ערוץ מאיר

אליעזר מאיר ליפשיץ

אליעזר מאיר ליפשיץ

אליעזר מאיר ליפשיץ הי"ד

מאיר נולד בחיפה בשנת תש"ט, 1949, אחרי מלחמת השחרור והקמת מדינת ישראל.
באותה תקופה כל המדינה הייתה באופוריה, והדבר האחרון שחשבנו היה שמאיר יצטרך להילחם אי פעם.
מאיר גדל באחוזה באורח חיים רגיל כמו כל חבריו - גן ובית ספר יסודי כרמל. לאחר מכן החבורה התפצלה ומאיר עבר ללמוד בישיבת בני עקיבא בכפר הרואה.
לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים בכפר הרואה מאיר יצא לנח"ל. מאיר היה תלמיד מצטיין ורבניו בכפר הרואה ניסו להשפיע עליו להמשיך בישיבה גבוהה, אך מאיר התעקש לשרת בצה"ל ואמר שלאחר הצבא ילמד בישיבה גבוהה.
בתקופה ההיא (1968) לא היה כל כך מקובל ללמוד בישיבות גבוהות אחרי הצבא ורבניו אכן לא האמינו שמאיר יגיע לישיבה גבוהה. בפועל מאיר גמר את שירותו הצבאי והגיע לישיבת מרכז הרב בירושלים שבראשה עמד הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל.
מאיר למד בישיבה שנה אחת, ואז הגיע לבית הספר הגבוה לטכנולוגיה בבית וגן ללמוד אלקטרו-אופטיקה. מאיר הספיק ללמוד שנתיים, ובתחילת השנה השלישית נפל במלחמת יום הכיפורים ביום כ' בתשרי תשל"ד, והוא בן עשרים וארבע שנים וחמישה חודשים. מאיר היה שייך לחטיבת הצנחנים ונפל בליל הצליחה של תעלת סואץ לפני הצליחה לא רחוק מהתעלה. מאיר נפגע מפגיעה ישירה של פגז ונהרג במקום.
בתקופה שמאיר התחיל ללמוד בבית הספר הטכנולוגי הגבוה בית הספר היה בתחילת דרכו ובכתתו של מאיר היו שישה תלמידים. בית הספר התלבט באשר לעיצוב הייחוד שבו לעומת אוניברסיטאות אחרות באתו. דברים עוד לא היו מוחלטים ובכל פעם שמאיר חשב שמשהו לא היה בסדר הוא היה הולך לפרופסור לב, המייסד ואז המנהל, ואומר לו את דעתו. מאיר לא היסס לדרוש שינויים. למשל, כאשר מאיר שמע שמספר ספרי המדע שקונים עולה על מספר ספרי הקודש שקונים הוא דרש שהמספר יהיה לפחות שווה.

מי היה מאיר?
תקצר היריעה כאן מלספר מי היה מאיר, אן ננסה לתמצת קווים לאישיותו.
התכונות המרכזיות שאפיינו את מאיר היו:
אהבת לימוד התורה ללא פשרות.
כח רצון והתמדה בלימודיו.
אוהב ארץ ישראל. מטייל בכל הזדמנות. הכיר את הארץ דרך הרגליים.
ענווה, פשטות והסתפקות במועט.
עזרה לזולת.
נחישות.
אוהב את החיים - מצחיקן וחקיין.
עושה ספורט לשם שמירה על כושר גופני.

מאיר רצה ללמוד תורה בהמשך חייו, אך לא הסכים להתפרנס מן התורה. לכן, תכנן לעבוד חצי יום וללמוד בזמן הנותר. הוא קיווה שמקצוע האלקטרו-אופטיקה יאפשר לו להתפרנס באופן שיוכל לעבוד רק חצי יום. מאיר אהב מאוד ללמוד יהדות. כאשר היה בישיבת מרכז הרב הוא ישן כל יום בצהרים 7 דקות. כך סיפר לנו מישהו בזמן שישבנו שבעה על מאיר. הוא סיפר כי הוא הגיע לישיבה אחרי שמאיר עזב וקיבל את מיטתו, ואז אמרו לו שזו מיטה מחייבת כי מי שישן עליה ישן רק 7 דקות בצהרים.
כח הרצון וההתמדה של מאיר התבטא בכך שלמד כל לילה עד השעות הקטנות בבית המדרש, וביום חמישי בלילה למד כל הלילה. בבוקר יום שישי התפלל ותיקין בכותל והמשיך אחר כך ללמוד כל היום. מאיר אמר באחת ההזדמנויות שלאחר שבצבא, הרבה פעמים ישנו מעט מאוד שונות בלילה והצליחו לתפקד ביום, הגיע למסקנה שניתן לעשות זאת גם בלימוד תורה ואכן הוכיח זאת.
מאיר תמיד למד ולא היה לו זמן פנוי, אך הוא ייחד זמן לטיולים כי ראה בכך ערך בפני עצמו. מאיר ארגן תמיד את הטיולים, והכיר חלקים גדולים מהארץ דרך רגליו. היה לו כח פיזי רב והוא תמיד נשא עליו את כל הציוד הכבד. כאשר היה קשה לאחד החברים הוא לקח גם את הציוד שלו. בבית הספר הטכנולוגי הוא ארגן כמעט כל חודש טיול לחבריו מהכיתה.
למאיר היה תמיד חיוך בעיניים ופניו תמיד האירו. הוא אהב את החיים, אך לא במובן החומרי. היה לו חוש הומור מצוין והיה מצחיקן וחקיין. הוא היה מחקה את מוריו בפני התלמידים. כולם ציינו כיצד היה רוקד בחתונות של חבריו, והרבה פעמים רקד עם החתן על כתפיו, בבחינת לשמח חתן וכלה.
מאיר היה עניו ומעולם לא סיפר על עצמו. רק לאחר מותו התברר לנו מפי מוריו וחבריו שהיה תלמיד מצטיין. מעולם לא שמענו מפיו על ציונים שקיבל או על שבחים שאחרים אמרו עליו. הפשטות הייתה תכונה שמאוד בלטה במאיר. הסתפק במועט, היו לו מעט בגדים ולבש אותם עד שהתבלו. לאחר מותו כל בגדיו, כולל מעיל החורף שלו, נכנסו למזוודה אחת.
בכל סדר יומו העמוס של מאיר תמיד היה לו זמן לעזור לחברים או למשפחה. זאת עשה משום שהיה טוב לב, אך גם משום שראה בעזרה לזולת ערך בפני עצמו.
אחד החברים סיפר שכאשר מאיר ראה שעובדות המטבח בבית הספר הטכנולוגי נשארו מאוחר ביום שישי הוא נכנס למטבח לעזור כדי שילכו הביתה בזמן להכין את השבת.
מאיר ראה חשיבות רבה בספורט כדי לשמור על כושר, במיוחד לאור העובדה שישב ולמד כל היום. הוא היה קם מוקדם בבוקר ורץ או הולך ולפעמים שיחק כדורסל.
כפי שהוזכר כבר נחישותו של מאיר הביאה אותו לטפל בכל מה שנראה לו חשוב בענייני המוסד בו למד, כאשר לתלמידים היו תלונות הם באו למאיר כדי שיעזור להם להתלונן בפני ההנהלה. מאיר תמיד דרש שלא רק יתלוננו, אלא במקביל לתלונה יציעו פתרונות ואז ניגש לדבר עם ההנהלה. בבית מאיר כיבד את הוריו ולא היה שיפוטי. מעולם לא העיר לנו, בני הבית, על התנהגות, ואמר את דעתו רק כשנשאל. מאיר קיים מצוות ביקור חולים במסירות רבה, אני זוכרת חבר שנפצע קשה בפעולת בירות ושכב בבית החולים רמב"ם בחיפה חודשים רבים, מאיר היה יורד ברגל בשבתות לשבת על יד מיטתו גם כשהיה ללא הכרה.
בזמן מלחמת ההתשה שרת מאיר באחד המוצבים לאורך התעלה. החלה הפגזה והתברר שאחד החיילים נשאר מחוץ למוצב, ולאחר שלא הגיע למיצב ההנחה הייתה שנפגע. מאיר יצא החוצה למרות האש והכניס את הפצוע פנימה ובכך אפשר להגיש לו עזרה ראשונה והציל את חייו.
הדמות המצטיירת מכל מה שנכתב ומעוד הרבה שלא נכתב, היא דמות של אדם מאוד שלם, שלמות מדהימה בגיל כה צעיר. מאיר היה אדם שהחליט על דרך חיים, שבה משולבים תורה עם דרך ארץ, כפי שראה בבית הוריו בחיפה. מאיר החליט לא להתפרנס מן התורה, אך התורה הייתה עיקר חייו ולימודה היה מטרתו העיקרית בחיים. לימודי החול היו רק כדי לרכוש מקצוע. השלמות שבמאיר כללה גם שליטה עצמית מדהימה, שאפשרה לו לישון מעט מאוד ולהסתפק במועט שבמועט, ועם זאת היה לו זמן לאותם דברים שראה כחשובים בחיים. עמד על עקרונותיו ללא כל רתיעה ודרש לקיימם, אך גם זאת מבלי לריב או לפגוע בזולת.
הרב יהודה מנדלסון, שלמד עם מאיר אלקטרו-אופטיקה, אמר לי שמאיר היה אדם שמטרתו הייתה להתעלות בחיים, אדם עם כוחות מיוחדים והכוח הנשמתי היה קרוב לשטח והתבטא במאור הפנים שלו.
יהי זכרו ברוך.