שלום לכולם, אנחנו בשיעור מספר 19
בסוגיה הזו של יסודות האמונה היהודית
אני רוצה להזכיר מה ראינו בשיעור האחרון
כהקשר מהמהלך הכללי
אנחנו עוד בשלבים, נקרא לזה בחצי
או בשליש הראשון של כל המהלך הזה
עוד לפני שמדברים על תורה ומצוות ועל יהדות
קודם כל, אנחנו מנסים לברר מה זה אלוהים
ואנחנו כל הזמן מדברים על ציר חשיבה
שלא מסתכל על אלוהות ככוח
חיצוני שצריך להוכיח אותו וכו'
אלא כשלמות אינסוף
שמופיעה בתוך הקיומיות שלנו
ואחרי שהבנו את הנקודה הזו
ואת ההשלכות שיש לזה לאור החיים
של בכל דרך אחד דעהו שכל דבר
החיים למצות אותם אטום וכו' וכו'
הסבירה במאמר לסור ומרכים
שכל ההיסטוריה האנושית
היא בעצם כל פעם קריאת תיגר
על התפיסה שבני האדם תופסים את אלוהים
התפיסה המוקשמת שהיא בהכרח תוצר של האנושות
וזה בעצם הכפירה, אבל הכפירה הזו היא
רק ממוטטת את הצורה החיצונית של האמונה
את הלבושים הדתיים ועד
סומך את האמונה הגדולה יותר
אומר את זה הרב, שוב אני חוזר על הדברים
מתקופה לתקופה הולכת ומתבררת התערובת
של אמונת הייחוד התאורה עם מחשכי ההקשמה
אמונת ייחוד תאורה זה אמרנו
אותה הבנה שישנה קיומיות אינסופית
שלא ניתנת למילים, שהיא מעל המילים,
שהיא כל הזמן מפעמת בתוך המציאות
בתוך החיים שלנו, שכל פעם צריך
להקשים אותה, צריך להלביש אותה
ילד קטן מצייר איזה סבא זקן בשמיים,
אדם מבוגר יותר מצייר איזה כוח הרטילאי כזה
שנמצא שם, איזה ענן וכולי, כל פעם
יש איזה בירור עם מחשכי ההקשמה
ובכל פעם שחלק ידוע מה הקשמה
נופל נדמה כאילו האמונה נופלת
בשלב ראשון נראה שהנה
העולם הדתי כל פעם הולך וקורס
אחר כך מתגלה שלא נפלה אמונה כי היא
מתבררה ובעצם התפתחה קומה אמונית גדולה יותר
וכמובן, פה זה לא רק זיקוך ברמה
המחשבתית אלא זה ברמה הנפשית
זאת אומרת, ברגע שילד תופס
את אלוהים כסבא זקן בשמיים
אז זה כמובן שזו השלכה
על כל האישיות שלו, שכל
האישיות שלו היא עכשיו
הופכת להיות אישיות כזו
מקומטת, שיש כאן איזה
מישהו למעלה שדורס אותו וכולי
ברגע שהוא מבין שזה לא כך ויש כאן
לצורך העניין כוח עליון שזה סוג של זיקוך
אז מהשאר כבר כל היחס
שלו לחיים הופך להיות
מעודן יותר, צילי יותר,
בטוח יותר וכן על זה הדרך
ואחרי שאנחנו מבינים את
העיקרון הזה, אומר הרב,
עכשיו אנחנו מגיעים אל
קליפת ההקשמה האחרונה
כלומר, ביחס לכל מה שעברנו עד
עכשיו זה תהליך אינסופי שימשך לנצח
אבל עכשיו אנחנו עומדים,
האתגר שעומד בדורות
שלנו, הכפירה הגדולה,
ההקשמה הגדולה שנמצאת כיום
זה אומר הרב, בימים
האחרונים לשיבת הרוח האנושי
אל ספרת האמונה הברה,
אל מדרגת האמונה האזכה
נופלת קליפת ההקשמה האחרונה
ביחס למה שהיה עד עכשיו, הדקה
אנחנו שמתמודדים, מה שמכונה
העולם התרבותי החילוני המודרני
זה כבר קליפת הקשמה, לא
הקשמה גסה כמו שהיה בימי עבודת
האלילים, שאנשים חשבו
שאלוהים זה איזו ישות מוקשמת
אפילו לא הקשמה הדתית שתופסת
אלוהים כאיזה כוח רוחני עליון
יש כאן משהו בהרבה יותר דק ולכן
הוא גם בהרבה יותר תופס את האדם
שהיא מהתפיסה יחס המציאות בכללות אל האלוהות
המחשבה שהיום היא התפיסה
השולטת בתרבות, אמנם
כבר אנחנו נמצאים, ונדבר
על זה כבר נמצאים בתהליך
שלאט לאט כבר נבנית עכשיו הקומה היותר עליונה
אבל עדיין התפיסה הפשוטה שהיום אנשים
אומרים, מה זה אלוהים? אלוהים זה המציאות
במילים אחרות אין שום דבר מעבר למציאות
שימו לב אנחנו כאן כל הזמן משתמשים פה שקליפת
ההקשמה זה יחס המציאות בכללות אל אלוהות
זה ניסוחים של הרב קוק, בפשטות התפיסה
התרבותית השולטת היומי שאין אלוהים
כן זה היום התפיסה
החילונית, אין אלוהים, אבל
הרב קוק מסביר מאיפה
מגיע הרעיון הזה שאין אלוהים
הרעיון שמגיע שאין
אלוהים הוא מגיע מתוך איזה
תפיסת עולם פילוסופית
שהיא ביטוי לעמדה נפשית
שהמציאות, הטבע שאנחנו מכירים
אותו הוא מה שיש ואין שום דבר מעבר לזה
שזה מילים אחרות להגיד אין
אלוהים, אין משהו מעבר לטבע
אז מה זה אלוהים? זה
הטבע, זאת אומרת המוחלטות,
אלוהים, תחליפו את המילה
אלוהים במילה מוחלטות
במילה של השלמות הסופית, מהי השלמות הסופית?
מהי המוחלטות הסופית? המציאות
אין משהו מעבר למציאות ותכף
יסביר רב שזה כמובן לא נכון
כי באמת מה שאנו מגדירים במציאות
הוא מופלא גמלות בערך בלתי נערך
התפיסה הזו שמה שיש זה רק
המציאות, אין משהו מעבר למציאות
ואלוהים זה הטבע, אלוהים זה המציאות,
המוחלטות היא קיימת רק בעולם הבריאה
הוא כמובן לא נכון, כי
מה שאנחנו מכנים אלוהים
הוא מופלג, הוא רחוק
מהמציאות בערך בלתי נערך
זאת אומרת ישנה עוד אין
סופיות שהיא מעל ומעבר
למציאות שאנחנו מכירים
ואליה אנחנו נפתחים
זה המילים של הרב, עכשיו
ניסינו לסביר את זה קצת במילים
יותר ברורות מה הרב קוק מתכוון
ומה השפעה אדירה שיש לזה כיום
לכן חשוב התחלנו את זה פעם
שעברה ואני רוצה להכיב את זה הפעם
כי בעצם ההבנה של הכפירה המודרנית
היא בעצם ההתמודדות המרכזית
שכל אחד וכל אחת מאיתנו
נמצא כל הזמן בעולם האמוני שלו
יותר כמו שאמרתי יותר
מההתמודדות השכלית יש פה איזה
עמדה נפשית שהיא היום היא
לופתת את הצוואר של האנושות
וכל הרעיון של תורת הרב,
הרעיון של תורת הגאולה
זה להצליח לבנות משהו,
להצליח להשתחרר מהלפיתה הזו
אמרנו שהרעיון הזה שהאלוהים זה
המציאות או שאין משהו מעבר למציאות
זה דבר שהוא כמובן מגיע מכיוון
חשיבה רחב וכיף מהרבה מאוד צדדים
אבל אם בכל זאת רוצים
לקחת איזה דמות, איזה
משנה פילוסופית שהפכה
את הרעיון הזה למשהו שיטתי
ולאיזושהי תפיסת עולם
שהיום היא מקובלת באופן ברור,
זה אמרנו הרב קוק מתייחס
פה גם אם לא במילים מפורשות
לפילוסופיה של ברוך
שפינוזה, אני לא אחזור שוב על
הביוגרפיה של ברוך שפינוזה,
אני אדבר רק ברמה עקרונית
הוא בא כאן ביהודי וזה לא מקרי
שיהודי יצר את הכפירה הזו בעולם
שגדל במקום שהמציאות הטבעית,
השוחקת, האפורה הייתה מאוד מאוד חזקה
הקהילה מלאת הטיסקולים שהוא גדל בה וגם החיים
האישיים שלו, הבדידות, חוסר המשפחתיות וכו
אבל המשנה הפילוסופית ששפינוזה יצר היא
שוב התפיסה הזו שאין משהו מעבר למציאות
אומר שפינוזה, בעבר אנשים
היו פרימיטיביים וחשבו
ששולטים עליהם אלים, שיש
כל מיני כוחות ששולטים עליהם
עברנו את זה, אנחנו כבר מבינים
שאין כוחות אלילים ששולטים עלינו
התפיסה הדתית של ימי
הביניים, הנוצרית המוסלמית, היא
דיברה על זה שאין הרבה כוחות,
יש רק כוח אחד ששולט עלינו
שפינוזה אומר בואו נתקדם הלאה, שום דבר
לא שולט עלינו, מעלינו יש רק שמיים תחולים
הזכרנו פעם את השיר הזה
של ג'ון לנון, אין משהו מעבר
למציאות, כל מה שיש בחיים
זה רק היש, רק הקיימות הפשוטה
ואמר שהתפיסה הזו היא תפיסת
עולם שובת לב, היא בעצם במבט
ראשון היא משחררת את האנושות
מאיזה כוח חיצוני ששורד עליה
ואומר פשוט תחייה את המציאות
במקסימום, את כוחות הטבע,
את הכוחות האנושיים, את
הכוחות הטבעיים, תמקסם אותם וזהו
אבל התפיסה הזו יש לה למרות
שהיא נתפסת בשלב ראשון כקוסמת, היא
תפיסה מאוד מאוד הרסנית כי היא
בעצם מוציאה את אלוהים מהמציאות
אין משהו מעבר לאנושות, אין משהו
מעבר לטבע, אין משהו מעבר למציאות
הברורה, החיים הם איזושהי מערכת
סגורה שלא ניתן להשתחרר ממנו
אני רוצה להזכיר לכם לפני
שנתחיל לדבר על ההשלכות של
התפיסה התרבותית של
שפינוזה ואיך זה ייצב את העולם
כמו שאנחנו מכירים אותו היום, אני
רק רוצה להזכיר לכם שוב את ארבעת
המנוחים הפילוסופיים שנותנים פה את
ההבחנה בין התפיסות השונות ביחס לאלוהים
התפיסה אמרנו העתיקה היא
פולוטואיזם, הרבה אלוהים, זה התפיסה
האלילית, התפיסה האלילית מה
ששלט באנושות במשך אלפי שנים
אנשים היו מאוד גסים, הם חיו את
העולם הזה אבל הם זיהו, שהם לא מצליחים
לנהל את העולם הזה, האנושות
פרימיטיבית, אין מדע, אין טכנולוגיה
אנשים כל הזמן מפחדים מכוחות טבע,
מדברים שנדמים ובצדק מחוץ לשליטתם ואז
הם בדמיון שלהם מעצבים שהעולם נשלט
על ידי הרבה כוחות שנאבקים אחד בשני
אל הגשם ואל השמש ואל היופי ואל המלחמה
ואל ההרס והם כל הזמן במאבקים וזה כמובן
יוצר אנושות כזו, אנושות שנמצאת כל
הזמן במאבקים ובקריאה בין העולמות ופחדים
זה התפיסה הפולותאיסטית, הרבה
אלוהים. עם הזמן האנושות לאט לאט
הולכת ומתקדמת ומגיעה תפיסה
מונותאיסטית, אחד אלוהים, אלוהים אחד
כלומר התפיסה הדתית שהנצרות
היא זו שהובילה אותה, תקשיבו
אין הרבה אלים, יש כוח אחד
ששולט עלינו, יש פה התקדמות
כי כבר אדם לא קרוע כל כך בין
הרבה כוחות סותרים, יש רק כוח אחד
ששולט עליו אבל עדיין מבחינה
נפשית התפיסה היא עדיין אותה תפיסה
אתה פה ואלוהים שם. כלומר
העולם הזה נשלט בידי כוח חיצוני ולכן
ככל שתהיה עצוב יותר, חסר משפחה,
חסר פיתוח טכנולוגי, מדוכא יותר
אתה יותר דתי, זו העמדת נפש
הדתית הקלאסית של התפיסות
בימי הביניים. כעת אנחנו
מגיעים, אמרנו, לשלב הבא באנושות
וזה השלב של החילונות, התפיסה
של שפינוזה, ההגדרה הפילוסופית
שלה, פאנטאיזם, הכל אלוהים,
פאנט זה הכל, תאיזם אלוהים
אומר שפינוזה אלוהים זה
הבן אדם, אלוהים זה הטבע,
במילים אחרות, אתם מבינים
לבד, בעצם אין אלוהים
יש רק טבע, יש רק מציאות, יש
כאן תפיסה בוגרת, אני כבר מבין, בני
האדם כבר מפותחים יותר, האנושות
כבר בזמן ששפינוזה מנסח את הכתבים שלו
האנושות היא כבר בוגרת, כבר
מתחילה להשתלט קצת על דברים בטבע,
אנחנו כבר לא מסכנים כמו בעת
הקדומה שפחדו מברקים ורעמים
אנחנו מפתחים טכנולוגיה, מתחילים
לנהל דברים ואז נוצרת השליה
יצאה לבן אדם שמה שהוא מרזיק,
מה שהוא מבין, מה שהוא יודע
זה מה יש ולא יותר מזה. מה שיש
זה רק המציאות הממדדת. עכשיו אני
הדגשתי את זה פעם שעברה, אל
תחשבו, לא נאמר כאן באנשים טיפשים
ברור שגם השפינוזיסטים
הם מודעים לכך שיש עוד
דברים שאנחנו לא יודעים
ויש דברים שמעבר להשגה שלנו
אבל הרעיון הוא שמה שמעבר
להשגה שלנו זה רק כמותי. יש
הרבה נתונים שאני עוד לא
יודע אותם, אבל מבחינה איכותית
הכל ניתן למדידה, הכל ניתן
לקימות, הכל ניתן להשגה. גם
העולמות הרוחניים שהם
קיימים, נכון? יש דברים פיזיקליים
שאנחנו יכולים למדוד אותם
בכלים טכניים ויש דברים שהם לא
פיזיקליים, לא פיזיים, אלא
הם מטאפיזיים. הם מעל לפיזיקה
אבל גם הם ניתנים למדידה.
מדידה אחרת, מחקר אחר, אבל
הכל בסופו של דבר לא יכול
להשתחרר מהמציאות הברורה
לפני שנבין את ההשלכות
שיש לזה, רק נסביר מה התפיסה
היהודית. התפיסה היהודית,
שימו לב, היא פן אין תאיזם
כן, האין פה זה קריטי, אין זה,
הכל באלוהים. זאת אומרת, זה נכון
שהחיים לא מנותקים מאלוהים
ונכון שהטבע הוא דבר חיובי וכולי
אבל הכל באלוהים. אלוהים הוא
בהרבה יותר מזה. הכל מופיע את
אלוהים. אבל לא שהטבע עצמו
אלוהים, לא שהאדם עצמו הוא אלוהים
האדם מתפלל אל מישהו
חיצוני לו, למישהו שהוא
מעליו. אנחנו שואפים
לעולם שהוא מעבר לעולם הזה
רק, בניגוד לתפיסה המונוטואיסטית
שמדברת על זה שאתה שואף למשהו ולכן
עורס את העולם הזה, אנחנו רואים
שהדברים מופיעים בתוך העולם שלנו
אלוהים מופיע בתוך הבן אדם,
אבל אלוהים הוא תמיד מעבר לזה.
עד כאן, פחות או יותר מה שניברנו
פעם שעברה. זה ברור עד כאן?
השאלות? קצת מופשט, אבל אני
מקווה שהרעיון מובן. כן? מונוטואיסטית.
טוב, צריך להבין את זה. מי שאמר
שהידות היא דת מונוטואיסטית
הוא צדק שהוא מתכוון להגיד,
הוא מתכוון מונוטואיזם. עוד פעם, יש
כאלה שמת לא הבינו. לא למדו אמונה
ולא עדו מחשבה והם תפסו לצערנו
והוא השפיעו לפעמים מהנצרות,
מהאסלאם, כן, שיש פה איזה כוח שרודה. אבל
גדולי ישראל, שהם לא אמרו את המילה
הזו מונוטואיזם, אבל זה היה הסגנון
הם מתכוונו לבוא ולהגיד שאל
תתבלבל משפינות זאת אומרת אל תחשוב
שהמציאות פה זה הכל. יש משהו
מעליך. אבל עומק הדברים היה לפנתאיזם
זאת אומרת משהו מעליך שמופיע
בתוך החיים. אבל בעמפים שכותבים,
אז התפיסה היא, זאת אומרת עדיף
לנו אדם מונוטואיסט ואדם פנדאיסט
זאת אומרת עדיף לאדם שהוא
מבין אמונה בצורה שטחית אבל
הוא מבין שיש משהו מעליו
ודיברנו על זה ויודע לאן להתקדם
מאשר אחד שהוא מלא שחצנות
והוא שפינוזיסט כזה והוא אמנם
מתוחכם מדעית ומנצל את הטבע
אבל הוא לא נפתח לשום דבר מעבר לזה
כן גדולי ישראל כל הזמן דיברו על
זה יש משהו מעליך אדם מלמעלה ממך
העין רואה עוזר לשומעת נכון שאצל
חלק מהאנשים זה נתפס בצורה מוקשמת
אבל לא נורא. בסדר? אבל התפיסה
היותר שלמה יותר מזוכחת זה מה
שאנחנו מדברים עכשיו. יש משהו
מעלינו אבל הוא בתוך החיים עצמם
אבל עכשיו, בסדר? כן?
שיש פינוזה? כן. גם. הכל
מדד, גם דברים שהם חריגים
מהטבע יש יוצא מן הכלל.
מבינה? יש תהיית תקן.
אז זהו שלא. אני אגיד לך גם זה
חלק, כמו ששמעתי זה לא רציונלי
מה שאומרים פה, זה משהו נפשי.
גם שיש חריג, היום למשל, שיש תופעת
תופעה חריגה. אז אתה אומר,
אוקיי, יש פה תופעה טבע חריגה. עד
עכשיו חשבנו שמים הולכים בכיוון
מסוים ועכשיו הסתבר שיש סוג של מים
שפה הולכים בכיוון אחר. אבל זה
גם חלק מהנוסחה. מבחינה מפשיט,
בן אדם הוא כזה לא מתרגש מכלום.
אה, כן? יש ציפורים שמדברות?
נחמד. יש לך איזרים? נחמד. בוא
נביא להם. הנה, כמו ששמעתי זה
פעם שעברה. זה תפיסת עולם יותר
משהיא שכלית, היא עמדה נפשית כזו.
של עדישות מוחלטת לשלל כל דבר.
זה אינטליגנציה, מה שנקרא מרובצים
לא לראות את היער. זה מאוד
מאפיין. העולם היום מאוד מפותח
מבחינת הפרטים. זאת אומרת, אתה
יכול להיות אדם מדען, שבאמת הוא גאון
מבחינת התפיסה הקוגנטיבית, אבל מה
שנקרא מרוב פרטים, הוא שוכח את הנקודה
הכי בסיסית שקיימת בעולם, שיש
אלוהים. שיש משהו שהוא מעבר. זה
משהו שהוא לא רק תלוי אינטליגנציה,
הוא תלוי אינטליגנציה רגשית.
הוא תלוי נשמה. לפעמים יש ילד
שהוא בהרבה יותר פתוח לתובנה הכי
בסיסית הזאת, שיש משמעות לחיים.
אנחנו נראה את זה עכשיו בדוגמאות.
הרי באמת, אם הולכים לקחת
ששפינוזה, הרי מה? הנה בוא ניקח דוגמה.
יש ספר, נקרא כל הנבואה. זה ספר
שכתב אותו הרב דוד הכהן, הרב הנזיר,
תלמידו הגדול של הרב קוק, שהוא ממש עשה
ניסוח מופלא לדעתי של ההשלכות שיש לתפיסה
השפינוזה. אני בכוונה לומד את זה איתכם, כי זה
בעצם צילום מצב של העולם התרבותי שלנו היום.
הוא כותב כך, הפילוסוף
האמסטרדמי, שפינוזה, שטה בדרכו,
באפריזו, באפריזו זה
באגזמתו, בעיקר הראשי בשיטתו.
שמה הוא? סובר שפינוזה, הכל
אלוהות, פנתיות, פנתאיזם, מוחלטה,
שימו לב לניסוח של הרב הנזיר,
מבלי שיהיה הוא, ברוך הוא.
כשאנחנו אומרים הקדוש
ברוך הוא, מה אנחנו רוצים
להגיד? שיש הוא. אלוהים
זה לא אתה, לא להתבלבל.
אנשים מתבלבלים, נדבר על זה
גם בפעם הבאה, שבחסידות קצת זה
יצר בלבול, שצריכו להגיד אה,
אני והוא, כאילו, אלוהים זה אני.
יש הוא, יש משהו מבדל מעבר
לעולם הזה. התפיסה השפינוזה
זאת אומרת לא, יש רק
אני, יש רק קיימות עכשווית.
מבלי שיהיה הוא, ברוך
הוא נבדל לאלה מהכל, מה
שאנחנו מדגישים כל כך
בקדיש. התגדל ויתקדש מרבה.
לאלה מכל ברכתה, שירתה,
תושבכתה ונחמתה. כל מה
שתגיד, כל מה שתדע, זה
עוד כלום לעומת האלוהים.
ועוד פעם, לא רק ברמה הכמותית,
שזה גם שפינוזה. כן, נכון, כל מה
שנגיד, תמיד יש עוד מה ללמוד,
יש תמיד ציר אינסופי של מספרים.
לא, לא. מבחינה נפשית, זה
הענבה המוחלטת. אתה בפתיחות
מוחלטת לכל מה שאי פעם בני
האדם והברואים יגיעו אליהם.
אלוהים הוא תמיד מחייב ומעבר לכל זה.
זה לא כאילו, אוקיי, ברור שאין
אני, אבל מה לעכשיו יש רק הוא?
אמרנו? נו, נו. אני זה הוא.
את צודקת. התפיסה המונוטואיסטית
הפשטנית אומרת יש רק הוא ואין אני.
שפינוזה אומרת יש
רק אני ואין הוא. אנחנו
אומרים, ואושנות, נכון?
אני והוא, או שי, אנחנו.
לא, וגם אני זה חלק מהו.
לא, חלק הופעה שלו.
שימי לב. זה דיוק טוב משהו.
בעיה שאת אומרת שאני חלק מהו, אז כאילו הפכת,
אני אלוהים. אני הופעה שלו. אני ניצות שלו.
אלוהים מופיע בי, אבל אלוהים עצמו, הוא.
אבל אני חלק מהו.
אני מופיע, נכון? כן, כן, אבל פה
אנחנו עכשיו מנסים להתמקד דווקא ב...
להדגיש עכשיו את המימד
הנבדל בינינו לבין אלוהים.
כל שער השיעורים דיברנו הפוך,
בניגוד למונוטואיזם שערנו מדברים.
עכשיו דווקא אנחנו בכמה שיעורים דתיים.
להסביר למה המימד
הדתי הזה, מה שקרה,
טרנסידנטי, שרוצה להוציא
את אלוהים, הוא צודק.
כי שוב, המימד של שפינוזה מאוד בפתה, והרבה
אנשים אגב שלומדים את הסוגיה שאנחנו למדנו,
הם מתבלבלים, נדבר על זה בפעם הבאה.
אומרים, אה, בעצם אז אני אלוהים,
אני מתפלל לעצמי, הקיום זה אלוהים.
זו התאות הקלאסית של לומדים את הסוגיות האלה.
לכן הרב קוק כל כך מודיע
שלא זה הכוונה, לא להתבלבל.
אנשים בהתחלה ששומעים את
התפיסה השפינוזיסטים, הם מתלהבים.
איזה יופי. אני בן חורין.
אני מעכשיו לא צריך להיות משועבד לאף אחד.
פשוט תהיה מה שאתה. זה היום המשפטים שנשמעים.
תהיה מה שאתה.
אל תיתן לאף אחד לשנות אותך.
משפט כזה.
תזרום.
שפינוזה עומד שם מאחורי קוראו,
מפעיל בבובה את כל שמדברים ככה.
זה, אומרים, לא, לא.
תהיה מה שאתה, אם אתה מבין את
זה, במשמעות השפינוזיסטית זה רע מאוד.
מה זה תהיה מה שאתה?
תישאר כאילו כלוב היצרים בתאבות בארץ? לא.
תהיה מה שאתה, במשמעות של אני והוא.
תבין שאתה ניצוד של השלמות אינסוף,
ועל ידי כך אתה יותר מתחבר לאלוהים.
אתה מממש יותר את עצמך,
ואתה מופיע יותר את עצמך.
אבל אתה תמיד פתוח למה שמעליך.
וכבר קדמו לו בזה מקדמוני
הפילוסופיה היוונית היהונית.
אמרנו ששפינוזה לא המציא את זה, זה
כבר נמצא כמובן בתפיסה היוונית וכו'.
אבל שפינוזה כמו שאמרנו
הוא ניסח את זה בשפה מודרנית.
וכאן שימו לב, מכאן ארבעה אמרות נגרים.
הנאזיר נותן ארבעה, אפשר
כמובן לחלק את זה אחרת,
אבל נותן פה ארבעה סעיפים
מה שפינוזה יצר בתודעה האנושית.
או מי תרצו מה התרבות
החילונית היום מחדירה לאנשים.
דבר ראשון, א', חסרון הבריאה.
החידוש אין התהוות, בלשונו של
שפינוזה, שימו לב לניסוח של שפינוזה.
הכל יש לעולם, הכל עומד, הכל אלוהים.
מה זה חידוש?
נזכרנו את זה קצת בשיעורים הראשונים.
הוויכוח הידוע בין הפילוסופים
של יוון לבין חכמי ישראל,
האם העולם מחודש או העולם קדמון?
שזה כביכול פילוסופי, האם
העולם נברא או שהעולם תמיד היה.
הוויכוח הזה, סברנו בזמנו,
הוא לא וויכוח אסטרופיזיקלי.
אי אפשר לדעת איך העולם נוצר, אין לנו יכולת.
זה ויכוח בדיוק נפשי-רוחני.
התפיסה השפינוזיסטית
היוונית היא העולם קדמון.
אין התחדשות במציאות.
אנחנו נמצאים פה באיזושהי
מערכת מתחתית, תוכנת מחשב כזו,
שהולכת ומתקדמת.
אין אפשרות להתחדש.
אין אפשרות לפרוץ את הטבע.
מה ההשלכה שיש לזה ברמה המוסרית?
כמו שאמרנו קודם, תעשה מה שאתה רוצה.
אין איזה כיוון, אין איזה משהו
שאתה צריך להשתנות בשבילו.
התחדשות זה שינוי.
זה היכולת ל... לא, לא.
יש פה איזה מנגנון שמה
שלא תעשה, אתה שווי בתוכו.
אנשים מתבטאים בכל מיני צורות.
גורל, זה גם איזה סוג של שפינוזיסטיות עקיפה.
גורל, זה מה יש.
מכתוב.
זה מה יש.
לא יעזוב.
זה לא יעזוב.
הקלה יפה מדי.
יש כזה גם פיתוי כזה.
שמשהו נראה טוב מדי, זה נראה טוב מדי.
יש פה איזה קאצ'.
כי אין אפשרות
באמת ש... מה זה טוב?
טוב זה משהו שהוא לא מוגבל.
טוב זה משהו שהוא פורץ...
מה שלא תעשה, אתה תמיד תמיד
תמיד שווי בתוך העולם המוגבל.
הכל יש לעולם, הכל עומד.
אתם מבינים? התפיסה של השפינוזיסטים
זה התפיסה שהעולם הוא סטטי.
אין באמת שינוי.
יש פה בסך הכל, בתוך המעגל
הסגוש, שינוי של מצבי צבירה.
אבל אתה תמיד תמיד תמיד נמצא פה.
יש... אולי הזכרתי פעם
שיש איזה מיתולוגיה יוונית,
שמדברת על המלך מידיאס.
מלך מידיאס, קראנו את זה כבר פה?
לא זוכרים מה אמרתי פה,
אמרתי בשיעורים אחרים,
אבל המלך מידיאס, יש איזה מיתולוגיה יוונית,
שהיה מלך שהאלים, הוא מאוד אהב זהב,
ואז האלים כלילו אותו.
שכל מה שהוא נוגע בו יהפוך לזהב.
מגע מידיאס, זה כזה ביטוי.
ואז בסוף הגיע מצב שהוא מת מרעב,
כי כל אוכל שהוא נגע בו נפך
לזהב, והוא לא יכול לאכול.
זה אם תרצו, אשפינוזיסטיות.
אשפינוזיסטיות זה מגע זהב.
הכל מוצץ, הכל מסודר, זה כוסם.
אפשר להכניס הכל לטבלאות.
הכל פה זה מערכת.
הכל זה מוסחאות.
אבל בסוף מתים מרעב. אין בזה חיים.
אדם, הוא יודע לתאר את המציאות,
אבל לעולם לא יכול לפרוץ אותה.
ומזה מגיע הנקודה השנייה.
כפירה בניסים.
בתפיסה האשפינוזיסטית, אין ניסים.
איך הוא במסכת תיאולוגית פוליטית,
זה שם של אחד המאמרים של אשפינוזה,
כל הפרק השלישי נגד הניסים.
הכל בטבע.
מה זה נס?
נס, זוכרים, למדנו את זה
בשיעורים, זה נס מתנוסס.
זה ביטוי לכך שהמציאות
הטבעית, היא לא סוף פסוק.
יש נס, יש איזה דגל שפתאום מתרומם,
ובא להגיד שהטבע אפשר לנצח אותו.
שהדברים הם מעבר למציאות הרגילה.
התפיסה, העמדה האשפינוזיסטית החילונית,
היא לא רוצה ניסים, היא מפחדת מניסים.
היא יסבירה לך כל דבר שהוא
בעצם רק איזה תופעה טבעית,
שאפשר להסביר אותה.
ואם נשליח את זה שוב למציאות הנפשית,
כל דבר, כל אדם שהוא מצנאג בצורה אלטיבית,
אדם מוסרי למשל,
התפיסה החילונית מאוד
מאוד תרצה לראות אותו נופל.
כי אם אתה רואה עכשיו
מישהו שהוא מוצא כאדם מוסרי,
והוא נופל, זה בדיוק עונה על
הצורך הנפשי האשפינוזיסטי.
כולנו באמוץ.
כולנו טבע.
כולנו... אם יש כאן
מישהו שהוא אידיאליסט,
שהוא כביכול פועל לא רק בשביל האינטרסים שלו,
גם בשביל אחרים, שוב, זה
סותר את העולם האשפינוזיסטי.
העולם האשפינוזיסטי, הכול אינטרסי.
הכול זה הרי כך ותן,
משחק של מה אני מרוויח
בתוך המערכת הטבעית הזאת.
הרי שיש כאן מישהו שהוא בחסקת נס,
יש כאן איזה משהו שהוא אלטיבי,
לא יכול להיות, הוא עובד עלינו.
נכון? זה המשפט שהיו מונעים.
אתה אומר למישהו, שמע,
תראה איזה בחור טוב הוא, וזה.
אתה זוהר בו, אני מכיר אותו.
נראה לך, רק רואה פה אינטרסים.
זה היה המשפט של האנשים הבוגרים.
ילדים תמימים, חושבים
שמישהו פה באמת אידיאליסט,
הכול זה כסף.
הכול פוליטיקה.
כזה משפטים מאוד מאוד בוגרים וכאלה.
ריאלים.
הכול ציני.
דיברנו על זה גם.
הציניות חוגגת בעולם השפירוזיסטי.
מה זה ציניות?
שוב, ציניות זה שדר,
שום דבר לא אמיתי.
שום דבר הוא לא מעבר לרמה הנמוכה.
הכול כולנו בבוץ.
כולנו למטה.
אין ניסיון.
הנקודה השלישית, כן.
אז בטח זה לא דבר טוב?
נכון.
בדיוק.
בדיוק.
איך שיכולים להתנגש?
טוב, זה עכשיו כבר דברות פסיכולוגיות.
בן אדם, מכיוון שהשפירוזיסטי
הרי מתנגד לנשמה של בני אדם,
של סופו של דבר,
יש נשמה, יש אלוהים.
אז נוצר פה איזה,
מצד אחד אין אלוהים,
הצרה היא שאין אלוהים,
ואין טוב, ואין ערכים ואין שום דבר.
אבל מכיוון שהנפש האנושית דורשת משהו אחר,
אז עכשיו בתוך ההתנגשות
הזו נוצרים כל מיני הדחקות.
ואז בן אדם מוצא לעצמו אידיאל.
אידיאל שלו זה צמחונות.
אידיאל שלו זה להגן על הפגבונים באנטרטיקה.
אידיאל שלו זה... לבסטה
שואטו שנייה, אבל אין אלוהים.
נכון, הרי אין אלוהים, אז
זה אומר שהוא לא מוחלט.
בסדר.
אז הוא מסתבך.
אבל זה עדיין לא סותר שיכול הרבה שנים לחיות
עם איזה דרך לפרוק את רגשי האידיאליזם שלו,
למרות שאם הוא ילך עם קו
ישיר מהתפיסת עולם החילונית,
לא אמור להיות אידיאליזם.
אנשים לא... אנשים לא...
לא, מה פתאום, אני אומנם
אומר אין אלוהים, אבל אני מוסרי.
טוב, אבל תשאלי אותו, אבל איך זה יכול להיות?
הרי מוסר, ואם אתה אומר שאין
אלוהים, אז איך אתה יכול להיות...
אז מה זה מוסר בכלל?
טוב, אנשים יכולים לחיות
בסתירה עצמית יפה מאוד.
זה לא חדש לנו.
אבל המוסר לא... הוא לא נקלע לצדת
בו אותו, כי יש אנשים שהם לא ילדים...
אם את הולכת לצודקת, כי ודאי, כי
לכולם יש נשמה, וברור שזה דבר מוסריים,
אבל ברגע שהתרבות כל היום
משדרת אין אלוהים, הכל טבעי,
זה תהליך, זאת אומרת, שגם המוסר מתפרק.
לוקח כמה מאות שנים שבן אדם
מיודל עצמו איזה אידיאל מוסרי,
שוב, שהוא מאפשר לו לחיות בשלום ממצפון שלו.
אני לא מאמין באלוהים, אבל אני
מאמין בזה שצריך לדאוג למשפחה.
אבל אחרי כמה דורות מתחילים
לשאל שאלות למה צריך לדאוג למשפחה.
למה?
כי, כי עוד פעם, אם הולכים לקו
החשיבה הזאת, שאין אלוהים, אין מוחלטות,
הכל פוזרק מערכת טבעית, וכולנו
לא יותר מאשר פה תוכנת מחשב.
למה הוא חשוב? למה הוא חשוב?
בסדר, אבל אם עכשיו אני לא חווה את
זה, ואני מרגיש צורך לעזוב את הילדים שלי,
לאנחות, מה את רוצה? זה הטבע שלי, זה אני.
מה התאונה? אם את הולכת עם הכיוון הזה,
אשפינוססטי, עד הסוף, מה התאונה על זה?
כמו שאתה צוצק, הרבה לא
הולכים עם הכיוון הזה עד הסוף,
כי זה סותר את הדברים הכי קיומיים של בני
אדם, ומכאן את מבינה שלמה אשפינוסט עטול.
כי הוא סותר את הקיום
היותר תירומי של בני אדם,
שיש ערכים, ויש אמת, ויש
נשמה, ויש משפחה. בסדר?
אפשר עוד שאלה?
כן.
פשוט, אני לא יודעת מה היה בזמן הזה,
אבל המדע, נגיד, זה נותן כל הדברים האלה?
זה היה בזמן הזה? כאילו, איך הוא בא לברשת
שלי, שהוא בא פה, הוא רוצה לעבוד על הדעת?
כמו שאמרנו קודם, זה סוג של הדחקה.
אבל הוא אמר שזה מאוד משנה,
אם אתה בא מאוד משנה, זה מעניין.
ובאמת, היום באיזה שלב
גם אנשים ועובי ישאלו,
עוד פעם, אדם חי בעולם
הזה, ועל כוחך אתה נולד.
אני חי בעולם הזה, יש איזה כוח חיים שהוא
חזק יותר מכל השטויות שאשפינוסה מספר לכולם.
אבל, מכיוון שעדיין התודעה הגלויה היא שזה
האמת, אז נוצרים פה אין סוף סתירות פנימיות.
אני מצד אחד, בעצם אומר שאין בשם מה לחיות.
מצד שני, אני רוצה לחיות, כי אני חי, ועל
כוח חיים, ויש מהלך שמכיע את גודל ומנגדל.
אז עכשיו אני מוצא פתאום את
האידאל שלי בחיים, לפתח מדע.
לפתח עכשיו תרופה שתעזור לבני האדם,
למה אתה בעצם רוצה לעזור לבני האדם.
כי שבני האדם יכולים
לחיות חיים טובים יותר, ולמה
זה חשוב לך שבני האדם
יכולים לחיות חיים טובים יותר.
אתם יודעים, יש פה, בסוף מגיעים לאיזה
שטויות ששפינוסה ואין לדרך כלל מוצא.
אבל עד שמגיעים לדרך כלל לא
מוצא, אז זה בינתיים, העולם משתפר.
וכן מפתחים את המדע, וכן מועילים לבני האדם.
בסדר? אתם צודקות לחלוטין, אה?
אם לוקחים את השטויות זה
עד הסוף, זה לכביל להתאבד.
מה זה?
יש תמיד פער גדול בין תיאוריות
ובין היישום שלהן במעשה.
אדם יכול להציר, המון אנשים
מצירים, אפילו בחמות פשוטות יותר.
לא מעניינתי מהמדינה, אני רודג רק לעצמי.
עם כל זה, אתה רואה שכשיש מלחמה הוא משרת.
למה?
אז לא בגלל שמכריחים אותו, אלא
כי הוא גם חש איזה סוג של אידיאליזם.
אבל לפני שנייה אמרת שלא אכפת לך.
יש פער מספיק גדול בין התיאוריה
ובין הקיום כדי לאפשר פה כל מיני...
אבל ברגע שהתיאוריה היא
פגומה, היא בסוף משפיעה.
גם אם לא על הבן אדם הזה, אז על
הילד שלו ועל התרבות שלו עוד 50 שנה.
כי ברגע שכל הזמן
משדרים לאנשים, וזה מה
ששומרים כל היום, אין
אלון, אין ערכי, אין אמת.
הכל פה טבע, הכל פה חסר תכלית.
אז גם התכליות הקטנות שמדי פעם
מוצאים, הם פגות תוקף באיזה שלב.
אתה חושב שאין אלון, אין
ערכי, זה הולך לך להבין את זה.
כן. אין אלון זה הולך לך להגיד
אין משהו שהוא מעבר לעולם הזה.
אין משהו מעבר לקיום.
אבל יש גם עניין בעולם הזה.
למה? עוד פעם, אנחנו פה...
כן, פה או פה, אז כבר לא נחלף את זה.
אז את חושבת שאם אנחנו
כבר פה, אז שווה... אני
אומר, אני כבר פה, ואני
רוצה עכשיו לרמוס את כולם.
זה גם סבבה, אבל אלה שאומרים
שהם רוצים לטובים בלי קשר לטוב.
אז אני באו אומר, יש להם פה
סתירה פנימית שהיא בסופו של דבר...
מה זה המילה טוב?
זאת אומרת המילה טוב, את אומרת כאילו, יש
כאן איזה משהו אמיתי ששווה להשקיע בשבילו.
אם הכל פה מערכת טבעית, מה זה טוב? מה זה רע?
איך בכלל אפשר להחליט מה טוב ומה רע?
אם הכל פה, אין אלוהים, אין נכון ולא
נכון, אין אמת ולא אמת, יש רק קיום סתמי.
מי יחליט מה טוב ומה רע?
אז את גדלת בחברה מסוימת שאומרים
לך טוב זה להעביר סקנה את הכביש.
אני גדלתי בחברה מסוימת
שלא, דווקא זה לא טוב.
הטוב זה לשדות סקנה
מיד שתגידי לי שזה לא נכון.
מה, האלוהים דיבר איתך, אלוהים?
מאיפה את יודעת שאת צודקת ואני לא צודק?
מה אני אומר לך? אין תשובה.
מי שמוציא את אלוהים
מהמשוואה, מי שהולך בכיוון הזה,
אין חידוש, אין ניסים, אין
אלוהים, אין משהו אבל לקיום.
נכון? זה העולם, אנחנו
לא משחקים פה בתיאוריה,
זה דברים שיש להם
השלכות קיומיות לעולם.
זה לא, תגידי, יש אלוהים, אין אלוהים.
אם אין אלוהים, אם הכל טבע,
אתה חותם על ההשמדה של האנושות.
רק שאלה של זמן, תכיף נראה את זה גם.
הנאצים היו שפינוזיסטים קלאסיים.
זה בדיוק התפיסה.
יש פה טבע, יש פה דטרמיניזם.
החזק שורד, החזק צודק.
נכים, חלשים.
אתם מפריעים לתוכנה.
אתם מפריעים לתפקוד.
מה זה מוסר?
מה זה צדק?
תכף נראית את זה בצורה יותר מסודרת,
אבל אני רק אומר, תבינו את העיקרון.
למה אתם מפריעים לתוכנה?
מה זה?
למה אתם מפריעים לתוכנה?
הסברנו, כי זה עכשיו בא לפתוח את
האנושות לאלוהים שמופיע בתוך הטבע.
אז קודם כל יש עכשיו תקופה שעוזבים את
האלוהים שנמצא למעלה ומתמקרים לטבע.
מפתחים אותו, עובדים אותו וזה וזה וזה.
רק קודם כל אנחנו מסבירים אבל מה הנזקים.
שזה נשאר רק ככה.
הדבר השלישי, שימו לב, אומר הרב
הנזיר, השלכה שפינוזיסטית קלאסית.
הגבלת הבחירה, דטרמיניסטיות.
שלילת חירות הרצון.
ומבחירה חופשית.
כל מה שאתה עושה, כל מה
שאת עושה, הכל קבוע מראש.
מה ההשלכה של זה?
חוסר אחריות.
לא אחראי על כלום, מה אתה רוצה ממני?
טענת אישפיות בבית המשפט.
מסיבות החיים גרמו לי להגיע לאן שהגעתי.
הציטוט של שפינוזה,
אין לכנות את הרצון סיבה
חופשית, אלא סיבה הכריחית.
כל מה שאת עושה או את
עושה בחיים, הכל קבוע מראש.
הכל זה פועל יוצא של תנאי
החיים שגדלת, של האופי שלך.
וכולי וכולי.
אה?
זה עובד בקלעי אמונה של אב.
חז ושלום.
כל הרעיון של אב, האמונה
הקדושה, אני מסביר את זה כל הזמן.
האמונה הקדושה זה האמונה שהעולם הזה, כן?
יש איזה כוח אינסופי שדוחף אותו,
ואת, את, מחליטה האם לתת לו
להופיע או הותמת את עצמך מלהופיע.
הנה, התפיסה כאן היא בדיוק הפוכה.
אין אלוהים.
יש פה מעגל.
את פה, את כלואה, אין שום,
את לא מחליטה פה שום דבר.
אל תתבלבלי בין המונותואיזם לפנתאיזם.
יש פה נקודות שאפשר לבלבל עליה.
כי האמת, התפיסה הדתית השטחית היא גם את,
אני לא כלום ומישהו מפעיל אותי.
זו בעיה אחרת.
שבן אדם מאבד את ה... את
ה... את הרצון לפחייה חופשית,
אבל לפחות הוא מבין
שיש איזה כוח לצורך העניין
שמוביל אותו למה שהוא חיובי.
פה אין כלום, אתם יודעים.
אין כוח.
גם אנחנו מאמינים שבשביל זה,
כאילו, אנחנו עושים את ההשתלבות
שלנו, בסוף הקדוש לא חור.
כאילו, ובסוף יש משהו
שהוא בורב בלי קשר אלינו.
לא. הכל עובר דווקא כאילו.
את... הטוב יופיע ב...
את מחליטה איך הדברים יופיעו במציאות.
למה נקרא שמם אלוהים אחרים, חזל?
שהם מאחרים את הטובה לבוא לעולם.
את יכולה לעקב את הטוב
האלוהי, או לא לעקיב אותו.
מבינה?
יש לך המון כוח.
איך הדברים יופיעו במציאות.
אלוהים מופיעו אותם, אבל
מופיעו אותם דרך החיים שלך.
פה אין אלוהים.
יש רק מערכת שמתגלגלת
לה, לאה לאה שום דבר.
ניסה מאוד מאוד מייאשת.
והדבר האחרון, שאולי
הוא הכי יביר את הבעייתיות,
שלילת מעלות החסד והחמלה.
אומר שפינוזה בתורת עמידות,
יש לו ספר כזה בתורת עמידות,
החמלה היא רעה כשלעצמה ובלי תועלת.
מה זה חסד?
מה זה חמלה?
מה? אתה מרגיש, אתה אומר
שבזמן שאתה רואה את הילד הקטן,
גובע ברעב, והוא חולה,
אתה מרגיש רחמים?
אתה פשוט לא מבין.
יש תגובה כימיקלית,
שמתפרקת אצלך עכשיו בגוף.
בגלל ההקשר התרבותי, שאתה גדלת,
שילד מסכן ורעב זה דבר לא
טוב, בגלל שטיפת המוח שגדלת,
שיש פה כביכול אלוהים
ויצדק, ומה נכון ומה לא נכון,
זה גורם לך לאשליה של רחמים.
אבל זה לא רחמים.
זה בסך הכל תגובה כימיקלית.
על מה יש לרחם?
על מה יש לעשות חסד?
יש איזה תפיסות בעולם
אגב כלכליות, שנבנו ככה.
התפיסת העולם הקפיטליסטית,
הקלאסית, היא מדברת על זה.
שוב, החזק שורד.
מה?
מה?
יש, אני צריכה פעם
לקרוא, יש ספרים,
של בזמנו היו מאוד
פופולריים, היום כבר לא,
של סופרת יהודית-אמריקאית,
הכינוי שלה זה אין רנד,
שם המקורי שלה זה אסטר רוזנברג,
שהיא כתבה ספרים במאה
הקודמת, בשנות ה-50-60,
היא הייתה הכהנת הגדולה של הקפיטליזם בארה״ב.
זה ספרים מדהימים.
שהמסע של הספרים שלה, כמה
ילד מתגבר, מרד הנפילים וכו',
האדם האמיתי, הוא
לא מתחשב בחלושים.
הוא צועד קדימה.
החלשים אין להם זכות קיום.
כי, שוב, הרעיון הזה של
להתחשב בחלש, זה לא מתמטי.
זה לא מביטואלת.
עכשיו, זה גם יכול להופיע בכיוון ההפוך.
השיטה של קארל מרקס אנגלס,
כן, הסוציילינקונים, זה אותו רעיון.
רק ששם זה אידאל שונה.
הקפיטליזם טוען שהטבע הדטרמיניסטי בנוי,
שבני האדם שונים אחד
מהשני, ולכן יש כישרון יותר לזה,
ופחות כישרון לזה,
ולכן לזה מגיע יותר, ולכן לזה מגיע פחות.
התפיסה הקומוניסטית, זאת אומרת,
הטבע הוא שכל בני האדם שווים.
זה כמובן משהו שהוא מנוגד
למציאות, ולכן הוא נכשל,
אבל ומכיוון שכל בני האדם
שווים, עכשיו, עוד פעם,
יש תוכנה שאיתה אנחנו עכשיו
פועלים, מיליוני מתים בדרך.
הביטוי, כן, של לנין, אם אני לא טוען.
זה היה ביטוי.
שמן על גלגלי המהפכה.
יש מהפכה שצריכה לנו הקדימה.
יש טבע שצריך להתקדם.
מתמטיקה.
בדרך צריכים להרג כמה מיליוני ילדים.
במשוואה, זה בסדר.
זו התפיסה.
זה עולם שלם.
זה תפיסת עולם שלמה.
ברגע שמוצאים את אלוהים
מהמשוואה, זה הופך להיות טבע.
אין אלוהים, זה אומר אין כלום.
זה אומר שעכשיו הכל...
עכשיו, בתוך זה יש כמובן כל מיני מנגנונים,
של בקרה, של פה כן פתאום בא
מישהו, הוא מדבר בשם המוסר.
פה כן בא מישהו ומנסה לעצור את זה.
אבל הרכבת הדוהרת הזו,
ששפינוזה שחרר לעולם,
היא בלתי ניתנת להצירה.
כי איזה כל מה שאתה נסה להעמיד בלמים,
אתה לא יכול להתנגד לדבר המרכזי.
הכל דז.
וכאן, כמו שמענו, התחכום הוא כל כך גדול,
הרשע הוא כל כך גדול,
שאפילו את העולם הדתי,
מכניסים למישור הזה.
פעם שעברה אמרתי לכם,
שמי שרוצה לראות את הניצחון של שפינוזה,
שיראה לדף הבית, של ווינט,
יש כלה דרכים לראות את זה.
בואו, אני רוצה להראות
לכם פה איזה קטע מעניין.
סרטון, שזה איזה תוכנית,
שלוקחים קטעים שמופיעים
בטלוויזיה, וצוחקים עליהם.
אז יש פה, תראו גם את הצחוק לפני ואחרי,
אבל גם את הקטע עצמו.
קטע שלקחו מערוץ הקניות.
שימו לב.
שימו לב לדבר הבא.
סליחה, סליחה חברים, עושרים
לי שמפתיחה המכירה של המוצר
שאני מחכה לו מגיל
13, בערוץ הקניות?
שימו לב, זה אמיתי, מערוץ הקניות.
הרני מקבל עליי מצוות עשה של
ואהבת לרעך כמוך.
ברוכת'ה אדוני אלוהינו מלכ העולם
אשר בחר בננו כל העמים
ונתן לנו את תורתו.
ברוכת'ה אדוני נותן התורה.
שמע ישראל, אדוני
אלוהינו, אדוני אחד.
אני יכול להמשיך, אני עושה את זה כל בוקר.
אני באמת שאני אפילו לא רוצה להפריק,
אני ממש מרגישה את הרגע שאתה בתוך התקס.
תקס?
אדוני אחד, אבל
בשעה הקרובה, אדוני
אחד פלוס אחד.
שמתם לי למשפט
שאמרה שם המוכרת, לא רציתי
להפריע לך
באמצע התקס.
מבינים?
פולחן, בדיוק.
אנחנו חיים בעולם טבעי.
בתוך העולם הטבעי הזה
יש אנשים שיש להם צרכים
של פולחן דתי.
אין בעיה.
גם את זה יכולים למכור בערוץ הקניות.
גם זה חלק
מהשליטה.
נכון, צריך גם למכור תפילין,
מה לעשות, צריך למכור את זה בכסף וכו'.
אבל
האטמוספירה סביב
זה, גם התפילין זה
עורך אנושי.
גם אלוהים, מה שאתם קוראים
אלוהים, הוא נכנס
בתוך המשוואות
שלנו.
אם זה היום
גומר את העולם. בעולם החילוני
היותר מתקדם, אין,
בעולם החילוני הקדום
היה התנגדות ישירה לאלוהים.
אין אלוהים
ואלטרבלוסיות, העולם
הפוסט מודרני הוא כבר
בשלב אחר. אין בעיה.
אנו מוכנים
שיהיה לכם אלוהים, אבל גם אלוהים
הזה הוא בתוך
המטריה שלנו.
גם הוא
מסחרי, גם הוא ניתן
להכניס אותו
כמו שאמרנו לתבניות.
שפינוזה למשל ייסד
את הדבר
שנקרא ביקורת המקרא.
יש טקסט.
יש טקסט
שבני האדם, שימו לב, מייחסים לו
קדושה.
לא שהוא באמת קדוש.
כי מה זה קדוש? קדוש זה אלוהי, אין אלוהים.
בני האדם
מייחסים לטקסט הזה קדושה.
בואו ננתח אותו.
ננתח אותו בצורה ספרותית,
ננתח אותו בצורה היסטורית.
יש.
הכל
בשליטה שלנו, של בני האדם.
הכל ניצל.
אתה יודע, תלכו
למרכזי קניות, תלכו
לקניון, יש מושג שנקרא
בכנסת שבקניון.
כשאתה הולך לקניות,
אתה קונה בגדים,
אתה קונה אוכל, אתה רואה
סרט, ובאמצע, אתה גם מרגיש
חוויה דתית.
תלך.
בקניונים, בין הכניסה
למדרגות חירום, לבין השירותים,
יש גם חדר
לדתיים.
בעיה. באתם לקנות?
גם תתפללו.
אבל שפינוזה
עומד שם, על המדרגות
הנאות בקניון, וצוחק על כולם.
כולכם עובדים אצלי.
גם הדתיים.
אני מזהה רעיון.
עכשיו, לא עוד פשוט בעצם
מכבדים אותנו?
זה לא מגיע. עוד פעם, זה לא מגיע
משם. זה מגיע מעמדה כזו
שאני מכבד, אבל מתוך הבנה
שאין משהו. זה לא בכוונה.
אין משהו.
אני לא מבין שיש משהו מהיר לזה.
מבחינתי, גם הדתיים,
גם העולם הדתי,
הם מהמערכת הגדולה הזו של הטבע.
אתה מבין?
זה יפה שמכבדים, אבל
את מבינה מאיפה זה מגיע?
זה לא מגיע מתוך ההבנה שיש משהו מעבר
לאנושיות. יש משהו מעבר
לעולם הברור.
הכל בסופו של דבר
אצלנו.
ולפרוץ
את זה, זה מאוד מאוד לא פשוט.
בסדר?
כן?
זה נותן לבן אדם חוויה דמיונית.
מה יש? יש אנשים מקבלים חוויה דמיונית
מלראות סרט. יש כאלה שמקבלים חוויה דמיונית
מלברוא להם חבר דמיוני בשמיים.
שהם יכולים לדבר איתו.
כי הם אנשים קשה להם בחיים,
והם צריכים איזה מקום לברוח אליו וכו'.
אני מוכן לספק את זה.
אני מבין שיש אנשים עם צרכים כאלה.
יש הרבה צרכים אנושיים.
גם החוויה הרוחנית, שוב, זה חוויה.
יש חוויה בלעשות רכבת אקסטרים.
ויש חוויה בלאכול אוכל טוב.
ויש חוויה בלהגיע להרבה אנשים יחד
שמפתחים את הצד הרוחני שלהם.
אני מבין, בן אדם לא בנוי רק מחומר.
לבן אדם יש גם חוויות מיסטיות.
אני מוכן לתת לזה גם מקום.
אתה מבין? אבל גם זה חלק מהמדע האנושי.
יש פקולטות לתיאולוגיה.
חקר האל.
את אלוהים אפשר לחקור.
אפשר גם את אלוהים להכניס לכיס שלנו.
אתה מבין?
זו העומק השליטה שקיימת היום
של התפיסה השבינת.
רוחני בתוך הטבע.
אין משהו מעבר לטבע.
גם הרוחניות היא חלק מהמתמטיקה של הטבע.
מבינת?
כן, אוכלים תפילין, ככה.
כן.
כן, הוא צחק על זה.
כי הם הבינו, הם הבינו עוד פעם.
כולם מבינים שיש איזו בעיה לעשות את זה.
אבל כמו שאומר, זה העולם.
הוא צחק על זה.
אתם כל כך עלובים בדתיות שלכם
שאפשר גם לצחוק על הדבר הזה.
זה ברור.
אנשים מבינים שיש כאן משהו לא בסדר.
מה הבעיה?
מוכנים תפילין, מה יש?
עושים תקס. הנה יש פה תקס דתי וכו'.
אבל מה לא בסדר, אנשים לא יכולים לצאת מזה.
מה שיש, מה אתה עוד רוצה?
בייחוד, שימו לב, אומר רב הנזיר,
בייחוד חסר בשיטתו של
שפינוזה, עיקר החיות העולמית,
הפורב המחדשת,
השם חיות, חי, חיים,
נפקד מקומו בספר האתיקה.
בספר האתיקה זוכר ספרים של שפינוזה,
לא מופיע שם המילה חיים.
אין חיים, יש רק מעטפת טכנית למציאות.
אין משמעות, אין
פנימיות, קיום סתם.
וכמו שאמרתי, הדברים האלה,
הם לא נשארים רק באוויר.
זה דברים שבסופו של דבר
הם אלה שיוצרים את הייאוש,
הם אלה שיוצרים את האכזריות,
הם אלה שיוצרים סופו של דבר את החוסר התוחלת
שכל כך נמצא היום בכל דבר במציאות.
העולם מפותח, טכנולוגית
וזה, אבל העיקר חסר מהספר.
בשביל מה?
ששפינוזה יש רק איך.
איך מסדרים. אין למה.
אין מה בשביל מה עושים את זה.
לפני בערך 200 שנה
היה משורר יהודי גרמני בשם היינריך איין.
שהוא היה יהודי מתוסבך
שלעצמו, התנצר, חזר וזה, טוב,
אי אפשר להשים אותו
במציאות שהייתה אז בגרמניה,
אבל הוא הייתה עם כושר ביטוי מדהים
ויכולת הבחנה מדהימה, והוא
כתב משפטים. הוא חי בגרמניה,
ששם שפינוזה תפס, חבל על הזמן.
מכל אירופה התפיסה השפינוזיסטית
תפסה בגרמניה, כי זה בדיוק הסתדר עם האופי.
הדתיות אף פעם לא תפסה בגרמניה.
השבטים התפתונים הגרמנים אף פעם לא הסתדרו
עם הכפייה הדתית של הכנסייה.
אחרי זה גם היה שפינוזה,
והפרומציה גם התחילה משם.
אבל כשהגיע שפינוזה הם מיד קלטו את זה.
אין אלוהים.
תראו איך מתבטא ענרי חייני, 200 שנה.
לפנינו, תראו איך הוא כותב.
אם יבוא היום, וינצח השטן,
מה זה השטן? הפנתאיזם החוטא ומכתי,
ישמרו נומנו כל קדושי הברית הישנה והחדשה,
והקוריאן גם יחד.
והוא מזיהה גם בדיוק, הינה, מי ישלם את המחיר
על הפנתאיסטיות שהשתלטה על העולם.
אז שהפנתאיזם ישתלט על העולם,
תתחולל על ראשי היהודים המסכנים
סופת רדיפות, אשר סבלותיהם הקודמים
יהיו כעין לפניה.
רעדה אוכזתה מלמחשבה הזו,
וחמלה רבה אין קץ מפחפכת בלבי.
הוא זיהה.
ברגע שהפנתאיזם ישתלט על העולם,
ברגע שהשתלט על העולם התפיסה החילונית,
השפינוזיסטית, שאין
אלוהים, אין חסד, אין חמלה,
יש פה רק מערכת מתחתית שהולכת וצוברת,
העולם באיזה שלב יזהה שישנו עם אחד
שהוא משדר בדיוק הפוך.
עם שבה היסטוריה שלו מדבר על אמונה,
על תקווה, על אלוהים, על מוסר,
הם ינסו להשמיד את העם הזה.
מי שעיקר או תקרא פעם
קטעים ממיינד קאמפ של ליטלר,
זה בדיוק, זה השפינוזיסטיות הקנסית.
עולם אין ברוכה, אין חמלה, אין אלוהים.
יש קיום אלים של חזק וכל מי שחלש,
ובטח ובטח מי שמדבר על זה שגם לחלש יש מקום,
אחת דתו להשמיד.
זה הרי.
והמלחמה הזו נגד הפנתאיזם,
ושאתם יודעים, זה לא מלחמה רק
להבין את זה עכשיו ברמה העקרונית.
זו מלחמה שכל אחד ואחד מבצע נפשית.
לא להתקבע, לא להיכנס לעולם של מתחתיות,
לא לתת לשגרה לנצח,
לא לתת לתחושות היאוש,
אלא כל הזמן להיפתח לאלוהים.
יש משהו שהוא מעבר לטוו,
יש משהו שהוא מעבר לחולשות,
יש משהו שהוא מעבר
לכישלונות, יש אלוהים.
זו העמדה הנפשית.
אדם מתחדש, אדם מוסרי,
אדם שכל הזמן מופיע את האין סוף בחייו,
זו המאבק נגד השפינוזיסטי.
וזו הנקודה שהעולם נמצא בה היום.
האם אדם הולך ושוקע בחיים טבעיים,
במשמעות הלא טובה של המילה הזו,
עוד פעם, בחיי שגרה של חוסר, של סתמיות וכו',
או שבן אדם נמצא כל הזמן במאבק נגד הטבע.
הטבע הוא מושך את הבן אדם.
הטבע שואף לאיסדר.
אם אדם הוא פסיבי, הוא לא
מתרומם, הוא יורד כלפי מטה.
בשביל לנצח את ההשפינוזיות
צריך להיות כל הזמן אקטיבי.
צריכים להיות כל הזמן נגד הזרם,
כי הזרם מושך אותך שוב
להתפרקות, לטבעיות העיוורת.
אדם כל היום יוצא ממצרים,
כל היום יוצא מהמצרים,
נמצא כל הזמן בעבודה, בעמל,
הוא כל הזמן מבין שיש אלוהים.
והטבע היותר פנימי של העולם זה כן הסדר.
זה כן שהדברים יהיו מסודרים יותר,
ברקעיים יותר, אמוניים יותר.
צודקים יותר, ערכיים יותר.
וככה המציאות הולכת ומתקדמת
ומשתחררת מההשפינוזיסטיות.
אבל איך ישן מפעילים להתקדם לצפות עצמנו,
כאילו שם בדרך, איך זה
יקרה, כי התפיסה הזו...
מיישר, התפיסה הזו היא לא אמיתית.
זו מנהל ההשפינוזיסטיות, כמו שקודם שאלתם פה.
זה מצנגד לטבע היותר פנימי של האדם.
כמו שאמרתי, ניקח את זה דוגמה שוב,
שכשאת משאירה את הטבע כמו שהוא,
באמת נראה שהג'ונגל משתלט.
אבל לטווח ארוך, בסוף...
בסוף הטבע מתקן את עצמו.
בסוף הטבע שורד, ובסוף
הולכים ומתפתחים מינים וכו'.
זאת אומרת, לטווח ארוך,
בוודאי שבני האדם רוצים
ערכים, רוצים עולם וכו'.
רק שישו, זה מתה אותם.
עכשיו הבין, יש אפשרות להתפרק.
רגע, שישנם אנשים שלא מתפרקים,
אלא מעמידים אלטרנטיבה ובונים עולם.
דבר על זה, זה העולם של עם ישראל.
עולם רוחני, פנימי, שנותן סדר למציאות,
ונלחם נגד הטבע האיבר.
לאט לאט העולם מבין שאפשר לנצח את הדבר הזה,
והכיוון כולו הולך ומתאומם.
זה תהליך של לא יודע כמה
ש... זה יתמוסס מעצמו, אבל...
נכון, זה יתמוסס מעצמו, צודק.
אבל שאלה איזה מחיר יש לנו בדרך.
אנחנו מנסים לקצר תהליכים.
הנאציזם בסוף נופלו.
למה? כי שוב, הם התנגדו בסופו של דבר
לדבר היותר בסיסי שקיים בנפשי הדת.
המוסר והאנושות בסוף יתקומים מה נגדה?
אבל את רואה בדרך מה קרה.
כמה מחירים העולם ישלם עוד דת ש...
איך אומרים? אני יכול לא יודעת.
אבל חופשי עובדתו, זה שם.
ולפקידנו, כל הזמן ללכת
ולבנות עולם אמוני יותר.
חופשי יותר.
איך היה שדהגיין ספציפי למה שהיה אוניסיון?
כי כל פיסות המוסר היו כאן בראש האנושות.
אז היה מספיק ככה.
משביל לזהות, מי המקור של המוסר בעולם.
יש לו, אגב, ניתוחים
מדהימים בעוד הרבה תחומים.
היה אדם, יכול לתבחנה.
זיהה.
הוא הבין מה זה הנפש הגרמנית
והנפש היהודית.
הבין שברגע שהתפיסה הזאת
השתלטת, זה התנגשות בלתי נמנעת.
טוב.
מקווה שצריכנו להעביר את העניין.
עד סוג.