמו שהרמב״ם מסביר בסוף בורי הנבוכים
שיש אנשים שרוצים
בחיים שלהם להקדיש
את החיים שלהם להקדיש, לעשות כסף
אומר הרמב״ם
כסף
זה בשביל, הרי זה דמיון
זה שטויות, הרי מה זה
אומר שדבר מסוים הוא שלך
זה רק מוסכמה
כן, אתה אומר זה שלי
ואם זה לא היה שלך
נגיד הנה אני עכשיו שותה בקוסו
היא לא קוס שלי, אני לא יכול לשתות בה
יכול, למרות שהיא לא שלי
כך שבעצם
הרכוש
זה סוג של דמיון
אלא מה אומר הרמב״ם
יש אנשים שרוצים, לא, לא את הכסף
רוצים גוף חזק
מהרמב״ם, גוף חזק זה כבר יותר טוב
כי זה באמת האדם
אבל זה האדם בעשיו הוא בהמה
זאת אומרת גם לבהמה יש גוף, גם לאדם יש גוף
אז כמו שהבהמה רוצה להיות בריאה
אז גם האדם רוצה להיות בריא בגופו
אז בעצם במובן הזה, זאת שלמות
בהמית שבה אדם
היום הרמב״ם
יש כאלה שקצת יותר מתקדמים
הם רוצים להקדיש את
החיים שלהם לא לשלמות הגוף
ולא לשלמות הממון
זה מה שטובות
סדר החברה
זה כבר יותר טוב מהרמב״ם אבל
זה לא האדם עצמו כי מה יעשה האדם
עם הכישרון החברתי שלו
באי בודד
הוא עכשיו לבד, איזה מעלה
יש לו מעלות אבל אין לו עם מי לחלק את זה
אין מי לחלוק את זה
איך אומר הרמב״ם אבל יש
מעלה עצמית לאדם זה
החוכמה
החוכמה זה לאדם לבדו
יהיו לך לבדך ונזרים איתך
ולכן זו מעלה עצמית
שעל ידה האדם יכול גם להגיע לדעת אלוהים
ולכן זה מעלה, לכן אומר לך הרמחל
אדם שהגיע לחוכמה
זה נוגע לחלק הנכבד
של האדם, לכן סכנת הגאווה
יותר גדולה
והנה אין לך חכם
שלא יתאהב ושלא יצטרך ללמוד מדברי
חבריו, אה אתה בעצם חכם
אין אדם בעולם
שלא היה זקוק ללמוד
ממישהו
ופעמים רבות אפילו מדברי
תלמידיו
אם כן איפה, איך יתנשא בחוכמתו
אפילו דברים חשובים
ביותר בחוכמתך בעצם קניתם מאחרים
אז זה בעצם לא דברי
עצמך, זה דברי חבריך
כבוד הראש
מה ההבדל בין חוסר ביטחון עצמי לבין ענבה
חוסר ביטחון
עצמי יכול להיות הגורם לענבה
ואם כן, האם זו מעלה
חוסר ביטחון עצמי זה סוג של גאווה
בדאי
אם זה גאווה, אבל גם אם זה לא ביטחון עצמי
אז זה סימן שהוא חושב שהקב' הוא
עשה דפקט
שעשה טעות שברא אותו
אני אומר לקב' תשמע
אני במקוםך לא הייתי בורא אותי
מי אתה בכלל
כדי לבוא בטענות
יש בך ברא אותך
אז ציין ביטחון עצמי
כי זה לא שלך, זה מתה שם
זה שיש לך התעוזה
לומר לקב' שהיה לא בסדר שברא אותך
זה גאווה
אז הצדקה של חוסר הביטחון העצמי
צריך
לזרוק להגניזה
מדוע צריך את מידת הענבה?
מספיקה מידת האמת
ברגע שהאדם מכיר את עצמו באמת
לא תהיה בו גאווה, נכון, זה אותו הדבר
ענבה זה מילה אחרת בשביל האמת
טוב, ואומנם
מה?
אמרנו שאומנם
קבלתי מהנשים
עכשיו זה שלי
עכשיו זה שלך, זאת אומרת שנתנו בך
זאת אומרת, מקורו לא בך
מקורה של החוכמה לא בך
אתה אומר לאדם שיש לו הרבה כסף
נכון, בעצם אין מה לדגות על כלום
על כל דבר, נכון, בדיוק
הוא פשוט עכשיו עובר נושא נושא
מתחיל עם החוכמה, בעצם שאין שום דבר
הרי האדם הוא רק צינור
אחד הדברים, אגב, הנפלאים
שיש במערכת הגוף של האדם
זה העיכול
שבעצם זה אומר לאדם שהוא רק
סוג של ביוב
מכניס מוציא, נכון
אז אחרי שהאדם יודע שהוא
צינור ביוב, הוא יכול
להתגאות, מי הוא בכלל?
אז כך לגבי כל דבר
אנחנו צינור ביוב גם של החוכמה, גם
של הכסף
עכשיו
פשוט, לא?
ואומנם, מישהו
בעל שכל ישר
אפילו אם זכה להיות חכם
גדול ומופלג
באמת כשהוא יסתכל ויתבונה
נראה שאין מקום לגאווה ולהתנסות
כי הנה, מישהו בעל שכל שידע
יותר מהאחרים
אינו עושה לה מה שבחוק טבעו
לעשות
כאוף שמקביע לעוף, לפי שטבעו בכך
ואשור מושך בכוחו, לפי שחוקו הוא
כן, מי
שהוא חכם, הוא לפי שטבעו מביאו לזה
יש ביטוי במשנה
מאוד מעניין, אם למדת
תורה הרבה
אל תחזיק טובה
לעצמך
שלכך נוצרת
באמת, משפט הזה הוא מוזר
אם זה
לפי פשט הדברים, כולם נוצרו ללמוד תורה
ולא כולם למדו תורה
אז אפשר להגיד
נכון, לכך נוצרתי, אבל אני מימשתי
התשובה היא
לא לזה התכוונה המשנה
המשנה התכוונה שאם אדם
למד תורה הרבה
ולא מעט
כל אחד חייב ללמוד קצת תורה
כל אחד הרבה
זה סימן שלכך הוא נוצר
הוא, ולא אחר
ולכן אין לו מה להתגאות
כי הרי הוא ניתן
במבנה של נפשו
ניתנה במבנה של נפשו
האפשרות ללמוד תורה הרבה
ולכן זה שהוא למד תורה הרבה
זה בעיה שלכך הוא נוצר,
לכן אין לו מה להתגאות
זה פשוט
המקום ששמו אותו בו
בסדר, לכן מה
שהוא אומר כאן
הוא, אז זה כמו שהאוף
זה מגביע לעוף לפי שתיבוא בחר
והשור מושך בכוחו לפי שחוקו הוא
כן מי שהוא חכם הוא לפי שתיבוא מביא לזה
ואילו אותו שעכשיו אין לו חכם
כמו הוא היה לו שכל טבעי כמו הוא היה
מתחכם כמו שהתחכם, אם כן
אין כאן מקום להתנסה ולהתגאות
אלא אם יש בו חוכמה רבה
הנה הוא מחויב ללמדה
למי שצריך אליה
וכמו אמר רבנו חלמנזקאים, אם למדת תורה הרבה
אל תחזיק טובה לעצמך
כי לכך נוצרת, זאת אומרת שדווקא הוא ולא אחר
נוצר לזה
אם עשיר הוא
ישמח בחלקו ועליו הוא לעזור
למי שאין לו, אה יש לך כסף, סימן שתפקידך
לתת אותו
אם, מה?
אבל זה סוג של דטרמיניזם, הוא להגיד לבן אדם
אחרי שהוא החליט ולמד
תעמה לה הרבה תורה, זה לא חומק
אם מישהו אחר היה מקבל את הספר
שלך, הוא לא אומר אותו דבר
הוא אומר שאם שיש לך
ספר גדול, לא, שאני לא יודע
מה זה אומר?
אז זה מראה שיש כוחים לספר גדול
מצד הבחירה
זאת אומרת שאדם יכול להגיד
הנה, יכולתי, נכון, יש לי כישרונות
שהוא נתן לי, יכולתי לבחור לא לעשות
זה בחרתי לעשות
אם כן מגיע לי, יישאר כוח, נכון?
עד כאן הקושייה, תשובה
מי נתן לי כוח הבחירה?
מי שבראה לי נתן לי את כוח הבחירה
כך שבסופו של דבר, באופן עקיף אומנם
אבל בסופו של דבר זה מתה שם
נכון? כן
מה שונה מידת הענבה ממידת הזריזות
בעניין של מעשים חיצוניים
זאת אומרת, הרמחל כן
מציע במידת הזריזות להריב
מעשים חיצוניים שהביאו לזריזות
ובמידת הענבה זה דווקא
שונה וצריך לבוא קודם כל
מהפנים החוצה
אני אחזור על שאלתך
מדוע במידת הזריזות
הרמחל כתב
שאדם אפילו יכול לעשות מעשים חיצוניים
של זריזות למרות שהוא עוד
לא קנה את הזריזות הפנימית
וההתלהטות החיצוני
יוליד את ההתלהטות הפנימית
ואילו בענבה הוא מזהיר
שלא להתנהג בדרכי הענבה
לפני שאדם קנה הענבה עצמית
עד כאן שאלתך? תשובה
משום שהזריזות
שייכת למידת הצדיק והצדיק נדון
במעשה
המעשה הוא הכובע אם אתה צדיק או לא
מה שאין כן פה זה מעלה פנימית
מידת הקדוש
אם גיבור הוא
לעזור
לקושלים ולהציל השוקים
הלמה זה דומה
למשרתי הבית
שכל אחד ממונה על דבר מה
וראוי לא לעמוד
במשמרתו לפי פקודתו
להשלים מלאכת הבית וצרכיה
ואין בכאן מקום לגאווה
לפי האמת. כלומר בתוך הבית יש אחד
שיודע לבשל ויש אחד שיודע לצבוע
את הקיר. אז זה שמבשל
לא צריך להתגרעות. זה התפקיד שלו. זה שיודע
לצבוע את הקיר זה התפקיד שלו
והנה זה העיון וההתבוננות הראוי
לכל איש
אשר סכלו ישר ולא מתעקש או שהתבהר
זה אצלו. אז יקרא ענב
אמיתי שבליבו ובקרבו
הוא ענב. והוא כעניין דוד
שאמר לי מיכל והייתי
שפל בעיניי
עכשיו שימו לב שהוא
עשה פה איזה תרגיל הרמחן
הוא עבר בהתחלה מהענבה שבאה
מפני הרגשת החסרונות
שהיא הענבה הטכנית
יש לי חסרונות אז מה אני יכול
לעשות? בוודאי שאני מלא ענבה
אבל אחר כך הוא נכנס למשהו יותר עמוק
גם מה שיש לי
זה שורש הענבה כי מה שיש
לי זה ניתן בי בשביל אחרים
אז יוצא שעברנו
מהענבה החיצוני לענבה
הפנימית
כן?
מצד העניין יש מה להיות לא יודעים איזה אדם
מצד העניין יש עניין להיות כאילו
כמו את המכונות שעשית
לא צריך להתכחש להגיד לא זה לא זה לא
אם אתה באמת שקיע בלימוד תורה
ברור אז מה שאתה אומר כך
באיזשהו מקום להיות סמר בבחירות
הטובות שהוא עשה השאלה היא מה זה עושה
את זה האם זה גורם לו
להיווצרות של אוטונומיה של האישיות שלו
או שהוא הופך להיות לשירות
של אחרים אם זה מייצר
אצלו חיזוק לאוטונומיה הנפשית
כלומר הפיכתו לנקודה בתוך הזרימה
של החיים אז זה הגאווה
אם זה הופך אותו למי שנותן לאחרים
אז זה גאווה קשרה
כתוב ההגבה ליבו בדרכי השם נאמר
ביהושפת מלך יהודה
שהייתה לו גאווה כי הוא
בעצם היה צריך לתקן את המדינה
הוא היה מלך אז זה הייתה לו גאווה
כזאת יש דוגמה לזה
במוסר אביך ומביא מהגמרה
ש
בר כפרה אחד מהתנאים
ראו אותו
נכנס לבית המדרש
אמרו לו
מה אתה הולך לעשות כאן בבית המדרש
אמר להם אני הולך ללמוד תורה
מפי רבי רבי זה רבי יהודה הנשיא
אמרו לו
וכי הגון אתה ללמוד
תורה מפי רבי
זאת אומרת שהייתה כנראה טענה נגדו
היו לו כנראה יריבים
אויבים לא יודע אמרו לו אתה הולך ללמוד
תורה אצל רבי
ענה להם וכי הגון הוא
משה ללמוד מפי השכינה
מי הוא משה רבנו מפי השכינה
כלום אבל בכן הלך ללמוד
אז שמה
רב צפידה מביא את זה כדוגמה
שם בהערות במוסר אביך
לגאווה הכרחית לפעמים
שאם לא כן האדם לא ילמד
טוב
והוא כעניין דוד שאמר
למיכל והייתי שפל
בעיניי
כן מה זה
הסיפור הזה שמה שמיכל
בת שאול
הייתה אריסטוקרטית כן
באה ממשפחה של מלך
בת של מלך והיא
רגילה שמלאכים מתנהגים
בהצילות ובהיפוק
וראית דוד כשמעלים את
הארון מתחיל לרקוד
כמו דוד היה חגור
אפוד בד
מה אכפת לנו אפוד? אפוד זה סוג של חצאית
חצאית של גברים
אז כשדוד היה
רוקד ראו לו את הרגליים
אז אמרה
מה נכבד היום
מלך ישראל
היא גלות נגלות
אחד הרקים לפני המהותיו
וכל השפחות
וכל העבדים ראו אותך ככה
אז אמר לה דוד
חי השם אשר בחר בי
מבית אביך
כי הוא נקיל אותי
עוד והייתי שפל בעיניי
וכו' כך ראוי לפני השכינה
וכתוב ביד אחרי זה
אולמיכל בת שאול לא היה
לבלד עד יום מותה
מה זה קשור שלא היה לבלד? להגיד שהיא מרירה
לא הכוונה היא
שהיא הכרה
יש הכרות של האריסטוקרטיה
ויש פוריות
של מי שמוכן להשפיל עצמו
ואמרו זכרונם לברכה
כמה גדולים
נמוכי הרוח
שבזמן שבית עמידה שקיים
אדם מקריב עולה
שכר עולה בידו
מנחה, שכר מנחה בידו
אבל
אז כמה זה עולה?
עולה
כבש, נו כמה זה עולה?
היום?
בין שמונה מאות לאלף שקל
200 דינר ירדני
200 דינר ירדני
כמה זה דינר ירדני?
כמה?
600-700 שקל
הכבש, כן
כפול שש
אז 1200 שקל בערך
כן? בסדר
אז 1200 שקל, אז הוא מקריב עולה
עלה לו 1200 שקל
מנחה, כמה זה עלה לו?
20 שקל בערך
נכון? 20 שקל
הסולט עם השמן, זה 20 שקל בערך עלה
אבל מי שדעתו שפלה עליו
מעלה עליו הכתוב
כאילו הקריב כל הקורבנות כולם
שנאמר, זווחי אלוהים
כל הזווחים של אלוהים
רוח נשברה, הרי זה שבח
של לימוכי הרוח, שהם ענבים בליבם ובמחשבתם
עכשיו אפשר להבין למה
כי ברגע שאני מביא כבש
יש משהו שמתנשא בקרבי
אני נתתי משהו
כשיש לי רוח שבורה
אז אין לי מה לתת, אז אני כליל הכל
אז הקרבתי את כל הקורבנות
וכן המרוד
לא מרו בכם
מכל העמים
חשק השם בכם
אמר להם הקב' ברוך הוא לישראל
בניי אני חושק בכם, שאפילו שאני
משפיע עלכם גדולה
אתם ממרתין
עצמכם לפניי
אתה צריך להבין מה זה המידה הזאת
שככל שהקב' הוא משפיע עלינו יותר גדולה
יותר עמתה
מי חושב
על עצמו שהוא עם זגולה
תשובה
כל העמים
אין לך עם בעולם שלא חושב
באיזושהי פינה ללב שלו שהוא עם זגולה
חוץ מאחד
זה שהוא באמת כזה
כן, זה מעניין מאוד
תארו לעצמכם הקב' ברוך הוא בא
לאברהם אבינו, אומר לו אברהם
רציתי להגיד לך משהו
כן, כן, מה יש לך להגיד לי הבוקר
רציתי להגיד לך שאתה הולך להקים
עם זגולה
אברהם מגיב
אההה סוף סוף
זה גאווה
אבל רואים שאברהם אבינו דווקא לא רצה
כן, זאת אומרת מי ראוי
למעלה של עם זגולה
מי שמצד הטבע הנפשי שלו מתנגד לזה
מכאן שהשמאלנות
יש לה שורשים חיוביים
מצד נקודת המוצא
של הזגולה
זה שנשארים תקועים שם זה בעיה
כן, זאת אומרת זה כבר בעיה של אמונה
אבל צריך להבין שזה בעצם שורשו
בזהות יהודית עמוקה
ואני צריך להרחיב בזה בפעם הבאה
ובעצם בשנה הבאה
שלום